E009 Buildings with Character. Korteknie Stuhlmacher Architekten by ZEZEZE Architecture Gallery

‫אנו רוצים ליצור מבנים עם אופי‪ .‬מבנים בריאים‪,‬‬ ‫שימושיים ונעימים שבהם אור נאה‪ ,‬מידות טובות וצורות‬ ‫ייחודיות‪ .‬אנו רוצים ליצור מבנים המעוררים תחושה‬ ‫של מרחב‪ ,‬יציבות והכנסת‪-‬אורחים; מבנים ברי‪-‬קיימא‬ ‫מחומרים טבעיים וטובים; מבנים המתאימים בחן לעיר‪,‬‬ ‫לנוף הטבע ולתקופה בה אנו חיים‪ .‬אנו רוצים ליצור‬ ‫חללים על‪-‬זמניים המאכלסים אנשים ופעילויות מכל‬ ‫סוג‪ ,‬בין אם מדובר בעבודות גדולות או קטנות‪ ,‬בעלות‬ ‫תקציב נמוך או גבוה‪ ,‬לשימוש זמני או קבוע‪ ,‬פרטי או‬ ‫ציבורי‪ .‬אנו רוצים ליצור אדריכלות המאפשרת אלתור‪,‬‬ ‫התאמה‪ ,‬ושינוי‪.‬‬

‫קורטקני שטוהלמאכר אדריכלים‬

‫זה מבנים עם אופי‬ ‫קורטקני שטוהלמאכר אדריכלים‬ ‫‪ 7‬דצמבר ‪ 17 - 2007‬ינואר ‪2008‬‬ ‫זהזהזה גלריה לאדריכלות‬

‫פעילותה של הגלריה לאדריכלות נתמכת ע"י‬ ‫חברת ספירל זכוכית בע"מ‬ ‫חברת הום‪-‬טק מודולר בע"מ‬

‫זה עיצוב תערוכה‬ ‫קורטקני שטוהלמאכר אדריכלים‬ ‫זה הכנת תערוכה‬ ‫יולה סטרזק‪ ,‬מוריץ ברנולי‪ ,‬לנגזי צי'הו‪ ,‬טיאגו למבוקה‪,‬‬ ‫סידסה האלד (קורטקני שטוהלמאכר אדריכלים)‬ ‫זה צילום‬ ‫מוריץ ברנולי (אייבורג‪ ,‬טוארמאליין‪ ,‬דה קאמרס‪ ,‬מרכז‬ ‫חתירה)‪ ,‬כריסטיאן קאהל (בית מס' ‪ ,)19‬אן בוסמה‪ ,‬ארול‬ ‫סוייר (טפיל לאס פאלמאס)‬ ‫זה עיצוב קטלוג‬ ‫זהזהזה גלריה לאדריכלות‬ ‫זה הדפסת קטלוג‬ ‫דפוס אלי מאיר‬ ‫זה מערכת מדפים‬ ‫קומפקטוס בע"מ‬ ‫זה תודות‬ ‫התערוכה התאפשרה תודות לתמיכתן הנדיבה של חברת‬ ‫קומפקטוס בע"מ‪ ,‬החוג לעיצוב פנים המסלול האקדמי‬ ‫המכללה למנהל‪ ,‬קרן ‪ FondsBKVB‬המכון ההולנדי לאמנות‬ ‫חזותית‪ ,‬עיצוב ואדריכלות‪ ,‬ו‪Stimuleringsfonds voor -‬‬ ‫‪ ,Architectuur‬קרן האדריכלות ההולנדית‬

‫קורטקני שטוהלמאכר אדריכלים‬ ‫‪www.kortekniestuhlmacher.nl‬‬ ‫רין קורטקני‬ ‫מכטהילד שטוהלמאכר‬ ‫טמבוארסטראאט ‪9‬‬ ‫רוטרדאם‬ ‫ט ‪+31 )0(10 425 9441‬‬ ‫פ ‪+31 )0(10 466 5155‬‬

‫זהזהזה גלריה לאדריכלות‬ ‫מבנה ‪ 12‬נמל ת"א‬ ‫שעות פתיחה ‪ 11-20‬מלבד יום ב' (סגור)‬ ‫זה טלפון ‪5444261-03‬‬ ‫זה דוא"ל ‪info@zearchitecture.com‬‬ ‫זה אתר ‪www.zearchitecture.com‬‬

‫קורטקני שטוהלמאכר אדריכלים‬

‫קורטקני שטוהלמאכר אדריכלים הינו משרד קטן אשר עבודותיו עוסקות‬ ‫לרוב במתן פתרונות מעוררי‪-‬מחשבה לפרוגראמות המבוצעות תחת תנאי‬ ‫תכנון‪ ,‬ביצוע או תקצוב קשים‪ .‬קל להציג את עבודותיהם הגרנדיוזיות של‬ ‫אדריכלים‪-‬כוכבים‪ ,‬אולם לעבודות אלה קשר מועט לנושאים העומדים‬ ‫בפני אדריכלים בישראל בשגרת היום‪-‬יום‪ .‬מבחינת הנושאים בהן הן‬ ‫עוסקות והקשיים עליהם יש להתגבר במשך תהליך העבודה‪ ,‬מתאימות‬ ‫עבודותיהם של קורטקני שטוהלמאכר להולנד ולישראל (מלבד התאמות‬ ‫לתנאי מזג האוויר)‪.‬‬ ‫עבודות המשרד בולטות במיוחד לאור יכולתו ליצור פתרונות במרקם‬ ‫קיים ללא צורך בשינוי תנאי הסביבה אלא תוך שימוש בתנאים הקיימים‬ ‫ליצירת פתרון אדריכלי הנותן מענה לפרוגראמה הנתונה‪ ,‬ולעיתים‬ ‫קרובות אף מוסיף לה‪ ,‬וזאת בצורה נאה ויפה‪ .‬היכולת להפוך פרויקטים‬ ‫דלי‪-‬תקציב או "בעייתיים" לאדריכלות טובה‪ ,‬מעניינת‪ ,‬מעוררת מחשבה‬ ‫ושאלות איננה דבר אותו ניתן לקחת כמובן מאילו‪.‬‬ ‫ישראל היום נמצאת בשולי ההתרחשויות האדריכלית העולמית‪ .‬למרות‬ ‫תרומתה של מספר "שמות" לסצנת האדריכלות העולמית‪ ,‬כגון צבי הקר‪,‬‬ ‫אולי משה ספדיה‪ ,‬מורשת הבאוהאוס של תל‪-‬אביב‪ ,‬אלה רק מדגישים‬ ‫את הדבר‪ .‬כתוצאה‪ ,‬החשיפה הישראלית לאדריכלות‪ ,‬ובמידה רבה‬ ‫החשיפה הפופולארית (כלומר הלא‪-‬מקצועית) מוגבלת בעיקר לבולטים‬ ‫בתחום‪ .‬כך שכאשר נבחר פרנק גהרי לתכנן את מוזיאון הסובלנות‬ ‫בירושלים‪ ,‬או זאחה חאדיד מתבקשת לתכנן את מוזיאון האמנות‬ ‫הפלסטינאית העכשווית באום אל‪-‬פחם (ואז עוזבת את הפרויקט)‪,‬‬ ‫הדבר זוכה לתשומת‪-‬לב תקשורתית‪ .‬במידה רבה הדבר נכון גם לספרות‬ ‫ה"המקצועית" בתחום – כתבי‪-‬עת נוטים לתת ביטוי לעבודותיהם‬ ‫ודעותיהם של השמות הבולטים‪ ,‬ולא לאלה אשר עובדים ב"חפירות"‪.‬‬ ‫אולם רוב האדריכלים אינם גהרי או חאדיד‪ .‬רוב האדריכלים הפועלים‬ ‫בישראל מתעמתים יום‪-‬יום עם קשיים ומטרות אשר אינם שונים מאלה‬ ‫העומדים בפני אדריכלים רבים ברחבי העולם‪ ,‬אולם לעיתים רחוקות‬ ‫נתונה להם ההזדמנות להיחשף לעבודותיהם ומחשבותיהם של עמיתיהם‬ ‫בחו"ל‪ ,‬עמיתים אשר במצבים דומים מגיעים לפתרונות טובים‪.‬‬ ‫עבודותיו של משרד קורטקני שטוהלמאכר אדריכלים מהווה הזדמנות‬ ‫בדיוק לכך‪ ,‬לבחון את הדרך שבה משרד קטן מנווט דרכו בין קשיי היום‪-‬‬ ‫יום אשר עומדים בפני כולנו ועדיין מצליח ליצור דרכי ביטוי ופילוסופיית‬ ‫עבודה אישיות‪ ,‬ויוצר פתרונות ייחודיים ומעוררי‪-‬מחשבה לפרוגראמות‬ ‫ומצבים אדריכליים המשותפים להולנד‪ ,‬ישראל‪ ,‬וככל הנראה לעולם כולו‪.‬‬

‫זהזהזה גלריה לאדריכלות‬ ‫תל אביב‪ ,‬נובמבר ‪2007‬‬

‫מכטהילד וריין היקרים‪,‬‬

‫ביקשתם ממני לתרום דבר‪-‬מה לתערוכה של עבודותיכם בתל‪-‬אביב‪,‬‬ ‫תרומה אשר תשלים באופן כזה או אחר את שרטוטיכם‪ ,‬אך גם את‬ ‫כתיבתכם – הטקסטים בהם אתם מסבירים את עבודותיכם ואלה אשר‬ ‫מציתים את אותם קרבות גרילה תרבותיים אותם נלחמתם בשנים‬ ‫האחרונות‪ .‬קיבלתי את הזמנתכם לכך‪ ,‬ברצון וללא כל עכבה‪ .‬כיצד‪ ,‬שאלתי‬ ‫את עצמי‪ ,‬ניתן לכתוב בריחוק הנחוץ ובמידה מסוימת של סמכות על‬ ‫עבודותיהם של שני חברים אשר אחר חייהם ועבודותם עקבתי ממרחק‬ ‫קצר‪ ,‬אשר איתם עבדתי‪ ,‬ביליתי בדרכים‪ ,‬רבתי? מה יש ביכולתי להציע‪,‬‬ ‫אם בסיכומו של דבר הביקורת אותה אני מביא מושפעת‪ ,‬ואפילו נפגעת‪,‬‬ ‫מרקע משותף זה? עבור המבקר ישנו דבר כמו מידע רב מדי‪ .‬הכרה‬ ‫אינטימית מדי של פרטי המקרה והמאבקים‪ .‬היכרות קרובה מדי עם‬ ‫הקשיים ורגעי האופטימיות שהם חלק בלתי נפרד ממהלך חייו המקצועי‬ ‫של האדריכל‪ .‬אם הסכמתי לכתוב‪ ,‬ייתכן והדבר נבע מתחושה כללית‬ ‫שדווקא מעורבות זו‪ ,‬לעומת הריחוק‪ ,‬עשויה להעלות לפני השטח דבר‪-‬‬ ‫מה אודות עבודותיכם‪ ,‬אודות עבודת האדריכל בעיר כמו רוטרדם המנסה‬ ‫להמציא עצמה מחדש כמרכז של העשייה היצירתית‪ ,‬במדינה כמו הולנד‬ ‫המגדירה כיום מחדש את פרטי מחויבותה החברתית לחברה האזרחית‬ ‫ואשר נמצאת במצב תרבותי בו האדריכלות הופכת למכשיר המשרת את‬ ‫תרבות הצריכה החזותית‪ .‬ייתכן וגם קיננה בי תקווה שאוכל לתת משהו‬ ‫שהוא מעבר לביקורת‪ ,‬העובדה שלחבר יש את הזכות והמחויבות לחצות‬ ‫את קווי ההתנהגות המקצועית של כתיבה אודות אדריכלות‪.‬‬ ‫קיים ניגוד מוזר בין הפשטות‪-‬לכאורה של המבנים אותם יצרתם מאז‬ ‫שיצאתם לדרך עצמאית לבין הנסיבות המורכבות שבהן הם נוצרו‪ .‬חלק‬ ‫קטן מעבודות אלה נובע מהזמנות פשוטות של לקוח המבקש מאדריכל‬ ‫עבודת תכנון‪ .‬ההיפך הוא הנכון‪ ,‬שורת העבודות‪ ,‬אשר חשיבותן היא‬ ‫מעבר לגודלן הפיזי הצנוע‪ ,‬מורכבת בעיקר ממבנים בהם לא רצה איש‪,‬‬ ‫או שעבורם לא רצה איש לשלם‪ .‬עבודות אלה הן תוצר השילוב הייחודי‬ ‫שלכם של אהבת המחקר‪ ,‬אינטואיציה‪ ,‬סיבולת‪ ,‬יצר ההרפתקנות‪ .‬היה‬ ‫פקיד כלשהו במאלמו (שבדיה) אשר היה צורך לשכנעו שתוספת של דבר‬ ‫הדומה לגינות פרטיות קטנות עם מבנים זמניים קטנים עשויה לתרום‬ ‫להצעה לפיתוח האזורים התעשייתיים הישנים של העיר לפי עקרונות‬ ‫שהם כיום פחות או יותר רגילים לפרויקטים מסוג זה‪ .‬הרעיון הפך בסופו‬ ‫של דבר לספר ותערוכה‪ ,‬ולא למבנים ממשיים‪ ,‬אולם בסופו של דבר‬ ‫הפך לבסיס של אחד מהנסיונות המוצלחים ביותר בהולנד של אדריכלות‬ ‫כמיתוג תרבותי‪ ,‬מבנה הטפיל הצבעוני הקטן הנשען על קצה הגג של‬ ‫מחסן ברוטרדם‪.‬‬ ‫ושוב‪ ,‬בועדה אשר ארגנה את הפעילויות העירוניות במהלך שנת ‪2001‬‬ ‫בה היתה רוטרדם בירת התרבות האירופאית לא זיהה איש את הצורך‬

