E003. HiDentity - Architect Rachel Wasserman

‫מ ק ו ם‬

‫‪dentity‬‬

‫‪HI‬‬ ‫רחל וסרמן‬

‫‪lobal‬וקלי‬

‫‪g‬‬

‫המרחב הגלובלי‪-‬לוקלי הנו שלם בלתי ניתן לייצוג‪ ,‬גוף ללא ארגון המתגבש ומתפרק‬ ‫באופן תמידי על פי מפה שרירותית של אתרי התקשרויות זמניים‪ ,‬ארעיים או קבועים‪.‬‬ ‫במרחב אוסמוזי זה של פגניות אורבאנית עכשווית ואחדות טוטלית גלובלית‪ ,‬הכוחות‬ ‫הפועלים כגון כסף‪ ,‬חשמל‪ ,‬בטון‪ ,‬זכוכית‪ ,‬שמש‪ ,‬דשא‪ ,‬אספלט‪ ,‬וירוס‪ ,‬מכונית‪ ,‬אדם‪,‬‬ ‫ואידיאל יוצרים גמגום המרכיב שלם חדש‪ .‬בשדה ההתרחשויות‪ ,‬הכאן והעכשיו המלאכותי‬ ‫והטבעי אחד הם‪ ,‬כאשר הטוטם האורבאני העכשווי הוא מקדש הבטון‪ ,‬המים‪ ,‬האש‪ ,‬האבן‪,‬‬ ‫נחיל המכוניות‪ ,‬גולם אסתטי המאפשר שדה של קבלה ודחייה של זהויות‪ ,‬משמעויות‪.‬‬ ‫מתוך צורך באיזון וכנגד התנמרות המרחב‪ ,‬מתהווה המרחב הגלוקלי‪ ,‬העיר שוכחת את‬ ‫זהותה וממציאה את עצמה כל רגע מחדש‪ ,‬מעבירה אינפורמציה אחרת‪ ,‬כסט תפאורה‬ ‫רגעי‪ .‬הניווט במרחב הבלתי מוכר‪ ,‬במרחב הגלוקלי‪ ,‬המשתנה תמידית‪ ,‬אפשרי מחד על‬ ‫ידי הסוואת העצמי במרחב המבוזר והפיכתו למפוצל בעצמו‪ ,‬ומאידך על ידי יצירת‬ ‫תרופת‪-‬נגד לאי‪-‬הוודאות כגון מנהגים וטקסים אישיים המחברים בין ייצוגי זיכרון‬ ‫הנמצאים בארכיב הזיכרונות האישי והקולקטיבי ובין תודעת הכאן והעכשיו‪ .‬בקשר‬ ‫הדינאמי בין העצמי המפוצל והסגמנטי לבין הסביבה המבוזרת ולהפך‪ ,‬ההרגלים האנושיים‬ ‫הנם הערוצים האקטיביים של זחילת ויצירת זהות‪-‬מקום‪ .‬מפגש גלוקלי זה הנו למעשה‬ ‫שדה דינאמי של כוחות הפועלים במעגלי משוב בין הבינלאומי לשבטי‪ ,‬בין המופשט‬ ‫לפרטני‪ ,‬בין רגולציה לאי רגולציה‪ ,‬בין הכרה לאי הכרה‪ ,‬בין נוודות וטריטוריאליות‪,‬‬ ‫כאשר אחד מזין ומזמין את קיומו של השני‪ .‬חוסר שיווי המשקל‪ ,‬חוסר האיזון‪ ,‬הרטט‬ ‫או הנייחות הטוטלית מייצרים את המובן החמקמק של המקום‪ .‬מנגנון המהדהד על פי‬ ‫הדופק החיוני שבפני השטח העדינים‪ ,‬המבקש איזון בכאן ועכשיו‪ :‬מנגנון שדלז' וגוואטארי‬ ‫כינו 'הנחה‪-‬מראש הדדית' )‪ .(Reciprocal Presupposition‬כך הנוודות היא זו שמתווה את‬ ‫דרך החומר במרחב‪ ,‬כפי שהחומר עצמו מזמין וצופה מראש את תנועת הנוודות‪ ,‬קרי‪,‬‬ ‫נוודות וטריטוריאליות קשורות זו בזו‪ ,‬מכילות זו את זו ומהוות שלם גדול יותר‪ .‬חיבור‬ ‫מחדש ומעבר של מקומות במרחב הגלוקלי‪ ,‬מאפשר זליגה של משמעויות עד לכדי איבוד‬ ‫משמעות‪ ,‬מוליד זהויות חדשות עד לכדי אובדן זהות‪ ,‬מאפשר חווית מרחבים ללא פנים‪,‬‬ ‫ללא חוץ‪ ,‬ללא מישור או עומק‪ ,‬ללא לפני או אחרי‪ .‬כך המקומות והזמנים במרחב‬ ‫האורבאני‪-‬גלובלי אינם קבועים ונוסטלגיים אלא ניצבים במערומיהם בסיטואציה הרגעית‪.‬‬

‫אדריכלות מתייחסת תמיד לשאלות של זהות‬ ‫תרבותית‪ .‬הרי מהי משמעות שיח כדוגמת רגיונליזם‬ ‫ביקורתי ללא הנחת קיומו של קשר כלשהו בין זהות‬ ‫והסביבה הבנויה? אכן‪ ,‬באחת מכותרות הפרקים של‬ ‫קנת' פרמטון‪' :‬רגיונליזם ביקורתי‪ :‬אדריכלות מודרנית‬ ‫וזהות תרבותית' קיימת רמיזה לתרומה אפשרית‬ ‫של רגיונליזם ביקורתי לזהות התרבותית‪ .‬אולם‬ ‫לעיתים רחוקות נוגעים חוקרי אדריכלות בשאלת‬ ‫דרך ההזדהות של אנשים עם סביבתם‪ .‬במקום זה‬ ‫הם עוסקים כמעט תמיד בשאלות של צורה‪ ,‬כאילו‬ ‫צורה בלבד מרכיבה את הזהות התרבותית‪ .‬אולם‬ ‫ברור שאם יש ברצונם של תיאורטיקנים לקשר בין‬ ‫אדריכלות לזהות תרבותית עליהם להרחיב את‬ ‫מרחב ניתוחיהם מעבר לשיח העוסק בצורה בלבד‬ ‫ולעסוק בתהליכים הסובייקטיביים של הזדהות‪.‬‬ ‫עובדה זו ברורה מזה זמן רב לחוקרי התרבות‪ ,‬אשר‬ ‫פיתחו הבנה מורכבת של התהליכים בהם פועלת‬ ‫התרבות‪ .‬עבורם מהווה התרבות לא רק מערכת של‬ ‫אובייקטים אלא גם שיח אשר מקנה לאובייקטים אלה‬ ‫משמעות‪ .‬מכך נובעת זהות תרבותית כשדה מורכב‬ ‫של פעולות אשר מתייחס לחפצים מעשה אדם‬ ‫כדוגמת אדריכלות‪ ,‬אולם הם אינם מגדירים אותו‪.‬‬

‫‪b‬‬

‫ייתכן שנוכל להבין את החשיבות של הבנת צורה‬ ‫כדבר הנכתב בתוך שיח תרבותי באמצעות מושג‬ ‫האומה כ'נרטיב' ‪ -‬של זהות כסוג מסוים של‬ ‫שיח ‪ -‬אותו טבע חוקר התרבות הומי בהאבה‬ ‫)‪ .(Homi Bhabha‬לפי בהאבה‪ ,‬האומה מגלמת‬ ‫תפקיד של 'הרחבה תרבותית'‪ .‬ראייתה של האומה‬ ‫בצורה זו במושגים של נרטיב פירושו להדגיש‬ ‫את האופי המעורער והדיסקורסיבי של זהויות‬ ‫אלה‪' :‬אין משמעות חקר האומה דרך דבר הנרטיב‬

‫בתקופת העכשווית‬ ‫כאשר‬ ‫המודעות המרחבית נדונה לכישלון עקב חדירת סיטואציות שונות למרחבים שונים‬ ‫כאשר תרבות השכחה היא התרבות המעשית דרכה אנו רואים ובוחרים את המציאות‬ ‫נשאלת השאלה‬ ‫מה היתרון בשחרור המחשבה‬ ‫באי הצמדות הקוגניציה למקום‬ ‫בתפיסת המרחב הקואורדינטיבי בין פונקציות לבין ציפיות‬ ‫בין הקיים לבין הדמיוני‬ ‫בין המלאכותי לטבעי‬ ‫מה עושה את התודעה המקומית– גלובלית לאפשרית?‬ ‫מהו האיזון בין הגלובלי ללוקלי?‬ ‫מהו האיזון בין זיכרון למודעות סביבתית?‬ ‫מהו האיזון בין טריטוריאליות לנוודות?‬

‫שלה שימת דגש על שפתה והרטוריקה שלה;‬ ‫פירוש הדבר גם לנסות ולשנות את האוביקט‬ ‫הקונספטואלי עצמו‪ .‬אם ה'סגירה' הבעייתית‬ ‫של טקטואליות מערערת על ה'טוטליזציה' של‬ ‫תרבות לאומית‪ ,‬אזי ערכה החיובי טמון בהצגת‬ ‫התפוצה הרבה אשר דרכה אנו בונים את שדה‬ ‫המשמעויות והסימנית הקשורים לחיים הלאומיים‪'.‬‬

‫‪e‬‬

‫כמובן שאין זה נכון לצמצם את האומה לכדי‬ ‫נרטיב בלבד ולבטל לחלוטין את חשיבותה של‬ ‫הצורה‪ .‬עלינו לראות את האומה כמוגדרת במסגרתו‬ ‫של מתח דיאלקטי‪ .‬עבור בהאבה‪ ,‬זהו מתח בין‬ ‫'אובייקט' והנרטיב המלווה אותו‪' :‬מסמל את‬ ‫האנשים כנוכחות היסטורית א פריורית‪ ,‬אובייקט‬ ‫פדגוגי; ואת האנשים מורכבים באמצעות בהמחזת‬ ‫הנרטיב‪ ,‬ה'הווה' המוצהר שלו מסומן בחזרתו‬ ‫ופעימתו של הסימן הלאומי‪ '.‬ולכן אם האומה‬ ‫היא סוג מסוים של נרטיב‪ ,‬לעולם אין זה נרטיב‬ ‫מופשט אלא נרטיב בהקשר מסוים אשר בו רשומים‬ ‫אובייקטים מסוימים‪ .‬ובדיוק כאן‪ ,‬בתוך שדה‬ ‫האובייקטים אשר הפכו בעצמם למוקד תשומת‪-‬‬ ‫הלב הנרטיבית‪ ,‬עלינו למקם את האדריכלות‪ ,‬כשפה‬ ‫של צורות אשר אינה רק מוטבעת במגוון של שיח‬ ‫תרבותי‪ ,‬אלא גם מקבלת את משמעותה משיח זה‪.‬‬ ‫דבר זה מביא אותנו למושג ההאביטוס אותו טבע‬ ‫פייר בורדייה‪ ,‬כמערכת לא‪-‬מודעת של נטיות‬ ‫אשר נובעות מההון הכלכלי‪ ,‬תרבותי והסמלי של‬ ‫הסובייקט‪ .‬עבור בורדייה מהווה ההאביטוס שדה‬ ‫דינאמי של התנהגות‪ ,‬של נקיטת עמדה אשר בו‬ ‫יורשים בני האדם את מאפייניו של מצב מסוים‬

‫ומשנים אותם לכדי מצב חדש‪ .‬כפי שמסביר דרק‬ ‫רובינס‪' :‬ההאביטוס של כל אדם בודד מתאר‬ ‫את הפרמטרים המורשים של שינוי‪ ,‬של התאמה‬ ‫מסיטואציה למצב אשר יוצרת את מורשתה של‬ ‫סיטואציה חדשה‪ '.‬גישה שכזו מתבססת על הנחת‬ ‫קיומה של אינטראקציה בין התנהגות חברתית ומצב‬ ‫נתון העובר אובייקטיזציה‪ .‬ייתכן וכאן יש ביכולתנו‬ ‫לאתר את מצב האדריכלות בשיח של בורדייה‪.‬‬

‫‪l‬‬

‫לפי בורדייה‪ ,‬ניתן להבין את האדריכלות כסוג‬ ‫של 'הון תרבותי אשר עבר אובייקטיביזציה'‪ .‬ערכו‬ ‫שוכן רדום ובמצב של פוטנציאל תמידי‪ ,‬אולם‬ ‫יש להפעילו מחדש באמצעות מנגנונים חברתיים‬ ‫אשר 'יחיו' אותו כביכול‪ .‬במובן זה‪ ,‬אדריכלות‬ ‫משתייכת לקטגוריה של אובייקטים תרבותיים‬ ‫אחרים‪' :‬למרות שניתן לטעון כי אובייקטים – כגון‬ ‫ספרים או תמונות – הם מאגרים של הון תרבותי‬ ‫אשר עבר אובייקטיביזציה‪ ,‬אין להם ערך אלא אם‬ ‫הם מופעלים באופן אסטרטגי בהווה בידיהם של‬ ‫אלה המבקשים לשנות את ההון התרבותי הכלול‬ ‫בהם‪ .‬כל האובייקטים הללו אשר להם הוענק‬ ‫במועד כלשהו ערך תרבותי נמצאים במצב של‬ ‫תרדמת תמידית‪ ,‬ממתינים להתעוררותם‪ ,‬מחכים‬ ‫שיעשה שימוש בערכים הישנים שלהם בכדי ליצור‬ ‫ערך חדש במצב שוק חדש‪ '.‬במילים אחרות‪,‬‬ ‫בורדייה מדגיש את הצורך בפרקסיס )‪ (praxis‬בכדי‬ ‫'לפענח' את משמעותו של אובייקט‪ .‬במידה מסוימת‬ ‫הדבר דומה למודל השפה של וויטגנשטיין אשר‬ ‫בו מוענקת המשמעות באמצעות השימוש‪ .‬כפי‬ ‫שניתן להבין מילים באופן שבו נעשה בהן שימוש‪,‬‬ ‫כך ניתן להבין מבנים באופן שבו הם נתפסים‪,‬‬ ‫באמצעות נרטיב השימוש אשר בו הם כתובים‪.‬‬

