קּוֹמְ פּוֹז ִיצְיה 001
2
ין קו מפוזי
ציה!
3
קהל הקוראים היקר,
ברכ
ות ל
כבוד
הגליו
ן הר אשו ן של
מגז
שמח אני לבשר על עידן בתחום חדש הצילום בישראל, מגזין חדש נולד! כן כן ,אותו מגזין שאתם קוראים ממש ברגע זה – קומפוזיציה. בעולם הצילום שלנו אין כרגע אף מגזין צילום ראוי לשמו ועל כן אנחנו מרימים את המגזין הראשון שיהיה המקיף ביותר בתחומו ובעיקר הינו מתנה לקהילת הצלמים בישראל – חינם. במגזין קומפוזיציה תיזכו לקרוא כתבות מעוררות התפעלות על צלמים בארץ ובחו”ל בעבודתם ,תגלו טכניקות חדשות של צילומים ,תמצאו ביקורות על מצלמות חדשות עם השוואות ותהנו מהטורים הקבועים של הצלמים המובילים בתחומם בארץ ,טורים בהם הם יחשפו את שיטות הצילום שלהם ויחשפו את תפיסת עולמם בהינף מקלדת. המגזין יהיה מגזין על גבי האינטרנט בלבד, מתוך ראיית ערך הסביבה כערך עליון ועל מנת לאפשר לכל צלם וחובב צילום לקרוא בזמנו החופשי ובאופן מיידי את המגזין על גבי המסך .שילוב של האינטרנט המהיר עם המסכים האיכותיים שמלווים את כולנו הפכו פלטפורמה זו לאידאלית ,ידידותית לצלם ולסביבה ועל כך בחרנו בה. אתם מוזמנים להרשם למגזין על מנת לקבל את הגליון החודשי ישירות לתיבת הדואר שלכם בצורה אוטומטית ולהתעדכן במתרחש בעולם הצילום ממקור ראשון על ידי הכותבים והמדריכים הטובים בארץ ,באופן ובפורמט שתמיד רציתם. שתפו מגזין זה עם חבריכם הצלמים וחובבי הצילום על מנת שכולנו נוכל להנות מהכתבות והתכנים של המגזין ,לקרוא ולהחכים מטכניקות חדשות ולהתעדכן בחדשות עולם הצילום. אתם מוזמנים להציע רעיונות לתכנים שתרצו לקרוא ,לשתף בצילומים מיוחדים ב”כוכב עולה” – פינת הצילומים שלכם. בהזדמנות זו ,אני מאחל למגזין החדש השקה מוצלחת ,ודרך צלחה בהמשך ,שתדע רק צילומים טובים וכתבות מרתקות וקהל קוראים איכותי ונאמן .בהצלחה. בברכת דרך צלחה, רועי גליץ עורך ראשי מגזין קומפוזיציה
4
קּוֹמְ פּוֹז ִיצְיה
22
גליון – 1מאי 2009 עורך ראשי רועי גליץ עריכה תומר יעקבסון עריכה גראפית ,עיצוב ועימוד סטודיו אדם שול פרסום ואדמיניסטרציה מגזין קומפוזיציה
32
38
משתתפים רועי גליץ ,גלעד בנארי ,אלון קירה ,פליקס לופה, איליה שלמייב ,תומר יעקבסון ,ואדים סיגלוב ,גדי אהד ,יונתן ניר ,ניר גייגר ,גיל עזורי ,חגי נתיב הוצאה לאור רועי גליץ בע”מ כתובת המערכת הרקון ,4רמת גן52521 , טלפון 077-4090280 פקס 077-4090281
4
מייל info@composition.co.il אתר www.composition.co.il צילום שער פיני סילוק – כתבת נושא
העשיריה הפותחת
צלם בקצב של BPM 145 תומר יעקבסון מראיין את פיני סילוק
22
32 38 50 56 58 צילום בעלי חיים בטבע
טכניקות שטח מעשיות -איליה שלמייב
הודו על אופנוע
יומן מסע -חגי
צילום רחוב בזוית אישית פליקס לופה
הודעת זכויות יוצרים © כל זכויות היוצרים במגזין זה שמורות למגזין קומפוזיציה ולכותבי הכתבות .לפני כל שימוש החורג מקריאה ,הדפסה לשימוש אישי ושיתוף עם חברים למטרת קריאה ,חובה ליצור קשר עם הנהלת המגזין ולקבל אישור כתוב ומפורש מראש .למען הסר ספק ,אין להעתיק ,לפרסם, לערוך ,להפיץ וכיו”ב ללא אישור.
יצירה ,חיקוי ומה שבינהם ואדים סיגלוב
כשרון?
גלעד בנארי
60 62 64 68 74
צילום טבע בישראל רועי גליץ
לצלם סיפור יונתן ניר
הגיגים על מקרו
למה אצלי בבית לא מגרשים זבובים אלון קירה
בפוקוס
- Nikon D90יוסי קרמר
תאורה מעשית תומר יעקבסון
טריפ | הדר סולומון | | hadarsolo@gmail.comישראל | אולימפוס 560UZ | F/2.8 | ISO 125
בעולם הדבורים |
נדב דב בורצקי | | nadavdov.deviantart.comישראל | ניקון | D200טוקינה 90מ”מ | ISO 400 | 1/1250
הדייג ועוזריו | גיל עזורי | | www.gilazouri.comישראל | פוג’י | S2ניקון | F/2.8 | 1/45 | ISO 400 17-55
F/2.8
| beyrout-photography.comלבנון סרור | בעולםאמרתי | nadavdov.deviantart.comישראל | בורצקי | בכרדב לך || נדב הדבורים
ניקון | D200טוקינה 90מ"מ | iso 400 | 1/1250
F/2.8 | F/4 | 1/1350 | ISO 400 70-200 | ניקוןD300 | ישראל | ניקוןwww.liorsusana.com | | ליאור סוסנהAlone
דוד וגוליית |
ויקטור קינה | | victor.china@gmail.comישראל | קוניקה | 7Dמינולטה 28-85מ”מ | F/3.5 | 1/30 | ISO 200
מרתף היקב |
ישראל פיכמן | | www.pbase.com/israelfiישראל | ניקון | D200ניקון 12-24מ”מ F/4 | F/9 | ISO 100
הרי את| ...
אופיר קפון | | www.ofirkapon.comישראל | קנון | 1D Mk3קנון F/2.8 | F/22 | 1/160 | ISO 100 24-70
ארנבון |
אנטה ווז’ניאק | | szuwar.deviantart.comפולין | ניקון | D80סיגמא F/4-5.6 | F/4 | 1/30 | ISO 100 10-20
אם למדת מספיק על צילום כדי להבין שיש לך עוד הרבה מה ללמוד ,הקורס הזה הוא בשבילך .קורס צילום מתקדם נועד לפתוח בפניכם עדשה רחבה לכל מה שידע מתקדם בצילום יכול לאפשר: להקטין מרחבים ונוף לקוטר של צמצם קטן ,להרגיש את הקסם של הרחוב, להקפיא ולתעד רגעים בזמן ,לגעת טבע ולתת לטבע לגעת בך ,למצוא את האור הנכון לכל פינה חשוכה ,למצוא את עצמך דרך התמונות שרק אתה יודע לצלם .בסופו של הקורס תתקדמו לנקודה שהעולם יראה את נקודת המבט שלכם בתמונות שתצלמו .קורס צילום מתקדם נותן ידע בסיסי במבחר גדול של תחומים ואפשרויות ונועד לצלם שעדיין מחפש את הכיוון הנכון ורוצה ללמוד מהכל.
תתקדם קורס צילום מתקדם
גליץ בית-ספר לצילום
פיה |
ניר גייגר | | high_hopes.photolight.co.ilישראל | קנון | 350Dסיגמא F/4-5.6 | F/4 | ISO 400 10-20
גליץ ,ביה“ס לצילום הרקון 4רמת גן 52521
23
22
תומר יעקבסון
בקצב
צלם
של
145 BPM
25
24
בשביל להבין את מידת הכישרון של פיני סילוק את צריכים קצת דמיון מודרך:
תלחצו כאן
כדי לשמוע את המוסיקה שתתחיל להתנגן לכם ברמקולים והנה אתם ב.1998
תגבירו אותה קצת. עכשיו תדמינו ילד בשם פיני סילוק יושב בחדרו בנתניה מסתכל על עוד חוברת קומיקס להשראה ומאזין למוסיקה שב 1988הייתה נחשבת לאסורה על פי "החוק לביטים אסורים".
מוסיקה שמפוצצת לו את המוח.
הוא מאזין לה חזק .ממש חזק
.הדמויות בקומיקס
קופצות החוצה מהדף ומתחילות להתעופף בחדר כולן בקומפוזיציה מושלמת ,מרחפות לכיוון התקרה ,ונעצרות שם,
מסתכלות עליו למטה. הוא כבר לבוש לצאת מהבית לתל אביב .לרחוב אלנבי בתל אביב ליתר דיוק .מספר ,58אם אתם מתעקשים .המוסיקה שם הרבה יותר חזקה ויש שם אולי את האנשים הכי יפים בעולם והכול טוב ויפה ,הבעיה היחידה היא שהוא ילד בן 16והוא לא יכול להיכנס לשם עם הקומיקס שלו על פי "חוק לילדים אסורים" בשעת מסיבה.
אבל נראה לו שהפעם הוא יכנס. הוא מביא איתו את המצלמה שלו והבטיחו לו שהוא יכול לצלם איתה כי התמונות שהוא צילם שם בפעם הקודמת היו התמונות הטובות ביותר שהם ראו של המועדון. אחרי שעה הוא בפנים עם המצלמה הקטנה שלו ומתחיל לרקוד .דמויות הקומיקס שנכנסו איתו בלי שאף אחד ראה התחילו לרקוד גם הם איתו .בהתחלה הם היו לידו ואחר כך הם התחילו לטפס למעלה עד שהם הגיעו לתקרת המועדון. עכשיו תפקחו עיניים ותסתכלו בתמונה הבאה במשך 3דקות:
זה בעצם סיפור על אהבה למוסיקה ודמויות מצוירות באותה מידה שזה סיפור על היכולת המופלאה להנציח אותה.
27
26
ואתה חייב להתחבר .ופיני בן השש בשביל לצלם תמונות כאלו בתוך סביבת עבודה כמו מועדון אלנבי 58עשרה לא היה מחובר לסצנת אתה חייב להבין קודם כל איפה אתה המועדונים הוא היה חלק בלתי נפרד ממנה ונראה שאחרי שהדיי הבאסים נמצא ולהתחבר למקום טוטלית: בטרק האחרון יתחלפו באופנה להכיר כל פינה חשוכה ,להכיר כל מוסיקלית אחרת התמונות שהוא טרק ,להבין על מה אתה יכול לתפס בלי ליפול ,מתי המוסיקה תעלה ומתי צילם שם ,ילד עם מצלמה פשוטה, יהיו מה שיישאר בתודעה של הדורות היא תרד .מי יהרוג אותך אם תדחוף הבאים כדימוי החזותי המרשים לו פלש לפנים ומתי זה זמן טוב ביותר לזמן ולמקום בו שבו הן צולמו. ללכת לשירותים: הישג מרשים לילד עם מצלמה.
העולם אוהב ילדי פלא וההצלחה שלו הייתה כמעט מיידית .התמונות שהוא הוציא מסצנת המועדונים, תיעוד מרשים של תרבות ריקוד וסגנון חיים הודפסו בעיתונים, שודרו בטלוויזיה והוצגו בתערוכות. לעולם היה קשה להישאר אדיש לכישרון ולנושאי הצילום המיוחדים שלו ,זאת לא הייתה פרובוקציה זולה או גימיק חולף זה היה פשוט יפה.
אחת הסיבות שהתמונות שלו כל כך חזקות היא כי הוא צילם את מה שכל צלם צריך לדעת לצלם הכי טוב לדעתי וזה אומר לצלם את מה שהוא אוהב .ונראה לי ,מהכרות קצרה מאוד איתו ,שהמוסיקה האלקטרונית היא בעצם האהבה הראשונה שלו. המצלמה הייתה כרטיס כניסה פעם והיום הוא כבר לא צריך אותה בשביל להיכנס למסיבות בכלל .הוא כבר בן
26ואחד הצלמים החדשנים של דורו כלומר הוא יכול ללכת לאיזו מסיבה שבא לו. ונראה לי שהוא הולך להמון מסיבות .הוא בילה לאחרונה ימים סוערים עם סקזי בצילומים לאלבום החדש שלו וגם צילם אותו באותו שוונג כפורטרט לתערוכה החדשה שלו .זאת הייתה מסיבה בפני עצמה.
29
28
העבודה שלו היום שונה מאוד מהתמונות שפרסמו אותו בעבר .מושפע מטרנדים חדשניים ומטכניקות פוטושופ שהוא לומד ברשת ומשכלל לבד פיני כבר לא "רק" צלם אלא יותר אמן דיגיטלי .הצילום המסחרי של ימנו הרי כבר לא מסתפק בתמונות "רגילות" ופיני מספק את הסחורה. בואו ניקח את הקמפיין שהוא עשה למכבי תל אביב בכדורגל.
איך הגעת לתוצאה הזאת? זה היה פרויקט בתקציב מינימאלי ,הזמנו את כולם אלי לסטודיו ,ומרחנו את כל השחקנים בשמן חמניות ,לכלכנו אותם בבוץ ממגרש כדורגל והשפרצנו עליהם מים עם שפריצר.. השחקנים לא ידעו מה קורה אתם והיו בהלם מוחלט ,הם היו בטוחים שהם באים לסתם צילומים ..צילמתי את כולם על רקע לבן ואז התחילה העבודה האמיתית בעריכה.
אני מדבר על 12שעות לתמונה אחת .בקושי ישנתי באותו זמן אבל התוצאה יצאה מגניב אז זה היה שווה.
אתה יכול לפרט קצת על הטכניקה של הצילום והעיבוד? השתמשתי בשלושה מקורות אור לצילום. שניים מאחור ואחד גדול מלפנים .בעריכה הוספתי טקסטורות שאני מצלם בנפרד (קירות מלוכלכים ,שלוליות) בשכבה נפרדת ,הוספתי גם אלמנטים שקניתי באימאג' בנק לרקע ,אני אחר כך עובר על התמונה עם מברשות עם צורות שונות Dodge ,ו Burn ,shadowsו Highlightקצת תיקונים עם מסכות וזהו פחות או יותר.
העבודה שלך השתנתה עם השנים.. היום מרבית הזמן בעבודה שלי בצילומים
31
30
מעריץ כבר מזמן ,הספר שלו נמצא מעל שולחן העבודה שלי ואני מסתכל בו המון.
אם לא היית צלם ,מה היית רוצה להיות? (בלי לחשוב .DJ )...אני מנגן בעצמי לאחרונה ומתאמן על זה פעם בשבוע .מוסיקה היא האהבה הגדולה שלי מעבר לצילום.
בימים אלו מציג פיני תערוכת צילומים בגלריית ZOAשבה הוא מצלם DJsישראלים צילומי פורטרט
מסחריים היא בעריכה ,החשיפה כבר לא מעניינת אותי כל כך ,אני יודע מה אני רוצה שיצא בסוף והתמונה המצולמת היא עוד חומר גלם בתוצאה הסופית .שהתחלתי להיכנס לעסק המסחרי הרבה מהצלמים הוציאו תמונות שגרתיות ומשעממות ,אני מחפש יותר רגש ותנועה עם מניפולציות מחשב ,ליצור אפקט WOWועניין.
