קּוֹמְ פּוֹז ִיצְיה 003
4
22
32
קּוֹמְ פּוֹז ִיצְיה גליון – 003אוגוסט 2009 עורך ראשי רועי גליץ
עתיד
הטכנ
ולוגי
ה וה
שפע
תו ע
ל עו
לם ה
צ ילום
בחודש בו קודאק הכריזה על הפסקת ייצור סרט הצילום הפופולרי שלהם – הקודכרום ,מרגישים יותר מכל את העובדה שעולם הצילום עובר מהפיכות בקצב שלא יבייש רפובליקת בננות .הטכנולוגיה מתחרה בקצב ההסתגלות של הצלם המודרני ואנחנו מתחילים לחשוב על העתיד עוד לפני שסיימנו לעכל את העבר. ובכל זאת ,הרשו לי לחטוא ולשתף אתכם במחשבותיי על עתיד הצילום וכיצד הוא ישפיע על צלמי הקצה ,אם בכלל. •דמיינו לכם מצלמה עם 250מליון פיקסלים שמתוכה אתם יכולים לעשות קרופ לגודל סטנדרטי של 10מגהפיקסל מתוך ההתרחשות הכללית .זאת אומרת שאתם כבר לא ממש צריכים לחשוב על החיתוכים לפני הפריים ,אלא להגיע לסצינה ,ללחוץ על הכפתור ולשלוף במחשב את הפריים בו חשקתם. •דמיינו לכם מצלמה שמצלמת וידאו ב 20-מגה פיקסל לכל פריים ובקצב של 250פריימים בשנייה. מתוך אותו הוידאו תוכלו “לקטוף” את הפריים בו אתם מעוניינים ולשמור בדיוק את הרגע שאותו רציתם. •דמיינו לכם טלפון סלולרי עם חיישן של 25מגה פיקסל ,טווח דינמי של 20סטופים ,ובאיכות אופטית שלא מביישת שום מצלמת SLRמודרנית .הצילום הופך להיות נגיש בכיס החולצה שלכם ברמה שמעולם לא ידענו עד כה. האם זה אומר שהיצירתיות תועלה כקורבן על מזבח המירוץ הטכנולוגי? האם זה אומר שאין לנו צורך לחשוב על קומפוזיציה וחיתוכים? האם זה אומר שקיבלנו “פטור” מבחירת הרגע המכריע? או אפילו מהצורך להסחב עם קילוגרמים של ציוד בתיק גב? כמובן שאין לנו יכולת לענות על שאלות אלו ברגע זה ...אבל תקוותנו היא שהצילום ,בד בבד עם הפיכתו לפופולרי ונגיש יותר, ידרוש יצירתיות חדשה ומאתגרת יותר מהצלמים .האתגרים יהיו חדשים ויחליפו את האתגרים הישנים .הוידאו יהפוך לכלי הרבה יותר משמעותי בעולם האינטרנט המהיר מאשר הינו כיום .ואני נוטה להאמין כי האיכות ,בסופו של דבר ,תביא עימה ברכה לעומת החששות שהיו עד כה. שלכם, רועי גליץ עורך ראשי מגזין קומפוזיציה
עריכה בפועל תומר יעקבסון עריכה לשונית מתן בר רכז מערכת אלעד כרמלי עריכה גראפית ,עיצוב ועימוד סטודיו אדם שול
110
50
פרסום ואדמיניסטרציה מגזין קומפוזיציה משתתפים רועי גליץ ,גלעד בנארי ,אלון קירה ,פליקס לופה ,אדם שול ,איליה שלמייב ,תומר יעקבסון ,ואדים סיגלוב, יוסי קרמר ,גדי אהד ,יונתן ניר ,אלכס ליבק ,רוני ריבר, ועוד רבים ,טובים ותותחים .וכמובן ,קהילת הצילום הישראלית. הוצאה לאור רועי גליץ בע”מ כתובת המערכת הרקון ,4רמת גן52521 , טלפון 077-4090280 פקס 077-4090281 מייל info@composition.co.il אתר www.composition.co.il שער תומר יעקבסון thetomer.com -
© הודעת זכויות יוצרים כל זכויות היוצרים במגזין זה שמורות למגזין קומפוזיציה ולכותבי הכתבות .לפני כל שימוש החורג מקריאה ,הדפסה לשימוש אישי ושיתוף עם חברים למטרת קריאה ,חובה ליצור קשר עם הנהלת המגזין ולקבל אישור כתוב ומפורש מראש .למען הסר ספק ,אין להעתיק ,לפרסם, לערוך ,להפיץ וכיו”ב ללא אישור.
4 22 32 46 52 50 76
העשיריה הפותחת ברחובות שלנו תומר יעקבסון מראיין את אלכס ליבק
טבע פראי באמריקה יומן מסע מצולם מאת רועי גליץ
רוברט קאפה דן בר-דוב
קונצרט של הטבע דני לרדו
פוטותרפיה רוני ריבר
פורטפוליו -דונה טוד
90 96 100 104 110 118 124
מאקרו -חלק ג’ אלון קירה
צילום רחוב מאחורי הקלעים פליקס לופה
ארגון תמונות על המק זיו קיטרו
צילום מסך -
DeviantART
גלעד בנארי
מבט על ניקון
D3X
רועי גליץ
רחב זאת לא מילה -זאת עדשה רועי גליץ
עדכון קושחה אלון קירה
Canon EOS 5D MARK II
4
מנחם סיני
טנזניה
ניקון D3
ניקון 500מ”מ
F/5.6
100 1/800
5
6
אהרן ברנד
אוסטריה
סיגמא 10-20
F/4.2
1/10
320
7
9
100 1/800
F/5.6
18-250 טמרון
40D קנון
ארה”ב
http://community.webshots.com/user/galitay
איתי גל
גשם מקומי
8
11
ישראל
www.pbase.com/yakizander
יקי זנדר
דוחל נקבה
10
12
בראשית
הדר סולומון
hadarsolo@gmail.com
ישראל
קנון 400D
200מ”מ
F/13
250 1/500
13
15
100
1/”30
F/5
10-20 סיגמה
ישראל
http://www.flickr.com/photos/leenaziri/show
לי נזירי
14
17
125 1/100
F/3.2
מ”מ24
Canon EOS 5D Mark II
ישראל
http://ofirabe.darkfolio.com
אופיר אייב
160 1/160
F/8
מ”מ90
D300 ניקון
שוודיה
www.mystic-pic.com
אנדראס סטרידסברג
16
19
160 1/160
F/8
מ”מ90
D300 ניקון
http://www.flickr.com/photos/michaelchiara
Michael Chiarara
18
קּוֹמְ פּוֹז ִיצְיה מודפסת בעקבות הביקוש הרב למהדורה המודפסת קומפוזיציה יורדת לדפוס למהדורה מהודרת לאספנים על נייר כרומו איכותי ניתן להזמין גליון חד פעמי ב 59-ש”ח מנוי שנתי ב 590-ש”ח – 2גליונות חינם! קישור להזמנה דרך האתר * מחיר הגליון כולל מע”מ וכולל משלוח הביתה (בארץ בלבד) * ההוצאה לאור רשאית לשנות מחירים ללא התראה מוקדמת * מותנה במינימום מזמינים כדי שנוכל לבצע את ההדפסה * ט.ל.ח.
Hanna Németh
http://www.flickr.com/hcolorblind
הונגריה
קנון EOS 400D
18-55/3.5-5.6
F/5
800 1/120
21
ברחובות שלנו תומר יעקבסון מראיין את אלכס ליבק בשנת 1958לאלכס ליבק הייתה בר מצווה .אבא שלו, שהיה חובב צילום בעצמו ,קנה לו במתנה מצלמת קודאק .אני לא בטוח שמישהו משניהם ידע שהמתנה הזאת תהיה אבן דרך בתולדות הצילום התיעודי בישראל. אבל בסופו של דבר, זה מה שקרה. 22
23
נתחיל בגילוי נאות :אני לא יכול לכתוב באובייקטיביות על אלכס ליבק כי אני פשוט מעריץ שלו. אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי את התמונות שלו :עד הפעם הזו הייתי משוכנע שתמונות אמורות לתעד אירועים, ללכוד יופי או סתם להנציח טיולים שנתיים בבית ספר. פתאום הבנתי שתמונות יכולות לספר סיפור בלי להגיד מילה אחת .להצחיק ,להכאיב או לרגש. להביע דעה פוליטית או לשנות את סדר היום הציבורי .במידה מסוימת החלטתי שאני רוצה להיות צלם בעקבות הספרים שלו ,ולכן כשמצאתי את עצמי יושב מול האיש הזה בבית קפה בתל אביב הייתי יותר על תקן של מעריץ שפוגש את הגורו שלו ,מאשר מראיין אובייקטיבי 24
לכתבה במגזין צילום. הרבה פעמים כשאדם פוגש את הגיבורים שלו הוא מתאכזב .אם זו אישה יפה ,אתה מוצא אותה פחות יפה ממה שחשבת שהיא. אם זה אדם שחשבת לגאון, אתה עלול לגלות שהוא גם איש בלתי נסבל .זה לא קרה לי איתו. ההפך :הוא התגלה במציאות בדיוק כמו שדמיינתי שהוא יהיה .איש צנוע ,חכם ומצחיק עם מצלמת פוקט קטנה ושרוטה מאוד בכיס הקדמי של הג’ינס. החיפוש כמו למרבית בני העשרים במחוזותינו לא היה לאלכס מושג מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול .הוא סיים לימודי
פסיכולוגיה ופילוסופיה לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב ולקח את כל הידע הזה לטיול הגדול בחו”ל .כן ,הוא תמיד אהב לצלם אבל לא ממש חשב שזה הייעוד שלו בחיים. הוא התחיל להתגלגל באמריקה הדרומית והתאהב לחלוטין בברזיל ,אהבה שנשארה עד היום .הוא היה טייל טיפוסי :זז כל הזמן ,בדרך כלל בעקבות בחורה ,בדרך כלל בלי כסף ובלי לדעת איפה הוא ישן מחר בערב. כשהכסף נגמר לגמרי (כמו שכסף נוטה לעשות) ,הוא מצא את עצמו בנמל על נהר האמזונס בסוג של מצוקה קיומית .הוא חיפש אונייה שעליה הוא יוכל גם לעבוד וגם להמשיך ולזוז ולמזלו הוא מצא מעבורת פינלנדית שבמקרה חיפשה 25
מישהו שייקלף תפוחי אדמה ושאר עבודות רס”ר משמימות .הם הבטיחו לו שהוא יוכל לראות עולם תוך כדי עבודה וזה כל מה שהוא היה צריך לשמוע. באונייה הזו אלכס ליבק החליט שהוא רוצה להקדיש את חייו לצילום. זה היה לילה (בואו נגיד שהיה ירח מלא באותו הלילה ,רק בשביל הדרמה )...והוא היה על הסיפון ,נח מקילוף ירקות וניקיונות .האוקיאנוס האטלנטי היה נראה כמו אינסוף של אפשרויות מנצנצות ואז הגיעה ההארה שהבשילה להחלטה ששינתה את החיים שלו.
הוא החליט שהוא רוצה להיות צלם. הסיבה לא הייתה סוג של מימוש עצמי או קול פנימי שהכתיב לו את העתיד. היא הייתה הרבה יותר בסיסית מזה .אלכס ליבק פשוט אהב לטייל והוא האמין שאם הוא יהיה צלם הוא יוכל להמשיך לטייל בעולם תוך כדי שהוא מתעד אותו. אחריי שבועיים ,בגיברלטר ,הוא אמר שלום לתפוחי האדמה ולרב החובל והצליח להשיג דיל זול על גבי מטוס של חיל האוויר הבריטי ( 30ליש”ט) .אלכס מצא את עצמו בלונדון של סוף שנות השישים“ .היא הייתה בדיוק כמו שמספרים שהיא הייתה” הוא נזכר .סרג’נט פפר ודיוויד בואי כפס קול לרחובות מלאים בצעירים שמרגישים שהם משנים את העולם .בלונדון הוא פגש גם חבר שלו ,בועז דווידזון, שאמר לו ש”אם הוא החליט להיות צלם אז כדאי מאוד שהוא גם ילמד לצלם”. אלכס נרשם ל London College of printingוהתחיל ללמוד צילום בצורה מסודרת .העולם כבר היה שייך להנרי קרטייה ברסון וחבריו הצרפתים שצילמו צילומי רחוב תיעודיים כמו שאף אחד לא צילם לפניהם ואלכס התאהב בז’אנר וידע שהוא רוצה לצלם צילום תיעודי ואנשים בעתיד. הלימודים נתנו לו את כל הרקע הטכני והתיאורטי שהוא היה צריך והוא חזר לברזיל ב 1971-שהייתה ונשארה המקום האהוב עליו על פני הגלובוס“ .יש לי חיבור נפשי חזק מאוד לברזיל .זה פשוט גן עדן לצלמים ,מה שאנחנו מחשיבים כביזארי נמצא שם כל הזמן ואתה רק צריך לבחור מה ואת מי לצלם” בשנות ה 70-הוא התחיל לנדוד על הקו בין ברזיל ללונדון כשבין השאר הוא מציג בתערוכות בלונדון ומנסה את מזלו גם בהוליווד כצלם סטילס .הוא הציג באוניברסיטת ברקלי תערוכה שמתעדת את חיי האינדיאנים באריזונה. בתחילת שנות השמונים חוזר אלכס ליבק לישראל עם אשתו הראשונה ולאחר תקופה שבה הוא תיעד את פרויקט שיקום השכונות באשקלון הוא חובר לרינו צרור ,ומתחיל לעבוד כצלם לעיתון “אנשים” ,ולאחר מכן בעיתון החדש “חדשות”. תמונה אחת ובלגן שלם ב 12-לאפריל 1984צילם אלכס ליבק ,בפוקס ,תמונה אחת, ששינתה את חייו ואת סדר היום הציבורי בישראל. “קיבלתי ביפר שיש איזה אירוע בדיר-אל-בלאח ליד חאן יונס .נסעתי למקום עם נתן זהבי וישר ראינו שקרה משהו רציני” .מה שקרה הוא שארבעה מחבלים חטפו את אוטובוס קו ,300הנוסע בין אשקלון לתל אביב ,כדי להחזיק בבני ערובה ולשחרר עצורים פלשתינאים“ .כשהתחילה הפשיטה של כוחות מטכ”ל על מנת לשחרר את בני הערובה כל הצלמים ניסו להתקדם ,לתפוס אקשן ,ואני נשארתי קצת מאחור. הייתה לי איתי מצלמת ניקון Fשאליה מחובר בזרוע מבזק חיצוני של חברת מטס. ראיתי לידי 2דמויות מובילות דמות שלישית מכיוון האוטובוס וחשבתי שאלו רופאים שמובילים פצוע מהאוטובוס ,היה חושך מוחלט ולא יכולתי לפקס כמו שצריך אז פשוט צילמתי על פוקוס ידני בצמצם סגור בשביל לקבל עומק שדה 26
27
עמוק .לא ידעתי כל כך מה אני מצלם בכלל .מיד אחרי זה קפצו עלי אנשי שב”כ ודרשו לקבל את הפילם של המצלמה .למזלי הייתה איתי עוד מצלמה אז נתתי את הפילם שלה והם לקחו את הפילם הלא נכון ועזבו”. מה שקרה אחר כך היווה תקדים תקשורתי ומשפטי במדינת ישראל. בפשיטה על האוטובוס נהרגו שני מחבלים בעוד שניים מהם נשארו חיים .לאחר משפט שדה מזורז הורה ראש השב”כ דאז אברהם שלום וראש אגף המבצעים שלו
28
אהוד יתום להרוג את המחבלים בשטח .לעיתונות דווח כי כל ארבעת המחבלים נהרגו בפשיטה על האוטובוס. אלכס ליבק חזר למערכת חדשות ,עדיין לא יודע שהוא צילם את הסקופ של החיים שלו ,ונתן את הפילם שהוא צילם לעדנה ברומי כדי שתפתח אותם .בפיתוח התגלה מהר מאוד כי התמונה אותה צילם אלכס בחושך מראה בבירור את אנשי השב”כ מובילים את אחד המחבלים אזוק באזיקים שהוא חי ובהכרה מלאה. ההתרגשות במערכת העיתון הצעיר הייתה בשיאה אך בתחילה הם לא פרסמו דבר .לאחר כשלושה ימים הם
ציטטו את הניו יורק טיימס ,שכתב כי שני מחבלים הוצאו להורג לאחר הפשיטה ,וכמה ימים לאחר מכן פרסם העיתון את התמונה שאלכס צילם בעמוד הראשי .הרעש וההדים של פרסום התמונה היה עצום והצנזורה הצבאית אף החליטה לסגור את העיתון לכמה ימים ולהעמיד את מנהליו לדין .כך בעצם החלה הפרשה הידועה כפרשת קו 300שבה נחשפו כשלים ונורמות בלתי חוקיות בארגון השב”כ ,הארגון עבר טלטלה ואיתו כל המעורבים בפרשה. התמונה ,שצולמה בחושך מוחלט ,הובילה לשינוי בתדמיתו של השב”כ בעיני הציבור ,והוכיחה שוב את הכוח שיש לתמונה אחת.
29
אלכס ליבק המשיך לעבוד בעיתון עד שנסגר ב ,1993-ואז עבר לעבוד בעיתון הארץ ,עבודה אותה הוא מבצע עד היום. במובן מסוים מעמדו כצלם תיעודי \ רחוב הנו ייחודי מאוד במחוזותינו .המדור השבועי שלו “הארץ שלנו” מתנוסס כבר שנים על דפי מוסף הארץ והוא יכול לצלם בו כל דבר שעולה על רוחו .גם אחרי שנים של עשייה ההתלהבות שלו מצילום לא פוחתת ופריים טוב עושה לו את השבוע .הוא ממשיך ללכת או לרכוב על אופניו ברחובות ,עוצר ,מצלם, וממשיך באובססיביות .הוא לעולם לא ייצא מהבית ללא מצלמה אפילו שהוא סתם הולך למכולת או לזרוק את הזבל. עבורי האיש הזה הוא בית ספר לצילום .קחו את הספר שלו “הארץ שלנו” (למשל) ודפדפו בעמודים שבו .תראו איך
30
מהר מאוד אתם מתחילים לקבל את הזווית המיוחדת שלו על החיים ,איך אתם מתחילים להבין את חוש ההומור שלו, את הדעות שלו ,החמלה והביקורתיות .בסוף הספר תהיו חייבים להעריך את הכישרון שלו ויותר מכל את ההתמדה. “זה לא מספיק שיש לך איזו הבלחה של רגע” הוא אומר לי לקראת סוף הראיון“ ,בשביל לעשות את זה כמו שצריך אתה צריך להשקיע את כל כולך בזה ,במשך שנים” .ואכן במשך שנים האיש הזה משקיע את כל כולו במשימה. מאותה הארה על הסיפון באוקיאנוס האטלנטי ועד לשבוע שעבר בבית קפה בתל אביב אלכס ליבק לא מפסיק לצלם באותה התלהבות ,תשוקה ,וכישרון נדיר .טוב ,אמרתי לכם כבר שאני מעריץ שלו ,לא?
31
כתב וצילם – רועי גליץ
טבע פראי באמריקה כשחושבים אמריקה ,חושבים שופינג ,ערים גדולות ואנשים גדולים .כשאני טסתי לאמריקה, טסתי מתוך מטרה להמנע מאלה עד כמה שאפשר ,וכהרגלי בקודש ,בלו”ז צבאי על מנת להספיק כמה שיותר במסגרת האילוצים .מסגרת הזמן היתה שלושה שבועות בלבד ,האילוצים היו אשתי שהיתה בהריון בחודש שני ושריפות הענק שהיו בקליפורניה באותה תקופה וכמובן התקציב ,שכהרגלו ,לחץ.