‫מיפוי קוגניטיבי במרחב הגלובלי‪-‬לוקלי‬ ‫הוא ניסיון לייצג פעולות קוגניטיביות ע"פ‬ ‫תיאורית הגשטלט של האישיות‪ ,‬ניסיון‬ ‫לייצג את היחסים בדיאלוג פנימי‪-‬חיצוני‬ ‫בין העצמי לסביבה‪ .‬אולם מיפוי שכזה‬ ‫הוא תמיד זמני‪ ,‬מפורק‪ ,‬משתנה לפי‬ ‫סיטואציה‪ ,‬הופעה‪ ,‬ביצוע‪ ,‬השתייכות‬ ‫וכד'‪ ,‬ולכן‪ ,‬משקף את אי יכולת ההזדהות‬ ‫הטוטלית של היחיד והסביבה הבנויה‪.‬‬ ‫כאשר כל נקודה במפה )קרי‪ ,‬בעיר או‬ ‫במרחב התודעתי( היא מרכזה של מפה‬ ‫חדשה‪ ,‬ואף נקודה אינה עולה בחשיבותה‬ ‫על האחרת‪ ,‬ניתן לומר כי המיפוי הנו‬ ‫פעולה בלתי אפשרית‪ ,‬ראיית הסביבה‬ ‫כשלם‪ ,‬כטוטליות‪ ,‬אינה אפשרית‪ ,‬ללא‬ ‫פירוקה המיידי‪ .‬ולכן‪ ,‬כפי שהיחיד בעידן‬ ‫העכשווי הנו בעל אישיות דינאמית‪,‬‬ ‫מתחלפת‪ ,‬מנומרת‪ ,‬אין אפשרות לעצב או‬ ‫לקבוע תנאים לעיצוב המרחב האורבאני‪,‬‬ ‫אלא רק לצפות בתסריט אפשרי המקבל‬ ‫את הפשרה ואת אי‪-‬הוודאות המתגבשים‬ ‫מן היש ומן הקיים כאן ועכשיו‪.‬‬ ‫כפועל יוצא לאפקט הגלוקליות‪ ,‬עולות‬ ‫שאלות זהות מהותיות של החברה‬ ‫העכשווית‪ ,‬לדוגמא‪ :‬ליותר ויותר אנשים‬ ‫ממקומות שונים בעולם יש את אותו‬ ‫סלון‪ ,‬אותה ספה‪ ,‬אותו ארון בגדים‪,‬‬ ‫אותו בית‪ ,‬אותה טלוויזיה‪ ,‬הם עוברים‬ ‫באותה פינת רחוב‪ ,‬עובדים באותם גורדי‬ ‫שחקים מטרופוליטאניים‪ ,‬ומאידך‪ ,‬יותר‬ ‫ויותר מדינות‪ ,‬ישובים וחברות‪ ,‬משוועים‬ ‫לבדלנות‪ ,‬לאוטונומיה‪ ,‬להכרה בזהותם‬ ‫הנפרדת‪ ,‬ובכך מנכסים לעצמם את‬ ‫כל אשר תורם לזהותם הייחודית‪ .‬זוהי‬ ‫ע"פ ביל מיטשל "נקמת המקום"‪ .‬נקמת‬ ‫החומר‪ ,‬נקמת הגשמיות‪ ,‬מציגה את המודל‬ ‫האבסטרקטי של העולם‪ ,‬שככול שנהייה‬ ‫יותר גלובלי‪ ,‬פתוח‪ ,‬מופשט‪ ,‬כביכול לא‬ ‫תלוי בחומריות‪ ,‬כך החברה האנושית חוזרת‬ ‫כבמשיכה מגנטית לדחף החומרי‪ ,‬ולהפך‪.‬‬

‫מכך עולה בעייתיות מרכזית לבשיח האדריכלי‪,‬‬ ‫אשר באופן מסורתי מתבסס כמעט אך ורק בלעדי‬ ‫על צורתיות‪ .‬הדבר נראה כאילו נרטיבים של טיפול‬ ‫ושימוש נמצאים ברובם מעבר לתחום העיסוק‬ ‫האדריכלי‪ .‬וכך לדוגמא הרגיונליזם הביקורתי‪,‬‬ ‫אשר מייחס משמעות שכזו לצורות‪ ,‬אינו מזהה את‬ ‫הדרך שבה תקבל צורה מסוימת הקשרים שונים‬ ‫לחלוטין בקרב מערכות תרבותיות שונות‪ .‬אותו‬ ‫מגדל בטון מרובע – המשוכפל לדוגמא בניו יורק‪,‬‬ ‫הונג קונג‪ ,‬אמריקה הלטינית ומזרח אירופה – יופיע‬ ‫בצורה שונה מאחר וההתייחסות אליו והשימושים‬ ‫שלו שונים בכל הקשר‪ .‬בנוסף‪ ,‬אין בתיאוריה‬ ‫האדריכלית הרגילה מסגרת לבחינת הדרך בה‬ ‫מבינים אנשים מקום ואת אופני ההזדהות שלהם‬ ‫איתו‪ .‬ללא מערכת שכזו‪ ,‬לא ניתן לדון במערכת‬ ‫היחסים בין אדריכלות לזהות תרבותית‪ .‬בכדי‬ ‫שניתן יהיה להבין אדריכלות במושגים של זהות‬ ‫תרבותית‪ ,‬חייב להתקיים סוג מסוים של הזדהות עם‬ ‫אדריכלות‪ .‬אולם כיצד מתקיימת הזדהות זו בדיוק?‬

‫‪o‬‬

‫מאמר זה מנסה להציע מודל אשר עשוי לסייע‬ ‫להסברת תהליך זה‪ ,‬וכתוצאה לתת מענה לאחת‬ ‫הבעיות הקשות ביותר בתחומים כגון רגיונליזם‬ ‫ביקורתי אשר מגבילה אותם לתחומי שיח‬ ‫צורני‪ .‬טענתי היא שניתן לגזור מודל סוגסטיבי‬ ‫מתקדם מעבודותיה של ג'ודית' באטלר )‪Judith‬‬ ‫‪ (Butler‬העוסקות ב'פרפורמטיביות'‪ .‬מודל זה‬ ‫עשוי לסייע להבנת מערכת היחסים שבין‬ ‫הצורה הפיזית והזהות התרבותית – 'שייכות'‪.‬‬

‫באטלר ופרפורמטיביות‬

‫‪n‬‬

‫ג'ודית' באטלר מתארת חזון של זהות המתבסס‬ ‫על מושג ה'פרפורמטיביות'‪ .‬גישה זו מאפשרת לה‬ ‫להתייחס לזהות באופן נזיל ודינאמי יותר לעומת‬ ‫גישות מסורתיות העוסקות בנושא זה‪ .‬כמו כן‪ ,‬גישה זו‬ ‫רואה בפוליטיקה של זהות כשדה של העצמה אישית‪.‬‬ ‫באטלר היא תיאורטיקנית של פוליטיקה מגדרית‪,‬‬ ‫ובאופן ספציפי יותר פוליטיקה לסבית‪ .‬מטרתה היא‬ ‫ליצור מושג של זהות אשר אינו מוכל במודלים‬ ‫ההטרוסקסואליים המסורתיים ולהציע ביקורת‬ ‫רדיקלית של אופני חשיבה מתמצתים‪ .‬לפי באטלר‪,‬‬ ‫אין זה גופנו הביולוגי אלא פעולותינו והתנהגותנו‬ ‫שמהווים את זהותנו‪ .‬לטענתה‪ ,‬מגדר אינו מצב‬ ‫אונטולוגי נתון אלא גורם פרפורמטיבי )פעולה‬ ‫המתבצעת עם ביטויה(‪ .‬זהו 'מבנה אשר מסתיר את‬ ‫בראשיתו‪ ',‬כך ש'אמינותן של יצירות אלה מסתירה‬ ‫את ההסכמה הקולקטיבית המרומזת להציג‪ ,‬ליצור‬ ‫ולשמר מגדרים בדידים ומקוטבים כבדיה חברתית‪'.‬‬ ‫אנו יכולים לבטא מחדש את זהותנו בהצלחה‬ ‫ולהמציא את עצמנו מחדש באמצעות הפרפורמטיביות‬ ‫שלנו‪ .‬חשוב לציין שהזהות היא תוצאה של‬ ‫הפרפורמטיביות‪ ,‬ולא להיפך‪ .‬הפרפורמטיביות אינה‬ ‫משיגה את מטרותיה באמצעות פעולה פרפורמטיבית‬ ‫בודדת – מאחר ולא ניתן לצמצם פרפורמטיביות‬ ‫לכדי מיצג )פרפורמנס( – אלא באמצעות‬ ‫איטרציה מצרפית של נהגים שונים‪ .‬היא מתבססת‬ ‫בצורה של ציטוטיות – של הפעלה ושעתוק‪.‬‬ ‫כפי שמסבירה באטלר‪' :‬כך אין הפרפורמטיביות‬

‫בכתביו‬ ‫מתאר‬ ‫‪ GDLDTG PU ]HGFIGO ]OHNLG LC HSSLC TLHOLCZ ]C FL[KQ\ GQ‬דמוקריטוס‬ ‫‪ DYQ GSQQ OFDGO ]OHNLG LC COC‬‬ ‫את החלל כריקנות המתרחבת‬ ‫‪ ]HLUD PLSJHD [\CN‬‬ ‫\‪ G]H[YHHLG LCS]O CLDQ H]SUKO‬‬ ‫לאינסוף‪ .‬עבור בלאז פסקאל‬ ‫ ] ‪ [\ZD ]HQZHQQG‬‬ ‫‪Z‬‬ ‫‪Z‬‬ ‫‪HL\LC‬‬ ‫\‪" RLDO GLEHOHNLTW RLD\ GU[WG Psychasthenia GIHNLTW O‬השקט האינסופי שלו )של החלל(‬ ‫‪ ]HSLLYQG ]HLUD GDLDT ]Q[D DJ[QO ]HL\LCG RLD PLTJLD‬מפחיד אותי"‪ .‬מאות שנים מאוחר‬ ‫‪ LTJLD ]HLTTDHCH PLL\Z‬יותר מציין ג'ורג' כי החלל "מתרבה‬ ‫‪Z ]LDLKZOHZG GQ[D OCHFLHHLFSLCG‬‬ ‫‪ PLOHU‬ומתפצל באופן תמידי‪ ,‬כמו‬ ‫‪U GDLDT‬‬ ‫ ‬ ‫‪ LQYU‬‬ ‫‪U L]OD GUHS]O OCLYSKHW GHHGQ [DFG‬‬ ‫‪ DJ[QG O\ PL[HCL] [QCO R]LS POHC RHQGG O\ ][ZHDQ‬מופיע בצורות שונות‪ ...‬ומתמוסס‬ ‫‪ ]Q\HS GLJ ]H\LN HOC PLTJL O\ LKZOCLFG UDKG LN‬כגרגירי החול"‪ .‬קאילוס מעיר כי‬ ‫‪ W‬‬ ‫‪ G]WQ‬‬ ‫‪ W ]D[HC‬‬ ‫ ‬ ‫ ‪ GC[Q GDLDT FLJL GCHHTGH LHZLJ‬‬ ‫‪" ]W[HK‬החלל מתגלה לסובייקט התזזיתי‬ ‫‪ H]HQOULG‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪ FU‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪ ]ONUQ‬‬ ‫ ‬ ‫‪U‬‬ ‫‪ COC LQYUG O\ [HILW CO CHG LHZLJ LN‬‬ ‫ככוח טורף‪ ,‬החלל רודף‪ ,‬מקיף‪,‬‬ ‫ ‪ MNQ‬‬ ‫‪M‬‬ ‫‪LQYUG O\ H]FJNGH‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪ GCHHTGG MNQ []HLH LQYUG ZHILJ‬‬ ‫מעכל אותו‪ ,‬ומסיים בהחלפה‬ ‫‪ [H]TQD‬‬ ‫ ‬ ‫‪ M[HYG‬‬ ‫‪M‬‬ ‫‪ GOHU‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪ PU LSHQ[G ]HLGO ]SQ OU CO CLG‬‬ ‫‪ ]HUQKG ]LOKHK GCHHTG‬של העצמי בחלל‪ ,‬אז הגוף נפרד‬ ‫‪ U‬‬ ‫ ‬ ‫‪ GDLDTG ]LDJ[QG ]HCLYQG UZ[G‬‬ ‫‪ UZ[D ]HUODGG ]HFJC‬ממחשבותיו‪ ,‬האינדיווידואל פורץ‬ ‫‪ UZ‬‬ ‫‪UZ‬‬ ‫‪U‬‬ ‫ ‬ ‫‪ ]\DOG RHQGD ]HQOUGG UZ[G ]HFZS]G ]H[QS]G FESN COC‬את גבולות גופו וממלא את‬ ‫‪ ]SQ OU MNH LQYUG ]HFZS]G UQ\Q‬‬ ‫‪ ]L]HD[]G ]HGIG LSLLWCQ‬הצד האחר של תחושותיו‪ .‬הוא‬ ‫‪W‬‬ ‫‪ M[HY \L ]HOFDGO M[HYG OU DLEGO‬‬ ‫‪ GLK[WO‬מנסה להסתכל על עצמו מכל‬ ‫‪W FU‬‬ ‫‪U ]LQHZQG‬‬ ‫‪Z‬‬ ‫‪Z‬‬ ‫‪Z [HDLJ COO RN\ ]HL[H\LZ GNHWLGD‬‬ ‫‪ OHZ LHSL\ []HLD PLSKZG‬נקודה אפשרית בחלל‪ ,‬הוא חש‬ ‫‪Z ]HGI‬‬ ‫ ‬ ‫[‪ JL‬‬ ‫ ‬ ‫‪ GC[Q‬‬ ‫ ‬ ‫[‪ COO\ HQN GF[WGG RN]] CO LSH\C‬‬ ‫‪ LHZLJ‬עצמו הופך ומתהווה לחלל‪ ,‬חלל‬ ‫‪ GNLOG‬‬ ‫ ‪ DYZ‬‬ ‫‪Z‬‬ ‫‪ L]HEGS]G‬‬ ‫‪ FJCG ]H[DJ]G RN]] CO GF[WGG‬‬ ‫שחור‪ ,‬שדברים בו לא יכולים‬ ‫‪ ]HUDG‬‬ ‫]‪ ]HUHS‬‬ ‫‪ ]HQL\S‬‬ ‫‪ LS\G O\ \C[Q GJSGG FLQ] CHG‬‬ ‫להיות ממוקמים‪ .‬הוא דומה‪ ,‬לא‬ ‫‪ DJ[QD PLEHGSG GW\H‬‬ ‫דומה למשהו‪ ,‬אלא רק דומה"‪.‬‬ ‫‪ LSHLU[G‬‬ ‫‪ L]HD[]G‬‬ ‫‪ GKLO\D ]HLGO LFND LQYU ]HOHDEQ ]CYO‬‬ ‫‪ LFND‬‬ ‫‪ MFLCQH‬‬ ‫‪ M‬‬ ‫‪ LQHZQG‬‬ ‫‪Z‬‬ ‫‪ PLLK]TC PLQOE RLD PL[\ZG‬‬ ‫‪ CO CLG ]HSLLZJG ][KQ RCZCO W U‬‬ ‫‪W‬‬ ‫‪ PLHHGQ PLLSCD[HC PLQKHKH OOJG\ LH]LWGQ KOQLGO‬‬ ‫‪ MWGO COC RHQGG MH]D DD[U]GO‬‬ ‫‪U‬‬ ‫ ‬ ‫‪ OU [IHDQG DJ[QO USQ ]WH[] ]UOHDG GN\JGQ G[\Q‬‬ ‫‪OHUWO MN MH]QH HSQQ ZJH[Q [C\LGO‬‬ ‫\‪ PLLZ ]LOKHKG ]HFJCD‬‬ ‫ ‪Z‬‬ ‫‪ GLW[]H PLFLZW] LZJ\Q LFL‬‬ ‫‪ GCLYLD LQYUG O\ M[HYG‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪M‬‬ ‫‪ RLD‬‬ ‫‪R‬‬ ‫‪ [HDLJG [\ZS‬‬ ‫‪Z ]L]DLDT‬‬ ‫‪ LFL OU‬‬ ‫‪U KTZKSHZGQ‬‬ ‫‪Z Z‬‬ ‫ \‪ MH]Q DJ[Q RLDO GLEHOH[LHS PLDKZ LS‬‬ ‫‪Z‬‬ ‫ ‪LH]LWH ]HSH\ ]H\WJ]G‬‬ ‫‪W‬‬ ‫ ‬ ‫‪W‬‬ ‫‪LOQLSLQG LHSL\G ][LYL‬‬ ‫‪ PLLKE[SCGH PLLILWG ]HJHNG G LSHLU[GH LILWG DJ[QGQ ]HZ]S]GH‬‬ ‫‪Z‬‬ ‫‪ ]H[DJ]G O\ HOC‬‬ ‫‪ ]H\DE]GG JK\D PLOUHWG FJCN GSEGH GWZ]G‬‬ ‫‪WZ‬‬ ‫‪ ]LEK[KTCH ]ZLQCSLF‬‬ ‫‪Z‬‬ ‫‪ PLEYLLQG‬‬ ‫‪ PLLDLKLSEHZ‬‬ ‫‪Z‬‬ ‫‪ PLLCD‬‬ ‫‪ OCHFLHHLFSLCG‬‬ ‫\‪ O‬‬