אתה תמיד יודע מה אתה רוצה בתוצאה הסופית? לא .ובמקרים שאני לא יודע זה גם נראה ככה .אתה צריך תמיד נקודת ייחוס ( )Referenceוזה הוויז'ואל שאתה רוצה להשיג בסופו של דבר .אם אין לי זה כבר על ההתחלה אז התוצאה פחות טובה.
מאיפה אתה מקבל השראה? את נקודת הייחוס הזאת? גוגל תמונות .אני מקיש מילה שנראית לי מתאימה לנושא ומתחיל לאסוף וויז'ואלים שנראים לי טוב ,בסוף מתחילה להתגבש אצלי התמונה שאני רוצה להגיע אליה. אני גם מסתובב הרבה בחנויות של מגזינים וקומיקס .קומיקס בכלל השפיע עלי מאז שהייתי ילד ,ואני בטוח שהתמונות שלי והעמדה מושפעות משם .אתה גם יכול להוסיף את הסרט X MANלרשימה..
אתה מעדיף לצלם באולפן או בחוץ? בחוץ .אני מעדיף סביבה אורבנית מלוכלכת .כמה שיותר מלוכלך ומוזנח יותר טוב מבחינתי.
אתה מצלם עדיין בשביל הכיף? כל הזמן .אני מסתובב עם ה Panasonic LX3עלי כל הזמן .אחלה מצלמה שנכנסת לכיס ואני ממש ממליץ עליה .אני מצלם איתה בדרך כלל באור טבעי ואם צריך אני מפעיל את הפלאש המובנה של המצלמה.
איזה עדשה היית לוקח לאי בודד? 50מ"מ 1.8או 50מ"מ 1.4ללא ספק .העדשה האהובה עלי ואני ממליץ לכל אדם שמצלם ,מתחיל או מתקדם שתהיה לו אחת כזאת בתיק.
את מי הייתי רוצה לצלם? (חושב )...את אנדי וורהול .גם את דיוויד לאשפל לא הייתי מתנגד Jאת לאשפל אני
"כל דמות משקפת את הסגנון המוסיקלי שכל DJבתמונה מנגן. ניסיתי להתאים את זה גם בהבעה וגם בצבעים ואני אוהב את התוצאה" הראיון עם פיני גרם לי לחשוב רבות על סוג הצילום המסחרי שהוא עושה היום, בהתחלה הרעיון של שילוב תמונות מאימג' בנק נשמע לי כחלק מתרבות ה copy pasteוהפחית מההערכה שהייתה לי לעבודות הללו מההיבט של "ההישג הצילומי" .ואז נזכרתי בפעם הראשונה שראיתי את הקמפיין של מכבי בעיתונים בזמן אמת ,זכרתי את ה WOWשנמלט מהפה שלי מבלי ששלטתי בו ואת הזמן שהשקעתי בהתבוננות בתמונות הללו בפה פעור. אז חלק מהאלמנטים בהן לא צולמו על ידו ,OK ,זה היה הרבה יותר מרשים אם זה לא היה ככה אבל הבנאדם ידע מה הוא רוצה ,וישב 12שעות על כל תמונה בשביל להשיג את זה ובשורה הסופית הוא הפיק לגמרי לבדו קמפיין שהיה הדבר הכי טוב שקרה למכבי תל אביב בכדורגל השנה. כנראה שזה לא משנה אם אתה מצלם את זה או מוריד את זה ברשת ,אם יש לך רעיון טוב ואתה מוכן להשקיע את כל מה שיש לך כדי להשיג אותו אז עשית את העבודה שלך :יצרת את האימג' שחלמת עליו והצופה הושפע מכך בהתאם. אבל כל זה הוא רק הצד המסחרי של פיני סילוק שמספק ללקוחות שלו סחורה מצולמת לקידום מכירות. בשאר הזמן הוא מסתובב עם מצלמת פוקט פשוטה בכיס ,כמו לפני 10שנים, ומצלם כל הזמן תמונות שקופצות החוצה ולא משאירות לך הרבה סיכוי להתעלם מהם ולשמחתנו ,הוא כנראה יעשה את זה כל החיים שלו כי ככה זה שאתה הדבר האמיתי ,אתה פשוט לא יכול להפסיק.
33
32
במאמר זה ,אחלוק איתכם את נסיוני בתחום ,אתן תשובות לשאלות אלה ואחרות ואסביר את עקרונות הצילום של בעלי חיים בסביבתם הטבעית. לא נתעכב על ציוד צילום העדיף לשימוש בסגנון צילום זה כי אני מניח שרוב רובינו מכירים ויודעים על כך ואם לאו יש המון חומר על הנושא באינטרנט, לכן אני יוצא מנקודת הנחה שבידינו מצלמת רפלקס דיגיטאלית או פילם עם עדשת טלפוטו 300 -מ"מ ומעלה. קודם כל לצורך קבלת צילומים חדים ונקיים צריך להימצא קרוב ככל הניתן לנושא המצולם ,זה אף חשוב יותר מסוג העדשה בה משתמשים .טעות החוזרת על
צילום
בעלי חיים
עצמה של צלמים מתחילים היא להאשים את הציוד שברשותם (לעיתים ציוד משובח ויקר ערך) בקבלת תוצאה לא מספיק טובה .לפני מספר שבועות פנה אליי בחור בשאלה לאיזו עדשה כדי לו להחליף את שלו (עדשה מצויינת שמחירה מעל )$1000מכיון שהיא לא מספיק חדה .הבחור טען שניסה כבר הכל "צלמתי על חצובה ,עם כבל שחרור ,עם נעילת מראה ועדיין הציפור לא יוצאת חדה" בקשתי ממנו לשלוח לי קובץ דוגמא מקורי וכך הוא עשה .להפתעתי אני רואה בתמונה את הציפור ככתם זעיר במרכז הפריים! בשביל לקבל גודל הגון של ציפור בפריים הבחור חתך אותה מתוך הפריים המקורי ובעצם השאיר פחות מ10%-
לא פעם אני נתקל בשאלות של צלמים מתחילים וסתם מתעניינים כמו: איך התקרבת כל כך לציפור?איך מצאת אותה?איך היית שם דווקא ברגע הנכון?אני מצלם עם אותה העדשה ,למה התמונות שלי לא חדות כמושלך? או בתגובות כמו: ניסיתי להתקרב בשקט אבל הבז התעופף לו!-עם עדשה שלך אתה בטח מצלם ציפור מקילומטר!
טכניקות שטח מעשיות
איליה שלמייב
בטבע
שימוש בבגדי הסוואה מלאים ,יכול להיות יעיל מאוד בתנאי שטח מתאימים ,נסו לאתר אותי בתמונה
35
34
משטחו של הפריים המקורי! זהו מתכון גרוע לקבלת צילום חד ואיכותי .אם הוא היה מצלם את העוף ממרחק של כ 7-מטרים תהיו בטוחים שהוא לא היה ממהר כל כך להחליף את העדשה שברשותו. אז כמו שאמרנו לא משנה כמה העדשה שלכם ארוכה -קודם כל לצלם מקרוב .כאן מתעוררת בעייה :איך אפשר לגשת קרוב לבעלי חיים בטבע כאשר הם מטבעם חששנים ושומרים על מרחק בטוח מאיתנו? ישנם מספר שיטות העוזרות לנו במלאכה זאת ,והקלה שביניהם היא להשתמש ברכב! גם יונקים וגם בעלי כנף חוששים פחות מכלי רכב מאשר מבני אדם על שתי רגליהם והסיבה לכך פשוטה ,הם רגילים שרכבים חולפים על פניהם והם אדישים כלפיהם .לכן ברכב נוכל להתקרב לציפור קרוב בהרבה מאשר ברגל .בהתחלה כדאי לשמור על מרחק בטוח ולוודא שהאוביקט לא מגלה סימני
אוהל מסתור – פתרון נוח ושימושי מאוד
בד בצבעי הסוואה המכסה את הצלם ,פתרון זול ,פחות קופץ לעין מאוהל או מסתור אך נוח פחות
עצבנות ואדיש לנוכחותינו ,אפשר גם לקחת מספר פריימים ,בשלב זה ננסה להתקרב עוד קצת ולצלם וכך הלאה ניתן להתקרב ולצלם בזהירות ובהדרגה ...אבל גם השיטה הזאת לא מושלמת ורוב המינים לא יתנו לנו להתקרב עם רכב למרחק צילום מושלם מבחינתינו. כאן נכנסת לתמונה טכניקה אחרת -שימוש במסתור .הקונספט כאן הוא שונה בתכלית ,אין אנו יכולים לרדוף אחר העופות מתוך מסתור ולכן אנחנו ממתינים בסבלנות עד שהאובייקטים המיועדים יתקרבו אלינו .ישנן שיטות רבות ומגוונות לגרום לעופות להגיע אלינו ,הכל בהתאם למין ,לעונה ,אופי תוואי השטח וכו' .רוב השיטות הללו מנצלות את המשיכה של העופות למזון ,מים ולצלילים שמפיק המין שמעניין אותנו .כאן משחקת היכרותנו עם הנושא שלנו תפקיד חשוב מאוד ויש המון מקום ליצירתיות.
37
36
רשת הסוואה המכסה את הצלם
הצילום התחתון צולם מגובה המים, לעומת זאת הצילום העליון צולם מגובה של כמטר מעל הקרקע ,שינוי קל בפרספקטיבה משנה את התוצאה באופן דרמטי
מן הסתם בחירת מקום טוב להקמת המסתור צריכה להיעשות מראש ולאחר איסוף מודעין אחר הנושא אותו אנחנו מנסים לצלם .מסתור מאפשר לנו להיות במרחק נגיעה מציפורים למשל .חוש הריח של רוב רובם לא מפותח ולכן הם אינם מבחינות במסתור או לא מסוגלות לקשר בין מסתור לבן אדם והם יכולות להתקרב למרחק של סנטימטרים מהפרצוף שלנו מצדו השני של המסתור .רוב צילומיי הטובים יותר צולמו מתוך מסתורים למיניהם .בתור מסתור יכול לשמש אוהל פשוט ,בד (רצוי בצבעי הסוואה) שאתם מניחים על עצמכם ,רשת הסוואה ,אוהל מחבוא מיוחד או אפילו ארגז של מקרר חדש. כל עוד אנחנו מצליחים להעלם מעיני הציפור ולא לקפוץ לה לעין כמשהו שונה ומאיים אזי כל שיטה טובה כאן המקום לציין שציפורים רואות צבעים בשונה מבני אדם ומה שנראה לנו כצבע מוסווה הייטב בשטח לא בהכרח ניראה כך גם בעיניי הציפורים .בחירת סוג המסתור נעשית בהתאם לתנאי השטח ומין בעל החיים אותו מתכוונים לצלם .למשל אם
של חצובה ,העדשה יושבת על ראש החצובה והוא מוברג ברצוני לצלם עופות מים אני מעדיף לשכב על הקרקע עם לאותה מחבת .המחבת שוכב ההפוך על הקרקע ושטחו מקנה כיסוי הסוואה עליי (כמובן בשביל להיות בגובה העיניים עם יציבות לכל הקומבינה ,כך נקבל את הגמישות והנוחות של הנושא ועל כך נדבר מאוחר יותר). אם עלינו לצלם ציפור היושבת על ענף כלשהו נשתמש באוהל ראש החצובה בגובה אפס מהקרקע .שיטה זו יעילה מאוד מוסווה בו נוכל לשבת ואף לעמוד ,אם צריך שוב להיות בגובה ובעיקר זולה ,כמובן שאם יש לכם כסף מיותר ניתן להשקיע ולקנות מוצרים ייחודיים לנושא הזה ויש בשפע. אחיד עם הנושא .אם אין את התנאים המאפשרים הקמת אוקיי ,אז יש לנו ציוד צילום מתאים ,אנחנו נחושים לצלם מיסתור ניתן להשתמש בבגדי הסוואה ,אנחנו מסתתרים מתוך רכב או מסתור אבל איך ואיכן מוצאים בעלי חיים, אנחנו צריכים להיות זהירים -לא להרעיש ,לא לזוז שלא ציפורים וכו'? לצורך ,כאן צריך להזהר כפליים ,מכיוון שכל תנועה ניראת על כך ואחרים נדבר במאמרים הבאים שלי ...ובינתיים השכמה לעין הפקוחה תמיד של בעל החיים. בארבע בבוקר וקדימה לשטח... כאמור תמיד ננסה להיות בגובה העיניים עם הנושא המצולם, http://www.FocusWildlife.com נקודת מבט זאת תמיד מעניינת יותר וניראת טוב יותר בסופו http://www.WildNatureArt.com של דבר .ההפרדה שנקבל בין הנושא לרקע במקרה הזה היא מיטבית ולכן הרקע מדגיש את הנושא ולא מתחרה איתו על תשומת לב הצופה. השימוש בעדשות טלאפוטו ארוכות לצורך צילום בעלי חיים דורש יציבות מירבית ולכן אני מציע להשתמש בחצובה או מונופוד במצבי ישיבה או עמידה במסתור ובכרית קטנה מלאה בשעועית כתמיכה לעדשה למשל בצילום מרכב או צילום ממחבוא בשכיבה .ישנן עוד שיטות לייצב מצלמה במצב צילום בשכיבה ,למשל להשתמש במחבת קטנה ,ללא ידית כאשר במרכזה מוברג בורג עם הברגה סטנדרטית המתאימה לראש
39
38
הודו על אופנוע חגי נתיב
לפניכם יומן מסע מצולם אשר כתבתי כדי לשתף אתכם במה שחוויתי בטיול של זוגתי -ליאת -ושלי בתת היבשת הודו .הטיול התרחש בשנת 2004מפברואר ועד יולי כשאנו חולקים אופנוע אחד .זה באמת לא פשוט לסכם חצי שנה של טיול בכתבה כל כך קצרה ,אז השמטתי חלק מהחוויות ,והתמקדתי בחוויית הטיול שלנו על אופנוע בדרך המיוחדת שבה עשינו אותו .אני בטוח שתמצאו בכתוב בצירוף התמונות משהו שיגרה את דמיונכם.
41
40
לפניכם יומן מסע מצולם אשר כתבתי כדי לשתף אתכם במה שחוויתי בטיול של זוגתי -ליאת -ושלי בתת היבשת הודו .הטיול התרחש בשנת 2004מפברואר ועד יולי כשאנו חולקים אופנוע אחד .זה באמת לא פשוט לסכם חצי שנה של טיול בכתבה כל כך קצרה ,אז השמטתי חלק מהחוויות ,והתמקדתי בחוויית הטיול שלנו על אופנוע בדרך המיוחדת שבה עשינו אותו .אני בטוח שתמצאו בכתוב בצירוף התמונות משהו שיגרה את דמיונכם.