‫בטפיל‪ ,‬וההצעה היתה כרוכה במידה רבה של סיכון‪ .‬כאשר הוא ניצב‬ ‫שם‪ ,‬ירוק מאוד ובולט למרחקים‪ ,‬הוא לפתע התחרה בגורדי השחקים‬ ‫הגבוהים מאוד של נורמן פוסטר‪ ,‬רנצו פיאנו ואחרים‪ ,‬ועם הגשר של‬ ‫בן ון ברקל‪ ,‬תזכורת שחידוש פניה של עיר לא יכול להתבסס על בניה‬ ‫רחבת‪-‬היקף אלא עליו לבוא מהתרבות היצירתית המקומית‪ .‬כתזכורת‬ ‫שתפקידה החדש של רוטרדם עשוי להתמקד בשינוי תרבותי ולא‬ ‫בהחלפתן של תעשיות ישנות במבני משרדים מסיביים ומגדלי מגורים‪,‬‬ ‫סמל של אמונה ביקורתית‪ ,‬שובבה ביצירתיותה‪ ,‬ולא בכוח הזרוע‪ .‬מה‬ ‫שהתחיל כהשתלטות אנרכיסטית על מבנים קיימים הפך להכרזה‬ ‫תרבותית‪.‬‬ ‫ואז ישנה ההרחבה הזמנית של דה טומרלאיין‪ ,‬בית ספר באחת‬ ‫משכונותיה הדרומיות של רוטרדם‪ ,‬אשר נודעה לשמצה בהולנד בזכות‬ ‫ריכוז גבוה של מהגרים ותלות רבה בקצבאות‪ .‬בהולנד‪ ,‬כמו במקומות‬ ‫אחרים‪ ,‬התשובה הרגילה לצורך במקומות נוספים בבתי הספר היא‬ ‫להציב יחידות מתועשות סטנדרטיות בחצר בית הספר; פתרון אשר‬ ‫עשוי לתת מענה מהיר לצורך מיידי‪ ,‬אבל כזה שחזותו העניה משקפת‬ ‫ומחזקת (ללא כל צורך) את מצב השירותים הציבוריים במדינה אשר‬ ‫התגאתה בעבר במערכת הסוציאלית שלה‪ .‬התכנון הפשוט‪ ,‬כיתות‬ ‫וחללים משניים המוצבים מצידיו של מסדרון‪ ,‬הוא רציונלי לגמרי‪ ,‬אולם‬ ‫היישום של טכנולוגיית בניה טרומית בעץ‪ ,‬השארת לוחות עץ חשופים‬ ‫כחיפוי קירות חללי הפנים‪ ,‬אלה נותנים למבנים הזמניים אווירה של‬ ‫יציבות אלגנטית‪ ,‬אשר ניתן לחשוב שהיא יוצרת תחושת נדיבות הנעדרת‬ ‫מחייהם של הילדים עבורם מהווה בית הספר מקום‪-‬מקלט לצד היותו‬ ‫חיבור לעולם רחב יותר‪ .‬ייתכן והחישובים העומדים מאחורי הרעיון אינם‬ ‫כה רדיקליים‪ ,‬ופועלים במסגרת המסורות ההומניסטיות השרירות‬ ‫בהולנד ביחס למבני חינוך‪ ,‬אולם מהביצוע עולה היעדר מרהיב ומרענן‬ ‫של רטוריקה פורמליסטית בכדי להסבירם‪ ,‬ללא כל צניעות‪.‬‬ ‫היוזמה להקמת דה קאמרס‪ ,‬מרכז תרבות רב‪-‬שימושי לפרבר החדש‬ ‫של אמרספורט‪ ,‬עיר המונה כ‪ 130,000-‬תושבים ונמצאת כארבעים ק"מ‬ ‫ממזרח לאמסטרדם‪ ,‬מהווה את המבנה הגדול ביותר אותו תכנן משרדכם‬ ‫לידתו‪,‬‬ ‫כה‪.‬‬ ‫עד‬ ‫כמו זו של הטפיל‬ ‫טומרלאיין‪,‬‬ ‫ושל‬ ‫נובעת משילוב של‬ ‫שאפתנות ונחיצות‪,‬‬ ‫מצדכם והן מצד אלה‬ ‫אשר בסופו של דבר‬ ‫הפכו ללקוחותיכם‪.‬‬ ‫מקורו אינו ברצון‬ ‫לבנות‪ ,‬אלא בשאיפה‬ ‫ליצור סביבה זמנית‬ ‫עבור פעילויות תרבות‬

‫בפרבר אשר באותה תקופה היה חלקו בתכנון וחלקו בבניה‪ .‬שותפכם‬ ‫לפשע – סלחו לי על תיאור זה של הלקוח העתידי שלכם – העלה את‬ ‫הרעיון ביצירת מקום לקונצרטים ואירועים קטנים אחרים‪ ,‬ועבור סוג‬ ‫של חברתיות אשר לעיתים רחוקות נכללת בפרוגרמה של תכנון פרברי‬ ‫חדש‪ .‬במקום לחכות למוסדות העירוניים הרשמיים‪ ,‬אשר ייתכן והיו‬ ‫דוחים את יצירתם של מתקנים לחוויות תרבותיות לעתיד הרחוק יותר‪,‬‬ ‫הוא ראה בעיני רוחו סדרה של אירועים בסביבה ביתית (ומכאן השם‬ ‫קאמרס‪ ,‬חדרים)‪ ,‬אולי גרסה עדכנית של הרעיון המוכר של תיאטראות‬ ‫בעלי מחיצות נעות‪ ,‬הופעות המוצגות בסלון של דירות רגילות של מעמד‬ ‫הביניים‪ .‬צריך היה להיות 'חדר סרט' ו'חדר אוכל' וחדר עבודה ציבורי‪.‬‬ ‫מכך נבע מבנה אשר שמר על תכונה ביתית זו‪ ,‬אולם בקנה מידה גדול‬ ‫יותר‪ ,‬אשר מספק אלטרנטיבה לאושר הפרברי המפורק‪-‬לגורמים אשר‬ ‫מחלחל לעבודת תכנון זו של אזורי מגורים ולאחרות כמוה‪ ,‬ולא רק‬ ‫בהולנד‪ .‬בית ציבורי בסביבה המעוצבת כולה על ידי הנטיה השלטת כיום‬ ‫להפרטת החברה‪.‬‬ ‫הזכרתי את מעורבותכם בפעילויות אותן כיניתי ברמיזה מאבקי גרילה‬ ‫חברתיים‪ .‬המשותף לטפיל‪ ,‬לבית הספר‪ ,‬למרכז התרבות (אם זהו אכן‬ ‫שם מתאים עבורו) ולעבודות אחרות הוא היותם תוצר של שיתופי פעולה‬ ‫פעילים ורבי‪-‬דימיון בין שני אדריכלים הפועלים כאוצרים‪ ,‬מפיקים ואנשי‪-‬‬ ‫מקצוע לבין משתפי‪-‬פעולה שונים‪ .‬האם שילוב זה מאפשר לכם להציע‬ ‫יוזמות למבנים אשר עליהם לא חשב איש‪ ,‬אשר אופפת אותם אווירת‬ ‫הבלתי‪-‬אפשרי עד לרגע שבו הם עומדים ואשר למרות חזותם הפשוטה‪-‬‬ ‫לכאורה הם מפגינים נוכחות פיזית חזקה? בכדי להשיג זאת דרושה‬ ‫יכולת מסוימת לניצול הזדמנויות אותן לא מזהים אחרים‪ ,‬והיעדר כל‬ ‫פחד כאשר מגיע הדבר ללקיחת סיכונים מקצועיים‪ .‬אולם השפעתן של‬ ‫עבודות אלה תלויה גם בבטחון אינטואטיבי ביכולת הערכת ההשפעה‬ ‫החברתית של אדריכלות באופן כללי‪ ,‬ושל מבנים ספציפיים‪ .‬ואפילו‬ ‫תכונה זו היתה חסרת משמעות לו התקיימה לבדה‪ .‬זהו השילוב של‬ ‫גישה אדריכלית אשר נובעת מענין באדריכלות כמשלח‪-‬יד‪ ,‬מחשיבה‬ ‫ויצירת בניינים וערים‪ ,‬מבנים פיזיים ותרבותיים‪.‬‬ ‫זהו סוד כמוס‪ .‬הוא מתגלה כאשר אתם נכנסים למבנים אותם יצרתם‬ ‫וחווים את רצף החללים שבתוכם; לו טיפסתם במדרגות הצרות של‬ ‫הטפיל בכדי להגיע לסלון המשקיף על גג המחסנים ועל הנהר מחלל‬ ‫סגור ואפילו מונומנטאלי‪ ,‬מראה מסוגר אשר מגביר את האינטימיות‬ ‫של הפנים ולא מחבל בה; לו נכנסתם לחלל הראשי של דה קאמרס‪,‬‬ ‫ומצאתם את עצמכם נזכרים במונומנטאליות הלא‪-‬רשמית של תיאטרון‪-‬‬ ‫חצר מהמאה ה‪( 18-‬ללא הקישוטים התקופתיים שלו)‪ ,‬קולנוע משנות‬ ‫ה‪ 30-‬או כנסייה כפרית בשבדיה – מבחינתי כולם בעת ובעונה אחת;‬ ‫לו התיישבתם בחדר הקדמי של הבית העירוני באייבורג (הפרבר החדש‬ ‫באמסטרדם‪ ,‬הממוקם על האיים המלאכותיים באיימיר)‪ ,‬אשר מידותיו‬ ‫ואווירתו כשל בית באדינבורג מתקופת המלך ג'ורג' או של בית תעלה‬ ‫באמסטרדם‪ .‬מדויקים במידותיהם ובטיפול ביחסם לחלקים אחרים של‬

‫המבנה ושל סביבתם‪ ,‬חללים פנימיים אלה הם חדרים‪ ,‬מוגדרים ובמידה‬ ‫מסוימת – האם ניתן להגיד בעלי רוגע? – מובנים מאליהם‪ ,‬תרגילים‬ ‫של ביתיות מונומנטאלית ומותרות מאופקת‪ .‬קישורים למקומות אחרים‬ ‫וחוויות קודמות מהסוג אותו תיאורתי באים בטבעיות‪ ,‬אולם הם אינם‬ ‫ייחודיים והם אינם כופים את עצמם; הם משיגים דבר מה אותו ניתן‬ ‫לתאר בצורה טובה יותר כסוג של שיבה הביתה‪ ,‬של הזמנה להתמקמות‬ ‫מנטאלית לפני יצירתו מחדש של הקשר של האדם עם סביבתו‪ .‬ייתכן‬ ‫וכדאי לציין כי פשטות זו‪ ,‬הרוגע החזותי‪ ,‬המאפיינים חללים פנימיים אלה‬ ‫נובעים גם מהשימוש החדשני שעשיתם בטכנולוגית עץ בהולנד‪ ,‬אולם‬ ‫הבחירה בטכנולוגית הבניה מהווה כלי ולא מטרה בפני עצמה‪.‬‬