‫‪ RHSESQ‬‬ ‫‪R‬‬ ‫‪ GHHGQ‬‬ ‫‪ ]HLSHLQF‬‬ ‫‪ ]HOLGZDH‬‬ ‫‪Z‬‬ ‫‪ ]LDLKWFC‬‬ ‫‪ ]H\LN‬‬ ‫‪ [LUG‬‬ ‫‪ O\H‬‬

‫‪ GSEGH‬‬ ‫‪ ]HF[\LG‬‬ ‫‪ ][IHDQG‬‬ ‫‪ G[DJD‬‬

‫'פעולה' יחידה‪ ,‬מאחר והיא תמיד מהווה חזרה‬ ‫על נורמה או קבוצה של נורמות‪ ,‬ובמידה שהיא‬ ‫מקבלת מעמד דמוי‪-‬פעולה בהווה‪ ,‬היא מסתירה‬ ‫ומחביאה את המוסכמות שחזרתן היא מהווה‪'.‬‬

‫‪g‬‬

‫באטלר לא רואה בזהות כמשהו פנימי – 'נתון'‬ ‫מתמצת – אלה כמשהו חיצוני‪ ,‬תופעה דיסקורסיבית‬ ‫חיצונית‪ .‬הוא תוצר של 'פעולות‪ ,‬מחוות והמחזות'‬ ‫שהן 'פרפורמטיביות'‪ ,‬כפי שהיא מתארת‪' ,‬באופן‬ ‫שבו התמצית או הזהות שהם מתיימרים כביכול‬ ‫לבטא הן בדותות הנוצרות ונשמרות באמצעות‬ ‫סימנים גשמיים ואמצעים דיסקורסיביים אחרים‪.‬‬ ‫מכך שהגוף המגדרי הוא פרפורמטיבי נובע שאין‬ ‫לו כל מעמד אונטולוגי מלבד הפעולות השונות‬ ‫אשר מהוות את המציאות שלו‪ .‬עולה מכך גם‬ ‫שאם המציאות כתמצית פנימית היא למעשה‬ ‫בדיה‪ ,‬הרי שפנימיות זו היא תוצאה ופונקציה‬ ‫של שיח ציבורי וחברתי מובהק‪ ,‬רגולציה ציבורית‬ ‫של פנטזיה באמצעות פוליטיקת פני‪-‬השטח של‬ ‫הגוף‪ ,‬משמר הגבול המגדרי אשר מבחין בין הפנימי‬ ‫לחיצוני וממסד 'יושרו' של הסובייקט‪ '.‬חשוב לציין‬ ‫שהדבר אינו מתייחס למיניות הלסבית בלבד אלא‬ ‫לכל מיניות כלשהי‪ ,‬כך שגם ההטרוסקסואליות‬ ‫עצמה מתגלה כתבנית המועברת באמצעות קשר‬ ‫חברתי ותלויה ב'הצגתה' של נורמה חברתית‪.‬‬ ‫בנקודה זו מתחילים להתגלות ההקשרים בין מגדר‬ ‫לבין 'פנטומימה'‪ .‬אכן‪ ,‬נראה כי כל השיח של‬ ‫באטלר תלוי באופן כללי בפנטומימה ובאופן פרטני‬ ‫במאפייני מימיקה‪ .‬כל התנהגות מבוססת על סוג של‬ ‫מימיקה‪ ,‬כולל התנהגות הטרוסקסואלית נורמטיבית‬

‫והעברת‬ ‫ארגון‬ ‫מרובת‬ ‫רשת‬ ‫על ידי מנגנונים‬ ‫תרבותית אופקי ‪-‬‬ ‫סדר וארגון חברתי‬ ‫את תהליך קבלת‬ ‫'פוסט‬ ‫בספרו‬ ‫במובן הרחב שלה‬ ‫תפיסות מופשטות‪,‬‬ ‫הקיום‬ ‫לתנאי‬ ‫קואורדינאטות‬ ‫יחסים בין העצמי‬ ‫שנוצר במפה כמו‬ ‫ולבקרו בו זמנית‪.‬‬ ‫ונמזגים זה בזה‬ ‫המרחבי‪ ,‬הביטוי‬ ‫על פי ג'מסון‪ ,‬יש‬ ‫ובעונה‬ ‫בעת‬ ‫בתוך התפשטות‬ ‫המבוזר‪ ,‬השסוע‪,‬‬ ‫תרבותית‪ ,‬מרחב‬ ‫חדשות‬ ‫זהויות‬ ‫להעלם‬ ‫למקום‬ ‫דווקא‬ ‫למוות‪.‬‬ ‫אחד הם‪ ,‬מקום‬ ‫משמעות‬ ‫נתינת‬ ‫ארכיטקטורה‪,‬‬ ‫המוחשיים והבלתי‬ ‫יש לראות את‬ ‫ג'מסון‬ ‫פרדריק‬ ‫מושג הזמניות‪.‬‬ ‫"ההפרדה היא‬ ‫עמו‬ ‫החברתי‪,‬‬ ‫ההתפצלות‬ ‫אך‬ ‫ההפקה השולטת‪,‬‬

‫אינפורמציה חברתית‪ ,‬גנטית‪ ,‬ביולוגית וכד' במרחב מפרט אחד למשנהו מתבצעת באמצעות‬ ‫רבדים וממדים המגורים ומדוכאים‪ .‬ריבוד והמשכיות העברת האינפורמציה המרחבית מתהווה‬ ‫שונים במבנים שונים‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬מנגנון העברה תרבותית אנכי ‪ -‬מהורה לילד‪ ,‬מנגנון העברה‬ ‫ממין אחד למשנהו‪ .‬לכן‪ ,‬מבני מידע הנם מבני מפתח של המציאות המרחבית ומיצגים גם‬ ‫ואישי‪ ,‬מכאן ניתן לחשוב כי הסטרוקטורה והאנטי סטרוקטורה של מבני המידע משקפים‬ ‫ההחלטות‪ ,‬הכוח‪ ,‬השלטון והאחריות הציבורית‪.‬‬ ‫מודרניזם בעידן הקפיטליזם המאוחר' מציין פרדריק ג'מסון כי‪ ..." :‬המפה הקוגניטיבית‬ ‫באה לשאול את הקואורדינאטות של מידע קיומי )העמדה הניסיונית של הנושא( עם‬ ‫מתות‪ ,‬של כוליות גיאוגרפית‪ ...‬כמו כן‪ ,‬הנה הייצוג של מערכת היחסים של דמיון היחיד‬ ‫האמיתיים שלו" ‪ .‬משמע‪ ,‬המיפוי הקוגניטיבי בחיי היומיום בעיר הממשית מייצג מערכת‬ ‫חדשה לגמרי‪ :‬תנאי קיומו האמיתיים של האינדיבידואל ביחס לשלם הבלתי ניתן לייצוג‪:‬‬ ‫לדמיוני‪ ,‬לאידיאל‪ ,‬ולאמת אשר יחדיו מרכיבים מבנה חברתי שלם‪ .‬אך הדפוס הכאוטי‬ ‫במרחב האורבאני‪-‬הגלובלי או האידיאולוגי הנו דפוס בלתי ניתן לפענוח שיש לקבלו‬ ‫קריאת שכבות של היבטים פוליטיים‪ ,‬כלכליים‪ ,‬אסתטיים‪ ,‬אישיים וקולקטיביים מתערבבים‬ ‫ללא חוקיות מלבד זו של הרגע‪ .‬דבר המצביע על קושי בתהליך קבלת ההחלטות‪ ,‬הניווט‬ ‫והשפה‪ ,‬תפיסת השלם‪ ,‬ומאידך על השחרור מהצמדות קולקטיבית‪ ,‬לאומית‪ ,‬אסטרטגית‪.‬‬ ‫לנקוט גישה דיאלקטית אמיתית‪ ,‬להתייחס להתפתחות קפיטליסטית זו באופן חיובי ושלילי‬ ‫אחת‪.‬‬ ‫האחדות הגלובלית דווקא אי‪-‬המקום הוא מקום המפלט התרפויטי של האדם העכשווי‬ ‫המפוצל‪ .‬אי‪-‬המקום‪ ,‬אותו מרחב נעדר הצמדות לממד הזמן או המרחב‪ ,‬לקונסטרוקציה‬ ‫מופשט‪ ,‬אבסטרקטי‪ ,‬נקי )סיוד ההיסטוריה בלבן‪ ,‬נקי מאשמה וממצפון( המאפשר חדירת‬ ‫באופן זמני‪ ,‬מאפשר השתקפות הכאן ועכשיו‪ ,‬שכן‪ ,‬האישיות העכשווית‪ ,‬המפוצלת‪ ,‬מייחלת‬ ‫ולהיטמע בו‪ ,‬להרמוניה אוניברסלית‪ ,‬אבסטרקטיות‪ ,‬הטמעות טוטלית בהוויה‪ ,‬שהיא המשיכה‬ ‫הסט המבוים הוא המרחב הטיפולי המאפשר שחרור התנהגותי‪ .‬האדם העכשווי ואי המקום‬ ‫בו ניתן לפעול או לפחות לדעת שהכל מבוים ולכן לשחק באשליה ששל חופש מוחלט‪.‬‬ ‫חדשה וזמנית לאי‪-‬מקום כמו בית מלון‪ ,‬סופרמרקט‪ ,‬שדה תעופה‪ ,‬קניון‪ ,‬פירושה כי האנטי‬ ‫האנטי אורבאניות‪ ,‬האי‪ -‬מקום‪ ,‬מרכיבים את המציאות המקומית מחדש על פי הכוחות‬ ‫מוחשיים המצויים בשטח‪.‬‬ ‫המקומות הללו כקדמה וכשלילה כאחד‬ ‫קובע כי הזמניות הפכה במהותה למרחבית‪ ,‬ויותר מכך‪ ,‬ההתנסות המרחבית מדכאת את‬ ‫מעצמה חלק מאחדות העולם ומהפרקסיס החברתי הגלובלי המפוצל למציאות ומראה‪ .‬הנוהג‬ ‫מתעמתת הראווה האוטונומית‪ ,‬מהווה גם את המוחלטות האמיתית‪ ,‬המכילה את הראווה‪.‬‬ ‫שבשלמות מעוותת אותה עד שהראווה נדמית למטרתה‪ .‬שפת המחזה מכילה סימנים של‬ ‫שהם בעת ובעונה אחת גם מטרתה הסופית של הפקה זו‪) "...‬גי דבור(‬

‫אשר באופן זה הופכת 'טבעית' ומבוססת מכוחה‬ ‫של החזרה‪' :‬כל המגדרים הם סוג של התחזות‬ ‫והערכה‪ ,‬ההשפעות הטבעיות של מגדרים אשר‬ ‫עוברים תהליך של הטרו‪-‬סקסואליזציה נוצרים‬ ‫באמצעות אסטרטגיות של חקיינות; הם מחקים‬ ‫אידיאל פנטסטי של זהות הטרוסקסואלית‪ ,‬כזו‬ ‫אשר נוצרת באמצעות וכתוצאה של חקיינות‪'.‬‬

‫‪i‬‬

‫נהגים תרבותיים נשלטים ע"י ידי בעלי הכוח‪ .‬הם‬ ‫מקבעים סדר מסוים‪ ,‬ומעודדים הסכמה לסדר זה‪.‬‬ ‫הרצון לקונפורמיות מאפשר את הפצתם‪ .‬הדבר‬ ‫בולט במיוחד במקרה של נהגים מגדריים‪ .‬מנהג‬ ‫מגדרי נורמטיבי נקבע לפי הגיון ההסוואה‪ .‬הסכמה‬ ‫לנורמה התרבותית הדומיננטית פירושו להימנע‬ ‫מעימות ולמלא אחר המערכות ההתנהגותיות של‬ ‫הסדר ההגמוני אשר הופך לטבעי‪ .‬ניתן להתייחס‬ ‫למגדר כאל הסוואה‪ ,‬פראקסיס תרבותי 'אפקטיבי'‪.‬‬ ‫בראיה זו‪ ,‬מגדר מתקרב לתפיסה מסוימת של דראג‪.‬‬ ‫זהו מצב 'נבחר'‪ ,‬אשר מוצג לפי הגיון הקונפורמיות‬ ‫לנורמה מקובלת כלשהי‪ .‬בטענה זו מערערת באטלר‬ ‫על הסמכות המסורתית של ההטרוסקסואליות‪:‬‬ ‫'בטענה שכל מגדר הוא כמו דראג פירושו לטעון‬ ‫ש'חיקוי' הוא בליבו של הפרויקט ההטרוסקסואלי‬ ‫והבינאריות המגדרית שלו‪ ,‬שדראג איננו חיקוי‬ ‫משני אשר מניח מראש מגדר מוקדם ומקורי‪ ,‬אלא‬ ‫שההטרוסקסואליות ההגמונית עצמה היא מאמץ‬ ‫קבוע וחוזר לחקות את האידיאליזציה שלה עצמה‪'.‬‬ ‫מטרתה של באטלר היא לערער על ההגמוניה של‬ ‫הנתון‪ .‬אין דבר אותנטי בפני עצמו‪ .‬כל דבר זוכה‬

