מ ק ו ם
dentity
HI רחל וסרמן
lobalוקלי
g
המרחב הגלובלי-לוקלי הנו שלם בלתי ניתן לייצוג ,גוף ללא ארגון המתגבש ומתפרק באופן תמידי על פי מפה שרירותית של אתרי התקשרויות זמניים ,ארעיים או קבועים. במרחב אוסמוזי זה של פגניות אורבאנית עכשווית ואחדות טוטלית גלובלית ,הכוחות הפועלים כגון כסף ,חשמל ,בטון ,זכוכית ,שמש ,דשא ,אספלט ,וירוס ,מכונית ,אדם, ואידיאל יוצרים גמגום המרכיב שלם חדש .בשדה ההתרחשויות ,הכאן והעכשיו המלאכותי והטבעי אחד הם ,כאשר הטוטם האורבאני העכשווי הוא מקדש הבטון ,המים ,האש ,האבן, נחיל המכוניות ,גולם אסתטי המאפשר שדה של קבלה ודחייה של זהויות ,משמעויות. מתוך צורך באיזון וכנגד התנמרות המרחב ,מתהווה המרחב הגלוקלי ,העיר שוכחת את זהותה וממציאה את עצמה כל רגע מחדש ,מעבירה אינפורמציה אחרת ,כסט תפאורה רגעי .הניווט במרחב הבלתי מוכר ,במרחב הגלוקלי ,המשתנה תמידית ,אפשרי מחד על ידי הסוואת העצמי במרחב המבוזר והפיכתו למפוצל בעצמו ,ומאידך על ידי יצירת תרופת-נגד לאי-הוודאות כגון מנהגים וטקסים אישיים המחברים בין ייצוגי זיכרון הנמצאים בארכיב הזיכרונות האישי והקולקטיבי ובין תודעת הכאן והעכשיו .בקשר הדינאמי בין העצמי המפוצל והסגמנטי לבין הסביבה המבוזרת ולהפך ,ההרגלים האנושיים הנם הערוצים האקטיביים של זחילת ויצירת זהות-מקום .מפגש גלוקלי זה הנו למעשה שדה דינאמי של כוחות הפועלים במעגלי משוב בין הבינלאומי לשבטי ,בין המופשט לפרטני ,בין רגולציה לאי רגולציה ,בין הכרה לאי הכרה ,בין נוודות וטריטוריאליות, כאשר אחד מזין ומזמין את קיומו של השני .חוסר שיווי המשקל ,חוסר האיזון ,הרטט או הנייחות הטוטלית מייצרים את המובן החמקמק של המקום .מנגנון המהדהד על פי הדופק החיוני שבפני השטח העדינים ,המבקש איזון בכאן ועכשיו :מנגנון שדלז' וגוואטארי כינו 'הנחה-מראש הדדית' ) .(Reciprocal Presuppositionכך הנוודות היא זו שמתווה את דרך החומר במרחב ,כפי שהחומר עצמו מזמין וצופה מראש את תנועת הנוודות ,קרי, נוודות וטריטוריאליות קשורות זו בזו ,מכילות זו את זו ומהוות שלם גדול יותר .חיבור מחדש ומעבר של מקומות במרחב הגלוקלי ,מאפשר זליגה של משמעויות עד לכדי איבוד משמעות ,מוליד זהויות חדשות עד לכדי אובדן זהות ,מאפשר חווית מרחבים ללא פנים, ללא חוץ ,ללא מישור או עומק ,ללא לפני או אחרי .כך המקומות והזמנים במרחב האורבאני-גלובלי אינם קבועים ונוסטלגיים אלא ניצבים במערומיהם בסיטואציה הרגעית.
אדריכלות מתייחסת תמיד לשאלות של זהות תרבותית .הרי מהי משמעות שיח כדוגמת רגיונליזם ביקורתי ללא הנחת קיומו של קשר כלשהו בין זהות והסביבה הבנויה? אכן ,באחת מכותרות הפרקים של קנת' פרמטון' :רגיונליזם ביקורתי :אדריכלות מודרנית וזהות תרבותית' קיימת רמיזה לתרומה אפשרית של רגיונליזם ביקורתי לזהות התרבותית .אולם לעיתים רחוקות נוגעים חוקרי אדריכלות בשאלת דרך ההזדהות של אנשים עם סביבתם .במקום זה הם עוסקים כמעט תמיד בשאלות של צורה ,כאילו צורה בלבד מרכיבה את הזהות התרבותית .אולם ברור שאם יש ברצונם של תיאורטיקנים לקשר בין אדריכלות לזהות תרבותית עליהם להרחיב את מרחב ניתוחיהם מעבר לשיח העוסק בצורה בלבד ולעסוק בתהליכים הסובייקטיביים של הזדהות. עובדה זו ברורה מזה זמן רב לחוקרי התרבות ,אשר פיתחו הבנה מורכבת של התהליכים בהם פועלת התרבות .עבורם מהווה התרבות לא רק מערכת של אובייקטים אלא גם שיח אשר מקנה לאובייקטים אלה משמעות .מכך נובעת זהות תרבותית כשדה מורכב של פעולות אשר מתייחס לחפצים מעשה אדם כדוגמת אדריכלות ,אולם הם אינם מגדירים אותו.
b
ייתכן שנוכל להבין את החשיבות של הבנת צורה כדבר הנכתב בתוך שיח תרבותי באמצעות מושג האומה כ'נרטיב' -של זהות כסוג מסוים של שיח -אותו טבע חוקר התרבות הומי בהאבה ) .(Homi Bhabhaלפי בהאבה ,האומה מגלמת תפקיד של 'הרחבה תרבותית' .ראייתה של האומה בצורה זו במושגים של נרטיב פירושו להדגיש את האופי המעורער והדיסקורסיבי של זהויות אלה' :אין משמעות חקר האומה דרך דבר הנרטיב
בתקופת העכשווית כאשר המודעות המרחבית נדונה לכישלון עקב חדירת סיטואציות שונות למרחבים שונים כאשר תרבות השכחה היא התרבות המעשית דרכה אנו רואים ובוחרים את המציאות נשאלת השאלה מה היתרון בשחרור המחשבה באי הצמדות הקוגניציה למקום בתפיסת המרחב הקואורדינטיבי בין פונקציות לבין ציפיות בין הקיים לבין הדמיוני בין המלאכותי לטבעי מה עושה את התודעה המקומית– גלובלית לאפשרית? מהו האיזון בין הגלובלי ללוקלי? מהו האיזון בין זיכרון למודעות סביבתית? מהו האיזון בין טריטוריאליות לנוודות?
שלה שימת דגש על שפתה והרטוריקה שלה; פירוש הדבר גם לנסות ולשנות את האוביקט הקונספטואלי עצמו .אם ה'סגירה' הבעייתית של טקטואליות מערערת על ה'טוטליזציה' של תרבות לאומית ,אזי ערכה החיובי טמון בהצגת התפוצה הרבה אשר דרכה אנו בונים את שדה המשמעויות והסימנית הקשורים לחיים הלאומיים'.
e
כמובן שאין זה נכון לצמצם את האומה לכדי נרטיב בלבד ולבטל לחלוטין את חשיבותה של הצורה .עלינו לראות את האומה כמוגדרת במסגרתו של מתח דיאלקטי .עבור בהאבה ,זהו מתח בין 'אובייקט' והנרטיב המלווה אותו' :מסמל את האנשים כנוכחות היסטורית א פריורית ,אובייקט פדגוגי; ואת האנשים מורכבים באמצעות בהמחזת הנרטיב ,ה'הווה' המוצהר שלו מסומן בחזרתו ופעימתו של הסימן הלאומי '.ולכן אם האומה היא סוג מסוים של נרטיב ,לעולם אין זה נרטיב מופשט אלא נרטיב בהקשר מסוים אשר בו רשומים אובייקטים מסוימים .ובדיוק כאן ,בתוך שדה האובייקטים אשר הפכו בעצמם למוקד תשומת- הלב הנרטיבית ,עלינו למקם את האדריכלות ,כשפה של צורות אשר אינה רק מוטבעת במגוון של שיח תרבותי ,אלא גם מקבלת את משמעותה משיח זה. דבר זה מביא אותנו למושג ההאביטוס אותו טבע פייר בורדייה ,כמערכת לא-מודעת של נטיות אשר נובעות מההון הכלכלי ,תרבותי והסמלי של הסובייקט .עבור בורדייה מהווה ההאביטוס שדה דינאמי של התנהגות ,של נקיטת עמדה אשר בו יורשים בני האדם את מאפייניו של מצב מסוים
ומשנים אותם לכדי מצב חדש .כפי שמסביר דרק רובינס' :ההאביטוס של כל אדם בודד מתאר את הפרמטרים המורשים של שינוי ,של התאמה מסיטואציה למצב אשר יוצרת את מורשתה של סיטואציה חדשה '.גישה שכזו מתבססת על הנחת קיומה של אינטראקציה בין התנהגות חברתית ומצב נתון העובר אובייקטיזציה .ייתכן וכאן יש ביכולתנו לאתר את מצב האדריכלות בשיח של בורדייה.
l
לפי בורדייה ,ניתן להבין את האדריכלות כסוג של 'הון תרבותי אשר עבר אובייקטיביזציה' .ערכו שוכן רדום ובמצב של פוטנציאל תמידי ,אולם יש להפעילו מחדש באמצעות מנגנונים חברתיים אשר 'יחיו' אותו כביכול .במובן זה ,אדריכלות משתייכת לקטגוריה של אובייקטים תרבותיים אחרים' :למרות שניתן לטעון כי אובייקטים – כגון ספרים או תמונות – הם מאגרים של הון תרבותי אשר עבר אובייקטיביזציה ,אין להם ערך אלא אם הם מופעלים באופן אסטרטגי בהווה בידיהם של אלה המבקשים לשנות את ההון התרבותי הכלול בהם .כל האובייקטים הללו אשר להם הוענק במועד כלשהו ערך תרבותי נמצאים במצב של תרדמת תמידית ,ממתינים להתעוררותם ,מחכים שיעשה שימוש בערכים הישנים שלהם בכדי ליצור ערך חדש במצב שוק חדש '.במילים אחרות, בורדייה מדגיש את הצורך בפרקסיס ) (praxisבכדי 'לפענח' את משמעותו של אובייקט .במידה מסוימת הדבר דומה למודל השפה של וויטגנשטיין אשר בו מוענקת המשמעות באמצעות השימוש .כפי שניתן להבין מילים באופן שבו נעשה בהן שימוש, כך ניתן להבין מבנים באופן שבו הם נתפסים, באמצעות נרטיב השימוש אשר בו הם כתובים.
