Composition_006

‫קּוֹמְ פּוֹז ִיצְיה ‪ 006‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪40‬‬

‫חגי‬ ‫ם‪ ,‬הי‬

‫ו‬ ‫ם הק‬

‫צר ב‬ ‫שנה‬

‫ואור‬

‫‪50‬‬

‫חג האורות‪ ,‬מונח זה מקבל‬ ‫משמעות חדשה לגמרי כשחושבים‬ ‫על העיתוי‪ ,‬סביב היום הקצר ביותר‬ ‫בשנה‪ ,‬היום בו שיש בו הכי מעט אור‬ ‫בעצם‪.‬‬ ‫מאז ימי קדם‪ ,‬עמים שונים אשר חיו‬ ‫בעיקר בצפון אירופה‪ ,‬העניקו משמעות‬ ‫אחרת לתקופה בה הימים מתקצרים‬ ‫ומתקצרים עם החשש הנצחי שהשמש תעלם‬ ‫לחלוטין בסופו של דבר‪ ,‬ומכאן ריבוי החגים‬ ‫הפגאניים שנועדו לרצות את אל השמש ולחגוג‬ ‫את התארכות הימים‪ .‬אנחנו רואים את זה בכל‬ ‫מקום‪ ,‬החל מסטונהנדג' המפורסמת בבריטניה‪,‬‬ ‫דרך חגים נורדים וויקינגיים ועד אימוץ המנהגים‬ ‫על ידי הדתות המודרניות ובראשן הנצרות עם‬ ‫חג המולד אשר אפילו טרחו והזיזו את לידתו של‬ ‫ישו מסביבות אפריל לסוף דצמבר‪ ,‬על מנת שיתאים‬ ‫למנהג האור והיהדות אשר הצטרפה לחגיגת האור עם‬ ‫החנוכיה על שמונת הנרות שלה‪.‬‬ ‫בצילום‪ ,‬אומנות רישום האור‪ ,‬אנחנו רואים צלמים רבים‬ ‫אשר אינם שמים דגש מספיק על התאורה ונלחמים באור‬ ‫במקום לרתום אותו‪ .‬מנגד‪ ,‬ניתן לראות צלמים אשר השכילו‬ ‫והבינו את משמעות האור ומכאן השיפור המשמעותי וטביעת‬ ‫האצבע המיוחדת שלהם בצילום‪ .‬אני מאחל לכם‪ ,‬בתקופה זו‬ ‫של חגי האורות‪ ,‬שתשכילו לראות את האור‪ ,‬תנצלו אותו על‬ ‫טעמיו צבעיו וסוגיו השונים על מנת ליצור את התמונה המיוחדת‬ ‫ביותר‪ ,‬התמונה בעלת המימד הנוסף שכולנו מחפשים‪ .‬התמונה‬ ‫שלכם‪.‬‬ ‫חג שטוף אור ואהבה‪.‬‬ ‫שלכם‪,‬‬ ‫רועי גליץ‬ ‫עורך ראשי‬ ‫מגזין קומפוזיציה‬

‫קּוֹמְ פּוֹז ִיצְיה‬ ‫גליון ‪ – 006‬ינואר ‪2010‬‬

‫‪26‬‬

‫עורך ראשי‬ ‫רועי גליץ‬ ‫עריכה בפועל‬ ‫תומר יעקבסון‬ ‫רכז מערכת‬ ‫אלעד כרמלי‬ ‫עריכה גראפית‪ ,‬עיצוב ועימוד‬ ‫סטודיו אדם שול‬ ‫פרסום ואדמיניסטרציה‬ ‫מגזין קומפוזיציה‬

‫‪86‬‬

‫משתתפים‬ ‫רועי גליץ‪ ,‬תומר יעקבסון‪ ,‬אלון קירה‪ ,‬פליקס לופה‪,‬‬ ‫אדם שול‪ ,‬איליה שלמייב‪ ,‬ואדים סיגלוב‪ ,‬קובי אטדגי‪,‬‬ ‫רון קדמי‪ ,‬עודד וגנשטיין‪ ,‬ועוד רבים‪ ,‬טובים ותותחים‪.‬‬ ‫וכמובן‪ ,‬קהילת הצילום הישראלית‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫הוצאה לאור‬ ‫רועי גליץ בע”מ‬ ‫כתובת המערכת‬ ‫הרקון ‪ ,4‬רמת גן‪52521 ,‬‬ ‫טלפון ‪077-4090280‬‬ ‫פקס ‪077-4090281‬‬ ‫מייל ‪info@composition.co.il‬‬ ‫אתר ‪www.composition.co.il‬‬ ‫בשער‪ :‬סטלה ואסילשקו‬ ‫איפור‪ :‬קסניה ברודקו‬ ‫צלם‪ :‬אורן היימן ‪http://ohayman.com‬‬

‫© הודעת זכויות יוצרים‬ ‫כל זכויות היוצרים במגזין זה שמורות למגזין‬ ‫קומפוזיציה ולכותבי הכתבות‪ .‬לפני כל שימוש‬ ‫החורג מקריאה‪ ,‬הדפסה לשימוש אישי ושיתוף‬ ‫עם חברים למטרת קריאה‪ ,‬חובה ליצור קשר‬ ‫עם הנהלת המגזין ולקבל אישור כתוב ומפורש‬ ‫מראש‪ .‬למען הסר ספק‪ ,‬אין להעתיק‪ ,‬לפרסם‪,‬‬ ‫לערוך‪ ,‬להפיץ וכיו”ב ללא אישור‪.‬‬

‫‪4‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪50‬‬ ‫‪76‬‬

‫העשיריה הפותחת‬ ‫בגוף הוא מבין‬ ‫תומר יעקבסון מראיין את רון קדמי‬

‫כשארכיטקטורה הופכת לאומנות מודרנית‬ ‫כתב וצילם ‪ -‬תומס הולטקוטר ‪Thomas Holtkötter‬‬

‫המאבק לחיים של סיון‬ ‫פרויקט צילום דוקומנטרי משפחתי ‪ -‬דני ינאי‬

‫לצלם טורקי ולנוח‬ ‫עודד וגנשטיין‬

‫‪86‬‬ ‫‪110‬‬ ‫‪124‬‬ ‫‪130‬‬ ‫‪138‬‬

‫על העיוורון‬ ‫ורדי כהנא‬

‫בנג'מין ביורן‬ ‫פורטפוליו‬

‫‪ - HDR‬מדריך מעשי לטווח דינמי רחב‬ ‫תומר יעקבסון‬

‫להי ‬

‫ות זבוב על הקיר‬

‫צילום רחוב ‪ -‬פליקס לופה‬

‫סקירה‬ ‫רועי גליץ‬

‫‪Nikon 85 F/1.8 -‬‬

5

800

1/320

F/5

EF 16-35 f/2,8L II

Canon 5D

‫דנמרק‬

‫לאתר‬

Nikolaj Lund

4

7

200

1/180

F4.8

Nikkor 17-55mm f/2.8

Nikon D300

‫ארה”ב‬

‫לאתר‬

Zach Ancell

Ashton

6

9

160

1/320

f5.6

Sigma 10-20

Nikon D300

‫ארה”ב‬

‫לאתר‬

Christopher Coleman

Baloon dream

8

11

1000

1/125

F\4.5

Canon EF 24-70/2.8L USM

Canon EOS 5D

‫בולגריה‬

‫לאתר‬

Denis Buchel

Meeting with strangers

10

‫‪12‬‬

‫גלעד קוולרצ’יק‬

‫לאתר‬

‫ישראל‬

‫‪Canon 30D‬‬

‫‪Canon EF-S 10-22mm f/3.5-4.5‬‬

‫‪F-10‬‬

‫‪1/125‬‬

‫‪200‬‬

15

2000

1/1000

F/2.8

Nikon 10.5mm f 2.8

Nikon D700

‫ארה”ב‬

‫לאתר‬

Max Roper

14

17

1/6

F/4

Sigma 10-20

Nikon D300

‫תורכיה‬

‫לאתר‬

Yakup HAPYAN

Herd

16

19

100

1/250

F/5

Canon EOS 5D

Berry Islands, Bahamas

‫לאתר‬

Elena Kalis

Ocean breeze

18

21

200

1/500

f/16

Sony 3.5-5.6/18-55SAM

Sony Alpha 330

‫אינדונזיה‬

‫לאתר‬

Hengki Lee

We Call That Sunset, Son

20

23

250

1/25

F8

Canon 70-200 2.8

Canon EOS-1D Mark III

‫ישראל‬

‫לאתר‬

‫שלומי ניסים‬

22

‫קורסי צילום מתקדמים‬

‫מגוון הקורסים הרחב ביותר בישראל‬ ‫עם הצלמים הטובים בישראל בתחומם‬ ‫בקבוצות קטנות ואינטימיות‬

‫צילום רחוב‬ ‫בהדרכת פליקס לופה‬

‫צילום בזווית אחרת‬ ‫בהדרכת גלעד בנארי‬

‫צילום מאקרו‬

‫בהדרכת אלון קירה‬

‫בית הספר לצילום המוביל בישראל‬

‫צילום נופים ושקיעות‬ ‫בהדרכת איליה שלמייב‬

‫חוויה של לימודים‪ ,‬שיפור עצום בצילומים‬

‫תאורה מעשית‬

‫גליץ בית ספר לצילום נחשב היום לבית הספר המוביל לצילום בישראל עם מאות‬ ‫סטודנטים מרוצים ומוניטין שובר גבולות‪ .‬בין המדריכים של בית הספר ניתן למצוא‬ ‫את הצלמים הטובים בארץ‪ :‬גלעד בנארי‪ ,‬אלון קירה‪ ,‬פליקס לופה‪ ,‬איליה שלמייב‪,‬‬ ‫רפאל בן דור‪ ,‬ואדים סיגלוב‪ ,‬רועי גליץ‪ ,‬גדי אהד‪ ,‬תומר יעקבסון‪ ,‬קובי הראתי‪ ,‬אדם‬ ‫שול ומרצים אורחים נוספים‪.‬‬