‫האדריכלות ההולנדית בשני העשורים האחרונים התבססה על כוחו‬ ‫של הדימוי וניצול מורכבויות פרוגרמאטיות‪ .‬תוצאה דרכי פעולה אלה‬ ‫היא יצירתם של מבנים אשר במקרים החשובים ביותר ענו לדרישה‬ ‫של יצירת סביבות לחיים בחברה צרכנית מפותחת ולתפקידה‬ ‫החדש והמורחב של האדריכלות כחלק מהתרבות החזותית‪ .‬אין‬ ‫להפחית מערכו של הישג זה‪ ,‬אולם יש לו מחיר‪ :‬רבים מהמבנים‬ ‫אשר זכו לחשיפה כה רבה עד שמעמדם כאובייקטים של תשומת‪-‬‬ ‫לב תקשורתית מאפיל על תפקודם האמיתי סובלים מהיעדר‬ ‫מורכבות נסיונית כאשר עומדים מולם באופן פיזי‪ .‬תשומת הלב‬ ‫יוצרת את התנאים לניסיונות אשר לא יעלו על הדעת במקומות‬ ‫אחרים‪ ,‬אולם היא גם מעודדת זיקוקי‪-‬דינור אדריכליים ושורות‪-‬‬ ‫מחץ‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬המבנים שלכם ברי‪-‬קיימא‪ .‬לא רק בשימוש‬ ‫שהם עושים בשיטות בניה ידידותיות לסביבה‪ ,‬אלא גם‪ ,‬ולטענתי‬ ‫במידה חשובה אף יותר‪ ,‬כתוצאה מההכרזה המרומזת והגלויה‬ ‫שהם אמורים לשרת‪ ,‬להוות בסיס‪ ,‬בית‪ .‬תכונה ביתית מקנה גם‬ ‫למבני ציבור כמו דה קאמרס או בית הספר תכונה של מקום לדור‬ ‫בו‪ .‬הדבר נובע מגישת עיצוב המתבססת על הגדרות אדריכליות‬ ‫מדויקות‪ .‬מבנים הם קונפיגורציות של חדר כפי שהגדירם לוס‪,‬‬ ‫ולא של חלל 'משוחרר' ללא הגבלות קונספטואליות‪ .‬הם נובעים‬ ‫מפעולה זו של הנחת או הערמת חדרים‪ ,‬אשר כל אחד מהם‬ ‫מעוצב לפי שורה של כללים אשר הופכים אותו לדבר אותו ניתן‬ ‫לחוות ולהבין באופן‬ ‫מלא; מידות‪ ,‬טיפול‬ ‫במשטחים או באור‬ ‫וקביעת הפתחים –‬ ‫חלונות או דלתות‬ ‫– יוצרים תחושה‬ ‫של החלל כעולם‬ ‫בפני עצמו‪ .‬בדיוקם‬ ‫הם שומרים גם‬ ‫על מידה מסוימת‬ ‫של היעדר שיום‪,‬‬ ‫של‬ ‫האנונימיות‬

‫חדרים כמו חדרים אחרים‪ ,‬המעודדים באופן חופשי אסוציאציות‬ ‫וזכרונות‪ .‬תכונה זו מאפשרת להם ליצור ולשמור על מה שהייתי‬ ‫מכנה קיימות קוגניטיבית‪ ,‬לא 'על‪-‬זמניות' אלא פתיחות לשינוי‬ ‫והשתלטות מנטאלית‪.‬‬ ‫אני מקווה ובטוח שנדיבות זו של הרוח תמצא את דרכה לתערוכה של‬ ‫עבודותיכם בתל‪-‬אביב‪.‬‬

‫בברכה‪,‬‬

‫כריסטוף‬

‫כריסטוף גראפה הוא פרופ' לתכנון אדריכלי‪/‬חללי פנים ומרכז תוכנית‬ ‫לימודי ההמשך באדריכלות בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטה‬ ‫הטכנית של דלפט‪.‬‬

‫קורטקני שטוהלמאכר אדריכלים פועלים משנת ‪ .2001‬המשרד נוסד ע"י‬ ‫מכטהילד שטוהלמאכר ורין קורטקני בהמשך לשיתוף הפעולה ביניהם‬ ‫אשר החל משנות לימודיהם באונ' הטכנית של דלפט‪ .‬המשרד עוסק‬ ‫בעבודות תכנון ומחקר עבור לקוחות פרטיים וציבוריים‪ .‬האדריכלים‬ ‫יזמו את התערוכה הנודדת ‪ Parasites‬משנת ‪ 1999‬ואילך‪ ,‬והם חברים‬ ‫מייסדים של ארגון ‪ ,Parasite Foundation‬המתמקד במבנים ארעיים‬ ‫באיכות גבוהה‪.‬‬ ‫מכטהילד שטוהלמאכר (גרמניה‪ )1963 ,‬למדה מוסיקה ואדריכלות‬ ‫בגרמניה והולנד‪ .‬לאחר סיום לימודיה בשנת ‪ 1992‬עבדה במגוון משרדים‬ ‫בהולנד ובבריטניה‪ .‬היא חברה בצוות העורכים של כתב‪-‬העת ‪,OASE‬‬ ‫ספר האדריכלות השנתי של פלנדריה ומעורבת בפרויקטים אחרים‬ ‫בתחום‪ .‬היא מלמדת עיצוב אדריכלים באונ' הטכנית של דלפט‪ ,‬ומוזמנת‬ ‫באופן קבוע להרצאות וסדנאות בהולנד ובעולם‪.‬‬

‫‪- 2007‬‬ ‫‪2007‬‬ ‫‪- 2006‬‬ ‫‪2006‬‬ ‫‪2007 - 2005‬‬ ‫‪– 2004‬‬

‫‪2007 – 2004‬‬ ‫רין קורטקני (הולנד‪ )1961 ,‬למד אמנות ואדריכלות באונ' הטכנית של‬ ‫דלפט‪ .‬לאחר סיום לימודיו בשנת ‪ 1992‬עבד במספר משרדים בינלאומיים‬ ‫בהולנד‪ .‬מעורב במגוון פרויקטים בנושאי מחקר‪ ,‬תצוגה ובניה כגון‬ ‫‪ Wimby!, schoolParasites‬וקרן ‪ ,Mevrouw Meijer‬גוף ייעוץ‬ ‫העוסק באיכות מבני חינוך‪ .‬מלמד לעיתים תכנון אדריכלי באונ' הטכנית‬ ‫של דלפט ובבתי ספר אחרים לאדריכלות בהולנד‪ ,‬ומרצה באופן קבוע‪.‬‬

‫‪2007 - 2004‬‬ ‫‪2006 – 2004‬‬ ‫‪2006 – 2004‬‬ ‫‪2004‬‬ ‫‪2007 - 2003‬‬ ‫‪2003‬‬ ‫‪2003 – 2002‬‬ ‫‪2005 - 2000‬‬ ‫‪2001 - 2000‬‬ ‫‪2001 - 1999‬‬

‫'הבית המתרחב'‪ ,‬פרויקט מחקר ותכנון לבינוי בר‪-‬‬ ‫קיימא באלמרה‪ ,‬בשיתוף פרד פדס‪ ,‬בהזמנת איגוד‬ ‫הבינוי ‪ ,De Alliantie‬אלמרה (הולנד)‬ ‫‪ 3‬הצעות לתחרויות לתכנון בתי‪-‬ספר יסודיים בשוויץ‬ ‫ונורבגיה‪ ,‬זכיה חלקית‬ ‫וילה ריטאילאנד‪ ,‬אייבורג (הולנד)‬ ‫‪ ,CAN‬ביתן מידע נייד למרכז לצפון אמסטרדם‪,‬‬ ‫מספר הזמנות מאת ‪ING/Czan Development‬‬ ‫תוספת חצי‪-‬קבועה‪ ,‬ביה"ס יסודי דה טומרלאיין‪,‬‬ ‫רוטרדם זויד (הולנד)‬ ‫‪ 16‬בתי‪-‬מגורים מבודדים ביער‪ .‬מנרסה‪ ,‬ונלו‪ ,‬לפי‬ ‫הזמנת ‪,Johan Matser Urban Redevelopment‬‬ ‫תוכנית‪-‬אב מאת משרד לוברס‪ ,‬בשיתוף דידרן‪/‬דיריקס‬ ‫ובארט דובקוט‬ ‫לה מדי‪ ,‬מגורים בגוש בניינים ברוטרדם בוספולדר‪,‬‬ ‫בשיתוף גיארסט ושולצה אדריכלים‬ ‫דה קאמרס וואטהורסט‪ ,‬בית תרבות ממימון פרטי‬ ‫(‪)www.dekamers.nl‬‬ ‫בית ס'‪ ,‬ליון (צרפת)‪ ,‬בית פרטי‬ ‫שני בתי שורה פרטיים‪ ,‬אייבורג (הולנד)‬ ‫מרכז בריאות וחאמאם רב‪-‬תרבותי‪ ,‬רוטרדם (הולנד)‪,‬‬ ‫מחקר בהזמנת ‪Health&Sauna Center West,‬‬ ‫‪Era-Bouw, Com.Wonen‬‬ ‫בית האדריכלים למגורים ועבודה‪ ,‬וולמאריינסטראט‪,‬‬ ‫רוטרדם (הולנד)‬ ‫חלל תצוגה וסדנאות נייד ‪ KA‬לאמנות במרחב ציבורי‪,‬‬ ‫אמסטרדם (הולנד)‪ ,‬בשיתוף האמנים ביקוואנדרפול‬ ‫בית מס' ‪ ,19‬סטודיו נייד לאמנים‪ ,‬אוטרכט (הולנד)‪,‬‬ ‫בשיתוף האמנים ביקוואנדרפול‬ ‫מרכז חתירה בוסבאאן אמסטלוין‪ ,‬מרכז תחרויות‬ ‫עבור ‪ KNRB‬ואגודת סטודנטים ‪Okeanos‬‬ ‫טפיל לאס פאלמאס‪ ,‬תכנון והקמה‪ ,‬אב טיפוס‬ ‫ליחידת מגורי גג‬ ‫‪ ,Parasite‬פרויקט מחקר‪ ,‬תכנון ותצוגה בשילוב‬ ‫הספר ‪the city of small things‬‬