32
33
כשחושבים אמריקה ,חושבים שופינג ,בבריטיש קולומביה ולטוס חזרה לארץ ממדינת וושינגטון בשלושה ערים גדולות ואנשים גדולים. שבועות! נשמע כמו משימה בלתי כשאני טסתי לאמריקה ,טסתי אפשרית ...האם הצלחנו? מוזמנים מתוך מטרה להמנע מאלה עד כמה לקרוא. שאפשר ,וכהרגלי בקודש ,בלו”ז צבאי על מנת להספיק כמה שיותר יושב בסן פרנסיסקו על המים במסגרת האילוצים. נחתנו בתזמון מושלם בסן פרנסיסקו בתאריך ה 4-ליולי .2008נשמע מסגרת הזמן היתה שלושה שבועות מוכר? זאת מכיוון שזהו יום בלבד ,האילוצים היו אשתי שהיתה העצמאות של ארצות הברית .כבר בהריון בחודש שני ושריפות הענק בנחיתה התחילה לנו החוויה כשנהג שהיו בקליפורניה באותה תקופה מונית שהתברר כ”חאפר” אסף אותנו וכמובן התקציב ,שכהרגלו ,לחץ. ל”מונית” שלו והסיע אותנו לאכסנייה בשם The Green Tortoiseוכבר בדרך היעדים שצריך היה להספיק הם: סיפר לנו ניסים ונפלאות על חוויותיו סן פרנסיסקו ,יוסמיטי ,ילוסטון, המפוקפקות במערב ארצות הברית. הרי הרוקי הקנדיים והעיר וונקובר. כשהגענו ,לשמחתנו ,לאכסניה, המשמעות היא להספיק סיבוב גילינו מקום מקסים וזול שממוקם של בערך 5,500ק”מ ,לכסות את מצויין צמוד לצ’יינה טאון ,ועל המדינות :קליפורניה ,נבדה ,איידהו, אכסניה זו אנחנו ממליצים להרבה וויומינג ,מונטנה ,לחצות את הגבול ישראלים שמתכננים להגיע לעיר לקנדה לפרונציית אלברטה ולסיים העליזה הזו .אמנם עייפים מהטיסה, 34
אך בכל זאת הזדמנות לראות את הזיקוקים של המדינה המובילה בעולם ,ירדנו לכיוון ה Fisherman’s Wharfהמפורסם לראות את המופע האורקולי המרשים .הדבר היחידי ששכחו לקחת בחשבון בעיר הזו הוא הערפילים הכבדים שיורדים בכל ערב על העיר ,וכך אנחנו יושבים על החוף יחד עם עשרות אלפי צופים נוספים ובוהים בערפילים בשלל צבעי הקשת .בעוד אני מתלבט מדוע הם ממשיכים במאמץ הנואש הזה, הקהל מוחא כפיים ושורק לכבוד כל כתם אור מטושטש שמצליח לצבוע את הענן בצבע שונה. סן פרנסיסקו חובקת בתוכה מספר הפתעות נוספות לתייר הממוצע. רחובות תלולים שמזכירים סרטים רבים החל מ”צער גידול בנות” ועד להארי המזוהם .כמובן ש”הסלע” שבעברית קראו לסרט “הבריחה מאלקטרז” מהווה מוקד תיירים
מעולה ואיך אפשר לשכוח את הגשר הכי מפורסם בעולם ,זהו גשר הזהב, עליו אתם פשוט חייבים לנסוע. צפונית לעיר ניתן למצוא את Muir Woodsעם העצים הגבוהים בעולם, פארק בהחלט מומלץ לחובבי העצים שביניכם.
את הלוויתן הכחול המרשים שצף להנאתו במים .לרוע המזל ,בדיוק שריפות הענק הגיעו לכיווננו וכל הכבישים נסגרו ולכן נמלטנו משם מוקדם יותר לכיוון אחד הפארקים הידועים ביותר בעולם ,מקום מגוריו של יוגי הדוב ,זהו פארק יוסמיטי.
כביש מס’ 1
יוסמיטי – הרים ,עמקים ועקבות קרחונים
אומרים שלא ניתן לבקר בקליפורניה מבלי לנסוע במורד כביש 1לכיוון לוס אנג’לס ,אז נסענו ...זה כביש נופי מאוד יפה ועברנו דרך עמק הסיליקון המפורסם ואפילו ישנו אצל זוג ישראלים מקסים (רחלי ועמית אורן) שאירחו אותנו למופת ומשם ירדנו לכיוון מונטריי וכרמל לשייט לווייתנים והתרשמות מהחופים המהממים של קליפורניה .במונטריי יש את המזח שחובה לבקר בו ואת אריות הים שנודדים לאורך החוף ומתיישבים במפרץ להשתזפות מהנה ובשייט הלוויתנים ראיתי לראשונה
לאחר נסיעה לילית הרחק מהשריפות של חופי קליפורניה הגענו לעיירה מקסימה בשם Oakhurstוישנו בצימר מקסים של משפחה בריטית שהיגרה לארה”ב ,הכל כל כך היה מתוק שקשה היה לעזוב .למחרת אכן עזבנו מוקדם בבוקר לכיוון יוסמיטי המהולל .הפארק שנמצא סמוך לסן פרנסיסקו מושך אליו כ 3.5-מליון תיירים מדיי שנה ,ובצדק .הפארק שעוצב על ידי הקרחונים בעידן
הקרח האחרון חובק בתוכו את Half
Domeואת El Capitanהמפורסמים, תצפית מרהיבה מגובה אלף מטרים מגליישר פוינט ומספר טרקים מאוד מעניינים .בעמק יוסמיטי נמצאים מרכזי התיירות ולודג’ שהסיכוי שלכם למצוא בו מקום לישון שקול לסיכוי לשלום בשנה הקרובה עם אירן .בעמק הכל מאוד ממוסחר ויש הרגשה של דיסנילנד בחסות הטבע עם אוטובוסים מיוחדים למראה וביקתות שנבנו בסגנון המתיישבים הראשונים .בחלקו הדרומי של הפארק ניתן לראות את עצי הסקויה הענקיים שרבים מהם קיימים אלפי שנים ונושאים שמות מפוארים וחלקם ניתן ממש לעבור דרך מערה שחצבו בגזע העץ ,כל זאת באמצעות אוטובוס של הפארק והסברים על ההיסטוריה המרשימה והפיזיולוגיה של העצים הגדולים בעולם .בעמק יוסמיטי נדיר יחסית למצוא דובים, 35
אבל איילים לא חסר וגם שמועות על ישראל ובעיקר את דרומה המדברי. זאבים שמענו שם .בשעות הצהריים התכנון לנסוע לראות את אגם טאהו השמיים לפתע התכסו בעננים והחל המפורסם נגנז עקב מראה השמיים לרדת מבול .אלפי תיירים אמריקאים שנצבעו בצבע אפור-מדכא עקב שריפות הענק של קליפורניה והלכנו בו זמנית נכנסו לרכב ,התניעו לישון בעיר שעשו סדרה על שמה – ופנו לעבר היציאה חד המסלולית רינו ,נבדה .זו עיירת הימורים קטנה מהפארק ,דבר שגרם לפקקי תנועה יחסית ,לאס ווגאס מיניאטורית אם אדירים של שעה וחצי לעבור את תרצו ,שגילינו כי באמצע השבוע עשרת הקילומטרים של היציאה, אנחנו בינתיים ישבנו לאכול צהריים ניתן להשיג חדרים בשליש מחיר מאשר בסופי השבוע העמוסים. ונהנו מאחר צהריים מקסים לבדנו וכך ישנו במלון מפואר עם קזינו בעמק המדהים .אחרי לינה במוטל (כמובן) במחיר של לילה במוטל פשוט בעיירה ,El Portalנכנסנו ליום פשוט .מומלץ בשביל החוויה .כמובן נוסף של טיול בפארק ועלייה על שלא נשארנו דקה יותר מהנדרש הרכס בכביש 120הידוע כTioga- Passלגובה של 3,300מטרים חושף ולמחרת בבוקר יצאנו השכם לכיוון מזרח ,להתקרב לילוסטון האגדתי אותנו לנוף אלפיני שונה בתכלית ולהתרחק מהשריפות האדירות של והטויוטה יאריס החמודה ששכרנו עשתה מאמצים אדירים לעבור אותם קליפורניה .עלינו לעבור היום בערך 1,000ק”מ של מדבר ,את כל מדינת בגבורה .היציאה מהפארק הובילה נבדה ולהגיע לאיידהו ,אז נתחיל אותנו למדינה השנייה בטיול... בדרך .עד כמה שחשבנו שיכול להיות נבדה – חול ,חול ועוד חול משעמם לנסוע במדבר ,טעינו .הג’י. לאחר היציאה מפארק יוסמיטי הגענו פי.אס דיווח “פנה ימינה בעוד 650 למדינת נבדה ,המדינה שמזכירה את ק”מ” שמופיעים על המפה הקטנה 36
ישרים כסרגל ובשטח מדובר בכביש דו מסלולי שלמרבה הפלא היה ישר כסרגל על פני קרקע מיובשת של אגם מלח .אם מד הק”מ לא אישר שהבקרת שיוט כוונה ל140- קמ”ש ,הייתי בטוח שאנחנו נוסעים במקום .מאות ק”מ חלפו ועשרות שירים התחלפו ב mp3-עד לעצירה הראשונה לתדלוק ( 18ק”מ לליטר עשתה היאריס הנינג’ה הזו) ובסופו של יום הגענו לעיירה בשם איידהו פולס (כן ,באיידהו) לפני המעבר לתוך וויומינג ,ביתם של הגראנד טיטון ופארק ילוסטון ,מחוז חפצנו הנכסף.
וויומינג – ביתם של הענקים הנופים כאן מדהימים! מסוג הנופים שאתה מקלל כי הם מכריחים אותך להאט ,לעצור ומעקבים לך את הדרך .ואנחנו מגיעים לעיירה ג’קסון ששימשה תפאורה למספר סרטים ובה מחזיקים בית שני חלק מעשירי ארצות הברית .ביקור סטנדרטי בדוכן התיירות המקומי גילה לנו
שהמטוס היומי עומד לנחות בשדה התעופה הסמוך (המטוס בדיוק עבר לנו מעל הראש) ולכן יש לנו 20דקות למצוא מקום לינה או שאנחנו נאלץ לחפש מחוץ לעיר10 , דקות של לחץ ומצאנו את המיטה האחרונה במוטל מקסים בו ישנו יומיים (מומלץ להזמין תמיד מראש). לאחר התמקמות זריזה ,יצאנו לכיוון הפארק גראנד טיטון .נסיעה מלווה בשלטים הממליצים להוריד מהירות לזהירות מבעלי החיים ,כמה עיקולים ואז זה הגיע ...אני לא אשכח את האגרוף לצלעות שחטפתי מהנוף שנתגלה אחרי הפנייה ,עוצר נשימה ברמה שחייבים לעצור את הרכב על מנת להכניס את הכל פנימה .הרי הטיטון הם שרשרת הרים מרהיבה וצעירה במיוחד במונחים גיאולוגיים שמשקיפה על העמק החובק את נהר הסנייק ( .)Snake riverהגראנד טיטון, מבחינתי לפחות ,היה ההפתעה של הטיול – מפארק שכמעט ולא שמעתי עליו ,הפך לפארק בו ראיתי וצילמתי דובי גריזלי ,דובים שחורים,
בפאלו ,איילים ,מוס ומגוון עצום של ששאלתם ,היכן נמצא הר הגעש הגדול בעולם ,התשובה היא כאן עופות .חזרנו לעיירה לארוחת ערב – ביילוסטון .הוא אפילו לא הר מפנקת ולמלון לשנת לילה טובה געש אלא מוגדר כסופר הר געש ומוקדמת לקראת השכמה בשעה עם מכתש בקוטר של כ 70-ק”מ 4בבוקר ליציאה לצילומי זריחה כשכל התפרצות שלו הרעידה את באחד הלוקשיינים המפורסמים כל העולם והשפיעה על האקלים ביותר בפארק – האסם של מילטון. העולמי למשך עשרות ומאות שנים. עוד שלוש שעות של צילומים יילוסטון התפרץ בתדירות של כל וחזרה למלון לשנת צהריים (בכל 600,000שנה וההתפרצות האחרונה זאת ,ראיתם מתי השקמנו) ויציאה היתה לפני 650,000שנה ,כלומר, חוזרת לצילומים לקראת השקיעה. זמננו חלף לפני 50,000שנה וייתכן בכל זאת חבל לנסות אפילו לצלם כי הוא יתפרץ בכל רגע נתון! טוב, בשעות הצהריים הקשות כשיש אני מניח שאם אתם קוראים שורות אפשרות לצלם בשעות הטובות אלו ,זה עדיין לא קרה .הפארק כולו ביותר .יש לציין לשבח את היעילות של הריינג’רים באספקת מידע מהימן נמצא בתוך הלוע של סופר הר הגעש ומכיוון שקרום כדור הארץ כל כך לגבי המיקומים של בעלי החיים דק באיזור זה ,אנחנו יכולים לראות בפארק .ביציאה מהפארק התחוור מעיינות מבעבעים ,גייזרים עצומים לנו כי נסענו כ 1,000-ק”מ בכבישי בגודלם ובריכות מינרלים אקזוטיים הפארק ,בהחלט מרשים בהתחשב כל כך שאם היו בארצנו הקטנה בזמן הקצר ובגודלו של הפארק. בטח היינו שומרים עליהם כמו על פארק ילוסטון – המקום בו קרום ים המלח שלנו .הריח של הגופרית כדור הארץ דק ומבעבע באוויר מייד מחזיר אותנו לצידו השני אם שאלתם את עצמכם ,ואני בטוח של העולם – רוטורואה שבניו זילנד, 37
מי שהיה באחד משני המקומות יודע על איזה ריח אני מדבר ,ריח מהסוג שגורם לך לרצות לאכול ביצה קשה ,ריח מהסוג שגורם לך להזכר בסצינת ארוחת הערב בסרט “הפרופסור המשוגע” ,ריח שנצמד לבגדים כמו ח”כ לכיסא שלו .ובמקום כל כך מעניין מבחינה גאולוגית ,לא ניתן להתאכזב מול שפע עצום של בעלי חיים מגוונים שגורמים לנו לרצות להשאר כאן עוד הרבה זמן מעבר .בקתות ספרטניות ומקלחות משותפות אירחו אותנו למהלך הלילה הקצר וההשכמה המוקדמת. גם כאן חשוב לציין כי המשימה הראשונה בכניסה לפארק היא ללכת ללשכת המידע ולהזמין לינה ,אחרת לא יהיה מקום.
38
מונטנה – זו מדינה שבחיים לא חשבתי שאני אסע אליה לאור העמידה היפה בלוח הזמנים הנוקשה ,החלטנו להוסיף עוד פארק ספונטני על הדרך ,פארק עם השם המבטיח ,Glacier National Park בו ציפינו לראות קרחונים .נסיעה של כ 8-שעות בדרכים הכפריות המקסימות של מונטנה ,הובילה אותנו לפתחו של הפארק הרביעי עד כה בטיולנו (אחרי יוסמיטי, גראנד טיטון ויילוסטון) .הפארק מכיל ,למרבה הפלא ,קרחונים והרבה .עובר בפארק כביש אחד שנקרא Going to the sun road והוא פשוט כביש מדהים ביופיו עם נקודות תצפית מרהיבות ,מנהרות חצובות בסלע והשיא מגיע במעבר לוגן שנמצא בגובה של קצת יותר מאלפיים מטרים ובו עשינו טרק יפה מאוד לאגם הנעלם .הטרק ,יש
לציין ,נעשה כולו בשלג (היינו שם ביולי ,להזכירכם) ולבסוף צופה על נוף מרהיב עם עזי הרים ומרמיטות חמודות .פארק מאוד מומלץ לבילוי של יום וחצי בתוך נופים עוצרי נשימה .מיד אחרי היציאה מהפארק מחכה לנו הגבול עם השכנה הגדולה מצפון – קנדה.
אלברטה – בסיס היציאה להרי הרוקי הקנדיים ביקורת הגבול כמובן מעט מסתבכת ברגע שאתה ישראלי .אחרי שהסברנו לקצין ההגירה שאנחנו לא באנו להבריח סמים או להקים התנחלות בקנדה ,שוחחנו איתו עוד קצת בשביל הצחוקים ושוחררנו לדרכנו ,הרכב שחנה לידנו עבר בדיקה יסודית כולל פירוק לגורמים בחיפוש אחר סמים .פצחנו בנסיעה לקלגרי ,בסיס היציאה להרי הרוקי, 39
ואני חייב לציין שמוזר להתרגל לחשוב שוב בקילומטרים אחרי שגמענו כל כך הרבה מיילים .אחד הדברים שמיד קופצים לעין הוא שקנדה יותר יקרה בדלק ,יותר יקרה באוכל ויותר יקרה בכל דבר שאתם יכולים לחשוב עליו ולכן אני ממליץ לעשות כל מה שאפשר דרומית לגבול לפני המעבר .מצאנו מקום לינה בפאתי העיר קלגרי ,ממש ליד אצטדיון פוטבול שעשה לנו שמח לתוך הלילה ולמחרת בבוקר לא בזבזנו דקה ויצאנו לכיוון הרי הרוקי הקנדיים ,המקום שרבים נשבעים שהוא היפה ביותר בעולם.
באנף – העיירה הדרומית של הרוקי הצפוניים הנסיעה ,הולידה ציפיות גדולות בעקבות השמועות .הנופים שראינו אכן היו מרשימים מאוד ,אבל אחרי הרי הרוקי של ארצות הברית ואחרי הזכרונות מניו זילנד ,אני חייב לציין שכנראה זה לא אותו דבר כמו להחשף לזה לראשונה .יום מוזר עבר עלינו בכניסה לבאנף ,שילוב של גשם ושמש במקביל קיבלו את פנינו .העיירה בנוייה סביב רחוב ראשי מלא מסעדות נחמדות וחנויות מזכרות וניתן לראות לפי הפרארים, למבורגינים והיגוארים ,שכנראה החיים כאן לא כל כך גרועים .לאחר התמקמות זריזה באכסניה ,יצאנו לסבב היכרות ראשוני עם המקום ובעלי החיים .כנראה שמזלנו מעט אזל ,כי לא ראינו כמעט דובים בתוך הרבה מאוד יער .בסה”כ ניתן לסכם זאת כמקום עם נוף יפה ,עיירה נחמדה ושמועות על בעלי חיים מרתקים .מבאנף מגיעים לאגם מפורסם מאוד בשם Lake Louiseשנקרא על שם הנסיכה לואיז ,בתה של המלכה ויקטוריה .האגם בצבע טורקיז בזכות מי קרחונים ואבקת סלעים דקה .על שפת האגם ניתן לראות את אחד מבתי המלון היוקרתיים ביותר בעולם The Fairmont - ,Chateau Lake Louiseטירה שגורמת לאכסניה שישנו בה להראות כמו ...נו טוב, אכסניה .רצינו לשבת בבית הקפה של המלון ולהנות מהנוף המדהים של האגם עם כוס בירה או כוס קפה ,אך כשהבירה עלתה $14 והקפה עלה ,$12ישבנו על הספסל בחוץ, לגמנו מים מהבקבוק שהיה לנו והמשכנו לדרכנו.
40
41
ג’ספר – העיירה הצפונית של הרוקי הקנדיים הדרך לג’ספר מדהימה ועוברת בהרבה נקודות תצפית טובות מאוד ועצרנו כמעט בכולן .קרחונים ,הרים ,יערות ובעלי חיים מצאו את ביתם ביחד .ג’ספר היא עיירה קצת יותר גדולה מבאנף ,שם ישנו בצימר מקסים ליד מרכז העיירה .נסיעות “כוכב” הלוך וחזור לשבילים הרבים שמסביב לעיירה גילו המשך של נופי אגמים מנוקדים ,המון איילים ויונקים אחרים ושמענו שמועות על דובים אותם לא הצלחנו למצוא חרף מאמצינו העקשים במקום .אני יכול להמשיך ולספר לכם על הנופים עוצרי הנשימה, אבל אני מניח שכבר הבנתם שהמקום פשוט *מדהים* .יומיים סביב ג’ספר הוכיחו עצמם כמצויינים וממצים .לקראת היציאה מהעיירה אזרנו כוחות לקראת נסיעה ארוכה מאוד לכיוון וונקובר ,נסיעה של כ800- ק”מ .כדי לפצל את הנסיעה החלטנו שנצא עוד באותו היום ובנוהל הרגיל שלנו נראה עד לאן נגיע לקראת השקיעה ושם נישאר ללילה ,ומסתבר שזה יהיה ב ,Kamloops עיירה שהסיבה היחידה לעצור בה היא הדרך לוונקובר .גם בקמלופס מצאנו צימר מאוד נחמד של אישה מבוגרת עם סיפור חיים מעניין ,ולמחרת יצאנו לוונקובר.
וונקובר – השער של קנדה לאוקיינוס השקט המון אנשים אמרו לנו בעיקר דבר אחד על וונקובר – יש שם המון הומלסים .כל הזמן חשבתי שזה ממש מוזר שזו ההערה העיקרית שאנחנו מקבלים על עיר שאמורה להיות כל כך מדהימה וציורית .אבל האזהרות אכן נתמכו במציאות ,וונקובר מלאה בהומלסים מהסיבה הפשוטה שזו העיר הכי נוחה בכל קנדה להומלסים לגור בה – לא קר כמו בשאר קנדה ,כמעט ולא יורד שלג ומעט גשם ,ומתייחסים בנוחות שם לתופעה .מוונקובר יצאנו לשייט צפייה בלוייתן קטלן ( )Orcaוראינו לא מעט כאלו ובנוסף גם עיטם לבן ראש (,)Bald Eagle הסמל של ארצות הברית .ראינו את הגמר הגדול של תחרות זיקוקי הדינור השנתית ונהננו ממה שלעיר יש להציע .בסך הכל, העיר עצמה נחמדה מאוד ,אבל לא עצרה את נשימתנו והחלטנו בתגובה לזרז את המעבר שלנו לוונקובר איילנד ולעיר 42
43
וויקטוריה ,היא עיר הבירה של בריטיש קולומביה ,המחוז בו אנחנו נמצאים כעת .התלבטות רבה האם לעבור לאי במעבורת עם הרכב ,או להשאיר אותו ולחסוך את העלות הגבוהה של המעבר איתו לאי .לאחר שיקלול העלויות עם מרכיבי הנוחות והגמישות של הרכב ,החלטנו לעבור לאי עם הרכב השכור שלנו .המעבורת מהירה וכוללת הדרכות על בעלי החיים שנמצאים בסביבה.