‫צילום פורטרטים‬

‫ קורס צילום מתקדם‬

‫ קורס יסודות הצילום‬

‫קורס מדהים וחווייתי בן ‪ 14‬מפגשים שנועד‬ ‫לומדים צילום בשיטות חדשניות וייחודיות‬ ‫מהטובים ביותר‪ ,‬החל מהבסיס והצמצם‪ ,‬תריס ליצור זהות צילומית וחשיבה יצירתית‬ ‫ו‪ ,ISO-‬דרך המערכת הדיגיטלית‪ ,‬פילטרים‪,‬‬ ‫בצילום‪ .‬בהדרכת הצלמים‪-‬מדריכים המובילים‬ ‫אומנות הביקורת ועד לצילומים מתקדמים‬ ‫בתחומם‪ :‬גלעד בנארי‪ ,‬פליקס לופה‪ ,‬אלון‬ ‫בנושאי בעלי חיים‪ ,‬פורטרטים‪ ,‬פלאש‪ ,‬צילומי קירה‪ ,‬רפאל בן דור ורועי גליץ‪ .‬נפתח‬ ‫לילה ושקיעה‪ .‬הלימודים הם על המצלמות‬ ‫בקבוצות קטנות באופן רצוף בסניף הראשי‬ ‫שלכם‪ ,‬בחניכה אישית של המדריכים שלנו‬ ‫ובשלוחות ברחבי הארץ‬ ‫עם מדיניות בלעדית של השלמת שיעורים‬ ‫ואחריות‪.‬‬

‫בהדרכת תומר יעקבסון‬ ‫בהדרכת אלון קירה‬

‫צילום אופנה‬

‫בהדרכת רפאל בן דור‬

‫התפתחות אישית בצילום‬ ‫בהדרכת ואדים סיגלוב‬

‫צילום בעלי חיים בטבע‬ ‫בהדרכת רועי גליץ‬

‫צילום תת‪-‬ימי‬

‫בהדרכת יונתן ניר‬

‫צילום עירום‬

‫בהדרכת רפאל בן דור‬

‫צילום ספורט‬

‫בהדרכת רועי גליץ‬

‫צילום אירועים‬

‫בהדרכת אופיר קפון‬

‫ עריכת תמונות‬ ‫קורסים לעריכת תמונות בהנחיית אדם שול‪ ,‬המעצב שאחראי על המגזין אותו אתם קוראים‪.‬‬ ‫כל השיעורים נערכים בכיתות המחשבים שלנו עם מחשב אישי לכל סטודנט מול התוכנות‬ ‫לתרגול חי‬

‫קורס בן ‪ 9‬מפגשים מקיף ורחב בהיבט‬ ‫הצילומי של הפוטושופ לשיפור הצילומים‬

‫סדנה בת ‪ 3‬מפגשים בנושא התוכנה הנוחה‬ ‫ביותר לארגון ועריכת הצילומים שלכם‪.‬‬

‫הנכם מוזמנים לפגישת היכרות והתרשמות בסניף הראשי שלנו – רחוב הרקון‬ ‫‪ 4‬במתחם הבורסה ברמת גן‪ ,‬צמוד לרכבת ת”א מרכז‪.‬‬

‫לפרטים והרשמה ‪-‬‬

‫‪www.galitz.co.il‬‬

‫או במייל‪:‬‬

‫‪register@galitz.co.il‬‬

‫צילום עיתונאי דוקומנטרי‬ ‫בהדרכת זיו קורן‬ ‫קורסי צילום בחברות‬ ‫קורס צילום עם המדריכים ובסטנדרטים של‬ ‫גליץ בית הספר לצילום אצלכם בחברה‬ ‫אם אתם מעוניינים שנדריך קורס צילום‬ ‫בחברתכם ‪ -‬מוזמנים ליצור איתנו קשר‬

‫צילום‪ :‬אדווה וייס‬

‫ קורס פוטושופ לצלמים‬

‫ סדנת ‪Lightroom‬‬

‫חדש!‬

‫בגוף הוא מבין‬ ‫תומר יעקבסון מראיין את רון קדמי‬

‫אם אתם חיים במדינת ישראל בעשרים שנה האחרונות כנראה‬ ‫שראיתם כבר הרבה תמונות שרון קדמי צילם‪.‬‬ ‫מבכירי צלמי האופנה המקומיים הצליח להגיע לכל שער מגזין‬ ‫או שלט חוצות בדרך שלכם לעבודה והתמונות שלו כנראה תפסו‬ ‫את תשומת הלב שלכם‪ :‬חדשניות‪ ,‬חושניות ומאופיינות בסגנון‬ ‫מיוחד ולא פחות חשוב עבודות שפרצו מוסכמות ועוררו מחלוקות‬ ‫וסקנדלים שזלגו ממדורי האופנה והרכילות לעמודי החדשות של‬ ‫הביצה הפרובינציאלית הקטנה שלנו‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫‪27‬‬

‫רון קדמי נולד ביפו וכבר מילדות מוקדמת הוא החל לנדוד עם‬ ‫משפחתו לפאריס בעקבות עבודתו של אביו‪ .‬הוא מתאר את המפגש‬ ‫עם העיר האירופאית הגדולה כנקודת ציון מעצבת בחייו האישיים‬ ‫והמקצועיים “ההשפעה התרבותית של פאריז עלי‪ ,‬בתור ילד קטן‪,‬‬ ‫הייתה עצומה” הוא אומר לנו בסטודיו המרשים שלו בתל אביב‪“ .‬כל‬ ‫מה שרציתי היה לחזור לשם‪ ,‬פשוט התאהבתי בעושר התרבותי‬ ‫והאומנותי של המקום המרשים הזה”‪.‬‬ ‫הוא גדל בבית “אומנותי”‪ ,‬אימו הפסלת גידלה אותו בסביבה‬ ‫המתאימה וגיבורי הילדות שלו היו פרנסיס בייקון ואנדי וורהול ורון‬ ‫הצעיר אכן התחיל לצייר כבר מגיל ‪.14‬‬ ‫לאחר ששירת בצבא ההגנה רון מחליט לחזור לפאריז כשהוא נרשם‬ ‫לאקדמיית בוז – ארט במגמת ציור‪“ .‬התחלתי לצלם שם כרפרנס‪,‬‬ ‫כלומר לצייר על בסיס הצילומים שלי‪ ,‬בכלל לא חשבתי אז שצילום‬ ‫הוא בעצם היעוד שלי” לאחר ‪ 3‬שנים באקדמיה בצרפת הוא חזר‬ ‫לישראל והתחיל ללמוד בבצלאל “אפשר להגיד שלא התחברתי‬ ‫למוסד הזה בכלל‪ ,‬כולם שם היו ממש בעניין של אומנות קונספטואלית‬ ‫ואני ממש אהבתי אומנות ריאליסטית בכלל וככה אפשר להגיד שממש‬ ‫לא התחברנו אני ובצלאל”‪.‬‬ ‫לאחר סמסטר אחד במוסד הירושלמי הוא הבין פתאום שדווקא צילום‬ ‫הוא המדיום האומנותי שמתאים לו יותר‪ .‬הוא נרשם שוב ללימודים‪,‬‬ ‫הפעם ב”בן צבי” במגמת קולנוע כשהוא מתפרנס בינתיים משיפוצים‬

‫‪28‬‬

‫‪29‬‬

‫ושאר עבודות מזדמנות‪.‬‬ ‫“מהרגע הראשון מצאתי את עצמי ב”בן צבי”‪ ”.‬הוא נזכר “משהו‬ ‫השתחרר בי‪ ,‬למדתי איך לצלם‪ ,‬איך לספר סיפור עם המצלמה‪ ,‬איך‬ ‫לביים‪ ,‬איך בעצם לשלוט באומנות שלי‪ .‬במהלך הלימודים הוא מקבל‬ ‫את הקרדיט על עבודת ה ‪ ART‬בסרט “חמו מלך ירושלים” של עמוס‬ ‫גוטמן אבל לאחר מכן הוא מוצא את עצמו מובטל בבית ובמצב רוח‬ ‫שפוף למדי‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬כמו שהקלישאה אומרת “השעה החשוכה ביותר היא ממש כמה‬ ‫רגעים לפניי הזריחה” ובזכות הכרות עם נעמי אביב הוא מצלם את‬ ‫מאיר בנאי לתקליט הבכורה שלו ולאחר שהתוצאה הייתה טובה מאוד‬ ‫הוא מתחיל לקבל הזמנות עבודה מנעמי שכיהנה באותה עת כעורכת‬ ‫עיתון ה”עיר” של ירושלים ומתחיל לבנות לעצמו תיק עבודות מרשים‪.‬‬ ‫“הצילומים שלי מושפעים מאוד מהקולנוע‪ ,‬בימאים כמו לוק בסון‬ ‫בצעירותו‪ ,‬השפיעו עלי מאוד ואני ניסיתי להביא בצילומים שלי‬ ‫את הקולנוע לצילום הסטילס‪ ,‬אני משתמש בתאורה חמה ורציפה‬ ‫בסטודיו ומנסה להעביר הרגשה קולנועית לצופה בתמונות שלי‪.‬‬ ‫אפשר להגיד שהגישה הזאת והלוק של הצילומים שלי היו חדשים‬ ‫במחוזותינו והתחלתי להיות מזוהה עם סגנון מיוחד שלא ממש נראה‬ ‫כאן לפני כן”‬ ‫מגזין “את” לא נשאר אדיש לצלם הצעיר ולרוח הרעננה של העבודות‬ ‫שלו ומחתים את רון על חוזה בלעדי שבמסגרתו הוא מצלם צילומי‬ ‫‪ Editorial‬למגזין במשך שנה שלמה‪.‬‬ ‫‪30‬‬