‫טפיל לאס פאלמאס‬

‫מגורים ניסיוניים‬

‫החללים התעשייתיים רחבי‪-‬הידים של מבנה המחסנים הישן לאס‬ ‫פאלמאס ברוטרדם שימשו זמנית כחללי תצוגה שונים במהלך‬ ‫שנת ‪ ,2001‬בה היתה רוטרדם בירת התרבות האירופאית‪ .‬אחת‬ ‫מהערוכות נקראה ‪( Parasites‬טפילים)* והוצגו בה תכנונים של‬ ‫מבנים קטנים עבור אתרים אורבאניים חסרי‪-‬שימוש‪ ,‬העושים‬ ‫שימוש 'טפילי' בתשתית הקיימת‪ .‬אוצרי התערוכה היו מכטהילד‬ ‫שטוהלמאכר וריין קורטקני‪ ,‬והיא הציגה את עבודותיהם של‬ ‫קבוצה בינלאומית של אדריכלים‪.‬‬ ‫תוך ניצול אווירת העשייה במהלך אותה שנת תרבות‪ ,‬נבנה אחד‬ ‫התכנונים בקנה מידה מלא‪ .‬מבין נוף הגגות המגוון והמרהיב של‬ ‫אזור נמל רוטרדם היווה גג הבניין אתר אידיאלי לניסיון זה‪ .‬המבנה‬ ‫בצבע ירוק זוהר נבנה בקצה פיר המעליות ושימש גם כלוגו בולט‬ ‫ותלת‪-‬מימדי למבנה המארח‪ ,‬וגם כהוכחה ממשית לרעיון סביבו‬ ‫נסובה התערוכה‪.‬‬ ‫טפיל לאס פאלמאס תוכנן והוצג כאב‪-‬טיפוס ליחידת מגורים‬ ‫אשר מטרתה לשלב בין יתרונות הטכנולוגיה של מבנים טרומיים‬ ‫והאיכויות המיוחדות של עיצוב ספציפי‪ .‬המגבלות אשר נבעו‬ ‫מגודלו של פיר המעלית חייבו יצירת תוכנית וחלל קומפקטיים‪.‬‬ ‫המבנה החדש נתמך מקירות המבנה הקיים‪ .‬שרותים כגון אספקת‬ ‫מים‪ ,‬ביוב ומערכת חשמל חוברו למערכות הקיימות‪.‬‬ ‫הקירות‪ ,‬רצפות ותקרה נבנו מלוחות קשיחים של עץ לבוד‪.‬‬ ‫אלמנטים אלה יוצרו מראש‪ ,‬נחתכו לפי גדלים והובאו לאתר‬ ‫כיחידת בניה שלמה אחת‪ .‬ההרכבה במקום ארכה מספר ימים‬ ‫בלבד – למרות המיקום הבעייתי ותנאי הרוח הקשים‪ .‬מערכת בניה‬ ‫זו פותחת אפשרויות חדשניות לאדריכלות עץ‪ ,‬והיתה זו הפעם‬ ‫הראשונה שנעשה בה שימוש בהולנד‪.‬‬ ‫משטחי הפנים נותרו חשופים וללא כל טיפול‪ ,‬והחזית צופתה‬ ‫במשטחים גדולים של לבידים צבועים‪ .‬תריסי עץ נפתחים בשילוב‬ ‫זכוכית בזיגוג כפול קבועה‪ ,‬אשר פרטיהם תוכננו באופן הישיר‬ ‫והפשוט ביותר‪ ,‬אפשרו להימנע משימוש במסגרות עבור חלונות‪.‬‬ ‫גודלם‪ ,‬אופיים ומיקומם של החלונות משתנה‪ ,‬דבר המאפשר‬ ‫לנצל ככל שניתן את הנופים השונים הנובעים ממיקומו של‬ ‫המבנה המשקיף על התפתחויות אורבאניות חדשות ואל פעילותו‬ ‫של הנמל‪.‬‬ ‫הטפיל בלאס פאלמאס נותר על מקומו מעבר לתקופה המתוכננת‪,‬‬ ‫ושימש מקום תצוגה למגוון פעילויות חברתיות ותרבותיות‪ .‬עם‬ ‫תחילתן של עבודות שיפוץ במבנה המארח‪ ,‬הוסר הטפיל בשנת‬ ‫‪ 2005‬ונמצא כיום באחסנה‪ ,‬ממתין לשימושים ואתרים חדשים‪.‬‬ ‫טפילים‪ ,‬אבות‪-‬טיפוס לבתי מגורים מתקדמים טרומיים אמפיביים קטנים אישיים זמניים אקולוגיים‬

‫ ‬

‫אתר ‬ ‫תכנון ‬ ‫ביצוע ‬ ‫קבלן ‬

‫גג פיר המעלית של בנין לאס פאלמאס‬ ‫ווילהלמינאקדה ‪ ,66‬רוטרדם‬ ‫‪2001‬‬ ‫‪2001‬‬ ‫יאספר קרקהופס‪ ,‬כריסטיאן דירשינג‬

PARASITE LAS PALMAS Experimental Dwelling

The large, industrial spaces of the former warehouse building Las Palmas in Rotterdam were temporarily used for various exhibitions during Rotterdam's year as European cultural capital in 2001. One of the exhibitions was called Parasites* and presented designs of small-scale objects for unused urban sites making 'parasitic' use of the existing infrastructure. The exhibition was curated and organized by Mechthild Stuhlmacher and Rien Korteknie, involving an international group of architects. Taking advantage of the enterprising atmosphere of the cultural year, one of the designs was built in full scale. The roof of the building amidst the varied, spectacular roofscape of the Rotterdam harbor area proved to be an ideal location. The bright green object built on top of the elevator shaft acted as both a widely visible, three-dimensional logo for its host building and a tangible proof of the exhibition concept. The Las Palmas Parasite has been designed and exhibited as a prototypical house aiming at combining the advantages of prefabricated technology and the unique qualities of tailor-made design. The limitations imposed by the size of the elevator shaft demanded a compact plan and volume. The object was supported by the walls of the existing building. Services like water supply, sewage and the electric installation had been linked to the existing installations. Walls, floors and roof have been made of solid laminated timber panels. The elements were prefabricated, precut to size and delivered on site as a complete building package. The assemblage on site took just a few days - despite the difficult and exceptionally windy location. The building system offers radically new possibilities for timber architecture and was used in the Netherlands for the first time. The interior surfaces have been left untreated and uncovered, the exterior has been clad with painted plywood in large sheets. Window frames have been avoided by using a combination of fixed double glazing and openable timber shutters detailed in the most direct and simple way possible. Windows vary in size, character and position, celebrating the spectacular and highly varied views from its location surrounded by new urban developments and harbor activities. Longer than originally intended the Parasite Las Palmas remained in its location until the summer of 2005 housing numerous social

and cultural activities. Due to the renovation of the host building the object had to be removed and is currently in storage, waiting for new uses and sites.

Site Design Built Contractor

Elevator shaft roof, Las Palmas Building Wilhelminakade 66, Rotterdam 2001 2001 Jasper Kerkhofs, Christian Dรถrschug

‫בית מס' ‪19‬‬

‫מגורי נוודים‬ ‫בשיתוף פעולה עם האמנים ביקוואנדרפול‬

‫במסגרת ארגון האמנות ‪ ,Beyond‬מזמינה עיריית אוטרכט מספר‬ ‫אמנים בינלאומיים להתגורר ולעבוד לתקופה מוגבלת באחד‬ ‫הרובעים החדשים של העיר‪ ,‬ליידשה ריין‪ .‬משימתם היא להתבונן‬ ‫ולהגיב למקום הצומח ומשתנה בקצב מהיר‪ ,‬וזאת ממספר נקודות‬ ‫מבט‪ .‬ההזמנה לתכנון מקום מגוריהם של אמנים אלה‪ ,‬סטודיו נייד‪,‬‬ ‫היה חלק מתוכנית האמנות העירונית‪ ,‬ונעשה בשיתוף עם האמנים‬ ‫ביקוואנדרפול מרוטרדם‪ .‬המבנה הקטן משנה את מיקומו מספר‬ ‫פעמים בשנה במהלך הפעילויות המתוכננות‪.‬‬ ‫החלל הפשוט לא מתעד להיות בעצמו יצירת אמנות‪ ,‬אלא מקום‬ ‫שיהיה זול ושימושי‪ .‬במקום לנסות ולהקטין את מידותיו ומשקלו‪,‬‬ ‫כפי שניתן היה לצפות מבית נייד‪ ,‬מטרת התכנון היתה להגדיל‬ ‫במידת האפשר את גודלו והפונקציות שלו‪ .‬למרות ניידותו המבנה‬ ‫רחב ידיים‪ ,‬עמיד ומוצק‪ .‬הוא מורכב מחלל מאורך אחד אותו ניתן‬ ‫לחלק למספר חללים פנימיים וחיצוניים‪ .‬זהו בית בו ניתן לעשות‬ ‫שימוש במספר דרכים‪ :‬כחדר הארחה‪ ,‬חלל תצוגה‪ ,‬סטודיו או חלל‬ ‫נעים למגורים אשר בו שולחן גדול‪ ,‬שפע של אור יום ופרטיות במידה‬ ‫הדרושה לכל אחד‪.‬‬ ‫מבנה הבית פשוט‪ :‬הקירות‪ ,‬רצפות והתקרות מורכבות כולן מלבודי‬ ‫עץ עמידים העשויים עצי‪-‬מחט אירופאיים‪ ,‬ומיוצבות ע"י שתי‬ ‫מסגרות מתכת‪ .‬המבנה יציב מספיק בכדי לאפשר את הרמתו וניודו‬ ‫כיחידה אחת‪ ,‬והוא מוצק‪ ,‬כבד וידידותי לסביבתו‪ .‬מימדיו מאפשרים‬ ‫את העברתו בכבישים רגילים‪ .‬לוחות העץ מכוסים בשכבה נוספת‬ ‫של בידוד תרמי ומגן גשם המורכב גם הוא מלבידי‪-‬עץ‪ .‬הקמתו‬ ‫באתר ארכה מספר ימים בלבד‪.‬‬ ‫במהלך ניודו וגם אחר‪-‬כך‪ ,‬ניתן לסגור את המבנה באופן מלא עם‬ ‫תאורה עליונה בלבד‪ ,‬אם כך רוצה הדייר‪ .‬כאשר התריסים הגדולים‬ ‫פתוחים‪ ,‬מקבל הבית המופנם אופי שונה לחלוטין‪ .‬במצב זה‬ ‫הופכים חלקים גדולים מהמשטחים לאכסדרות‪ ,‬שיפועים ובמות‪.‬‬ ‫חלל הפנים מכוסה‪-‬העץ משתלב עם הסביבה והאמן מציג‪/‬ה את‬ ‫עצמו‪/‬ה ואת עבודותיו‪/‬ה לעיר‪.‬‬

‫אתר ‬ ‫תכנון ‬ ‫ביצוע ‬ ‫קבלן ‬

‫מספר אתרים באוטרכט‪ ,‬הולנד‬ ‫‪2002‬‬ ‫‪2003‬‬ ‫יאספר קרקהופס‪ ,‬כריסטיאן דירשינג‪ ,‬ריין קורטקני‬

HOUSE NO. 19

Nomads in Residence In collaboratioin with BikvanderPol, artists

Within the framework of the art organization 'Beyond', the municipality of Utrecht invites various international artists to stay and work for a limited period of time in the newly-built city extension Leidsche Rijn. Their task is to observe and to react to the growing and rapidly changing place from various perspectives. The commission for the design for the accommodation for these artists itself, a mobile studio, was part of the municipal art programme and developed in collaboration with the artists BikvanderPol. The small building will change its location several times during the course of the planned activities. The simple space doesn't aim at being a piece of art in itself, but offers a practical and affordable place to stay. Rather than minimizing size and weight as one would expect from a mobile home, the aim of the design was to maximize its dimensions and functionality. Despite its mobility the building is big, robust and durable. It consists of one long space that can be subdivided in different interior and exterior spaces. It's a house to be used in many ways: as a hotel room, an exhibition space, a studio or a hospitable dwelling with a large table, plenty of daylight and as much privacy as one needs. The construction of the object is simple: walls, floor and roof have entirely been made of solid, laminated sheets of European softwood, stabilized by two steel frames. The object is stable enough to be lifted and transported in one piece; sturdy, heavy and environmentally sound. Its dimensions permit transportation on public roads. The timber panels are covered with additional thermal insulation and a laminated timber rain screen. Within a few days the object was assembled on site. During transportation and also later, if the guest so desires, the object can be completely closed up, and lit from above. When the large shutters are opened the introverted house gets a completely different character. Then large parts of the elevations turn into terraces, ramps and podia. The timber interior then becomes part of its surrounding and the artist presents him/herself and his/her work to the city.