‫התרבות העכשווית מסגלת זהות על פי‬ ‫לבעיות בתיאום בין העצמי‪-‬לסביבה‪ ,‬אתר‬ ‫וכך לחוות כשל הגבולות בין העצמי לסביבה‪,‬‬ ‫אפיונים וקריטריונים של חברה נוודית‬ ‫התקשרות אורבאני ללא עקבות עבר‪ ,‬ללא‬ ‫דבר היכול לגרום להפרעה בין העצמי‪-‬‬ ‫בהתאמה לתנועה הקפיטליסטית‪ ,‬וגם המרחב‬ ‫עקבות זיכרון‪ :‬הווה חי‪ .‬ההבחנה לגבי מקום‬ ‫למרחב‪ .‬ולכן מחפש הנווד המודרני אופן‬ ‫מגיב באופן ישיר או משתמע‪" ,‬מתפרק‬ ‫תרפויטי נשענת על מחקרים חדשים בתחום‬ ‫התנהגות אשר יחבר בין הזהויות השונות ‪-‬‬ ‫העכשווית‬ ‫הנוודות‬ ‫מחדש"‪.‬‬ ‫ומתגבש‬ ‫הנוירופסיכולוגיה‪ .‬נוירופסיכולוגים החוקרים‬ ‫מאיש משפחה לאיש עסקים‪ ,‬לתייר‪ ,‬לאורח‪,‬‬ ‫במרחב הגלוקלי אינה אופציה אוונגרדית‬ ‫את מחלת האלצהיימר טוענים כי אסטרטגיה‬ ‫ממשתתף פעיל‪ ,‬לצופה ובחזרה‪ .‬ביתו יכול‬ ‫בחברה המודרנית אלא בחירה בדרך חיים‪.‬‬ ‫טיפולית המחזקת ומשמרת את ה'זיכרון החי'‬ ‫להיות כל מקום ואי‪-‬מקום‪ ,‬ביתו הפרטי הוא‬ ‫החברה האנושית העכשווית הופכת לחברה‬ ‫עדיפה מגירוי זיכרונות נעלמים‪ .‬ולכן שיטות‬ ‫המרחב הציבורי‪ ,‬והציבורי הופך למרחבו‬ ‫בעלת אפיונים וזהויות של חברה נוודית‪.‬‬ ‫כגון משחק תפקידים או סימולציית מצבים‬ ‫הפרטי‪ .‬כך ניתן להבין את המיידיות בה‬ ‫עוברת‬ ‫הארכאית‬ ‫הנוודות‬ ‫תופעת‬ ‫מהוות דרכים יעילות למיקום העצמי במרחב‬ ‫הנווד מרגיש בבית דווקא במקום שהינו‬ ‫טרנספורמציה בזמן אמת ומקודדת מחדש‬ ‫הלא ניתן להכרה‪ ,‬שכן מטופלי אלצהיימר‬ ‫א‪-‬מקום )‪ ,(non-place‬במוסדות וארגונים‬ ‫לעולם האולטרה‪-‬מודרני‪ ,‬הנווד העכשווי‬ ‫מתייחסים לזיכרונות "נגישים" ומרכיבים‬ ‫בינ"ל כהילטון‪ ,‬סטארבקס‪ ,‬שדות תעופה‪,‬‬ ‫מתקיים במרחב של רצון‪ ,‬במרחב ללא‬ ‫בעזרתם נרטיבים ומנהגים המסייעים להם‬ ‫סופרמרקטים‪ ,‬קניונים‪ ,‬מקומות בילוי גנריים‪,‬‬ ‫קואורדינטות חיצוניות‪ .‬מצויד בתיק נסיעות‬ ‫ליצור קשרים והקשרים עם המציאות‬ ‫מקומות ללא שכבות עבר‪ ,‬ללא מיתוסים‬ ‫קטן‪ ,‬מחשב נייד וסלולארי‪ ,‬הוא סוכנו של‬ ‫המרחבית הפיזית‪ .‬הצמדות לסדר יום או‬ ‫המכתיבים קוד התנהגות‪ ,‬מקומות אדישים‪,‬‬ ‫הקפיטליזם המאוחר‪ ,‬שכן התשתית הכלכלית‪,‬‬ ‫פעילות מוקפד וקבוע‪ ,‬הופעה קבועה‪ ,‬הגדרת‬ ‫'מתים'‪ ,‬המאפשרים את קידודו החופשי‬ ‫התרבותית והבינלאומית מזמינה ומניחה‬ ‫מערכת משתנים אישית ויצירת ריטואליות‬ ‫של המרחב‪ .‬ביטול הטריטוריה וחבירתה‬ ‫מראש את צרכיו וציפיותיו המרחביות‪ .‬הנווד‬ ‫סביב נרטיבים‪ ,‬מאפשרים התנהלות וניווט‬ ‫מחדש על פי ארכיב הזיכרונות האישי ככלי‬ ‫המודרני חי במציאות משתנה‪ ,‬מיידית‪ ,‬מנהל‬ ‫מרחבי המשכי‪ ,‬יציב וקוהרנטי‪ .‬כפי שהזיכרון‬ ‫קוגניטיבי להתמצאות מרחבית מאפשרים‬ ‫חייו במקביל במרחבים שונים ומתאים את‬ ‫המרחבי ומרחב הזיכרון הנם מרחבים‬ ‫את התרחבותה והשתנותה של זהותו של‬ ‫עצמו לסביבה‪ ,‬כפי שהמרחב מתאים עצמו‬ ‫אבולוציוניים‪ ,‬נופים משתנים‪ ,‬כך גם המרחב‬ ‫הנווד המודרני‪ ,‬ולחילופין‪ ,‬שינויים בזהותו‬ ‫אל נהגיו השונים‪ .‬המרחב עובר "מניפולציה"‬ ‫הגלוקלי משנה זהותו ומרכיב‪ ,‬מכיל‪ ,‬בונה‬ ‫מאפשרים שינויים בתפיסת המרחב‪ .‬זהות‬ ‫עבור הנווד המודרני‪ ,‬מאבד מגבולותיו‪ ,‬מקרין‬ ‫מחדש זיכרונות חדשים ואף פיקטיביים‬ ‫המקום נדונה לכישלון כהגדרה אובייקטיבית‬ ‫ולובש אסוציאציות‪ ,‬זכרונות ומנהגים שונים‪.‬‬ ‫שיהפכו למציאות מורכבת בסיטואציות אחרות‪.‬‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫כסובייקטיבית‬ ‫אפשרית‬ ‫אלא‬ ‫עם החפיפה ואי ההתאמה בין זמן‪-‬מקום אותם‬ ‫חווה הנווד‪ :‬מראות‪ ,‬ריחות‪ ,‬טעמים‪ ,‬חוויות‪,‬‬ ‫אורח חיים נוודי אינו נחלתם הבלעדית של‬ ‫ככל שהנווד העכשווי חווה יותר מקומות‬ ‫אידיאלים‪ ,‬ממקומות שונים במרחק ובחפיפה‬ ‫נוודים אלא בבואה של אורח החיים 'המקומי'‬ ‫בפחות זמן כך מתבטלת משמעות המקום‬ ‫של מספר שעות בודדות‪ ,‬נמזגים ומתערבבים‬ ‫ושל המרחב העכשווי‪ .‬אי היכולת למקם את‬ ‫בעיניו‪ .‬א‪-‬מקום‪ ,‬או מקום מלאכותי‪,‬‬ ‫אחד בשני עד להתמוססות מוחלטת של‬ ‫העצמי ביחס לסביבה‪ ,‬הדואליות‪ ,‬הניגודיות‬ ‫סטנדרטי ככל שיהיה )מאורגן‪/‬נשלט‪/‬‬ ‫המקום והזמן הנוכחי‪ .‬הנווד העכשווי‪ ,‬גמיש‬ ‫בין שני הקטבים מקיימים את ההכרה‪ ,‬שמחד‪,‬‬ ‫מנוהל או לאו( מהווה מקום מפלט תרפויטי‬ ‫כבמשחק תפקידים בתיאטרון הגלובלי‪ ,‬חווה‬ ‫רק הכאן ועכשיו יכולים להאיר את התנאים‬ ‫מהקיום של המרחב המבוזר‪ ,‬מקום המשמש‬ ‫את השינויים באופן ישיר ומיידי‪ ,‬עשוי לאבד‬ ‫האמיתיים של המציאות העכשווית ומאידך‪,‬‬ ‫"תרפיה סביבתית" )‪(Environmental Therapy‬‬ ‫את מיקומו היחסי במרחב באופן פיזי ורעיוני‪,‬‬ ‫את האשליה של התערבותנו במציאות‪.‬‬ ‫הוודאות‪,‬‬ ‫לאי‬ ‫לשכחה‪,‬‬ ‫כתרופת‪-‬נגד‬

‫לאישור באמצעות חזרה‪ .‬אולם באמצעות חזרה‬ ‫על עצמו הוא מתחיל לבסס נורמה מסוימת‪ .‬אולם‬ ‫חשוב להבין שניתן לערער על כל נורמה‪ .‬ובדיוק‬ ‫על האופי הנורמטיבי של הדעות המתקבלות על‬ ‫מגדר מנסה באטלר לערער‪ .‬עבורה‪ ,‬אין לראות את‬ ‫המגדר כמצב נתון אלא כמצב של 'התהוות'‪ .‬בדומה‬ ‫לדלז‪ ,‬הוא רואה בזה מצב ריזומטי‪ ,‬תהליך ניסיוני‪:‬‬ ‫'אם המגדר הוא דבר אליו הופכים – אולם לעולם‬ ‫לא מצליחים להיות – אזי המגדר עצמו הוא מעין‬ ‫התהוות או פעילות‪ ,‬ואין לראות במגדר זה שם‪-‬‬ ‫עצם‪ ,‬או דבר משמעותי או סממן תרבותי סטטי‪,‬‬ ‫אלא פעולה חזרתית ובלתי‪-‬פוסקת מסוג כלשהו‪'.‬‬

‫‪n‬‬

‫השיח של באטלר הוא למעשה הרחבה של הדיון של‬ ‫פייר בורדייה אודות ההאביטוס כשדה דינאמי של‬ ‫התנהגות‪ ,‬של נקיטת‪-‬עמדה בה פרמטרים של מצב‬ ‫מסוים אשר עוברים בירושה עוברים שינוי והתאמה‬ ‫למצב חדש‪ .‬אולם תרומתה של באטלר לדיון זה‬ ‫היא האפשרות של סוכנות פוליטית‪ ,‬ושל ערעור‬ ‫על נורמות מתקבלות‪ .‬אופייה החזרתי הציטוטי של‬ ‫הפרפורמטיביות מאפשר לה לערער ולחתור תחת‬ ‫הדברים אותם היא מצטטת‪ .‬בעוד בורדייה שם‬ ‫את הדגש על יצירת הסובייקט באמצעות התרבות‪,‬‬ ‫עבור באטלר המבנים התרבותיים עצמם מקורם‬ ‫ב'המחזה'‪ .‬ולכן הפרפורמטיביות מאפשרת דרך‬ ‫לערער על מבנים אלה‪ .‬החקיינות נמצאת בבסיסם‬ ‫של כל הנהגים התרבותיים‪ .‬היא מחזקת אותם‪ ,‬אולם‬ ‫באותה מידה יש לה את הפוטנציאל לערער עליהם‪.‬‬ ‫זו הערכה‪-‬מחדש קיצונית של המכאניקה של‬ ‫נהגים תרבותיים‪ ,‬ויש לה השלכות בכל תחומי‬

‫כאשר החולה לא זוכר שנה מסוימת או דבר מסוים‬ ‫להחיות מחדש‬ ‫אלא ינסה לחזק אם התעוררת במלון חמישה כוכבים‬ ‫שהמטופל זוכר‬ ‫ועכשיו‪ .‬לדוגמא‪ ,‬אתה לא יכול לדעת‬ ‫המחלה‪ ,‬החולה‬ ‫שהוא‬ ‫צעיר באיזה מדינה אתה נמצא‬ ‫באמת‪ :‬הזמן לא‬ ‫באותו אופן שהוא או דרך איזה שדה התעופה הגעת‬ ‫אדם בריא‪ ,‬כך‬ ‫לחשוב‬ ‫שהוא זה יכול להיות כל שדה‬ ‫הוא בן ‪ 80‬וכך‬ ‫יתלבש‪ ,‬ידבר‪ ,‬תעופה בכל חלק בעולם‪.‬‬ ‫לסביבתו בהתאם‪.‬‬ ‫המטופל מודע‬ ‫חולה ולבעייתיות‬ ‫כך‬ ‫מונית‬ ‫לוקח‬ ‫מדוכא‪ ,‬אתה‬ ‫מתקדמת הוא‬ ‫אדם‬ ‫שאר‬ ‫לכל‬ ‫שמח‪ .‬זהה‬ ‫הם‬ ‫הקדומים‬ ‫ונאבדים‬ ‫בחייך‬ ‫שנסעת‬ ‫רק המוניות‬ ‫יותר של המחלה‬ ‫עדיף‬ ‫המלון‪,‬‬ ‫בית‬ ‫לעורר אל‬ ‫את הקוגניציה‬ ‫במוח‬ ‫הרעיון משלם את אותו מחיר‪,‬‬ ‫שמשתמשים‬ ‫הלובי‪,‬‬ ‫דרך‬ ‫נתיבים‪ ,‬הקשרים עובר‬ ‫שנצליח לקבל‬ ‫זיכרון‬ ‫גדולה אותו חיוך מפקיד הקבלה‪,‬‬ ‫מחקרים מראים‬ ‫השפעה מיידית אותו שעון ניצב בפינה‪,‬‬ ‫המחלה‪ ,‬ודרכי‬ ‫שטיח‪,‬‬ ‫לדוגמא‪ ,‬הטיפול אותו‬ ‫על מנת לעזור‬ ‫ו ל ה ת נ ה ל אותם מסדרונות המובילים‬ ‫יכול עדיין לזכור‪,‬‬ ‫הכנסים‬ ‫לאולם‬ ‫ארכיב זיכרון אותך‬ ‫ולכן‪ ,‬במובן זה‬ ‫בתוך סביבה שהוא גם כן נראה אותו דבר‪.‬‬ ‫תפאורה‪ ,‬הנו דרך‬ ‫לחזק זיכרונות שניתנים עדיין לגישה‬

‫המטפל לא ינסה‬ ‫את אותו זיכרון‬ ‫ולשמר את מה‬ ‫כרגע בהווה‪ ,‬כאן‬ ‫לאורך תקופת‬ ‫לחשוב‬ ‫יכול‬ ‫יותר ממה שהוא‬ ‫מתפתח עבורם‬ ‫מתפתח עבור‬ ‫שהחולה יכול‬ ‫בן ‪ 50‬כאשר‬ ‫הוא גם יתנהג‪,‬‬ ‫יחשוב ויתייחס‬ ‫בתחילת המחלה‬ ‫לעובדה שהוא‬ ‫המחלה ומתוך‬ ‫אך כשהמחלה‬ ‫כלל‬ ‫בדרך‬ ‫מכיוון שזיכרונות‬ ‫יותר‬ ‫יציבים‬ ‫בשלב המאוחר‬ ‫מבחינה ביולוגית‪,‬‬ ‫באופן אקטיבי‬ ‫ואת נתיבי הזיכרון‬ ‫שככל‬ ‫הוא‬ ‫ביותר דרכים‪,‬‬ ‫כך ההסתברות‬ ‫לייצוג‬ ‫גישה‬ ‫בנוסף‪,‬‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫לסביבה‬ ‫כי‬ ‫על התפתחות‬ ‫הטיפול בחולה‪.‬‬ ‫הסביבתי נועד‬ ‫לחולה להתנהג‬ ‫בסביבה שהוא‬ ‫מתוך‬ ‫לזהות‬ ‫הטווח‪.‬‬ ‫ארוך‬ ‫משחק תפקידים‪,‬‬ ‫מבוימת‪ ,‬כסט‬ ‫עדיפה על מנת‬ ‫ואחזור נתונים‪.‬‬