‫‪31‬‬

33

32

‫ישראל של שנות התשעים עברה מהפכה‪ :‬כניסתו של ערוץ ‪ 2‬על הפרסומות שהיוו‬ ‫את הדלק שלו ופריסתם של שלטי חוצות במרחב הציבורי שינו את הנוף האורבני ואת‬ ‫הרגלי הצריכה של הישראלים ורון קדמי היה שם בשביל לצלם את הדימויים של‬ ‫המהפכה הזאת‪.‬‬ ‫אורנג’‪ ,‬קסטרו‪ ,‬פוקס‪ ,‬גולף ושאר חברות מסחריות השתמשו בתמונות שלו כדי למכור‬ ‫את המוצרים שלהם ודוגמניות העל של אותה תקופה‪ ,‬קרן מיכאלי‪ ,‬עמית מכטינגר או‬ ‫נטלי עטייה התקבעו כאידיאל היופי החדש מבעד לעדשה שלו‪.‬‬ ‫תמונה מפורסמת במיוחד מאותה תקופה הציגה את נטלי עטייה במערומיה על ספה‬ ‫שהיא מחזיקה כוס חלב והיוותה סוג של אבן דרך וויזואלית ונועזת שהסבה הרבה‬ ‫תשומת לב הן לצלם והן למצולמת‪ .‬חברת קסטרו לא נשארה אדישה ובצעד חסר‬ ‫תקדים שכרה את רון לצלם תמונה דומה הפעם בכיכובה של קרן מיכאלי לקמפיין של‬ ‫החברה‪.‬‬ ‫‪34‬‬

‫בישראל כמו בישראל איכשהו תמיד צה”ל נכנס לתמונה וקרן נאסרה בכלא צבאי‬ ‫למשך ‪ 10‬ימים בעקבות הפרסום הנועז‪ .‬רון מגדיר את הרגע הזה כרגע מכריע ביחסו‬ ‫אל עולם הפרסום המסחרי בישראל שבו בעצם הבין שכדי שיוכל להביע את עצמו גם‬ ‫כאומן ללא מגבלות הוא צריך פשוט לצלם בשביל עצמו‪.‬‬ ‫כמחאה על מאסרה של קרן ובשיתוף עם האומן ניר הוד מצלם רון את קרן עירומה‬ ‫לצד הדוגמן דודי בלסר כשהיא חובשת כומתה צה”לית‪.‬‬ ‫העולם הגדול החל לגלות עניין בכישרון הישראלי ורון פורץ לתודעה האירופאית‬ ‫כשהוא זוכה לפרסום של תמונה של שרון גניש על השער של המגזין ‪Foto Italia‬‬ ‫בגיליון שמוקדש לצלמי האופנה המובילים בעולם “העורך של המגזין נחשף לעבודות‬ ‫שלי‪ ,‬התלהב והחליט להקדיש לי שישה עמודים בגיליון הבא של העיתון‪ .‬זאת בהחלט‬ ‫הייתה נקודת פריצה עבורי באיטליה והתחלתי לעבוד שם עם מגזינים פופולאריים‬ ‫כמו ‪“ . Maxxim‬ההבדל בין העבודה באיטליה לעבודה בישראל הוא תהומי‪ ,‬ההתייחסות‬ ‫‪35‬‬

‫אלייך שם היא כמו למאסטר ולאומן ומהרגע שהם בחרו בך הם פשוט נותנים לך חופש מוחלט ואתה‬ ‫באמת יכול לעשות כל מה שאתה רוצה‪ ,‬פשוט אי אפשר להשוות את זה למה שקורה פה בישראל”‬ ‫ההצלחה בשוק האירופאי גרמה לו להתמקד “בשביל להצליח אתה חייב לפתח ולשמור על קו‬ ‫וויזואלי ברור שיהיה מזוהה רק איתך‪ ,‬סגנון משלך‪ ,‬ואני התחלתי לפתח ולשמור על סגנון כזה‪..‬אפשר‬ ‫להגדיר אותו כסגנון מאור ארוטי וחושני שתופש את העין‪ .‬הרקע שלי כנראה גורם לצילומים להראות‬ ‫קולנועיים‪ ,‬אני גם אוהב מאוד לעבוד בשחור לבן ולהדגיש את הגוף ותנועה בצילום‪”.‬‬ ‫ישנה הפרדה מאוד ברורה בין העבודות המסחריות שלו לעבודות האומנותיות והאישיות שלו‪“ :‬כשאני‬ ‫מצלם לעצמי‪ ,‬לשם האומנות‪ ,‬אני נזהר מכל הקלישאות של עולם האופנה‪ ,‬אני לא נעזר באביזרים‬ ‫שיגרתים למשל ומנסה לשמור על האמת שלי”‬ ‫והתוצאות אכן שונות מאוד מצילומי האופנה אליהם התרגלנו‪ :‬צילומים אפלים‪ ,‬מורבידיים ומעוררי‬ ‫מחשבה לצד תכנים ארוטיים שמצולמים באור נוקשה והרבה מאוד דרמה ומסתורין‪.‬‬ ‫לאחרונה‪ ,‬כל העבודות האישיות הללו התקבצו להם יחד לתערוכת יחד בשם “‪ ”Full frontal‬שהוצגה‬ ‫במוזיאון רמת גן ופריטים ממנה הוצגו בתערוכות ברחבי העולם‪.‬‬ ‫‪36‬‬

‫כצלם שגדל בתקופה האנלוגית של הצילום הוא רואה איך משנה הצילום הדיגיטלי‬ ‫את המקצוע “הקלות הבלתי נסבלת של הצילום הדיגיטלי שינתה כמובן את כללי‬ ‫המשחק‪ .‬צלם שיירצה להצליח בתקופה החדשה הזאת יצטרך להביא משהו חדש‬ ‫בתוכן ובקונספט של התמונה‪ ,‬היכולות הטכניות ואפשרויות העריכה בפוטושופ‬ ‫הופכות ליותר ויותר טריוויאליות ולכן חשוב שלצלם יהיה משהו חדש להגיד בכדי‬ ‫שיוכל לבלוט מכל שאר החבורה”‬ ‫רון מגדיר עצמו כאומן רב תחומי שהוא משלב בין צילום סטילס לבין בימוי קליפים‬ ‫למוזיקאים לפרסומות ווידאו ארט “אני בעצם סוגר מעגל היום עם הקולנוע שהיה‬ ‫ונשאר האהבה הראשונה והגדולה שלי”‬ ‫בימים אלו רון מתחיל להעביר סדנאות אומן בסטודיו המרווח שלו “הסדנאות‬ ‫מתרכזות בצילום אופנה מהפאן התיאורטי שלו ועד לזה המעשי‪ .‬המטרה שלי היא‬ ‫לעזור לתלמידים למצוא את הסטייל האישי שלהם שהחזון שלי הוא בעצם לגדל‬ ‫דור חדש של צלמים”‬ ‫‪37‬‬

‫מסע של פעם בחיים‬

‫אלסקה‬

‫המרכז הגדול בישראל לתאורה מעשית‬

‫בפוטופריק תמצאו מגוון פתרונות תאורה לכל כיס ומטרה‪.‬‬ ‫מבזקים ידניים המותאמים לעבודה מהירה ויעילה ‪Lumo Pro, Vivitar 285,‬‬ ‫מבזקי ‪ SUNPAK‬לעבודה ב ‪ TTL‬מלא‬ ‫מגוון מרככי אור המותאמים למבזקים קטנים – מטריות‪ ,‬סופטבוקסים‪ ,‬ביוטי‬ ‫דישס ורפלקטורים‪.‬‬ ‫משדרים אלחוטיים להפעלה מרחוק של מבזקים קטנים‬ ‫ג'לים צבעוניים לתיקון אור ואפקטים מיוחדים‬ ‫כוורות מקצועיות לצמצום האור‬

‫מסע קסום שעוד לא היה כמותו‬ ‫לארץ בתולית ונופים שעוד לא‬ ‫נראו כמותם‪ .‬בשילוב מדריך‬ ‫מקומי דובר עברית ומומחה‬ ‫לחיות בר‪ .‬אנחנו נצלם דובי‬ ‫גריזלי עם גורים צדים סלמון‬ ‫בנהר‪ Bald Eagles ,‬צדים דגים‪,‬‬ ‫לווייתנים מזנקים מהמים וכלבי‬ ‫ים משתזפים על סלעים‪ ,‬נצלם‬ ‫מערות כחולות בתוך קרחונים‪,‬‬ ‫נחווה את הזוהר הצפוני במלוא‬ ‫הדרו‪ ,‬מפלים ונופים עוצרי נשימה‬ ‫ואינספור בעלי חיים מקומיים‪.‬‬ ‫הפקת ענק הכוללת טיסות‬ ‫במטוס פרטי למקומות מרוחקים‬ ‫מציווילזציה‪ ,‬שכירת סירת מנוע‬ ‫לצילומי לוויתנים וקרחונים‬ ‫מתרסקים ועוד‪ .‬זהו מסע צילום‬ ‫של פעם בחיים שיגשים לכם‬ ‫את החלומות הרחוקים ביותר‪.‬‬

‫מעמדי תאורה במגוון גדלים‬ ‫תיקים וציוד נלווה‬

‫משווק בלעדי ומורשה‬

‫לפרטים והרשמה‬

‫‪052-8220017‬‬ ‫‪Galitz.co.il‬‬ ‫‪ PhotoFreak Ltd‬פוטופריק בע"מ‬ ‫יבוא ציוד צילום וסטודיו‬ ‫רחוב דוחן ‪ 20‬תל אביב טל ‪077-2155009 :‬‬