מיפוי קוגניטיבי במרחב הגלובלי-לוקלי הוא ניסיון לייצג פעולות קוגניטיביות ע"פ תיאורית הגשטלט של האישיות ,ניסיון לייצג את היחסים בדיאלוג פנימי-חיצוני בין העצמי לסביבה .אולם מיפוי שכזה הוא תמיד זמני ,מפורק ,משתנה לפי סיטואציה ,הופעה ,ביצוע ,השתייכות וכד' ,ולכן ,משקף את אי יכולת ההזדהות הטוטלית של היחיד והסביבה הבנויה. כאשר כל נקודה במפה )קרי ,בעיר או במרחב התודעתי( היא מרכזה של מפה חדשה ,ואף נקודה אינה עולה בחשיבותה על האחרת ,ניתן לומר כי המיפוי הנו פעולה בלתי אפשרית ,ראיית הסביבה כשלם ,כטוטליות ,אינה אפשרית ,ללא פירוקה המיידי .ולכן ,כפי שהיחיד בעידן העכשווי הנו בעל אישיות דינאמית, מתחלפת ,מנומרת ,אין אפשרות לעצב או לקבוע תנאים לעיצוב המרחב האורבאני, אלא רק לצפות בתסריט אפשרי המקבל את הפשרה ואת אי-הוודאות המתגבשים מן היש ומן הקיים כאן ועכשיו. כפועל יוצא לאפקט הגלוקליות ,עולות שאלות זהות מהותיות של החברה העכשווית ,לדוגמא :ליותר ויותר אנשים ממקומות שונים בעולם יש את אותו סלון ,אותה ספה ,אותו ארון בגדים, אותו בית ,אותה טלוויזיה ,הם עוברים באותה פינת רחוב ,עובדים באותם גורדי שחקים מטרופוליטאניים ,ומאידך ,יותר ויותר מדינות ,ישובים וחברות ,משוועים לבדלנות ,לאוטונומיה ,להכרה בזהותם הנפרדת ,ובכך מנכסים לעצמם את כל אשר תורם לזהותם הייחודית .זוהי ע"פ ביל מיטשל "נקמת המקום" .נקמת החומר ,נקמת הגשמיות ,מציגה את המודל האבסטרקטי של העולם ,שככול שנהייה יותר גלובלי ,פתוח ,מופשט ,כביכול לא תלוי בחומריות ,כך החברה האנושית חוזרת כבמשיכה מגנטית לדחף החומרי ,ולהפך.
מכך עולה בעייתיות מרכזית לבשיח האדריכלי, אשר באופן מסורתי מתבסס כמעט אך ורק בלעדי על צורתיות .הדבר נראה כאילו נרטיבים של טיפול ושימוש נמצאים ברובם מעבר לתחום העיסוק האדריכלי .וכך לדוגמא הרגיונליזם הביקורתי, אשר מייחס משמעות שכזו לצורות ,אינו מזהה את הדרך שבה תקבל צורה מסוימת הקשרים שונים לחלוטין בקרב מערכות תרבותיות שונות .אותו מגדל בטון מרובע – המשוכפל לדוגמא בניו יורק, הונג קונג ,אמריקה הלטינית ומזרח אירופה – יופיע בצורה שונה מאחר וההתייחסות אליו והשימושים שלו שונים בכל הקשר .בנוסף ,אין בתיאוריה האדריכלית הרגילה מסגרת לבחינת הדרך בה מבינים אנשים מקום ואת אופני ההזדהות שלהם איתו .ללא מערכת שכזו ,לא ניתן לדון במערכת היחסים בין אדריכלות לזהות תרבותית .בכדי שניתן יהיה להבין אדריכלות במושגים של זהות תרבותית ,חייב להתקיים סוג מסוים של הזדהות עם אדריכלות .אולם כיצד מתקיימת הזדהות זו בדיוק?
o
מאמר זה מנסה להציע מודל אשר עשוי לסייע להסברת תהליך זה ,וכתוצאה לתת מענה לאחת הבעיות הקשות ביותר בתחומים כגון רגיונליזם ביקורתי אשר מגבילה אותם לתחומי שיח צורני .טענתי היא שניתן לגזור מודל סוגסטיבי מתקדם מעבודותיה של ג'ודית' באטלר )Judith (Butlerהעוסקות ב'פרפורמטיביות' .מודל זה עשוי לסייע להבנת מערכת היחסים שבין הצורה הפיזית והזהות התרבותית – 'שייכות'.
באטלר ופרפורמטיביות
n
ג'ודית' באטלר מתארת חזון של זהות המתבסס על מושג ה'פרפורמטיביות' .גישה זו מאפשרת לה להתייחס לזהות באופן נזיל ודינאמי יותר לעומת גישות מסורתיות העוסקות בנושא זה .כמו כן ,גישה זו רואה בפוליטיקה של זהות כשדה של העצמה אישית. באטלר היא תיאורטיקנית של פוליטיקה מגדרית, ובאופן ספציפי יותר פוליטיקה לסבית .מטרתה היא ליצור מושג של זהות אשר אינו מוכל במודלים ההטרוסקסואליים המסורתיים ולהציע ביקורת רדיקלית של אופני חשיבה מתמצתים .לפי באטלר, אין זה גופנו הביולוגי אלא פעולותינו והתנהגותנו שמהווים את זהותנו .לטענתה ,מגדר אינו מצב אונטולוגי נתון אלא גורם פרפורמטיבי )פעולה המתבצעת עם ביטויה( .זהו 'מבנה אשר מסתיר את בראשיתו ',כך ש'אמינותן של יצירות אלה מסתירה את ההסכמה הקולקטיבית המרומזת להציג ,ליצור ולשמר מגדרים בדידים ומקוטבים כבדיה חברתית'. אנו יכולים לבטא מחדש את זהותנו בהצלחה ולהמציא את עצמנו מחדש באמצעות הפרפורמטיביות שלנו .חשוב לציין שהזהות היא תוצאה של הפרפורמטיביות ,ולא להיפך .הפרפורמטיביות אינה משיגה את מטרותיה באמצעות פעולה פרפורמטיבית בודדת – מאחר ולא ניתן לצמצם פרפורמטיביות לכדי מיצג )פרפורמנס( – אלא באמצעות איטרציה מצרפית של נהגים שונים .היא מתבססת בצורה של ציטוטיות – של הפעלה ושעתוק. כפי שמסבירה באטלר' :כך אין הפרפורמטיביות
בכתביו מתאר GDLDTG PU ]HGFIGO ]OHNLG LC HSSLC TLHOLCZ ]C FL[KQ\ GQדמוקריטוס DYQ GSQQ OFDGO ]OHNLG LC COC את החלל כריקנות המתרחבת ]HLUD PLSJHD [\CN \ G]H[YHHLG LCS]O CLDQ H]SUKO לאינסוף .עבור בלאז פסקאל ] [\ZD ]HQZHQQG Z Z HL\LC \" RLDO GLEHOHNLTW RLD\ GU[WG Psychasthenia GIHNLTW Oהשקט האינסופי שלו )של החלל( ]HSLLYQG ]HLUD GDLDT ]Q[D DJ[QO ]HL\LCG RLD PLTJLDמפחיד אותי" .מאות שנים מאוחר LTJLD ]HLTTDHCH PLL\Zיותר מציין ג'ורג' כי החלל "מתרבה Z ]LDLKZOHZG GQ[D OCHFLHHLFSLCG PLOHUומתפצל באופן תמידי ,כמו U GDLDT LQYU U L]OD GUHS]O OCLYSKHW GHHGQ [DFG DJ[QG O\ PL[HCL] [QCO R]LS POHC RHQGG O\ ][ZHDQמופיע בצורות שונות ...ומתמוסס ]Q\HS GLJ ]H\LN HOC PLTJL O\ LKZOCLFG UDKG LNכגרגירי החול" .קאילוס מעיר כי W G]WQ W ]D[HC GC[Q GDLDT FLJL GCHHTGH LHZLJ " ]W[HKהחלל מתגלה לסובייקט התזזיתי H]HQOULG U FU U ]ONUQ U COC LQYUG O\ [HILW CO CHG LHZLJ LN ככוח טורף ,החלל רודף ,מקיף, MNQ M LQYUG O\ H]FJNGH U GCHHTGG MNQ []HLH LQYUG ZHILJ מעכל אותו ,ומסיים בהחלפה [H]TQD M[HYG M GOHU U PU LSHQ[G ]HLGO ]SQ OU CO CLG ]HUQKG ]LOKHK GCHHTGשל העצמי בחלל ,אז הגוף נפרד U GDLDTG ]LDJ[QG ]HCLYQG UZ[G UZ[D ]HUODGG ]HFJCממחשבותיו ,האינדיווידואל פורץ UZ UZ U ]\DOG RHQGD ]HQOUGG UZ[G ]HFZS]G ]H[QS]G FESN COCאת גבולות גופו וממלא את ]SQ OU MNH LQYUG ]HFZS]G UQ\Q ]L]HD[]G ]HGIG LSLLWCQהצד האחר של תחושותיו .הוא W M[HY \L ]HOFDGO M[HYG OU DLEGO GLK[WOמנסה להסתכל על עצמו מכל W FU U ]LQHZQG Z Z Z [HDLJ COO RN\ ]HL[H\LZ GNHWLGD OHZ LHSL\ []HLD PLSKZGנקודה אפשרית בחלל ,הוא חש Z ]HGI [ JL GC[Q [ COO\ HQN GF[WGG RN]] CO LSH\C LHZLJעצמו הופך ומתהווה לחלל ,חלל GNLOG DYZ Z L]HEGS]G FJCG ]H[DJ]G RN]] CO GF[WGG שחור ,שדברים בו לא יכולים ]HUDG ] ]HUHS ]HQL\S LS\G O\ \C[Q GJSGG FLQ] CHG להיות ממוקמים .הוא דומה ,לא DJ[QD PLEHGSG GW\H דומה למשהו ,אלא רק דומה". LSHLU[G L]HD[]G GKLO\D ]HLGO LFND LQYU ]HOHDEQ ]CYO LFND MFLCQH M LQHZQG Z PLLK]TC PLQOE RLD PL[\ZG CO CLG ]HSLLZJG ][KQ RCZCO W U W PLHHGQ PLLSCD[HC PLQKHKH OOJG\ LH]LWGQ KOQLGO MWGO COC RHQGG MH]D DD[U]GO U OU [IHDQG DJ[QO USQ ]WH[] ]UOHDG GN\JGQ G[\Q OHUWO MN MH]QH HSQQ ZJH[Q [C\LGO \ PLLZ ]LOKHKG ]HFJCD Z GLW[]H PLFLZW] LZJ\Q LFL GCLYLD LQYUG O\ M[HYG U M RLD R [HDLJG [\ZS Z ]L]DLDT LFL OU U KTZKSHZGQ Z Z \ MH]Q DJ[Q RLDO GLEHOH[LHS PLDKZ LS Z LH]LWH ]HSH\ ]H\WJ]G W W LOQLSLQG LHSL\G ][LYL PLLKE[SCGH PLLILWG ]HJHNG G LSHLU[GH LILWG DJ[QGQ ]HZ]S]GH Z ]H[DJ]G O\ HOC ]H\DE]GG JK\D PLOUHWG FJCN GSEGH GWZ]G WZ ]LEK[KTCH ]ZLQCSLF Z PLEYLLQG PLLDLKLSEHZ Z PLLCD OCHFLHHLFSLCG \ O
RHSESQ R GHHGQ ]HLSHLQF ]HOLGZDH Z ]LDLKWFC ]H\LN [LUG O\H
GSEGH ]HF[\LG ][IHDQG G[DJD
'פעולה' יחידה ,מאחר והיא תמיד מהווה חזרה על נורמה או קבוצה של נורמות ,ובמידה שהיא מקבלת מעמד דמוי-פעולה בהווה ,היא מסתירה ומחביאה את המוסכמות שחזרתן היא מהווה'.