44
האי וונקובר – גנים ,גינות ומוזיאונים האי שנפרס מול העיר וונקובר ,הפתיע אותנו בגודלו. מסתבר שאפילו האי הזה ,שנחשב קטן יחסית ,גדול יותר מישראל .הגנים הבוטניים שנקראים Butchard Gardens הם חובה לביקור והייתי אומר אפילו בעצמם סיבה לחצות ולהגיע לאי .הגנים מרכזים מגוון עצום של פרחים, סגנונות שונים של גינות וכמובן ציפורים בתוך שטח קטן ונוח לביקור .דרומית לגנים נמצאת העיר ויקטוריה שבה ניתן למצוא את בניין הפרלמנט של בריטיש קולומביה
ואת המוזיאון הטבע שמפרט על הפרובינציה ועל החיים של הילידים שחיו כאן לפני הגעת האדם הלבן .למי שיש זמן ,יכול להמשיך ולתייר באי ולהגיע עד לחלקו הצפוני שם שמענו שניתן גם לראות את ציפורי הפאפין ,שאם היה לי את הכמה שעות הפנויות ,הייתי שמח לנסוע ולראות.
מתקפלים מהאי וונקובר חזרנו ליבשת ובנסיעה ישירה חצינו את הגבול לארצות הברית והגענו לסיאטל ,שם החזרנו את הרכב השכור ששירת אותנו למשך כ 7,000-קילומטרים בהצלחה מרובה ב 21-הימים האחרונים ,התארגנו עם מזכרות וכל מיני פיצ’פקעס ועלינו למטוס חזרה לארצנו הקטנטונת. רועי גליץ www.galitz.co.il -
45
רוברט קאפה אם התמונות שלך
לא מספיק טובות
אתה לא מספיק
קרוב דן בר-דוב
לפני די הרבה שנים ראיתי את הסרט “שכר האמת” (באנגלית קראו לזה ,)under fireסרט שבו מגלם ניק נולטה צלם עיתונות המתעד את מלחמת האזרחים בניקראגווה ,הבז לכדורים השורקים סביבו ולסכנות ,העיקר להשיג את ה”פריים הנכון” .זאת יחד עם התלבטויות רגשיות בנוגע למלחמה ,מעין דמות הרואית מצ’ואיסטית אך עם טאצ’ רגיש. אין לי ספק שדמותו וחייו של רוברט קאפה שמשו מקור השראה לתסריטאי .קאפה השפיע רבות על דורות רבים של צלמי עיתונות (או צלמי מלחמות,אם תרצו) ,וודאי שמור לו מקום של כבוד בהיכל התהילה של מייסדי הפוטו-ג’ורנליזם. “לא מספיק להיות מוכשר – אתה צריך להיות גם הונגרי” קאפה נולד בהונגריה (כמו עוד כמה צלמים מוכשרים ומפורסמים) ב 22 -באוקטובר 1913תחת השם אנדרה ארנו פרידמן (כן ,גם הוא היה יהודי) .בשנת 1932לאחר שנעצר בשל פעילות פוליטית (הואשם ב “התססה 46
47
“קצת לא בפוקוס” מלחמת העולם השנייה תפסה אותו בניו-יורק לשם ברח עם עליית הנאצים באירופה ,אולם המלחמה החזירה אותו לאירופה תחילה כצלם של מגזין ,Collier’s weekly כאשר במהלך המלחמה עבר לצלם עבור מגזין .Life הוא צילם בקרבות רבים ,אולם תמונותיו הידועות ביותר מאותה תקופה הן אלו מה D-day -ה,6.6.44 - יום פלישת בעלות הברית לנורמנדי .קאפה היה הצלם היחיד שהצטרף לכוחות שנחתו בחוף אומהה .חמוש בשתי מצלמות Contax2מצוידות בעדשת 50מ”מ וכמה גלילי סרט צילום. קאפה צילם בשעתיים הראשונות להנחתה 106 פריימים ,אבל אז קרה מה שכל צלם חושש ממנו הבחור במעבדה של Lifeפשוט “דפק” את הנגטיבים(הוא השאיר אותם לייבוש יותר מידי זמן והאמולסיה נמסה) ורק 11פריימים מהנחיתה עצמה שרדו. מגזין Lifeפרסם את תמונותיו של קאפה ששרדו תחת הכותרת “קצת לא בפוקוס ”slightly out of focus -תוך הסבר שהתמונות לא בפוקוס כיוון שידיו של קאפה רעדו בשל ההתרגשות הרבה .קאפה כמובן הכחיש וטען שזו עכירות הנובעת מייבוש היתר של הסרט. לימים הפך המשפט “קצת לא בפוקוס” לשמה של האוטוביוגרפיה שכתב על תקופה מלחמת העולם השנייה. שמאלנית” נגד משטרו של הרודן הורטי) ,עזב אנדרה הצעיר את הונגריה ועבר לגרמניה. במקור רצה קאפה להיות סופר ,אבל בברלין מצא עבודה כשוליה במעבדת צילום ,החל להתעמק בצילום והתאהב בעניין (שם גם נזדמן לו הסקופ הצילומי הראשון – ליאון טרוצקי נואם). ממציאים את רוברט קאפה בשנת ,1933עם התחזקות הנאציזם בגרמניה, עבר אנדרה פרידמן ,יחד עם ארוסתו גארדה טארו (שקנתה לה שם כצלמת בזכות עצמה) לפאריס, שם ניסה למצוא עבודה כצלם פרילאנסר אך ללא הצלחה רבה .פרידמן הצעיר שהיה כנראה בעל חושים יח”צניים חדים ,יחד עם גארדה, הגו את הרעיון הבא – ליצור סוכנות צילום ובה שלושה אנשים – גארדה המזכירה ואשת המכירות ,פרידמן מיודענו ,שיהיה אחראי על עבודת המעבדה ,והשלישי ,ובכן האדם השלישי יהיה רוברט קאפה – דמותו הוירטואלית של צלם אמריקאי (עשיר) השוהה בפריס( .הטענה היא שאת ההשראה לשם קיבל פרידמן משמו של פרנק קאפרה הבמאי האמריקאי ,מלבד זה, הפירוש של “קאפה “ בהונגרית הוא כריש). ומאחר וקאפה היה כה עשיר הרשתה גארדה לעצמה לדרוש מהעיתונים הצרפתיים מחיר 48
גבוה פי שלושה מהמקובל (כנראה אמרה משהו כמו “הוא לא עושה את זה בשביל הכסף.)”. מסתבר שזה עבד .גם לאחר שהתגלה העניין המשיך קאפה לעבוד עם המגזין ,vueשאף שלח אותו (ואת גארדה) למשימתו הראשונה בספרד. “אם התמונות שלך לא מספיק טובות -אתה לא מספיק קרוב” את השנים 36-39עשה קאפה בספרד מצלם את זוועות מלחמת האזרחים. שם גם צילם את התמונה שהקנתה לו שם עולמי “מותו של לויאליסט” שצולמה בחזית קורדובה .קשה לדבר על “רגע מכריע” יותר מאשר תמונה זו המקפיאה את רגע המוות ,הדרמה בהתגלמותה .חייל משורות הלויאליסטים (המורדים הרפובליקנים שנלחמו בלאומנים) בעת שזה סופג את הכדור ונופל לאחור ,אל מותו. אין ספק שמיקום ותזמון נדירים של קאפה ,אפשרו את התפיסה הזו (לימים עוררה תמונה זו מחלוקת רצינית באשר לאוטנטיות שלה .אגב,במזוודת התשלילים האבודים של קאפה שנתגלתה אך לאחרונה ,בה תשלילים מתקופת מלחמת האזרחים, מצפים למצוא גם מענה שישים קץ למחלוקת זו שכן תשליל התמונה המפורסמת מעולם לא נתגלה).
בשנת 1947ייסד קאפה את סוכנות הצילום ביחד עם עוד כמה מאושיות הצילום המודרני כמו אנרי קארטייה-בראסון ,דיוויד סיימור ,וג’ורג’ רוג’ר .סוכנות שהיא קואופרטיב של צלמים עצמאיים מכל רחבי העולם (ביניהם גם מיכה בר-עם הישראלי ,שקשר ידידות אמיצה עם אחיו הצעיר של רוברט ,קורנל קאפה ,יחד הם כיסו את מלחמת ששת הימים) .אחת העבודות המפורסמות של הסוכנות היא אלבום הצילומים המפורסם .Family of Man Magnum
הנקודה הישראלית למרות שמאס במלחמות ולאחר מלחמת העולם השנייה נשבע שלא יצלם עוד מלחמות ,הרי שהולדתה של ישראל עוררה אצלו מלבד עניין עיתונאי גם את הנקודה היהודית. ב 1948 -עם פרוץ קרבות מלחמת השחרור הגיע קאפה לישראל .הוא נכח וצילם בטקס הכרזת המדינה במוזיאון תל-אביב ב 14 -במאי 1948ולאחר מכן בקרבות מלחמת העצמאות .במהלך השנים 48-50שב קאפה לישראל מספר פעמים ויחד עם הסופר אירווין שאו פרסם את “דו”ח ישראל” – ספר המשלב טקסט ותצלומים .הוא ליווה את גלי העלייה ,את המעברות ואת חבלי הבראשית של הקמת המדינה (כולל צילומי הספינה “אלטלנה”).
מלחמה אחת יתר מידי בשנות ה 50 -התחוללה בדרום מזרח-אסיה מלחמת הודו-סין בה היו מעורבים גם הצרפתים .קאפה למורת רוחו ,הסכים לצאת לשם לבקשת המגזין Life לכסות את המלחמה (הוא שהוא היה בסביבה ,ביפן, לצורך קידום תערוכה של סוכנות “מאגנום”) הוא הצטרף לאחת החטיבות הלוחמות ביחד עם עוד שני צלמי .time-lifeבשלב מסוים החליט לעזוב את הג’יפ בו נסעו על מנת למצוא זווית אחרת כדי לצלם את התקדמות הכוח .לא חלפו מספר דקות ופיצוץ אדיר החריד את שני הצלמים .כשפנו לעבר מקום הפיצוץ התגלה לעיניהם רוברט קאפה הפצוע ,שדרך על מוקש. עד שהגיע לבית-חולים השדה ,לא נותר לרופאים אלא לקבוע את מותו .הוא מת ומצלמת הניקון שלו לפותה בידו. מלחמה ואהבה גם חייו הפרטיים של קאפה הושפעו רבות מן המלחמות. ארוסתו ,פליטה יהודיה מפולין ,שנודעה בשם גארדה טארו ,אותה לימד קאפה את רזי הצילום ,הפכה לצלמת בזכות עצמה .היא נהרגה במדריד כאשר צילמה שם את מלחמת האזרחים .קאפה שבור-הלב לא התחתן לאחר מכן .בתקופת מלחמת העולם השנייה ניהל רומן עם איילין ג’סטין ,רעייתו של השחקן ג’ון אוסטין ,והיא ממלאת תפקיד חשוב ספרו האוטו-ביוגראפי “קצת לא בפוקוס”. לאחר המלחמה ניהל רומן עם השחקנית אינגריד ברגמן אותה פגש במסעה לבדר את החיילים האמריקאים באירופה .הוא חי איתה תקופה קצרה בהוליווד שם עבד ,זמן קצר ,כיועץ לחברת סרטים ,ויש הטוענים כי הרומן הסוער שלהם שימש השראה לסרטו של ידידם המשותף אלפרד היצ’קוק “חלון אחורי”. ייחודו של קאפה יש לזכור ששנים אלו הן תחילת עידן המגזינים המצולמים ( Lifeבמתכונתו המגזינית החל להופיע בשנת ,1936בלונדון החל לצאת ב 1938-הPicture - Postשגם עבורו צילם קאפה) ,שהעניקו כר נרחב לצמיחה ולהתפתחות הפוטו-ז’ורנליזם .מה שייחד את קאפה היה ראייה צילומית יוצאת מן הכלל ,ותעוזה רבה עד כדי שחצנית .התמונות באו כדי לספר סיפור (ב - Lifeהוצגו התמונות ממוספרות בסדר מסוים על מנת שהקורא יוכל לעקוב אחרי התפתחות הסיפור) ,נוכחותו בדרך כלל לא הורגשה .המצולמים לא הציגו עבורו, לכן גם התחושות האוטנטיות שמשדרות תמונותיו. פשיטות בספרד ,הפלישה לנורמנדי ,מלחמת הודו- סין .קאפה היה שם ,תמיד במרכז ההתרחשות ,נאמן לאמירה המפורסמת שלו “אם התמונות שלך לא מספיק
49
טובות -סימן שלא היית מספיק קרוב” .לדעתי ,הכוונה היא לא רק לקרבה הפיזית אלא גם לקרבה המטה-פיזית ,והיכולת להבין ולהזדהות עם מושא צילומיו. וכפי שאמר קורנל קאפה : “הזדהותו של אחי עם בני האדם ואומץ ליבו להימצא במקום ההתרחשות – אלה המאפיינים המיוחדים של יצירתו” את אישיותו ועבודתו של קאפה היטיב לתאר חברו הסופר ג’ון סטיינבק שאמר: “דומה שקאפה הוכיח מעל לכל ספק כי המצלמה אינה אמצעי מכני קר .בדומה לעט ,הרי איכותה תלויה במשתמש בה .היא עשויה להיות המשכם של המחשבה והלב”. “...הוא ידע ,לדוגמא שלא ניתן לצלם מלחמה ,משום שמלחמה היא קודם כל תחושה .אולם הוא תיעד תחושה זו .הוא צילם בשולי המלחמה ונתן ביטוי לאימה של עם שלם בתמונת פניו של ילד .מצלמתו לכדה את התחושה והנציחה אותה”. ובהקדשה לספרו “קצת לא בפוקוס” כתב סטיינבק “ :יצירתו של קאפה עצמה היא עדות ללב רחב וליכולת הזדהות חסרת גבולות .הוא יכל לצלם תנועה ,שמחה ושברון לב .הוא יכל לצלם מחשבות .הוא תפס בתמונותיו את העולם”. על מנת לשמר את מורשתו של רוברט קאפה הקים אחיו קורנל את המרכז הבינלאומי לצילום בניו-יורקInternational center , ,of photographyהמשמש משכן קבע לצילומיו של רוברט קאפה (משמש היום כמוזיאון לצילום ומרכז ללימודי צילום) .ארגון כתבי החוץ של אמריקה The overseas press clubייסד על שמו של רוברט קאפה פרס הניתן מידי שנה לצלמים מצטיינים “שגילו אומץ לב ויוזמה יוצאים מהכלל”. בשנת 2002יצא בארה”ב סרט על סיפור חייו ואהבותיו שנקרא “רוברט קאפה – באהבה ובמלחמה”. 50
51
קונצרט של הטבע
אלו מאיתנו החיים בעיר הגדולה רגילים ואף לעיתים נהנים בשעות הבוקר המוקדמות ,עוד בטרם מתחילה ההמולה היומית ,לשמוע את ציוצי הציפורים. לאלו מאיתנו החיים בשקט של המושב או הקיבוץ לא נותר לי לומר אלא שאני מקנא בכם ,שכן אצלכם לא רק שלעיתים מגוון הציפורים גדול יותר אלא השקט השורר אצלכם לרוב מאפשר הנאה צרופה מציוצי הציפורים במשך מרבית שעות היום .אין דרך נעימה יותר לטעמי להתחיל את הבוקר מאשר לשבת במרפסת או בגינה עם כוס קפה ביד אחת סיגריה או עיתון ביד השנייה ולהניח לציפורים לספק את המוזיקה.
כתב וצילם :דני לרדו
לא מכבר נסעתי לצלם עם חבר בצפון הארץ .קבענו להיפגש בשעת בוקר מוקדמת מאוד בחניית אגמון החולה, וזאת על מנת שנוכל לנצל את תאורת הבוקר המקסימה לכמה צילומים טובים של עגורים ושקנאים .בעודי נוסע על הכביש המוביל לאגמון היה ניתן לצפות למרחוק בעגורים המתעוררים אשר מתעופפים להם לכיוון האגמון. כאשר הגעתי לחניית האגמון הופתעתי לגלות את כמות כלי הרכב שכבר היו שם .חלק מהרכבים נשאו עליהם מתקני אופניים ,רמז לפעילות ספורטיבית שהם עתידים לערוך שם ,וחלק באו בדיוק כמוני לראות ציפורים ואם גם אפשר 52
53
אז לצלם איזה תמונה אחת או שתיים .אך המכנה המשותף של הצפרים ורוכבי האופניים הוא שכולם באו להנות מקונצרט שירה של הטבע ,המורכב בעיקרו מעגורים ,שקנאים וכמה ציפורי שיר. את הבוקר הזה סיימנו שקועים עמוק בחול אחרי שעיט צפרדעים יפיפה תעתע בנו. צילום בעלי כנף הוא ללא ספק אחד מתחומי הצילום היותר נפוצים .זהו נתון לא מפתיע ,אם מתחשבים בעובדה שצפייה בציפורים או אם תרצו צפרות ,ראשיתה עוד במאה .צפרות היא אחד מפעילויות הפנאי הפופולאריות בעולם. בני האדם לאורך הדורות תמיד הוקסמו מיכולות הציפורים הבאות בכל צבעי הקשת ,משירתם הקסומה דרך מעופם הקליל החותך את השמיים באלגנטיות ועד גינוני החיזור המיוחדים שלהם והטיפול המסור בגוזלים. הערצת יכולות אלו הינה הכוח המניע של כל אותם צפרים וצלמי הציפורים בארץ ובעולם. מספיקה שוטטות קצרה באתרי צילום ברחבי האינטרנט בכדי להבין שיש מקום של כבוד לצילומי ציפורים ,שכן חלק מאתרי הצילום אף הגדילו ועשו כאשר פתחו פורומים ייעודיים לצילום ציפורים. למרות שצילום ציפורים הוא תחום פופולארי מאוד ,הוא מצריך ציוד מיוחד ויקר. תמיד שואלים אותי באיזו עדשה אני מצלם את הציפורים או איזו עדשה לקנות בכדי לצלם ציפורים. התשובה תמיד זהה :אומנם זה תלוי מאוד
54
בעומק הכיס ,אך רצוי לקנות עדשה ארוכת מוקד הכי טובה שניתן במסגרת התקציב. הצורך בעדשה ארוכת מוקד הינו הכרחי לצילום ציפורים ,פשוט לא ניתן לצלם ציפור עם המצלמה והעדשה שבה אנו מצלמים את המשפחה. עדשת 300מ”מ היא נחמדה מאוד לצלמים אשר נמצאים בתחילת דרכם בצילום ציפורים וניתן להוציא ממנה תוצאות טובות ,אבל יחד עם זאת רצוי שעדשה שכזאת תהיה העדשה הנוספת ולא העדשה העיקרית. העדשה העיקרית צריכה להיות 500או 600מ”מ . האם זה אומר שצריך להוציא משכנתא על מנת לרכוש עדשה שכזו? בוודאי שלא .ניתן לרכוש עדשת 400 מ”מ ולהוסיף לה מכפיל והנה קיבלנו עדשת 600מ”מ יעילה ,טובה ובעיקר חסכונית על החשבון בנק שלנו. אם מצלמים ציפור בשבי ,למשל את הדורסים שיש בגן החיות התנ”כי ,אז ניתן להסתפק גם בעדשת 200מ”מ .לצילום נשר בגמלא עדשת 200מ”מ לא תספיק ולא תספק את הסחורה. יש צורך בהכרת הציפור ודפוסי התנהגות שלה .הכרת דפוסי ההתנהגות תסייע לנו כצלמים לחזות את הצעד הבא של הציפור .לעיתים הצעד הבא לוקח מספר דקות ולעיתים אף יותר אז יש צורך גם בסבלנות. הרבה סבלנות. אני כבר לא יכול להעריך את מספר השעות שביליתי בתוך מסתור קבוע או נייד בניסיונות כושלים יותר או כושלים פחות לצלם ציפורים. לעיתים ישנם ימים של כישלון טוטאלי -חוזרים
55
הביתה בלי אף תמונה בכרטיס המצלמה. אך באותם ימים שכושלים בהם פחות ניתן למלא את כרטיס המצלמה במהירות רבה ,והסיפוק הוא ענק ומספק דלק להמשיך ולצלם את אותם בעלי הכנף. השימוש במחבוא מאוד יעיל ומאוד מומלץ .שימוש נכון במחבוא ,כמו הקמתו מבעוד מועד לאחר סקירת השטח ,בחירת רקע וכיוון תאורה מתאימים ,וכניסה למחבוא בשעת בוקר מוקדמת ,מאפשרת לצלם את בעלי הכנף בקרבה מרשימה ובהתנהגות טבעית לחלוטין ללא הפעלת לחץ לא רצוי על הציפור. הציפורים אינן מבחינות בצלם היושב בתוך מסתור ולא מייחסות חשיבות רבה לאוהל המסתור .המחבוא ללא ספק עם מעט סבלנות מספק את הסחורה. אומנם לא קל להתעורר בשעות מוקדמות כל כך כשמרבית בני ישראל עוד מתהפכים להם במיטה, ובוודאי כאשר הציפורים פעילות במרבית שעות היום.