‫לפרטים נוספים‬ ‫לחץ כאן‬

‫‪www.PhotoFreak.co.il‬‬

‫מסעות הצילום של‬

‫גליץ‬

‫לחץ כאן לביקור באתר‬

‫בית‪-‬ספר לצילום‬

‫‪38‬‬

‫גליץ‪ ,‬ביה“ס לצילום‬ ‫הרקון ‪ 4‬רמת גן ‪52521‬‬

‫‪“Sky Hole”, 1/15s, F 5.6, ISO 400, 26mm‬‬

‫‪1‬‬

‫הופכת לאומנות‬ ‫כתב וצילם תומאס הולטקוטר ‪ \ Thomas Holtkötter‬תרגם לעברית – תומר יעקבסון‬

‫‪40‬‬

‫‪41‬‬

‫המתבוננים בתמונה ‪( Sky Hole‬תמונה מס‪ )1 .‬עלולים‬ ‫לתהות אודות המקור של התמונה‪ .‬חלק מהם יחשבו‬ ‫שמדובר באומנות דיגיטלית או כי מדובר במודל תלת‬ ‫מימד שיוצר במחשב‪.‬‬ ‫האמת היא שהתמונה מציגה מדרגות ספירליות שהן חלק‬ ‫ממבנה אמיתי‪ .‬התמונה צולמה מקומת המרתף של בניין‬ ‫משרדים ונקודת המגוז שלה הינה גג הזכוכית של הבניין‪.‬‬ ‫מלבד העובדה כי התמונה מציגה דוגמא נאה לתכנון‬ ‫הנדסי מרשים של מדרגות היא גם משמשת כדוגמא‬ ‫מייצגת של נישה מתוך ג’אנר הצילום הארכיטקטוני‬ ‫ושדומה מאוד ל ” אומנות אופטית” (‪ )Op Art‬ומזוהה עם‬ ‫אמנים כגון יעקב אגם וויקטור ווסרלי‪.‬‬ ‫ג’ון לנקסטר (‪ )John Lancaster‬תיאר את האומנות‬ ‫האופטית בספרו “מבוא לאומנות אופטית” כך‪“ :‬אומנות‬ ‫אופטית היא שיטת צביעה שמתרכזת ביחסי הגומלין‬ ‫שבין האשליה לבין מישור התמונה‪ ,‬בין היכולת להבין‬ ‫ובין היכולת לראות “ וכך‪ ,‬האומנות הזו הנה בעצם אומנות‬ ‫אבסטרקטית‪ ,‬שהצופה שמתבונן בה חוזה בדרך כלל‬ ‫בתנועה בתמונות חבויות ונסתרות‪ ,‬תבניות מרצדות‬ ‫וכדומה‪.‬‬ ‫תמונת ארכיטקטורה אבסטרקטית מנסה להעביר את‬ ‫אותן התחושות בדיוק לצופה בהן‪.‬‬ ‫דוגמא נוספת של תמונת ארכיטקטורה אבסטרקטית‬ ‫שממחישה את הזיקה לאומנות אופטית נקראת “‪Off the‬‬ ‫‪( “Wall‬תמונה מס‪ )5.‬ושצולמה מחוץ למוזיאון לאומנות‬ ‫מודרנית במנשנגלדבאך בגרמניה‪ ,‬מבנה שתוכנן על ידי‬ ‫הארכיטקט האוסטרי הנס הוליין (‪ .)Hans Hollein‬המתבונן‬ ‫בתמונה רואה גרם מדרגות בצד שמאל בתחתית התמונה‬ ‫ובאריחים מרובעים בצד הימני העליון של הצילום אבל בין‬ ‫שניהם ישנם אלמנטים מעוינים ושלושה קווים אלכסוניים‪.‬‬ ‫כולם ביחד יוצרים מעין אשליה אופטית שנוצרה רק‬ ‫בעקבות בחירת זווית צילום לא שגרתית‪.‬‬

‫‪42‬‬

‫‪43‬‬

“Lines – I”, 1/250s, F11, ISO 100, 20mm

45

3

2

“Golden”, 1/400s, F6,5, ISO 100, 250 mm

44

‫‪“Pattern”, 1/100s, F5,6, ISO 200, 105 mm‬‬

‫‪4‬‬

‫באופן כללי אנחנו מבחינים בין שני סגנונות של‬ ‫צילום ארכיטקטורה אבסטרקטית‪:‬‬ ‫הסוג הראשון הנו צילום של מבנה שהארכיטקט שלו בחר‬ ‫כבר בקו אבסטרקטי בתכנון ובבנייה שלו‪ ,‬בצילומים של‬ ‫מבנים כאלו הצלם יכול פשוט לבחור לעצמו עדשה רחבה‬ ‫ובשילוב של זווית צילום מיוחדת ובחירת פרספקטיבה‬ ‫חדשנית ולצלם תמונה אבסטרקטית מרשימה‪.‬‬ ‫דוגמא טובה לבניינים מסוג שכזה הנם העבודות של‬ ‫הארכיטקט הספרדי \ שוויצרי סנטיאגו קאלטראבה‬ ‫(‪ ) Santiago Calátravas‬שנחשב לרב אומן בתחומו‪.‬‬ ‫השילוב בין ההבנה ההנדסית שלו והתכנון העתידני שלו‬ ‫ייצרו מבנים עוצרי נשימה שהושוו לצורות אורגניות‬ ‫אמיתיות כגון שלדים‪ ,‬עלים או כנפיים‪.‬‬ ‫התמונות של המבנים שלו ממחישות את הרקע הביולוגי‬ ‫של עבודותיו‪ .‬בניין מורכב מתפרק לגורמים פשוטים‬ ‫ואבסטרקטים‪ ,‬הבניין כולו הופך ל”מבולגן”‪ :‬גידים‪ ,‬צלעות‬ ‫או מפרקים מתגלים במבט מעמיק בתמונה‪ .‬אלמנטים‬ ‫אנושיים וטבעיים מתחילים לצוץ להם החוצה לצופה‬ ‫בהם‪.‬‬ ‫התמונה “‪( ”Lines‬תמונה מס‪ )3 .‬מראה את כל אלו בברור‪.‬‬ ‫התמונה שהומרה לשחור לבן הפכה למיצג גרפי טהור –‬ ‫הצופה התמים לא יוכל לנחש שהיא מציגה בעצם את גג‬ ‫בית הרכבת בלייז’‪ ,‬בלגיה‪.‬‬ ‫ישנם עשרות מבנים מסוג שכזה ברחבי העולם לדוגמא‪:‬‬

‫‪Frank O’ Gehry, Museum in Bilbao/Spain, the Walt‬‬ ‫‪Disney Concert Hall, Austrian architects Coop‬‬ ‫‪Himmelblau, Zaha Hadid from London/UK‬‬

‫הסוג השני של הצילום האבסטרקטי מצריך מהצלם עצמו‬ ‫למצוא ולבחור זווית שמציגה אלמנטים אבסטרקטיים‬ ‫מתוך מבנה שנראה לכאורה “רגיל” במבט ראשון‪.‬‬ ‫צלם שמצלם סוג שכזה של צילום בדרך כלל צריך להיעזר‬ ‫בעדשת טלה והוא חייב להצטיין בזווית ראייה ייחודית על‬ ‫מנת להשיג תוצאות מיוחדות‪.‬‬ ‫כיוון המצלמה הרחק מהמבנה עצמו לכיוון מבנה סמוך‬ ‫שמשקף את הבניין עצמו בדרך כלל מניב השתקפויות‬ ‫‪46‬‬

‫‪47‬‬

‫‪“Borderline”, 1/100s, F5,6, ISO 100, 85 mm‬‬

‫מעניינות ותוצאות מצוינות כמו שניתן לראות בתמונה ‪.2‬‬ ‫כמו כן תמיד מומלץ להביט למעלה או למטה בשביל‬ ‫להשיג תוצאות לא שגרתיות‪ :‬השתקפויות על הרצפה‬ ‫לאחר גשם או מציאת תבניות שחוזרות על עצמן בחזית‬ ‫המבנה יוצרות גם הן תמונות אבסטרקטיות בדרך כלל‪.‬‬ ‫התמונות “‪( ”Borderline‬תמונה מס‪ )5 .‬ו “‪( ”Pattern‬תמונה‬ ‫מס‪ )4 .‬צולמו מאותו מקום בדיוק מתחת ל ‪Arch at La‬‬ ‫‪ Defense‬בפאריס‪ 2 .‬צילומים שהפיקו דימויים שונים‬ ‫בתכלית רק על ידי הטיית המצלמה פעם אחת למעלה‬ ‫ופעם אחת למטה‪.‬‬ ‫לבסוף‪ ,‬חשוב לזכור כי תמונת ארכיטקטורה אבסטרקטית‬

‫‪48‬‬

‫‪5‬‬

‫‪6‬‬

‫‪“Off the wall”, 1/200s, F5,6, ISO100, 30 mm‬‬

‫טובה צריכה להילקח בשעה שה”חוקים” הבסיסיים של‬ ‫צילום ארכיטקטוני בסיסי נלקחו בחשבון‪ :‬הכנה ראויה‪,‬‬ ‫חשיפה טובה‪ ,‬קומפוזיציה ועבודה עריכה קלה לאחר‬ ‫שהצילום צולם‪.‬‬ ‫צלם שלקח בחשבון את כל המרכיבים הללו בשילוב עם‬ ‫חיפוש ומציאה של אלמנטים אבסטרקטיים יוכל לצלם‬ ‫תמונה מעניינת וחדשנית שלא נראתה קודם לכן‪.‬‬

‫על המחבר – תומאס הולטקוטר ‪Thomas Holtkötter‬‬ ‫הוא ארכיטקט בן ‪ 43‬שמתגורר בגרמניה‪ .‬הוא מצלם קרוב‬ ‫ל‪ 25‬שנה ולפני כמה שנים החל לעבוד כצלם ארכיטקטוני‬ ‫שהוא מצלם מבנים בכל רחביי אירופה ותמונותיו‬ ‫מתפרסמות מגזינים ברחביי העולם‪ .‬אתם מוזמנים לצפות‬ ‫בעבודות נוזפות שלו באתר ‪www.8-125.com‬‬