g
באטלר לא רואה בזהות כמשהו פנימי – 'נתון' מתמצת – אלה כמשהו חיצוני ,תופעה דיסקורסיבית חיצונית .הוא תוצר של 'פעולות ,מחוות והמחזות' שהן 'פרפורמטיביות' ,כפי שהיא מתארת' ,באופן שבו התמצית או הזהות שהם מתיימרים כביכול לבטא הן בדותות הנוצרות ונשמרות באמצעות סימנים גשמיים ואמצעים דיסקורסיביים אחרים. מכך שהגוף המגדרי הוא פרפורמטיבי נובע שאין לו כל מעמד אונטולוגי מלבד הפעולות השונות אשר מהוות את המציאות שלו .עולה מכך גם שאם המציאות כתמצית פנימית היא למעשה בדיה ,הרי שפנימיות זו היא תוצאה ופונקציה של שיח ציבורי וחברתי מובהק ,רגולציה ציבורית של פנטזיה באמצעות פוליטיקת פני-השטח של הגוף ,משמר הגבול המגדרי אשר מבחין בין הפנימי לחיצוני וממסד 'יושרו' של הסובייקט '.חשוב לציין שהדבר אינו מתייחס למיניות הלסבית בלבד אלא לכל מיניות כלשהי ,כך שגם ההטרוסקסואליות עצמה מתגלה כתבנית המועברת באמצעות קשר חברתי ותלויה ב'הצגתה' של נורמה חברתית. בנקודה זו מתחילים להתגלות ההקשרים בין מגדר לבין 'פנטומימה' .אכן ,נראה כי כל השיח של באטלר תלוי באופן כללי בפנטומימה ובאופן פרטני במאפייני מימיקה .כל התנהגות מבוססת על סוג של מימיקה ,כולל התנהגות הטרוסקסואלית נורמטיבית
והעברת ארגון מרובת רשת על ידי מנגנונים תרבותית אופקי - סדר וארגון חברתי את תהליך קבלת 'פוסט בספרו במובן הרחב שלה תפיסות מופשטות, הקיום לתנאי קואורדינאטות יחסים בין העצמי שנוצר במפה כמו ולבקרו בו זמנית. ונמזגים זה בזה המרחבי ,הביטוי על פי ג'מסון ,יש ובעונה בעת בתוך התפשטות המבוזר ,השסוע, תרבותית ,מרחב חדשות זהויות להעלם למקום דווקא למוות. אחד הם ,מקום משמעות נתינת ארכיטקטורה, המוחשיים והבלתי יש לראות את ג'מסון פרדריק מושג הזמניות. "ההפרדה היא עמו החברתי, ההתפצלות אך ההפקה השולטת,
אינפורמציה חברתית ,גנטית ,ביולוגית וכד' במרחב מפרט אחד למשנהו מתבצעת באמצעות רבדים וממדים המגורים ומדוכאים .ריבוד והמשכיות העברת האינפורמציה המרחבית מתהווה שונים במבנים שונים ,לדוגמא ,מנגנון העברה תרבותית אנכי -מהורה לילד ,מנגנון העברה ממין אחד למשנהו .לכן ,מבני מידע הנם מבני מפתח של המציאות המרחבית ומיצגים גם ואישי ,מכאן ניתן לחשוב כי הסטרוקטורה והאנטי סטרוקטורה של מבני המידע משקפים ההחלטות ,הכוח ,השלטון והאחריות הציבורית. מודרניזם בעידן הקפיטליזם המאוחר' מציין פרדריק ג'מסון כי ..." :המפה הקוגניטיבית באה לשאול את הקואורדינאטות של מידע קיומי )העמדה הניסיונית של הנושא( עם מתות ,של כוליות גיאוגרפית ...כמו כן ,הנה הייצוג של מערכת היחסים של דמיון היחיד האמיתיים שלו" .משמע ,המיפוי הקוגניטיבי בחיי היומיום בעיר הממשית מייצג מערכת חדשה לגמרי :תנאי קיומו האמיתיים של האינדיבידואל ביחס לשלם הבלתי ניתן לייצוג: לדמיוני ,לאידיאל ,ולאמת אשר יחדיו מרכיבים מבנה חברתי שלם .אך הדפוס הכאוטי במרחב האורבאני-הגלובלי או האידיאולוגי הנו דפוס בלתי ניתן לפענוח שיש לקבלו קריאת שכבות של היבטים פוליטיים ,כלכליים ,אסתטיים ,אישיים וקולקטיביים מתערבבים ללא חוקיות מלבד זו של הרגע .דבר המצביע על קושי בתהליך קבלת ההחלטות ,הניווט והשפה ,תפיסת השלם ,ומאידך על השחרור מהצמדות קולקטיבית ,לאומית ,אסטרטגית. לנקוט גישה דיאלקטית אמיתית ,להתייחס להתפתחות קפיטליסטית זו באופן חיובי ושלילי אחת. האחדות הגלובלית דווקא אי-המקום הוא מקום המפלט התרפויטי של האדם העכשווי המפוצל .אי-המקום ,אותו מרחב נעדר הצמדות לממד הזמן או המרחב ,לקונסטרוקציה מופשט ,אבסטרקטי ,נקי )סיוד ההיסטוריה בלבן ,נקי מאשמה וממצפון( המאפשר חדירת באופן זמני ,מאפשר השתקפות הכאן ועכשיו ,שכן ,האישיות העכשווית ,המפוצלת ,מייחלת ולהיטמע בו ,להרמוניה אוניברסלית ,אבסטרקטיות ,הטמעות טוטלית בהוויה ,שהיא המשיכה הסט המבוים הוא המרחב הטיפולי המאפשר שחרור התנהגותי .האדם העכשווי ואי המקום בו ניתן לפעול או לפחות לדעת שהכל מבוים ולכן לשחק באשליה ששל חופש מוחלט. חדשה וזמנית לאי-מקום כמו בית מלון ,סופרמרקט ,שדה תעופה ,קניון ,פירושה כי האנטי האנטי אורבאניות ,האי -מקום ,מרכיבים את המציאות המקומית מחדש על פי הכוחות מוחשיים המצויים בשטח. המקומות הללו כקדמה וכשלילה כאחד קובע כי הזמניות הפכה במהותה למרחבית ,ויותר מכך ,ההתנסות המרחבית מדכאת את מעצמה חלק מאחדות העולם ומהפרקסיס החברתי הגלובלי המפוצל למציאות ומראה .הנוהג מתעמתת הראווה האוטונומית ,מהווה גם את המוחלטות האמיתית ,המכילה את הראווה. שבשלמות מעוותת אותה עד שהראווה נדמית למטרתה .שפת המחזה מכילה סימנים של שהם בעת ובעונה אחת גם מטרתה הסופית של הפקה זו) "...גי דבור(
אשר באופן זה הופכת 'טבעית' ומבוססת מכוחה של החזרה' :כל המגדרים הם סוג של התחזות והערכה ,ההשפעות הטבעיות של מגדרים אשר עוברים תהליך של הטרו-סקסואליזציה נוצרים באמצעות אסטרטגיות של חקיינות; הם מחקים אידיאל פנטסטי של זהות הטרוסקסואלית ,כזו אשר נוצרת באמצעות וכתוצאה של חקיינות'.
i
נהגים תרבותיים נשלטים ע"י ידי בעלי הכוח .הם מקבעים סדר מסוים ,ומעודדים הסכמה לסדר זה. הרצון לקונפורמיות מאפשר את הפצתם .הדבר בולט במיוחד במקרה של נהגים מגדריים .מנהג מגדרי נורמטיבי נקבע לפי הגיון ההסוואה .הסכמה לנורמה התרבותית הדומיננטית פירושו להימנע מעימות ולמלא אחר המערכות ההתנהגותיות של הסדר ההגמוני אשר הופך לטבעי .ניתן להתייחס למגדר כאל הסוואה ,פראקסיס תרבותי 'אפקטיבי'. בראיה זו ,מגדר מתקרב לתפיסה מסוימת של דראג. זהו מצב 'נבחר' ,אשר מוצג לפי הגיון הקונפורמיות לנורמה מקובלת כלשהי .בטענה זו מערערת באטלר על הסמכות המסורתית של ההטרוסקסואליות: 'בטענה שכל מגדר הוא כמו דראג פירושו לטעון ש'חיקוי' הוא בליבו של הפרויקט ההטרוסקסואלי והבינאריות המגדרית שלו ,שדראג איננו חיקוי משני אשר מניח מראש מגדר מוקדם ומקורי ,אלא שההטרוסקסואליות ההגמונית עצמה היא מאמץ קבוע וחוזר לחקות את האידיאליזציה שלה עצמה'. מטרתה של באטלר היא לערער על ההגמוניה של הנתון .אין דבר אותנטי בפני עצמו .כל דבר זוכה
התרבות העכשווית מסגלת זהות על פי לבעיות בתיאום בין העצמי-לסביבה ,אתר וכך לחוות כשל הגבולות בין העצמי לסביבה, אפיונים וקריטריונים של חברה נוודית התקשרות אורבאני ללא עקבות עבר ,ללא דבר היכול לגרום להפרעה בין העצמי- בהתאמה לתנועה הקפיטליסטית ,וגם המרחב עקבות זיכרון :הווה חי .ההבחנה לגבי מקום למרחב .ולכן מחפש הנווד המודרני אופן מגיב באופן ישיר או משתמע" ,מתפרק תרפויטי נשענת על מחקרים חדשים בתחום התנהגות אשר יחבר בין הזהויות השונות - העכשווית הנוודות מחדש". ומתגבש הנוירופסיכולוגיה .נוירופסיכולוגים החוקרים מאיש משפחה לאיש עסקים ,לתייר ,לאורח, במרחב הגלוקלי אינה אופציה אוונגרדית את מחלת האלצהיימר טוענים כי אסטרטגיה ממשתתף פעיל ,לצופה ובחזרה .ביתו יכול בחברה המודרנית אלא בחירה בדרך חיים. טיפולית המחזקת ומשמרת את ה'זיכרון החי' להיות כל מקום ואי-מקום ,ביתו הפרטי הוא החברה האנושית העכשווית הופכת לחברה עדיפה מגירוי זיכרונות נעלמים .ולכן שיטות המרחב הציבורי ,והציבורי הופך למרחבו בעלת אפיונים וזהויות של חברה נוודית. כגון משחק תפקידים או סימולציית מצבים הפרטי .כך ניתן להבין את המיידיות בה עוברת הארכאית הנוודות תופעת מהוות דרכים יעילות למיקום העצמי במרחב הנווד מרגיש בבית דווקא במקום שהינו טרנספורמציה בזמן אמת ומקודדת מחדש הלא ניתן להכרה ,שכן מטופלי אלצהיימר א-מקום ) ,(non-placeבמוסדות וארגונים לעולם האולטרה-מודרני ,הנווד העכשווי מתייחסים לזיכרונות "נגישים" ומרכיבים בינ"ל כהילטון ,סטארבקס ,שדות תעופה, מתקיים במרחב של רצון ,במרחב ללא בעזרתם נרטיבים ומנהגים המסייעים להם סופרמרקטים ,קניונים ,מקומות בילוי גנריים, קואורדינטות חיצוניות .מצויד בתיק נסיעות ליצור קשרים והקשרים עם המציאות מקומות ללא שכבות עבר ,ללא מיתוסים קטן ,מחשב נייד וסלולארי ,הוא סוכנו של המרחבית הפיזית .