עובדים לא חשבתי בכלל על טיול בהודו ,אני רציתי חבל ארץ נידח, משהו דוגמת אלסקה ,מונגוליה ,סיביר ....ים המלח אולי... ואז היא באה אליי עם המשפט הבא" :אתה יודע? דיברתי כרגע בטלפון עם עמי ושרון (זוג חברים) ,הם חזרו מטיול בהודו על אופנוע... את שאר המשפט כבר לא שמעתי ,במוחי כבר דמיינתי את שנינו ,מגשימים את החלום שלי -טיול על אופנוע. כל זה קרה בסן -פרנסיסקו( ,שנת )2003גרנו ביחד ועבדנו כדי להחזיר את נזקי הטיול בן השנה לדרום אמריקה (זה שבא אחרי הצבא ,אתם יודעים)... היתה לי עוד סיבה לעבוד כל כך קשה- D100 -מצלמת רפלקס דיגיטאלית לבית ניקון .אז היא היתה הדבר הכי חם בשוק ,איתה צילמתי את כל התמונות ביומן המסע הזה ,והיא משרתת אותי נאמנה עד כתיבת שורות אלה. אורזים תיק בארץ ,אחרי שחזרנו מארה"ב ,הגיע זמן לארגונים אחרונים. להורים ,לא סיפרנו שאנו מתכננים טיול על אופנוע ,כדי למנוע דאגות מיותרות וניסיונות שכנוע כושלים ,מה שהפך את כל עניין הסידורים שלפני לקצת יותר בעייתי :לך תסביר לאמא למה אתה צריך רישיון בין לאומי לטיול בהודו ,ולמה לכל הרוחות התיק שלך שוקל 30קילו!!! אז לכם אני אסביר -בתיק היה לי כל דבר שצריך לטיול באופי הזה ,שחשבתי שיהיה קשה להשיג בהודו ,זה כלל :ספר רכב של אנפילד (בולט) שהורדתי מהרשת ,כלי עבודה בסיסיים, כלי שפצור ,רצועות ורצ'טים ,פק"ל קפה ובישול ,חגורת גב, ועוד דברים ,חלקם רגילים לטיול מוצ'ילרים ,וחלקם פחות... את ציוד הצילום ,שכלל מצלמה ,D100עדשה 28-80ו70- - ,300חצובה ,סוללה אחת וכרטיס חצי ג'יגה (הייתי אז ממש בתחילת הדרך) ארזתי בתיק NOVA 2 AWשל .LOWEPRO נוחתים בדלהי חוסר אונים .זה מה שהרגשנו עת נחתנו בדלהי והגענו אחרי
מאבקים עם נהג המונית ל"מיין באזאר" ,האזור התיירותי, בו בד"כ אפשר למצוא מידע שימושי לתחילת הטיול וכמובן -עוד ישראלים... התייאשנו מלמצוא אופנוע בדלהי ,שלא לדבר על לנהוג בה... הכל כל כך צפוף ,נוהגים בצד שמאל של הכביש ,הרחובות צרים ,מלוכלכים ומלאי מראות לא נעימים של עוני ומסכנות .עם כל הנ"ל למדנו להסתדר בתקופה הבאה עלינו לטובה ,אבל בתור התחלה ,זהו שוק לא קטן ולוקח זמן לצאת ממנו. לקחנו רכבת אקספרס לגואה ( 42 - )Goaשעות נסיעה. לאחר שהצלחנו להשיג כרטיס לרכבת במאמצים לא קטנים ,התברר שהקרון שבו מוקמנו הוא קרון ישיבה, ללא מזגן ,וחלקנו אותו עם הודים רבים ממעמד נמוך. עדיין היינו בשוק וחששנו מאוד לציוד שלנו ולשעות השינה שלנו בדרך לגואה .עברנו לקרון שינה ממוזג וחיכינו שהכרטיסן יגיע .שם קיבלו את פנינו הודים מהמעמד הבינוני גבוה ועזרו לנו בכל מחסורנו ,כולל שכנוע הכרטיסן לשדרג את הכרטיס שלנו ,תוך כדי נסיעה ,ותוך מתן שוחד קטן .נפרדנו מחמישים דולר בשביל התענוג הזה. מתניעים בגואה ,מדינה קטנה ונוצרית ,שהיתה קולוניה פורטוגזית בתוך הודו ,פגשנו מיד זוג חברים שלנו ,שטיילו על אופנועים. מייד שאלתי איפה אוכל למצוא אופנוע .לא שזו בעיה גדולה ,בכל מקום אפשר לראות אופנועים עם שלט "למכירה" (בעברית!!!) -כפי שכבר הבנתי ,טיול על אופנוע בהודו זה דבר מאוד נפוץ בין הישראלים. אחד מהם לקח אותי לראות אופנוע שעמד למכירה מגרמני שהכין אותו לטיול עם חברתו ,ברגע שהיא הגיעה הם נפרדו ,וכך האופנוע הוצע למכירה. אחרי בדיקה קצרה והמלצות רבות על הכלי ,קנינו אותו! זהו ,יש אופנוע ,החלום ממש מתחיל להתגשם!
הסכמנו שלאופנוע צריך להיות שם של אישה והוחלט על "סילביה" בגלל צבעה הכסוף (.)SILVER לאן נוסעים? הכיוון הכללי שלנו הוא צפונה והוא מוכתב מעונת המונסונים המתחילה בקרוב באזור גואה (התקופה היא סוף פברואר) ומהרצון שלנו להגיע לאזור הררי הנקרא ה"הימלאיה") בו נמצאות הפסגות הגבוהות בעולם. אחרי כשבועיים של הכנות :החלפת שמן ,ריפוד ומשענת גב ונסיעות תרגול יומיות ,הגיע היום בו צריך "לשחרר קלאץ'" ולנסוע .אנחנו החלטנו על יעד קרוב יחסית- האמפי ,חילקנו את הדרך בת 250הקילומטרים לשני ימי רכיבה. האמפי זו היתה הנסיעה הכי קשה שעשיתי בהודו .לא איזנתי את הציוד כמו שצריך 70 .קילו ציוד מאחורה 75 ,קילו שלי באמצע האופנוע ובינינו יושבת ליאת (שכמובן אסור לי להגיד כמה היא שוקלת ,)...לא משאיר מספיק משקל על הגלגל הקדמי -מה שהופך את ההיגוי במפלצת הדו גלגלית בת 400הקילוגרמים הזו למאוד לא ידידותי(...מי שיודע כמה שוקל אנפילד עם מיכל דלק מלא יכול לחשב את משקלה של ליאת) להאמפי הגענו עייפים אך רצוצים. האמפי זו כבר הודו האמיתית -עיר (היום זה כבר די כפר) דתית עם עבר מפואר ועתיקות המעידות על כך. האמפי מפורסמת בסלעים הענקיים שלה (שמהם בנו את המקדשים ואת העיר שמסביבם) ובנהר שחוצה אותה לשני חלקים ללא גשר. את הנהר אפשר לחצות בשתי דרכים: א -סוג של רפסודה קעורה בנויה מקש שזור ,מצופה בזפת ונעה בעזרת משוט 10-רופי לאדם 100 ,לאופנוע (כן ,מעבירים בזה גם את האופנוע) ב -ברגל (מים עד גובה מותניים) -חינם! אבל רטוב... ואפשר לשכוח מהאופנוע...
43
42
ואז צפונה מרגע זה התחלנו להצפין במהירות וחצינו קטע מדברי גדול .בצהרי כל יום עצרנו למנוחה של שעתיים שבהן הרכיבה הופכת לסיוט כשאוויר בחום של כ 50 -מעלות נושב עלינו, והמנוע ,שמקורר ע"י אוויר בלבד ,מוסיף את שלו לחגיגה. בדרך עברנו כמה מקומות מעניינים: א -שולהפור -עיר של מוסלמים .היה מאוד מוזר להעביר בה את הלילה ,כל העיר מרוצפת במסגדים וסהר אכול בראשם ,חוויה מעניינת לישראלים שכמותנו. ב -פונה -עיר מודרנית (יש מקדונלד'ס ופיצה האט) גדולה בת 4.5מליון איש ומרכז דתי רוחני להודים ומערביים כאחד(האשראם של אושו) .השילוב הזה יוצר מגוון עירוני מעניין. ג -אודייפור -העיר הלבנה ,זכר לשלטון המהראג'ות במדינת ראג'סטן המדברית .העיר מקיפה חמישה אגמים ,כאשר במרכזו של אחד מהם שוכן מלון -שהוא ארמון לשעבר. עד פושקאר עברו שלושה שבועות מתחילת הרכיבה ועברנו כמעט 3000ק"מ של דרכים וכבישים משובשים ,לפי חישוב מרחקים במפה ושלטים בדרך (ל"סילביה" לא היה ספידומטר) .הגיע הזמן להיכנס למוסך ,להחליף שוב שמנים ולהכין את האופנוע לרכיבה הררית -בדיקת רפידות ברקס ,תקינות צמיגים ,החלפת מיסבים בגלגל האחורי (כי נשברו מהעומס), החלפת כל הכבלים בחדשים (ברקס ,קלאץ', גז) ,ניקוי קרבורטור וכיוונו והכי חשוב -מיכל דלק חדש ,גדול יותר ,בנפח 20ליטר -מה שמגדיל את הטווחים בין התדלוקים בכ180 - ק"מ ומשפר את יציבות האופנוע ע"י תוספת משקל מקדימה. חשוב לציין ,שאת כל הטיפולים עשיתי עם המוסכניק וחלק מהם גם עשיתי לבד ,כדי להכיר את האופנוע טוב יותר בתנאים סטריליים ,שאוכל לתקנו במידת הצורך ועד רמה מסוימת בעצמי. פושקאר גם היא מקום דתי ,ובנויה מסביב לאגם קדוש .העיר מלאה בישראלים ,ונחשבת למרכז קניות בדים ובגדים הודים שבד"כ נשלחים מייד לארץ ,דרך סניף הדואר המקומי. אנשים טובים באמצע הדרך שמנו פעמינו לאחד משבעת פלאי תבל ,הלא הוא -ה"טאג' מאהל" שבעיר אגרה ,אך בדרך, עוד חיכתה לנו הפתעה: לאחר שירדנו מהכביש לדרך עפר משובשת, כדי להגיע לאיזה כפר נידח וטבע מדהים בסביבתו ,נשברו לנו שבעה סיחים בגלגל
האחורי .סיחים שנשברים זו בעיה שליוותה אותנו מתחילת הטיול והיוותה מטרד לא קטן אך גם הפגישה אותנו בדרך מוזרה עם הודו האמיתית והלא מתויירת של צידי הדרכים -עם הזמן למדתי להחליף את הסיחים לבד ,הבעיה הגדולה התעוררה כשהחישוק של הגלגל החל לעשות שמיניות -אז כבר צריך בעל מקצוע ליישור חישוקים ,למזלנו ,אלו די נפוצים בהודו. בדרך פגשנו את אשוק -איש משפחה נחמד עם טוסטוס ,שהתעקש לקחת אותנו עד למקום בו ניתן ליישר את החישוק ,ולמרות השעה המאוחרת ,נשאר איתנו עד גמר העבודה והזמין אותנו לישון אצלו ,עם משפחתו ,בטענה (נכונה) שאין מלון ברדיוס גדול מאוד מהעיר. מה אני אגיד לכם ...חוויה מהסרטים! הבחור גר עם אשתו וחמשת ילדיו בדירת שני חדרים30 , מטר מרובע ,קומה רביעית ,ללא חשמל בשעות החשכה וללא מים זורמים .למטה -בחצר, שירותים משותפים לכל הבניין וברז אחד- שזורם בין 6בבוקר ל 8-בבוקר (שעתיים בלבד) ובזמן זה ,כל דייר צריך למלא מיכל מים הנמצא בדירתו ,שיספק את צרכיו ליממה הקרובה. חיים פשוטים אה? על גג הבניין הוא הכין לנו מזרונים וסדינים, וביחד עם משפחתו ,אכלנו ארוחת ערב הודית אסלית .הלכנו לישון מותשים ,על בטן מלאה, לא לפני שהוא צייד אותנו במקל ארוך ללילה. לנוכח פני המשתאות הוא אמר לי" -זה בשביל לגרש את הקופים – "...הוא ידע טוב על מה הוא מדבר... רואים הרים באופק מאגרה עלינו צפונה בכביש מספר .93אני זוכר את מספרו משתי סיבות: א -הוא די ארוך ב -זה הכביש הסלול הכי משובש שנסענו בו- מספר הבורות באספלט הוא כנראה 93ל10- מטר כביש ,ורוב הזמן אתה מוצא את עצמך עושה סלאלומים ב 25-30 -קמ"ש בין הבורות. בחרנו לנסוע בכביש זה על מנת לא להיכנס לדלהי עם האופנוע .אם זה המחיר שצריך לשלם בשביל לחסוך את צפיפות התנועה בעיר הבירה ,אז ניחא... הכביש לוקח אותנו בדיוק צפונה ,תוך שאנו חוצים את עמק הגנגס העצום והמיושב בכפרים וחקלאות רבה. לאחר שחצינו את הגנגס ,שהוא נהר עצום מימדים ,התחלנו לטפס במתינות אך בהתמדה תוך שאנו משתוקקים כבר לראות הרים באופק .מאז שיצאנו מפושקר ,לא ידענו עליות
45
44
וירידות ,כל הנוף היה מישורי כמעט לחלוטין ,כבר היינו צמאים לקצת פיתולים בכביש... רואים הרים באופק!!! צעקתי לה כנגד הרוח ,כמו מלח שרואה יבשה אחרי חציית האוקיינוס. ההתרגשות היתה גדולה ואני סחטתי עוד קצת את ידית הגז ,כדי להאיץ את הגעתנו לשם.
את הסדר המרכזי ברישיקש ואנו החלטנו להישאר ולחגוג עם כ 300-ישראלים שהתקבצו במקום מאותה סיבה בדיוק .האוכל היה קר ולא הספיק לכולם ,אבל אפשר להגיד שבשביל החוויה -היה שווה .ביקשו לא לצלם בזמן הסדר עצמו ,ולמרות שהיו כמה פלאשים סוררים בזמן קריאת ההגדה ,אני נמנעתי מלצלם.
עושים סדר ברישיקש אחרי שטעמנו קצת מההרים המיוערים בצפיפות של איזור אלמורה ונרגענו בעיירת הנופש הנושקת לאגם נייני טל שמנו פעמינו לכיוון רישיקש. עברנו רק כ 1000-קילומטר מהטיפול האחרון אבל אני מנצל את ההזדמנות להחלפת שמנים נוספת, טיפול כללי באופנוע ,החלפת בולמי זעזועים (מחזירי שמן דולפים) וכיוון הקרבורטור מחדש ,לאוויר הדליל שנהיה בו מעכשיו ואילך -אנחנו בהימלאיה!!! הפעם לא מצאתי מוסכניק שאני סומך עליו אז ביצעתי את העבודה בעצמי. ברישיקש נשארנו כשבועיים וניצלנו את הזמן ליוגה, למנוחה וטיולים יומיים קצרים באזור .בית חב"ד עשה
מטפסים בגובה מרגע זה מתחיל החלק השני של הטיול שלנו ,וזה מורגש בכמה רבדים. לא עוד בגדים קלים בזמן הרכיבה -האוויר נהיהקריר ככל שמטפסים בגובה ואנו שולפים את מעילי הרוח שהיו ארוזים עמוק בתיק וחיכו בקור רוח לקור רוח. איזור ההרים מאוכלס בדלילות וצריך לתכנן אתהמסלול בקפידה יתרה :איפה קונים אוכל ,איפה מתדלקים איפה עוצרים לישון וכו' הכבישים מפותלים ולא תמיד סלולים וכמעט תמיד,צד אחד של הכביש יפנה לתהום. -את כל הדרך עד עכשיו עשינו לבד .מעכשיו ,אנחנו
עוד יותר לבד -לא חולפים על פני אופנועים אחרים ,ולא שומעים עברית או אנגלית של תיירים כמעט בכלל. בקיצור ,אנו נכנסים לחלק מסוכן יותר ,בו כל טעות יכולה להיות קטלנית ואין אף אחד שיעזור בעת תקלה .אך מפני שלכל מטבע יש שני צדדים: הביגוד הנוסף עשוי להגן עלינובשעת נפילה (שלא ארעה) הדלילות בתנועת כלי רכב מקלהעל הנהיגה. העובדה שתמיד יש עלינו מזון ,מאפשרת לנו חופש רב לעצור בכל מקום שנחפוץ.