‫‪49‬‬

‫פרויקט צילום דוקומנטארי משפחתי‪:‬‬

‫“המאבקק‬ ‫“המאב‬ ‫לחיים‬ ‫לח‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫סיון”ן”‬ ‫של סיו‬ ‫של‬ ‫מאת דני ינאי‬

‫‪50‬‬

‫‪51‬‬

‫“המאב‬ ‫סיון”ן”‬ ‫של סיו‬ ‫םל‬ ‫“המאבקלקחיי‬ ‫לחייםש‬

‫‪52‬‬

‫‪53‬‬

‫“המאב‬ ‫סיון”ן”‬ ‫של סיו‬ ‫םל‬ ‫“המאבקלקחיי‬ ‫לחייםש‬

‫‪54‬‬

‫‪55‬‬

‫“המאב‬ ‫סיון”ן”‬ ‫של סיו‬ ‫םל‬ ‫“המאבקלקחיי‬ ‫לחייםש‬

‫‪56‬‬

‫‪57‬‬

‫“המאב‬ ‫סיון”ן”‬ ‫של סיו‬ ‫םל‬ ‫“המאבקלקחיי‬ ‫לחייםש‬

‫‪58‬‬

‫‪59‬‬

‫“המאב‬ ‫סיון”ן”‬ ‫של סיו‬ ‫םל‬ ‫“המאבקלקחיי‬ ‫לחייםש‬

‫‪60‬‬

‫‪61‬‬

‫“המאב‬ ‫סיון”ן”‬ ‫של סיו‬ ‫םל‬ ‫“המאבקלקחיי‬ ‫לחייםש‬

‫‪62‬‬

‫‪63‬‬

‫“המאב‬ ‫סיון”ן”‬ ‫של סיו‬ ‫םל‬ ‫“המאבקלקחיי‬ ‫לחייםש‬

‫‪64‬‬

‫‪65‬‬

‫“המאב‬ ‫סיון”ן”‬ ‫של סיו‬ ‫םל‬ ‫“המאבקלקחיי‬ ‫לחייםש‬

‫‪66‬‬

‫‪67‬‬

‫“המאב‬ ‫סיון”ן”‬ ‫של סיו‬ ‫םל‬ ‫“המאבקלקחיי‬ ‫לחייםש‬

‫‪68‬‬

‫‪69‬‬

‫“המאב‬ ‫סיון”ן”‬ ‫של סיו‬ ‫םל‬ ‫“המאבקלקחיי‬ ‫לחייםש‬ ‫בתי סיון ינאי נפטרה בערב‬ ‫סוכות‪ ,‬שני לאוקטובר‬ ‫‪ ,2009‬והיא בת שלוש שנים‬ ‫ושבעה וחצי חודשים בלבד‪.‬‬ ‫באותו יום הסתיים בעל‬ ‫כורחו ובאופן העצוב ביותר‬ ‫גם פרויקט הצילום‬ ‫‪www.babysivan.com‬‬ ‫המאבק לחיים של סיון”‬ ‫אותו התחלתי לצלם שלוש‬ ‫שנים קודם לכן‪ ,‬מאז‬ ‫אבחנו אצל סיון את מחלת‬ ‫הלויקמיה‪ ,‬בגיל ‪ 4‬חודשים‪.‬‬ ‫ליוויתי את סיון במשך‬ ‫שנות חייה הקצרות‬ ‫באהבה עצומה‪ ,‬בעתות‬ ‫כאב מהולות בתקווה‪,‬‬ ‫בעצב ושמחה שזורים זה‬ ‫בזה‪ ,‬בסבל עצום ורגעי‬ ‫פחד תוך גילוי תעצומות‬ ‫נפש לא ייאמנו מצידה‪.‬‬ ‫האותנטיות שלה הייתה‬ ‫טבעית‪ .‬לעתים‪ ,‬כשגדלה‬ ‫מעט ולא רצתה להצטלם‪,‬‬ ‫פשוט סירבה לשתף פעולה‬ ‫ואני כיבדתי את רצונה‪ .‬אבל‬ ‫גם כשלעתים ביקשתי ממנה‬ ‫לחייך למצלמה וכד’‪ ,‬זה היה‬ ‫טבעי מבחינתי ושמר על‬ ‫המסגרת התיעודית והלא‬ ‫מבוימת‪.‬‬

‫את פרויקט הצילום של סיון ניתן לשייך לז’אנר צילום המשפחה‬ ‫הדוקומנטארי‪ ,‬בתת הז’אנר של תיעוד מחלת בן משפחה‪ .‬לפני שאציג את‬ ‫הפרויקט עצמו‪ ,‬נראה לי נכון לסקור את הז’אנר ולהציג מספר פרויקטים‬ ‫מעניינים נוספים שנעשו בתחום‪.‬‬ ‫במהלך שנות השישים של המאה העשרים גברה הנטייה של צלמים‬ ‫דוקומנטאריים לעבר ז’אנר צילומי המשפחה (‪ .)Family Photography‬זה‬ ‫היה מעבר מתיעוד של המרחב הציבורי כפי שהיה מקובל בדרך כלל‬ ‫בצילום‪ ,‬לתיעוד המרחב הפרטי‪ ,‬האינטימי‪ ,‬באמצעות בחירת בני המשפחה‬ ‫הקרובים של הצלם כנושאי הצילום‪ .‬צלמי המשפחה הדוקומנטאריים‬ ‫הציעו לנו הצצה לחייהם הפרטיים באמצעות משפחותיהם‪ .‬בניגוד לצילום‬ ‫הסנאפ‪-‬שוט המשפחתי החגיגי‪ ,‬הממוסך ומובן מאליו‪ ,‬צלמים אלו מתעדים‬ ‫יחסים אינטימיים פרטיים בהחלט‪ .‬לעתים הם שוברים מוסכמות באמצעות‬ ‫חשיפת היחסים המשפחתיים כלפי העולם דרך המצלמה‪ .‬כתוצאה מכך‬ ‫הם מציגים לעתים גם רגעים בלתי נעימים‪ ,‬שלא לומר מביכים‪ ,‬אשר‬ ‫פשוט מוחבאים לרוב מתחת לפני השטח‪ .‬כך הם יכולים לארוג את הצילום‬ ‫המשפחתי היום יומי למעין שיקוף עצמי מרובד (ראו טקסט מאת הצלמת‬ ‫ג’ני גונהאמר)‪.‬‬ ‫ז’אנר צילומי המשפחה עוסק רבות בסוגית הזמן ובשינוי הבלתי פוסק‪,‬‬ ‫במיוחד אם מדובר בפרויקט צילום לאורך זמן של אותה משפחה בידי אותו‬ ‫צלם (בן המשפחה)‪ .‬הז’אנר נע במנעד שבין הצילום הדוקומנטארי לצילום‬ ‫האמנותי המבוים‪ ,‬ולא אחת גם מתנהל על התפר שביניהם‪.‬‬ ‫דוגמא מהז’אנר הדוקומנטארי של צילומי משפחה ניתן למצוא בפרויקט‬ ‫המפורסם “האחיות בראון” (“‪ )”The Brown Sisters‬של הצלם ניקולס ניקסון‬ ‫(אמריקאי‪ ,‬יליד ‪ .) ,Nicholas Nixon 1947‬הפרויקט הוצג עד לאחרונה בחלקו‬ ‫במוזיאון ישראל בירושלים‪ ,‬במסגרת התערוכה “תמונות מחיי משפחה”‪.‬‬ ‫“מדי שנה בשנה‪ ,‬מאז ‪ , 1975‬מצלם ניקולס ניקסון‪ ,‬את אשתו בוורלי ּב ּבה‬ ‫ושלוש אחיותיה‪ ,‬ארבע האחיות לבית משפחת בראון‪ .‬לכל ‪ 34‬התצלומים‬ ‫תבנית אופקית זהה ובכולם ניצבות האחיות בסדר קבוע‪ :‬מימין לורי ואחריה‬ ‫בבה‪ ,‬מימי והתר‪ .‬לבד ממקרים ספורים‪ ,‬הצילום נעשה בחוץ‪ ,‬על מדשאה‬ ‫או בחוף‪ ,‬באור יום טבעי‪ .‬בכל שנה ניקסון בוחר רק תמונה אחת שתייצג את‬ ‫האחיות‪ ,‬אף שהוא מצלם אותן פעמים רבות‪ .‬תיעוד טבעם המתמשך של‬ ‫יחסי האחיות מבליע גם את היחסים בין בעל לאשתו‪ :‬לאורך כל השנים‪,‬‬ ‫בכל התצלומים‪ ,‬בבה ניקסון מישירה מבט אל המצלמה‪ ,‬כלומר אל בעלה‪.‬‬ ‫במיזם זה‪ ,‬שהפך לטקס חובק חיים חגיגי‪-‬כפייתי‪ ,‬האמן גורם לצופה להרהר‬ ‫במשמעות הזמן החולף‪ ,‬המחולל שינויים שמעבר לחזותן של הנשים”‬ ‫(מתוך אתר מוזיאון ישראל‪ ,‬ירושלים)‪.‬‬ ‫על התפר בין הצילום התיעודי לאמנותי בצילום המשפחה נמצאת הצלמת‬ ‫האמריקנית סאלי מאן (ילידת ‪“ ) ,Sally Mann 1951‬הידועה למדי כצלמת‬ ‫אמנות ועוסקת באמנות דרך נושאים שקשורים קשר ישיר עם המציאות‪.‬‬ ‫באחת מעבודותיה היא תיעדה את ילדיה גדלים לאורך כמה שנים‪ .‬היא‬ ‫צילמה אותם בסיטואציות יום יומיות‪ :‬משחקים‪ ,‬בוכים‪ ,‬לבד‪ ,‬ביחד‪ ,‬וכול‬ ‫זה בסביבות ביתה‪ ,‬בשחור לבן‪ .‬הזיקה הזאת למימד התיעודי של הצילום‬ ‫מעניק לעבודתה כוח ויופי אמנותי‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬סאלי מאן עוסקת‬