הצמדות לסדר יום או המכתיבים קוד התנהגות ,מקומות אדישים, הקפיטליזם המאוחר ,שכן התשתית הכלכלית, פעילות מוקפד וקבוע ,הופעה קבועה ,הגדרת 'מתים' ,המאפשרים את קידודו החופשי התרבותית והבינלאומית מזמינה ומניחה מערכת משתנים אישית ויצירת ריטואליות של המרחב .ביטול הטריטוריה וחבירתה מראש את צרכיו וציפיותיו המרחביות .הנווד סביב נרטיבים ,מאפשרים התנהלות וניווט מחדש על פי ארכיב הזיכרונות האישי ככלי המודרני חי במציאות משתנה ,מיידית ,מנהל מרחבי המשכי ,יציב וקוהרנטי .כפי שהזיכרון קוגניטיבי להתמצאות מרחבית מאפשרים חייו במקביל במרחבים שונים ומתאים את המרחבי ומרחב הזיכרון הנם מרחבים את התרחבותה והשתנותה של זהותו של עצמו לסביבה ,כפי שהמרחב מתאים עצמו אבולוציוניים ,נופים משתנים ,כך גם המרחב הנווד המודרני ,ולחילופין ,שינויים בזהותו אל נהגיו השונים .המרחב עובר "מניפולציה" הגלוקלי משנה זהותו ומרכיב ,מכיל ,בונה מאפשרים שינויים בתפיסת המרחב .זהות עבור הנווד המודרני ,מאבד מגבולותיו ,מקרין מחדש זיכרונות חדשים ואף פיקטיביים המקום נדונה לכישלון כהגדרה אובייקטיבית ולובש אסוציאציות ,זכרונות ומנהגים שונים. שיהפכו למציאות מורכבת בסיטואציות אחרות. בלבד. כסובייקטיבית אפשרית אלא עם החפיפה ואי ההתאמה בין זמן-מקום אותם חווה הנווד :מראות ,ריחות ,טעמים ,חוויות, אורח חיים נוודי אינו נחלתם הבלעדית של ככל שהנווד העכשווי חווה יותר מקומות אידיאלים ,ממקומות שונים במרחק ובחפיפה נוודים אלא בבואה של אורח החיים 'המקומי' בפחות זמן כך מתבטלת משמעות המקום של מספר שעות בודדות ,נמזגים ומתערבבים ושל המרחב העכשווי .אי היכולת למקם את בעיניו .א-מקום ,או מקום מלאכותי, אחד בשני עד להתמוססות מוחלטת של העצמי ביחס לסביבה ,הדואליות ,הניגודיות סטנדרטי ככל שיהיה )מאורגן/נשלט/ המקום והזמן הנוכחי .הנווד העכשווי ,גמיש בין שני הקטבים מקיימים את ההכרה ,שמחד, מנוהל או לאו( מהווה מקום מפלט תרפויטי כבמשחק תפקידים בתיאטרון הגלובלי ,חווה רק הכאן ועכשיו יכולים להאיר את התנאים מהקיום של המרחב המבוזר ,מקום המשמש את השינויים באופן ישיר ומיידי ,עשוי לאבד האמיתיים של המציאות העכשווית ומאידך, "תרפיה סביבתית" )(Environmental Therapy את מיקומו היחסי במרחב באופן פיזי ורעיוני, את האשליה של התערבותנו במציאות. הוודאות, לאי לשכחה, כתרופת-נגד
לאישור באמצעות חזרה .אולם באמצעות חזרה על עצמו הוא מתחיל לבסס נורמה מסוימת .אולם חשוב להבין שניתן לערער על כל נורמה .ובדיוק על האופי הנורמטיבי של הדעות המתקבלות על מגדר מנסה באטלר לערער .עבורה ,אין לראות את המגדר כמצב נתון אלא כמצב של 'התהוות' .בדומה לדלז ,הוא רואה בזה מצב ריזומטי ,תהליך ניסיוני: 'אם המגדר הוא דבר אליו הופכים – אולם לעולם לא מצליחים להיות – אזי המגדר עצמו הוא מעין התהוות או פעילות ,ואין לראות במגדר זה שם- עצם ,או דבר משמעותי או סממן תרבותי סטטי, אלא פעולה חזרתית ובלתי-פוסקת מסוג כלשהו'.
n
השיח של באטלר הוא למעשה הרחבה של הדיון של פייר בורדייה אודות ההאביטוס כשדה דינאמי של התנהגות ,של נקיטת-עמדה בה פרמטרים של מצב מסוים אשר עוברים בירושה עוברים שינוי והתאמה למצב חדש .אולם תרומתה של באטלר לדיון זה היא האפשרות של סוכנות פוליטית ,ושל ערעור על נורמות מתקבלות .אופייה החזרתי הציטוטי של הפרפורמטיביות מאפשר לה לערער ולחתור תחת הדברים אותם היא מצטטת .בעוד בורדייה שם את הדגש על יצירת הסובייקט באמצעות התרבות, עבור באטלר המבנים התרבותיים עצמם מקורם ב'המחזה' .ולכן הפרפורמטיביות מאפשרת דרך לערער על מבנים אלה .החקיינות נמצאת בבסיסם של כל הנהגים התרבותיים .היא מחזקת אותם ,אולם באותה מידה יש לה את הפוטנציאל לערער עליהם. זו הערכה-מחדש קיצונית של המכאניקה של נהגים תרבותיים ,ויש לה השלכות בכל תחומי
כאשר החולה לא זוכר שנה מסוימת או דבר מסוים להחיות מחדש אלא ינסה לחזק אם התעוררת במלון חמישה כוכבים שהמטופל זוכר ועכשיו .לדוגמא ,אתה לא יכול לדעת המחלה ,החולה שהוא צעיר באיזה מדינה אתה נמצא באמת :הזמן לא באותו אופן שהוא או דרך איזה שדה התעופה הגעת אדם בריא ,כך לחשוב שהוא זה יכול להיות כל שדה הוא בן 80וכך יתלבש ,ידבר ,תעופה בכל חלק בעולם. לסביבתו בהתאם. המטופל מודע חולה ולבעייתיות כך מונית לוקח מדוכא ,אתה מתקדמת הוא אדם שאר לכל שמח .זהה הם הקדומים ונאבדים בחייך שנסעת רק המוניות יותר של המחלה עדיף המלון, בית לעורר אל את הקוגניציה במוח הרעיון משלם את אותו מחיר, שמשתמשים הלובי, דרך נתיבים ,הקשרים עובר שנצליח לקבל זיכרון גדולה אותו חיוך מפקיד הקבלה, מחקרים מראים השפעה מיידית אותו שעון ניצב בפינה, המחלה ,ודרכי שטיח, לדוגמא ,הטיפול אותו על מנת לעזור ו ל ה ת נ ה ל אותם מסדרונות המובילים יכול עדיין לזכור, הכנסים לאולם ארכיב זיכרון אותך ולכן ,במובן זה בתוך סביבה שהוא גם כן נראה אותו דבר. תפאורה ,הנו דרך לחזק זיכרונות שניתנים עדיין לגישה
המטפל לא ינסה את אותו זיכרון ולשמר את מה כרגע בהווה ,כאן לאורך תקופת לחשוב יכול יותר ממה שהוא מתפתח עבורם מתפתח עבור שהחולה יכול בן 50כאשר הוא גם יתנהג, יחשוב ויתייחס בתחילת המחלה לעובדה שהוא המחלה ומתוך אך כשהמחלה כלל בדרך מכיוון שזיכרונות יותר יציבים בשלב המאוחר מבחינה ביולוגית, באופן אקטיבי ואת נתיבי הזיכרון שככל הוא ביותר דרכים, כך ההסתברות לייצוג גישה בנוסף, יותר. לסביבה כי על התפתחות הטיפול בחולה. הסביבתי נועד לחולה להתנהג בסביבה שהוא מתוך לזהות הטווח. ארוך משחק תפקידים, מבוימת ,כסט עדיפה על מנת ואחזור נתונים.
קשה לפרוץ את המרחבים הנייטרליים האלה שיכולים להיות בכל מקום ,והם למעשה אי -מקום .השאלה היחידה היא האם צריך לתת למקומות אלו משמעויות חדשות מלבד מה שהם? לדעתי ,לא ,הטריטוריות האלו היו כמו תחנות ,או אם תרצה ,איים בהם הרגשתי נוח בנוודותי .הם אפשרו גישה לעולם הפנימי שלי להרגלים הפרטיים שלי .המקומות המוכרים אפשרו לי פרקטיס מרחבי שרציתי לעשות .לדוגמא ,בסין נהניתי לבלות בסטארבקס כי אני אוהב קפה למרות שסין היא לגמרי לא בעניין הקפה. . . אנג’לס, בלוס חייתי שלי הנוודות” ב”תקופה לונדון ,ניו יורק ,אמסטרדם ,ברלין ,רוטרדם ,ושוב ברלין בפרקי זמן קצרים מאוד זה מזה .לכאורה ,אין שום דבר מקשר בין המקומות האלו ,דבר שגרם ללא ספק לאיבוד של המקום או תחושה אותנטית הזמן המקומי .ב ע י ו ת ב נ י ו ו ט להיות בהתהוות, זוהי בחירה של בהשתנות ,ק ש י י לא ש פ ה בברור מנת לשרוד, על נדדתי זיכרונות זו הייתה יותר איבוד עבר השאיפה לברוח ה מ ק ו מ י ת מהתרבות ולהמציא את איבוד זיכרונות מהביוגרפיה האישית עצמי מחדש, עצמי ,אם תרצי לצאת מגבולות לצאת מגבולות אלו סממני מחלת האלצהיימר גופי ,מהגבלות בלתי מוגבל. מחשבתי ,להיות ספק ,המטופלים אפילו שוכחים שהם חולים א ר כ י ט ק ט ו ר ה ללא כל המקומות את מייצרת ה מ ש ו ע ת ק י ם ,הם שוכחים שהם שוכחים הכל .ה מ ש ו כ פ ל י ם הללו בכמות והניטרליים עצומה .אתה יכול להיות במדינה כלשהי ,לעשות בה עסקים ולא לגעת בדברים המקומיים הקיימים בה ,ב”דבר האמיתי”. מחד ,בתור זר אתה לא מכסה על המציאות במעטה נוסטלגי, מאידך אתה עדיין מושפע מסרטים ,לוס אנג’לס היא לא בדיוק כמו בסרטי הקולנוע . . . .ולכן ,על ידי סדר יום קבוע ,מנהגים קבועים בין אם בהתנהגות ובין אם בחיבור מאפיינים שונים בהופעה החיצונית שומרים על רצף בין המקומות השונים ועל זהות גלובלית-לוקלית. השאלה האם נשארו מקומות בעיר שהם מייצגים נטו את התרבות המקומית ובעלי נוף ייחודי? ללא התייחסות לגלובליות? לדעתי ,לא. מרכזי ערים ,ולא חשוב איך הם נקראים ,CBD ,פוטסדאמר פלאץ ,הבניינים האלו הופכים לאייקון של העיר ,אבל למעשה הם לא מתפקדים ככאלה ,הם לא “הזיכרון החי” ,הדינאמי ,המשתנה אלא ,מייצרים מציאות קפואה.