56
יחד עם זאת ,התאורה משתנה מהר מאוד וצריכים לנצל את “שעות הקסם” בהם התאורה רכה ונעימה. תאורה זו היא שמוסיפה המון חיים וצבע לכל צילום. לכן המלצתי היא לצלם עד כשלוש שעות לאחר הזריחה ולשוב ולצלם כשלוש שעות לפני הזריחה. את כל צילומי ציפורי המים שלי עשיתי או באוהל מחבוא או על ידי שימוש ברשת הסוואה תוך כדי שכיבה על הקרקע ,שלעיתים יכולה להיות בוצית. לעומת זאת את מרבית צילומי ציפורי השיר והדורסים צילמתי ממחבוא נייד ,הרכב הפרטי שהפך עם הזמן לרכב שטח למרות שמדובר ברכב משפחתי רגיל. זהו עסק מסוכן להכניס רכב שלא מיועד לשטח לכל מיני דרכי עפר צדדיות ,אבל אם עושים זאת נכון חוץ מהרבה אבק אין סיבה שיגרם נזק לרכב. אומנם בהתחלה הציפורים די חוששות מרכב שפתאום עושה את דרכו אליהן אך עם הזמן
נוהג לנחות והתפללתי שגם הבוקר הוא יפעל לפי הן נרגעות ומאפשרות להתקרב אליהם דפוס התנהגות זה .אכן הזרון לא אכזב ונחת במרחק למרחק סביר שמאפשר צילום יעיל וטוב. לא מכבר הייתה תקופה שבה הייתי מצלם הרבה בשדות של כשמונה מטרים ממני .ההתרגשות במפגש כה החקלאיים הקסומים של עין צורים .כמעט בכל הזדמנות אינטימי ביני לבין דורס מרשים שכזה הייתה גדולה, ולאחר המפגש חזרתי לביתי עם כמה כרטיסים מלאים. פנויה הייתי נוסע לשם עם הרכב לצלם את החנקן זהו היה השיא מבחינתי עם הזרון .יום אחרי המפגש אדום הגב .יש לציין כי מרבית החנקנים לא חוששים הזרון כבר לא היה בשטח ואני חזרתי לצלם חנקנים. מרכבים וניתן להתקרב אליהם לטווח של חמישה שישה מטרים כל עוד ההתקרבות נעשית באיטיות. ההפתעה הייתה כאשר מצאתי באחד השדות החרושים השימוש במחבוא אם כך הינו יעיל ביותר בכדי לצלם בעלי כנף אך יש לו עוד יתרון ,יתרון גדול. זרון פס שלא בדיוק חשש מהרכב .ידעתי שעלי להיות לאחר שבחרנו את הרקע הרצוי לתמונה ,ניתן זריז עם הזרון שכן זו עונת הנדידה וכל יום שעובר לשדרג את הצילום על ידי החלפת ענף פשוט מגביר את הסיכוי שהוא ימשיך בנדידה שלו. בענף יותר מעניין ופוטוגני .ענף עם תזזיות או טחב לכן הגברתי את ביקורי בשטח ,וכל מפגש עם הזרון היה מרגש .בכל פעם שמתי לב לדפוס התנהגות מסוים .עליו מוסיף המון עניין לצילום ובעצם הופך את הצילום ליותר מושלם ויותר אומנותי והכי חשוב בכל בוקר ,בערך שעה אחרי הזריחה ,הזרון היה נוחת נראה טבעי יותר מאשר מוט ברזל או ענף שבור. על הקרקע למשך כחצי שעה עד שעה באותו המקום. ציפורי שיר ושלדגים מצטלמים היטב על ענפים לכן באחד הבקרים פשוט התמקמתי במקום שבו הוא
57
שכאלה ,אם כי לציפורי שיר רצוי ואף מומלץ שיהיה גם מתקן האכלה סמוך בכדי להגביר את הסיכוי שאכן ינחת לנו על הענף. לא תאמינו באיזן קלות ניתן לצלם חוחיות ,פרושים ,ועוד כל מיני ציפורי שיר מקסימות ,כשיש מתקן האכלה בגינה .לא רק שתוכלו להנות משירתם הנעימה אלא גם סביר להניח שתצליחו להוציא כמה וכמה צילומים טובים שלהם. ישנן הרבה טכניקות לצילום ציפורים ,וכל אחד מוצא לבסוף את מה שמתאים לו באופן אישי ומפתח טכניקות שעובדות עבורו. הניסיון שנרכש עם הזמן ביחד עם ההתמדה ,יוצרים חוויה משתלמת למדי .חשובה ההבנה שלא כל יציאה לשטח תניב את התוצאות הרצויות ,אך למרות זאת רצוי לצאת לשטח כמה שרק ניתן ביחד עם הסבלנות .בימי הצילום יושבים במסתור ,ממתינים כמו ציידים האורבים לטרף ,ואז מגיע הרגע המתאים לסחוט את האצבע על ההדק או במקרה שלנו על לחצן הצילום .אם חס וחלילה הציפורים שכל כך חשקה נפשנו לצלם מסרבות לשתף פעולה ,אז לפחות נהנינו מקצת שלווה ורוגע ,כשברקע מתנגנת לה סימפוניה של הטבע.
לצפייה בצילומים של דני www.pbase.com/danny_laredo -
58
59
פוטותרפיה
כתבה וצילמה :רוני ריבר
60
באחת מפגישותינו לפני כשנה אמרה לי הפסיכולוגית שלי: “איך אמרת שקוראים לחרדה שלך? חרדה חברתית? זה בולשיט ,את יודעת .אין לך שום חרדה ,זה סתם תירוץ ללא לעשות שום דבר” הבטתי בה כמשוגעת. הרגשתי איך כל הפיוזים שלי קופצים .הדחף הכי חזק שלי באותו רגע היה לקום וללכת .איך היא מעיזה! בתום הפגישה יצאתי משם רותחת .מאיפה החוצפה להגיד לי שזה תירוץ?! אפילו ביטוח לאומי מכיר בחרדות ונותן אחוזי נכות לאנשים שלא מצליחים לעבוד! ואז נפל לי האסימון: ביטוח לאומי מכיר בחרדות, ודבר זה מוכיח למעשה שהן אמיתיות .שאני סובלת ממשהו אמיתי .וזהו ,עכשיו אני לא צריכה לעשות כלום ,כי יש לי מחלה אמיתית ,נקודה. האמונה במחשבות שאומרות לי “יש לי חרדה והכל קשה לי” ו”-יש לי חרדה אז אני לא יכולה להכנס למקומות הומי אדם” או “יש לי חרדה אז אני לא מצליחה ולא יכולה לעבוד” ,הפכה את אותה חרדה לאמיתית .היא קיבלה תפקיד של שחקנית ראשית בחיי,
61
ואני עוד ישבתי בקהל ומחאתי לה כפיים בסופו של יום. האמת היא שיש לי קושי ,והוא נובע אך ורק מחוסר בטחון וחוסר אמונה בעצמי .דווקא בגלל זה אני חושבת שהצילום העצמי כל כך עוזר לי לצאת .ולאט לאט אני יוצאת. הביטחון עולה לאט ,לאט ,לאט ,אבל הוא עולה. כשהוא יורד לפעמים למדתי לא לרדת על עצמי ,לתת לזה להיות ,זה יעבור .וזה עובר. כל חיי סבלתי מביישנות כרונית .כל מפגש עם ילדים אחרים ואחר כך עם אנשים אחרים היה מרתיע ברמה שהייתי פשוט קופאת .לא יכולה לדבר ,לא להתעמת ,לא לעשות .מרב לחץ הייתי מרגישה שעולה לי בכי ,ולבכות מול אנשים היה בעיניי הדבר הכי משפיל שיכול להיות. אז הייתי בורחת .אם בזמן שיעור הייתי מוצאת את עצמי 62
קופאת פתאום ,הדבר היחידי שהייתי מצליחה לעשות הוא לתפוס את התיק ולרוץ החוצה .זה קרה כמה פעמים. לחיות בפחד מתמיד מאנשים הביא אותי למקומות מאוד בודדים ומאוד דיכאוניים .זה החריף מאוד כשהייתי בת ,9ועברנו לגור בדרום-אפריקה .להתמודד שם עם כתה חדשה וילדים חדשים היה בלתי נסבל .הייתי מסתובבת לגמרי לבד בהפסקות ,לא מדברת עם אף אחד .שיעורי הספורט אשר כללו שחייה היו סיוט שלא ברא השטן: גם להיות עם כל הבנות ביחד וגם מחויבת ללבוש בגד ים מול כולם .אני תמיד הייתי מאוד מודעת לעובדה שהגוף שלי הוא נשי .זה הביך אותי והגעיל אותי לחשוב שמישהו מסתכל עלי ,חס וחלילה ,באופן מיני .במיוחד בהתחשב בכך שהמורה היה גבר .אז נכון ,הייתי אמנם רק בת 9-10באותם שיעורי שחייה ,אבל זה היה עושה לי 63
ממש רע לחשוב על זה ,והייתי מוצאת את עצמי קופאת המון .פעם אחת המורה נזף בי על כך שבכל שיעור אני מתחמקת בתואנה שאני לא יודעת לשחות“ .כנסי למים!!!” הוא גער בי ,ואני פרצתי בבכי מול כולם .לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ,כי לברוח משם לא הייתה אופציה. כך העברתי חמש שנים בדרום-אפריקה לגמרי לבד, מדברת עם אנשים שהמצאתי לי בראש .בהפסקות הם תמיד דאגו לשאול לשלומי ,אחרי כל שיעור שאלו מה מצב הלחץ ותמיד עשו הכל כדי לעזור לי להרגע. העובדה שלמדתי בבית ספר דתי עזרה לי להבין שיש אשם בכל העניין ,ושהוא כמובן אלוהים .כעסתי עליו המון שנים! בזמן שכל הבנות היו עסוקות בדברים של בנות ,אני הייתי מנהלת איתו שיחות ללא הפסקה .למה אני פה? למה נולדתי? למה אני חיה? מה הסיבה? למה 64
אני סובלת כל כך ? למה זה טוב? מה המשמעות? לא היו לי תשובות הגיוניות ,ולא הצלחתי להבין למה לקחו אותי מהארץ שכל-כך אהבתי אל הגיהנום הזה .בלילות לא הייתי רוצה להרדם כדי שמחר לא יבוא .הייתי מחזיקה את עצמי ערה עד לאפיסת כוחות ,ורק אז הייתי נרדמת. רציתי לחשוב שאולי אוכל למנוע את בואו של המחר, ולמרות שידעתי שזה לא יצליח ,בכל לילה ניסיתי. הרגשתי אבודה .הרגשתי שכל יום שעובר אני הולכת עוד יותר לאיבוד. לאחר חמש שנים חזרנו ובשנתיים הראשונות בהחלט פרחתי .עשיתי כל מאמץ שרק יכולתי כדי להתחבר עם ילדה שהכרתי עוד בגיל תשע ,כשעזבנו. היא נשארה החברה היחידה שלי עד היום. אחרי ה”כלא” של דרום-אפריקה התמכרתי לנסיעות 65
באוטובוסים ולתל אביב .חוץ מלהיות שם לא עניין אותי כלום .אבל החרדות לא עזבו אותי ולו אף לשנייה .בבית הספר לא הסתדרתי ,לא התחברתי עם אף אחד בכתה שלי והמורים בכלל לא הכירו אותי .כשהגעתי לכיתה י”א ,היות וזה כבר לא חוק חינוך חובה ,בית הספר ביקש שלא אבוא יותר. זה היה אחד הדברים הגרועים שקרו לי ,כי מצאתי את עצמי בגיל שש עשרה יושבת בבית .לא יודעת מה לעשות עם עצמי ,אין לי איך לעבוד ,אין לי במה ,אין לי איך למצוא (כי הרי להתקשר אני לא יכולה וללכת לראיונות אני לא יכולה) ,במה אני יכולה לעבוד? איזו עבודה קיימת שאין בה תקשורת עם אנשים אחרים? שקעתי בדכאון עמוק .אותה חברה שכן שהיתה לי עברה לפנימיה בשדה בוקר ,ואני נשארתי לבד .שקעתי ושקעתי ואף אחד לא ידע מה לעשות איתי .אבא שלי השתגע בשקט ,כי מגיל 12אני לא ממש מדברת איתו למרות שהוא חי בבית .אני ננעלתי בתוך עצמי ולא שמעתי כלום. וככה עברו להם שנתיים שלוש,וידידה של המשפחה
66
מצאה לי עבודה במחסנים בדיוטי פרי .הציעו לי להיות אחראית משמרת באיזה שהוא שלב אני לא הסכמתי בשום פנים באופן לצאת מהמחסן .חשבו שאני משוגעת אבל זה לא שינה לי .החלום שלי היה מוזיקה אז אזרתי אומץ ונרשמתי לקורס סאונד .הייתי הבחורה היחידה שם ,מה שגרר הרבה תשומת לב שהביכה אותי מאוד .אבל הקורס גם מאוד תסכל אותי ,כי לא הבנתי כל כך הרבה ,ולא העזתי לשאול ולא העזתי לבקש עזרה .כך נשארתי מאחור מהר מאוד .לאחר מכן מצאתי אולפן לעשות בו סטאג’ ,אבל אחרי פעמיים שהלכתי ולא הצלחתי לתקשר עם אף אחד, התביישתי להראות שם את הפרצוף שלי ויותר לא חזרתי. אמא וסבתא שלי דאגו לי והיו שם בשבילי בכל מעצור ,בכל תסכול ובכל פעם שקפאתי .במשך כל חיי קיבלתי המון תמיכה ,לא רק אז. כשהייתי בערך בת 20סבתא שלי באה אלי ואמרה “רשמתי אותך לקורס צילום” .אני צחקתי נורא “מה הקשר?” אמרתי לה“ ,מה פתאום צילום? מה לי ולצילום?”
67
סבא שלי היה מצלם ,אבל מעבר לכך לא חשבתי על זה אף פעם .היא סחבה אותי לבית הספר כדי לדבר עם המורה ולראות ולהכיר .אני זוכרת שהסתכלתי על הצילומים של בוגרים על הקיר וחשבתי לעצמי“ ,כן בטח! אני בחיים לא אצלם ככה!” .נרשמתי רק שנתיים לאחר מכן ,כי אני חייבת קודם כל להתנגד .במהלך הקורס לא הבנתי כלום .לא ידעתי מה זה צמצם ולא ידעתי מה זה תריס .הכל היה סינית ,אבל הרגשתי משהו בפנים שאף פעם לא ידעתי שקיים שם ,כמו איזה זרע שנובט .הייתי מגיעה לשיעור ,יושבת בצד לא מחליפה מבטים עם אף אחד .בהפסקות הייתי נשארת לשבת בכתה כי לא היה לי מה לעשות עם עצמי ...אבל התאהבתי. 68
היו לי כמו פרפרים בבטן בכל שיעור .חודש לאחר תחילת הקורס סבתא שלי נהרגה בתאונת דרכים. היא ליוותה אותי כל חיי והיא זו שדאגה שאני אתחיל את הצילום ,ואז יכלה ללכת .ככה אני רואה את זה .והיא עדיין מלווה אותי .אני מרגישה אותה איתי כל הזמן .היא ההשראה ,המוזה והסיבה לכל קליק שאני עושה. עברו עוד כמה שנים עד שממש התחלתי לצלם ולנסות לעבוד בזה ,אבל הפחד מהתמודדות עם אנשים זה מה שעד היום משאיר אותי חבויה ולא בקדמת הבמה. זו גם הסיבה שאני מצלמת את עצמי ולא אנשים אחרים ,מדי פעם את אחיותי ,וגם איתן אני מוצאת שקשה 69
לי .נורא מביך אותי לעמוד מול מישהו ולא לדעת מה לעשות ואיך לביים אותו. וככה זה התחיל. באתי ממקום של בדידות נוראית והרגשה שאני לא שווה לאף אחד בעולם הזה .כולם יותר שווים ויותר ראויים ממני לאהבה ,לחיים ,לעבודה ול”נורמליות”. ואני כלומניקית אחת גדולה .חיזר .יצור .כמובן שגם שנאתי את איך שאני נראית ,ולא ידעתי מה אני ומי אני ,בתוך גוף שהחליט לגדל לי חזה בגיל .12 נשיות היתה נושא שאסור לדבר עליו (ביני לבין עצמי כמובן) .זה כל כך הביך אותי להיות בת .כל כך התביישתי בבסיס של מי שאני .בתור ילדה חשבתי שאולי לא אשתנה ולא אהפוך לאשה. הרגשתי כל הזמן משהו בוער אצלי בפנים אבל ניסיתי להשתיק ולהחביא את זה עד כמה שיכולתי. ברגע שהתחלתי לצלם את עצמי ,האש הזו מצאה לאן לנתב את עצמה ולמדה איך לדבר .אני מאמינה שבמובן מסוים ,משם בא הדחף שלי לחשיפה ולעירום.