Site Design Built Contractor

Various sites, Utrecht, the Netherlands 2002 2003 Jasper Kerkhofs, Christian Dรถrschug, Rien Korteknie

‫מרכז חתירה אמסטלווין‬

‫מבנה משותף לאיגוד החתירה ההולנדי המלכותי ואגודת‬ ‫החתירה הסטודינטאלית ‪ OKEANOS‬בבוסבאאן‪ ,‬אמסטרדם‬

‫בוסבאאן אמסטרדם הוא המקום לחסידי ספורט החתירה בהולנד‪.‬‬ ‫בכדי למלא את צרכי תחרויות בינלאומיות‪ ,‬הורחב הבוסבאאן‬ ‫לאחרונה‪ ,‬פעולה שבעקבותיה נהרס מבנה התצפית הקיים‬ ‫אשר נבנה בשנות העשרים ואשר שימש בית לאגודת החתירה‬ ‫הסטודנטיאלית ‪ .OKEANOS‬כתוצאה מכך פעלו הסטודנטים‬ ‫במשך שנים ארוכות לטובת הכנתו של תחליף ראוי אשר יעמוד‬ ‫כמעט באותו אתר‪ .‬בשיתוף אגודת החתירה ההולנדית המלכותית‪,‬‬ ‫עלה בידי שני הארגונים ליצור לעצמם מבנה בעל גודל ומשמעות‬ ‫המתאימים למיקומו ולשימושיו‪.‬‬ ‫המבנה ממוקם על פיסת קרקע צרה בין המים לבין גדות האגם‬ ‫השטוחות והאיזור המיוער שמאחוריהן‪ .‬אורכו‪ ,‬רוחבו וגובהו של‬ ‫המבנה נקבעו כמעט כולם מראש לפי תוכנית האב של האתר;‬ ‫חופש הפעולה וההנאה שבתכנון התרכזו כמעט כולם בחומריות‬ ‫של הפרויקט‪.‬‬ ‫המבנה המאורך משלב בין שני חללים – אחד עבור כל לקוח‪,‬‬ ‫הניצבים תחת גג שטוח תלוי עשוי עץ‪.‬‬ ‫האזור הפתוח בין החללים יוצר 'חדר עם נוף' פתוח‪ .‬המידות‬ ‫הנדיבות של כל האלמנטים מתייחסות לקנה‪-‬המידה הגדול של‬ ‫הנוף מסביב‪ .‬חומרי המבנה‪ ,‬בטון ועץ‪ ,‬עומדים חשופים ויוצרים‬ ‫חזית חמה וקשיחה הקשורה במידה הדוקה לחללי הפנים‪.‬‬ ‫השימוש במרכיבי עץ טרומיים המיובאים מגרמניה ושווייץ איפשר‬ ‫את בנייתם של גג העץ התלוי ושל החלונות הגדולים ללא צורך‬ ‫באלמנטים נוספים‪ .‬המשטחים הכהים והגסים של העץ מאפשרים‬ ‫למבנה להתמזג חזותית עם החורשה שמאחוריו‪.‬‬ ‫המרפסת הנמתחת לכל אורכו של המבנה מדגישה ויוצרת מסגרת‬ ‫לנופים המרשימים של המים‪.‬‬

‫אתר‬ ‫לקוח‬ ‫תכנון‬ ‫ביצוע‬ ‫מהנדס‬ ‫קבלן‬

‫בוסבאאן אמסטרדם‪ ,‬בתחום מועצת אמסטלווין‬ ‫איגוד החתירה ההולנדי המלכותי (‪ ,)KNRB‬איגוד החתירה‬ ‫הסטודנטיאלי ‪OKEANOS‬‬ ‫‪2005 - 2000‬‬ ‫‪2003‬‬ ‫פיטרס באוטכניר‪ ,‬אוטרכט‪ ,‬יאפ דיקס‬ ‫דה נייס‪ ,‬ווארמנהויזן‬

garderobe

bank

merk A

ROWING BUILDING AMSTELVEEN

Joint accommodation for the Royal Dutch Rowing Association and student rowing association Okeanos at the Amsterdam Bosbaan

The Bosbaan in Amsterdam is the place for everybody interested in the sport of rowing in The Netherlands. In order to fulfill the requirements of international competitions, the Bosbaan has recently been widened, resulting in the demolition of the existing tribune building from the twenties in which the student rowing association ‘Okeanos’ was accommodated. The students consequently worked for many years on the preparation for a replacement building on almost exactly the same spot. In a joint venture with the Royal Dutch Rowing Association (KNRB), both parties together were able to commission a building of appropriate size and meaning responding to its use and location. The building is situated on the narrow piece of land between the water and its flat banks and the wooded area behind. Length, width and height of the building were largely predetermined by the master plan of the site; the freedom to design and the pleasure to do it were found in the project's expressive materialization. The long building combines two volumes – one for each client– under one generously cantilevering, continuous flat timber roof. The opening between the two volumes forms an open ‘room with a view’. The generous proportions of all the elements used relate to the large scale of the surrounding landscape. The structural materials, concrete and timber, are left uncovered resulting in a warm, robust exterior and an interior very much related to it. By making use of imported prefabricated timber elements from Switzerland and Germany no additional structures were necessary in building the large cantilevered roof and the generous cornerwindows. The timber’s rough, dark surface allows the building to visually merge into the woods behind it. The balcony spanning the whole length of the building emphasizes and frames the impressive views of the water.

Site Client

Bosbaan Amsterdam, municipality of Amstelveen Royal Dutch Rowing Association (KNRB), student rowing association Okeanos Design 2000 - 2004 Built 2005 Engineering Pieters Bouwtechniek, Utrecht, Jaap Dijks Contractor De Nijs, Warmenhuizen

‫בית‪-‬ספר יסודי דה טוארמאליין‬

‫הרחבה חצי‪-‬קבועה עם שלוש כיתות וחדר אחד לפעוטות‬

‫פרויקט זה הינו חלק מתוכנית מחקר קיימת העוסקת במבני חינוך‬ ‫זולים‪ .‬מטרתה היא למצוא אלטרנטיוות לאיכות הבלתי‪-‬מספקת של‬ ‫תוספות קונבנציונאליות‪ ,‬זמניות וחצי‪-‬קבועות לבתי ספר שהן כיום‬ ‫נפוצות מאוד בהולנד‪ ,‬וכוללות לרוב שימוש ביחידות סטנדרטיות‬ ‫או מכולות‪ .‬המחקר הוא חלק ממעורבתו של המשרד כאוצרים‬ ‫בפרויקט הבניה והתערוכה ‪ schoolParasites‬אשר בו הוצגו‬ ‫שלושה אבות‪-‬טיפוס הבנויים ונמצאים כיום בשימוש לכיתות זמניות‬ ‫ייחודיות באיכות גבוהה‪ ,‬אשר תוכננו ע"י שלושה אדריכלים שונים‪.‬‬ ‫(‪)www.schoolparasites.nl‬‬ ‫הפרויקט להרחבת בית הספר היסודי דה טומרלאיין ברוטרדם הוא‬ ‫הראשון בסדרה של תכנון אבות‪-‬טיפוס לחדרי הכיתות הזמניים‬ ‫הקונבנציונאליים לשימוש גמיש‪ .‬הוא מהווה את הדוגמה הבנויה‬ ‫הראשונה מסוגו‪ ,‬ועושה שימוש בתקציבים הנמוכים המוקצבים לרוב‬ ‫למבני חינוך חצי‪-‬קבועים‪ .‬ע"י שימוש חסכוני והגיוני בטכנולוגית‬ ‫בניה מעץ‪ ,‬התכנון מטפל במאפיינים מרחביים‪ ,‬שימוש ניסיוני‬ ‫בחומרים‪ ,‬פונקציונאליות וקיימות‪.‬‬ ‫התכנון זונח את עיקרון יחידת המכולה הסטנדרטית‪ .‬הוא מבוסס‬ ‫על מבנה פשוט והגיוני המותאם לתכונות המבניות הייחודיות של‬ ‫מערכת בניה טרומית מעץ‪ .‬תשומת לב מיוחד הוקדשה לתכונות‬ ‫האקוסטיות של החומרים‪ ,‬הטיפול הזהיר באור וצבע ומערכת‬ ‫היחסים הישירה בין פנים וחוץ‪ .‬העיצוב הוא בצורה פשוטה של בית‬ ‫ספר שבו מסדרון‪ ,‬עם כיתות מצדו האחד וחללי שירות מצדו האחר‪.‬‬ ‫המחיצות בין הכיתות ובין המסדרון עוצבו בצורת קירות נעים‪ ,‬בכדי‬ ‫לטשטש את הגבולות בין החללים העיקריים והמשניים‪ .‬ארגון זה‬ ‫מאפשר מגוון רב של שימושים מעבר להוראה מול קבוצות מוגדרות‬ ‫מראש‪ .‬חלל הקוביה בעל החזית המודגשת המורכבת מלוחות עץ‬ ‫ומשטחי בטון צבעוניים מתייחס לסביבה שמתקופת אחרי המלחמה‬ ‫בעודו מבטא בצורה נחושה זהות עכשווית משלו‪.‬‬

‫אתר‬ ‫לקוח‬ ‫תכנון‬ ‫ביצוע‬ ‫קבלן‬

‫רוטרדם זויד‬ ‫עיריית רוטרדם‪ ,‬מחלקת נוער‪ ,‬חינוך וחברה‬ ‫‪2006 - 2005‬‬ ‫‪2007‬‬ ‫ון דר הוק וואן דן דונקר באובדריף בע"מ‬

PRIMARY SCHOOL DE TOERMALIJN

Semi-permanent extension with three classrooms and one room for toddlers

The project is part of an ongoing design- and research project dealing with low-cost educational buildings. It aims at finding alternatives for the unsatisfactory quality of conventional, temporary and semipermanent school-extensions that are currently very common in The Netherlands usually consisting of standard units or containers. The study is an outcome of our curatorial involvement in the building and exhibition project schoolParasites (www.schoolparasites.nl) presenting three built and used prototypes for high-quality singular temporary classroom units designed by three different architects. The project for the extension of the primary school De Toermalijn in Rotterdam marks the start of a series of prototypical designs for rather conventional temporary classrooms for flexible use. It is the first built example of its kind and is based on the low budgets conventionally available for semi-permanent school-buildings. Using timber technology in a cost-efficient, rational manner the design deals with spatial aspects, an experiential use of materials, functionality and sustainability. The design leaves the idea of the standard container behind. It is based on a simple, rational structure adjusted to the specific structural properties of a prefabricated timber building system. Specific attention has been paid to the acoustic properties of the used materials, the careful handling of light and color and the direct relationship between inside and outside. The design follows the simple layout of a school with a corridor, with classrooms to one side and services to the other. The separations between the corridor and the classrooms have been designed as large sliding panels in order to soften the boundaries between primary and ancillary spaces. This configuration allows for a range of uses that go beyond classical teaching in defined groups. The cubic volume with its rather articulate skin consisting of timber planks and colored cement panels relates to its post-war surroundings while confidently expressing a contemporary identity of its own.

Site Client

Rotterdam Zuid Municipality of Rotterdam, department of youth, education and society (JOS) Design 2005 - 2006 Built 2007 Contractor van der Hoek & van den Donker Bouwbedrijf BV

‫שני בתים טוריים‬

‫ברובע אייבורג‪ ,‬התוספת הגדולה האחרונה לעיר אמסטרדם‪,‬‬ ‫יועד אזור לבניית שורה של בתים פרטיים‪ .‬פרויקט זה מהווה‬ ‫את המשכו של פרויקט מוצלח קודם‪ ,‬אשר במסגרתו נבנתה‬ ‫בשנות ה‪ 90-‬שורה דומה של בתים פרטיים ע"י מספר אדריכלים‬ ‫שונים עבור לקוחות שונים באזור בורניאו ספורנבורג‪ ,‬רובע‬ ‫נוסף בעיר‪.‬‬ ‫משרדנו תכנן עבור שני לקוחות פרטיים שני בתי‪-‬שורה דומים‬ ‫זה לזה‪ ,‬הבנויים כמבנה עץ יחיד הניצב בשורת הבתים‪.‬‬ ‫במסגרתו של תקציב נמוך מאוד יצרנו גיוון מרחבי באמצעות‬ ‫חתך בעל קומות מפוצלות‪ ,‬אשר בו פונות שלוש קומות לגינה‬ ‫האחורית וארבע קומות פונות לצד הרחוב‪ .‬מידותיו ואופיו של‬ ‫כל חדר ‪ -‬בבתים חדר‪-‬שינה אחד לכל אחד מבני המשפחה ושני‬ ‫חללי‪-‬עבודה נוספים ‪ -‬שונים מאוד מחלל לחלל‪ .‬משטחי העץ‬ ‫הגדולים בחללי הפנים נותרו חשופים וללא כל טיפול‪ .‬גובהה‬ ‫של תקרת קומת הקרקע איננו אחיד‪ ,‬והקומה משמשת כחלל‬ ‫מגורים גדול אשר בו מטבח פתוח‪.‬‬

‫אתר‬ ‫לקוח‬ ‫תכנון‬ ‫ביצוע‬ ‫מהנדס‬ ‫קבלן‬

‫שטייגראיילאנד אייבורג‬ ‫פרטי‬ ‫‪2004‬‬ ‫‪2006 - 2005‬‬ ‫פייטרס באווטכניק‪ ,‬אוטרכט‪ ,‬יאאפ דיקס‬ ‫יאספר קרקהופס‪ ,‬הנדריק אידו אמבאכט‬

TWO ROWHOUSES IJBURG

On IJburg, the most recent large-scale city extension of Amsterdam, a piece of land has been reserved for a terrace of private houses. The project follows the successful example of a similar row of private houses built in the 90s by different architects for various clients on the previous development area of Amsterdam, Borneo Sporenburg. For two private clients we built two similar houses as a solid timber construction. Within an extremely tight budget we provided for spatial variation by making use of a split-level section, with three floors facing the back garden and four floors facing the street. The proportions and the character of each room, one bedroom for every member of the family and two additional studio spaces, are very different. In the interior the large timber surfaces remain untreated and uncovered. The ceiling of the ground floor varies in height and is used as a large living space with an open kitchen.