‫‪70‬‬

‫‪71‬‬

‫“המאב‬ ‫סיון”ן”‬ ‫של סיו‬ ‫םל‬ ‫“המאבקלקחיי‬ ‫לחייםש‬

‫באסטתיקה‪ ,‬לא באיך נראים ילדים כשהם גדלים” (ראו‬ ‫“מבט חדש על הצילום”‪ ,‬מאת יוני משעל‪ ,‬מגזין במה)‪.‬‬ ‫דוגמא נוספת לצילום משפחה שנע כחוט השני בין‬ ‫המבוים לתיעודי‪ ,‬ניתן למצוא אצל הצלם הישראלי‬ ‫בועז טל‪ .‬טל מגדיר את עבודותיו כ‪”-‬פורטרט עצמי עם‬ ‫המשפחה” (ראו מאמר מאת אשתו‪ ,‬נשואת צילומיו‪ ,‬זהבה‬ ‫טל ז”ל) הוא מצלם את משפחתו מתחילת דרכו בשנות‬ ‫השבעים‪ ,‬ולא מרגיש שהוא זקוק ליותר מזה (“הריפוי‬ ‫של ט”‪ ,‬מאת שי הרלב‪ ,‬מגזין קונטקט‪ ,‬דצמבר ‪.)2006‬‬ ‫צילומיו מבוימים וכוללים עירום שלו ושל בני המשפחה‪.‬‬ ‫הם מלווים את ההיסטוריה של האמנות מראשיתה‪ ,‬תוך‬ ‫כדי ציטוטים ומקורות מהקלאסיקה של הציור‪ ,‬בעיקר‬ ‫מתקופת הרנסנס‪ ,‬אך גם מחוות לגדולי הצילום והציור‬ ‫המודרני‪ ,‬דוגמת אלפרד שטיגליץ ופרנסיס בייקון (שי‬ ‫הרלב‪ ,‬שם)‪.‬‬ ‫לכאורה עוסק טל בצילום אמנותי מבוים‪ ,‬אך בפועל‬ ‫הצילום גם מתעד את גופם של המצולמים‪ ,‬תמיד‬ ‫אותם מצולמים‪ ,‬וכשהוא מתקיים בהתמדה ולאורך‬ ‫שנים‪ ,‬בעירום‪ ,‬או אז מתקיים כאן תיעוד של נגעי הזמן‪,‬‬ ‫הזדקנות הגוף והבשר ומחלות המצולמים‪ .‬לפיכך‪ ,‬עצם‬ ‫בימוין של הסצנות לא באמת מפחיתה מעצמת הפן‬ ‫התיעודי של שינוי הגוף‪ .‬כאן פעולת הבימוי מחליפה רק‬ ‫את הספונטאניות של הקומפוזיציה‪.‬‬

‫של הצלם כאן היא טוטאלית וכמובן מאפשרת לו חשיפה‬ ‫אינטימית לנושא שאינו נגיש לרוב לאחרים מחוץ‬ ‫למשפחה‪ .‬במקרים רבים‪ ,‬כמו גם במקרה שלי‪ ,‬בעוד‬ ‫הצלם עוסק בתיעוד תוך טיפול בבן משפחתו החולה‪,‬‬ ‫לצילום עשוי להיות גם תפקיד של טיפול וריפוי עצמי‬ ‫של הצלם אשר נמצא בהתמודדות נפשית לא פשוטה עם‬ ‫מחלת אחד מיקיריו‪.‬‬ ‫בועז טל עצמו‪ ,‬בתערוכתו “הריפוי של ט” מ‪,2006-‬‬ ‫“מקדיש את צילומי הגוף בתערוכה לגוף החולה בכלל‬ ‫ולמחלת הסרטן‪ ,‬בה לקתה אשתו באותה תקופה‪ ,‬וממנה‬ ‫נפטרה‪ ,‬בפרט‪ .‬הריפוי‪ ,‬התרפיה‪ ,‬הם במניעת ההכחשה‪,‬‬ ‫בחשיפה‪ ,‬באי התעלמות ובבקשה שהצופה יישיר מבט‬ ‫אל מול הגוף החולה‪ .‬עיסוקו של טל אינו רק במחלות‬ ‫שפקדו את הקרובים אליו‪ ,‬אלא גם במחלה כדימוי‪,‬‬ ‫והוא החל לעסוק בכך שנים לפני שחלתה אשתו זהבה‪.‬‬ ‫לתפיסתו העירום שקשור במחלה אינו פרובוקטיבי או‬ ‫ארוטי אלא אקזיסטנציאלי‪ ,‬קשה ולעתים מעוות‪( ”.‬שי‬ ‫הרלב‪ ,‬שם)‪.‬‬

‫הצלמת הבריטית ממוצא שוודי‪ ,‬ג’ני גונהאמר‬ ‫(‪ )1975-2009‬נפטרה ביוני ‪ 2009‬ממחלת הזאבת בה‬ ‫לקתה ב‪ .2002-‬אחותה התאומה ג’סי לקתה באותה מחלה‬ ‫ב‪ .2004-‬בפרויקט צילום תיעודי בשם “‪somewhere I‬‬ ‫‪( ,”have never traveled, gladly beyond‬בתרגום חופשי‪:‬‬ ‫מכאן נוכל כבר להתייחס לתת הז’אנר של צילום משפחה “מקום מעבר לו מעולם לא נסעתי בשמחה”)‪ ,‬שאף‬ ‫פורסם בספר‪ ,‬צילמה ג’ני את אחותה החולה ג’סי ובן זוגה‬ ‫העוסק בתיעוד מחלת בן משפחה או מחלת הצלם‪.‬‬ ‫של האחות‪ ,‬סטן‪ ,‬אדם מבוגר וחולה פרקינסון‪“ .‬הצילומים‬ ‫הפרויקט שלי “המאבק לחיים של סיון” השתייך כאמור‬ ‫תיעדו את החיים המשותפים של בני הזוג‪ ,‬האהבה והרוך‬ ‫לנישה זו‪ ,‬וכמובן לא הייתי הראשון לעסוק בכך‪.‬‬ ‫ביניהם‪ ,‬אך בה במידה גם את הקשיים והכאב עמו נאלצו‬ ‫צילום בז’אנר זה עומד בניגוד לתפיסות המקובלות של‬ ‫לחיות”‪ ,‬לדברי מייקל דימר‪ ,‬בעל הגלריה שייצג אותה‪.‬‬ ‫הצלם הדוקומנטארי שמתעתד להיות “זבוב על הקיר”‬ ‫“הצילומים מרשימים‪ ,‬יפים ורגישים אך בו זמנית גם אינם‬ ‫תוך שהוא מתעד מציאות בלא להיות מעורב בה‪ .‬סוג‬ ‫מתפשרים על הכנות שבהם‪ ,‬שכן כנות היא הדבר החשוב‬ ‫זה של צילום משפחה עשוי להביא בדיוק למצב ההפוך‪.‬‬ ‫ביותר לג’ני בצילום‪ ,‬הרבה מעבר לרעיון של אמנות”‪.‬‬ ‫הצלם הוא גם בן משפחה המצלם את בן משפחתו‬ ‫באתר שלה כותבת ג’ני‪” :‬הפרויקט קיבל השראה ממסורת‬ ‫החולה‪ ,‬אך במקרים רבים גם נוטל חלק בטיפול בו‪,‬‬ ‫לעתים אף על חשבון יכולתו לצלם באותו זמן‪ .‬המעורבות צילומי המשפחה‪ .‬זהו דיוקן אינטימי של התאומה הזהה‬ ‫‪72‬‬