70
אני שואלת המון שאלות על מיניות ונשיות כשאני מצלמת את עצמי ,במיוחד בעירום .אני מאמינה שככה למדתי להכיר את עצמי ולקבל את מי שאני .אפילו שאני עדיין לא לגמרי מרגישה אשה ,אני יודעת שאני בת ואני הרבה פחות מתביישת להיות אחת כזו. הייתי מוחקת המון תמונות בהתחלה .היה לי מאוד קשה להסתכל על עצמי כי תמיד שפטתי את עצמי גם כצלמת וגם כאובייקט .השנאה כלפי איך שאני נראית נבעה מהכעס שלי על חוסר העשיה .כעסתי על עצמי שאני לא כמו כולם ,ושאני לא עוד מיליון ואחד דברים .לא ידעתי לראות מה אני כן ,רק ראיתי מה אני לא .הייתי משווה את עצמי לבחורות אחרות בגילי ,מה הן השיגו ומה הן עושות ומה הן מממשות בחיים .וזה היה הורג אותי כל פעם עוד קצת. קפאתי לכמה שנים טובות .אבל דווקא מתוך מקומות של דכאון נוראי מצאתי שלצלם את עצמי נתן לי מפלט ,וזה נתן לי כלי כדי להרגיש הרבה פחות חסרת ערך והרבה
71
יותר בעלת תועלת .יכולתי לדבר ולהביא את מה שאני מרגישה .ברגע שראיתי את עצמי בצילום פתאום היתה הוכחה לכך שאני חיה ואני קיימת .מול המראה יכולתי להגיד “איכס” או להתעלם מההשתקפות שלי לחלוטין. אבל ברגע שאני מצלמת ,מתעדת ,ומביטה על עצמי בצילום ,אני פתאום קיימת .אני לא יכולה להתכחש יותר. בשנה וחצי האחרונות הגעתי למקום בחיי שמאסתי מהחרדות האלה .תמיד הייתה מחשבה בראש שאמרה “עד גיל 30זה יעבור! בגיל 30 אני כבר אהיה אשה והכל יהיה בסדר” אבל הכל לא יהיה בסדר אם אני לא יעשה את זה בסדר. אחרי יום הולדת 28אני התחלתי להילחץ והחלטתי שהגיע הזמן לנסות שוב ללכת לטיפול ולקבל עזרה. 72
השנה הראשונה היתה מאוד קשה אבל ללא ספק התחילה את הדרך הצילומית שאני עושה עכשיו .היה תרגיל אחד שהמטפלת שלי רצתה שנעשה ואני לא הצלחתי להגיע איתה לזה .היא רצתה שאני אצלם אותה .לא הסכמתי .רק לחשוב על לעמוד מולה ולצלם אותה הביך ועיצבן אותי, ופסלתי את זה על הסף כל פעם שהיא הציעה את זה. לאורך השנה וחצי הראשונות של הטיפול בקושי צילמתי ,גם לא את עצמי ,צלם שאני מכירה נתן לי משימת צילום :לצלם כל יום תמונה למשך חודש. הרמתי את הראש ואמרתי אוקיי! וכבר למחרת התחלתי. היו את כל הקולות הרגילים של “מה תצלמי חודש? את הרי לא יוצאת מהבית ואת לא תתמידי!” .זה היה מאוד קשה להשתיק אותם .אבל הצלחתי .שנאתי את התמונות על בסיס יומי .אולי היה יום או יומיים שהייתי 73
מרוצה .בסוף החודש הסיפוק מזה שלקחתי על עצמי משימה ועשיתי אותה עד הסוף היתה אדירה! זה נתן לי אנרגיות חדשות והמצלמה הפכה לחברה הכי טובה שלי. את עצמי צילמתי רק 3פעמים במהלך “יומן אוקטובר” כי היה לי מאוד קשה להיראות .היה לי מאוד קשה להסתכל על עצמי בלי לשפוט ומבלי לשנוא. אחרי שהחודש נגמר פתאום מצאתי שאני מתגעגעת למצלמה. פה ושם צילמתי את עצמי וכבר ראיתי איזה שינוי אדיר עברתי .פחות התביישתי מעצמי .אי אפשר לחיות עם עצמינו כשאנחנו נבוכים מעצמינו .בשיטוטי באתרי צילום מצאתי פרויקט שהמון צלמים עושים ,מקצועיים ומקצועיים פחות, שהוא לצלם פורטרט אישי של עצמם כל יום במשך שנה. זה הדליק אותי ,אבל נורא פחדתי להתחייב לשנה שלמה. פחדתי שוב מאותם סיבות ואותם לחצים .אני גם תמיד פוחדת להתחייב לכל כך הרבה זמן .אני פרפקציוניסטית ואם אפספס יום אחד הכל לא יהיה שווה .בינואר השנה החלטתי שאני מתחילה ומה שיהיה יהיה חייבים לקחת את זה כל יום ביומו .אי אפשר לחשוב קדימה מדי וזה נכון גם לחיים .ברגע שחשבתי רחוק מדי נבהלתי וקפאתי ישר. צריך לקחת את החיים באיזי .היום לחשוב על היום ולא על עוד שבוע .לא להתחיל לרוץ קדימה מדי ומהר מדי. כי אז נלחצים .וזה מה שאני עושה כבר ששה חודשים. לפעמים אני חוזרת אחורה לתמונות הראשונות שצילמתי לפני שש שנים וזה מדהים לראות שאני לא היא .למרות שאני נראית בדיוק אותו דבר ,אני לא היא .וזה מה שיוצג בתערוכה הראשונה באוגוסט .זהו המסע שעשיתי מהצילומים הראשונים ,בהם לא יכולתי לעשות פוקוס מרב שלא אהבתי את עצמי ,ועד היום .כמה שאני לא נבוכה מעצמי ואין לי בעיה לצלם עירום ,יש לי עדיין בעיה גדולה מאוד עם החשיפה. אני חייבת להגיד שזה לא קל לי ,למרות שפעמים רבות אומרים לי “איזו אמיצה את לצלם את עצמך ככה” .זה לא אומץ .להיות לבד עם עצמי ועם המצלמה זה לא אומץ מבחינתי .זה הבית .אומץ זה לצאת החוצה .לשים את עצמי מול העולם שיסתכל ויגיד מה הוא חושב .לא רק עלי כצלמת אלא גם כמצולמת זו עוד מדרגה בסולם שאני מטפסת בו להוקרה של רוני .אני קיימת ,אני נוכחת ,אני אשה ,אני שווה! לא יצור ולא חיזר ולא כלומניקית .אני בן אדם כמו כולם. רוני מציגה בתערוכה בשם “שחקנית ראשית” בגלריה גרוס ,בוגרשוב 86ת”א .הפתיחה בתאריך 14.08בשעה 12:00והיא תישאר מוצגת עד לתאריך 08.09 המייל של רוני roniriver@gmail.com 74
75
פורטפוליו
דונה טוד
דונה טוד היא צלמת אוסטרלית המתגוררת במלבורן .היא החלה את הקריירה שלה בעבודה עבור העיתון היומי האוסטרלי “מטרופוליטן” לפני כ 25-שנים ,והייתה חברת סגל העיתון במשך 15שנה .תעשיית העיתונים היוותה קרקע פורייה מאוד עבור התפתחותה כצלמת והייתה לה הזכות לעבוד לצד הצלמים הטובים ביותר באוסטרליה באותה תקופה. כיום דונה מתמקדת בפרוייקטים תיעודיים מעמיקים ,עם דגש על הפן האנושי .מה שנשאר ההיבט הכי חשוב בעיניה היה והינו התמונה האחת ,ממנה מציצה חלק מנשמת המצולמים. במשך שנים דונה חוקרת מצבים אנושיים ונפשיים באמצעות המצלמה שלה .לתמונה אחת יש בדרך כלל השפעה קטנה ,אך לפעמים תמונה אחת בדיוק מספיקה כדי לחשוף את הצופים בה לעולמות חדשים ,או ליצור מודעות למסרים מסויימים .דונה אף כותבת בעצמה סיפורים המלווים את תמונותיה .בעזרת העבודה העיתונאית הזו היא מקווה לגשר בין הבדלים תרבותיים הקיימים בין נושאי הצילום שלה לאלו הצופים בהם ,ולעלות את מפלס ההבנה והחמלה. בראש מעיניה נשאר נושא העוני בעולם .לחברה המערבית ,החיה אורח חיים מהיר וממוחשב ,יש נטייה להתייחס למדינות עניות כאל מקרה אבוד ,שאת בעיותיו לא ניתן לפתור .באמצעות הסיפורים המצולמים שלה מנסה דונה לספר את סיפורם של אלו החווים עוני על בסיס יומי ,אלו החיים בערים גדולות ללא תמיכה ממשלתית כלשהי .היא עושה זאת בתקווה כי בכך היא נותנת לאנשים הללו קול ופנים ,מעוררת את תודעתו של העולם השבע אל מצוקתם ,ומנערת אותו מאדישותו. לאנשים השייכים לחברות עניות יש קשר מועט ביותר עם התרבות המערבית ,אך הם עדיין תלויים בתמיכת העולם המערבי על מנת לשרוד .על מנת למצוא קרקע משותפת ניתקה עצמה דונה מסביבת חייה ,ועברה להתגורר בקרב אנשי טסאטן ( )Tsaatanבצפון מונגוליה .היא הקדישה זמן רב על מנת להכיר אותם ואת תרבותם ולפתח יחסיי חברות .היא חייה בסביבה קשה למחייה ,המנותקת כליל מהשפעות מודרניות ,ולמרות זאת עלה בידה לפתח קשר אמיץ ועמוק עם האנשים הללו ,שהצליחו לשמר את תרבותם למרות מצבי הדוחק אליהם הם נקלעים לעיתים קרובות . לטסטאנים יש רצון עז להמשיך ולחיות לצד מרעה האיילים שלהם ,כפי שעשו במשך 4000השנים האחרונות .דונה טוענת שחשוב מאוד לשמר את החיבור העמוק שלהם לאדמה ,שכן תרבות זו הינה אחת העתיקות שידועה לנו בהיסטוריה. דונה טוד זכתה בכשמונים פרסים בינלאומיים ועבודותיה הוצגו בתערוכות רבות מסביב לעולם .לטענתה ,האהבה הגדולה שלה למקצוע נובעת גם מהעובדה שמצלמתה מאפשרת לה להיות במקומות שונים ,שבלעדיה כנראה ולא הייתה מגיעה אליהם לעולם. מוזמנים לצפות בצילומים נוספים של דונה www.donnatodd.net -
76
77
פורטפוליו | דונה טוד
78
79
פורטפוליו | דונה טוד
80
81
פורטפוליו | דונה טוד
82
83
פורטפוליו | דונה טוד
84
85
פורטפוליו | דונה טוד
86
87
קורסי צילום מתקדמים
מגוון הקורסים הרחב ביותר בישראל עם הצלמים הטובים בישראל בתחומם בקבוצות קטנות ואינטימיות
צילום רחוב בהדרכת פליקס לופה
צילום בזווית אחרת בהדרכת גלעד בנארי
צילום מאקרו
בהדרכת אלון קירה
בית הספר לצילום המוביל בישראל
צילום נופים ושקיעות בהדרכת איליה שלמייב
חוויה של לימודים ,שיפור עצום בצילומים
תאורה מעשית
גליץ בית ספר לצילום נחשב היום לבית הספר המוביל לצילום בישראל עם מאות סטודנטים מרוצים ומוניטין שובר גבולות .בין המדריכים של בית הספר ניתן למצוא את הצלמים הטובים בארץ :גלעד בנארי ,אלון קירה ,פליקס לופה ,איליה שלמייב, רפאל בן דור ,ואדים סיגלוב ,רועי גליץ ,גדי אהד ,תומר יעקבסון ,קובי הראתי ,אדם שול ומרצים אורחים נוספים.
צילום פורטרטים
קורס צילום מתקדם
קורס יסודות הצילום
קורס מדהים וחווייתי בן 14מפגשים שנועד לומדים צילום בשיטות חדשניות וייחודיות מהטובים ביותר ,החל מהבסיס והצמצם ,תריס ליצור זהות צילומית וחשיבה יצירתית ו ,ISO-דרך המערכת הדיגיטלית ,פילטרים, בצילום .בהדרכת הצלמים-מדריכים המובילים אומנות הביקורת ועד לצילומים מתקדמים בתחומם :גלעד בנארי ,פליקס לופה ,אלון בנושאי בעלי חיים ,פורטרטים ,פלאש ,צילומי קירה ,רפאל בן דור ורועי גליץ .נפתח לילה ושקיעה .הלימודים הם על המצלמות בקבוצות קטנות באופן רצוף בסניף הראשי שלכם ,בחניכה אישית של המדריכים שלנו ובשלוחות ברחבי הארץ עם מדיניות בלעדית של השלמת שיעורים ואחריות.
בהדרכת תומר יעקבסון בהדרכת אלון קירה
צילום אופנה
בהדרכת רפאל בן דור
התפתחות אישית בצילום בהדרכת ואדים סיגלוב
צילום בעלי חיים בטבע בהדרכת רועי גליץ
צילום תת-ימי
בהדרכת יונתן ניר
צילום עירום
בהדרכת רפאל בן דור
צילום ספורט
בהדרכת רועי גליץ
צילום אירועים
בהדרכת אופיר קפון
עריכת תמונות קורסים לעריכת תמונות בהנחיית אדם שול ,המעצב שאחראי על המגזין אותו אתם קוראים. כל השיעורים נערכים בכיתות המחשבים שלנו עם מחשב אישי לכל סטודנט מול התוכנות לתרגול חי
קורס בן 9מפגשים מקיף ורחב בהיבט הצילומי של הפוטושופ לשיפור הצילומים
סדנה בת 3מפגשים בנושא התוכנה הנוחה ביותר לארגון ועריכת הצילומים שלכם.
הנכם מוזמנים לפגישת היכרות והתרשמות בסניף הראשי שלנו – רחוב הרקון 4במתחם הבורסה ברמת גן ,צמוד לרכבת ת”א מרכז. 88
לפרטים והרשמה -
www.galitz.co.il
או במייל:
register@galitz.co.il
צילום עיתונאי דוקומנטרי בהדרכת זיו קורן קורסי צילום בחברות קורס צילום עם המדריכים ובסטנדרטים של גליץ בית הספר לצילום אצלכם בחברה אם אתם מעוניינים שנדריך קורס צילום בחברתכם -מוזמנים ליצור איתנו קשר
צילום :אדווה וייס
קורס פוטושופ לצלמים
סדנת Lightroom
חדש!
89
מאקרו
חלק ג’
כתב וצילם ,אלון קירה
בגליון הקודם פתחתי בסקירה על עדשות מאקרו ייעודיות ועמדתי על ההבדלים בין המשפחות השונות של עדשות אלו. הפעם אעסוק בציוד אופטי מסוג אחר ,כזה שבעזרתו נוכל לשפר את יכולת ההגדלה כאשר נשתמש בו בצמוד לעדשות מאקרו ייעודיות, או שיאפשר לנו יכולות מאקרו מסוימות כשנשתמש בו עם עדשות שאינן עדשות מאקרו. כזכור ,לעדשות מאקרו ייעודיות תכונה מובנית חשובה והיא היכולת להשיג מיקוד (פוקוס) ממרחק קצר מאוד .השגת מיקוד ממרחק קצר תניב תוצאה בה האובייקט יתקבל בגודל רב יותר על גבי החיישן או הסרט .כך נוכל להשיג הגדלות של אובייקטים זעירים עד לגודל של ,1:1או במילים אחרות, הגדלה לגודל אמיתי – .LIFE SIZEכל עדשות המאקרו המיוצרות כיום ביצור סדרתי ושוטף יכולות להגיע להגדלה מקסימאלית של .1:1 למען הדיוק ,פרט לאחת ,אקזוטית במיוחד שנעמוד על תכונותיה ויכולותיה בהמשך הסדרה ,ה . CANON MP-E 65mm F/2.8- ולכן ,אם נצליח לקצר את מרחק המיקוד המינימאלי של עדשה נתונה ,כלשהיא ,נוכל להשיג הגדלה רבה יותר של הנושא המצולם. לשם כך באים לעזרתנו אביזרים שנועדו בדיוק למשימה זו – קיצור מרחק המיקוד המינימאלי.
90
91
או עם עדשות אחרות ובכך להקנות להן יכולות מאקרו ולעיתים יכולות מאקרו מרשימות ביותר .יתרונן הגדול הוא בכך שאין הן פוגעות פגיעה ממשית באיכות התמונה המתקבלת מהסיבה הפשוטה שאין הן מכילות אלמנטים מזכוכית .טבעות הרחקה בדרך כלל נמכרות כסט של 12מ”מ 20 ,מ”מ ו 36מ”מ .ואפשר להשתמש בכל טבעת בנפרד או בכל שילוב שלהן לשם השגת הגדלה רבה יותר. גם הן מאפשרות מיקוד ממרחק קצר יותר ממרחק המיקוד המינימאלי של העדשה לשם השגת ההגדלה. חסרונותיהן :איבוד היכולת למיקוד לאינסוף, פגיעה בכמות האור הנכנסת ולעיתים איבוד היכולת למיקוד אוטומטי. למרות החסרונות שצוינו קודם עבודה עם טבעות הרחקה היא הדרך המועדפת עלי להשגת מאקרו ללא עדשת מאקרו יעודית. הסט של חברת KENKOהוא הנפוץ ביותר ואיכותי מאוד .לטבעות מגעים חשמליים שתפקידם לשמור על תקשורת הנתונים בין גוף המצלמה לבין העדשה – מדידת אור ,מיקוד אוטומטי ,נתוני EXIFוכו’ .כך גם בנויות
טבעות ההרחקה של היצרנים המובילים כמו ניקון וקאנון. כמו כן ,קיימות טבעות הרחקה “פשוטות” שאינן מצוידות במגעים חשמליים .הן נמכרות בד”כ ע”י יצרנים מהמזרח הרחוק ,ומחירן זול יחסית. למרות שתפקידה של הטבעת הוא רק ליצור הרחקה ואין היא מכילה אלמנטים אופטיים ,המלצתי היא – לא להתפתות למחיר הזול של ההטבעות
ערוך מאלו הפשוטים יותר .יתרונותיהם הגדולים של נתחיל עם הדיאופטרים או עדשות הקלוז אפ .עדשות הדיאופטרים הם מחירם הזול באופן יחסי ,משקלם קלוז אפ הן עדשות פשוטות ,בדרך כלל בעלות אלמנט וגודלם הקטן והעובדה שאין הם פוגעים בכמות האור אופטי יחיד המוברגות על קצה העדשה המחוברת למצלמה ,באותו האופן בו מבריגים מסנן (פילטר) .מחירן הנכנסת ובכך לא מחייבים מהירות תריס איטית יותר. חסרונותיהם :פגיעה באיכות התמונה שתתבטא בהבדלי זול יחסית לציוד מאקרו אחר וגודלן אינו שונה מזה של חדות ,איבוד פרטים ועיוותי צבע בין מרכז הפריים מסנן אחר ,אולי מעט שמנמנות יותר .שימוש בעדשות לבין השוליים .פגיעות אלו נפוצות מאוד בשימוש קלוז אפ מאפשר קיצור מרחק המיקוד המינימאלי של העדשה עליה הן מורכבות ובכך מתאפשרת יכולת צילום עם עדשות קלוז-אפ בעלות אלמנט יחיד – ממש לא מומלץ לרכוש אותן .עוד חסרון הוא איבוד יכולת מאקרו גם עם עדשות שאינן עדשות מאקרו .קיימים מיקוד לאינסוף כאשר הן מורכבות על העדשה. דיאופטרים אכרומטים המורכבים משני אלמנטים או בין הדיאופטרים האכרומטים המומלצים אמנה את יותר ,מסננים אלו יקרים בהרבה ואיכותם עולה לאין הניקון ( 6Tשייצורו הופסק מסיבה לא ברורה – אך ניתן להשיגו ב )e-bayהקנון 500Dו .Raynox 250 דרך נוספת להשגת מרחק מיקוד מינימאלי קצר יותר הוא על ידי שימוש בטבעות הרחקה .לעיתים הן מכונות גם בשם טבעות הארכה .טבעות הרחקה מתחברות בין גוף המצלמה לבין העדשה .מדובר בטבעות מתכת חלולות שתפקידן הוא להרחיק את העדשה מחיישן המצלמה. הרחקת היטל התמונה מחיישן המצלמה יוצרת הגדלה בדומה להגדלה המתקבלת כאשר מרחיקים מקרן ממסך ההקרנה .ניתן להשתמש בטבעות הרחקה יחד עם עדשת מאקרו ובכך להשיג הגדלות גדולות יותר מ 1:1 92
93
הפשוטות בשל המבנה הפחות חסון שלהן ובשל העובדה שלפעמים גוף המצלמה איננו מזהה כי מורכבת עליו עדשה ולא מאפשר צילום כלל. מידת ההגדלה הנוספת המושגת עם טבעות הרחקה ועדשת מאקרו ייעודית היא רבה יחסית: טבעת בודדת של 12מ”מ תניב הגדלה נוספת של כ ,15% טבעת של 20מ”מ תוסיף עוד כ 23%להגדלה הבסיסית והטבעת הארוכה יותר – 36מ”מ תגדיל בכ 30%נוספים. עוד דרך שעשויה לאפשר יכולת מאקרו מסויימת היא השימוש במכפלים .מכפלים הם אביזרים אופטיים המורכבים בין גוף המצלמה לבין העדשה ומכפילים את אורך המוקד של העדשה בהתאם לערכם .הערכים הנפוצים הם 1.7 ,1.4ו .2לדוגמא ,מכפל בעל ערך 2 שיחובר לעדשת 100מ”מ יהפוך את אורך המוקד ל 200מ”מ .בכך נשיג אורך מוקד גדול יותר עם עדשה נתונה .ומאחר ומרחק המיקוד המינימאלי של העדשה איננו משתנה כאשר היא מורכבת על מכפל ,תושג זווית ראיה צרה פי .2המשמעות היא הגדלת האובייקט פי .2
94
גם כאן רבים החסרונות :הרכבת מכפל תקטין את הצמצם האפקטיבי של העדשה בכפול לערך המכפל. כלומר אם אותה עדשת 100מ”מ הייתה בעלת צמצם מירבי של ,2.8הרכבת מכפל בעל ערך 2תהפוך אותה לעדשת 200מ”מ צמצם – 5.6איבדנו שתי תחנות צמצם ובמילים אחרות – פי ארבע פחות אור!! כמו כן ,תורגש פגיעה באיכות התמונה הסופית במיוחד עם המכפלים בעלי הערך הגבוה וגם כאן עלול מנגנון המיקוד האוטומטי להפסיק מלתפקד. באופן אישי ,עשיתי מעט מאוד שימוש לצרכי מאקרו עם מכפלים ,עיקר שימושם הוא למטרות טלה. דרך נוספת ,אקזוטית ומעניינת במיוחד היא צילום בעזרת עדשה הפוכה .אבל עליה נדבר בגליון הבא. לתגובות ושאלות: allonkira@yahoo.com
95
צילום רחוב
מאחורי הקלעים פרק א’ מאת :פליקס לופה
איך שלא נביט על זה ,תמיד נגיע אל אותו רגע מיוחד שתפס אותנו בראש ,בלב ,בבטן או בביצים. כיצד זה פעם אחר פעם מצליח מישהו לשחזר את הרגע הזה ולתקוע לנו חץ הישר אל הנקודה הרגישה? האם יש שיטה או נוסחה כלשהי שתעשה אחת ולתמיד סדר ותחסוך ממיליוני צלמים לשוטט סביב עצמם ברחוב בחיפוש מתמיד אחר ה....
על גבו והכי גרוע ללא כיוון או מטרה. “סלח לי בחור ,אני לא מקומי ,איך מגיעים לסיטואציה מעניינת?” הרחוב הוא סביבת העבודה הדינאמית והמורכבת ביותר ,בה הסיטואציות נגלות וחומקות כהרף עין. משימתו העיקרית של צלם הרחוב היא לעשות סדר בתוך אי הסדר הבולט לעינו הבלתי מיומנת של רוב הציבור .הדרך אל פסגת ההר ,שם נמצא הרגע המכריע ,עדיין מפותלת
ורצופת מכשולים. המסע אל פסגת הסיטואציה היא משימה מורכבת ומאתגרת וכמו כל משימה אחרת היא דורשת תכנון מוקדם ואימונים רבים על מנת להיות מוכנים לקראתה ברגע הנכון. היכרותנו עם השטח בו אנו פועלים מוכרחה להיות עמוקה עד רמת הפרט הקטן ביותר כי עלינו לדעת לקרוא את הרחוב על כל מרכיביו בדיוק כמו מהנדס היודע לקרוא סכימה מורכבת של מכשיר חשמלי גדול.
כיוון ומטרה -פרויקטים כולם אוהבים פרויקטים ,זה נוח לכולם .עיתונים ,מגאזינים ,גלריות, סוכנויות ואפילו לחברים באתרי הצילום השונים .אך בעיקר זה מכבד אתכם ,הצלמים ,כהוכחה על בגרות צילומית הכרחית המבדילה אתכם משאר מחזיקי המצלמה. מיותר להגיד“ :אני מצלם רק בשביל הכיף” .בסופו של דבר שאיפתו של כל צלם היא להגיע להכרה תוך פרסום כזה או אחר של יצירותיו.
מה בדיוק הם מחפשים? הרבה דובר ונכתב על אסכולות שונות המבטיחות למחזיקי המצלמה 100% הצלחה אם יישמו את סעיפים אחד עד עשר ורשימות ארוכות של עשה ואל תעשה כאשר תגיע לרגע הזה. אבל איך מזהים רגע כזה? האם הכל מקרי, אינטואיציה ? האם ניתן להתכונן לרגע כזה? להתאמן לקראתו או לצפותו מראש? האם מסתתרת תורה שלמה מאחורי חלקיק של שנייה ? והאם ניתן לשחזר את הנוסחה שוב ושוב?