‫קשה לפרוץ את המרחבים הנייטרליים האלה שיכולים להיות‬ ‫בכל מקום‪ ,‬והם למעשה אי‪ -‬מקום‪ .‬השאלה היחידה היא האם‬ ‫צריך לתת למקומות אלו משמעויות חדשות מלבד מה שהם?‬ ‫לדעתי‪ ,‬לא‪ ,‬הטריטוריות האלו היו כמו תחנות‪ ,‬או אם תרצה‪ ,‬איים‬ ‫בהם הרגשתי נוח בנוודותי‪ .‬הם אפשרו גישה לעולם הפנימי שלי‬ ‫להרגלים הפרטיים שלי‪ .‬המקומות המוכרים אפשרו לי פרקטיס‬ ‫מרחבי שרציתי לעשות‪ .‬לדוגמא‪ ,‬בסין נהניתי לבלות בסטארבקס‬ ‫כי אני אוהב קפה למרות שסין היא לגמרי לא בעניין הקפה‪. . .‬‬ ‫אנג’לס‪,‬‬ ‫בלוס‬ ‫חייתי‬ ‫שלי‬ ‫הנוודות”‬ ‫ב”תקופה‬ ‫לונדון‪ ,‬ניו יורק‪ ,‬אמסטרדם‪ ,‬ברלין‪ ,‬רוטרדם ‪ ,‬ושוב‬ ‫ברלין בפרקי זמן קצרים מאוד זה מזה‪ .‬לכאורה‪ ,‬אין שום‬ ‫דבר מקשר בין המקומות האלו‪ ,‬דבר שגרם ללא ספק לאיבוד‬ ‫של המקום או‬ ‫תחושה אותנטית‬ ‫הזמן המקומי‪ .‬ב ע י ו ת ב נ י ו ו ט‬ ‫להיות בהתהוות‪,‬‬ ‫זוהי בחירה של‬ ‫בהשתנות‪ ,‬ק ש י י‬ ‫לא‬ ‫ש פ ה בברור‬ ‫מנת לשרוד‪,‬‬ ‫על‬ ‫נדדתי‬ ‫זיכרונות‬ ‫זו הייתה יותר איבוד‬ ‫עבר השאיפה לברוח‬ ‫ה מ ק ו מ י ת‬ ‫מהתרבות‬ ‫ולהמציא את איבוד זיכרונות מהביוגרפיה האישית עצמי מחדש‪,‬‬ ‫עצמי‪ ,‬אם תרצי‬ ‫לצאת מגבולות‬ ‫לצאת מגבולות אלו סממני מחלת האלצהיימר גופי‪ ,‬מהגבלות‬ ‫בלתי מוגבל‪.‬‬ ‫מחשבתי‪ ,‬להיות‬ ‫ספק‪ ,‬המטופלים אפילו שוכחים שהם חולים א ר כ י ט ק ט ו ר ה‬ ‫ללא‬ ‫כל המקומות‬ ‫את‬ ‫מייצרת‬ ‫ה מ ש ו ע ת ק י ם ‪ ,‬הם שוכחים שהם שוכחים הכל‪ .‬ה מ ש ו כ פ ל י ם‬ ‫הללו בכמות‬ ‫והניטרליים‬ ‫עצומה‪ .‬אתה יכול להיות במדינה כלשהי‪ ,‬לעשות בה עסקים‬ ‫ולא לגעת בדברים המקומיים הקיימים בה‪ ,‬ב”דבר האמיתי”‪.‬‬ ‫מחד‪ ,‬בתור זר אתה לא מכסה על המציאות במעטה נוסטלגי‪,‬‬ ‫מאידך אתה עדיין מושפע מסרטים‪ ,‬לוס אנג’לס היא לא בדיוק כמו‬ ‫בסרטי הקולנוע‪ . . . .‬ולכן‪ ,‬על ידי סדר יום קבוע‪ ,‬מנהגים קבועים בין‬ ‫אם בהתנהגות ובין אם בחיבור מאפיינים שונים בהופעה החיצונית‬ ‫שומרים על רצף בין המקומות השונים ועל זהות גלובלית‪-‬לוקלית‪.‬‬ ‫השאלה האם נשארו מקומות בעיר שהם מייצגים נטו את התרבות‬ ‫המקומית ובעלי נוף ייחודי? ללא התייחסות לגלובליות? לדעתי‪ ,‬לא‪.‬‬ ‫מרכזי ערים‪ ,‬ולא חשוב איך הם נקראים‪ ,CBD ,‬פוטסדאמר‬ ‫פלאץ‪ ,‬הבניינים האלו הופכים לאייקון של העיר‪ ,‬אבל‬ ‫למעשה הם לא מתפקדים ככאלה‪ ,‬הם לא “הזיכרון‬ ‫החי”‪ ,‬הדינאמי‪ ,‬המשתנה אלא‪ ,‬מייצרים מציאות קפואה‪.‬‬

‫החיים התרבותיים‪ .‬מבלי להכליל בקטגוריה אחת‬ ‫מיניות‪ ,‬מעמד‪ ,‬גזע או אתניות‪ ,‬ניתן להבין כל‬ ‫סוג של זהות כתלויה בתבניות פרפורמטיביות‪.‬‬ ‫בשעה שכל אחת מהן פועלת במסגרת הפרדיגמות‬ ‫האישיות שלה‪ ,‬המסגרת הכללית דומה‪ .‬כל אחד‬ ‫תלוי בפרפורמטיביות‪ ,‬כל אחד הוא בעל אופי‬ ‫צטטני‪ ,‬וכל אחד הוא 'אפקטיבי'‪ .‬אין בכך התעלמות‬ ‫מחשיבותם של מאפיינים פיזיים‪ ,‬אלא קריאת תיגר‬ ‫על הרעיון שמאפיינים אלה בלבד קובעים את הזהות‪.‬‬

‫‪g‬‬

‫בראייה זו‪ ,‬קיום זהותו של הפרט באמצעות‬ ‫פרפורמטיביות חוצה את גבולות שאלת המראה‬ ‫לעיסור במודליות של התנהגות ולדרכי תפיסה‬ ‫והבעה‪ .‬לדוגמא‪ ,‬בהתייחסות לשאלת הגזע‪ ,‬עלינו‬ ‫לקבל כיצד התהליך של 'קביעת גזע' או 'קבלת גזע'‬ ‫עשוי לפעול‪ .‬וזאת מאחר ופרפורמטיביות פועלת‬ ‫גם בדרכי התפיסה‪ ,‬כגון ה'מבט' )‪ ,(gaze‬אשר‬ ‫'צובעים' וקובעים את המסגרת של עולמנו‪ ,‬אולם‬ ‫– לא פחות חשוב – גם מהווים אותו‪ .‬להיות 'שחור'‬ ‫פירושו לבחון את העולם במבט 'שחור'‪ .‬מה שתקף‬ ‫למבט תקף גם לדרכי התפיסה וההבעה האחרות‪.‬‬ ‫באטלר ממקמת את הפרפורמטיביות בליבה של‬ ‫הזהות התרבותית העכשווית‪ .‬בעידן המיושב יותר‬ ‫ויותר ע"י 'עולמות בדויים'‪ ,‬כפי שציין מארק‬ ‫אוג'ה‪ ,‬בו הפנטזיה מאפשרת ללבוש ולפשוט זהויות‬ ‫כמו אביזרי אופנה‪ ,‬ואשר בו הגשמה‪-‬עצמית‬ ‫מתאימה לעיתים קרובות למודלים המתקבלים‬ ‫מהוליווד‪ ,‬מושג זה מאפשר אלטרנטיבה פוריה יותר‬ ‫להבנה המסורתית של מבנה העצמי‪ .‬בעידן של‬ ‫נושאים )‪ ,(theming‬משחקי‪-‬תפקידים ופוליטיקה‬

‫של זהויות‪ ,‬בו יש לתפוס זהויות באופן מרובה‪,‬‬ ‫כמצבים מרובים ולעיתים סותרים של ביטוי עצמי‪,‬‬ ‫יש לבחון מחדש את הרעיון לפיו הזהות היא מצב‬ ‫קבוע ויציב מסוים‪ .‬אין זה בהכרח דבר שלילי‪.‬‬ ‫אכן יש לנתח אסטרטגיות כאלה באמצעו הגנה‬ ‫אשר מאפשרים לפרט 'לשרוד' בתנאים תרבותיים‬ ‫עכשוויים‪ .‬ואכן‪ ,‬כפי שטענה שרי טארקל )‪Sherry‬‬ ‫‪ (Turkle‬בהקשר של ההתפשטות המהירה של‬ ‫'זהויות מסך' כתוצאה מהתרחבות השימוש במחשב‬ ‫האישי‪ ,‬ניתן להתייחס להפרעה של ריבוי אישיות‬ ‫לא כסימפטום בעייתי בעידן של אי‪-‬יציבות‬ ‫ושטחיות אלא כאל אסטרטגיה של הישרדות – סוג‬ ‫של הסוואה תרבותית – אשר מאפשרת לאנשים‬ ‫לפעול באופן פרודוקטיבי בעולם מגוון ורב‪-‬פנים‪.‬‬ ‫פוליטיקה ומרחב‬

‫‪N‬‬

‫הדגש של באטלר על פרפורמטיביות לא מערער‬ ‫על הערך הבסיסי של צורה‪ .‬זהו גם המסר העיקרי‬ ‫בעבודתה החשובה ביותר של באטלר‪Bodies ,‬‬ ‫‪ .that Matter‬בספר זה מוצגת פילוסופיה גשמית‬ ‫כעיקרה של זהות‪ .‬אולם השיח של באטלר משמש‬ ‫גם כגורם מתקן לתיאוריה פוזיטיביסטית מסוימת‬ ‫של צורה שהיא עדיין שרירה וקיימת‪ .‬חומר –‬ ‫במונחים של באטלר – לא מתקיים מחוץ לשיח‪.‬‬ ‫כפי שציינה מאריאם פרייזר )‪(Mariam Fraser‬‬ ‫בהמשך לבאטלר‪' :‬חומר לא 'מתקיים' בעצמו‬ ‫ומעצמו‪ ,‬מחוץ או מעבר לשיח‪ ,‬אלא נוצר באופן‬ ‫חוזר ונשנה באמצעות פרפורמטיביות‪ ,‬אשר "יוצרת‬ ‫או ממחיזה את הדבר אותו היא מכנה בשם"‪'.‬‬

‫מחשבות )זמניות(‬ ‫ל ה ת נ ה ל ו ת‬ ‫במרחב‬ ‫חופשית‬ ‫מצא את התקיימותו של הפער בין המחשבות‪ ,‬והקשר לזהות‪.‬‬ ‫רק בהתקיימותו של פער בין שתי נקודות תתקיים הזהות‪.‬‬

‫‪-over coding‬‬

‫‪- re coding‬‬

‫‪De coding‬‬

‫‪De territorialization - re territorialization- extra territorialization‬‬

‫לכך השלכות ברורות על כל שיח של מגדר‬ ‫ומרחב‪ .‬העתקת הערותיה החותכות של באטלר‬ ‫בנוגע למגדר – זהות מגדרית אינה מוגדרת‬ ‫במושגים ביולוגיים‪ ,‬אלא במושגים פרפורמטיביים‬ ‫כזהות 'מוצגת' – עשויה להניב פירות רבים‪ .‬וזאת‬ ‫מאחר ואם רואים בזהות כדבר מוצג‪ ,‬הרי שניתן‬ ‫להתייחס לחלל אשר בו מתבצעת פרפורמטיביות‬ ‫זו כאל במה‪ .‬לאחר מספר מסוים של הצגות‬ ‫תאבד במה זו את הניטראליות שלה‪ .‬היא תקבל‬ ‫על עצמה הקשרים המתייחסים לפעולות אשר‬ ‫התרחשו בה‪ ,‬מצדם של אלה אשר חזו בפעולות‪.‬‬ ‫אם הזהות היא תבנית פרפורמטיבית – אם‬ ‫היא מומחזת כמו סוג של 'תסריט' – אזי ניתן‬ ‫להבין את האדריכלות כסוג של 'תפאורה'‪ .‬אולם‬ ‫כ'תפאורה' היא מקבלת את המשמעות מהפעולות‬ ‫אשר התרחשו בה‪ .‬זיכרונות של פעולות קשורות‬ ‫רודפים אחר המרחב הפיזי כמו רוח רפאים‪.‬‬

‫‪E‬‬

‫כאן ניתן לעשות שימוש בחשיבתה של באטלר‬ ‫כדרך לפתרון הבלבול הרב השורר בנוגע לשאלת‬ ‫המגדר של החלל‪ .‬לעיתים קרובות מדי נעשה‬ ‫קיפול פשטני של אידיאולוגיה פוליטית מסוימת‬ ‫לצורה מסוימת‪ ,‬כאילו ניתן לאחד בין אידיאולוגיה‬ ‫פוליטית ואידיאולוגיה אסתטית‪ .‬הדבר מתייחס‬ ‫גם לפוליטיקה באופן כללי כמו גם לפוליטיקה‬ ‫מגדרית‪ .‬לפי הגיון זה‪ ,‬ישנן צורות אשר מעצמן‬ ‫טעונות בתוכן מסוים‪ .‬כפי שנראה שיש סוגים‬ ‫מסוימים של צורות 'דמוקרטיות'‪ ,‬כך יכולות להיות‬ ‫צורות 'נשיות' מסוימות‪ .‬על חשיבה מסוג זה ביקש‬ ‫פרדריק ג'יימסון )‪ (Fredric Jameson‬לקרוא תיגר‪.‬‬ ‫עבורו‪ ,‬צורה היא באופן בסיסי 'חסרת חיים' וכל‬ ‫דבר אשר מצורף אליה הוא באופיו 'אלגורי'‪ .‬אין‬

‫‪ .1‬הפשטה ואקראיות‬ ‫למערכת הנוירונים במוח יש תפיסה מעורפלת של המציאות המרחבית‬ ‫הנוירונים יוצרים הפשטה בסיסית של האותות המוזנים אליהם‪.‬‬ ‫)ייצוגי זיכרון ארוכי טווח מופשטים יותר מייצוגי זיכרון קצר טווח‪ ,‬ולכן יציבים‬ ‫יותר(‪.‬‬ ‫אך רק מתוך התפיסה המעורפלת מתגבשת החדות של הרגע הנוכח‪ ,‬ההפרדה‪.‬‬ ‫ההפשטה של המרחב מאפשרת את‬ ‫שחרור המחשבה מההכרה הנשענת על החוש המשותף‬ ‫הפרדות מהתקדים ההיסטורי‬ ‫מהקונסטרוקציה התרבותית‬ ‫‪ .2‬אינדקס‬ ‫בכל שלב של פעילות מערכת הזיכרון נוצרים מפתחות עניינים ניידים איתם‬ ‫מתחברים ומתנתקים ייצוגי זיכרון על מנת לבנות את מערכת התפיסה כאשר‬ ‫מערכת משתנים אינדיווידואלית זו משמשת כמערכת של "יסודות על" )ארכיב(‬ ‫דינאמית עליה אנו חוזרים על מנת ליצור דפוס הכרה והזדהות עם העצמי המבוזר‪,‬‬ ‫ולכן הזהות היא מתאם זמני בין פיסות המידע כאשר המודלים המנטליים הללו‬ ‫המוזנים למערכת מהווים למעשה את מוקדי המשיכה ))‪ attractors‬המשפיעים על‬ ‫תנועת האינפורמציה הנקלטת‪ ,‬וכל קשר בין שתי פיסות מידע מקבל ערך שישמר‬ ‫במוח על פי רמת התדירות‪ ,‬ההסתברות‪ ,‬הופעתו הנשנית והיצמדותו לפיסות‬ ‫אינפורמציה אחרות‪ ,‬וכתוצאה מכך אין המערכת המוחית צריכה להכיר כל‬ ‫נקודה במישור הקואורדינטות אלא רק להבין את הגבולות בין התנאים השונים‬ ‫ואת העמדה היחסית של האינדיווידואל בתוך הגבולות הנ"ל‪ ,‬ועל ידי כך מתקבלת‬ ‫תבנית חיפוש מרחבית והשתייכות קהילתית )קהילת רעיונות( על ידי חלוקת המרחב‬

‫משמעות מובנית או פוטנציאל פוליטי בכל צורה‬ ‫כלשהי‪ .‬בשעה שייתכן וישנן צורות אשר 'מקנות'‬ ‫עצמן למטרות דמוקרטיות יותר מאשר למטרות‬ ‫טוטליטריות‪ ,‬ובאופן דומה קיימות בוודאי צורות‬ ‫מסוימות אשר 'מבטאות' הלך מחשבה נשי‪ ,‬זו בוודאי‬ ‫שגיאה למפות פעילויות מסוימות לצורות מסוימות‪,‬‬ ‫כאילו פעילויות אלה הן תוצאה של צורות אלו‪.‬‬