החיים התרבותיים .מבלי להכליל בקטגוריה אחת מיניות ,מעמד ,גזע או אתניות ,ניתן להבין כל סוג של זהות כתלויה בתבניות פרפורמטיביות. בשעה שכל אחת מהן פועלת במסגרת הפרדיגמות האישיות שלה ,המסגרת הכללית דומה .כל אחד תלוי בפרפורמטיביות ,כל אחד הוא בעל אופי צטטני ,וכל אחד הוא 'אפקטיבי' .אין בכך התעלמות מחשיבותם של מאפיינים פיזיים ,אלא קריאת תיגר על הרעיון שמאפיינים אלה בלבד קובעים את הזהות.
g
בראייה זו ,קיום זהותו של הפרט באמצעות פרפורמטיביות חוצה את גבולות שאלת המראה לעיסור במודליות של התנהגות ולדרכי תפיסה והבעה .לדוגמא ,בהתייחסות לשאלת הגזע ,עלינו לקבל כיצד התהליך של 'קביעת גזע' או 'קבלת גזע' עשוי לפעול .וזאת מאחר ופרפורמטיביות פועלת גם בדרכי התפיסה ,כגון ה'מבט' ) ,(gazeאשר 'צובעים' וקובעים את המסגרת של עולמנו ,אולם – לא פחות חשוב – גם מהווים אותו .להיות 'שחור' פירושו לבחון את העולם במבט 'שחור' .מה שתקף למבט תקף גם לדרכי התפיסה וההבעה האחרות. באטלר ממקמת את הפרפורמטיביות בליבה של הזהות התרבותית העכשווית .בעידן המיושב יותר ויותר ע"י 'עולמות בדויים' ,כפי שציין מארק אוג'ה ,בו הפנטזיה מאפשרת ללבוש ולפשוט זהויות כמו אביזרי אופנה ,ואשר בו הגשמה-עצמית מתאימה לעיתים קרובות למודלים המתקבלים מהוליווד ,מושג זה מאפשר אלטרנטיבה פוריה יותר להבנה המסורתית של מבנה העצמי .בעידן של נושאים ) ,(themingמשחקי-תפקידים ופוליטיקה
של זהויות ,בו יש לתפוס זהויות באופן מרובה, כמצבים מרובים ולעיתים סותרים של ביטוי עצמי, יש לבחון מחדש את הרעיון לפיו הזהות היא מצב קבוע ויציב מסוים .אין זה בהכרח דבר שלילי. אכן יש לנתח אסטרטגיות כאלה באמצעו הגנה אשר מאפשרים לפרט 'לשרוד' בתנאים תרבותיים עכשוויים .ואכן ,כפי שטענה שרי טארקל )Sherry (Turkleבהקשר של ההתפשטות המהירה של 'זהויות מסך' כתוצאה מהתרחבות השימוש במחשב האישי ,ניתן להתייחס להפרעה של ריבוי אישיות לא כסימפטום בעייתי בעידן של אי-יציבות ושטחיות אלא כאל אסטרטגיה של הישרדות – סוג של הסוואה תרבותית – אשר מאפשרת לאנשים לפעול באופן פרודוקטיבי בעולם מגוון ורב-פנים. פוליטיקה ומרחב
N
הדגש של באטלר על פרפורמטיביות לא מערער על הערך הבסיסי של צורה .זהו גם המסר העיקרי בעבודתה החשובה ביותר של באטלרBodies , .that Matterבספר זה מוצגת פילוסופיה גשמית כעיקרה של זהות .אולם השיח של באטלר משמש גם כגורם מתקן לתיאוריה פוזיטיביסטית מסוימת של צורה שהיא עדיין שרירה וקיימת .חומר – במונחים של באטלר – לא מתקיים מחוץ לשיח. כפי שציינה מאריאם פרייזר )(Mariam Fraser בהמשך לבאטלר' :חומר לא 'מתקיים' בעצמו ומעצמו ,מחוץ או מעבר לשיח ,אלא נוצר באופן חוזר ונשנה באמצעות פרפורמטיביות ,אשר "יוצרת או ממחיזה את הדבר אותו היא מכנה בשם"'.
מחשבות )זמניות( ל ה ת נ ה ל ו ת במרחב חופשית מצא את התקיימותו של הפער בין המחשבות ,והקשר לזהות. רק בהתקיימותו של פער בין שתי נקודות תתקיים הזהות.
-over coding
- re coding
De coding
De territorialization - re territorialization- extra territorialization
לכך השלכות ברורות על כל שיח של מגדר ומרחב .העתקת הערותיה החותכות של באטלר בנוגע למגדר – זהות מגדרית אינה מוגדרת במושגים ביולוגיים ,אלא במושגים פרפורמטיביים כזהות 'מוצגת' – עשויה להניב פירות רבים .וזאת מאחר ואם רואים בזהות כדבר מוצג ,הרי שניתן להתייחס לחלל אשר בו מתבצעת פרפורמטיביות זו כאל במה .לאחר מספר מסוים של הצגות תאבד במה זו את הניטראליות שלה .היא תקבל על עצמה הקשרים המתייחסים לפעולות אשר התרחשו בה ,מצדם של אלה אשר חזו בפעולות. אם הזהות היא תבנית פרפורמטיבית – אם היא מומחזת כמו סוג של 'תסריט' – אזי ניתן להבין את האדריכלות כסוג של 'תפאורה' .אולם כ'תפאורה' היא מקבלת את המשמעות מהפעולות אשר התרחשו בה .זיכרונות של פעולות קשורות רודפים אחר המרחב הפיזי כמו רוח רפאים.
E
כאן ניתן לעשות שימוש בחשיבתה של באטלר כדרך לפתרון הבלבול הרב השורר בנוגע לשאלת המגדר של החלל .לעיתים קרובות מדי נעשה קיפול פשטני של אידיאולוגיה פוליטית מסוימת לצורה מסוימת ,כאילו ניתן לאחד בין אידיאולוגיה פוליטית ואידיאולוגיה אסתטית .הדבר מתייחס גם לפוליטיקה באופן כללי כמו גם לפוליטיקה מגדרית .לפי הגיון זה ,ישנן צורות אשר מעצמן טעונות בתוכן מסוים .כפי שנראה שיש סוגים מסוימים של צורות 'דמוקרטיות' ,כך יכולות להיות צורות 'נשיות' מסוימות .על חשיבה מסוג זה ביקש פרדריק ג'יימסון ) (Fredric Jamesonלקרוא תיגר. עבורו ,צורה היא באופן בסיסי 'חסרת חיים' וכל דבר אשר מצורף אליה הוא באופיו 'אלגורי' .אין
.1הפשטה ואקראיות למערכת הנוירונים במוח יש תפיסה מעורפלת של המציאות המרחבית הנוירונים יוצרים הפשטה בסיסית של האותות המוזנים אליהם. )ייצוגי זיכרון ארוכי טווח מופשטים יותר מייצוגי זיכרון קצר טווח ,ולכן יציבים יותר(. אך רק מתוך התפיסה המעורפלת מתגבשת החדות של הרגע הנוכח ,ההפרדה. ההפשטה של המרחב מאפשרת את שחרור המחשבה מההכרה הנשענת על החוש המשותף הפרדות מהתקדים ההיסטורי מהקונסטרוקציה התרבותית .2אינדקס בכל שלב של פעילות מערכת הזיכרון נוצרים מפתחות עניינים ניידים איתם מתחברים ומתנתקים ייצוגי זיכרון על מנת לבנות את מערכת התפיסה כאשר מערכת משתנים אינדיווידואלית זו משמשת כמערכת של "יסודות על" )ארכיב( דינאמית עליה אנו חוזרים על מנת ליצור דפוס הכרה והזדהות עם העצמי המבוזר, ולכן הזהות היא מתאם זמני בין פיסות המידע כאשר המודלים המנטליים הללו המוזנים למערכת מהווים למעשה את מוקדי המשיכה )) attractorsהמשפיעים על תנועת האינפורמציה הנקלטת ,וכל קשר בין שתי פיסות מידע מקבל ערך שישמר במוח על פי רמת התדירות ,ההסתברות ,הופעתו הנשנית והיצמדותו לפיסות אינפורמציה אחרות ,וכתוצאה מכך אין המערכת המוחית צריכה להכיר כל נקודה במישור הקואורדינטות אלא רק להבין את הגבולות בין התנאים השונים ואת העמדה היחסית של האינדיווידואל בתוך הגבולות הנ"ל ,ועל ידי כך מתקבלת תבנית חיפוש מרחבית והשתייכות קהילתית )קהילת רעיונות( על ידי חלוקת המרחב
משמעות מובנית או פוטנציאל פוליטי בכל צורה כלשהי .בשעה שייתכן וישנן צורות אשר 'מקנות' עצמן למטרות דמוקרטיות יותר מאשר למטרות טוטליטריות ,ובאופן דומה קיימות בוודאי צורות מסוימות אשר 'מבטאות' הלך מחשבה נשי ,זו בוודאי שגיאה למפות פעילויות מסוימות לצורות מסוימות, כאילו פעילויות אלה הן תוצאה של צורות אלו.
I
נראה כי טענותיה של באטלר מרמזות על כך שחללים מסוימים מקבלים משמעות באמצעות הפעילויות המתבצעות בהן .כלומר ,הקניית מגדר לחלל תלויה בפרפורמטיביות אשר באה בו לידי ביטוי ולא בצורה עצמה .חלל עשוי לקבל תכונות מגדריות רק באמצעות התחברות .התחברויות מסוימות 'מוקרנות' על חללים אלה ,אולם התחברויות אלה אינן נובעות מהתכונות החומריות של החללים אלא ע"י הפעילויות אשר מתבצעות בהם .כמו כן ,הן תלויות בהמשך קיום זיכרונם של התחברויות אלה .באופן זה ,חלל המשמש לפעילויות מסוימות ירכוש לאורך זמן אופי מסוים, אולם כאשר פעילויות חדשות תשתלטנה עליו – וככל שיימוג זיכרון הפעילויות הקודמות – יקבל החלל אופי אחר .חלל 'גברי' עשוי להפוך לחלל 'נשי' .חלל 'פשיסטי' עשוי להפוך לחלל 'דמוקרטי'. ובאותו מטבע ,חלל 'קולוניאלי' עשוי להפוך לחלל 'פוסט-קולוניאלי' .לרוב טעונים תהליכים אלה בתחושה של השתלטות-מחדש אסטרטגית ,והם מוצבים כנגד זיכרונות של התחברויות קודמות. ולעיתים אחרות הם מתאפשרים באמצעות תנאים של אובדן או הדחקת זיכרון ,גורמים אשר משחררים את החלל מההתחברויות הקודמות שלו.