‫של הצלמת ובן זוגה‪ .‬צילומים אלו הם רגעים מוקפאים‬ ‫של היום יום שלהם‪ .‬מטרה אחת של הצילומים היא‬ ‫לחקור באופן ויזואלי איך עובדים היחסים בין בני הזוג‪,‬‬ ‫כיצד הם מגשרים על הפערים ביניהם (גיל‪ ,‬רקע)‪ ,‬וכיצד‬ ‫הם מנסים להינתק מלחצים סביבתיים וסטריאוטיפים‬ ‫מקובעים בנוגע לזהותם ותפקידם במערכת היחסים‪.‬‬ ‫מטרה נוספת היא לאתגר את ההנחות שלנו בנושאי‬ ‫בריאות‪ ,‬חולי וגוף‪ ,‬באמצעות תיעוד התנסותם בחיים‬ ‫עם מחלה כרונית‪ .‬המצב שלהם יוצא דופן‪ ,‬אפילו ייחודי‪,‬‬ ‫אך הצצה זו אל חייהם הפרטיים מגלה לצופים מבחוץ‬ ‫משמעויות כלליות ונצחיות על אומץ‪ ,‬הישרדות‪ ,‬אהבה‬ ‫והתעלות רוחנית‪ .‬הצופים אשר יחזרו שוב ושוב אל‬ ‫התמונות יגלו רבדים נוספים‪ .‬הם ימצאו משהו משל‬ ‫הקרובים להם‪ ,‬אולי הבעותיהם‪ ,‬רגעים בלתי נשכחים‬ ‫ואפילו‪ ,‬את עצמם”‪.‬‬ ‫בהמשך‪ ,‬ועד למותה ב‪ ,2009‬ותוך חיפוש ממושך של‬ ‫השפה הצילומית המתאימה‪ ,‬תיעדה ג’ני גונהאמר את‬ ‫עצמה במהלך דעיכת הגוף מהמחלה‪ .‬התמונות נמצאו‬ ‫בדירתה לאחר מותה‪.‬‬ ‫הצלמת האמריקנית הנודעת‪ ,‬אנני לייבוביץ‪ ,‬תיעדה את‬ ‫המאבק במחלת הסרטן של בת זוגה לחיים‪ ,‬הסופרת‬ ‫והוגת הדעות סוזאן סונטאג‪ .‬התמונות פורסמו רק לאחר‬ ‫מותה של סונטאג‪ ,‬בספר “חיים של צלמת‬ ‫‪)”A Photographer’s Life: 1990-2005“( ”1990-2005‬‬ ‫שראה אור ב‪ 2006-‬ואף הוצג כתערוכה‪ .‬לייבוביץ ליוותה‬ ‫את סונטאג בטיפולים שעברה כנגד הסרטן‪ .‬בפרסום‬ ‫הצילומים היא רצתה להראות את פניה של המחלה ואת‬ ‫האומץ שגילתה סונטאג‪.‬‬ ‫כנרת רוזנבלום‪ ,‬בטור שלה בידיעות אחרונות‪ ,‬כותבת כי‬ ‫בניגוד לזוהר המושלם של צילומי הידוענים שלה‪“ ,‬את‬ ‫אהוביה מפשיטה לייבוביץ ללא רחם‪ ,‬ובאהבה גדולה‪.‬‬ ‫היא מצלמת את סונטאג‪ ,‬כתמיד זועפת מעט‪ ,‬בחדרי בתי‬ ‫מלון בוונציה‪ ,‬בברלין וביפן‪ ,‬היא מצלמת אותה ישנה‪,‬‬ ‫פשוטת אברים כאילו הייתה תיכוניסטית הרוגה מעייפות‪,‬‬ ‫היא מצלמת את הטיוטות שהכינה לאחד מספריה ואת‬

‫אוסף הצדפים וחלוקי הנחל שלה‪ ,‬והיא מצלמת אותה‬ ‫באמבטיה‪ ,‬ערומה‪ ,‬חשופת שד‪ ,‬כשידה האחת מכסה על‬ ‫המקום בו היה קודם השד האחר‪ .‬היא מצלמת אותה‬ ‫במיטת בית חולים‪ ,‬נבדקת על ידי אחות שלא טורחת‬ ‫לכסות את כל גופה‪ ,‬מקבלת טיפול כימותרפיה‪ ,‬מסתפרת‬ ‫במהלך הידוע של אובדן השיער הידוע שלה‪ ,‬רעמת‬ ‫השחור עם הפס הלבן‪ .‬היא מצלמת אותה על האלונקה‬ ‫המורדת מהאמבולנס המוטס שמוביל אותה לניו‪-‬יורק‬ ‫מהטיפול האחרון שכשל‪ ,‬והיא מצלמת אותה שוב‪ ,‬לאחר‬ ‫מותה‪ ,‬לבושה בבגדים הדורים שאהבה‪ .‬לייבוביץ מלווה‬ ‫גם את אביה הגוסס‪ ,‬שנפטר בביתו שבועות אחרי מותה‬ ‫של סונטאג‪ ,‬והיא מצלמת את אחיותיה‪ ,‬סוזן וברברה‪,‬‬ ‫שוכבות משני צידיה של אמה‪ ,‬המתאבלת על מות בעלה”‬ ‫(כנרת רוזנבלום‪” ,‬קפה דה‪-‬מרקר)‪.‬‬ ‫נחזור לפרויקט של סיון‪ .‬מיומו הראשון‪ ,‬לאחר אשפוזה‬ ‫של סיון ביוני ‪ 2006‬בבית החולים שניידר בפתח תקווה‪,‬‬ ‫ובלי התלבטות רבה מידי‪ ,‬תוך כדי תנועה‪ ,‬הועלו‬ ‫צילומי הפרויקט לגלריית הרשת שלי באתר ‪PBASE‬‬ ‫האמריקאי‪ ,‬תחת הכותרת “המאבק לחיים של סיון”‪ .‬ההד‬ ‫היה רב ותגובות הגיעו מכל רחבי העולם‪ .‬מהר מאוד‬ ‫דורגה הגלריה כנצפית ביותר ב‪ PBASE-‬ואחת הנצפות‬ ‫ביותר בכל הזמנים באותה תקופה‪ .‬החיבור של הצופים‬ ‫לסיפורה של סיון היה כה חזק שרבים מהם המשיכו‬ ‫לעקוב במשך שנים אחר מאבקה‪ ,‬ונוצרה קבוצה של‬ ‫מגיבים קבועים מהעולם‪ ,‬זרים גמורים לנו‪ ,‬שהתייחסו‬ ‫לכל תמונה שעלתה‪ ,‬התרגשו מכל הטבה במצבה‪ ,‬בכו עם‬ ‫כל התדרדרות וסיבוך‪ ,‬ובפועל תמכו בנו מרחוק וחיזקו‬ ‫את ידינו‪ .‬בנובמבר ‪ ,2006‬לאחר תיעוד של החודשים‬ ‫הראשונים‪ ,‬האינטנסיביים ביותר של הטיפולים בסיון‪,‬‬ ‫פורסם הפרויקט בכתבת שער גדולה במגזין הצילום‬ ‫קונטקט‪ .‬חודש לאחר מכן זכה הפרויקט בפרס סדרת‬ ‫השנה בתחרות הצילום עדות מקומית שהוצגה בדיזנגוף‬ ‫סנטר‪ .‬הצילומים הוצגו אז גם בתכניות טלוויזיה שונות‪.‬‬ ‫לאחר מותה של סיון פורסמו סיפורה ותמונותיה גם‬ ‫במוסף סופשבוע של מעריב ובערוץ ‪ .10‬בכל הראיונות‬

‫‪73‬‬

‫“המאב‬ ‫סיון”ן”‬ ‫של סיו‬ ‫םל‬ ‫“המאבקלקחיי‬ ‫לחייםש‬

‫נשאלתי שוב ושוב כיצד אני מסוגל לצלם תמונות כה‬ ‫קשות של בתי סובלת ומתייסרת כשהיא בסכנה קיומית‬ ‫מוחשית‪ .‬כפי שציינתי קודם‪ ,‬חלק גדול מהעניין היה‬ ‫תרפיה אישית עבורי‪ ,‬מן התנתקות מנטאלית מהמצב‬ ‫הקשה אליו נקלעתי‪ ,‬ושימוש ביצירתיות הצילומית‬ ‫כהתמודדות עם המצב‪ .‬ההתבוננות בערב בצילומים מול‬ ‫המחשב אפשרה לי גם עיכול של מה שהתרחש באותו‬ ‫יום‪ ,‬וגם אפשרות לזכור משהו מהחוויות האינטנסיביות‬ ‫שעברנו‪ ,‬ושללא הצילומים ספק אם היו נצרבים באופן‬ ‫כה ויזואלי בתודעתי וזכרוני‪ .‬כמובן שהיה גם הדרייב‬ ‫לתעד את סיון כמה שיותר‪ ,‬תוך שמירה על כבודה‪ ,‬בין‬ ‫אם כמזכרת עבורה מתקופה שתישכח עם הבראה‬ ‫והתבגרותה‪ ,‬ובין אם כמזכרת עבורנו ממנה‪ ,‬למקרה‬ ‫שהנורא מכל יתרחש (מה שאכן קרה בסופו של דבר)‪.‬‬ ‫בשנים הראשונות צילמתי עם גוף קנון ‪ D20‬ובעיקר‬ ‫עדשת קנון קבועה של ‪ 50‬מ”מ ‪ ,1.8‬שאפשרה לי‬ ‫להשיג תמונות חדות גם בתנאי התאורה הקשים בבית‬ ‫החולים‪ ,‬גם ללא שימוש כמעט במבזק‪ ,‬על מנת לשמר‬ ‫את האווירה של בית החולים‪ .‬אורך המוקד הקבוע‬ ‫(במצלמה שלי משול ל‪ 80‬מ”מ של פריים מלא)‪ ,‬גם אם‬ ‫אינו אופטימאלי תמיד‪ ,‬נתן לצילומים מימד סגור ומקרב‬ ‫לנושא הצילום‪ .‬במקומות שלא היה מרחב תמרון מספק‪,‬‬ ‫השתמשתי גם בעדשת קנון ‪.10-22‬‬ ‫ב‪ 2007-‬ו‪ ,2008-‬חל שיפור במצבה של סיון‬ ‫והאינטנסיביות של הטיפולים ירדה‪ .‬סיון חזרה הביתה‬ ‫למשך רוב התקופה‪ .‬למרות מגבלות לא מעטות שחלו‬ ‫עליה ביציאה מהבית עקב איסור חשיפה לשמש ומערכת‬ ‫חיסונית נמוכה‪ ,‬פרחה סיון בשנים אלו והפכה מתינוקת‬ ‫מתוקה אפופת סבל‪ ,‬נפוחה מסטרואידים‪ ,‬כפי שצולמה‬ ‫ב‪ ,2006-‬לפעוטה מדהימה וחיננית עם אישיות חזקה‬ ‫וממגנטת‪ .‬דווקא באותן שנים פחתה כמות הצילומים‬ ‫שלי והם עברו פחות או יותר לרמה הרגילה של אב‬ ‫שמצלם את בתו הקטנה וילדיו האחרים‪ .‬הדבר קרה גם‬ ‫בגלל צורך למתן את האינטנסיביות הרבה של התקופה‬ ‫הראשונית למחלה‪ ,‬עקב החשיפה הרבה של הפרויקט‬ ‫והתקווה שסיון תבריא ואין צורך להמשיך בתיעוד‬ ‫‪74‬‬