‫‪I‬‬

‫נראה כי טענותיה של באטלר מרמזות על כך‬ ‫שחללים מסוימים מקבלים משמעות באמצעות‬ ‫הפעילויות המתבצעות בהן‪ .‬כלומר‪ ,‬הקניית מגדר‬ ‫לחלל תלויה בפרפורמטיביות אשר באה בו לידי‬ ‫ביטוי ולא בצורה עצמה‪ .‬חלל עשוי לקבל תכונות‬ ‫מגדריות רק באמצעות התחברות‪ .‬התחברויות‬ ‫מסוימות 'מוקרנות' על חללים אלה‪ ,‬אולם‬ ‫התחברויות אלה אינן נובעות מהתכונות החומריות‬ ‫של החללים אלא ע"י הפעילויות אשר מתבצעות‬ ‫בהם‪ .‬כמו כן‪ ,‬הן תלויות בהמשך קיום זיכרונם‬ ‫של התחברויות אלה‪ .‬באופן זה‪ ,‬חלל המשמש‬ ‫לפעילויות מסוימות ירכוש לאורך זמן אופי מסוים‪,‬‬ ‫אולם כאשר פעילויות חדשות תשתלטנה עליו –‬ ‫וככל שיימוג זיכרון הפעילויות הקודמות – יקבל‬ ‫החלל אופי אחר‪ .‬חלל 'גברי' עשוי להפוך לחלל‬ ‫'נשי'‪ .‬חלל 'פשיסטי' עשוי להפוך לחלל 'דמוקרטי'‪.‬‬ ‫ובאותו מטבע‪ ,‬חלל 'קולוניאלי' עשוי להפוך לחלל‬ ‫'פוסט‪-‬קולוניאלי'‪ .‬לרוב טעונים תהליכים אלה‬ ‫בתחושה של השתלטות‪-‬מחדש אסטרטגית‪ ,‬והם‬ ‫מוצבים כנגד זיכרונות של התחברויות קודמות‪.‬‬ ‫ולעיתים אחרות הם מתאפשרים באמצעות תנאים‬ ‫של אובדן או הדחקת זיכרון‪ ,‬גורמים אשר‬ ‫משחררים את החלל מההתחברויות הקודמות שלו‪.‬‬

‫‪ .3‬שכבתיות‬ ‫מערכת הנוירונים‬ ‫היא מערכת מקבילה המקבלת אותות המוזנים‬ ‫ל‬ ‫שכבת פלט‬ ‫המופצת לשכבה הבאה‪ ,‬היכולה להיות‬ ‫שכבה נסתרת‬ ‫או‬ ‫שכבת פלט‬ ‫נוספת‪.‬‬ ‫השכבות הנסתרות‬ ‫יוצרות הפשטה של הנתונים ובו בעת את מורכבות המערכת‪.‬‬ ‫רשת הרובד החבוי הנה מפת הדרכים השרירותית של השערים הלוגים‪.‬‬ ‫‪ .4‬זיהוי דפוסים ואופטימאליות פיזור המידע‬ ‫המערכת הנוירו‪-‬פסיכולוגית היא מערכת ארגון עצמי המאפשרת דיפוזיה‪/‬‬ ‫מעבר של רעיונות‪ ,‬פריטי מידע‪,‬‬ ‫להבניית וארגון הסביבה העצמית של המוח בעצמו למטרת רזולוציה‪ ,‬הישרדות‪ ,‬אדפטיביות‬ ‫קיימת תחרות על משאבים בין תתי מערכות‪.‬‬ ‫אדפטציה והסתגלות במערכת הנוירו‪-‬פסיכולוגית הנה על ידי תהליך הברירה‬ ‫הטבעית והיא תהליך של ניסיון‪-‬וטעייה‪ ,‬המתקיים על ידי דיאלוג בין מצגות‬ ‫פנימיות‪ ,‬קרי‪ ,‬היחס‬ ‫הנרטיבי והטקטוני‬ ‫בין ייצוגי הזיכרון בינם לבין עצמם‪.‬‬ ‫משמעות המקום‪ ,‬או הנקודה הסינגולרית היא ביכולתו לעמוד בתחרות מול‬ ‫אלטרנטיבות אחרות‪ ,‬בתתי מערכות אחרות‪.‬‬ ‫טכניקות להסתגלות סביבתית ‪ -‬הן טכניקות אדפטיביות‪ .‬המוח כמרחב עובר‬ ‫אדפטציה אבולוציונית )משתנה ע"פ התנהגויות של אנשים‪ ,‬סביבה‪ ,‬אמונות‪(..‬‬

‫הזדהות עם מקום‬ ‫קישורים סימבוליים עשויים להתחבר לצורה‬ ‫פיזית‪ .‬הדבר פותח את האפשרות לשיח העוסק‬ ‫בפרפורמטיביות ו'שייכות'‪ ,‬כפי שחקרה זאת ויקי בל‬ ‫)‪ ,(Vikki Bell‬אשר בו ניתן להתייחס ל'שייכות' כאל‬ ‫הזדהות עם מקום מסוים‪ .‬הדבר מרמז על דרך שבה‬ ‫קהילות עשויות ליישב טריטוריות שונות באמצעות‬ ‫'מיצגים' עצמם – הפעולות‪ ,‬התנהגות טקסית ועוד‬ ‫– אשר מבוצעים על במה אדריכלות מסוימת‪,‬‬ ‫ובאמצעות המחזות אלה להשיג חיבור מסוים למקום‪.‬‬

‫‪L‬‬

‫הדבר מתבסס על הרעיון שכמו שקהילות הן‬ ‫קהילות 'מדומינות'‪ ,‬כך גם חללי הקהילות‬ ‫– הטריטוריות שהן טוענות שייכות להם – הם‬ ‫'מדומיינים'‪' .‬דימוי קהילה‪ ',‬כפי שמציינת אן‪-‬‬ ‫מארי פורטייה )‪' ,(Anne-Marie Fortier‬הוא גם‬ ‫הדבר אשר נוצר כהיסטוריה‪ ,‬חוויה או תרבות‬ ‫משותפות של קבוצה – השייכות של הקבוצה‬ ‫– וגם הדרך שבה הקהילה המדומיינת מתקשרת‬ ‫למקומות – המקום של התרבות‪ '.‬פורטייה בחנה‬ ‫כיצד באמצעות חזרה ריטואליסטית של פעולות‬ ‫סימבוליות‪ ,‬אשר לרוב מבוצעות בהקשר דתי‬ ‫בולט ומבוצעות במקומות אדריכליים מסוימים‪,‬‬ ‫יש ביכולתן של קהילות 'מדומינות' אלה 'להפוך‬ ‫לגשמי את השייכות אותן הן מתיימרות לתאר'‪.‬‬ ‫הרעיון של חזרה ריטואליסטית הוא נדבך מרכזי‬ ‫בתחושת שייכות זו‪ .‬ניתן להבין דבר זה במסגרת‬ ‫התיאוריה הפסיכואנליטית אשר לפיה החזרה היא‬ ‫כלי אשר מאפשר לשלוט בטראומה ע"י מימיקה‬

‫כחלק מאבולוציות חייו של ייצוג הזיכרון ישנה תחרות מול אי הכרה‪,‬‬ ‫כאשר במת ההכרה מקיימת ומזמינה סימולטנית את בסיס אי‪-‬ההכרה‪ ,‬וכך‪,‬‬ ‫המשמעות נגזרת מהקונטקסט בה היא קיימת או מהאנטי קונטקסטואליות‬ ‫שהיא מייצגת‪ .‬מכאן‪ ,‬ניתן לאמר כי ההכרה ארעית ביותר כמו המרחב‪.‬‬ ‫אבולוציה והישרדות ייצוג המידע‪.‬‬ ‫ייצוגי הזיכרון 'זורמים' דרך משימות או דרך תעלות זיכרון קצר‪-‬הטווח‬ ‫או ארוך‪-‬הטווח‪ .‬הקווים המקשרים בין המושגים השונים ברשת הסמנטית‬ ‫מייצגים את המסלולים שבהם עשויה להתנהל סריקת הזיכרון לשם איתור‬ ‫המידע הרלבנטי‪ .‬באותו האופן מתהווה שרטוט 'נתיב המילוט' מתוך הרשת‬ ‫הקיימת‪ .‬הסובייקט במרחב העכשווי נמצא במצב של אי יציבות ואי הכרעה‪,‬‬ ‫מהם הסימנים‪ ,‬העקבות לפתרון בתוך הפתרון? "לעיר בתוך עיר"? החיפוש אחר‬ ‫ההרגל מול השחרור מהצמדות נרטיבית‪ .‬שאלת הכדאיות והפוליטיקה ‪ -‬מול‬ ‫מישור הקאונטר אקטואליה‪ .‬רגולציה ואי רגולציה של התנהלות מרחבית‬ ‫השואפים לאיזון‪,‬‬ ‫סיוד‬ ‫עדויות‪,‬‬ ‫השמדת‬ ‫עקבות‪,‬‬ ‫מחיקת‬ ‫אובססיביות‬ ‫מחד‪,‬‬ ‫על‬ ‫הכפייתית‬ ‫החזרה‬ ‫ומאידך‪,‬‬ ‫לשטחיות‪,‬‬ ‫עד‬ ‫הזיכרונות‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫באורח‬ ‫הרגלים‬ ‫ריטואלים‪,‬‬ ‫כביצירת‬ ‫והמוכר‪,‬‬ ‫הידוע‬ ‫‪ .5‬הקומבינטוריקה של המחשבה יכולה להכריע את מספר הנוירונים במוח‬

‫לעולם לא די ביותר מדי‬ ‫‪ .6‬תהליך ההתייצבות )הרזולוציה( והכוחות הפועלים‬ ‫על ידי מנגנוןהיזון חוזר‬ ‫פנימי‬ ‫וחיצוני‬ ‫מתגבשת הרזולוציה‪.‬‬

‫שלה‪ .‬כמו שהילד בדוגמא המפורסמת של פרויד של‬ ‫משחק ה‪'-‬הלך‪-‬חזר' )‪ (fort-da‬מנסה להתגבר על‬ ‫פחד של נטישה ע"י אימו באמצעות הצגת התהליך‬ ‫של עזיבה וחזרה במשחקים שונים העוסקים ב'אבדן'‬ ‫ו'שיבה'‪ ,‬כך החזרה על נוהגים מרחביים מסוימים‬ ‫מקבילה לסוג מסוים של התגברות על הניכור של‬ ‫החלל האבסטרקטי‪ ,‬ומהווה אמצעי של כתיבת‬ ‫העצמי בסביבה‪ .‬חזרה מובילה לנורמליזציה ולהכרה‬ ‫מקרוב הנובעת מכך‪ .‬כאשר היא מתבצעת בהקשר‬ ‫מסוים היא עשויה לגרום לתחושה אסוציאטיבית‬ ‫של שייכות אשר מגשימה למעשה תהליך זה של‬ ‫הזדהות‪' .‬החזרה‪ ',‬מציינת בל‪' ,‬לעיתים חזרה‬ ‫טקסית של קודים מנורמלים אלה נותנת ביטוי‬ ‫גשמי לשייכות שהיא מתיימרת פשוט לתאר‪'.‬‬

‫‪L‬‬

‫ואז‪ ,‬כתוצאה מנהגים מרחביים מסוגננים אלה‬ ‫'מסומנים' חללים ע"י קבוצות מסוימות בסוג של‬ ‫השתלטות מרחבית‪ .‬זהו תהליך הזדהות אשר נובע‬ ‫מהבטן ומסתמך על זיכרונות גופניים‪ .‬באמצעות‬ ‫החזרה על טקסים אלה החללים 'מוזכרים‪ ',‬כך‬ ‫שהמשתתפים כותבים את עצמם מחדש לתוך‬ ‫החלל‪ ,‬מעוררים מחדש זיכרונות גשמיים של‬ ‫המחזות קודמות‪ .‬החלל הופך לחלל של השלכה‪,‬‬ ‫בו זיכרונות של חוויות קודמות 'מושלכים' על פני‬ ‫צורתו הגשמית של החלל‪ .‬במקביל‪ ,‬הופך הגוף‬ ‫לאתר של הטלה פנימה )‪ ,(introjection‬כמשטח‬ ‫רישום אשר קולט את אותן חוויות מרחביות‬ ‫קודמות‪ .‬כתוצאה משילוב ההדהוד והחיזוק של שתי‬ ‫קבוצות אלה של חוויות – הטלה פנימה והשלכה‬ ‫– מתקבלת לאורך זמן תחושה של שיקוף וכתוצאה‬ ‫מכך הזדהות‪ .‬ההזדהות היא תמיד אספקלרית‪ .‬זו‬ ‫תמיד שאלה של זיהוי העצמי באחר‪ .‬הטקסים‬

‫מחד‪ ,‬מקיים המודל המנטלי‪ ,‬כאובייקט אוטונומי שהתנהגותו המרחבית לא‬ ‫'מוגבלת' ע"י מודעות סביבתית ואינטראקציה‪ ,‬את אפשרות חווית הגוף‬ ‫ללא ארגון‬ ‫ללא קואורדינציה‬ ‫הגוף המבוזר‪.‬‬ ‫מאידך‪ ,‬יש למודל המנטאלי מודל פיזי פנימי‪ ,‬משמע מרחב תלת ממדי המתמסר‬ ‫לכוח המשיכה והמגנטיות של הסביבה בה הוא מתפקד‪ ,‬עם חוש ברור של‬ ‫מטה‪-‬מעלה‬ ‫עבר‪-‬עתיד‬ ‫אשר מפוענחים ברמת הרזולוציה כמושגים כגון‬ ‫סימטריה‪ -‬ואסימטריה‬ ‫שולט‪-‬נשלט‬ ‫מובן‪ -‬לא מובן‬ ‫קונטקסטואלי‪ -‬א‪-‬קונטקסטואלי‪.‬‬ ‫גבולות ותדירות התנודות‪ ,‬עקביות התהודות‪ ,‬מקצב‪ ,‬קוטביות מגנטית‪,‬‬ ‫אלסטיות‪ ,‬צמיגות וכד'‪ ,‬מהווים מערכת המכילה אסתטיקה‪.‬‬ ‫‪ .7‬ייצוג מידת אמת‬ ‫האמת מתגבשת מתוך חיבור "הגמגום"‬ ‫שום מערכת היסק אינה צמודה לכללים מפורשים לאורך כל הדרך‬ ‫טכניקות התלכדות והתפרקות של ייצוגי זיכרון מיושמות במבנים שונים בקשת‬ ‫שבין ההכרה לאי ההכרה‬ ‫היא אינה דורשת התחייבות ארכיטקטונית בראשיתית‬ ‫לעומק ותצורת המבנה‪/‬הארגון‪ /‬ההיררכיה‪.‬‬ ‫הגדרת ייצוג מידת אמת ניתנת על פי מספר קריטריונים‬ ‫לפי המערכת‪/‬הסיטואציה המרחבית אותה רוצים לקיים‬ ‫)אותה מניחים מראש(‬

‫עוברים נרמול באמצעות פעולות הזיכרון הגשמיות‪,‬‬ ‫והחללים שבהן הם מבוצעים הופכים לחללי‬ ‫שייכות עבור המעורבים בכך‪ .‬חללים אלה עוברים‬ ‫'השתלטות' באמצעות הטקסים והופכים לאתרים‬ ‫משותפים של שיבוציות‪ .‬כפי שמציינת פורטייה‪:‬‬ ‫'שייכות מתייחסת ל'נכסים' לחברות בקבוצה‬ ‫)‪ .(appurtenance‬כלומר‪ ,‬נהגים של זהות קבוצה‬ ‫עוסקים בייצור שייכות תרבותית והיסטורית אשר‬ ‫מסמנת את שטחי השיתופיות אשר משרטטים את‬ ‫הדינאמיקה הפוליטית והחברתית של 'התאמה'‪'.‬‬

