Hebrew - Bel and the Dragon

‫פרק‪1‬‬ ‫‪1‬והמלך אסטיאגס נאסף אל אבותיו ‪,‬וכורש מפרס קיבל את מלכותו‪.‬‬ ‫‪2‬וידבר דניאל עם המלך ויכבד מכל חבריו‪.‬‬ ‫‪3‬והיה לבבל אליל ‪,‬שנקרא בל ‪,‬והוציאו עליו בכל יום שתים עשרה מידות גדולות של קמח משובח וארבעים צאן ושישה כלים‬ ‫יין‪.‬‬ ‫‪4‬וישתחוו לו המלך וילך יום יום להעריץ אותו ‪,‬ודניאל סגד לאלוהיו ‪.‬ויאמר אליו המלך ‪:‬מדוע אינך משתחווה לבל?‬ ‫‪5‬אשר ענה ואמר כי לא אוכל לעבוד לאלילים שנעשו בידים כי אם לאל החי אשר ברא את השמים ואת הארץ ושולט בו על כל‬ ‫בשר‪.‬‬ ‫‪ 6‬חוֹ לאמב ר אא לתיו הח מב לבך ‪ :‬ההל לא סת בח ר אח ָת ה ‪ִ,‬כ י ֶב ל אא ל חח י הוא ?האם אינך רואה כמה הוא אוכל ושותה בכל יום?‬ ‫‪7‬וחייך דניאל ויאמר אל‪-‬מלך אל תטעה כי זה אינו אלא חרס מבפנים ונחושת מבחוץ ולא אכל ולא שתה דבר‪.‬‬ ‫‪8‬כעס המלך ויקרא לכוהניו ויאמר אליהם אם לא תספרו לי מי זה האוכל את ההוצאות הללו ‪,‬תמותו‪.‬‬ ‫‪9‬אבל אם תוכלו להוכיח לי כי בל אוכל אותם ‪,‬דניאל ימות כי הוא דיבר חילול השם בבל ‪ .‬חוֹ לאמב ר ָת נכ יאא ל אב ל הח מב לבך ‪:‬יֶ הכ י ִֶ כדבֶ ברך‪.‬‬ ‫‪10‬ויהיו כהני בל שבעים ועשרה ‪,‬מלבד נשותיהם וילדיהם ‪.‬וילך המלך עם דניאל אל היכל בל‪.‬‬ ‫וסגחר אב ת הח ֶבתח ח וֶ חת טח ם אותת ה ֶ​ֶ חותת ם‪.‬‬ ‫לאמרו כל ההנאי ֶב ל הכ ֵאה האנחחֶ נו צת צֶ כאים וֶ אח ָת ה הח מב לבך תעָת ה אב ת הח ֶת ָת ר וֶ הח ִכ ין אב ת הח ֹחיכ ן ֶ‬ ‫יא חוֹ ֶ‬ ‫‪12‬ומחר בבואך אם לא תמצא כי בל אכל הכל נסבול מות ‪,‬או דניאל המדבר עלינו שקר‪.‬‬ ‫‪13‬ומעטים ראו בזה ‪:‬כי מתחת לשולחן עשו פתח בית ‪,‬אשר נכנסו בו כל הזמן ואכלו את הדברים האלה‪.‬‬ ‫‪14‬אז כשהם יצאו ‪,‬הניח המלך בשרים לפני בל ‪.‬עתה ציווה דניאל את עבדיו להביא אפר ואת אלה שזרקו בכל בית המקדש‬ ‫בפני המלך לבדו ‪:‬ויצאו ויסגרו את הדלת וחתמו אותה בחותמת המלך ‪,‬וילכו‪.‬‬ ‫‪15‬בלילה באו הכוהנים עם נשותיהם וילדיהם ‪,‬כמו שהיו נוהגים לעשות ‪,‬ואכלו ושתו הכל‪.‬‬ ‫‪16‬בבוקר ‪,‬עת קם המלך ‪,‬ודניאל עמו‪.‬‬ ‫‪17‬ויאמר המלך דניאל ‪,‬האם החותמות שלמות ? חוֹ לאמב ר ‪ִ,‬אן ‪,‬הח מב לבך ‪,‬הא ם ְֶל כאמים‪.‬‬ ‫‪18‬ומיד בפתחו ‪,‬הביט המלך על השולחן ‪,‬ויקרא בקול גדול ‪:‬גדול אתה בל ‪,‬ועמך אין מרמה כלל‪.‬‬ ‫‪19‬צחק דניאל ויחזיק את המלך שלא יכנס ויאמר הנה הנה המדרכה וסמן היטב מי אלה פסיעותיו‪.‬‬ ‫‪ 20‬חוֹ לאמב ר הח מב לבך ‪,‬אהנכ י רואב ה אב ת‪-‬הח העלאי האנ כתְים ובֶ ל כתדים ‪.