הנסיעה לבד ,כמו שעשינו עדעכשיו ,מאפשרת לך להתרכז בדרך באופן מוחלט ,ללא תלות בקצב של רוכב אחר. טרק ראשון Nanda Devi - התחלנו לנסוע במקביל לגנגס, לתוך ההרים ,לכיוון באדרינאת הנמצאת ליד עמק הפרחים- . Vally of flowersבאדרינאת היא אחד מארבעת מקורות הגנגס ומהווה מוקד עליה לרגל .אנחנו נסענו לעיר בשם ג'ושימאט הנמצאת כמה עשרות ק"מ לפני באדרינאת .הגענו לשם כשבועיים לפני "פתיחת העונה" כך שעולים
לרגל ותיירים -לא היו ,ואנו היינו התיירים היחידים בעיר. באיזור זה נמצא ההר המקודש להודים -נאנדה דווי שפסגתו בגובה 7871מ' והיא הגבוהה בהרי מערב הודו ,והשניה בגובהה בהודו. לאחר יומיים נסיעה בכביש שחלקו דרך עפר משובשת הגענו לעיר ג'ושימאט ,שם מצאנו סוכנות טיולים ושכרנו מדריך ופורטר (שיעזור בנשיאת הציוד) ,קנינו אוכל ויצאנו לטרק (את האופנוע השארנו בחצר ביתו של המדריך). רוב ההליכה בטרק היא מעל גובה 3000כשבכל יום חוצים פס. זה היה הטרק הראשון שלנו בהודו
והגדרנו אותו כטרק "חזרה לכשירות" ,בו נבדוק איך הכושר שלנו בגבהים אלה לאחר שבועות ממושכים של ישיבה על האופנוע. את הדרך חזרה מהטרק עשינו באוטובוס מקומי, נסיעה שארכה כ 6-שעות (עם פנצ'ר בדרך) בדרכים הרריות .נסיעה זו היתה מהמפחידות שעשינו בהודו והבהירה לנו היטב כמה זה טוב לנסוע באופנוע בהודו ,למרבה הפלא -גילינו שגם הודים חוטפים בחילה ואפילו מקיאים מנסיעה מהירה בדרך מפותלת... הדובדבן שבקצפת Spiti Vally - לאחר ביקור בעוד מקור של הגנגס -גנגוטרי ( )Gangotriועוד שני טרקים מדהימים בהרי האזור, המשכנו בדרכים הרריות ולא ראשיות וחצינו את הגבול ממדינת אוטראנצ'אל ( )Uttranchalלמדינת הימשל פראדש ( .)Himachal Pradeshעצרנו להתרעננות מכמה שבועות לא קלים בהרי אוטראנצ'אל בעיר הנופש שימלה (.)Shimla יצאנו לדרכנו -אל עמק ספיטי .עוד בארץ ,ראיתי תמונות ממקום זה ורציתי להגיע אליו ,הוא סימל בשבילי את ההימלאיה הפראית. הספיטי נחשב למקום מבודד וקשה להגעה שרק מטיילים מעטים ונועזים מגיעים אליו .העמק והדרכים המובילות אליו מיושבים בדלילות ואוטובוס
מקומי עובר לפעמים ...בערך אחת ליום .מי שיכול ויש לו הידע והביטחון הדרוש עושה דרך זו על אופנוע- כמונו. במקריות די מדהימה ,באותו זמן שחצינו את העמק, פגשנו עוד שלושה אופנוענים ישראלים וזוג ישראלים שהתניידו באוטובוס ,נפגשנו מידי פעם בעצירות, וקטעי דרך מסויימים אף רכבנו יחד. האופנוענים האחרים הסתכלו עלינו כאילו אנחנו משוגעים כשהבינו שיצאנו לספיטי לבד ,עם כל הציוד שלנו וללא חלקי חילוף מיוחדים. מהם הבנו -שרק משוגע יצא לספיטי בהרכבה (מצב בו שני רוכבים על אופנוע אחד) ,עם כל כך הרבה משקל ,ללא חלקי חילוף .אנחנו ,ניצלנו את המצב שאנו שניים על אופנוע ופיתחנו "שיטה" לעליות תלולות בהן האופנוע לא סחב .בכל פעם שהגענו למצב בו האופנוע מתחיל להיחנק ולא סוחב בעלייה, אני נעמדתי ,בעודי על האופנוע ,עם רגל אחת על הרצפה ורגל שנייה בכל הכוח על הברקס האחורי, עליו יושב כל משקל האופנוע בעליה (קלאץ' לחוץ כמובן) ,ליאת היתה יורדת מהאופנוע בזהירות, ומתחילה לדחוף אותי מאחורה תוך שאני משחרר לאט את הקלאץ' בסל"ד בינוני ומתחיל לטפס עד קצה הקטע התלול ,שם הייתי מחכה לה ,שתגיע אליי, מתנשפת בדרך כלל ,וממשיכים נסיעה כרגיל .הדרך נחשבת מסוכנת ומאתגרת לרכיבה ולא תמיד חוזרים ממנה עם אופנוע במצב נסיעה .אנו יצאנו לדרך ללא
47
46
הנקודה הכי צפונית בטיול בהודו, אזהרות והפחדות מיוחדות והיה זה למעטים ,היא מסמלת נק' התארגנות המשך ישיר לטיול של כבר למעלה בדרך לעיר הצפונית – לה(.)Leh משלושה חודשים על אופנוע לבד. אין מה לומר -זה קטע הדרך הרצופה אנו נמנים על הקבוצה השניה ,כמו שאפשר לנחש מהכותרת. המדהים ביותר שנסענו בו בהודו. הדרך מזמנת לעובר בה נופים עוצרי במנאלי שהינו כשבועיים ,בהם נשימה וטבע פראי 360מעלות -חוץ טיילנו ,נחנו ,חיכינו לחברים שרצו לרכב איתנו את הדרך ללה ובעיקר- מהדרך עליה נוסעים. חיכינו שהדרך תיפתח -בשל גובהה, הדרך חסומה למשך מרבית חודשי העמק נמצא בקרבה לגבול טיבט , השנה ע"י שלגים ופתוחה כ4 - בשלטון סין ,וטיבטים רבים היגרו חודשים בלבד ,בהם היא עמוסה אליו במהלך השנים ומאז הכיבוש בשיירות אספקה לעיר הצפונית הסיני בפרט .מנזרים טיבטים רבים ולסביבתה. יושבים בו והאוכל השולט גם הוא ברגע שהתבשרנו שהדרך נפתחה, טיבטי. יצאנו לדרכנו היות ותאריך החזרה לארץ כבר החל להתקרב והזמן דחק. מנאלי -לה בכך היינו לאופנועים הראשונים מנאלי( )Manaliהיא עיר נופש צפונית השוכנת בעמק צר הנוצר ע"י שנסעו בדרך בעונה זו והמצב שלה נחל המוזן מהפשרת שלגים מההרים היה גרוע למדי ,אך בתור "בוגרי ספיטי" ,לא הרגשנו קושי מיוחד... הגבוהים אשר מקיפים אותה. אחד הדברים שדורשים מחשבה למטיילים רבים ,היא מסמלת את
לפני היציאה לדרך הוא הדלק -אין תחנות דלק בדרך צפונה והמרחק הקטן ביותר בין תדלוק לתדלוק הוא כ 420-ק"מ ,קצת יותר ממה ש"סילביה" עם מיכל הדלק המוגדל שלה ידעה לעשות ,והרבה יותר ממה שכל אנפילד רגיל יכול לעשות. הפעם השארנו חלק מהציוד שלנו במנאלי היות וידענו שאנו חוזרים לשם ורצינו להוריד משקל .גם הפעם לא הצטיידנו בחלקי חילוף והסתמכנו על ערכה לתיקון פנצ'רים, כלי עבודה ותושיה. את הרכיבה פרסנו על פני ארבעה ימים כשאת הלילות אנו עושים באוהלים מוכנים מראש שהמקומיים מקימים בכדי לאפשר לנהגי שיירות האספקה להתרענן ולישון בדרך הארוכה והקשה .האוהלים מחוממים ע"י תנורי סולר ויש בהם שמיכות עבות ללילה. קצרה היריעה מלספר על החוויות
לאדאק( -)Ladakחבל הארץ אליו שעברנו בדרך בכתבה זו ,אך אנסה משתייכת לה -עם עמק הנוברה להעביר את חלקן בתמונות ( ,)Nubra Vallyנופי העמק המדברי המצורפות. הזה מזכירים את מונגוליה וזהו ביתם של גמלים דו דבשתיים ממש כמו הכי צפון שיש במונגוליה .חציית מעבר ההרים הזה הגענו לעיר הצפונית (לה) -והיינו אינה דבר של מה בכך -אנו ניסינו שם התיירים היחידים במשך מספר לטפס אליו פעמיים וחזרנו על ימים .לאחר מכן ,התברר לנו עקבותינו בגלל מזג אוויר גרוע וקרח שבעקבות גשר שקרס ותוקן רק לאחר מספר ימים ,תנועת האופנועים על הכביש עד שהצלחנו בפעם והג'יפים לצפון נחסמה .שוב ,היתה זו השלישית לעבור אל צידו השני ולהגיע אל עמק הנוברה .בעמק -חוץ חוויה מיוחדת להיות המערביים היחידים בעיר ולצפות בחיי היומיום מגמלים דו דבשתיים ונופי דיונות של השלווים שלה ,לפני שהיא מתעוררת חולות נודדים לצד נהר מוקף הרים לחיים ע"י כל התיירים .מצאנו מקום מושלגים קיימת אווירה מיוחדת של נחמד לגור בו ויצאנו לטיולים יומיים איזור גבול למוד קרבות .העמק גובל בסין בצפון מזרח ובאפגאניסטאן מסביב לעיר. בצפון .את הכביש לגבול הצפוני של צפונית לעיר ,נמצא מעבר ההרים הודו סוגר מחסום צבאי שלא הסלול הגבוה בעולם (לטענת מאפשר לתיירים לעבור והוא ההודים) – "קארדונג הנקודה הצפונית ביותר אליה ניתן לה"( )Khardung Laבגובה 5602 להגיע בהודו. מטר .המעבר מקשר את
יום הולדת ב 13/6-חל יום ההולדת של ליאת ואנו החלטנו לחגוג אותו בדרך רומנטית .רומנטי בראש שלי זה באוהל ,עם ארוחה מבושלת על בנזיניה (כן -כל הטיול הזה היה מאוד רומנטי ) .היעד הנבחר -טסו מורירי ( )Tso Moririאגם מים מלוחים בגובה 4500מטר .ההגעה אליו לא פשוטה וכוללת נסיעה בדרכי עפר עם קטעי עבירות קשה ,זאת אומרת שאפשר להגיע אליו בג'יפ ,אופנוע או ברגל(הרבה ימי הליכה). כ 70 -ק"מ מלה,בכביש צדדי ,עוד לפני שהספקנו להרגיש טעמה של דרך עפר ,פתאום אני מרגיש את חלקה האחורי של "סילביה" מרקד לי מצד לצד .מיד הבנתי שמדובר בפנצ'ר ....עצרנו בצד הדרך הצרה, באמצע שום מקום ,כשמצד אחד שלנו מצוק ומצד שני תהום מעל נהר .נצמדנו לקיר המצוק והתחלנו
49
48
לפרק את הציוד מהסבלים כדי להגיע אל הגלגל האחורי. פירקתי את הגלגל וחלצתי את הצמיג בזריזות ,שלפתי את הפנימית החדשה מארגז הכלים ,דחפתי אותה בין הג'נט לצמיג והושבתי אותה במקומה ,כולי מלא אדרנלין מהשימוש הראשון ,בכל הטיול הזה ,בערכת תיקון הפנצ'רים שלי. התחלתי לנפח במרץ בעזרת משאבת הרגל שסחבתי כל הטיול ללא שימוש. טינג! נשמע קול שבר מתכתי. המשאבה נשברה ...טוב ,לא התייאשתי ,שלפתי את ה"פוקסילינה" -אצבע דבק אפוקסי להדבקה ותיקון מתכת .התחלתי ללוש במרץ בעודי מרגיע את ליאת שכבר החלה להראות סימני דאגה. מאז שנעמדנו בצד הדרך ,לא עבר בה אפילו רכב אחד... סיימתי "לתקן" את המשאבה, אך מייד התברר (לאחר חצי שעה של ניפוח סרק) שהיא לא מצליחה לבנות מספיק לחץ בשביל לנפח את הפנימית. הגיע זמן לעבור לתוכנית ב': טרמפים עם הגלגל לפנצ'ר מאכר הקרוב .תוכנית בעייתית משהו בהתחשב בזה שמאז שעצרנו לא עבר רכב אחד. ארזנו את חפצינו וקיווינו לטוב .הסתכלתי לשמיים ואמרתי לאלוהים שאם הוא מסדר לי טרמפ עכשיו ,אני מאמין בו .תוך זמן קצר הגיע רכב שנסע לכיוון הנכון וגם עצר לנו טרמפ .הסתכלתי
שוב לשמיים ואמרתי לו – לא משנה ,הסתדרתי ...עלינו עליו עם כל חפצינו ועם גלגל אחורי של אופנוע ,והשארנו את "סילביה" עומדת בצד הדרך ,בודדה ,בלי לדעת מתי נראה אותה שוב .נסענו כ40- ק"מ לעיירה הקרובה שבה היה פנצ'ר מאכר -תיקנו לנו את הפנצ'ר וניסינו לתפוס טרמפ חזרה ל"סילביה" .זה לא כל כך הצליח לנו -כבר היה מאוחר מידי ואף רכב לא נסע לכיוון .הקמנו אוהל בצד הכביש והחלטנו שאני אקום מוקדם ואתפוס טרמפ ל"סילביה" רק עם הגלגל, ארכיב אותו ואחזור לליאת. בבוקר עליתי על טרמפ שקירב אותי ל"סילביה" ,את יתר 5הק"מ עשיתי בהליכה עם גלגל אופנוע על הגב- ממש לא נוח .לבסוף הגעתי אליה וגיליתי שהיא מונחת בדיוק איפה שהשארנו אותה ואף אחד לא נגע בה -איזה יופי! הרכבתי את הגלגל וחזרתי לליאת -שעוד ישנה לה באוהל. האם יש דרך טובה מזו לחגוג יום הולדת? הדרך דרומה מועד תחילת הלימודים של ליאת ואיתו מועד הטיסה ארצה הלכו והתקרבו ואנו היינו חייבים להתחיל להדרים .ארזנו חפצים ונפרדנו מלה בצער רב. לשנינו לא היה ספק שאיזור זה ,מכל המקומות שהיינו בהם עד עתה ,דרש עוד זמן כדי שנמצה אותו .השארנו
טעם גדול של עוד ,והבטחנו לעצמנו שנחזור לשם בבוא העת. לא וויתרנו על ביקור בטסו מורירי ושילבנו אותו בתוכנית הנסיעה דרומה -למנאלי. יצאנו לדרך עם הרבה דלק עודף ,כדי שיספיק לנו לגיחה לטסו מורירי בלי לשוב ללה בכדי לתדלק .הפעם יצאנו עם עוד שני אופנועים -רכובים בידי חבר'ה שכבר הכרנו מהספיטי ורכבו איתנו גם לעמק נוברה .בכוחות מחודשים ,יצאנו לכבוש את הטסו מורירי כשליאת ואני נמשיך ממנו למנאלי ,והם יחזרו ממנו ללה. לאחר דרך מאתגרת ומעניינת מאוד ונסיעה בנופי בראשית, הגענו לפנות ערב לשפת האגם ,שם הקמנו אוהלים ובישלנו ארוחת ערב מפנקת לצד מאהל רועים מקומיים ועדרי הצאן ,היאקים והסוסים שלהם. למחרת בבוקר ,אחרי טיול רגלי קצר באזור ,ארזנו חפצינו ונפרדנו לשלום ממלווינו ,שחזרו ללה .אנו נסענו בדרך קיצור שבקושי מסומנת במפה לכביש (שאיתו הגענו ללה) המוביל ממנאלי ללה .חלק מהדרך היתה עוד יותר מאתגרת מהדרך של אתמול ,עם עליות תלולות ומעברי חול עמוקים. הגענו לכביש ברגשות מעורבים -מצד אחד ,מאוד נהנינו מה"לבד" של דרכי העפר ,מצד שני ,טוב לדעת שאם אתה נתקע או משהו חס וחלילה קורה לך -אתה
על כביש שעוברים בו אנשים. נסענו כמה שיכולנו עד הערב כדי שנוכל להגיע למנאלי כבר ביום שלמחרת .חנינו על פיסת קרקע לצד נחל קטן ,הקמנו אוהל ,בישלנו ארוחת ערב והלכנו לישון. קמנו לבוקר של ערפל סמיך, שהתפזר לו מהר כשהתחלנו בנסיעה. בערך באמצע יום הרכיבה ,כ120- ק"מ ממנאלי ,כ 120-ק"מ מסוף הטיול ,כ 120 -ק"מ מהנקודה בה אני מחנה את האופנוע ותולה עליו שלט "למכירה" ....אני מרגיש את כבל הקלאץ' מתחיל להקרע ...חוט אחרי חוט ,בכל העברת הילוך, הידית הולכת ונהיית רפויה .ראיתי שבקצב הזה ,מהר מאוד לא ישאר לי כבל קלאץ' ,ואני הרי ,גיבור גדול -עשיתי את כל הודו בלי כבלים חלופיים ...לא נשארה לי ברירה ,התחלתי להעביר הילוכים ללא קלאץ' ,במחשבה שאם יכבה המנוע מסיבה כל שהיא או שאצטרך לעצור עצירה מוחלטת או להניע ,עדיף שאוכל להפריד את המנוע מהגלגלים .כמובן שלא אמרתי לליאת מילה על זה שנקרע לנו הכבל -היינו עוד כ 70-ק"מ מהמוסך הקרוב ואני לא רציתי להדאיג אותה סתם. הגענו למוסך ,שהיה דקות לפני סגירה ,החלפתי את הכבל באחר והמשכנו בדרכנו. כשהגענו למנאלי ,כל שנשאר לי לעשות זה לחבק את ליאת חזק ולהודות לה על זה שהשתתפה איתי בהגשמת החלום הזה שלי ולברך על זה שסיימנו אותו ללא תאונות. זוהי הקלה אדירה וסיפוק אדיר עוד יותר לסיים כזה מסע ,ומצד שני מתחיל כאן שלב מאוד קשה בו צריך להיפרד ...מהאופנוע .נמכר!!!