3צלמים יצאו לדרך ,בים ,בם ,בום... צלם הטבע יוצא לאגמון החולה “לצוד” שלדג שתום עין אשר מגיע לצלילת הבוקר הקבועה שלו .הוא פורש אוהל ,רשת הסוואה, מניח ענף פוטוגני בתוך המים כפיתיון ושולף מתיקו סבלנות ,המון סבלנות! לשניהם יש כיוון וגם מטרה. צלם האופנה מגיע בבוקר אל הסטודיו לצלם את מרגרט תאצ›ר לתמונת שער ל”לאישה” .האסיסטנט מכין את רקע, התאורה והמצלמה ,הסטייליסט ,המאפרת ומעצב השיער מלטשים אותה עד לקצה . כולם ממתינים לצלם שבינתיים מבשל מארס לחברו במשחק שש בש על הבר .יש לו כיוון ומטרה – להוציא אותה כמו קלאודיה שיפר. צלם עיתונות ,ברגע השמע זמזום הביפר נכנס מיד לתפקיד בסרט “מהיר ועצבני”. מגיע לשטח לצלם אירוע שתוכנן להיום. יש לו כיוון ומטרה – להגיע ראשון . אין דבר עצוב ומתסכל יותר ממראה עוף מוזר המשוטט ברחובות ימים ולילות ,בגשם או חמסין שעות וקילומטרים עם חצי סטודיו 97
למעטים היום יש סבלנות להתמודד עם גלריה או תיק עבודותיו של המפוזר מכפר אזר .אם עדיין אינך עובד על פרויקט מסוים אז זה הזמן להתחיל לחשוב על אחד ,כי אין סיפוק גדול יותר מיציאה לשטח מאורגן, ממוקד במטרה ומרוכז בפרוייקט שבחרת להקדיש עבורו את זמנך ,מחשבותיך רעיונותיך ודמיונך הפרוע .הם המובילים ומניעים אותך קדימה אל עבר העשייה המשמעותית ביותר לשמה הומצאה המצלמה. צילום רחוב כמו כל תחום בחיים עלול להיות בתחילה קשה ורצוף משברים וכישלונות ,במיוחד עבור אותם צלמים חסרי סבלנות שאינם מוכנים להשקיע רבע מזמנם הפנוי לרחוב ,כפי שהם משקיעים בחיפוש מתמיד אחר אותו הציוד שיחסוך מהם זיעה מיותרת בדרך לתמונה טובה. ולעומתם הוא קל שבקלים עבור אותם צלמים עקשניים בעלי כוח רצון ,יוזמה והתמדה .כי לאחר אותו שלב בו קפצו ועברו את משוכת האימונים הגבוהה יכולים הם בבטחה לשחזר את הצלחתם די בקלות שוב ושוב. בפרקים הבאים אנסה לפרט ולענות על שאלות ובעיות שונות שנשאלו ,אך בעיקר אנסה להתוות דרך מסודרת של הרגלי עבודה מניסיוני האישי ,אשר תמיד מובילים אותי בבטחה בהתמודדות מול המצולם בסיטואציות שונות. 98
צעדים ראשונים – לפני היציאה לשטח. תכנון המשימה מתחיל עוד לפני היציאה מהבית .חשוב מאוד להגדיר לעצמנו מספר פרמטרים שיסייעו לנו להיות מוכנים לקראת כל דבר בלתי צפוי. •
להכיר את אופי המקום אליו אנו יוצאים :אזורים שונים מתאפיינים בזכות אוכלוסיות ייחודיות הפועלות באותו אזור באופן זמני או קבוע .חשוב מאוד להכיר אותן על מנת להיות מוכנים לקראתן פיזית ונפשית .משמעות הדבר מתבטאת במידת חופש הפעולה שיש לנו באותו אזור ,תוך כדי שמירה על איזון קבוע של מצב שאיננו מאיימים או מאויימים ע”י אף אחד.
•
לבחור את הלבוש המתאים לאופי המקום :רצוי להתאים את רמת הלבוש לאופי האוכלוסיות באזור על מנת לא להתבלט ולמשוך תשומת לב מיותרת.
•
להתאים את אופי הציוד לאופי המקום :בסופו של תהליך ,צלם רחוב מיומן יודע להתמודד עם כל מצב ובכל מקום בעזרת מצלמה ועדשה אחת בלבד. כל מצלמה שהיא ולא חשוב מה רמתה תעשה את העבודה נאמנה .כל אביזר אחר רק יסרבל אותו. במידה ומצוי ברשותו מבחר רחב של ציוד צילום, רצוי לבחור את הציוד ההכרחי בלבד המתאים עבור אותו אזור בו בחר לפעול מראש .מכיוון שיכולותיו
האישיות של הצלם חשובות יותר מיכולתה של המצלמה ,בדרך כלל יסתכם הדבר בבחירת עדשה כזו או אחרת(פריים כמובן) משיקולים של מידת ההתקרבות האפשרית לנושא ואופי הצילום אותו הוא שואף להקרין לצופה.
ההמשך בפרק הבא... צלמים המעוניינים לשלוח שאלות הקשורות לצילום רחוב מוזמנים לכתוב למערכת במייל: felix@galitz.co.il
אשתדל לפרסם שאלות מעניינות ולענות עליהן בפרקים הבאים. 99
ארגון תמונות על המק ארגון חכם של תמונות הוא הכרח עבור אנשי מקצוע ושימושי מאוד לכל חובב צילום .במיוחד היום ,בעדין הדיגיטלי בו אתם חוזרים מיום צילום עם כרטיסי זיכרון מלאים במאות אם לא אלפי צילומים ,חייבת להיות דרך לארגן את הצילומים כך שיהיה נוח לגשת אליהם לאתר אותם כאשר תזדקקו להם .משתמשי המק זוכים לקבל כלי מעולה במיוחד למטרה הזו והוא מגיע בחינם עם כל מחשב. מאת :זיו קיטרו
iPhotoהחלה את דרכה כתוכנה פשוטה עבור כל מי שמידי פעם שולף את המצלמה ומכוון לכיוון הילדה כשהיא בגן או לכיוון החברים בטיול .לא היה בה הרבה יותר מאשר ממשק קצת יותר נוח לסידור התמונות .עם הזמן הפכה התוכנה לכלי אמיתי עם כלי לעריכת תמונות ,יכולת זיהוי פנים מתקדמת ,שימוש בתגיות ומערכת ארגון תמונות חכמה. נכון ,היא לא כוללת את כל הכלים המתקדמים של אחותה הגדולה ( Apertureהמקבילה לLightroom- של אדובי) ,אך עבור מי שמתחיל את הדרך ועדיין אין לו את הסכומים הנדרשים לקניית תוכנה מקצועית iPhoto ,מהווה תשובה ראוייה. זיהוי מצלמות דוד שלי נאבק במשך דקות ארוכות עם הדל שלו שסרב לזהות את המצלמה .הוא הוריד את הדרייברים המתאימים ,התקין ,אתחל את המחשב ,חיבר את המצלמה ,ניתק את המצלמה וכלום .אחי ,שעמד לצידו עם המק החדש שרכש לי ,הציע לו לחבר את המצלמה ”תראה מה יקרה“ .דוד שלי הכריז שאם המחשב יזהה את המצלמה הוא רוכש לעצמו אחד מייד .המצלמה חוברה iPhoto ,נדלק ולא רק שזיהה את המצלמה אלא מייד שאל בידידותיות מה דוד שלי ירצה לעשות איתן. הם חזרו לחנות ורכשו גם לו מק.
כעת שהתמונות בתוך התוכנה ניתן להתחיל ולמיין אותן. מיון בסיסי בחלון הראשי של איפוטו ניתן לראות את כל האירועים השונים בצורה של קוביות ,מיוצגים על ידי תמונה אחת. מעבר על כל אחת מהקוביות תציג תמונות מתחלפות מהאירוע ,דרך קלה לנסות לאתר את התמונה שאתם מחפשים .ניתן לשנות את הסדר על ידי גרירת האירועים אחד לפני השני ולאחד אירועים על ידי ”הפלה“ של קוביה אחת (או יותר) אל תוך קוביה אחרת. הצצה לסרגל הכלים משמאל מראה לנו שיש עוד כמה דרכים להביט על התמונות :תמונות ,פנים ומקומות. בתמונות נוכל לראות את כל התמונות במקום אחד. החלוקה עדיין תתקיים על פי האירועים אבל נוכל
הליך ייבוא התמונות ל iPhoto-הוא פשוט ונוח .המצלמה מתחברת (או מספר מצלמות אם יש לכם יותר מכניסת USBאחת) ומופיע בסרגל הכלים משמאל לחלון העבודה .בשלב זה ניתן לבחור לייבא את כל התמונות או רק את חלקן ולתת כותרת לאירוע. לאחר שתאשרו את הייבוא iPhoto תייבא את התמונות ותחלק אותן על פי תאריכים iPhoto .מתייחסת לכל תאריך כאל אירוע אחר אבל אפשר לבקש ממנה שלא לעשות את זה על ידי הורדת סימון מהתיבה המתאימה.
100
101
לראות את כל התמונות ולא רק תמונה מייצגת. פנים הוא כלי מאוד חזק עליו נרחיב מייד .מקומות תציג לנו את מפת העולם ועליה סימניות קטנות. הסימניות מייצגות היכן צלמתם תמונות .אם למצלמה שלכם יש GPSמובנה iPhoto ,תזהה את המיקומים לבד .אם לא ,תוכלו להוסיף מיקומים ידנית לאירוע שלם או לכל תמונה בנפרד .מעבר לעובדה שנוח למיין ככה לפעמים ,יש ייתרון נוסף למקומות כאשר מייצאים אלבום מ .iPhoto-בייצוא של מקומות ניתן לקבל ”מסע“ של ממש בין המקומות השונים בעולם. זיהוי פנים בגרסתה האחרונה iPhotoמזהה פנים .הטכנולוגיה
שעומדת מאחורי הכלי הזה מרשימה מאוד גם אם לעיתים משעשעת .אם תביטו בתמונה בזמן מיון על פי פנים תזההו מידי פעם שיח או עוגה או צללית שiPhoto- מזהה כפנים .אל דאגה ,ניתן ללמד את התוכנה שהשיח הוא אולי ידידותי מאוד אבל הוא בהחלט לא בן אדם (לפחות לא אחד שאתם מכירים) .אחרי שתעברו על התמונות ותתנו שמות לפנים ש iPhoto-זיהתה היא תתחיל לסרוק את כל שאר התמונות ותבנה לכם מאגר של אנשים שהיא מנחשת שהם תואמים לאנשים שכבר הכנסתם למאגר ואתם תוכלו לאשר או לשלול את הבחירות האלו .ככל שתעבדו יותר
102
עם היכולת הזו iPhotoתהפוך למיומנת יותר ותתייג תמונות כבר ברגע שתכניסו אותן למאגר שלכם. בפעם הבאה שתרצו תוכלו לאתר שמות של אנשים ולקבל את כל התמונות הרלוונטיות. אלבומים אם תרצו ,תוכלו לבנות אלבומים בדרך הישנה והטובה .האלבומים הם בעצם תיקיות להן תתנו שם ותאכלסו בתמונות .בניגוד למצב בו אתם מסדרים תמונות בתיקיות ,תמונה אחת יכולה להופיע ביותר מאלבום אחד מבלי שתאלצו להעתיק את התמונה שוב ושוב .האלבום הוא למעשה ”קישור“ לתמונות שנמצאות שמורות במאגר ראשי אחד .אין הגבלה על כמות האלבומים שתוכלו ליצור .כל האלבומים מופיעים בסרגל הכלים מצד שמאל.
כעת יווצר אלבום חדש בצבע סגול .האלבום הזה יכיל את התמונות שעונים לקריטריונים שלכם .מה שחשוב יותר הוא שכל תמונה שעונה לקריטריון הזה אותה תוסיפו תופיע מייד באלבום הזה ומאחר והגדרתם שהתמונות יהיו רק מהחודשיים האחרונים, בכל יום למעשה האלבום ישתנה מעט וינפה מתוכו תמונות שצולמו בתאריך שקדם לחודשיים הנוכחים .כלומר אם צלמתם תמונה ב 16.5והיום ה ,16.7-התמונה תופיעה היום אבל מחר ( )17.7התמונה לא תופיע יותר אבל תמונות שצולמו היום כן יופיעו.
אלבומים חכמים הם כלי רב עוצמה לארגון תמונות. תגיות iPhotoתומכת גם בתגיות .תוכלו להוסיף כל תגית שתרצו לתמונה וכמובן שגם יותר מתגית אחת לתמונה .כל שעליכם לעשות הוא ללחוץ על התמונה ולהתחיל ולהקליד את התגיות (ולהפרידן בפסיק) .אם תרצו לתייג יותר מתמונה אחת בכל פעם פשוט פתחו את חלון התגיות (המכונות Keyword ב ,)iPhoto-בחרו את התמונות שתרצו לסמן והקליקו על התגית המתאימה.
אלבומים חכמים אלבומים (או תיקיות) חכמות הם אחד מהכלים המעניינים ביותר במערכת ההפעלה OSX ואם אין לכם מק ותרצו לראות את הכלי הזה בפעולה תוכלו להוריד את iTunesולהתנסות שם. בניגוד לאלבום רגיל בו הקבצים נמצאים כי אתם גררתם תמונות אליו ,אלבום חכם הוא אלבום לו נתתם הגדרות של תמונות. תוכלו לבנות אלבום שיכיל תמונות של שלושה אנשים ,שינפה תמונות של אדם רביעי (שאתם יודעים שמידי פעם נמצא עם השלושה האלו בתמונות) ,שהתמונות יהיו רק מהחודשיים האחרונים ולא יהיו תמונות שתייגתם בתור ”פרטי“.
לסיכום iPhotoמגיעה עם מנוע חיפוש שמסוגל לאתר תמונות על פי שם ,תגיות ,אלבומים, אנשים ומיקומים .בעזרת החיפוש ובעזרת הכלים האחרים תוכלו לבנות לעצמכם מאגר תמונות שקל לנהל .עם כל כך הרבה חתכים לסידור אין ספק שבפעם הבאה שתזדקקו לתמונה שצלמתם לפני 5שנים אי שם בערבות של אפריקה כששמוליק ואביתר היו אתכם ,תוכלו לעשות את זה בתוך שניות מועטות. למידע נוסף היכנסו לhttp://www.kitaromacshow.com :
103
צילום מסך .מדור קבוע לסקירת מה טוב לצלמים ברשת.
והפעםdeviantART : או כמו שקוראים לו הגויים גלעד בנארי סקירה כללית: deviantart.comהוא אתר קהילה שמוקדש לכל סוגי היצירה ,ולא רק לצילום .למרות הפופולאריות העצומה שלו בעולם ,וגם בארץ ,הוא פחות מוכר בציבור הרחב מאתרי קהילה ותמונות אחרים כמו פייסבוק ופליקר,
104
וזאת מהסיבה הפשוטה שהוא לא מהווה זירה אידיאלית להעלאה של תמונות בכמויות (בוא נזרוק את הפולדר תמונות שלנו און-ליין לאחסון) אלא זירה אקטיבית ודינמית שנותנת התייחסות לכל תמונה או יצירה שמעלים לרשת .האתר עלה לאוויר לראשונה באוגוסט
2000וזה אומר שנכון לקריאת שורות אלה הוא יחגוג יום הולדת .9החברה יושבת בהוליווד( LA ,חיים בסרט.)... באתר חברים מעל ל 10 -מיליון חברים שונים מכל העולם ,ויש בו למעלה מ 100 -מיליון יצירות שונות .בכל יום מועלות אליו כ 100,000 -יצירות שונות שצופים בהם כ 600,000 -משתמשים שונים שמבלים כ 9 -דקות באתר מדי יום .אלה נתונים מרשימים מאד של עושר ומגוון מצד אחד ,ומצד שני צופים רבים ופעילות קהילתית עירה ודינמית. רבע מהגולשים באתר הם מארה”ב ( )alexa.comוחלוקה של אחוזים בודדים כמעט מכל מקום שתוכלו לדמיין בעולם (כולל באחוז בערך מישראל) .הנתון הזה מביא לעושר תרבותי ,מייצר הזדמנויות להכיר גולשים מכל
העולם ,וגם לייצר קהילה קטנה ומקומית בתוך האתר הבינלאומי הזה .רוב הגולשים באתר בין גילאי 18-24 והיתר בעיקר עד גיל .35לא שנתון זה מצביע על אתר שאין לברה מבוגרים יותר מה לחפש בו ,אבל מצביע על אופי המשיכה להתנהלות ברשת חברתית שמושכת גילאים צעירים יותר. אופי האתר. לצלמים יש שפע אפשרויות באינטרנט לאתרי תמונות. חלקם אתרי אחסון ,חלקם קהילה ,חלקם אתרי ייעודיים לצלמים .אתר deviantartשונה במהות מהאחרים כי הוא אתר לאמנות כללית שצילום הוא רק אספקט אחד בתוכה .למה זה טוב? זה טוב כי ככה גם יתייחסו לתמונות
105
שתעלו לאתר .במקום להתעכב אתכם על תגובות ילדותיות (איזה כלב חמוד ,את ממש יפה )...כמו שעושים באתרי שיתוף תמונות ,או תגובות טכניות (לא אהבתי את בחירת הצמצם שלך ,הפינות חשוכות מדי )...שמקבלים באתרי צילום ייעודיים ,באתר של אומנות התגובות הן על הרגש והמסר .מה התמונה שלך גורמת להרגיש ,איך העברת רעיון ,השלכות מהעבודה שלך לעבודה של אחרים ,וכו’ .זה לא אומר שכל התגובות יהיו כאלה ,אבל זה עדיין יתרון גדול לקבל סוג כל כך שונה של התייחסות. מצד שני ,מעבר לתגובות ,גם אתם כיוצרים יכולים להרשות לעצמכם לעשות יותר ניסיונות אומנותיים. אם בא לכם לכתוב טקסט פואטי לתמונה ,להפוך אותה ל”דיגיטל ארט” -הכל הולך... החלק הכי מעניין באתר הוא האפשרויות המסחריות שהוא מאפשר ,אבל אני אתייחס לזה בהמשך. עדכון תמונות. בסקירה הקודמת למדנו את פליקר ,שאפשרויות העדכון בו הן מרשימות במיוחד .ב deviantart -מדובר באתר הרבה פחות ידידותי .מכיוון שכל תמונה היא בעצם “יצירה” האתר דורש אינדוקס מורכב לפני כל העלאה. ניתן להעלות רק תמונה אחת בכל פעם (למרות שניתן להעלות כמות יומית בלתי מוגבלת) ולכל תמונה יש לציין קטגוריה ותת קטגוריה (לדוגמה – צילום>פורטרטים). מדובר בתהליך שעשוי להתיש מישהו שמחפש שירותי איחסון ,ומצד שני ,מי שמחפש לנהל פורטפוליו מסודר העבודות שלו ,הקטלוג בוודאי יעזור. האתר לא תומך בהעלאת תמונות מהסלולארי או הצגת תמונות מאתרים אחרים ,אלא רק בהעלאת התמונות מהכונן הקשיח שלכם ישירות לאתר .ניתן להעלות תמונות רבות באמצעות ,FTPאבל זה שירות רק לחברי Premiumבאתר. אין הגבלה על גודל התמונה ,אין הגבלה של משקל ,אין הגבלה של כמות יומית או חודשית.