‬ואז המלך כעס‪,‬‬ ‫‪21‬ולקח את הכוהנים עם נשותיהם וילדיהם ‪,‬אשר הראו לו את דלתות החסות ‪,‬אשר באו ‪,‬ואכלו את‪-‬הדברים שעל השולחן‪.‬‬ ‫‪22‬על כן הרג אותם המלך ומסר את בל בכוחו של דניאל ‪,‬אשר הרס אותו ואת ביתו‪.‬‬ ‫‪23‬ובאותו המקום היה דרקון גדול אשר עבדו בו מבבל‪.‬‬ ‫וְתת ה ;לא תוכל לומר שאין הוא אל חי ‪:‬על כן עבדו לו‪.‬‬ ‫‪ 24‬חוֹ לאמב ר הח מב לבך אב ל‪-‬דת ניאא ל ‪ַ,‬חם‪-‬אח ָת ה ָ לאמח ר ִכ י‪-‬נֶ חל ְב ת הח ֶבה ?הכ ֵאה חח י ‪,‬אל כאל ֶ‬ ‫‪25‬ויאמר דניאל אל המלך אשתחוה לה 'אלוקי כי הוא אלהים חיים‪.‬‬ ‫‪26‬אבל עזוב לי ‪,‬מלך ‪,‬ואני אהרוג את הדרקון הזה בלי חרב ומטה ‪.‬אמר המלך ‪,‬אני נותן לך רשות‪.‬‬ ‫‪27‬ולקח דניאל זפת ושומן ושיער וראה אותם יחדיו ועשה מהם גושים ‪:‬את זה הכניס בפי הדרקון ויתפרץ הדרקון ויאמר דניאל‬ ‫הנה אלו האלים אתם ‪.‬פולחן‪.‬‬ ‫‪28‬כששמעו את זה מבבל ‪,‬התרעמו מאוד וקשרו קשר נגד המלך לאמר המלך הפך ליהודי והרס את בל ‪,‬הרג את הדרקון והמית‬ ‫את הכוהנים‪.‬‬ ‫‪29‬ויבואו אל המלך ויאמרו הושיע לנו את דניאל או נשמיד אותך ואת ביתך‪.‬‬ ‫‪30‬וכאשר ראה המלך כי הם לוחצים עליו בכוח ‪,‬ומסר להם את דניאל‪.‬‬ ‫‪31‬אשר השליכו אותו לגוב האריות שם היה ששת ימים‪.‬‬ ‫‪32‬ובמאורה היו שבעה אריות ויתנו להם בכל יום שני פגרים ושתי צאן אשר לא ניתנו להם אז למען אכלו את דניאל‪.‬‬ ‫‪33‬ויהי ביהדות נביא בשם חאבוק אשר עשה קדרות ושבר לחם בקערה והולך אל השדה להביאו אל הקוצרים‪.‬‬ ‫ארֹות‪.‬‬ ‫‪ 34‬חוֹ לאמב ר מח לֶ אח ך יֶ הותה אב ל חת בת ק לֶ ך לֶ ך לתך אב ת הח ָת עחר אהְב ר אהְב ר אב ת‪ֶ-‬ת בב ל לֶ דת ניאא ל אהְב ר ֶ​ֶ גוב הח כ‬ ‫יתי ֶת בב ל ‪.‬גם אני לא יודע איפה המאורה‪.‬‬ ‫‪ 35‬חוֹ לאמב ר חת בת ק ‪,‬אהדל נתי ‪,‬ל לא תר כא כ‬ ‫‪36‬אז לקח אותו מלאך ה 'בעטרה ונשא אותו בשער ראשו ‪,‬ובכוח רוחו העמיד אותו בבבל על המאורה‪.‬‬ ‫‪37‬וחֹכ קֶ עחק חת בת ק לאאמל ר ‪:‬דניאל ‪,‬דניאל ‪,‬קח את הסעודה אשר שלח אליך אלהים‪.‬‬ ‫‪ 38‬חוֹ לאמב ר דניאל זכרתני אלהים ולא עזבת את המבקשים ואוהבים אותך‪.‬‬ ‫‪39‬ויקם דניאל ויאכל וישב מלאך יהוה את החבקו במקומו מיד‪.‬‬ ‫‪40‬ביום השביעי הלך המלך לבכות על דניאל ובבואו אל המאורה הביט פנימה והנה דניאל יושב‪.‬‬ ‫‪41‬ואז קרא המלך בקול רם לאמר ‪:‬אדון גדול אדון אלוהי דניאל ואין עוד מלבדך‪.‬‬ ‫‪42‬ומשך אותו והשליך את אשר היו חורבנו אל המאורה ואכלו רגע לפניו‪.‬‬