50
צילום רחוב בזווית אישית פליקס לופה
51
חמש שנים עברו מאז הבנתי ,שהצילומים ,אותם התחלתי להעלות ברחבי הרשת באותה התקופה ,הם “צילום רחוב“ .ללא ספק הייתי מחמיץ את הז’אנר המופלא הזה לולא החשיפה המאוחרת שלי לאינטרנט .לא לקח לי זמן רב להבין שה”ילד” הזה הוא יתום כאן בארץ ( או לפחות חד הורי) והחלטתי לאמץ אותו בחום .מתמונה לתמונה התגלה לי עד כמה מדהים הוא הרחוב ,שופע חוויות אנושיות מרתקות ,בכל פינה, סמטה ,רחוב או שכונה ,כלומר בכל מקום בו מצויים בני אדם.
53
52
חמש שנים עברו מאז הבנתי ,שהצילומים ,אותם התחלתי להעלות ברחבי הרשת באותה התקופה, הם “צילום רחוב“ .ללא ספק הייתי מחמיץ את הז’אנר המופלא הזה לולא החשיפה המאוחרת שלי לאינטרנט. לא לקח לי זמן רב להבין שה”ילד” הזה הוא יתום כאן בארץ ( או לפחות חד הורי) והחלטתי לאמץ אותו בחום .מתמונה לתמונה התגלה לי עד כמה מדהים הוא הרחוב ,שופע חוויות אנושיות מרתקות ,בכל פינה , סמטה ,רחוב או שכונה ,כלומר בכל מקום בו מצויים בני אדם. חמש שנים עברו ועוד רץ אני אל הרחוב כמו ילד אל מגרש המשחקים .הרצון לשחק עם כולם בכל רגע פנוי
לא דעך עם השנים .הרחוב הוא מגרש המשחקים שלי, והאנשים בו הם “כלי המשחק” ,אפשר לומר. לרחוב חוקים משלו ,העוברים והשבים בו הם שותפי הלא מודעים למשחק .ב”משחקי” אני שואף לתפסם ולסדרם בקומבינציות שונות ,מתוחכמות יותר ,או פשוטות ,אשר יתאימו לרעיונותיי ,לתמונות אשר בדמיוני .דמיוני זה הוא המתעקש לשמור על סגנון אישי ,אותה טביעת אצבע הייחודית של כל צלם... סביבת העבודה של צלם הרחוב מורכבת מקבוצות אוכלוסיה שונות ומגוונות ,הנמצאות בתנועה מתמדת, מתחלפות מדי יום ,כשלכל אחת מהן כוונה ומטרה משלה .ההתמודדות השוטפת והשליטה ב”שפתה”
של כל קבוצה ,או לפעמים אפילו של אדם בודד ,היא הכרחית כדי להבין את התנהגות האנשים ואת “חוקי הרחוב” המעצבים אותה .זמן רב ,סבלנות חיכוך ומגע רב עם בני אדם שונים ומשונים ,נדרשים כדי לתמרן בהצלחה ברחוב ,בתוך שטחם הפרטי של בני אדם. ראייה ייחודית ,יכולת ניתוח הסיטואציה ותגובה מהירה הם כלי עבודתו של צלם הרחוב .אישיותו ,ניסיונו, חוכמתו וגישתו אל החיים הם ה”נשק” העיקרי עמו הוא יוצא אל הרחוב .המשחק כאן אינו טורניר בין שתי קבוצות -זה אתה נגד שאר העולם ,לבד אך לא בודד ,חמוש בקופסה קטנה אחת ,שבתוכה אוסף “כלי
המשחק” המיוחד והנדיר בעולם. עשרים וחמש שנים עברו מאז קיבלתי את קופסת הפלא הראשונה שלי ,ורק עתה אני מבין שכל השנים הללו היו הכנה למה שעוד לפני ,מה שטרם עשיתי .כל קילומטר שעברתי ,כל נעל ששחקתי ,כל אדם שהכרתי, כל תמונה שצילמתי ,כל מה שחיפשתי ,מצאתי ,חשבתי והבנתי ,כל אלה ועוד הם אבני היסוד שמהן נבנית אישיותו של צלם הרחוב .ואישיות זו היא מה שאנו מביאים עמנו אל “שדה המשחק של צילום הרחוב". עם אישיות זו ,ורק איתה ,אנו מתמודדים מול שאר העולם ,כשרק קופסה קטנה עם עין זכוכית מלוטשת,
55
54
חוצצת בינינו ובין העולם .דרך “עין פלא” זו אנו מביטים בעולם, מנסים להבינו ,מנתחים אותו ומגיבים אליו באינטואיציה הייחודית לכל אחד מאיתנו ,על פי ראיית עולמנו האישית ,ומנסים להביע את עצמנו דרכה ובאמצעותה .והיא המצלמה ,בתפקיד חייה אולי האחרון מתאמצת ללכוד עבורנו את רגעי הקסם המופלאים ,שמעלים בפנינו דמיוננו ואישיותנו ושהרחוב בנדיבותו מביא ומגיש לנו .אין זה חשוב כלל אם שמה של קופסת הקסם הוא“ :לוכדת החלומות האינדיאנית” או “לוכדת המציאות היפנית” .תודו שגם אתם נשביתם בקסמה ,צועדים כעיוורים אחרי מנגינת התריס המתוקה. www.felixlupa.com
57
56
ומה שביניהם
יצירה חיקוי ואדים סיגלוב
תלמידים וקוראים יקרים ,לכל אורך ההיסטוריה אמנים חיקו או העתיקו עבודות של אמנים אחרים -התופעה החלה כבר בימי קדם כשתלמידים העתיקו ממוריהם לרכישת שליטה בטכניקת הרישום ,הציור והפיסול. התופעה העמיקה בסדנאות אמני החצר של הרנסאנס והתרחבה עם התבססות האמנות ופתיחת מוזיאונים ציבוריים אליהם נהרו תלמידי אמנות בכדי להעתיק וללמוד מיצירות המאסטרים הגדולים –תופעה שאנו רואים עד היום במסדרונות הלובר ,המטרופוליטן וגם במוזיאונים בארץ .מטרת תלמידי האמנות הינה ליצור גרסה דומה כמה שניתן ליצירה המקורית –אם כי לפעמים תוך כדי מתן פרשנות אישית.
גם בתחומים יצירתיים אחרים אנו יכולים למצוא חיקויים ,למשל בקולנוע: A Bug’s Lifeו Antz -הם שני סרטי אנימציה ממוחשבת שיצאו לשוק כמעט בו זמנית ועוסקים בהאנשת חרקים .במקרה זה ההעתקה ההדדית היא רק נושאית-רעיונית והיא הובילה לשני סרטים נפלאים אך
קלאסיים .לפעמים העתקה רעיונית היא לא ממש מודעת ,חישבו לרגע על הדוגמא הבאה :אנו הולכים בקבוצה ואחד מאיתנו רואה משהו מעניין ומצלם אותו .אנו רואים אותו מצלם ,מתלהבים ומצלמים גם כן .האם זוהי העתקה רעיונית? בהחלט. האם זה "בסדר"? לדעתי התשובה הינה
“The Ghost Window”, Vadim Sigalov, 2006
שונים מאד זה מזה .אם נלך צעד נוסף קדימה ,העתקה "מתקדמת" ממש משכפלת חומרים -למשל אקורדים שמועתקים על ידי מוסיקאים -במקרה זה החוק קובע מספר מסוים של אקורדים להם מותר להיות זהים בין שיר לשיר ומעבר לכך יש בסיס לתביעה על גנבה אמנותית. העתקה רעיונית בצילום מקובלת למשל כאשר היא נעשית לצרכי לימוד –מדריך מצלם תמונה לדוגמא ומבקש מתלמידיו לחקות אותה על ידי יצירתה מחדש במצלמות שלהם –ממש כמו תלמידי אמנות
Alfred Stieglitz (American, 1864-1946). Fountain, photograph of sculpture by Marcel Duchamp, 1917. © Succession Marcel Duchamp, Villiers-sous-Grez, France
חיובית כל עוד הצילום שלנו יהיה שונה משלהם ומיוחד באופיו -אחרת נתקל בתופעה המוכרת מיציאה קבוצתית לשטח בה משתתפים רבים חוזרים הביתה עם אותה תמונה בדיוק .יחד עם זאת ,הצלמים היצירתיים בחבורה נבדלים מהשאר כי גם בסיטואציה המונית הם מוצאים את הצילום המייחד אותם -את האמירה האישית שלהם. מתי נכון לצלם יצירה של מישהו אחר? לדעתי רק כאשר אנו מוסיפים משהו ויוצרים מהשילוב תמונה חדשה או אמירה ייחודית .לדוגמא :אם נצלם גרפיטי ,שלט
חוצות או כרזת רחוב בפני עצמם אולי ניצור תיעוד מעניין ,אבל אם נצלמם יחד עם אנשים אשר מתייחסים או מגיבים אליהם הרי יצרנו משהו חדש עם משמעות נוספת ומעניינת .בדוגמא המצורפת התלהבתי מחלון מסוגנן שעיצב הארכיטקט גאודי אבל צילום רגיל שלו היה יוצר תוצאה תיעודית בלבד .חיכיתי שיתקרבו אנשים אל עברו השני ובו בזמן גם הגיעה אל הצד שלי צלמת מזדמנת – וכך נוצרה בתמונה דינמיקה חדשה וסיפור שונה שלא היה שם קודם לכן. אי אפשר לדבר על חיקוי והעתקה בלי להזכיר תנועה באמנות שנקראת Readymadeאו - Found Artהכוונה היא לשימוש בחומרים קיימים (מוכנים) ובדרך כלל יצירת משמעות חדשה על ידי הוצאתם מהקשרם או שימוש בהם בדרך שונה .דוגמא שתמיד תיעבתי היא של מרסל דושאן ,ממציא התנועה ,אשר לקח משתנה ,הציב אותה על כן בתערוכה וקרא לפסל "מזרקה" .כאמן יוצר תופעה כזאת הטריפה אותי ,אך לאחר שנרגעתי וחשבתי מעט על העניין הבנתי שאמנות, במיוחד בעולם המודרני ,לא בהכרח דורשת כושר יצירה טכני אלא החוזק שלה הוא באמירה המיוחדת והשונה .ההבנה הזו לא גרמה לי לאהוב את ה"משתנה" אבל אני חש נוח מספיק בכדי לכתוב עליה. גם כשאנו מצלמים אנו לעיתים לוקחים משהו קיים מן המציאות ומוציאים אותו מהקשרו -למשל הצילום המוכר של ברז מטפטף בו אנו מקפיאים טיפה ומטשטשים את הרקע על ידי עומק שדה רדוד .לא ציירנו וגם לא פיסלנו את הברז או הטיפה. אבל אם התמונה היא מעניינת ומחזיקה את העין שלנו ,הרי שבמובן מסוים גם אנחנו יצרנו משהו על ידי שימוש ב .readymade התרומה שלנו היא הרעיון והראיה תוך שימוש נכון בטכניקת הצילום. עד כאן להפעם ,מעבר לצילום נגענו מעט באמנות ,גישה ליצירה ואמירה אישית .אם נושאים אלו מעניינים אתכם אני ממליץ לכם לבדוק את הקורס המתקדם החדש "התפתחות אישית בצילום" .להתראות בגיליון הבא וצילום נעים ,ואדים
59
58
כישרון?
כישרון זאת מילה חמקמקה ,כזאת שמגלמת הרבה. כל אחד מאיתנו מפעיל מגוון של אסוציאציות לשמע המילה כישרון .חלקנו נזכרים מיד בדודה הבשלנית שיש לה כישרון במטבח כמו שאין לאף אחד אחר .חלקנו נזכרים בכוכב הכדורגל המוערץ עליהם (אולי ליונל מסי?) והכישרון שלו ברגליים. חלקנו חושבים על זמר ,שחקן ,אולי צייר ...כישרון מבטא משהו אמורפי שמבדיל בין הטובים לטובים ביותר .אנחנו מבדילים בין המובילים בכל תחום, לכל היתר ,באמצעות מה שאנחנו מגדירים כישרון. מהו אותו "כישרון" חמקמק? האם נולדים עם זה? האם ניתן לפתח את זה? תרשו לי להעלות תיאוריה .כולנו מבודלים אחד מהשני בסטים שונים לגמרי של תכונות מקוריות, ולכל אחד מאיתנו יש "כישרונות" שונים ,אלא שכל אחד מאיתנו יכול לתעל את הכישורים שלו באופן אינדיבידואלי לטובת אותה מטרה ,לדוגמה, צילום יצירתי .אני לא מתכוון לטעון שאין דבר כזה "כישרון" אלא לטעון שכישרון זאת לא רק יכולת מולדת ,אלא שורה של תהליכים ומתודה מסודרת כדי להוציא מעצמך את המקסימום .בנוסף ,נטיית הלב שלנו ,והאמביציה שיש לנו משחקים תפקיד משמעותי ,והם למעשה הדלק שמלבה את התהליך לכדי הצלחה.