.3שכבתיות מערכת הנוירונים היא מערכת מקבילה המקבלת אותות המוזנים ל שכבת פלט המופצת לשכבה הבאה ,היכולה להיות שכבה נסתרת או שכבת פלט נוספת. השכבות הנסתרות יוצרות הפשטה של הנתונים ובו בעת את מורכבות המערכת. רשת הרובד החבוי הנה מפת הדרכים השרירותית של השערים הלוגים. .4זיהוי דפוסים ואופטימאליות פיזור המידע המערכת הנוירו-פסיכולוגית היא מערכת ארגון עצמי המאפשרת דיפוזיה/ מעבר של רעיונות ,פריטי מידע, להבניית וארגון הסביבה העצמית של המוח בעצמו למטרת רזולוציה ,הישרדות ,אדפטיביות קיימת תחרות על משאבים בין תתי מערכות. אדפטציה והסתגלות במערכת הנוירו-פסיכולוגית הנה על ידי תהליך הברירה הטבעית והיא תהליך של ניסיון-וטעייה ,המתקיים על ידי דיאלוג בין מצגות פנימיות ,קרי ,היחס הנרטיבי והטקטוני בין ייצוגי הזיכרון בינם לבין עצמם. משמעות המקום ,או הנקודה הסינגולרית היא ביכולתו לעמוד בתחרות מול אלטרנטיבות אחרות ,בתתי מערכות אחרות. טכניקות להסתגלות סביבתית -הן טכניקות אדפטיביות .המוח כמרחב עובר אדפטציה אבולוציונית )משתנה ע"פ התנהגויות של אנשים ,סביבה ,אמונות(..
הזדהות עם מקום קישורים סימבוליים עשויים להתחבר לצורה פיזית .הדבר פותח את האפשרות לשיח העוסק בפרפורמטיביות ו'שייכות' ,כפי שחקרה זאת ויקי בל ) ,(Vikki Bellאשר בו ניתן להתייחס ל'שייכות' כאל הזדהות עם מקום מסוים .הדבר מרמז על דרך שבה קהילות עשויות ליישב טריטוריות שונות באמצעות 'מיצגים' עצמם – הפעולות ,התנהגות טקסית ועוד – אשר מבוצעים על במה אדריכלות מסוימת, ובאמצעות המחזות אלה להשיג חיבור מסוים למקום.
L
הדבר מתבסס על הרעיון שכמו שקהילות הן קהילות 'מדומינות' ,כך גם חללי הקהילות – הטריטוריות שהן טוענות שייכות להם – הם 'מדומיינים'' .דימוי קהילה ',כפי שמציינת אן- מארי פורטייה )' ,(Anne-Marie Fortierהוא גם הדבר אשר נוצר כהיסטוריה ,חוויה או תרבות משותפות של קבוצה – השייכות של הקבוצה – וגם הדרך שבה הקהילה המדומיינת מתקשרת למקומות – המקום של התרבות '.פורטייה בחנה כיצד באמצעות חזרה ריטואליסטית של פעולות סימבוליות ,אשר לרוב מבוצעות בהקשר דתי בולט ומבוצעות במקומות אדריכליים מסוימים, יש ביכולתן של קהילות 'מדומינות' אלה 'להפוך לגשמי את השייכות אותן הן מתיימרות לתאר'. הרעיון של חזרה ריטואליסטית הוא נדבך מרכזי בתחושת שייכות זו .ניתן להבין דבר זה במסגרת התיאוריה הפסיכואנליטית אשר לפיה החזרה היא כלי אשר מאפשר לשלוט בטראומה ע"י מימיקה
כחלק מאבולוציות חייו של ייצוג הזיכרון ישנה תחרות מול אי הכרה, כאשר במת ההכרה מקיימת ומזמינה סימולטנית את בסיס אי-ההכרה ,וכך, המשמעות נגזרת מהקונטקסט בה היא קיימת או מהאנטי קונטקסטואליות שהיא מייצגת .מכאן ,ניתן לאמר כי ההכרה ארעית ביותר כמו המרחב. אבולוציה והישרדות ייצוג המידע. ייצוגי הזיכרון 'זורמים' דרך משימות או דרך תעלות זיכרון קצר-הטווח או ארוך-הטווח .הקווים המקשרים בין המושגים השונים ברשת הסמנטית מייצגים את המסלולים שבהם עשויה להתנהל סריקת הזיכרון לשם איתור המידע הרלבנטי .באותו האופן מתהווה שרטוט 'נתיב המילוט' מתוך הרשת הקיימת .הסובייקט במרחב העכשווי נמצא במצב של אי יציבות ואי הכרעה, מהם הסימנים ,העקבות לפתרון בתוך הפתרון? "לעיר בתוך עיר"? החיפוש אחר ההרגל מול השחרור מהצמדות נרטיבית .שאלת הכדאיות והפוליטיקה -מול מישור הקאונטר אקטואליה .רגולציה ואי רגולציה של התנהלות מרחבית השואפים לאיזון, סיוד עדויות, השמדת עקבות, מחיקת אובססיביות מחד, על הכפייתית החזרה ומאידך, לשטחיות, עד הזיכרונות החיים. באורח הרגלים ריטואלים, כביצירת והמוכר, הידוע .5הקומבינטוריקה של המחשבה יכולה להכריע את מספר הנוירונים במוח
לעולם לא די ביותר מדי .6תהליך ההתייצבות )הרזולוציה( והכוחות הפועלים על ידי מנגנוןהיזון חוזר פנימי וחיצוני מתגבשת הרזולוציה.
שלה .כמו שהילד בדוגמא המפורסמת של פרויד של משחק ה'-הלך-חזר' ) (fort-daמנסה להתגבר על פחד של נטישה ע"י אימו באמצעות הצגת התהליך של עזיבה וחזרה במשחקים שונים העוסקים ב'אבדן' ו'שיבה' ,כך החזרה על נוהגים מרחביים מסוימים מקבילה לסוג מסוים של התגברות על הניכור של החלל האבסטרקטי ,ומהווה אמצעי של כתיבת העצמי בסביבה .חזרה מובילה לנורמליזציה ולהכרה מקרוב הנובעת מכך .כאשר היא מתבצעת בהקשר מסוים היא עשויה לגרום לתחושה אסוציאטיבית של שייכות אשר מגשימה למעשה תהליך זה של הזדהות' .החזרה ',מציינת בל' ,לעיתים חזרה טקסית של קודים מנורמלים אלה נותנת ביטוי גשמי לשייכות שהיא מתיימרת פשוט לתאר'.
L
ואז ,כתוצאה מנהגים מרחביים מסוגננים אלה 'מסומנים' חללים ע"י קבוצות מסוימות בסוג של השתלטות מרחבית .זהו תהליך הזדהות אשר נובע מהבטן ומסתמך על זיכרונות גופניים .באמצעות החזרה על טקסים אלה החללים 'מוזכרים ',כך שהמשתתפים כותבים את עצמם מחדש לתוך החלל ,מעוררים מחדש זיכרונות גשמיים של המחזות קודמות .החלל הופך לחלל של השלכה, בו זיכרונות של חוויות קודמות 'מושלכים' על פני צורתו הגשמית של החלל .במקביל ,הופך הגוף לאתר של הטלה פנימה ) ,(introjectionכמשטח רישום אשר קולט את אותן חוויות מרחביות קודמות .כתוצאה משילוב ההדהוד והחיזוק של שתי קבוצות אלה של חוויות – הטלה פנימה והשלכה – מתקבלת לאורך זמן תחושה של שיקוף וכתוצאה מכך הזדהות .ההזדהות היא תמיד אספקלרית .זו תמיד שאלה של זיהוי העצמי באחר .הטקסים
מחד ,מקיים המודל המנטלי ,כאובייקט אוטונומי שהתנהגותו המרחבית לא 'מוגבלת' ע"י מודעות סביבתית ואינטראקציה ,את אפשרות חווית הגוף ללא ארגון ללא קואורדינציה הגוף המבוזר. מאידך ,יש למודל המנטאלי מודל פיזי פנימי ,משמע מרחב תלת ממדי המתמסר לכוח המשיכה והמגנטיות של הסביבה בה הוא מתפקד ,עם חוש ברור של מטה-מעלה עבר-עתיד אשר מפוענחים ברמת הרזולוציה כמושגים כגון סימטריה -ואסימטריה שולט-נשלט מובן -לא מובן קונטקסטואלי -א-קונטקסטואלי. גבולות ותדירות התנודות ,עקביות התהודות ,מקצב ,קוטביות מגנטית, אלסטיות ,צמיגות וכד' ,מהווים מערכת המכילה אסתטיקה. .7ייצוג מידת אמת האמת מתגבשת מתוך חיבור "הגמגום" שום מערכת היסק אינה צמודה לכללים מפורשים לאורך כל הדרך טכניקות התלכדות והתפרקות של ייצוגי זיכרון מיושמות במבנים שונים בקשת שבין ההכרה לאי ההכרה היא אינה דורשת התחייבות ארכיטקטונית בראשיתית לעומק ותצורת המבנה/הארגון /ההיררכיה. הגדרת ייצוג מידת אמת ניתנת על פי מספר קריטריונים לפי המערכת/הסיטואציה המרחבית אותה רוצים לקיים )אותה מניחים מראש(
עוברים נרמול באמצעות פעולות הזיכרון הגשמיות, והחללים שבהן הם מבוצעים הופכים לחללי שייכות עבור המעורבים בכך .חללים אלה עוברים 'השתלטות' באמצעות הטקסים והופכים לאתרים משותפים של שיבוציות .כפי שמציינת פורטייה: 'שייכות מתייחסת ל'נכסים' לחברות בקבוצה ) .(appurtenanceכלומר ,נהגים של זהות קבוצה עוסקים בייצור שייכות תרבותית והיסטורית אשר מסמנת את שטחי השיתופיות אשר משרטטים את הדינאמיקה הפוליטית והחברתית של 'התאמה''.