Site Steigereiland IJburg Client Private Design 2004 Built 2005 - 2006 Engineering Pieters Bouwtechniek, Utrecht, Jaap Dijks Contractor Jasper Kerkhofs, Christian Dรถrschug

‫בית ס'‬

‫על מדרונותיו של הגן הניצב מאחורי הטירה הזמנית הקטנה שלהם‪,‬‬ ‫ביקשה משפחה צרפתית עם ילדים צעירים לבנות בית עמיד‬ ‫יותר‪ .‬לאחר שהתרשמו מפרסומו של בית מס' ‪ 19‬שלנו בכתב‪-‬עת‬ ‫צרפתי‪ ,‬הם ביקשו מאיתנו לתכנן בית‪-‬עץ הניצב סביב עץ אורן‬ ‫ננסי ('הבונסאי'); בית קבוע‪ ,‬עמיד ולא‪-‬שגרתי המאכלס אותם‪ ,‬את‬ ‫ספריהם הרבים ואוסף האמנות והעיצוב שלהם‪.‬‬ ‫נקודת המוצא של התכנון היתה הנפח הפשוט של בית מס' ‪,19‬‬ ‫אשר הותאם לטופוגרפיה של האתר‪ ,‬השימושים הרצויים והעצים‬ ‫הקיימים‪ .‬החתך הפיסולי שלו יוצר חללים שונים בתוך החלל‬ ‫המאורך אשר לכל אחד מהם אופי ומידות ייחודיים‪ :‬סלון רחב בעל‬ ‫תקרה גבוהה וחלונות בכל צדדיו‪ ,‬חלון עליון גדול וחלונות מתקפלים‬ ‫אותם ניתן לפתוח באופן מלא לכיוון הגן; חלל ספריה קטן וצר‬ ‫שממנו נשקף מראה עץ הבונסאי; מטבח רחב‪-‬ידיים ופונקציונאלי‬ ‫וחדר‪-‬אוכל‪.‬‬ ‫הקומה העליונה התלויה‪ ,‬חלל ארוך וצר נוסף‪ ,‬מוצבת על החלל‬ ‫התחתון ובניצב לו ויוצרת אזורים חיצוניים מקורים משני צידי קומת‬ ‫הקרקע‪ .‬חדרי הילדים קטנים ופשוטים ולהם מסדרון רחב אשר‬ ‫משמש גם כאזור משחק; למקלחת גישה ישירה למרפסת‪-‬הגג‪,‬‬ ‫וחדר השינה מאפשר פרטיות בשילוב נוף מרהיב‪.‬‬ ‫החומרים אשר נבחרו הם כולם ידידותיים לסביבה‪ .‬המבנה מורכב‬ ‫מאלמנטים טרומיים מעץ‪ ,‬אשר הורכבו באתר תוך מספר ימים‪.‬‬ ‫עבור החזיתות נבחר עץ‪-‬מחט אירופאי מיובא‪ ,‬אשר עבר טיפול‬ ‫בצבע טבעי‪ .‬התריסים הזזים והמתקפלים משולבים בקיר העץ‬ ‫העבה‪ ,‬כאשר רק 'חללי החניה' של התריסים נותנים הדגשי צבע‬ ‫קלים בחזית המונוכרומאטית‪.‬‬

‫אתר‬ ‫לקוח‬ ‫תכנון‬ ‫ביצוע‬ ‫מהנדס‬ ‫קבלן‬

‫שרבונייה – לה – באיין‪ ,‬צרפת‬ ‫פרטי‬ ‫‪2005 - 2004‬‬ ‫‪2006‬‬ ‫פייטרס באווטכניק‪ ,‬אוטרכט‪ ,‬יאאפ דיקס‬ ‫כריסטיאן דירשוג‪ ,‬אייכאך‪ ,‬גרמניה‬

sink Dura vit type....

HOUSE S

In the hilly garden behind their tiny temporary chalet, a French family with young children wished to build a more durable home. Inspired by a publication of our project house No19 in a French magazine, they commissioned us to design an all-timber house around a small pine tree (‘the bonsai’); a permanent, sturdy and unconventional house for themselves, their many books and their collection of art and design. Starting-point of the design was the simple volume of house No19 but modified according to the topography of the site, the intended use and the existing trees. Its sculptural section creates different spaces within the long space that all have their own character and proportions: a wide living room with a high ceiling, windows to all different sides, a large roof-light and folding windows that can be opened completely to the garden; a small and narrow library-space with direct views to the 'bonsai-tree' and a generous, functional kitchen and dining room. The cantilevering upper floor, another long and narrow volume, is placed cross-wise on top of the lower volume and creates on either side of the ground floor covered outdoor spaces. The children's rooms are small and simple but share a wide corridor to play; the bathroom has direct access to a roof-terrace and at the same time, the master bedroom offers privacy and spectacular views to the surroundings. The choice of materials is completely sustainable. The construction consists of prefabricated elements of solid timber and was assembled on site within a few days. For the outer skin imported European larch-wood was chosen, treated with natural stain. The sliding and folding shutters are integrated into the thickness of the timber cladding, and only the 'parking spaces' for the shutters provide for subtle color accents in the otherwise monochromatic façade.

Site Charbonnières-les-Bains, France Client Private Design 2004 - 2005 Built 2006 Engineering Pieters Bouwtechniek, Utrecht, Jaap Dijks Contractor Christian Dörschug, Aichach, Germany

‫ביתן מידע ומכירות לאמסטרדם צפון‬

‫תחרות מוזמנים‬

‫‪ CAN‬אמור להיות יותר מאשר ביתן מידע ומכירות גמיש ונייד‬ ‫המוצב לצד אתר בנייה גדול‪ :‬הצעתנו מתארת משואה יציבה‪ ,‬רעננה‬ ‫ובולטת בנוף המשתנה של אמסטרדם צפון‪ .‬במקביל מהווה המבנה‬ ‫מקום מהנה למבקרים ולתושבים‪.‬‬ ‫אנו מתרגמים את סיסמת הלקוח ‪( CAN- kan makkelijk‬דברים‬ ‫יכולים להיות קלים) למבנה קל להבנה בעל מספר חללים נעימים‪,‬‬ ‫גמישים ושימושיים‪ ,‬מידות טובות‪ ,‬תאורה נעימה וחומרים בריאים‬ ‫וברי‪-‬קיימא‪.‬‬ ‫המבנה מורכב מארבעה חללים בעלי נפח דומה‪ ,‬אשר גודלם ‪-‬‬ ‫ארבעה על ששה על ששה‪-‬עשר מטרים – מאפשר ניוד במערכת‬ ‫הכבישים הקיימת‪ .‬שני חללים ניצבים במאונך ומכילים תשתיות‬ ‫ומתקנים ומספר חדרי ישיבות מיוחדים‪ .‬שני האלמנטים האחרים‬ ‫מוצבים בצורה אופקית ביניהם‪ ,‬אחד על הקרקע והשני נישא כמו‬ ‫גשר‪ .‬המרפסת המוגבהת והמקורה שבקומה הראשונה מהווה את‬ ‫מרכז המבנה‪ .‬מנקודה זו נהנים המבקרים מתצפית לאתר הבניה‬ ‫ומקום מגוריהם העתידי‪ .‬החלל מתאים למגוון רחב של אירועים‬ ‫ומצגות‪ ,‬קונצרטים‪ ,‬מסיבות ומיצגים‪ .‬בחלל המיוחד שבתוך הגשר‪,‬‬ ‫אשר נבנה פשוטו כמשמעו מהאותיות ‪( CAN‬או ‪ )?KAN‬יש חלל‬ ‫למפגשים גדולים יותר‪ ,‬ארוחות ותערוכות‪.‬‬ ‫‪( Kan Makkelijk‬דברים יכולים להיות קלים) לא מתייחס רק‬ ‫למראהו של התוצר המוגמר אלא גם לתהליך הבניה‪ :‬הקירות‪,‬‬ ‫רצפות ותקרות מורכבים כולם מלוחות עץ מוצקים בהם עשינו‬ ‫שימוש בפרויקטים קודמים כגון בית מס' ‪ 19‬או הטפיל בלאס‬ ‫פאלמאס‪ .‬ניתן להרים ולנייד כל אחד מהאלמנטים כיחידה שלמה‬ ‫אחת‪.‬‬ ‫לאלמנט ה'לווין' הנוסף תכננו חלל נייד נפרד המעוצב בצורת גרם‪-‬‬ ‫מדרגות חיצוני גדול‪ ,‬בו ניתן לעשות שימוש כבמה‪ ,‬קיוסק או אזור‬ ‫אחסון‪.‬‬ ‫עבורנו קיימת חשיבות רבה בהגדרת שימושים למבנה זמני זה אשר‬ ‫יהפכו אותו לשמיש גם לאחר שהוא יסיים את תפקידו הנוכחי‪:‬‬ ‫אנו מאמינים שצורתו ייחודית הנייטראלית מאפשרת להפוך אותו‬ ‫לבמה ניידת אידיאלית להופעות ומיצגים מסוגים שונים‪ ,‬כסוג של‬ ‫בית קפה – מסעדה יוצאי דופן הממוקמים באמסטרדם צפון או בכל‬ ‫אתר אחר‪.‬‬

‫אתר‬ ‫לקוח‬ ‫תכנון‬

‫מיקומים שונים‪ ,‬אמסטרדם צפון‪ ,‬הולנד‬ ‫‪ING-vastgoed, Czan projectontwikkeling‬‬ ‫‪2006‬‬

MOBILE INFORMATION- AND SELLING PAVILION FOR AMSTERDAM NORTH Invited competition entry

CAN wants to be more than just a flexible and mobile informationand selling pavilion next to a large building site: we propose a sturdy, fresh and easily recognizable beacon in the changing landscape of Amsterdam North. At the same time we think the building should be an enjoyable place for inhabitants and visitors alike. The slogan used by the clients CAN- kan makkelijk ('CAN- things can be easy') is translated into an easily understandable structure with a number of pleasant, flexible and useful spaces, good proportions, good light and sustainable and healthy material. The building consists of four volumes of similar dimensions, four by six by sixteen meters that in this specific case would just allow for transportation on public roads. Two volumes are standing in upright position containing infrastructure and installations and some special meeting rooms. The other two elements are placed horizontally in between, one placed on the floor, the other one carried like a bridge. The centre of the building is the large, raised and covered terrace on the first floor. From here visitors can enjoy good views over the building activities and their future dwellings. The space is suitable for a large range of events and manifestations, concerts, parties and performances. In the very special space in the bridge, built literally of the letters CAN (or KAN?) there is space for larger meetings, dinners and exhibitions. KAN MAKKELIJK (things can be easy) does not only apply to the appearance of the finished object but also to the construction itself: walls, floors and roofs are made of solid timber panels we have been using for previous projects like the house No19 or the Parasite Las Palmas. Each of the four building elements can be lifted and transported in one piece. For the added 'satellite'-element we propose a separate, mobile volume shaped like a large outdoor staircase to be used as tribune, kiosk and storage. To us it seems important to think of a function for this temporary building which will be useful even after the period it will serve its present function: we believe that its shape is characteristic but neutral enough to make it an ideal mobile stage for performances of all kinds and as a spectacular cafĂŠ- restaurant- wherever in Amsterdam North or elsewhere.