סיפור בעשרה צלמים
תחשבו על 10צלמים שיוצאים לצלם ביחד .כולם מרוכזים בקרן רחוב אחת ,באותו זמן ,ובאותם תנאי תאורה .לכאורה יש מגבלה עצומה של הנושאים השונים שהם יכולים לצלם ,ועדיין כל אחד יחזור מיום צילומים כזה עם לפחות 5תמונות שאף צלם
חלק ישימו לב לצבעוניות ,חלק ישימו פוקוס על ניסיון לתעד את האווירה בחשיפות ארוכות .חלק יחפשו מרכיבים של אנושיות באנשים שעוברים דרך אותה קרן רחוב.
אם אין אני לי אם כל אחד מאיתנו היה מודע יותר לצורה שבה הוא מנתח סיטואציה ,מודע יותר להבדל בין הצורה שבה הוא חושב לאיך שאחרים חושבים ,היה קל יותר לייצר אמירה ייחודית באופן נשלט. כשנכיר את ההבדלים נוכל לחזק את המרכיבים שהופכים אותנו שונים .לשכלל אותם ולהכניס לתוכם מאפיינים שידגישו עוד יותר את צורת החשיבה האינדיבידואלית שלנו. השלב הבא ,אחרי אותה מודעות עצמית ,הוא השלב שבו אנחנו מייצרים לעצמנו סגנון מבודל משלנו. כזה שאחרים יוכלו לזהות מיד שמדובר בעבודה שלנו .זה קורה מתוך מודעות והבנה בשילוב עם יישום מתמשך בתנאי צילום שונים .אנחנו נגלה על עצמנו איך אנחנו חושבים ומה אנחנו מחפשים, בשונה מאחרים ,כשמצלמים בעיר ,בחוף הים, בלילה ,בתוך פאב חשוך ,בסטודיו ,וכו' כשהתחלתי ללמד תהליכים של צילום יצירתי, רבים טענו בפני שצילום יצירתי הוא תוצאה של כישרון ,וזה לא תהליך שניתן ללמוד אותו .טענה חמקמקה ,אני מודה ,והתלבטתי בה רבות .ניסיתי לנתח את התהליך שאני עברתי ,ללא כל הכשרה או לימודים ,תהליך שהביא אותו לנקודה שבה יש לי סגנון אישי ,ורבים מאשימים אותי כבעל "כישרון" בצילום יצירתי .לא פשוט לשבור תהליך שקרה לך
"תחשבו על 10צלמים שיוצאים לצלם ביחד .כולם מרוכזים בקרן רחוב אחת ,באותו זמן ,ובאותם תנאי תאורה .לכאורה יש מגבלה עצומה על הנושאים השונים שהם יכולים לצלם ,ועדיין כל אחד יחזור מיום צילומים כזה עם לפחות 5תמונות שאף צלם אחר בחבורה לא צילם .איך זה קורה?" גלעד בנארי
אחר בחבורה לא צילם .איך זה קורה? אז מה באמת התהליך שעובר על כל אחד מאותם 10צלמים שונים ,באותה קרן רחוב? כל אחד מפעיל את סט הכישורים והמאפיינים האינדיבידואלים שלו כדי לייצר אמירה ייחודית. לדוגמה :אלה שהתכונות הבולטות שלהם הם דמיון וחשיבה אנליטית יצלמו אבסטרקט .יהיה להם קל יותר מאחרים לראות בחלקים מתוך השלם ,שלם בפני עצמו .הם יזהו טוב יותר מאפיינים גרפים כדי לייצר צורה בחלק מהצורה השלמה. דוגמה נוספת :אלה שהתכונות הבולטות שלהם הם חשיבה סיפורית יצלמו סיטואציית רחוב .הם יתכננו את הרעיון ,ובסבלנות יחכו למישהו שיעבור או למשהו שיקרה.
באופן ספונטני ,ולאורך זמן ,לשלבים ומרכיבים, אבל אני מאמין שכל אחד שיש בו אמביציה לצילום יצירתי ,ימצא בעצמו את היכולת הזאת באמצעות המרכיבים הבאים: .1אהבה גדולה לצילום האמנותי .2אמביציה לאמירה אישית וייחודית (מבחינה אמנותית) .3רכישת סט כלים שיעזרו לחשוב "יצירתי" .4יישום באמצעות שעות ארוכות של צילום אז נניח שאנחנו כבר מכירים את עצמנו יותר ,מהם אותם כלים שיעזרו לנו לחשוב יצירתי? את זה אני אנסה להציג בפניכם במאמר הבא שלי.
צילום הטבע בישראל רועי גליץ
טבע? בישראל?
כן ,מסתבר שגם בארצנו הקטנה יש הרבה מאוד טבע שנמצא מתחת לאף שלנו ,רק צריך לדעת לפתוח עיניים ,להטות אזניים ולשים לב .אמנם לא מדובר בשמורות הענק של אפריקה ,יערות הגשם של מרכז אמריקה או בעלי החיים האקזוטיים של אוסטרליה ,אבל כמו כל דבר אישי – זה שלנו ואנחנו נאהב את זה כי זה שלנו.
נודדים נודדים
יונקים?! איזה יונקים בכלל נשארו לנו כאן?
אמנם זה לא כמו העושר שהיה כאן בימי התנ"ך שם שמענו אפילו על אריות שמסתובבים כאן ,אבל עדיין נותר מגוון של יונקים שחיים בסמוך אלינו ,רואים ואינם נראים .יש טורפים כמו תנים, שועלים ואפילו זאבים וחבר'ה צמחוניים החל מצבאים ויעלים ועד לחזירי בר, נימיות ושפנים .היכן ניתן לראות אותם? בשטחים פתוחים ברחבי הארץ ואפילו, לצערינו ,בשטחי מגורים בהם אנו פלשנו לטריטוריות שלהם ,נוברים בזבל ונדרסים על ידי רכבים. צלמי הטבע בישראל והאחריות הקולקטיבית אין ספק שכשמדובר על צילום טבע, ישראל היא בהחלט אימפריה בתחום עם צלמים מעוררי השתאות ברמה בינלאומית עם הרבה גלריות מרשימות וצילומים מעוררי
שעות הצילום הן מאוד מוגבלות ,בערך שעה וחצי אחרי הזריחה ועד שעה וחצי לפני השקיעה .זה אומר לקום לפני הזריחה להתמקמות תחת הסוואה (ראו את הכתבה בגליון זה בנושא) ,זה אומר לחכות בסבלנות שבעלי החיים יתקרבו אליכם וזה אומר להיות מוכנים לחזור גם בלי כלום הביתה .ישנו מגוון עצום של אתרי צילום איכותיים: בצפון יש לנו את אגמון החולה המדהים, קרוב יותר יש את בריכות הדגים של מעגן מיכאל ומעיין צבי ואת איזור עמק חפר ,ואפילו באיזור השרון ניתן למצוא מגוון עצום ומרשים. דרומית לגוש דן יש את איזור בית שמש, השפלה ,עין בוקק ומצפה רמון ואיזור אילת. דרך טובה מאוד לאיסוף מודיעין איכותי היא הפורומים של הצילום ושל הטבע והצפרות. ככל שתדעו יותר על המקום ועל בעלי החיים שנמצאים בו ,תוכלו להיות מוכנים יותר לנושא.
איך מצלמים? היכן מצלמים?
ישראל היא מעצמה מהרבה בחינות ,בין יתר היתרונות של מדינתנו הקטנה ,אנו יושבים על ציר הגירה ראשי של ציפורים ועופות מ אירופה לאפריקה וחזרה ואנו יכולים לראות זאת בדמות מאות מינים שונים שעוברים דרכנו מדיי סתיו ואביב וחלקן אפילו נשארות לקצת יותר מביקור זריז .כמובן שתושבי הקבע אצלנו הם לא פחות מיוחדים ואנחנו יכולים לראותם סביב השנה, מקננים ,מקימים משפחות ודורות של צאצאים ומתפרנסים מאכילת חרקים ,תולעים ופירות. חלקם אנחנו מכירים בשמות ומזהים אותם כמו דרור ,עורב דוכיפת ונחליאלי ,את חלקם רובנו מכירים בשמות בלבד ומעטים יודעים לזהות את הפשוש ,החוחית והסיקסק ועל חלקם אפילו לא שמענו כמו חרטומית ,כוס חורבות וזרון ,אבל היכרות קצרה עם עולם העופות יגלה תחום מרתק שמלווה אותנו בחיי היום יום, בחצר של הבית ,בנסיעה לעבודה ובכל מרחב פתוח.
השתאות .שילוב של טכניקה ,מחוייבות למטרה, ציוד איכותי והבנה של התחום הולידו צלמים שקוטפים פרסים בתחרויות בינלאומיות ונהנים מייצוג מרשים בעולם .לצלמי הטבע יש אחריות כפולה ,מצד אחד אנחנו אחראים להציג את עולם הטבע לכולם ,לתעד ולשתף מתוך מטרה לשמר ,להציל ולחנך ומצד שני אנחנו צריכים להיזהר לא לפגוע באותו הטבע שאנו מתעדים וזה אומר לא להתקרב לקינים וגוזלים ,לא להרוס בתי גידול ולהקפיד לא להשפיע על מהלך הטבע המתועד.
בגליונות הבאים ,נפרט לכם על טיפים נוספים ומקומות נוספים לצילום בעלי חיים בארץ www.galitz.co.il
61
63
62
כדי להמחיש למה אני מתכוון ,בחרתי להציג בפניכם היום שני צילומים שצילמתי בפפואה גינאה החדשה במסע צילום שערכתי למדינה המופלאה הזו ,ושאודותיו כתבתי ב"מוסף הארץ" ,במגזין " "Asian Geographicב"מסע אחר" וב"טבע הדברים". את הצילום הראשון צילמתי באי ששמו בוגונוויל .אי זה סבל ממלחמת אזרחים קשה שנמשכה 12שנים ארוכות ומדממות .הגעתי לבוגונוויל זמן לא רב אחרי שנחתם הסכם השלום בין הכוחות המורדים לבין הממשלה הפפואנית ,והייתי התייר השלישי שהגיע לאי הזה באותה השנה. אחר הצהריים אחד ,יצאתי חמוש במצלמתי לסייר ברחבי האי .לקראת שקיעה ,פגשתי את הילד שאתם רואים בתמונה .הוא שכב על גג של סירת דיג שעמדה על גדתו החולית של מפרץ קטן ומקסים ,והשקיף אל האופק המאדים .העיניים שלו ,שראו לא מעט דם ושבכו לא מעט דמעות ,הביטו קדימה בחשש אבל גם בתקווה לעתיד טוב יותר .מבחינתי ,הן סיפרו את הסיפור של האי העצוב הזה בלי מילים ,הכי טוב שאפשר. בדיוק כשהתרומם ללכת משם ,צילמתי אותו -אבל לא לפני שהכרתי את הסיפור של האי הזה בפרוטרוט .לא לפני שלקחתי על עצמי אחריות וסיכונים אישיים בהגעתי אליו. לא לפני ששמעתי סיפורים מצמררי שיער מהמקומיים שנפתחו אליי לאט לאט .לא לפני שחוויתי מלחמה ושכול בעצמי .צילמתי את מה שצילמתי מאחר והייתי גדוש ומלא בתחושה מסויימת. לעומת זאת ,את הצילום השני צילמתי בכפר לרייבינה הנמצא באחד מחופי האי ניו איירלנד כ 500-ק"מ משם .באי זה ,אין משמעות לכסף או לזמן .תושביו מלאי שמחת החיים ,לא יודעים מלחמה מהי ,כבר דורות רבים .חייתי איתם תקופה ,וספגתי את השלווה המדבקת שלהם .כששני הילדים הללו ,מצאו קרש שנסחף אל החוף זו הייתה עבורם מתנה שאין כמותה .הם שיחקו איתו שעות על גבי שעות, ואני איתם ...בחרתי לצלם אותם בתנועה, במהירות תריס נמוכה ועם מבזק משלים... אדם אחר ,עם מטען אישי אחר ,היה מצלם צילומים שונים לחלוטין באותן סיטואציות עצמן ...אולי היה מתפעם דווקא מיופיו הבתולי של בוגונוויל ,ומעוניים של ילדי ניו איירלנד... אחרי הכול ,כך אני מאמין – המציאות היא כמו מראה למה שבעמקי נשמתנו .כך אנו חווים אותה ,וכך אנחנו מצלמים אותה...
יונתן ניר
בכל גיליון של "קומפוזיציה" ,אחלוק אתכם כאן סיפור או הגיג או רעיון שעלה במוחי, הקשור באופן כזה או אחר לצילום ,ולאופן שבו אני תופס המושג הרחב הזה ...לא אכתוב כאן על עניינים טכניים (כמעט.)... על פי השקפתי ,טכניקה היא עניין נרכש שמושם עליו דגש גדול מידי בעולמנו הממוחשב .אני מאמין שכשמתמקדים בטכניקה יתר על המידה ,נוטים להתעלם מחשיבותם של הרגש ,האינטואיציה, והרוחניות של הצילום ,ואני מאמין שדווקא אלה הם הדברים שמביאים את הצלם למקום הנכון ,בזמן הנכון ,לרגע אחד מכריע של חיבור מופלא עם האובייקט ,חיבור שעובר אחר כך דרך הצילום אל המתבונן, ונוגע בו ישר בלב. אני כותב לכם את הטור הזה מבית החולים "בני ציון" בחיפה .אני נמצא כעת בקומה השמינית הצופה אל מפרץ חיפה ,וביום יפה כמו היום ,אפשר לראות מכאן בקלות עד לראש הנקרה ...מי שמכיר את בית החולים הזה מעלה וודאי חיוך על שפתותיו כעת .הוא יודע שבקומה השמינית נמצאת המחלקה השמחה ביותר בבית החולים .מחלקת היולדות .ואכן ,על המיטה לצידי שוכבת בת זוגי האהובה ,ועליה מנמנמת ילדתי הראשונה שאפילו שם עדיין אין לה .היא בת יומיים וקצת .יפה כמו מלאך. רכה כמו ענן .מתוקה כמו סוכרייה על מקל. ומה הקשר בין זה לבין צילום? לעניות דעתי יש קשר. כי כשילדתי פוקחת את עיניה ,מתבוננת סביב בעולם המטושטש שמקיף אותה, כשהיא שומעת את צליל קולו של אדם חדש שנכנס אל החדר ,או כשחסר לה משהו או לא נוח לה ,היא מגיבה באופן הכי ראשוני ,הכי טהור ,והכי אמיתי שיש .ללא מחשבות מציקות ,ללא מחסומים ,ללא רגשות אשם ,או פחדים שנצרבו בתודעתה בעבר ...אצלה יש רק הווה .רק כאן ועכשיו... היא רגישה ,היא אינטואיטיבית ,היא מלאת חיים. ובדיוק מהמקום הזה ,אני חושב שנכון לצלם. כי כצלמים ,כך אני מאמין ,אנחנו לא יותר ממגשרים שמנסים לספר בלי מילים למישהו אחר ,על קשר שנוצר בינינו -לבין האובייקט שלנו ...אנחנו מנסים להעביר באמצעי וויזואלי את החוויה הפרטית שלנו לאדם אחר ,ואני מאמין ,שכמה שהחוויה שלנו תהיה יותר מזוככת ,עוצמתית וברורה לנו ,שכמה שנרגיש אותה עמוק יותר בנשמתנו ,שכמה שנהיה יותר כנים עם עצמנו ברגע שבו אנחנו יוצרים את הדימוי המצולם שלנו -כך יחווה ויעריך אותו מי שיתבונן לבסוף בתוצאה...