שיתוף התמונות. כמו שציינתי ,אחד היתרונות של קהילה גדולה זה פוטנציאל חשיפה עצום .מצד אחד זה באמת מה שקורה ותמונות מקבלות כמות גדולה של צפיות באופן יחסי לאתרים אחרים ,אבל מצד שני משתמשים חדשים באתר מגלים שקשה מאד לקבל חשיפה בהתחלה .חלק גדול ממימד הקהילתיות באתר מורכב מרשתות של חברים בתוך הקהילה .כלומר ,אהבתי תמונה שהעלית? אני מוסיף אותך כחבר ובפעם הבאה שתעלה תמונה ,כבר אקבל עדכון אוטומטי ואוכל ללכת ישירות לתמונה החדשה שלך .מכאן ,אם עוד לא צברת חברים חדשים
106
כי רק התחלת ,חלק גדול מפוטנציאל החשיפה שלך לא ימומש .צריך סבלנות עד שהפעילות באתר מצליחה לממש את הפוטנציאל שבו. כמובן שכמו בכל קהילה ,ככל שתגיבו לתמונות של אחרים ,עולים הסיכויים שמי שהגבתם לו ,יחפש אתכם ואולי ירצה להגיב גם על עבודות שלכם .ככה זה עובד. לכל תמונה שתעלו אתם תוסיפו מילות מפתח (לא בעברית ,זה לא תופס) שיקלו בחשיפת התמונה במנוע החיפוש הפנימי באתר .התמונות שתעלו יוצגו בעמוד שלכם ,בגלריה שלכם ,ולשניות ספורות בעמוד הראשי באתר תחת יצירות חדשות .מצד שני ,אם התמונה תצבור פופולאריות (משתמשים אחרים יציינו שהתמונה במועדפים שלהם) יש סיכוי לא רע להצפה בעמוד הראשי כתמונה פופולארית ואז החשיפה הופכת להיות עצומה. העובדה ש deviantart -הוא אתר פופולארי והעמודים בו נצפים על ידי יותר אנשים ,מביאה לכך שמנועי החיפוש מדרגים אותו גבוה יותר בתוצאות החיפוש .כלומר – אם מישהו יחפש אתכם ,או מילות מפתח שציינתם בתגיות התמונה שלכם ,את תמונה שלכם והעמוד שלכם יקבלו עדיפות על פני אתרים פופולאריים פחות ,ואם אתם מחפשים שיראו את התמונות שלכם – זה בטוח חשוב לכם מאד. אם זה הקטע שלכם ,תוכלו לתרום את התמונות שלכם ל Stock -באמצעות העלאת התמונות לקטגורית Stock באתר ,ואחרים יכינו מהתמונות שלכם יצירות דיגיטליות ויתנו לכם קרדיט. חשוב לציין שכל התמונות באתר מוגנות בזכויות היוצרים שלכם ,ואף ניתן להוסיף עליהם הגנה באמצעות רשיון .Creative commons
שימושיות. האתר מציע אפשרויות רבות לכל משתמש (בין אם משתמש בחינם ,או במסלול הפרימיום) .דואר פנימי, ניהול בלוג אישי ,אפשרות להעלאת צילומים או כל סוג של יצירת אומנות אחרת ,מודל שבו ניתן למכור הדפסות מכל תמונה שתעלו ,אדפטציה אישית בהצגת האזורים שלכם באתר (בלוג ,גלריה ,עמוד אישי) .לכל צילום יש שתעלו יוצג EXIFמתומצת וקוד HTMLשיקל עליכם (ועל משתמשים אחרים) לשלב את התמונה בבלוג באתר או מחוצה לו .האתר מציע מודל ייחודי של צ’אטים און-ליין עם החברים שלכם באתר וכמו כן מודלים של צ’אטים ופורומים לפי נושאים .אתם תקבלו נתונים סטטיסטיים מפורטים על מבקרים בעמוד שלכם ,כמה “חברים” יש לכם וכו’ האופי של האתר כקהילת אומנות מייצר אפשרויות ייחודיות .למשל ,לשלב בין היצירות שלכם תמונות שציירתם ,קטעים קצרים שכתבתם ,אולי קומיקס שכתבתם או סרט פלאש שבניתם ...מצוין למי שהאומנות שלו לא מסתכמת בצילום. את הגלריה שלכם באתר תוכלו להציג גם כגלריית תמונות כללית ,כמו באתרים אחרים ,אבל גם לחלק לתיקיות משנה לפי קטגוריות לבחירתכם ולשייך כל תמונה ליותר מתיקייה אחת .ניתן לייצר אדפטציה של צורת הצגת הגלריה באופן שאתם הכי אוהבים כדי לייצג את העבודה שלכם לטעמכם. בעמוד האישי שלכם יש מודולים נהדרים של בלוג (הם קוראים לזה )Journalשניתן לעדכן כל יום ובכל שעה, וניתן לכתוב אותו באמצעות קוד HTMLולעצב אותו כפי רצונכם (למשתמשים בתשלום).
קהילה. כמו שציינתי בהתחלת הסקירה מדובר באתר בינלאומי מאד מגוון .אני הכרתי באמצעותו חברים מכל העולם שאת חלקם כבר פגשתי בטיולים לחו”ל. זאת קהילה ערה מאד ,ברובה מפרגנת. נוהגת לכתוב הרבה תגובות ,וחלקן אף תגובות ארוכות ומורכבות .מעבר לתגובות יש גם מודל של “ביקורת” שבו משתמשים מנוסים (ומשתמשים בתשלום) יכולים לתת לכם סקירה של ממש ,מחולקת לפרמטרים מקצועיים ,של התמונה שלכם. לכל תמונה שתראו (או תעלו לאתר) ,מעבר לתגובה ולביקורת ,ניתן להוסיף ל”מועדפים”, מה שיקפיץ את מימד הפופולאריות שלה, להוסיף לאוסף של תמונות שאתם אוהבים מהאתר ,או לשלב אותה בבלוג שלכם באתר באמצעות שילוב קוד שמופיע ליד התמונה.
אם אהבתם לא רק את התמונה ,אלא גם את הראש של היוצר שלה ,אתם יכולים להוסיף אותו כ”חבר” ולקבל עדכון על כל תמונה חדשה שהוא יעלה.
אפשרויות מסחריות. גולת הכותרת של deviantartזאת החנות .לכל תמונה שתעלו תוכו להעלות יותר מגרסה אחת .הגרסה שתוצג בגלריה תהיה בגודל סטנדרטי לאינטרנט (נניח על 900 פיקסל בצד הארוך) וגרסה נוספת שממנה ניתן להפיק הדפסה באיכות גבוהה .את הגרסה השנייה הגולשים לא יוכלו לראות או להוריד ,אבל האתר יאפשר להם באמצעות מודל של חנות להזמין אותה כהדפסה על ניר, קנבס ,גלויה ,וכו’ יש אתרים קהילתיים אחרים שמציעים מודלים של חנות, אבל אף אחד מהם לא מציע מודל כל כך יעיל ומתוחכם. זכרו שמדובר באתר של אומנות כללית כך שציבור הקונים בו מגוון יותר ופתוח ליותר אפשרויות (לא רק צילום) .רבים מבקרים באתר רק בשביל החנות שלו ולא בשביל לשתף או להגיב על תמונות. האתר מציע עסקה מעניינת – ראשית ,תעשו חשבון הדפסה באתר בעלות של כ ₪ 100 -לשנה (חברי פרימיום באתר יכולים להעלות תמונות להדפסה ללא תשלום מנוי ,אבל גם ללא חלק מהפיצ’רים) .ממחיר ברירת המחדל של כל הדפסה האתר מוריד את התקורות של ההדפסה (העלויות שלו – דפוס ,משלוח) ויתרת הכסף מתחלק חצי-חצי .מדובר במודל שמפרגן לאמן יותר מרוב האתרים האחרים .בנוסף ,אתם יכולים לשנות את ברירת המחדל ולהחליט שהתמונה שלכם יקרה יותר לצרכן, והפער ילך כולו לכיסכם ללא שותפות של האתר. כמובן שאתם לא מתעסקים במשלוח לכל מקום אפשרי בעולם ,ולא בלוגיסטיקה .את כל זה האתר עושה ודואג לזה בעצמו ,כך שלא נדרשת דאגה או עבודה מצידכם,
107
חוץ מהעלאת התמונה לאתר. את חלקכם בכל מכירה תוכלו לראות בלינק ניהול ולקבל עדכון חי על הרווחים שלכם .פעם ברבעון deviantart מסכמת את הרווחים שלכם ובמידה ומדובר בסכום גבוה מ 150$ -הם ישלחו לכם צ’ק בדולרים אמריקאיים עד הבית .במידה ולא צברתם מספיק ,המערכת ממשיכה לצבור עד לחישוב הרבעוני הבא. אתם לא תתעשרו מהמודל הזה ,אבל זה בהחלט כסף כיס אפקטיבי ומשהו שלא דורש עבודה נוספת מצידכם, מלבד הפעילות הקהילתית שאתם עושים בכל מקרה.
מגבלות: המנוי הבסיסי הוא חינמי והוא בהחלט מספק .כמעט כל האפשרויות פתוחות רק בממשקים פחות ידידותיים. מנוי פרימיום עולה כ ₪ 120 -לשנה והוא מבטל לכם את הבאנרים הפרסומיים באתר ,משדרג את הממשקים (תוכלו לראות יותר תמונות בכל עמוד ,לראות עמוד מרוכז של כל ההודעות והתגובות שכתבו לכם ,מודלים לאדפטציה וכו’) .לא הכרחי בכלל לשלם כסף ,אבל כמובן שזאת אפשרות. סיכום. בסולם צילום מסך
מספר גלריות מומלצות בdeviantart - http://foureyes.deviantart.com
http://sortvind.deviantart.com/gallery/#Liquid-Macro
צולם ב DSLR -רגילה אבל חתוך לפורמט ריבועי. עין נהדרת ,שליטה טכנית נהדרת והרבה דימיון.
צילום המאקרו מכיוון מעט שונה .הרבה מים והרבה צבעים
http://joschwab.deviantart.com
/http://floriandra.deviantart.com/gallery
פורטרטים בעירום מלא .פרובוקטיבי ,אבל קודר ומאד שונה.
גלרייה מיוחדת .קסומה ומלאת אווירה
/http://sauco-m.deviantart.com/gallery
http://wb-skinner.deviantart.com/gallery/#ConceptualPortraits
אומנות דיגיטלית וצילום מרתק
אם למדת מספיק על צילום כדי להבין שיש לך עוד הרבה מה ללמוד ,הקורס הזה הוא בשבילך .קורס צילום מתקדם נועד לפתוח בפניכם עדשה רחבה לכל מה שידע מתקדם בצילום יכול לאפשר: להקטין מרחבים ונוף לקוטר של צמצם קטן ,להרגיש את הקסם של הרחוב, להקפיא ולתעד רגעים בזמן ,לגעת טבע ולתת לטבע לגעת בך ,למצוא את האור הנכון לכל פינה חשוכה ,למצוא את עצמך דרך התמונות שרק אתה יודע לצלם .בסופו של הקורס תתקדמו לנקודה שהעולם יראה את נקודת המבט שלכם בתמונות שתצלמו .קורס צילום מתקדם נותן ידע בסיסי במבחר גדול של תחומים ואפשרויות ונועד לצלם שעדיין מחפש את הכיוון הנכון ורוצה ללמוד מהכל.
פורטרטים קונספטואלים.
/http://taykut.deviantart.com/gallery
העולם דרך העיניים של פליקר
אמן מאד מגוון ויחד עם זאת ,צביעת עין ייחודית וקודרת
בכל 20שניות תראו תמונה שעלתה הרגע לפליקר ,לפי המיקום הגיאוגרפי של המשתמש שהעלה אותה. http://flickrvision.com/
/http://nilgunkara.deviantart.com/gallery
ולסיום ...זה אני...
גלריית תמונות עם דגש על שחור לבן בhigh key -
יש לכם המלצה על אתר? רוצים לשתף את דעתכם על אתר? כיתבו למדור “צילום מסך” לכתובת zilum.massach@gmail.com
/http://gilad.deviantart.com/gallery
תתקדם קורס צילום מתקדם
גליץ בית-ספר לצילום
108
גליץ ,ביה“ס לצילום 109
הרקון 4רמת גן 52521
מבט על
Nikon D3X
ספינת דגל במשקל כבד רועי גליץ
ספינת דגל ,רק המשפט הזה מעורר גלי הערצה לפני הרמת אחד הצעצועים היקרים ביותר שיצאו מבית היצרן עם הלוגו הצהוב .זו המצלמה שמחד מעריצים אותה בזכות איכות תמונה מדהימה ,ומנגד משמיצים אותה בגין תג מחיר הגבוה פי שלוש מהקנון ,עם הרזולוציה המקבילה .בתור ניקוניסט, פעימות ליבי האטו מתוך מתן כבוד לאותה ספינת הדגל שעגנה בנמלי לפחות לשעה קלה. ישנם הרבה מספרים טובים במצלמה זו ,אבל אחד המספרים הכואבים ביותר הוא זה – 44,000ש”ח ,זו העלות שלה בארץ הקודש .חתיכת מספר ,בואו נבין מה הוא אומר :יונדאי גטס מודל ,2007 טיול של חצי שנה מסביב לעולם ,שליש חתונה ,מטבח שלם ואפילו שמעתי שניתן להשיג כלייה במזרח אירופה.
המאמץ? בסקירה מעמיקה זו נבחן את היכולות ונשתדל לענות על השאלה הזו במלואה.
אז מה יש לנו כאן? מצלמה עם 24.5 מליון פיקסלים אימתניים הפרוסים על חיישן בגודל מלא (,)Full Frame הגוף הוא אותו גוף בדיוק של הניקון ,D3המשקל בערך 1200גרם מכובדים אך האם יש הצדקה לשלם על המצלמה וכמובן שההרגשה ביד מרגישה מאוזנת הזו 44,000ש”ח? האם האיכות שווה את ומרשימה.
110
111
גוף ואין עיכוב בתגובה של הצילום ( 41מילי-שנייה). הגוף מורכב מסגסוגת מגנזיום ,מרגיש מאוד נוח החשכת המסך היא הרף עין ( 74מילי-שנייה) ,אך יחד מבחינת האחיזה וגם הכפתורים נוחים לגישה ,אחרי עם זאת אני חייב לציין שהתריס שלה ממש רועש שמתרגלים אליהם .הרבה מברי המזל שהחזיקו אותה יחסית לניקון ,D300כנראה שזה המחיר על תריס מהיר פלטו הערה בנושא המשקל ,אבל היא ,כמו בחורה כל כך .לפחות נתנחם בעובדה שהוא יחזיק כ300,000- בטוחה בעצמה ,לא מתרגשת מכך ויודעת שכל גרם קליקים עד להחלפתו הראשונה .העיינית מאוד נוחה, בא לידי שימוש .הגוף מגיע עם שלושה מסכי LCD כשאחד משמש ,כמובן ,לצפייה בצילומים בגודל ”3עם ממש כמו להסתכל במסך קולנוע דרך המצלמה, 922,000פיקסלים .מסך נוסף ,שנמצא למעלה ,משמש ואפילו כוללת אטימת העיינית לאור בזמן הצילום כדי להצגת נתוני הצילום והחשיפה ,והמסך התחתון משמש למנוע זליגה .לוקח קצת זמן להתרגל למיקום התצוגה של מד האור בצד ימין של העיינית ,אבל בסופו של למידע בנושא ה ,ISO-נפח תמונה ואיזון לבן .מייד דבר זה יכול להיות נוח .עוד הפתעה שיש במצלמה כשתרצו להכניס את כרטיס הזיכרון למצלמה ,תגלו הזו הוא הפלס המובנה ,ניתן להשתמש בו באמצעות כי היא חופנת מקום לא לאחד ,אלא לשני כרטיסים במקביל .תכונה זו שימושית מכיוון שכל תמונה שוקלת מסך ה LCD-שיציג את האופק כמו בתא טייס ,או דרך העיינית -אז התצוגה היא באמצעות השנתות של מד המון .המצלמה יכולה לעבוד באחד משני מצבים: האור. המצב הראשון הוא כתיבה טורית ,שזה אומר שאחרי שהכרטיס הראשון מתמלא – היא מיד עוברת לרשום על השני ,ואילו המצב השני הוא כתיבה מקבילית ,שזה הפלאש המובנה לא משהו בכלל ,למעשה בכלל לא הרגשתי אותו בצילום .הא ,כן ...אין פלאש מובנה. אומר שהמצלמה כותבת במקביל על שני הכרטיסים במצלמות מהליין המקצועי של ניקון וגם של קנון ואז גם אם אחד מהם נדפק ,תמיד יהיה לכם גיבוי, כתוצאה ממבנה הפריזמה של העיינית ומעצם העובדה אופציה חשובה מאוד לצלמים מקצועיים שנמצאים שצלמים מקצועיים משתמשים בדגמים אלו וסביר הרבה בשטח ומצלמים תמונות משנות סדרי עולם. להניח שבחיים לא ישתמשו בפלאש המובנה ,אלא אך היא מרגישה מקצועית מאוד בתפעול .הכפתורים נוחים ורק בפלאש חיצוני ומקצועי .אז כשאתם רצים לקנות, ומגיבים טוב ,מהירות ההדלקה והתפעול פשוט מיידית לא לשכוח להוסיף לרשימה.
הצילום קצב הצילום נפגע אנושות ונופל למהירות זחילה של 2 המצלמה ,כמו כל המצלמות בדור החדש ,יכולה להציג פריימים בשנייה .המצלמה יכולה להמשיך ולצלם בקצב במצב ,Live Viewשזה מציין את האפשרות לצפות המהיר ( )DXלמשך 130תמונות ברצף ,לפני שהמהירות בתמונה על המסך לפני הצילום ומאפשר עבודה נוחה מאוד בסטודיו בעיקר אם רוצים לראות את ההשפעה של נפגעת ,או כ 70-תמונות ברזולוציה המלאה ( .)FXכמובן האור וטמפרטורת הצבע על התמונה .יש לציין כי הפוקוס שזה תלוי גם במהירות כרטיס הזיכרון שבשימוש .שימו לב שמכיוון שמצב ,D-lightingאותו מצב שמבהיר את שמבוסס על מציאת קונטרסט ,כמו בכל המצלמות הצללים מבלי לפגוע בבהירים ,מכוון על – Highכושר האחרות ,הופך להיות איטי להחריד במצב זה. העיבוד הנוסף שנדרש מקטין את כמות התמונות שניתן את מהירות העבודה ,כפי שציינתי ,ניתן להשוות לטיל לצלם ברצף ל.20- בליסטי .כל בקשה באמצעות הכפתורים נענית באופן מערכת הפוקוס נושאת את השם הסקסי – Multi-CAM מיידי .הצילום ברצף נעשה בקצב של 5פריימים בשניה ,3500FXוהיא כוללת 51איזורי מיקוד שמתוכם )!( 15 במצב של ,FXשזה מציין רזולוציה מלאה ושימוש בכל החיישן ,או בקצב גבוה יותר של 7פריימים בשנייה במצב מוצלבים .המיקוד מהיר בצורה פנטסטית גם באור יום (לא חוכמה) ובתנאי תאורה חלשים בלילה (חוכמה) .ניתן .DXזהו המצב בו המצלמה משתמשת באיזור מוקטן של לאחד אותם ,להרחיב אותם ,להשתמש בחלקם ,לבצע החיישן באותו הגודל של חיישני הקרופ פאקטור כגון הניקון D300וה ,D90-הרזולוציה במצב DXהיא 10.5מגה פוקוס עוקב במדידת 3Dועוד ועוד .אין תלונות כאן ,ניקון. פיקסל .במצב של צילום ב RAW-ב 14-ביט,
112
113
איכות תמונה כפי שציינתי בהתחלה ורובכם ניחשתם עוד לפני כן, המצלמה הזו די איכותית .נו טוב ,איכותית לאללה ,כמו שאף מצלמה לא היתה איכותית עד כה .עם כזו כמות של פיקסלים שמאפשרים הגדלות ענק או קרופים חופשיים שעדיין משאירים אותנו עם דיי והותר ,החיים דיי יפים. ניקון הגדילה ושיפרה את המיקרו עדשות שנמצאות לפני כל פיקסל כך שמבנה העדשות אינו מותיר רווחים בין פיקסל לפיקסל וכך ניתן לנצל הרבה יותר פוטונים לצורך הצילום ,ובמקביל מנגנון הפחתת הרעשים שנמצא כבר על החיישן עושה עבודה טובה מאוד.
100
50 דוגמאות לצילום ב ISO-גבוה:
200
800
400
דוגמה לקרופ מתוך התמונה המלאה:
1600
באתר של DxO Labsאתם יכולים לראות את הדירוג מפיל הלסתות של חיישן הניקון .D3xהיא ממוקמת מעל כמה מצלמות פורמט בינוני ובהחלט משאירה אבק לקנון שמשתעלת במאמץ להדביק את הקצב .הנתונים מלמדים על טווח דינמי עצום של 13.7סטופים! רגע, אני חייב לעצור ,לעמוד ולמחוא כפיים .שתבינו ,זה יותר מהפוג’י S5האגדית שהתפארה בטווח דינמי של 13.5 סטופים ,זו המצלמה עם הטווח הדינמי הגדול ביותר שיוצרה .היא מכילה ב 1.7-יותר סטופים מאשר ספינת הדגל של קנון ,ה ,1Ds Mark III-ואני מזכיר לכם שכל סטופ מייצג פי 2מכמות האור .אני מניח שברגעים דוגמא לטווח הדינמי של המצלמה אלו גם אתם עומדים ומוחאים כפיים .כמובן שבפועל ניתן להגיע לאותו טווח דינמי מרשים באמצעות צילום ב ,RAW-מה שאני מניח שהצלמים המקצועיים יעשו בכל מקרה ,או צילום ב JPG-עם הגדרת אפקט הD-lighting- אותה כמות רעש ב ISO 6400-שהניקון D3xמייצרת בISO- עליו דיברנו קודם על מצב .Extra High 3,200בערך ,אבל בכל מקרה – עדיין מדובר ברמות רעש נמוכות להפליא ובהחלט שמישות כשצריך להשתמש הרעש שהחיישן מייצר ב ISO-גבוה הוא טוב מאוד ,לא בהן .השוואה המתבקשת מול הקנון המקבילה 1Ds Mark מדהים כמו התמונות-החלקות-ב ISO6400שמייצרת IIIמגלה שלניקון יש עדיפות עליה גם בתחום זה ,ואף הניקון ,D3אבל בהחלט ראוי לציון לשבח בהתחשב בגודל פיקסל של 5.9מיקרון .בגדול ,לניקון D3יש יתרון מצליחה להוציא יותר פרטים מהקנון ב ISO-גבוה בזכות של קצת יותר מסטופ על פני ה D3x-כשזה מגיע לרמות מנגנון ניקוי רעשים יעיל יותר ,תחום בו ידה של קנון היתה על העליונה בצורה מובהקת ,במשך הרבה שנים. רעש ב ISO-גבוה ,זאת אומרת שניקון D3מייצרת את 114
6400
3200
המתחרים תודה לאל (ולקפיטליזם) ,יש לנו אלטרנטיבות .אז בואו נבדוק מול מי המצלמה מתייצבת: נתונים/מצלמה גודל חיישן סוג חיישן רזולוציה פיקסלים טווח ISO מערכת פוקוס מדידת אור פריימים בשניה פריימים ברצף מייצב תמונה צילום וידאו מסך LCD
משקל (עם סוללה) מחיר (יבוא רשמי) מתאים ל...