Site Client Design

Various sites, Amsterdam North, the Netherlands ING-vastgoed, Czan projectontwikkeling 2006

‫דה קאמרס ("החדרים")‬ ‫בית תרבות לשכונה צומחת‬

‫מתחילת שנות ה‪ 90 -‬נבנו בהולנד מספר רב של פרברים מונו‪-‬‬ ‫פונקציונאליים המאופיינים בבנייה נמוכה‪ ,‬ערים חדשות החסרות‬ ‫תשתית חברתית או תרבותית‪ .‬וואטהורסט‪ ,‬הפרבר החדש‬ ‫בקרבת אמרספורט‪ ,‬אינו שונה בכך מקודמיו‪.‬‬ ‫דה קאמרס הוא יוזמה פרטית‪ .‬יוזמי הפרויקט‪ ,‬כומר ואמן‪ ,‬רואים‬ ‫בשנים הראשונות של וואטהורסט משימה חברתית ותרבותית‬ ‫מאתגרת‪ ,‬והחליטו ליצור באזור מקום ל'חברתיות‪ ,‬השראה‬ ‫וביטוי'‪ ,‬בסיועם הנדיב של תומכים רבים ושל הרשות המקומית‪.‬‬ ‫המבנה והפעילויות שבו אמורים לצמוח עם צמיחתה של‬ ‫הסביבה במשך הזמן‪ ,‬ולהציע חלל למגוון פעילויות ואירועים‬ ‫חברתיים כגון תיאטרון‪ ,‬קולנוע‪ ,‬וחינוך יצירתי‪ .‬ליבו של המבנה‬ ‫הוא ה‪' ,huiskamer -‬סלון' ציבורי‪ ,‬חלל מאיר‪-‬פנים לכל אחד‪.‬‬ ‫העיצוב מתבסס על חללי עץ פשוטים בצורת קוביה במידות‬ ‫שונות‪ .‬החדרים מאורגנים ביחד באופן מפוזר‪ ,‬בקומפוזיצה‬ ‫נינוחה‪ ,‬כמעט מאולתרת המאפשרת מגוון שימושים ושינויים‬ ‫עתידיים‪ .‬תשומת לב מיוחד ניתנה לאופיו המרחבי של כל חדר‪,‬‬ ‫מידותיו‪ ,‬החומריות שלו והשימוש באור יום‪.‬‬ ‫התקציב המצומצם מאוד – מימונו של המבנה נובע ממקורות‬ ‫פרטיים – הביא להחלטה אדריכלית לתת עדיפות רבה יותר‬ ‫לפנים המבנה ולא לחזיתו‪ .‬השימוש במערכות בניה מתוחכמות‬ ‫מעץ‪ ,‬אשר יובאו מגרמניה ושווייץ‪ ,‬איפשרו את בנייתו של מבנה‬ ‫מחוכם‪ ,‬פשוט ובר‪-‬קיימא בעל גימור באיכות גבוהה ותכונות‬ ‫מרחביות ואקוסטיות טובות‪ ,‬וזאת ללא שימוש בחיפויים‬ ‫נוספים‪ .‬הקירות‪ ,‬רצפות ותקרות כל החדרים בנויים מעץ‪ ,‬דבר‬ ‫אשר איפשר את בנייתו בפרק זמן קצר מאוד של מבנה ייחודי‪,‬‬ ‫גמיש ומשתנה‪.‬‬ ‫חזית המבנה עטויה בלוחות‪-‬עץ צבועים אשר עברו טיפול בחום‪,‬‬ ‫תהליך חדש ידידותי לסביבה אשר מאפשר להפוך עץ המופק‬ ‫מעצי‪-‬מחט אירופאיים לחומר עמיד יותר‪ .‬המסד עוצב כשורה‬ ‫של פאנלים פרסומיים המשתנים באופן קבוע‪ ,‬שעליהם מוצגים‬ ‫עבודות אמנות‪ ,‬גרפיטי‪ ,‬פוסטרים וטקסטים‪ ,‬כולם עבודותיהם‬ ‫של משתמשי המבנה‪.‬‬ ‫הרכב הקוביות יוצר סגירה חלקית של החללים החיצוניים‪.‬‬ ‫חשיבותם של 'חדרי גן' אלה רבה כמו זו של החללים הפנימיים‪,‬‬ ‫ןהם משמשים כבמות פתוחות‪ ,‬גנים ואכסדרות‪ .‬באזורים אלה‬ ‫הופך המסד הצבעוני לספן עץ של טפט מיצור‪-‬עצמי‪ .‬דלתות‬ ‫ההזזה הגדולות מדגישות את הקשר בין פנים לחוץ ואת אופיו‬ ‫מאיר‪-‬הפנים והפתוח של הפרויקט כולו‪.‬‬

‫וואטהורסט‪ ,‬אמרספורט נורד‪ ,‬הולנד‬ ‫אתר‬ ‫קרן קרן ‪De Kamers / de Alliantie‬‬ ‫לקוח‬ ‫‪2006 - 2004‬‬ ‫תכנון‬ ‫‪2007 - 2006‬‬ ‫ביצוע‬ ‫מהנדס פייטרס באווטכניק‪ ,‬אוטרכט‪ ,‬יאאפ דיקס‬ ‫מתקנים בוארסמה‪ ,‬פטר הארינג‪ ,‬קיס בוארסמה‬ ‫שונדרביק בע"מ‪ ,‬אמרספורט‬ ‫קבלן‬

lfe 240

400

600

plaats voor fietsen

Ve en we g

radiator

600

entree

mogelijkheid tot uitbreiding

erf natuurboerderij 2299 m\U+00B2 weide 1 3136 m\U+00B2

knuffelweide 1338 m\U+00B2

poe 510.7

boomgaard 1021 m\U+00B2

DE KAMERS ('THE ROOMS') House for culture in a growing neighborhood

Since the early 90s many large low-rise mono-functional suburbs have been built in the Netherlands, new towns that usually lack cultural or social infrastructure. The same applies to Vathorst, the new suburb near Amersfoort. De Kamers is a private initiative. The initiators of the project de Kamers, a vicar and an artist regard the pioneering years of Vathorst as a challenging social and cultural task, and therefore decided to create a place for ‘sociability, inspiration and expression’ in the area, with the generous support of many sponsors and the municipality. The building and its activities are meant to grow with its growing surroundings over time, to offer space for various cultural activities and events such as theatre, film, and creative education. Its heart is the huiskamer, a public ‘living room’ that is meant to be a hospitable space for everybody. The design consists of simple wooden volumes with cubic shapes and varying dimensions. These rooms are loosely put together as a casual, almost improvised composition that allows for multifunctional use and future changes. Special attention has been paid to the spatial character of each of the rooms, their proportions, materiality and use of daylight. The extremely tight budget – the building is privately funded – led to the architectural decision to give clear priority to the interior rather than to the exterior. The use of sophisticated timber building systems, imported from Germany and Switzerland, guarantees a clear, simple and sustainable structure with high quality finishes and good spatial and acoustic properties, even without additional linings. Walls, floors and roofs of all ‘rooms’ are all constructed in timber, which offered the means to build a characteristic, flexible and adaptable structure in a very short time. The exterior is clad with stained heat-treated timber boards, a new, environmentally sound procedure to make European softwood more durable. The plinth has been designed as an advertising, ever-changing band of hand-decorated panels covered with artwork, graffiti, posters and texts made by the users of the building themselves. The composition of cubes implies the semi-enclosure of outdoor spaces. These 'garden-rooms’ are regarded as being just as important as the indoor spaces and are used as outdoor stages, gardens and terraces. Here the colorfully painted plinth turns into

a wainscoting of self-made wallpaper. The large sliding doors emphasize the direct relationship between indoors and outdoors and the inviting and open character of the project as a whole.

Site Vathorst, Amersfoort Noord, the Netherlands Client Stichting De Kamers/ de Allientie Design 2004 - 2006 Built 2006 - 2007 Engineering Pieters Bouwtechniek, Utrecht, Jaap Dijks, Fred Schreuders Contractor Schoonderbeek BV Amersfoort Installations Boersema (advisors), Peter Haring, Kees Boersema

Korteknie Stuhlmacher Architecten was established in 2001 by Mechthild Stuhlmacher and Rien Korteknie, an architectural practice concerned with building- and research projects for public and private clients. The collaboration of the architects began during their university years in Delft. They initiated and organized the traveling exhibition 'Parasites' from 1999 onwards and are founding members of the Parasite Foundation, an organization which focuses on high-quality temporary building. Mechthild Stuhlmacher was born in Germany in 1963. She studied music and architecture in Germany and the Netherlands, graduated in 1992 and worked at various offices in the Netherlands and the UK from 1992. She is a member of the editorial team of the magazine OASE, the architecture yearbook of Flanders and is involved in various other publication projects. She teaches architectural design at Delft University of Technology and has been regularly invited for lectures and workshops in the Netherlands and abroad. Rien Korteknie was born in The Netherlands in 1961. He studied Fine Arts and architecture at Delft University of Technology, graduated in 1992 and worked for various internationally operating architecture offices in The Netherlands. He is involved in various research-, building- and exhibition projects such as Wimby!, the project 'schoolParasites' and the Foundation 'Mevrouw Meijer', an advisory organization concerned with the quality of educational building. He occasionally teaches architectural design at Delft University of Technology and various other schools of architecture in the Netherlands and lectures regularly.

2007 -

2007 2006 2006

2005 - 2007 2004 -

2004 - 2007 2004 - 2007

2004 - 2006 2004 - 2006 2004

2003 - 2007 2003 - 2004

2003

2002 - 2003 2000 - 2005 2000 - 2001 1999 - 2001

'the expandable house'- research- and design project on sustainable housing in Almere, in collaboration with Fred Feddes, commissioned by housing corporation De Alliantie, Almere 3 competition entries for primary schools in Switzerland and Norway, partly awarded Villa Rieteiland, IJburg CAN, transportable information pavilion for the Centre of Amsterdam North, multiple commission by ING/ CZan Development Semi-permanent extension primary school De Toermalijn Rotterdam South 16 exclusive dwellings in the woods, Manresa, Venlo, commissioned by Johan Matser Urban Redevelopment, master plan Buro Lubbers, with Diederen/Dirrix and Bart Duvekot De Kamers Vathorst, privately initiated house for culture (www.dekamers.nl) Le Medi, dwellings in a Mediterranean housing block Rotterdam Bospolder, with Geurst&Schulze Architecten House S Lyon, private dwelling in France 2 private dwellings IJburg Multicultural health centre and hammam, study, Rotterdam, commissioned by Health&Sauna Center West, Era-Bouw, Com.Wonen Own house for living and working Volmarijnstraat Rotterdam Urban and architectural study for the regeneration of the Noordplein area Rotterdam with small-scale architectural interventions KA mobile workshop- and exhibition space for art in public space Amsterdam (with BikvanderPol, artists) House No19, mobile studio for artists Utrecht (with BikvanderPol, artists) Rowing building Bosbaan Amstelveen, competition centre KNRB and student association Okeanos Design and realization prototypical rooftop dwelling Parasite Las Palmas 'Parasites', design-, research- and exhibition project with publication 'the city of small things'.