‫‪E‬‬

‫הדבר הסוגסטיבי ביותר בנוגע למושג ה'שייכות'‬ ‫בתוצר של פרפורמטיביות הוא שהוא מאפשר לנו‬ ‫להתקדם מעבר לגבולותיו של נרטיב פשוט‪ .‬הוא‬ ‫מרחיק והולך מעבר לרעיונותיו של מישל דה‬ ‫סרטו )‪ (Michel de Certeau‬לנרטיביזציה של העיר‬ ‫באמצעות אסטרטגיות מרחביות אשר מגיעות לכדי‬ ‫סוגים של 'פעולות דיבור שגרתיות‪ ',‬כאמצעות של‬ ‫'מתן משמעות' לעיר‪ ,‬להציע מכאניזם להזדהות‪.‬‬ ‫אחרי הכל‪ ,‬למרות שדה סרטו מתאר תיאוריה‬ ‫העוסקת בהתגברות על ניכור‪ ,‬אין הוא נותן‬ ‫ביטוי לתיאוריה של הזדהות‪ .‬הדבר גם מייתר לא‬ ‫רק את מושג קריאת הסביבה‪ ,‬כאילו משמעותה‬ ‫פשוט נמצאת שם ומחכה לפענוח‪ ,‬אלא גם את‬ ‫מתן המשמעות לסביבה באמצעות התנהגות‬ ‫אישית וקבוצתית‪ .‬לכן ניתן להבין 'שייכות'‬ ‫למקום כמאפיין אחד של טריטורליזציה‪ ,‬ומתוך‬ ‫'שייכות' זו ניתן לבנות סוג מסוים של זהות‪.‬‬ ‫היתרון ביישום הפרפורמטיביות למקום נעוץ בכך‬ ‫שהיא נוגדת רעיונות סטטיים יותר של 'התגוררות'‬

‫סמיכות מושגים‬ ‫אובייקט‬ ‫חווית‬ ‫מסוימים יעודדו‬

‫או‬ ‫פעילות‬

‫מאורע‬ ‫חוזרת‬

‫או‬ ‫בהקשר‬ ‫ונשנית באותם‬

‫באנטי‪-‬הקשר‬ ‫ייצוגי זיכרון‬

‫זיכרון עתידי‬ ‫המערכת המוחית שולחת סימנים‪ ,‬מודלים מנטליים‪ ,‬לעצמה‪ ,‬ע"י ביטול ממד הזמן‬

‫)‪ (dwelling‬הנובעים מהשיח של היידגר אשר נראה‬ ‫כי אינם עולים בקנה אחד עם חברה המתבססת על‬ ‫תנועה וניידות‪ .‬ההומוגניזציה ההולכת וגדלה של‬ ‫החלל בעולם של הון גלובלי הובילה למצב עיקרי‬ ‫של 'א‪-‬מקום' – כפי שטבע זאת מארק אוג'ה‪.‬‬ ‫אולם אין בכך להוביל אותנו בחזרה למודל הישן‬ ‫של 'התגוררות' כצורת התנגדות למצב זה‪ ,‬כאילו‬ ‫מודלים אשר נבנו בעבר הינם בהכרח רלוונטיים‬ ‫גם בהווה‪ .‬להיפך‪ ,‬הדבר מביא אותנו לתת ביטוי‬ ‫לפרדיגמות חדשות להבנת ההתקשרות למקום‬ ‫אשר מתאימות למצבים העכשוויים של הקיום‪.‬‬

‫‪A‬‬

‫ניתן אפילו לטעון שסוגים חדשים של התקשרות הם‬ ‫תוצאה ישירה של התרבות הקוסמופוליטית של 'א‪-‬‬ ‫מקומות'‪ ,‬בכך שמקום וא‪-‬מקום נעולים בדיאלקטיקה‬ ‫של הנחה‪-‬מראש הדדית‪ .‬כפי שגלובליזציה מוליכה‬ ‫לרגיונליזציה – או אפילו לתופעה המשולבת של‬ ‫'גלוקליזציה' – כך היעדר‪-‬מקום מעודד באופן‬ ‫מיידי התקשרות למקום‪ ,‬כאילו הערפול של הגבולות‬ ‫המרחביים מוביל לחיזוק מקביל במודעות לקיומם‬ ‫של גבולות אלה‪ .‬אולםבמצב חדש זה יש לראות‬ ‫תוצאה של היעדר‪-‬המקום מעודד ההומוגניזציה‬ ‫הנובע מהקפיטליזם הגלובלי‪ ,‬ולא התנגדות לכך‪.‬‬ ‫כל ביטוי תיאורטי לסוגים חדשים של התקשרות‬ ‫חייב להתייחס לתהליכים של הקפיטליזם המאוחר‬ ‫עצמו – ניידות‪ ,‬זמניות ושדה פעולות הפתוח‬ ‫באופן תמידי לדיון מחודש – ולא לחזור ולהתבסס‬ ‫על מודלים אשר נבנו בתנאים תרבותיים שונים‪.‬‬ ‫באופן דומה‪ ,‬יש להתייחס להבנות שכאלה של‬ ‫'שייכות' בהקשר של 'היעדר‪-‬שייכות'‪ .‬הרעיון של‬

‫אסוציאציה‬ ‫חווית אירוע או אובייקט המעודדים או מדכאים אחד את הופעת‬ ‫השני‪ .‬בדיקה אלו כוחות מעודדים או דוחים זה את זה‪ .‬כאשר שני‬ ‫נוירונים בד"כ פעילים יחדיו‪ ,‬הקשר בניהם יתחזק ובמשך הזמן‬ ‫פעילות אלקטרו‪-‬כימית בנוירון אחד תגרום לפעילות בנוירון השני‪.‬‬

‫'שייכות' מכיל בתוכו מידה מסוימת של ניכור‬ ‫ראשוני‪ .‬האפשרות של יצירת התקשרות נובעת‬ ‫ולכן‬ ‫בצורה ברורה מפעולת הניתוק עצמה‪.‬‬ ‫אנו יכולים לטעון כי 'שייכות' היא צורה של‬ ‫התקשרות למקום אשר פועלת כתבנית 'גשטאלט'‪,‬‬ ‫כסוג של יחס 'צורה‪-‬אדמה' )‪ (figure-ground‬בין‬ ‫העצמי לבין הסביבה‪ .‬הוא תלוי בניכור מסוים‬ ‫של העצמי מהסביבה‪ ,‬אולם ניכור זה עצמו מזמין‬ ‫תחושה הדדית של התקשרות‪ .‬אולם בדיוק תחושת‬ ‫התקשרות זו מניחה מראש תחושה של הפרדה‪.‬‬

‫‪C‬‬

‫מודל זה של 'שייכות' אשר נגזר מחשיבתה של באטלר‬ ‫איננו שיח העוסק ב'שורשים' קבועים‪ ,‬אלא שיח‬ ‫נזיל ונייד יותר העוסק בטריטורליזציה – במשמעות‬ ‫הדלזית של המילה – אשר יוצר מודל מורכב ונתון‬ ‫לשינוי תמידי של 'שייכות' מרחבית‪ .‬מודל זה הוא‬ ‫בעיקרו מודל ריזומטי של טריטורליזציה ודה‪-‬‬ ‫טריטורליזציה נוודית‪ .‬וזאת מאחר וטריטורליזציה‬ ‫מתייחסת לאותו הגיון כמו דה‪-‬טריטורליזציה‪.‬‬ ‫בדיוק בגלל האופי ה'טריטוריאלי' של חלקים‬ ‫ניכרים מהקיום העכשווי יש לבנות תחושה מסוימת‬ ‫של 'טריטורליזציה'‪ .‬אולם בדיוק 'טריטורליזציה' זו‬ ‫מניחה מראש צורה נגזרת של 'דה‪-‬טריטורליזציה'‪.‬‬ ‫ולכן מה שאנו מוצאים הוא שבדיוק זמניות זו של‬ ‫טריטורליזציה משתפת פעולה עם הקיקיוני בכל‬ ‫תחושה של שייכות‪ .‬בדיוק כפי שטריטורליזציה‬ ‫משתנה באופן תמידי‪ ,‬כך גם הזדהות נותרת דבר‬ ‫חולף ומשתנה‪ ,‬מותירה אחריה כל הזמן שאריות‬ ‫מעברה‪ .‬באופן זה 'שייכות' מתקרבת למשמעות‬ ‫הריזומטית של 'התהוות' )‪ (becoming‬אשר תוארה‬ ‫ע"י דלז וגואטארי בתיאור המאוזכר שלהם של‬ ‫האינטראקציה בין הצרעה לבין הסחלב‪ ,‬אשר בו‬

‫דמיון עצמי‬ ‫לפי לאקאן‪ ,‬האדם הוא שיעתוק של עצמו‪ ,‬של זהותו‪ ,‬לעולם שיעתוק דו‪-‬כיווני‪:‬‬ ‫כלומר‪ ,‬מחד מפנים האדם את ייצוגי המציאות‪ ,‬ומאידך משליך משמעויות‪:‬‬ ‫מקרין את העצמי הפרטי ואת זהותו על גבי האובייקטים בסביבה וכך קורא את‬ ‫עצמו מחוץ לגבולות גופו‪ .‬זוהי האפשרות להתרבות זהותו‪ .‬זחילתה של הזהות‪.‬‬

‫הצרעה 'מתהווה' להיות כמו הסחלב‪ ,‬כפי שהסחלב‬ ‫וכמו 'התהוות'‪,‬‬ ‫'מתהווה' להיות כמו הצרעה‪.‬‬ ‫'שייכות' נותרת תהליך אקטטיבי‪ ,‬ולא מצב נתון‪.‬‬ ‫כפי שמציינת בל‪' :‬הריזום מהווה אנלוגיה חשובה‬ ‫כאן‪ ,‬ומתאר תמונה של תנועה אשר עשויה‬ ‫להימצא במקומות חדשים במצב מנוחה זמני‬ ‫בעודה משמרת חיבורים נמשכים במקומות אחרים‪'.‬‬

‫‪H‬‬

‫ברור שבמסגרת ההקשר של מחקרים פוסט‪-‬‬ ‫קולוניאליים‪ ,‬יכולים חוקרי האדריכלות להפיק‬ ‫תועלת מתיאוריות של זהות תרבותית הנובעות‬ ‫מעבודותיהם של הומי בהאבה וג'ודית' באטלר‪ .‬לא‬ ‫רק שדבר זה יעורר דיון הכלוא בשיח העוסק בצורה‬ ‫לפנות לשיח מורכב מחוץ לתחומי האדריכלות‪,‬‬ ‫הדבר יאפשר גם שימוש בדרכים חדשות ועדינות‬ ‫יותר להבנת ההתקשרות למקום‪ .‬במסגרת זו‪,‬‬ ‫עבודתה של באטלר בנושא ה'פרפורמטיביות' ורעיון‬ ‫ה'שייכות' הנגזר מכך מהווים נדבך חשוב במיוחד‪.‬‬ ‫ייתכן ומושג ה'שייכות' – מודל זמני‪ ,‬ריזומטי של‬ ‫התקשרות למקום – נותן בידינו פרדיגמה יעילה‬ ‫במקום המודל המיושן מעט של 'התגוררות' אשר‬ ‫היה בעבר כה דומיננטי בשיח האדריכלי‪ .‬בדיוק‬ ‫כפי שכיום אין הזהות עצמה מצב קבוע אלא‬ ‫אתר הנמצא בדיון תמידי של ביטוי עצמי‪ ,‬כך‬ ‫'שייכות' מעלה מושג גמיש במידה דומה אשר‬ ‫יכול להכיל בתוכו את האופי הנייד של הקיום‬ ‫העכשווי‪ .‬בממלכה אשר בה כוללות הדמויות‬ ‫הפרדיגמיות את ה'הלך'‪' ,‬מהגר'‪' ,‬פליט' ו'גולה'‪,‬‬ ‫מושג ה'שייכות' מאפשר מסגרת סימפטית יותר‬ ‫להבנת המצבים העכשוויים של הזדהות עם מקום‪.‬‬

‫תהליך‬ ‫מאפשרת‬ ‫שסביבנו‬ ‫אובייקטים‬ ‫גבי‬ ‫על‬ ‫השתקפותנו‬ ‫של הכרה והזדהות עם העצמי המוכר ו‪/‬או הזר‪ ,‬כאשר חזרה‬ ‫רפיטטיבית על תהליכים אלו משקפת את זהותנו במציאות‪.‬‬ ‫במערכת המוחית מסווג המידע על פי גודל‪ ,‬דמיון משפחתי‪ ,‬התאמה וכד'‬ ‫דמיון ומטאפורה‬ ‫הזהות נקבעת על ידי השינוי המינימלי‪ .‬לפי דרידה‪ ,‬חזרה קוגניטיבית היא תנאי‬ ‫הכרחי להכרה ולזיהוי‪ ,‬אולם‪ ,‬יכולת חזרתיות מעידה על אחדות אך מכחישה זהות‪.‬‬ ‫אחד‬ ‫והדמיוניים‬ ‫האמיתיים‬ ‫החיים‬ ‫תנאי‬ ‫כי‬ ‫מציין‬ ‫דרידה‬ ‫הסמליות‪.‬‬ ‫להעלמות‬ ‫המביא‬ ‫דבר‬ ‫מאורע‪-‬המצאה‪.‬‬ ‫הם‪:‬‬ ‫הזיכרון החי‬ ‫הוא משטח העבודה או פני השטח היצירתיים‪ ,‬כאשר החושים הם כלי תיווך‬ ‫בקופסת‪-‬הכלים של מערכת הזיכרון‪ ,‬המשמשים למשא ומתן בין העצמי‬ ‫למציאות המרחבית הנתפסת‪ ,‬או כפי שמציין מנואל דה‪-‬לנדה ביחס למקומיות‪,‬‬ ‫"רגשות הם מקומיים תמיד"‪ .‬זיכרון הגוף‪ ,‬הגוף זוכר את החוויות החושיות‪ ,‬הן‬ ‫לא נעלמות עם חלוף הזמן באופן מוחלט‪ ,‬אלא פולסים חושיים אלו משאירים‬ ‫את עקבות התשוקות‪ ,‬האכזבות‪ ,‬השאיפות וכד' על החומר‪ ,‬הגוף והנפש‪.‬‬ ‫כדוגמת תופעת הפאנטום של המוח‪ ,‬ביטול תחושת הכאב באיבר‬ ‫קטוע תתכן רק על ידי היכולת להכיר באי המצאות האיבר‬ ‫זיכרון ארוך‪-‬טווח‬ ‫מאורגן כך שקל להגיע לפריט ברשת על ידי מספר ערוצים‪ ,‬על פי יחסי הקואורדינטות‬ ‫בין פריטי המידע‪ ,‬חוזק הקשרים כמו גם ההסתברות והכדאיות במשיכת המידע‪.‬‬ ‫זיכרונות נוסטלגיים יכולים להתפרש כ"זיכרונות מסך" אשר מכסים‬ ‫כבמסכה את הרגע המקורי של ההזדהות‪ .‬ולכן זיכרונות נוסטלגיים הם‬ ‫"חיזוק נרקסיסטי של אמונות וציפיות ההווה והם אופנים של הדחקה"‪.‬‬