E
הדבר הסוגסטיבי ביותר בנוגע למושג ה'שייכות' בתוצר של פרפורמטיביות הוא שהוא מאפשר לנו להתקדם מעבר לגבולותיו של נרטיב פשוט .הוא מרחיק והולך מעבר לרעיונותיו של מישל דה סרטו ) (Michel de Certeauלנרטיביזציה של העיר באמצעות אסטרטגיות מרחביות אשר מגיעות לכדי סוגים של 'פעולות דיבור שגרתיות ',כאמצעות של 'מתן משמעות' לעיר ,להציע מכאניזם להזדהות. אחרי הכל ,למרות שדה סרטו מתאר תיאוריה העוסקת בהתגברות על ניכור ,אין הוא נותן ביטוי לתיאוריה של הזדהות .הדבר גם מייתר לא רק את מושג קריאת הסביבה ,כאילו משמעותה פשוט נמצאת שם ומחכה לפענוח ,אלא גם את מתן המשמעות לסביבה באמצעות התנהגות אישית וקבוצתית .לכן ניתן להבין 'שייכות' למקום כמאפיין אחד של טריטורליזציה ,ומתוך 'שייכות' זו ניתן לבנות סוג מסוים של זהות. היתרון ביישום הפרפורמטיביות למקום נעוץ בכך שהיא נוגדת רעיונות סטטיים יותר של 'התגוררות'
סמיכות מושגים אובייקט חווית מסוימים יעודדו
או פעילות
מאורע חוזרת
או בהקשר ונשנית באותם
באנטי-הקשר ייצוגי זיכרון
זיכרון עתידי המערכת המוחית שולחת סימנים ,מודלים מנטליים ,לעצמה ,ע"י ביטול ממד הזמן
) (dwellingהנובעים מהשיח של היידגר אשר נראה כי אינם עולים בקנה אחד עם חברה המתבססת על תנועה וניידות .ההומוגניזציה ההולכת וגדלה של החלל בעולם של הון גלובלי הובילה למצב עיקרי של 'א-מקום' – כפי שטבע זאת מארק אוג'ה. אולם אין בכך להוביל אותנו בחזרה למודל הישן של 'התגוררות' כצורת התנגדות למצב זה ,כאילו מודלים אשר נבנו בעבר הינם בהכרח רלוונטיים גם בהווה .להיפך ,הדבר מביא אותנו לתת ביטוי לפרדיגמות חדשות להבנת ההתקשרות למקום אשר מתאימות למצבים העכשוויים של הקיום.
A
ניתן אפילו לטעון שסוגים חדשים של התקשרות הם תוצאה ישירה של התרבות הקוסמופוליטית של 'א- מקומות' ,בכך שמקום וא-מקום נעולים בדיאלקטיקה של הנחה-מראש הדדית .כפי שגלובליזציה מוליכה לרגיונליזציה – או אפילו לתופעה המשולבת של 'גלוקליזציה' – כך היעדר-מקום מעודד באופן מיידי התקשרות למקום ,כאילו הערפול של הגבולות המרחביים מוביל לחיזוק מקביל במודעות לקיומם של גבולות אלה .אולםבמצב חדש זה יש לראות תוצאה של היעדר-המקום מעודד ההומוגניזציה הנובע מהקפיטליזם הגלובלי ,ולא התנגדות לכך. כל ביטוי תיאורטי לסוגים חדשים של התקשרות חייב להתייחס לתהליכים של הקפיטליזם המאוחר עצמו – ניידות ,זמניות ושדה פעולות הפתוח באופן תמידי לדיון מחודש – ולא לחזור ולהתבסס על מודלים אשר נבנו בתנאים תרבותיים שונים. באופן דומה ,יש להתייחס להבנות שכאלה של 'שייכות' בהקשר של 'היעדר-שייכות' .הרעיון של
אסוציאציה חווית אירוע או אובייקט המעודדים או מדכאים אחד את הופעת השני .בדיקה אלו כוחות מעודדים או דוחים זה את זה .כאשר שני נוירונים בד"כ פעילים יחדיו ,הקשר בניהם יתחזק ובמשך הזמן פעילות אלקטרו-כימית בנוירון אחד תגרום לפעילות בנוירון השני.
'שייכות' מכיל בתוכו מידה מסוימת של ניכור ראשוני .האפשרות של יצירת התקשרות נובעת ולכן בצורה ברורה מפעולת הניתוק עצמה. אנו יכולים לטעון כי 'שייכות' היא צורה של התקשרות למקום אשר פועלת כתבנית 'גשטאלט', כסוג של יחס 'צורה-אדמה' ) (figure-groundבין העצמי לבין הסביבה .הוא תלוי בניכור מסוים של העצמי מהסביבה ,אולם ניכור זה עצמו מזמין תחושה הדדית של התקשרות .אולם בדיוק תחושת התקשרות זו מניחה מראש תחושה של הפרדה.
C
מודל זה של 'שייכות' אשר נגזר מחשיבתה של באטלר איננו שיח העוסק ב'שורשים' קבועים ,אלא שיח נזיל ונייד יותר העוסק בטריטורליזציה – במשמעות הדלזית של המילה – אשר יוצר מודל מורכב ונתון לשינוי תמידי של 'שייכות' מרחבית .מודל זה הוא בעיקרו מודל ריזומטי של טריטורליזציה ודה- טריטורליזציה נוודית .וזאת מאחר וטריטורליזציה מתייחסת לאותו הגיון כמו דה-טריטורליזציה. בדיוק בגלל האופי ה'טריטוריאלי' של חלקים ניכרים מהקיום העכשווי יש לבנות תחושה מסוימת של 'טריטורליזציה' .אולם בדיוק 'טריטורליזציה' זו מניחה מראש צורה נגזרת של 'דה-טריטורליזציה'. ולכן מה שאנו מוצאים הוא שבדיוק זמניות זו של טריטורליזציה משתפת פעולה עם הקיקיוני בכל תחושה של שייכות .בדיוק כפי שטריטורליזציה משתנה באופן תמידי ,כך גם הזדהות נותרת דבר חולף ומשתנה ,מותירה אחריה כל הזמן שאריות מעברה .באופן זה 'שייכות' מתקרבת למשמעות הריזומטית של 'התהוות' ) (becomingאשר תוארה ע"י דלז וגואטארי בתיאור המאוזכר שלהם של האינטראקציה בין הצרעה לבין הסחלב ,אשר בו
דמיון עצמי לפי לאקאן ,האדם הוא שיעתוק של עצמו ,של זהותו ,לעולם שיעתוק דו-כיווני: כלומר ,מחד מפנים האדם את ייצוגי המציאות ,ומאידך משליך משמעויות: מקרין את העצמי הפרטי ואת זהותו על גבי האובייקטים בסביבה וכך קורא את עצמו מחוץ לגבולות גופו .זוהי האפשרות להתרבות זהותו .זחילתה של הזהות.
הצרעה 'מתהווה' להיות כמו הסחלב ,כפי שהסחלב וכמו 'התהוות', 'מתהווה' להיות כמו הצרעה. 'שייכות' נותרת תהליך אקטטיבי ,ולא מצב נתון. כפי שמציינת בל' :הריזום מהווה אנלוגיה חשובה כאן ,ומתאר תמונה של תנועה אשר עשויה להימצא במקומות חדשים במצב מנוחה זמני בעודה משמרת חיבורים נמשכים במקומות אחרים'.
H
ברור שבמסגרת ההקשר של מחקרים פוסט- קולוניאליים ,יכולים חוקרי האדריכלות להפיק תועלת מתיאוריות של זהות תרבותית הנובעות מעבודותיהם של הומי בהאבה וג'ודית' באטלר .לא רק שדבר זה יעורר דיון הכלוא בשיח העוסק בצורה לפנות לשיח מורכב מחוץ לתחומי האדריכלות, הדבר יאפשר גם שימוש בדרכים חדשות ועדינות יותר להבנת ההתקשרות למקום .במסגרת זו, עבודתה של באטלר בנושא ה'פרפורמטיביות' ורעיון ה'שייכות' הנגזר מכך מהווים נדבך חשוב במיוחד. ייתכן ומושג ה'שייכות' – מודל זמני ,ריזומטי של התקשרות למקום – נותן בידינו פרדיגמה יעילה במקום המודל המיושן מעט של 'התגוררות' אשר היה בעבר כה דומיננטי בשיח האדריכלי .בדיוק כפי שכיום אין הזהות עצמה מצב קבוע אלא אתר הנמצא בדיון תמידי של ביטוי עצמי ,כך 'שייכות' מעלה מושג גמיש במידה דומה אשר יכול להכיל בתוכו את האופי הנייד של הקיום העכשווי .בממלכה אשר בה כוללות הדמויות הפרדיגמיות את ה'הלך'' ,מהגר'' ,פליט' ו'גולה', מושג ה'שייכות' מאפשר מסגרת סימפטית יותר להבנת המצבים העכשוויים של הזדהות עם מקום.
תהליך מאפשרת שסביבנו אובייקטים גבי על השתקפותנו של הכרה והזדהות עם העצמי המוכר ו/או הזר ,כאשר חזרה רפיטטיבית על תהליכים אלו משקפת את זהותנו במציאות. במערכת המוחית מסווג המידע על פי גודל ,דמיון משפחתי ,התאמה וכד' דמיון ומטאפורה הזהות נקבעת על ידי השינוי המינימלי .לפי דרידה ,חזרה קוגניטיבית היא תנאי הכרחי להכרה ולזיהוי ,אולם ,יכולת חזרתיות מעידה על אחדות אך מכחישה זהות. אחד והדמיוניים האמיתיים החיים תנאי כי מציין דרידה הסמליות. להעלמות המביא דבר מאורע-המצאה. הם: הזיכרון החי הוא משטח העבודה או פני השטח היצירתיים ,כאשר החושים הם כלי תיווך בקופסת-הכלים של מערכת הזיכרון ,המשמשים למשא ומתן בין העצמי למציאות המרחבית הנתפסת ,או כפי שמציין מנואל דה-לנדה ביחס למקומיות, "רגשות הם מקומיים תמיד" .זיכרון הגוף ,הגוף זוכר את החוויות החושיות ,הן לא נעלמות עם חלוף הזמן באופן מוחלט ,אלא פולסים חושיים אלו משאירים את עקבות התשוקות ,האכזבות ,השאיפות וכד' על החומר ,הגוף והנפש. כדוגמת תופעת הפאנטום של המוח ,ביטול תחושת הכאב באיבר קטוע תתכן רק על ידי היכולת להכיר באי המצאות האיבר זיכרון ארוך-טווח מאורגן כך שקל להגיע לפריט ברשת על ידי מספר ערוצים ,על פי יחסי הקואורדינטות בין פריטי המידע ,חוזק הקשרים כמו גם ההסתברות והכדאיות במשיכת המידע. זיכרונות נוסטלגיים יכולים להתפרש כ"זיכרונות מסך" אשר מכסים כבמסכה את הרגע המקורי של ההזדהות .ולכן זיכרונות נוסטלגיים הם "חיזוק נרקסיסטי של אמונות וציפיות ההווה והם אופנים של הדחקה".