לצלם סיפור
אני שמח ונרגש לכתוב לכם את הטור הראשון שלי בגיליון הראשון של מגזין "קומפוזיציה" ,ומאחל מכאן בהצלחה למוציאים לאור לכותבים ולקוראים .מי ייתן ומגזין זה יעשיר ויתרום לידע של כולנו ,ויקרב בין קהילת הצלמים בארץ.
65
64
הגיגים על מאקרו ,או למה אצלי בבית לא מגרשים זבובים... מאת אלון קירה "קסם זה דבר נפלא!" (הארי פוטר). ואני אומר :מאקרו זה קסם!! כמו קוסם האוחז בידו שרביט רב עוצמה ומתהלך בשביליו המפותלים של עולם הקסם ,אני מרגיש את עצמי לעיתים קרובות ,כשבידי מצלמה ועדשת מאקרו. עולם שלם ,פראי ,עשיר וצבעוני מחכה לי מתחת לאף .לא ,לא צריך להרחיק לאנטרקטיקה או למחוזות רחוקים באפריקה. ממש כאן ,בגינה שמתחת לבית המשותף ,בגן הציבורי הסמוך או בשדה הקוצים שנושק לקצה השכונה מצויים טורפים אכזריים ,ציידים מתוחכמים ,בנאים אדירים ,יצורים שנראים כאילו יצאו זה עתה מסרט מדע בדיוני מופרע במיוחד ועוד לא הזכרתי את המעופפים הקדמונים וטווי הרשתות הקטלניים שהיו משאירים אפילו את ספיידרמן מבויש... אני חייב להודות שעולם המאקרו השתלט עלי .יופיו של הטבע בשילוב טכנולוגיה עדכנית ושלל טכניקות ,חלקן ממש על גבול האקזוטיקה ,הופכים את התחום הזה לכל כך מרתק בעיני .ואולי הכי חשוב – כמעט אינסופי באפשרויות להתפתח בו .היכולת לרדת לרזולוציות מפורטות ביותר ולהשיג עושר כמעט בלתי מוגבל של פרטים מנקודת מבט לא יומיומית ,הם אלו שעושים את צילום המאקרו לתחום שבו אפשר להשיג ראיה ייחודית על החיים שסביבנו ועל עולם הטבע הקרוב והרחוק. הגיגים על מאקרו
למה אצלי בבית לא מגרשים זבובים מאת אלון קירה
לכן משול בעיני צילום המאקרו לקסם .פתאום הקטן הופך לענק .השולי לעיקרי .הנסתר מתגלה לפתע במימדים בלתי רגילים והלסת נשמטת לנוכח המגוון והיופי! את הבמה שניתנה לי כאן ,במגזין קומפוזיציה ,אני מתכוון להקדיש ,תחילה ,לסדרת מאמרים מפורטת בנושא צילומי מאקרו .כאן אדון בענייני ציוד ואופטיקה אסביר על הטכניקות השונות המקובלות יותר ומקובלות פחות בתחום צילומי זה, אעמוד על הבעיות הרבות המתגלות בו ועל הדרכים לפתרונן. וכמובן כיצד ניתן להתקרב לכל אותם יצורים שברך כלל אנחנו נוטים להשליך עליהם נעל ,כשהם חודרים לפרטיותנו ומזהים אותם ברוב המקרים כמזיקים .אז זהו ,הגלגל עומד להתהפך .מעכשיו אנחנו נחדור לפרטיותם ונחשוף אותם במערומיהם...כן ,רובם אינם לבושים וחלקם הגדול אפילו לא נוהג להתגלח כלל! דבר אחד שכדאי לזכור -מאקרו זה לא רק ג'וקים! מגוון רחב מאוד של נושאים צילומיים נכנסים לתוך הקטגוריה הזאת. החל מפרחים ,תכשיטים ואוכל ועד לצילומים טכניים של עצ־ מים זעירים וצילומי רפואה של עיניים ושיניים...מה לא בעצם? דבר שני שכדאי להבהיר ,מידי פעם אומרים לי :טוב ,עם עדשות יקרות וציוד איכותי זה לא בעיה! טעות! ציוד טוב ואופטיקה יקרה לא יחפו על העדר טכניקה,
66
הבנה וניסיון .ובנוסף לכך מסתבר שכמעט כל מצלמה ואפילו הקומפקטיות הפשוטות ביותר מסוגלות בעזרת אמצעי עזר זולים ,להניב תוצאות מאקרו מרשימות באיכות מעוררת התפעלות. את דרכי בעולם הקסם הזה ,התחלתי לפני שנים ,כשלצידי מצלמת אולימפוס קומפקטית ופשוטה .הרצון לחלוב ממנה כל קמצוץ של הגדלה ולהשיג עוד קצת קרבה לאובייקט מבלי להתפשר על האיכות ועל הפרטים ,הם שהביאו אותי להבנה שבמאקרו כמעט הכל אפשרי! את הניסיונות הראשונים שלי עשיתי על אובייקטים מזדמנים – מי לא נתקל בזבוב בסלון בחודשי הקיץ הלוהטים...תמונת פורטרט הזבוב המוצלחת הראשונה שהשגתי...הפילה אותי! ומאז ,כשנכנס אלינו זבוב לבית ,הילדים קוראים מייד לאבא .אצלנו פותחים לו שולחן, מתייחסים אליו כאל סלבריטאי ,ולאחר שהצטלם היטב מכל זווית אפשרית ,מודיעים לו כי בכוונתנו לשבת לארוחת ערב. אך ממליצים לו לעלות קומה אחת מעלה לביתם של השכנים. השכנה מלמעלה בשלנית מעולה! הם תמיד מודים לי אחר כך על ההמלצה... לשאלות ותגובות: allonkira@yahoo.com
69
68
בפוקוס:
Nikon D90 מאת :יוסי קרמר ()TED
המצלמה הזו הגיעה אלינו על מנת להחליף את ה D80של רעייתי ובאותה הזדמנות ,הרצתי לה סדרה קצרה של מבחנים לראות מה נשתנה .ה D80היתה אחותה הצעירה של ה D200בתוך אריזה פלסטית עם הרבה מאוד פונקציות משותפות וכמה פונקציות חדשות שאומצו אחר כך על ידי מצלמות מתקדמות יותר של ניקון -כמו ה D-Lightingועוד .יתרונה של ה D80היה ביחס המצויין של מחיר לעומת ביצועים שהיא סיפקה ושרתה את זוגתי תקופה ארוכה .מצלמה זו הפכה לנכס צאן ברזל אצל הרבה צלמים -אם כגוף יחיד או כגוף שני שיודעת להפיק צילומים מרהיבים ואיכותיים. כשלוקחים את שתי המצלמות ביד, ה D80וה D90נראה כאילו הן זהות לחלוטין והשדרוג הוא רק בשם המצלמה. מבט קרוב יותר מגלה שזה לא בדיוק כך .ההבדלים הם גדולים ונולדים מהרבה הבדלים קטנים. קודם כל ,המסך האחורי של ה D90 הוא כמו המסך של האחיות הגדולות – ה ,D3ה D300וה .D700גדול ,מפורט ומרהיב. שנית – העינית .במבט ראשון היא נראית דומה ,אבל בשימוש בה היא כבר נראית אחרת – בהירה ,גדולה ומדוייקת. למצלמה יש – Live Viewשמגיעים אליו בלחיצת כפתור אחורית. המראה מורמת והמצלמה הופכת דה פאקטו למצלמת P&Sמהבחינה הזו. האוטופוקוס איטי במצב הזה אבל האפשרות לצלם בזויות משונות ,מעל לראש או לקמפז במדוייק צילומים קריטיים מכריעה את הכף לטובתה. בלחיצה קלה על כפתור ה OKהמצוי במרכז חוגת הבקרה מאחור -המצלמה מתחילה לצלם וידיאו .ישנם שני מצבים שניסיתי – וידיאו רגיל ווידיאו .HDמצב וידיאו ה HDמפיק סרטון מדהים באיכותו. הנפח שהסרטון זולל גדול למדי כי הוא עובד בשיטת MJPEGשהיא בזבזנית במקום והקובץ לא ניתן לנגינה על ידי כמה Playersכמו ה TVIXהמשמש אותי כ JUKEBOXלניגון סרטי ,HD סרטי DVDואפילו DIVXבאיכויות
מפתיעות לטובה על הטלויזיה שלי. במאמר מוסגר -נגן כזה המאפשר התקנה של דיסק קשיח בתוכו של ( 1TBשזה 1000ג"ב) ויכול להכיל למעלה מ 200סרטי DVDלא מכווצים להפעלה מיידית – מאוד נוח .הוא איננו תומך (כרגע) בפורמט ה .MJPEG מה עושים? ישנה תוכנה חינמית הקרויה MPEG Streamclipהמאפשרת המרה קלה ומהירה של הפורמט הזה למה שאתם רוצים .למשל ,המרה ל MP4אורכת זמן קצר יחסית (אם לא מבקשים לשנות את הרזולוציה – ואפשר לבקש לשנות למשל את הרזולוציה המקורית 720Pל 1080אבל זה לוקח זמן ונפח) יוצרת קובץ איכותי שקטן פי 4לפחות מהקובץ המקורי וניתן לנגינה ב TVIX וכל תוכנת נגינה אחרת במחשב. הסאונד הינו מונו ולא סטראופוני, שזו לדעתי פשלה של ניקון אבל הוא איכותי דיו. נוספת למצלמה בצד האחורי פונקציה שלא היתה קיימת ב D80עם כפתור הקרוי INFOשמצוי ב D60וב D700 שמעביר את מה שכתוב בצג ה LCD העליון הקטן למסך האחורי הגדול ומאפשר צפייה נוחה בכל הפרמטרים של המצלמה בגדול .צג ה LCDהקטן למעלה לא די גדול כדי לראות בקלות למה המצלמה מכוונת .מאוד נוח. למצלמה תפריטים רבים ומפורטים יותר בהשוואה ל D80עם הרבה פונקציות נוספות ,אבל לא אכנס אליהם כי מהמפרטים שפורסמו ברשת
ניתן לראות את כולם. השליטה באיזו ובאיזון הלובן מצויה באותם כפתורים אחוריים כמו ב D80 ואליהם אגיע בשלב מאוחר יותר. המצלמה הינה בת 12מ"פ לעומת ה D80שהיתה בת 10מ"פ .שדרוג קטן, אבל לא ממש משמעותי. המצלמה מהירה בתגובה – הדלקה, פיקוס ,צילום – יותר מאחותה המבוגרת ומתיישרת עם הדור החדש של ניקון. בלי לאפשר שליטה של המשתמש, מובנות במצלמה פונקציות מתקדמות המצויות רק במצלמות הגדולות של ניקון – שליטה ב ( CAעיוותי צבע) ומידה מסויימת של שליטה בהאפלת פינות. ניתן להרכיב על המצלמה עדשות הידועות לשמצה בעיוותי הצבע שלהן (הילות צבעוניות בשולי התמונה של אלמנטים כהים על רקע בהיר) והמצלמה תסיר אותן לחלוטין. כשבחנתי את ה 18-105החדשה השתמשתי בהתחלה ב D90והתוצאות היו מוזרות לי למדי. זו עדשה זולה ,ענייה באלמנטי – ED הכיצד היא נטולת CAלחלוטין? כשהרכבתי אותה על ה D200עיוותים אלו צצו במלוא הדרם .אמנם ,הם בכמות קטנה יחסית והעדשה איננה אחת מ"פושעות" ה CAהגדולות ,אבל ניתן למצוא אותם ,בפרט בפריימים שחשופים ביתר. על ה D90הם פשוט אינם ,נאדא! גם האפלת הפינות הידועה של מספר עדשות של ניקון ,ובראשן ה 18-200
71
70
במצב הטלה דוכאה כמעט כליל בצמצם פתוח לרווחה! צמד תוספות מבורכות ביותר. אני מקווה שבעקבות זאת לא תחדל ניקון להתאמץ ולהוציא לשוק עדשות נטולות CA או האפלת פינות... אני מעריך שלגבי ה CAישנו אלגוריתם שרץ על הקובץ ומנקה את ההילות הצבעוניות או מובנית במצלמה טבלת עדשות – Look up tableהיודעת למחוק אוטומטית .CAלגבי האפלת הפינות ,כמעט ואין לי ספק שמובנית במצלמה טבלה שכזו. יש במצלמה פונקציות מרתקות נוספות – כמו "פיתוח" RAWבתוך המצלמה והפיכת הקובץ ל JPEGמתוקן .היכולת מוגבלת בהשוואה לתוכנות חיצוניות כמו NXאו ACR אבל מספיק טובה לאפשר צילום ,RAW המרתו ומחיקת הקובץ המקורי מהמצלמה כדי לחסוך מקום. המצלמה גם השאילה את כלי הפרופילים מאחיותיה הגדולות .מובנים במצלמה פרופילי צבע וחשיפה סטנדרטיים יחד עם ה Portraitוה Landscapeהחדשים עם מקום להוספת פרופילים נוספים .אני מעריך שבזמן הקרוב יופיעו באתר של ניקון פרופילי ה D2Xהנהדרים שאותם ניתן יהיה להתקין במצלמה (אני אוהב אותם ומשתמש בהם בכל המצלמות שבהן ניתן להתקינם). השילוב של העדשה החדשה – ה 18-105
והמצלמה מפיק תוצאות עשירות וחדות ,כפי שניתן להתרשם בדו"ח המבחן של העדשה עצמה. ניתן לשנות בכל פרופיל את הפרמטרים כדי להתאים אותם לטעמכם – להוסיף חידוד, רווייה ,בהירות וכ"ו והמצלמה מאפשרת שליטה מוחלטת בכולם כדי לתת למשתמש את התמונות בטעם שהוא הכי אוהב. למצלמה 11נקודות פוקוס ואחת מוצלבת במרכז .כאן ניקון חסכה בהשוואה למצלמות הגדולות יותר .רוצים יותר – שלמו יותר .כנ"ל בקצב האש שלה "רק" 4.5פריימים לשנייה במהירות הגבוהה .ה"רק" הזה נשמע כמו מקלע בינוני... פונקציה חשובה ביותר המצויה במצלמה זו וברוב המצלמות החדשות של ניקון (חוץ מה )D3היא ניקוי חיישן אוטומטי .מנסיוני – הוא חוסך למעלה מ 90%מהניקויים שיש לבצע. תוספת מבורכת ושימושית ביותר. למצלמה גם Active D-Lightingאפקטיבי מאוד על מנת להעלות אזורי אופל ביום שמש עזה או להאפיל קצת לבנים וכך למתוח את הטווח הדינמי .רצוי להשתמש בזה במצבי איזו נמוכים אחרת המצלמה תציף קצת שלג הקבור באזורים הכהים. ומה עם הדברים הפחות טובים? הכל מצויין? לא! ב D3וה D700מצאתי למשל את מצב המטריקס הכי שימושי ,בניגוד למצב
משוקלל המרכז בו נהגתי להשתמש .ב D700גיליתי כי מצב המטריקס רגיש לנקודת הפוקוס במידה רבה ,ויש לקחת זאת בחשבון בשעת החשיפה. ב D90המצב הקצין ואם חושפים סצנה הכוללת בהירים רבים במצב מדידת אור מטריקס ולא לוקחים את הקריאה מהאזורים הבהירים ,הם פשוט נשרפים. מה לעשות? או לקחת את קריאת האור במצב מטריקס מהאזורים הבהירים יותר או להשתמש בפונקציה חדשה הבנויה בתפריטי המצלמה המאפשרת שליטה נפרדת בחשיפה בכל אחד ממצבי מדידת האור – ספוט ,משוקלל מרכז ומטריקס .זה מאוד אפקטיבי למנוע שריפה שכזו וניתן למצוע ערך שבאופן גורף יוצר חשיפות נכונות. כמובן שניתן לבחור בשיטת מדידת אור אחרת ואז אין בעיה. בניגוד לדוחות המבחן ברשת מצאתי את מצב ה JPEGחד ביותר – וזה כמובן תלוי באופטיקה בה המצלמה נבחנה. גם במצלמה זו ניקון לא הצליחה להתמודד עם איזון הלובן במצב של נורות להט. התמונות מתקבלות צהבהבות והדרך היחידה להימנע מזה היא קביעת איזון לובן ידנית ( )PREשמתקבלת מדויקת ביותר .דוגמאות בהמשך. באיזו גבוה מצאתי את המצלמה דומה מאוד ל D300עם יתרון קל ל D90במצב איזו 6400 וגם זאת נראה מיד. למצלמה אפשרות לקבל נתונים ממכשיר GPSעל מנת להוסיף קואורדינטות גלובליות לקובץ ה EXIFכדי שנדע היכן צילמנו כל תמונה על פני הגלובוס. המצלמה כמובן תומכת AFבכל עדשות ניקון בעלות ה ( AFיש לה מנוע פנימי בניגוד ל )D40-D60אך איננה מאפשרת מדידת אור אוטומטית דרך עדשות ידניות ישנות ,מצב שהיה קיים גם ב .D80ניתן כמובן לעבוד במצב Mועם ההיסטוגרמה לקביעת חשיפה מדוייקת ,אך הפעולה הזו יותר מסורבלת. משהו צריך להשאיר ל ,D300לא? הבה ניתן לדוגמאות לדבר – הרי המצלמה נועדה לצילום ולא לקריאת תפריטים בלבד, הלא כן?