ניקון D3x
ניקון D3
ניקון D700
קנון 1Ds Mark III
קנון 5D Mark II
סוני אלפא 900
Full frame
Full frame
Full frame
Full frame
Full frame
Full frame
CMOS
CMOS
CMOS
CMOS
CMOS
CMOS
24.5מליון 6048 x 4032 50-6,400 51נקודות 15מוצלבות 1005נקודות RGB 5במצב FX 7במצב DX 130בJPG- 17בRAW- בעדשות בלבד אין
12.1מליון 4256 x 2832 100-25,600 51נקודות 15מוצלבות 1005נקודות RGB 9במצב FX 11במצב DX 130בJPG- 17בRAW- בעדשות בלבד אין
21.1מליון 5616 x 3744 50-3,200 45נקודות 19מוצלבות 63איזורים 5פריימים בשניה
21.1מליון 5616 x 3744 100-25,600 9נקודות 6נקודות עזר 35איזורים 3.9בשניה
24.6מליון 6048 x 4032 100-6,400 9נקודות מרכזית צלב כפול 40איזורים 5פריימים בשניה
LCD 922,000 ”3.0
LCD 922,000 ”3.0 פיקסלים פיקסלים 1420גרם 1380גרם 20,400ש”ח 44,000ש”ח צלמי סטודיו ואופנה ספורט ועיתונות
12.1מליון 4256 x 2832 100-25,600 51נקודות 15מוצלבות 1005נקודות RGB 5ללא גריפ 8עם גריפ 100בJPG- 17בRAW- בעדשות בלבד אין
56בJPG-
78בJPG-
100בJPG-
12בRAW-
13בRAW-
17בRAW-
בעדשות בלבד אין
בעדשות בלבד 1920x1080 HD
במצלמה אין
LCD 922,000 ”3.0
LCD 230,000 ”3.0
LCD 921,000 ”3.0
LCD 921,600 ”3.0
פיקסלים 1075גרם 12,850ש”ח חובבים מתקדמים וצלמי אירועים
פיקסלים 1385גרם
פיקסלים 905גרם 13,890ש”ח חובבים מתקדמים וצלמי אירועים
פיקסלים 895גרם 12,000ש”ח צלמי אירועים וסטודיו
סטודיו ואופנה
115
הקטע בו היטלר מתלונן על ניקון ,D3xאך מעבר להומור סיכום השנוי במחלוקת ,אני חושב שיש כאן פואנטה חשובה. זו מצלמה מדהימה. המצלמה הזו לא מיועדת לכל אחד .היא לא מיועדת לצלמי אירועים ,חובבי צילום ,צלמי טבע ,צלמי ספורט האיכויות שלה מדהימות ועולות על כל מה שהכרנו עד וצלמי רחוב .מדוע? כן ,אני מצטער לומר שבעיקר בגלל עכשיו מבחינת חיישן ויכולות צילום .כיף להחזיק אותה, המחיר .אני חושב שאם המצלמה היתה עולה רבע ואפילו תענוג עילאי לצלם איתה והצילומים שהיא מפיקה חצי ממה שהיא עולה כיום ,הפופלריות שלה היתה גורמים לפוטושופ על המחשב שלי לרעוד מעונג .כמות עצומה .אז למי היא כן מיועדת? לאותם צלמי סטודיו הפרטים המרשימה שמתגלה בכל תמונה יכולה לשמש הרבה צלמים חזקים בתעשייה .החסרונות שלה הן שקצב בקצה הגבוה של האיכות בארץ ,צלמים אשר נדרשים לאיכות ומחוייבים לספק אותה ,צלמים שבשבילם 44,000 הצילום שלה איטי יחסית למצלמות אחרות בשוק ,היא ש”ח לצורך ציוד עבודה זה דבר זניח ,צלמים שעד היום מרגישה כבדה ביד לאורך זמן והקבצים כבדים מאוד קנו את הקנון 1Dsמארק 3ועכשיו יש להם סיבה מצויינת לעבודה ואחסון ( 20ומשהו מ”ב של RAWב 14-ביט) לעבור לניקון. ובסופו של דבר ,השאלה הגדולה עדיין קיימת – האם היא רועי גליץ www.galitz.co.il שווה 44,000ש”ח? אני מניח שהרבה מכם מכירים את
116
צילום במקור בRAW-
אחרי שחזור השרופים בלייטרום 2
117
מאת :רועי גליץ
רחב זה לא מילה Nikon AF-S 14-24mm F/2.8 G ED N
זו עדשה
זו אחת מהעדשות האלו ...אחת העדשות הבודדות שמסתכלות עליך בחזרה כשאתה מציץ פנימה .מספיק להתבונן בעדשה הזו ,עם האלמנט הקדמי הענק והקמור ,כדי להבין שיש כאן משהו מיוחד .עדשה זו מיועדת למצלמות “פול פריים” ,כלומר שהחיישן בגודל של 35מ”מ, ומכניסה זווית של 14מ”מ עד 24מ”מ בצמצם F/2.8קבוע .בהחלט נראה כי המהנדסים של ניקון יצרו כאן משהו חדש ,חדשני ומאוד מעניין בסוף .2007
מבנה העדשה מרגישה טוב ביד ,היא שוקלת בערך 1ק”ג (יחסית הרבה לזום רחבה) והמעטפת האיכותית מסגסוגת מתכת מונעת מאבק ולחות להכנס פנימה. עם קוטר של 98מ”מ ואורך של 132 מ”מ קשה להתעלם ממנה והיא מושכת לא מעט תשומת לב .האלמנט הקדמי הקמור מונע אפשרות להרכיב פילטרים, שזה חתיכת חסרון לעדשה שמצד אחד אמורה לשמש לא מעט צלמי נוף חובבי פילטרים ומצד שני האלמנט הקדמי נראה מאוד חשוף לשריטות ושאר מרעין חולין .הפוקוס הוא פנימי ( )IFומונע התארכות של העדשה והאלמנט הקדמי אינו מסתובב ,מה שהיה נוח אם היתה אפשרות לפולרייזר .המכסה של העדשה בצורת כובע ומתלבש על הסוכך שמש בצורה נוחה ,ולא עשה סימנים של מט ליפול.
אופטיקה כצפוי מעדשה ברמה הזו ,האופטיקה מצויינת ומספקת חדות מהסוג שמראה
118
אפילו את השערות הקטנות שנמצאות על האף 14 .אלמנטים ,מתוכם 2הם ED ו 3-אלמנטים אספריים ,המסודרים ב11- קבוצות ,אולי נראים מעט מטרידים ,אבל בזכות איכויות ליטוש נדירות ,שימוש באלמנטים איכותיים שאחד מהם עם ציפוי ננו (מכאן ה N-בשם) ,החדות שנוצרת מרשימה בהחלט והקונטרסט מרשים לאורך הזום .זווית הצפייה ב14- מ”מ מעניקה מפתח של 114מעלות ובאורך מוקד של 24מ”מ היא עומדת על 84מעלות.
הצמצם הצמצם מורכב מ 9-עלעלים מעוגלים שיוצרים בוקה נעים לעין במצבים הנדירים בהם עומק השדה יהיה מספיק רדוד כדי לשים לב אליו .טווח הצמצמים הוא קבוע לאורך הזום ומתחיל מF/2.8- בקצה הפתוח ועד F/22במצבו הסגור ביותר .ציון צמצם ובוקה – 8.5
119
פוקוס מנוע SWMיוצר פוקוס מהיר ושקט מאוד עם מרחק מיקוד מינימלי של 28ס”מ מרשימים .ניתן לקבל צילומים מאוד מיוחדים עם עומק שדה רדוד וזווית צילום מטורפת .כפי שציינתי קודם ,הפוקוס פנימי וללא סיבוב אלמנטים .ציון פוקוס 8 -
חדות עדשה זו נהנית מחדות מדהימה בכל צמצם ובכל אורך מוקד .אני מדבר איתכם על חדות ברמה של עדשות פריים ,חדות שאומרת שכל עוד תקפידו על פוקוס נכון – צוואר הבקבוק תמיד יהיה המצלמה ולא העדשה .מבחינת חדות הציון שלה – 10
עיוותים ובעיות כצפוי מעדשה כזו רחבה ,ניתן למצוא בה עיוותים .אך עיוותים אלו הם בהחלט בגדר הסביר ,ולדעתי אפילו טובים מאוד ,יחסית לעדשה כזו .עיוות חביתי קליל מלווה את העדשה בזווית רחבה ובזום אין כבר העיוותים נעלמים .החשכת הפינות הידועה בלועזית כVignetting - קיימת בצמצמים פתוחים ,כצפוי ,ובסגירה של סטופ כבר הופכת להיות בלתי מורגשת .ציון עיוותים (למעט הבהקים) – 8.5
הבהקים ()Flare זו אחת הבעיות הכי קשות בעדשה זו .האלמנט הקדמי ,בגלל טבעו, פשוט דורש פליירים ומשיג אותם בצורה שניתן לתאר אותה רק כמעצבנת .אפילו לא חייבים שמקור התאורה יהיה בתמונה ,כפי שניתן לראות בצילום זה שביצעתי בעזריאלי ,שם הפנס היה בכלל מחוץ לפריים ועדיין גרם לפלייר נוראי על פני השמיים .זו ,מבחינתי, אחת מנקודות החולשה הבולטות של העדשה .ציון הבהקים 5 - המחשה לזוית הרחבה המחשה להבהקים ( )Flareהקשים
120
צילום מקרוב ו”בוקה”
121
תג מחיר בעלות של 8,000ש”ח היא לא זולה, אבל מצד שני – היא גם לא מתיימרת להיות זולה .במחיר דומה לאחיות היקרות שלה לסדרה :ניקון 24-70 F/2.8וניקון ,F/2.8 70-200הן יוצרות סט איכותי (ויקר) לצלמים המקצועיים ולחובבים המשקיעים.
סיכום זו עדשה טובה מאוד ,מציגה חדות ללא תקדים עם מעט (יחסית) עיוותים גם בצמצמים פתוחים מאוד שיאפשרו לכם לצלם איתה בתנאי תאורה חלשים בכיף .החסרונות שלה שהם ההבהקים ( )Flareוהאלמנט הקדמי הבולט ללא אפשרות לפילטר, אמנם מעט מורידים מאיכות החבילה ,אבל גם לאחר שמשקללים אותם בפנים ,ניתן לומר שזו אחת העדשות הטובות ביותר שקיימות בסביבה .ככל שנראה יותר
122
ויותר מצלמות “פול פריים” בשטח ,ועם ירידות המחירים שממשיכות -אנחנו נראה אותן יותר ,כך עדשות מסוג זה יהפכו להיות פחות למשוגעים לדבר ויותר כחלק מסט לצלם חובב רציני ולצלמים מקצועיים שצריכים את הזווית הרחבה עם הצמצם הפתוח.
123
מאת :אלון קירה
“ויעל קול זעקתם עד לב השמיים”... Canon EOS 5D Mark II Firmware Update Version 1.1.0 מי צריך את זה בכלל ,אם לא יועיל – לפחות לא יזיק,Nice to have , כלי עבודה ממדרגה ראשונה ,איך הסתדרנו קודם בלי זה?... רגשות מעורבים שנעו בין תומכים נלהבים לשוללים מוחלטים ליוו את אופציית הוידאו המובנה במצלמות DSLRכשהוכרזה באוגוסט 2008ה ,NIKON D90מצלמת הרפלקס הדיגיטאלית הראשונה ,שאפשרה צילום וידאו במקביל לצילום סטילס. מייד אחריה ,בספטמבר אותה שנה ,הוכרזה ה ,CANON 5D Mark IIשהפכה להיות מצלמת הרפלקס FFהראשונה בעלת יכולת כזו ובאיכות ,HDלא פחות! ה 5D Mark IIמאפשרת לבחור בין שתי רזולוציות צילום וידאו: )1080 x 1920 (16:9) / 480 x 640 (4:3 למברכים על כניסת הוידאו לעולם ה DSLRנראתה יכולת זו על ה IIכמבטיחה מאין כמוה .צילום וידאו על חיישן מלא ובאיכות HDעשוים להניב תוצאות שרק מצלמות וידאו מקצועיות (שעולות פי כמה וכמה מה ) 5Dיכלו להשיג עד עתה .האפשרויות נראו בלתי מוגבלות ,למשל צילום באורכי מוקד “מעניינים” ולא שיגרתים כגון :עדשת עין דג ,עדשות טלה פוטו ארוכות במיוחד ,עדשות מאקרו של .1:1כמו כן ,האפשרות להשיג עומקי שדה רדודים במיוחד אם נעשה שימוש בעדשות בעלות מפתח צמצם גדול ועוד .אלו הן ,ללא ספק ,אפשרויות שעשויות להעניק לתוצאה הסופית “לוק” מקצועי ביותר ולהוסיף עוד מימד תיעודי לתחום הצילומי שלא לדבר על יצירתיות וחופש פעולה כשכל זה ארוז באריזת HDאיכותית. 5D Mark
אך אליה וקוץ בה .עם בחינת המצלמות הראשונות ,התברר כי ממשק צילום הוידאו פועל על מצב אוטומטי בלבד .לצלם אין כמעט כל שליטה על הפרמטרים הקובעים את החשיפה .בתנאי תאורה חזקים המצלמה בוחרת בשילוב לא נשלט של סגירת צמצם ,הנחתת רגישות והעלאת מהירות התריס .ובאותו האופן בתנאי תאורה חלשים – הקפצת הרגישות לערכים גבוהים מאוד ,באופן אוטומטי, יצרה סרטונים עמוסי רעש וגרעיניות .לצלם ניתנה האפשרות לשלוט בפיצוי החשיפה בלבד בטווח שנע ביו מינוס 2סטופים לבין פלוס 2סטופים .אך גם השינויים בפיצוי החשיפה נעשו על ידי שינוי אוטומטי במצלמה של הערכים- צמצם ,מהירות תריס ורגישות – מבלי שלצלם ניתנה היכולת לשלוט במידתם. קול זעקה נשמע מעל גבי דפיהם האפורים של הפורומים לצילום בעולם וגם כאן אצלנו .משתמשים רבים קבלו על חוסר היכולת בשליטה והנושא הפך להוכחה ניצחת בידיהם של שוללי הוידאו כי מדובר בפיצ’ר מיותר וחסר תועלת .בינתיים נראו ברחבי הרשת המצאות שונות ומשונות לשליטה ידנית על החשיפה .החל מחיבור פילטרים מכהים ( )NDלעדשה בצילום וידאו בתאורת יום חזקה ,כדי
124
125
“להכריח” את המצלמה לפתוח צמצם ,אם היה ברצוננו ליהנות מעומק שדה רדוד ,ועד לחיבור עדשות ניקון (רחמנא לצילן,)... בעזרת מתאם מיוחד ,על מנת לשלוט על מפתח הצמצם דרך העדשה .שליטה זו לא קיימת בעדשות המודרניות של קאנון. בשלהי חודש מאי ,2009הכריזה קאנון ,בצעד מעניין ,כי בהיותה קשובה לצרכי לקוחותיה החליטה להיענות לבקשות ציבור משתמשי ה 5D Mark IIוהיא נכונה לספק שדרוג קושחה שיהיה זמין להורדה החל מתחילת חודש יוני .השדרוג, בין השאר ,ייתן מענה הולם לחוסר השליטה בצילום וידאו“ .חברה הקשובה לצרכי לקוחותיה”... מייד הסתערו על הכרזה זו כאלו שטענו כי מדובר בצעד שיווקי זול שנועד לעשות שירות יחסי ציבור לחברה וכי ממשק הוידאו סורס עוד במקור ...אני ,בהיותי אופטימי
126
מטבעי ,נותן לקאנון את הקרדיט ושם בצד את טענותיהם של המצדדים בתיאורית הקונספירציה... מכל מקום ,השדרוג התבקש. וכעת כשהוא זמין להורדה, לא ממש חשובה הסיבה .אגב, גרסת העדכון נקראת 1.1.0 ובואו נבדוק מה הוא כולל: 1 .1בצילום וידאו ,בתכנית עבודה ידנית – מצב ,Mמתאפשרת שליטה על מפתח הצמצם מהערך המינימאלי ועד למקסימאלי בהתאם לעדשה שבשימוש .שליטה על מהירות התריס בין 1/30ש’ ועד ל 1/4000ש’ .קביעת ערך רגישות במצב ידני בין 100 ל + 6,400מצב H1ובבחירת רגישות אוטומטית יקבעו ערכי הרגישות בין 100ל .6,400 2 .2כפתור עומק שדה ( )DOFלא יתפקד בעת הצגת תמונות
או כשהתפריט מוצג ע”ג הצג הראשי .זאת על מנת למנוע תופעות שדווחו בהן לחיצה מקרית על כפתור עומק השדה גרמה להעלמת הנתונים מהצג. 3 .3תיקון באג במודול תיקון עיוותי שוליים בעדשות .במקרים מסוימים לא בוצעו תיקונים אלו ,למרות שאופציית התיקון נבחרה במצלמה .העדכון בא לפתור בעיות אלו. .4
4תיקון האלגוריתם Auto Lighting
,Optimizerכאשר נבחרת האפשרות של עדיפות לבהירים – .Highlight tone priority
5 .5תיקון מספר תפריטים בשפות שונות ,ערבית ,רומנית ,ספרדית ואוקראינית( .מתי יהיה גם תפריט כחול לבן)??... 6 .6שינוי בחיווי הסוללה המוצג בעת שימוש בגריפ .BG-E6
את העדכון ,כמו כל עדכון רשמי, יש להוריד בהתאם להוראות המדויקות שבאתר .Canonעקבו אחר ההוראות והורידו את מסמך ה PDFהמסביר את אופן השימוש במצב צילום וידאו ,לאחר העדכון. ללא ספק ,הבשורה המשמעותית ביותר כאן ,היא יכולת השליטה בחשיפה בעת צילום וידאו .בכדי להשיג את השליטה המיוחלת יש לעבור למצב עבודה ידני .Mבמצב זה ,שולטות גלגלות הפעולה על ערכי הצמצם והתריס בדיוק כמו במצב צילום רגיל .בחירת ערך הרגישות נעשית גם היא כמו בצילום סטילס .על התצוגה החיה יוצג מד האור והערכים שנבחרו. איזון מד האור נעשה כרגיל ע”י שינוי בערכים הנ”ל .פשוט מאוד ודי נוח .סוף סוף אפשר להשיג את עומקי השדה הרדודים גם בתאורה חזקה .פתיחת הצמצם למקסימום תוך איזון החשיפה ע”י מהירות התריס והרגישות...כל כך טריוויאלי,
אבל בלתי אפשרי ללא העדכון. צילום בתנאי תאורה חלשים נקי מאוד ולא מגורען ע”י הקטנת ערך הרגישות והקטנת מהירות התריס – השיפור ניכר ומשמעותי מאוד. מצד שני ,עלולים להיווצר מצבים בהם החשיפה הידנית גורמת לבעיות .צילום תחת תאורה פלורוצנטית במהירות תריס גבוהה מ 1/125שניות ,תראה תמונה מרצדת שמושפעת מתדר תאורת הפלורוצנט .בחירת מהירות תריס איטית יותר ,תפתור את הבעיה. ולמרות שהעדכון מהווה שיפור משמעותי ביכולתו של הצלם לשלוט בתוצאה הסופית ומומלץ מאוד לעשותו ,עדיין אני מוצא את בעיית המיקוד האוטומטי כבעיה שדורשת התערבות נוספת .מערכת המיקוד המבוססת חיישן איטית להחריד ולא תמיד מצליחה להשיג מיקוד – בעיקר בתנאי תאורה חלשים .הייתי גם רוצה לתפעל את המיקוד האוטומטי מכפתור
המחשף המסורתי ,ולא מכפתור AF-ONהזעיר .ועוד דבר ,בעניין רעש – לא הרעש ברגישות גבוהה, אלא צליל תקתוק גלגלות השליטה שנלכד במיקרופון הפנימי ויוצר רעש רקע דומיננטי ואגרסיבי מאין כמוהו .אני מניח שפתרון ,לפחות חלקי ,הוא להשתמש במיקרופון חיצוני להקלטת הסאונד. ובסיכומו של דבר ,הוידאו ב 5D Mark
,IIבמיוחד לאחר שדרוג הקושחה, הוא בעיני הרבה יותר מ Nice to .haveכלי עבודה אמיתי שלמרות מגבלותיו מפיק איכות וידאו שעד לפני כשנה היינו רק יכולים לחלום עליו ממוצר בסדר מחיר כזה. לשאלות ותגובות:
allonkira@yahoo.com
127