זיכרון קולקטיבי זיכרון קולקטיבי הנו העברת מטא-אינפורמציה )ערכים( דרך התארגנות כוללת והנו מבוסס על היכולת של המוח האנושי והיכולת של החברה כשלם לבנות מיתוסים ,תיאוריות למיקום והתמצאות בזמן ובחלל תחת תנאים של חוסר וודאות ע"י טכניקות דמיון ,הבדל ,חזרה .כך הקהילה חווה עצמה כיחידה הומוגנית )המורכבת מתנאים הטרוגניים(. ניכוס הזיכרון הנעשה בעזרת בניית מיתוס ,סינריו ,אולם ,הזיכרון המקורי נמחק תחת כל העתקים ,ואנו נשארים על הזכרות פנאטית, החייאה מחדש ,אתרי הנצחה ,סימבוליזם נדון להמרה וכישלון.
.8הנרטיב הכללי ופריט המידע יחסי הנחה מראש הדדית התוכנה המנטאלית נמצאת בחיפוש מתמיד אחר הקשרים וקישורים בין מודלים מנטאליים ,בשאיפה לאיזון פנימי של המערכת .במשוב פנימי חוזר הזיכרון היחסי שבין 'הנקודות' הסינגולריות ,הנתמך בזיכרון נרטיבי ובזיכרון טקטוני במישור פני השטח הנרטיב ,הסיטואציה ,עריכת סמלים כבלוח מודעות על מנת לבנות סיפור ,תהליך של התהוות והשתנות ,המאיר את קונפליקט הזהות שלעולם לא תהייה קבועה. .9המעבר ממוטיבציה מקומית להתנהגות גלובלית ע"פ תיאורית ההתהוות יותר זה שונה יצירת הערכה אינטליגנטית על מצבה הגלובלי של הקהילה בהתאמה למסה הקריטית שלה. הבורות יעילה בבניית מערכות מורכבות עדיף לבנות מערכת מסועפת עם אלמנטים פשוטים ,ולתת להתנהגות מתוחכמת להתהוות מעצמה. מפגשים אקראיים יחידים חוקרים את המרחב ללא חוקיות קבועה מראש. מציאת דפוס קיים בסימנים מטא-אינפורמציה זורמת דרך תודעת הקהילה, סימנים על סימנים.
הונג קונג היא האתר בו מתקיימת הרמה הגבוהה ביותר של השתלטות מרחבית .המרווחים הדקים של העיר מיושבים שוב ושוב בעוצמה יוצאת- דופן .תחלופה מהירה .דוכנים מופיעים בין לילה, משתלטים על החללים המיותרים של המרקם האורבאני .ואז נעלמים בבוקר שאחרי .מטבחי מרק ,קיוסקים ,מכוני עיסוי ומגלי עתידות. מדרכות ,מעברים תחתיים ודרכים מרכזיות נתפסים כולם .חללי פנים – בתים – נוצרים גם באזורים החיצוניים של התחום הציבורי. בוקר יום ראשון .עוזרי בית פיליפיניים מתאספים ברחבי הונג-קונג – סביב המדרכות המכוסות של סנטרל ,תחת בנין בנק הונג קונג שנחאי ,בפארק ויקטוריה במפרץ קוזווי .תספורות ,עיסויים ,מניקור, פדיקור ,וארוחת צהריים .ההזדמנות היחידה שלהם לארח .בהיעדר כל מרחב פרטי במקום עבודתם, הם משתלטים על המרחבים הציבוריים .במשך יום אחד הם הופכים אותם לבתיהם .חללי מעבר הופכים לחללים של זהות מתחלפת. בינתיים משתלטים סוכני נדל"ן על חללי השוליים לאורך הרחוב – לרוב בעומק שאינו עולה על 50 ס"מ .הנכסים מוצגים על הקירות ,ועם לא יותר מאשר כסא ,שולחן ,מחשב נייד וטלפון סלולארי, נשפכים סוכני הנדל"ן אל הרחוב והופכים אותו למשרד מאולתר .הגבולות בין פרטי וציבורי הופכים חדירים ,פרטי חודר לציבורי ,ולהיפך. דוכנים זמניים משתלטים על חנויות אשר עומדות ריקות בהמתנה לשוכר ,אשר בהן – כמו טרנסוויסטים מסוימים – נותרים סימני ההיכר של
שים לב לשכניך אינטראקציות מקומיות מביאות לחוכמה גלובלית.
הדינאמיקה בין המרכיבים השונים -ייצוגי הזיכרון -במרחב הגלוקלי מתרחשת בזמן הווה בלבד במציאות של "מיידיות כאוטית" .כל מה שאנו מנכסים בחיינו הנו הזיכרון ,זיכרון )כחומר גלם( המשתנה בכל ממד זמן או אירוע ע"י המערכת החישובית המוחית המתנהלת ע"פ מושגים דיאלקטיים בין זיכרון לשכחה ,התיישבות-לנוודות, דמוקרטיה-לאנרכיה .החיפוש אחר דרך הפשרה מעיד על הצורך של האינדיווידואל במערכת פיצויים בעולם שנהייה מהיר וכאוטי יותר ויותר. מכאן ,לא צורתו הפיזית של המקום בלבד ,אלא הקונטקסט והאנטי קונטקסטואליות ,ההכרה ואי ההכרה ,חוסר הממשות של הזיכרון )שנשאר חי ביחס לאובייקט הנטרלי( ,כמו גם האופן בו אנו מתייחסים ומקצים את המקום ביחס לזמן ,הם שקובעים את זהות המקום הזמנית. ביטול ההשענות על ייצוגים סימבוליים כגון ,אדריכלות "קלאסית" או "פשיסטית" שכן יכולים להראות ולהיות מוכלים באותו מבנה ,כך שהמשמעות תלויה בשימוש במבנה ובהתייחסות אליו ,המבנה עצמו הוא "אדיש"" ,כוליות מתה" .כך ,החיפוש אחר מקלט ומסתור בטבע המבוזר של הקיום העכשווי מביא את האדם העכשווי לראות גם ב"גלמים אסתטיים" ,בטוטמים האורבאניים ,בטבע המלאכותי ,את "הדבר האמיתי", וזאת על ידי היכולת להיכנס למשחק תפקידים .הזדהות נשארת פעולת פשרה ,ועומדת בניגוד להשארות אוטונומי – פעולה שלעולם לא תצליח. הכנסת המאפשרות ריקות, כתבניות למרחב להתייחס יש ומשתנה דינאמי באופן חדשות וזהויות חדשות משמעויות המתגבשות באופן זמני לנרטיבים על פי הסיטואציה כאן ועכשיו.
זהותם הקודמת .מוצרי פלסטיק ,צעצועים ,כלי מטבח ,כלי בישול ,עדיין באריזותיהם ,נערמים לגובה ועליהם שלטים בכתב-יד. השתלטות מרחבית הפכה לעיקרון המרכזי של העולם המסחרי בהונג קונג .מכוני עיסוי יושבים מעל בריכות שחיה היושבות מעל חניונים הנמצאים מעל מרכזי קניות ,באופן אשר לצידו נדמה המודל המפורסם של ה Downtown Athletic Club -של רם קולהאס כקונבנציונאלי .בר רוסי נמצא בקומה הרביעית של מרכז עסקי בקוולון .הבר מכיל מקפיא ענק ,אשר בו הטמפרטורה היא 25מעלות מתחת לאפס .לבש את הכובע הרוסי שלך ,את מעיל הפרווה ,ובעודך מרוקן את הוודקה שלך ,קומראד, היזכר בוולדיווסטוק .אלמלא היה בהונג-קונג ,הוא עשוי היה להיראות ביזארי. בהונג קונג החלל הופך למוצר צריכה הנתון למקח תמידי בשוק בעל תחלופה מהירה .שכחו מהסיסמה המודרניסטית של 'צורה לפי שימוש' )form (follows functionומחלום הדטרמיניזם המרחבי. בתים הופכים לבתי הימורים הופכים לתחנות משטרה הופכים לבתי זונות .בתי מטבחיים הופכים למוזיאונים ,תחנות כוח לגלריות לאמנות .זהויות מרחביות מוגדרות פחות ופחות באמצעות צורה אדריכלית ויותר ע"י האירועים המתרחשים בהם. אולם ככל שהשתלטויות מרחביות אלה הן זמניות יותר ,כך הן יוצאות דופן יותר .בן לילה הופך חלל ועידות לאולם חתונות לאולם תצוגה ,בר או אפילו בית זונות ,ובבוקר בחזרה לאולם ועידות. הונג קונג – שבעברה אף היא אתר להשתלטות
קולוניאלית – הפכה לאתר של השתלטות-מחדש מסחרית אינטנסיבית. חללים זמניים ,זהויות זמניות .זהות היא כעת סוג של משחק ) .(performanceאנו התפקידים אותם אנו מבצעים .הגוף החומרי ,גזע ,מגדר ,רקע, הרכב גנטי וכו' אינם מהווים עוד מגבלה עבורנו, ביכולתנו להמציא עצמנו מחדש אנו יכולים להגדיר עצמנו מחדש' .מי תהיה בעשרים-וארבע השעות הקרובות?' שואלת מודעה במגזין .*Wallpaper זהות שכזו דומה למושג הדראג .הטרוסקסואל, ביסקסואל ,עליז .החלף מכונית ,החלף זהות. זהות כאביזר אופנה .זהות כהסוואה תרבותית. 'אנו כולנו עטויים בדראג עכשיו ',מציין אקבאר אבאס ).(Ackbar Abbas מרחבי דראג .אזורים של השתלטות אסטרטגית זמנית; נוף מתחלף תמידית של טריטוראליזציה ודה-טריטוראליזציה; הונג קונג היא אתר של כוריאוגרפיה מורכבת של השתלטות מרחבית. האדריכלות של טרנסוויסטיות.
מרחבי דראג ,ניל ליץ'
רחל )חלי( וסרמן ,אדר' www.cheli-site.com
מקום dentity
HI
,B. Archאדריכלות ועיצוב אורבאני ,מכללת "הסביבה" ,ת"א
זהזהזה גלריה לאדריכלות 22מרץ 3 - 2007מאי 2007
,Architectureדסאו )גרמניה(
זה בתמיכת חברת אקסטל פרופילי אלומיניום מעוצבים
,M. Archאדריכלות ועיצוב אורבאניDessau Institute of ,
תערוכות וכנסים ,Complex Artificial Environment 2004ונציה ,איטליה ,Hong-Cognition 2005ביאנלה לאדריכלות בייג'ינג ,סין אדריכלות 2006אלייקים אדריכלים 2005ארטיק דיזיין 2003עבודה כעצמאית 2003משרד "שימור אדר"
זה תכנון תערוכה ומיצבים אדר' חלי וסרמן זה הפקת תערוכה זהזהזה גלריה לאדריכלות ,אדר' חלי וסרמן זה צילום סטניסלב לב-אור זה ייעוץ טכני והנדסי הומ-טק מודולאר בע"מ זה ביצוע הדפסות קמפוס בע"מ זה עבודות נגרות יוסי דאר שירותי נגרות זה תודות אסף ורדי ,אליהוא בן-נון ,ליאת בהריר ,דרור יתים, חלפון ,אבירם פנחסי ,אושרי הילזנראט ,לילדים רום ורז