נתחיל בבעיית איזון הלובן .כשמכוונים את המצלמה לאיזון לובן טונגסטן ,היא פשוט לא מתקנת
מדידת האור משוקללת המרכז מתנהגת דומה לספוט .חושפת נכון ו"מצפצפת" על השאר
צריך לעשות איזון לובן ידני – – PREועשיתי את זה על הקיר. התמונה חזרה לצבעים הטבעיים .לשים לב!
ועוד דוגמה .הפרח התקבל חשוף היטב .שימו לב לדיוק ולאיכות הצבע של המצלמה בברירת המחדל שלה .פשוט מקסים
בעיית מדידת האור במצב מטריצה מתבטאת בדוגמה הזו היטב – השמים יצאו שרופים
וצילום אחר במדידה משוקללת מרכז – הצבעים והחשיפה בדיוק כפי שהיו במציאות.
73
72
החדות של המצלמה בצילום JPEGבמצב נורמל היא מצויינת. רחוק למדי מהתיאורים ברשת וזה במצב ברירת המחדל שלה. את שאר האיכויות הצילומיות של המצלמה ניתן למצוא בדו"ח המבחן על עדשת הקיט שלה – ה 18-105שמופיע באתר זה. נשאלת כעת שאלת האיזו .כיצד היא מגיבה באיזו גבוה ומה קורה לצבע באיזו גבוה? במצלמות אחרות של ניקון ,ככל שמעלים את האיזו ומתקרבים לקצה האפשרי ,התמונה קצת מאבדת מהצבעוניות שלה והשלג מופיע בעיקר באזורים הכהים עם אופיין שחור-לבן חזק. לא כאן .התמונה נשארת רוויה במידה טובה אפילו ברמות האיזו הגבוהות ביותר שלה.התנאי לקבלת תמונות טובות הוא חשיפה נכונה .תת-חשיפה תציף שלג ועל חשיפה תחרוך את התמונה. מתוך הדוגמאות ניתן לראות שאפשר בלי בעיה לצלם במצלמה באיזו 1600ואפילו באיזו .3200את השימוש באיזו 6400יש לשמור למצבים שממש יש בו צורך. אין במצלמה זו את דרגת החופש שיש ב D3או ב D700לצלם חופשי
למבחנים בחרתי מקטע הכולל אזורים בהירים וכהים ומסומן כאן בדוגמה שצולמה באיזו 200במלבן אדום ,אותו אני מביא בקרופ של 100%להשוואות
ואותה סצינה שצולמה באיזו .6400התמונה בגודל זה נראית מצויין, רוויה היטב וקונטרסטית במידה הנכונה
כעת ניגש לקרופים.
ISO 200
ISO 800
ISO 400
ISO 1600
ISO 3200
ISO 6400אחרי טיפול קל בNoiseeware -
ISO 6400
ברמות איזו גבוהות ,אבל היא מתאימה לכל שימוש כמעט. יש לציין שמערכת הורדת הרעש המובנית במצלמה נכנסת לפעולה באיזו הגבוה ומרככת את הפרטים בתמונה – כפי שניתן לראות ב"חלונות" הקטנים שבשער שנמוגו כמעט לחלוטין באיזו .6400 ובשורה התחתונה? המצלמה הזו מעניקה למשתמש מגוון גדול של פיצ''רים חדשים ומשודרגים שלא היו קיימים ב .D80 היא טובה כמעט בכל פרמטר בהשוואה ל D80ו"גנבה" הרבה פונקציות חדשות
המצויות במצלמות העלית של ניקון .זו מצלמה מעולה לחובבים ,המסירה עיוותים, האפלת פינות ,מאפשרת ,Active-D-Lighting עיבוד RAWבתוך המצלמה ,אפשרות לחיבור ,GPSצילום וידיאו ,עינית נהדרת, מסך אחורי נפלא ועוד. היא יכולה להיות מצלמת כניסה משובחת למתחילים ולשמש כגוף שני למי שיש כבר D300או מצלמה גדולה אחרת. ושאלת השאלות – האם כדאי לשדרג את ה ?D80כדאי כן .חובה לא. ה D80היא סוסת עבודה ותיקה שיודעת להפיק תמונות נהדרות ביד אמונה.
ה D90-היא עייר צעיר שכוחו במתניו ,ויודע לרוץ רחוק יותר .האם שווה את ההבדל? ההחלטה בידכם. אני מעריך שבעוד כמה שנים תהיה מצלמה דומה עם – FFזהו הכיוון הנוכחי של ניקון, אבל תמיד יימצא שימוש גם למצלמה הזו. רק יש לשים לב למדידת האור כדי שהתמונות שלכם לא "יטוגנו" למוות במדידת מטריצה שגויה. כתב יוסי קרמר ()TED www.kramery.com
75
74
אם הייתי צריך לתת לצלם מתחיל עצה אחת למצבים בהם הוא מצלם עם מבזק הייתי אומר לו "לעולם אל תצלם עם המבזק שהוא מחובר על המצלמה" .אחוז מכריע מהצלמים שאני רואה בשטח עושים את זה ורובם מפיקים תמונות שנראות "כמו תמונות עם פלאש" כלומר אור דו מימדי, שטוח ומשעמם .תומר יעקבסון
77
76
יש המון סיבות למה לא כדאי לנו לצלם עם – על המצלמה והעיקרית מבניהן היא הזווית של האור .שהמבזק נמצא על המצלמה האור שלו מגיע בדיוק מכיוון העדשה שלכם ומכך פוגע באופן אחיד באובייקט המצולם. .1
כמו שאתם יכולים להתרשם מהתרשים מספר ,1לא משנה מה תעשו תמיד ,שהמבזק על המצלמה שלכם ,האור שפוגע באובייקט הצילום שלכם פוגע בכולו באופן אחיד ומכאן האור שחוזר לעדשה \סנסור שלכם מפיק תמונה בה האובייקט מואר כולו ללא הצללות ,ללא עומק ובמילה אחת משעמם, ובשתי מילים בלי צורה. וישנה עוד נקודה :שאתם מאירים את האובייקט שלכם בצורה הזו אתם לא נותנים שום מרחב של יצירתיות לתאורה שלכם. אני מתייחס לתאורה שבתמונה כאל שכבת עניין בפני עצמה שלפעמים יותר חשובה
.2
מהאובייקט המצולם עצמו. אותה תמונה (מבחינת זווית הצילום) תקבל אווירה שונה לחלוטין אם נאיר את נושא התמונה מלמעלה ,מהצד או בשלוב של כמה מקורות אור. בצילום שהמבזק נמצא על המצלמה אתם מוגבלים לגמרי במובן הזה :אין שום יצירתיות בתאורה שלכם ,אין אמירה או אווירה מיוחדת ,יש פשוט אור שמאיר על האובייקט באופן ישיר ,זה אולי קל ומהיר אבל זה נראה לבסוף כמו כל דבר שהוא קל ומהיר נקודה נוספת היא עוצמת התאורה .שאתם מפעילים את המבזק מהמצלמה שלכם אתם בדרך כלל מפעילים אותו במצב TTLכלומר אתם נותנים למצלמה\מבזק לקבוע את מידת עוצמת המבזק ומכאן את מידת התאורה על האובייקט המצולם .גם כאן ,זה מהיר וזה קל ומניב תוצאות משעממות בדרך כלל. אתם נותנים לאמצעי הצילום להכתיב לכם איך תראה התמונה שלכם בסופו של דבר ומשאירים את היצירתיות והחזון שלכם מאחור. טוב ,אני לא בא לרדת עליכם כאן ,וגם לא להאשים אתכם במשהו .אנחנו כאן כדי לעזור! בימנו ,על מנת להפעיל את המבזקים שלכם במרחק מהמצלמה אתם צריכים מספר עזרים פשוטים וזולים שביחס להוצאה הכספית שכרוחה במצלמה \ עדשות היא ממש שולית. תרשים מספר 2מראה כיצד האור מגיע לעדשה שלכם שאתם מפעילים את המבזק שלכם מרחוק בשביל להבין את זה יותר טוב: מאותו מערך (מצלמה \ אובייקט ) תתקבל תמונה
אחרת לגמרי רק בגלל שהרחקנו את מקור האור מהמצלמה וכיוונו אותו בזווית אל האובייקט. שימו לב בעיקר לאזורים שאינם מוארים ישירות ע"י המבזק ומכאן אינם מוחזרים לסנסור \ עדשה שלכם. כל הצד השמאלי של האובייקט בעצם לא מואר ישירות מה שלבסוף יוצר עומק ו"צורה" בתמונה הסופית. זה לא אומר שהצד הזה חשוך לגמרי.אם השתמשנו במקור אור מרוכך אנו נקבל גוונים של אפור שייעלמו בצורה מדורגת לשחור ויהיו מחמיאים ונעימים לעין. כמובן שבדרך הזו קל לנו מאוד להוסיף עוד מקורות אור להאיר את האובייקט שלנו, את הרקע שלו ,או כל אלמנט שנראה לנו שיכול להוסיף לתמונה הסופית .האפשרויות הנן אינסופיות והמגבלה היחידה היא הדמיון והחריצות שלכם. בואו נסתכל על ההבדלים בתמונות 3ו :4-מימין המבזק היה על המצלמה ומשמאל הוא היה ממוקם כמו שמתואר בשרטוט הקודם. שימו לב להבדלים בתאורה על הצפרדע ,תראו את הצל העדין על הפנים שלה מצד שמאל (של הפנים) אתם גם רואים את הצל של כל הצפרדע ,צל שאפשר להעלים או לרכך עם מקור תאורה שני או עם זווית תאורה אחרת. שימו לב גם לרקע השחור של התמונה ,מצד ימין אנחנו רואים את ההבזק על הרקע (בגלל הזווית הישירה של האור) ומצד שמאל כל הרקע חשוך לגמרי וזאת בגלל שהתאורה הצידית מאפשרת לנו ביתר קלות להפריד בין הדמות לרקע.
כמו כן ,מקור תאורה חיצוני מאפשר לנו אינספור אפשרויות להאיר את האובייקט שלנו מזוויות שונות ובכך ליצור מראה שונה לגמרי בתמונה הסופית (מספר )5 (החץ מראה לכם מאיזו זווית מגיע האור לצפרדע)
.4
.3
עכשיו לאחר שהבנתם את היתרונות שבצילום עם תאורה מרוחקת מהמצלמה אני רוצה שתביטו בתמונה 6ותנסו להבין מאיפה הגיע האור ,מה היו היתרונות בשימוש בתאורה מרוחקת ובייחוד איך התמונה הזאת הייתה נראית אם המבזק היה נמצא על המצלמה. לסיכום ,אם אתם רוצים להעלות את רמת התמונות שלכם אל השלב הבא ,להתחיל לתכנן ולקבל שליטה מלאה על התוצאה הסופית שלכם תתחילו להשתמש במבזק מרוחק מהמצלמה. זה קל ,זול והשיפור יהיה מורגש מייד.
.5
.6
אלסקה
מסע קסום שעוד לא היה כמותו לארץ בתולית ונופים שעוד לא נראו כמותם .בשילוב מדריך מקומי דובר עברית ומומחה לחיות בר .אנחנו נצלם דובי גריזלי עם גורים צדים סלמון בנהר, Bald Eaglesצדים דגים ,לווייתנים מזנקים מהמים וכלבי ים משתזפים על סלעים ,נצלם מערות כחולות בתוך קרחונים ,נחווה את הזוהר הצפוני במלוא הדרו ,מפלים ונופים עוצרי נשימה ואינספור בעלי חיים מקומיים .הפקת ענק הכוללת טיסות במטוס פרטי למקומות מרוחקים מציווילזציה ,שכירת סירת מנוע לצילומי לוויתנים וקרחונים מתרסקים ועוד. זהו מסע צילום של פעם בחיים שיגשים לכם את החלומות הרחוקים ביותר.
נופיה החלומיים ,כפריה הציוריים ואנשיה הצבעוניים של רומניה באים לידי ביטוי בכל היבטי החיים בה .במסע צילום מרתק זה יעמדו לרשותינו הזדמנויות של פעם בחיים לצלם וללכוד את אותו הקסם בהדרכת בית הספר לצילום ושני צלמים-מדריכים מדהימים. במסע צילום זה ישולבו עשרות שעות הדרכה על מגוון עצום של תכנים וטכניקות צילום ,לוח זמנים גמיש שמותאם לצרכים של צלמים ,כגון התמקמות לקראת שקיעה וזריחה והתאמת לוח הזמנים לאירועים מקומיים שמתרחשים בזמן שהותנו והשאלת ציוד צילום של המדריכים לצורך התנסות בטכניקות צילום חדשות.
רומניה גליץ בית-ספר לצילום
מסעות הצילום של גליץ
גליץ ,ביה“ס לצילום הרקון 4רמת גן 52521 טל077-4090280 .
לפרטים והרשמה 052-8220017