of these projects also relies on an intuitive confidence of judging the cultural impact of architecture in general and of particular buildings. And even this would hardly be effective if it had to stand on its own. It is the combination with an architectural approach that departs from an interest in architecture as métier, of thinking and making buildings and cities, physical and cultural constructions. This is a well-kept secret. It reveals itself as you enter your buildings and experience the sequence of spaces inside; if you climbed up the narrow stairs in the Parasite to reach the salon overlooking the rooftops of warehouses and the river from a space that was contained and even monumental, a framed view enhancing the intimacy of the interior rather than undermining it; if you enter the main hall of de Kamers, and find yourself reminded of the informal monumentality of an eighteenth century court theatre (stripped of its period decorations), a cinema from the 1930s or a Swedish country church – all at the same time as far as I am concerned; if you take a seat in the front room of a town house in IJburg (Amsterdam’s new suburb on artificial islands in the IJmeer), which has the proportions and comportment of a salon of Edinburgh Georgian house or a Amsterdam canal house. Precise in their dimensions and treatment of relationships with other parts of the building and its surroundings, these interiors are rooms, defined and of a certain - should I say calm? – self-evidence, exercises in monumental domesticity and restrained luxury. Associations with other places and earlier experiences of the sort I have described come naturally, but they are not exclusive nor do they impose themselves; what they achieve could better be described as a sense of homecoming, of being invited to settle down mentally before re-establishing one’s relationship with the surroundings. That the simplicity, the visual calm, that characterises all these interiors is also an outcome of your pioneering advanced timber technology in Holland is perhaps worth noticing, but the choice of building technology is an instrument rather than a goal in itself. Dutch architecture of the last two decades has relied on the power of imagery and the exploitation of programmatic complexities. The result of these strategies is a building

production that, in its most significant examples, has responded to the demand for settings for life in a developed consumer society and a newly enhanced role for architecture as part of visual culture. This is no small achievement but it has come at a price: many of the buildings which have been published so widely that their status as objects of media attention overwhelms their actual functioning suffer from a lack of experiential complexity when one is physically confronted with them. The attention creates the condition for experiments that would be unthinkable almost anywhere else, but it also favours architectural fireworks and one-liners. Your buildings are, by contrast, sustainable. Not only in their use of environmentally friendly construction methods, but also and I would argue more importantly, because of the implied and explicit statement that they are designed to serve, to provide a background, a home. This domestic quality affords even public buildings like the Kamers or the school the character of a place for dwelling in. It is achieved through a design approach that relies on precise architectural definitions. Buildings are configurations of Loosian rooms rather than some conceptually unlimited ‘liberated’ space. They follow from this operation of laying out or stacking rooms, each of which is designed from a set of rules that allows it to be understood and experienced as something complete; proportions, treatment of surfaces or light and the placing of apertures – windows and doors – establish a sense of the interior as a world of its own. In their precision they also retain a certain namelessness, the anonymity of rooms like others, freely inviting sets of associations and memories. It is this quality that allows them to perform and to attain what I would call a cognitive sustainability, not ‘timelessness’ but an openness for change and mental appropriation. I hope and expect that this generosity of mind will find its way into your exhibition in Tel Aviv Bien a vous Christoph

Christoph Grafe is Associate Professor of Architectural Design/ Interiors and co-ordinator of the M.Sc. architecture studies program at TU Delft Faculty of Architecture.

rather than real buildings, but essentially provided the origin for what became one of the most successful exercises in architecture as cultural branding in recent Dutch history, the little coloured Parasite building balancing on the roof edge of a warehouse in Rotterdam. Again no-one in the committee organising the activities for the city’s years as Capital of Culture in 2001 had identified the need for the Parasite and the proposal implied a fair amount of risktaking. When it was there, very green and very visible from far away, it suddenly competed with the much larger high-rise buildings by Norman Foster, Renzo Piano and others, and Ben van Berkel’s bridge, as a reminder that the renewal of a city cannot rely on large-scale building but essentially to come from its own creative culture. As a reminder that a new role for Rotterdam may be about cultural change rather than replacing the old industries with new large office blocks and apartment towers, an emblem of a critical, mischievous belief in creativity, not muscle power. What started out as a anarchic appropriation of existing buildings became a cultural statement. Then there was the temporary extension of De Toermalijn, a school in one of Rotterdam’s southern neighbourhoods which have gained national notoriety because of the concentration of immigrants and a high dependency on social benefits. In Holland, like elsewhere, the customary answer to a need for more space in schools is to place standardised industrial units somewhere in the school yard; a solution that may relieve an urgent shortage of space, but the poverty-stricken appearance of which reflects and (unnecessarily) enhances the state of the public realm in what used to be a country proud of its system of welfare. The simple layout, classrooms and ancillary spaces arranged on either side of a corridor, is utterly rational, yet the application of prefabricated timber technology, the wooden panels left visible as a lining for the interior, lends the temporary building an air of elegant robustness that, one would think, establishes a sense of generosity absent in the lives of the children for whom the school is a refuge as well as a connection to the larger world. The calculations

behind the scheme may not be radical, operating within longestablished humanist traditions of school building in Holland, but the execution shows a spectacular and refreshing lack of formal rhetoric to support them, without being modest. The initiative for de Kamers, a multifunctional cultural centre in a new suburb of Amersfoort, a town of 130000 inhabitants some forty kilometres east of Amsterdam, is the largest building your practice has produced so far. Its genesis, like that of the Parasite and of the Toermalijn is the result of ambition and expediency, both on your part and that of the people who eventually became your clients. Its origins were not the desire for a building, but for a temporary environment for organising cultural events in a suburb that at the time was partly projected and partly under construction. Your partner in crime – please excuse my taking the liberty of describing your later client in this way – had taken up the idea of creating a venue for concerts and other small events, and for the type of sociability that is rarely included in the programmes of new suburban developments. Rather than waiting for the official municipal institutions, which might have postponed the provision of facilities for cultural experience to some distant future, he had envisaged a series of events set in domestic surroundings (hence the name Kamers, rooms), possibly an updated version of the existing concept of the sliding-door theatres, performances staged in the living rooms of ordinary middle class apartments. There was to be ‘film room’, and ‘dining room’ and a public study. What emerged was a building which has retained exactly this domestic quality, albeit on a larger scale and which provides an alternative to the proposal of atomised suburban bliss that pervades the planning of this and most other new residential developments, not only in Holland. A public house in a environment that is entirely shaped by the currently prevailing tendencies to privatise society. I have mentioned your involvement in what I rather suggestively called campaigns of cultural guerrilla. What the Parasite, the school, the cultural centre (if this is indeed an appropriate term) and other projects have in common is that they are the results of active and imaginative collaborations between two architects acting as curators, impresarios and professionals and their accomplices. Is it this constellation which allows you to propose initiatives for buildings which nobody had envisaged, which have an air of being unlikely until the moment that they are actually there and which despite their apparent straightforwardness display strong physical presence? A certain ability to exploit opportunities that have not been identified by others and fearlessness when it comes to taking professional risks is clearly necessary to achieve this. Yet the effect

Korteknie Stuhlmacher Architecten is a small practice, and more often than not its projects are about providing insightful solutions to programs carried out under difficult conditions of planning, execution or budget. It is very easy to show the grandiose works of, starchitects, but more often than not these have less to do with what architects in Israel face every day. Korteknie Stuhlmacher's works are at home in the Netherlands, but could also be so in Israel in terms of issues approached and hardships overcome. The practice's work is admirable in its ability to create solutions in existing fabric without requiring a change of circumstance, but rather taking the existing context and working with it to create an architectural solution which answers, and more often than not augments, the program defined and doing so with optimal grace and beauty. The ability to take low budget or "problematic" projects and turn them into good, interesting, thought provoking and question raising architecture is not to be taken lightly or for granted. Israel is today situated on the edges of architectural happenings in the world. There have been several "names" which Israel contributed to the world architectural scene – Zvi Hecker, perhaps Moshe Safdie, and the Bauhaus heritage of Tel Aviv in the 1930's – but these only serve to illustrate this point. As a result, Israeli exposure to architecture, not to mention the exposure of the general, nonprofessional public, is usually limited to the luminaries of the scene. So when Frank Gehry is chosen to build the Jerusalem Museum of Tolerance, or Zaha Hadid is named to build the Museum of Contemporary Palestinian Art (and then taken off the project), these receive media attention. To some extent this is also true for the "professional" literature of architecture – magazines opt to show the works and thoughts of the big names, rather than those working in the trenches of the field. But most architects are not Hadid or Gehry. Most architects working in Israel are faced with common goals and hardships which confront many architects working world-wide, yet they rarely have a chance to glimpse the work and thoughts of their piers abroad, piers who face similar situations and find good solutions. Korteknie Stuhlmacher Architects are an opportunity to show exactly that, the way that a small firm manages to navigate the daily hardships which beset us all and still express an independent voice and work philosophy, creating unique and thought-provoking solutions to architectural programs and situations which are common in the Netherkands and Israel, and probably everywhere. ZEZEZE Architecture Gallery Tel Aviv, November 2007

Dear Mechthild and Rien, You have asked me to make a contribution to your exhibition in Tel Aviv, a contribution that would somehow complement your drawings but also your own writing – the texts in which you explain your projects and those which spark off campaigns of cultural guerrilla which you have taken up over the past years. I accepted the invitation, gracefully but not without reserve. How, I wondered, could one write with the necessary distance and perhaps some authority about the work of two friends whose career and life I have followed from close by, with whom I had collaborated, travelled, quarrelled? What would it be that I could offer, if my critique is inevitably affected, even tainted by these experiences? For a critic there can be too much information. Too intimate a knowledge of the specific circumstances and of the struggles. Too great a familiarity with the setbacks and moments of optimism that are inevitably part of architects’ careers. If I agreed to write, this was from a vague sense that, perhaps, it was precisely because of my being implicated rather than distant, that something might come to the surface about your work, about what it means to be an architect in a city like Rotterdam struggling to reinvent itself as a centre for the creative industries, in a country like Holland which is currently reformulating the terms of the social contract for its civic society and in a cultural situation in which architecture is subjected to being instrumentalised as consumable image. Perhaps also, there was a hope that I might be able to offer something beyond criticism, an insight that stems from a particular freedom, the fact that a friend has both the right and the obligation to step outside the professional codes of conduct for writing about architecture. There is a strange contrast between the apparent simplicity of the buildings you have produced since setting up practice and the much less simple circumstances from which they have emerged. Very few of these projects are straightforward commissions of a client asking an architect for a design. On the contrary, the string of projects, many of them significant despite their limited size, is dominated buildings that nobody in particular wanted, or was prepared to pay for. Rather they are products of your own combination of a sense of experiment, intuition, stamina, sheer Abenteuerlust. There was that official in Malmö (Sweden) who needed to be convinced that a proposal for developing the city’s former industrial areas along the lines now more or less conventionally adopted for projects of this type might, perhaps, benefit from being complemented by something resembling allotment gardens with temporary small constructions. The idea ended up as an exhibition and a book,

We want to make buildings with character. Healthy, useful and pleasant buildings with beautiful light, good proportions and distinct shapes. We want to make buildings that feel generous, robust and inviting; sustainable buildings with natural, solid materials; buildings that fit into city, landscape and our time and age gracefully. We want to make timeless spaces to house all kinds of people and activities, whether we are dealing with large or small commissions, with or without budget, for temporary or permanent use, public or private. We want to work on an architecture that allows for improvisation, adaptation and change.

KORTEKNIE STUHLMACHER ARCHITECTEN

This is Buildings With Character Korteknie Stuhlmacher Architecten 6 December 2007 - 17 January 2008 ZeZeZe Architecture Gallery

The gallery's activities are supported by Spiral Glass Ltd. Home-Tec Modular Ltd.

This is Exhibition Design Korteknie Stuhlmacher Architecten This is Exhibition Preparation Jola Starzak, Moritz Bernoully, Langzi Chiu, Tiago Lambuca, Sidse Hald (Korteknie Stuhlmacher Architecten) This is Photography Moritz Bernoully (IJburg, Toermalijn, De Kamers, Rowing Building), Christian Kahl (House No 19), Anne Bousema, Errol Sawyer (Parasite Las Palmas) This is Catalogue Design ZeZeZe Architecture Gallery This is Catalogue Printing Eli Meir Print Ltd. This is Display System Compactus Ltd. This is Support The exhibition has been made possible through the generous support of Compactus Ltd., Interior Design School College of Management Academic Studies Division, Fondsbkvb Netherlands Foundation for Visual Arts, Design and Architecture, Stimuleringsfonds voor Architectuur the Netherlands Architecture Fund

Korteknie Stuhlmacher Architecten www.kortekniestuhlmacher.nl Rien Korteknie Mechthild Stuhlmacher Tamboerstraat 9 3034 PT Rotterdam T +31 (0)10 425 9441 F +31 (0)10 466 5155

ZeZeZe Architecture Gallery Hangar 12 Tel Aviv Harbor Open Daily 11-20 except Mondays (closed) This is our telephone +972 3 5444261 This is our email info@zearchitecture.com This is our website www.zearchitecture.com