‫זיכרון קולקטיבי‬ ‫זיכרון קולקטיבי הנו העברת מטא‪-‬אינפורמציה )ערכים( דרך התארגנות‬ ‫כוללת והנו מבוסס על היכולת של המוח האנושי והיכולת של החברה‬ ‫כשלם לבנות מיתוסים‪ ,‬תיאוריות למיקום והתמצאות בזמן ובחלל‬ ‫תחת תנאים של חוסר וודאות ע"י טכניקות דמיון‪ ,‬הבדל‪ ,‬חזרה‪ .‬כך‬ ‫הקהילה חווה עצמה כיחידה הומוגנית )המורכבת מתנאים הטרוגניים(‪.‬‬ ‫ניכוס הזיכרון הנעשה בעזרת בניית מיתוס‪ ,‬סינריו‪ ,‬אולם‪ ,‬הזיכרון‬ ‫המקורי נמחק תחת כל העתקים‪ ,‬ואנו נשארים על הזכרות פנאטית‪,‬‬ ‫החייאה מחדש‪ ,‬אתרי הנצחה‪ ,‬סימבוליזם נדון להמרה וכישלון‪.‬‬

‫‪ .8‬הנרטיב הכללי ופריט המידע‬ ‫יחסי הנחה מראש הדדית‬ ‫התוכנה המנטאלית נמצאת בחיפוש מתמיד אחר הקשרים וקישורים בין מודלים‬ ‫מנטאליים‪ ,‬בשאיפה לאיזון פנימי של המערכת‪ .‬במשוב פנימי חוזר הזיכרון היחסי שבין‬ ‫'הנקודות' הסינגולריות‪ ,‬הנתמך בזיכרון נרטיבי ובזיכרון טקטוני במישור פני השטח‬ ‫הנרטיב‪ ,‬הסיטואציה‪ ,‬עריכת סמלים כבלוח מודעות על מנת לבנות סיפור‪ ,‬תהליך‬ ‫של התהוות והשתנות‪ ,‬המאיר את קונפליקט הזהות שלעולם לא תהייה קבועה‪.‬‬ ‫‪ .9‬המעבר ממוטיבציה מקומית להתנהגות גלובלית ע"פ תיאורית ההתהוות‬ ‫יותר זה שונה יצירת הערכה אינטליגנטית על מצבה הגלובלי של הקהילה‬ ‫בהתאמה למסה הקריטית שלה‪.‬‬ ‫הבורות יעילה בבניית מערכות מורכבות עדיף לבנות מערכת מסועפת עם‬ ‫אלמנטים פשוטים‪ ,‬ולתת להתנהגות מתוחכמת להתהוות מעצמה‪.‬‬ ‫מפגשים אקראיים יחידים חוקרים את המרחב ללא חוקיות קבועה מראש‪.‬‬ ‫מציאת דפוס קיים בסימנים מטא‪-‬אינפורמציה זורמת דרך תודעת הקהילה‪,‬‬ ‫סימנים על סימנים‪.‬‬

‫הונג קונג היא האתר בו מתקיימת הרמה הגבוהה‬ ‫ביותר של השתלטות מרחבית‪ .‬המרווחים הדקים‬ ‫של העיר מיושבים שוב ושוב בעוצמה יוצאת‪-‬‬ ‫דופן‪ .‬תחלופה מהירה‪ .‬דוכנים מופיעים בין לילה‪,‬‬ ‫משתלטים על החללים המיותרים של המרקם‬ ‫האורבאני‪ .‬ואז נעלמים בבוקר שאחרי‪ .‬מטבחי‬ ‫מרק‪ ,‬קיוסקים‪ ,‬מכוני עיסוי ומגלי עתידות‪.‬‬ ‫מדרכות‪ ,‬מעברים תחתיים ודרכים מרכזיות נתפסים‬ ‫כולם‪ .‬חללי פנים – בתים – נוצרים גם באזורים‬ ‫החיצוניים של התחום הציבורי‪.‬‬ ‫בוקר יום ראשון‪ .‬עוזרי בית פיליפיניים מתאספים‬ ‫ברחבי הונג‪-‬קונג – סביב המדרכות המכוסות של‬ ‫סנטרל‪ ,‬תחת בנין בנק הונג קונג שנחאי‪ ,‬בפארק‬ ‫ויקטוריה במפרץ קוזווי‪ .‬תספורות‪ ,‬עיסויים‪ ,‬מניקור‪,‬‬ ‫פדיקור‪ ,‬וארוחת צהריים‪ .‬ההזדמנות היחידה שלהם‬ ‫לארח‪ .‬בהיעדר כל מרחב פרטי במקום עבודתם‪,‬‬ ‫הם משתלטים על המרחבים הציבוריים‪ .‬במשך‬ ‫יום אחד הם הופכים אותם לבתיהם‪ .‬חללי מעבר‬ ‫הופכים לחללים של זהות מתחלפת‪.‬‬ ‫בינתיים משתלטים סוכני נדל"ן על חללי השוליים‬ ‫לאורך הרחוב – לרוב בעומק שאינו עולה על ‪50‬‬ ‫ס"מ‪ .‬הנכסים מוצגים על הקירות‪ ,‬ועם לא יותר‬ ‫מאשר כסא‪ ,‬שולחן‪ ,‬מחשב נייד וטלפון סלולארי‪,‬‬ ‫נשפכים סוכני הנדל"ן אל הרחוב והופכים אותו‬ ‫למשרד מאולתר‪ .‬הגבולות בין פרטי וציבורי הופכים‬ ‫חדירים‪ ,‬פרטי חודר לציבורי‪ ,‬ולהיפך‪.‬‬ ‫דוכנים זמניים משתלטים על חנויות אשר‬ ‫עומדות ריקות בהמתנה לשוכר‪ ,‬אשר בהן – כמו‬ ‫טרנסוויסטים מסוימים – נותרים סימני ההיכר של‬

‫שים לב לשכניך אינטראקציות מקומיות מביאות לחוכמה גלובלית‪.‬‬

‫הדינאמיקה בין המרכיבים השונים ‪ -‬ייצוגי הזיכרון ‪ -‬במרחב הגלוקלי‬ ‫מתרחשת בזמן הווה בלבד במציאות של "מיידיות כאוטית"‪ .‬כל‬ ‫מה שאנו מנכסים בחיינו הנו הזיכרון‪ ,‬זיכרון )כחומר גלם( המשתנה‬ ‫בכל ממד זמן או אירוע ע"י המערכת החישובית המוחית המתנהלת‬ ‫ע"פ מושגים דיאלקטיים בין זיכרון לשכחה‪ ,‬התיישבות‪-‬לנוודות‪,‬‬ ‫דמוקרטיה‪-‬לאנרכיה‪ .‬החיפוש אחר דרך הפשרה מעיד על הצורך של‬ ‫האינדיווידואל במערכת פיצויים בעולם שנהייה מהיר וכאוטי יותר ויותר‪.‬‬ ‫מכאן‪ ,‬לא צורתו הפיזית של המקום בלבד‪ ,‬אלא הקונטקסט והאנטי‬ ‫קונטקסטואליות‪ ,‬ההכרה ואי ההכרה‪ ,‬חוסר הממשות של הזיכרון‬ ‫)שנשאר חי ביחס לאובייקט הנטרלי( ‪ ,‬כמו גם האופן בו אנו מתייחסים‬ ‫ומקצים את המקום ביחס לזמן‪ ,‬הם שקובעים את זהות המקום הזמנית‪.‬‬ ‫ביטול ההשענות על ייצוגים סימבוליים כגון‪ ,‬אדריכלות "קלאסית"‬ ‫או "פשיסטית" שכן יכולים להראות ולהיות מוכלים באותו מבנה‪ ,‬כך‬ ‫שהמשמעות תלויה בשימוש במבנה ובהתייחסות אליו‪ ,‬המבנה עצמו הוא‬ ‫"אדיש"‪" ,‬כוליות מתה"‪ .‬כך‪ ,‬החיפוש אחר מקלט ומסתור בטבע המבוזר של‬ ‫הקיום העכשווי מביא את האדם העכשווי לראות גם ב"גלמים אסתטיים"‬ ‫‪ ,‬בטוטמים האורבאניים‪ ,‬בטבע המלאכותי‪ ,‬את "הדבר האמיתי"‪,‬‬ ‫וזאת על ידי היכולת להיכנס למשחק תפקידים‪ .‬הזדהות נשארת פעולת‬ ‫פשרה‪ ,‬ועומדת בניגוד להשארות אוטונומי – פעולה שלעולם לא תצליח‪.‬‬ ‫הכנסת‬ ‫המאפשרות‬ ‫ריקות‪,‬‬ ‫כתבניות‬ ‫למרחב‬ ‫להתייחס‬ ‫יש‬ ‫ומשתנה‬ ‫דינאמי‬ ‫באופן‬ ‫חדשות‬ ‫וזהויות‬ ‫חדשות‬ ‫משמעויות‬ ‫המתגבשות באופן זמני לנרטיבים על פי הסיטואציה כאן ועכשיו‪.‬‬

‫זהותם הקודמת‪ .‬מוצרי פלסטיק‪ ,‬צעצועים‪ ,‬כלי‬ ‫מטבח‪ ,‬כלי בישול‪ ,‬עדיין באריזותיהם‪ ,‬נערמים‬ ‫לגובה ועליהם שלטים בכתב‪-‬יד‪.‬‬ ‫השתלטות מרחבית הפכה לעיקרון המרכזי של‬ ‫העולם המסחרי בהונג קונג‪ .‬מכוני עיסוי יושבים‬ ‫מעל בריכות שחיה היושבות מעל חניונים הנמצאים‬ ‫מעל מרכזי קניות‪ ,‬באופן אשר לצידו נדמה המודל‬ ‫המפורסם של ה‪ Downtown Athletic Club -‬של‬ ‫רם קולהאס כקונבנציונאלי‪ .‬בר רוסי נמצא בקומה‬ ‫הרביעית של מרכז עסקי בקוולון‪ .‬הבר מכיל מקפיא‬ ‫ענק‪ ,‬אשר בו הטמפרטורה היא ‪ 25‬מעלות מתחת‬ ‫לאפס‪ .‬לבש את הכובע הרוסי שלך‪ ,‬את מעיל‬ ‫הפרווה‪ ,‬ובעודך מרוקן את הוודקה שלך‪ ,‬קומראד‪,‬‬ ‫היזכר בוולדיווסטוק‪ .‬אלמלא היה בהונג‪-‬קונג‪ ,‬הוא‬ ‫עשוי היה להיראות ביזארי‪.‬‬ ‫בהונג קונג החלל הופך למוצר צריכה הנתון למקח‬ ‫תמידי בשוק בעל תחלופה מהירה‪ .‬שכחו מהסיסמה‬ ‫המודרניסטית של 'צורה לפי שימוש' )‪form‬‬ ‫‪ (follows function‬ומחלום הדטרמיניזם המרחבי‪.‬‬ ‫בתים הופכים לבתי הימורים הופכים לתחנות‬ ‫משטרה הופכים לבתי זונות‪ .‬בתי מטבחיים הופכים‬ ‫למוזיאונים‪ ,‬תחנות כוח לגלריות לאמנות‪ .‬זהויות‬ ‫מרחביות מוגדרות פחות ופחות באמצעות צורה‬ ‫אדריכלית ויותר ע"י האירועים המתרחשים בהם‪.‬‬ ‫אולם ככל שהשתלטויות מרחביות אלה הן זמניות‬ ‫יותר‪ ,‬כך הן יוצאות דופן יותר‪ .‬בן לילה הופך‬ ‫חלל ועידות לאולם חתונות לאולם תצוגה‪ ,‬בר או‬ ‫אפילו בית זונות‪ ,‬ובבוקר בחזרה לאולם ועידות‪.‬‬ ‫הונג קונג – שבעברה אף היא אתר להשתלטות‬

‫קולוניאלית – הפכה לאתר של השתלטות‪-‬מחדש‬ ‫מסחרית אינטנסיבית‪.‬‬ ‫חללים זמניים‪ ,‬זהויות זמניות‪ .‬זהות היא כעת סוג‬ ‫של משחק )‪ .(performance‬אנו התפקידים אותם‬ ‫אנו מבצעים‪ .‬הגוף החומרי‪ ,‬גזע‪ ,‬מגדר‪ ,‬רקע‪,‬‬ ‫הרכב גנטי וכו' אינם מהווים עוד מגבלה עבורנו‪,‬‬ ‫ביכולתנו להמציא עצמנו מחדש אנו יכולים להגדיר‬ ‫עצמנו מחדש‪' .‬מי תהיה בעשרים‪-‬וארבע השעות‬ ‫הקרובות?' שואלת מודעה במגזין ‪.*Wallpaper‬‬ ‫זהות שכזו דומה למושג הדראג‪ .‬הטרוסקסואל‪,‬‬ ‫ביסקסואל‪ ,‬עליז‪ .‬החלף מכונית‪ ,‬החלף זהות‪.‬‬ ‫זהות כאביזר אופנה‪ .‬זהות כהסוואה תרבותית‪.‬‬ ‫'אנו כולנו עטויים בדראג עכשיו‪ ',‬מציין אקבאר‬ ‫אבאס )‪.(Ackbar Abbas‬‬ ‫מרחבי דראג‪ .‬אזורים של השתלטות אסטרטגית‬ ‫זמנית; נוף מתחלף תמידית של טריטוראליזציה‬ ‫ודה‪-‬טריטוראליזציה; הונג קונג היא אתר של‬ ‫כוריאוגרפיה מורכבת של השתלטות מרחבית‪.‬‬ ‫האדריכלות של טרנסוויסטיות‪.‬‬

‫מרחבי דראג‪ ,‬ניל ליץ'‬

‫רחל )חלי( וסרמן‪ ,‬אדר'‬ ‫‪www.cheli-site.com‬‬

‫מקום‬ ‫‪dentity‬‬

‫‪HI‬‬

‫‪ ,B. Arch‬אדריכלות ועיצוב אורבאני‪ ,‬מכללת "הסביבה"‪ ,‬ת"א‬

‫זהזהזה גלריה לאדריכלות‬ ‫‪ 22‬מרץ ‪ 3 - 2007‬מאי ‪2007‬‬

‫‪ ,Architecture‬דסאו )גרמניה(‬

‫זה בתמיכת חברת אקסטל‬ ‫פרופילי אלומיניום מעוצבים‬

‫‪ ,M. Arch‬אדריכלות ועיצוב אורבאני‪Dessau Institute of ,‬‬

‫תערוכות וכנסים‬ ‫‪ ,Complex Artificial Environment 2004‬ונציה‪ ,‬איטליה‬ ‫‪ ,Hong-Cognition 2005‬ביאנלה לאדריכלות בייג'ינג‪ ,‬סין‬ ‫אדריכלות‬ ‫‪ 2006‬אלייקים אדריכלים‬ ‫‪ 2005‬ארטיק דיזיין‬ ‫‪ 2003‬עבודה כעצמאית‬ ‫‪ 2003‬משרד "שימור אדר"‬

‫זה תכנון תערוכה ומיצבים‬ ‫אדר' חלי וסרמן‬ ‫זה הפקת תערוכה‬ ‫זהזהזה גלריה לאדריכלות‪ ,‬אדר' חלי וסרמן‬ ‫זה צילום‬ ‫סטניסלב לב‪-‬אור‬ ‫זה ייעוץ טכני והנדסי‬ ‫הומ‪-‬טק מודולאר בע"מ‬ ‫זה ביצוע הדפסות‬ ‫קמפוס בע"מ‬ ‫זה עבודות נגרות‬ ‫יוסי דאר שירותי נגרות‬ ‫זה תודות‬ ‫אסף ורדי‪ ,‬אליהוא בן‪-‬נון‪ ,‬ליאת בהריר‪ ,‬דרור יתים‪,‬‬ ‫חלפון‪ ,‬אבירם פנחסי‪ ,‬אושרי הילזנראט‪ ,‬לילדים רום‬ ‫ורז‬