‫המחלה‪ ,‬וכן בעובדה הפשוטה שהרגשתי שמיציתי את‬ ‫נושא צילום המחלה מבחינת הרצון לא לחזור על עצמי‬ ‫(לפיכך נופו צילומים רבים מהצגה בגלריה)‪ .‬נוספה לכך‬ ‫גם העובדה הטכנית שלאחר תקופה ארוכה שלא עבדתי‬ ‫בחודשי המחלה הראשונים של סיון‪ ,‬כעת חזרתי לעבוד‬ ‫ופחות התאפשר לי להתלוות לסיון בביקורות שלה‬ ‫בבית החולים‪ ,‬שם היה מוקד העניין של צילום המחלה‪.‬‬ ‫למרבה האירוניה‪ ,‬דווקא התמונות המועטות יחסית‬ ‫של אותן שנתיים הן התמונות שאני רוצה לזכור מסיון‪,‬‬ ‫והן התמונות שאני אוהב לצפות בהן כיום‪ ,‬כשאני רוצה‬ ‫להיזכר בה כמו ילדה רגילה‪ ,‬במנותק מהחומר הקשה של‬ ‫מכלול הפרויקט‪ .‬ניתן לצפות ברשת באלבום ההנצחה‬ ‫לסיון הכולל חומרים שמחים יותר‪.‬‬ ‫בינואר ‪ ,2009‬לאחר כמעט חצי שנה ללא טיפולים בכלל‪,‬‬ ‫חזרה מחלת הלויקמיה לקנן בדמה של סיון‪ .‬הפעם‬ ‫היה ברור שהולכים על השתלת מח עצם ושוב נכנסנו‬ ‫לתקופה אינטנסיבית של טיפולים וסבל‪ .‬שוב לא יכולתי‬ ‫יותר לעבוד‪ ,‬וחזרתי לצלם בהיקף נרחב‪ .‬בשלב זה כבר‬ ‫הייתי מצויד בעדשת קנון ‪ L 70X24 2.8‬אשר אפשרה לי‬ ‫תמרון נוח יותר של זוויות הצילום וגמישות בתנאי אור‬ ‫מגוונים‪ ,‬תוך שמירה על חדות מדהימה‪ .‬אז גם שדרגתי‬ ‫לגוף קנון ‪ D50‬שסייע גם הוא בהתמודדות עם תנאי האור‬ ‫הלא פשוטים של בתי החולים‪.‬‬ ‫תמונות רבות הועלו אז לגלריה‪ ,‬ואתר אינטרנט חדש‬ ‫(‪ )www.babysivan.com‬עלה לאוויר כדי לקדם את נושא‬ ‫איתור תורם מח העצם‪ ,‬לספק למתעניינים עדכונים‬ ‫שוטפים על מצבה ועוד‪.‬‬ ‫במאי ‪ 2009‬עברנו‪ ,‬לצורך השתלת מח עצם לסיון‪ ,‬מבית‬ ‫החולים שניידר להדסה עין כרם בירושלים‪ ,‬לסביבה‬ ‫חדשה גם מבחינה צילומית‪ .‬באוגוסט ‪ ,2009‬לאחר תקופה‬ ‫קשה של ‪ 3‬חודשים בהדסה‪ ,‬חזרה סיון הביתה לתקופה‬ ‫של שיקום והמשך טיפולים‪ ,‬אולם מהר מאוד חלה‬ ‫התדרדרות במצבה והיא חזרה לאשפוז בשניידר‪.‬‬ ‫סיון נפטרה באוקטובר ‪ ,2009‬שעה לאחר כניסה חג‬ ‫הסוכות‪ .‬בשלב זה כבר לא הרגשתי שאני מסוגל לצלם‬

‫אומרים שתמונה שווה אלף מלים‪ .‬אך ישנן גם מלים‬ ‫אותה‪ .‬היא כבר לא הייתה שם‪ .‬סיון נטמנה בלב היער‪,‬‬ ‫ומנגינות שמנסות להביע את מה שהעין ראתה והלב‬ ‫בקיבוץ חורשים‪ ,‬בין מדשאות‪ ,‬עצים ופרחים‪ .‬על קברה‬ ‫מרגיש‪ .‬המוסיקאי והיוצר ”עובדיה חממה (“אנא בכוח”)‬ ‫הופרחו בלונים צבעוניים רבים‪ .‬מצבתה עוצבה בצורת‬ ‫נחשף לסיפורה ותמונותיה של סיון ובאופן ספונטאני‬ ‫נדנדת שעשועים‪.‬‬ ‫כתב שיר ערש מרגש לזכרה אשר הוקלט בביצוע של‬ ‫למרות ההטרוגניות בהיקף ובאופי הצילומים של סיון‬ ‫בתקופות השונות‪ ,‬הפרויקט של סיון‪ ,‬בהסתכלות שלאחר הזמרת שרון רוטר‪ .‬אני מרשה לעצמי לסיים כתבה על‬ ‫מותה‪ ,‬הנו תיעוד ממצה‪ ,‬קשה אך גם יפה‪ ,‬של מכלול חייה צילום במילותיו של עובדיה חממה “לילה טוב סיון”‪ .‬ניתן‬ ‫להאזין לשיר באתר של סיון‬ ‫הקצרים‪ ,‬ושל מאבקה ההרואי במחלה הנוראה‪.‬‬

‫לילה טוב סיון‬ ‫לילה טוב ילדונת‪ ,‬הדליקו את החושך‬ ‫עכשיו נגמר הזמן‪ ,‬עכשיו מתחיל הנצח‬ ‫בחלקה טובה‪ ,‬בשקט במנוחת עולמים‬ ‫בין הפרפרים‪ ,‬ללא הכאבים‬ ‫לילה טוב ילדונת‪ ,‬לילה טוב‪ ,‬לילה טוב סיון‬ ‫עד כמה שאת כאן‪ ,‬עד כמה שאת כאן‬ ‫לילה טוב ליופי‪ ,‬תודה על השנים‬ ‫אי אפשר לבכות כבר‪ ,‬אז עכשיו שרים‬ ‫ממשיכים ללכת עם שק געגועים‬ ‫שוב את מחייכת‪ ,‬ד”ש למלאכים‬ ‫לילה טוב ילדונת‪ ,‬לילה טוב‪ ,‬לילה טוב סיון‬ ‫את כאן תמיד את כאן‪ ,‬את כאן תמיד את כאן‪.‬‬

‫דני ינאי‪ ,‬בן ‪ ,43‬צלם עצמאי ‪ ,‬נשוי ואב ל‪ .2-‬צילומיו פורסמו בכתבי עת שונים‪ .‬הציג בתערוכות‬ ‫יחיד וקבוצתיות‪ .‬למד בקמרה אובסקורה והשתלם אצל מאסטרים במגוון תחומים (עדי נס‪,‬‬ ‫זיו קורן‪ ,‬מיקי קרצמן ועוד)‪www.israelpics.com israelpics@gmail.com .‬‬

‫‪75‬‬

‫ל‬ ‫צ‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫טו‬ ‫עודד‬ ‫ו‬ ‫ג‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫ט י ין –‬

‫א‬

‫י‬ ‫סטנבול‬

‫ר‬ ‫ק‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫נ‬ ‫וח‬

‫תה מ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫ב‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ברכבת סטיי נם‪ ,‬מסע‬ ‫ל‬ ‫אקספרס‪ ,‬מל אוריינט‬ ‫מחייכות ות יון פנים‬ ‫דיפלומ קרית‬ ‫מס טית ‪.‬‬ ‫ע צי‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫ט‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫במיו‬ ‫ח‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫פ‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫מוכרות באיסטת הפחות‬ ‫נבול ‪-‬‬ ‫טורקיה‪.‬‬

‫‪76‬‬

‫‪77‬‬

‫‪Bad stuff‬‬ ‫המלצר פשוט עשה פרצוף חמוץ ומבלי לומר דבר סובב את גבו‬ ‫לעברי והלך בהפגנתיות‪ .‬חברתו המלצרית ניגשה אליי וכאילו הסבירה‬ ‫את מעשיו‪ ”Your country do bad stuff“ :‬אמרה‪ ,‬מנסה להסביר את‬ ‫ההתנהגות החמוצה של הקולגה ואז גם היא הפנתה את גבה והלכה‪.‬‬ ‫משאירה אותי לעמוד מבויש מול הדלפק‪ ,‬הנחתי את הכסף בתמורה‬ ‫לתה שקניתי והלכתי במהירות מבית הקפה אל הרחוב ונעלמתי לתוך‬ ‫ההמון‪.‬‬ ‫ההערה שעשויה להיחשב כעוד משפט של מלצרית “לא אוהדת ישראל”‬ ‫בחו”ל קיבלה למחרת משנה תוקף מממשלת אנקרה שביטלה את‬ ‫השתתפות ישראל בתרגיל צבאי רחב‪ ,‬מהלך שהתחיל משבר דיפלומטי‬ ‫חריף בין שתי המדינות‪.‬‬ ‫בדיעבד‪ ,‬כל הנתונים אמרו שזה היה הזמן הכי טוב “לצאת לאור”‪ .‬זה כבר‬ ‫היום החמישי שלי באיסטנבול‪ ,‬כמעט שבוע של מסע צילום שהחלטתי‬ ‫לצאת אליו לבד‪ .‬סולו‪ .‬המטרה היחידה הייתה לבלות זמן איכות עם‬ ‫המצלמה ולנסות לתפוס את המקומות הנסתרים באחת הערים‬ ‫המדהימות והקוסמופוליטיות בעולם‪ -‬איסטנבול‪.‬‬ ‫“מסע צילום באיסטנבול?!” אתם חושבים‪“ .‬בין הבופה לריקודים‬ ‫בבריכה?”‪ .‬אז זהו שלא‪ ,‬מחקר קטן גילה שאת המקומות הפופלארים‬ ‫והעמוסים לעייפה באיסטנבול אפשר לספור על אצבעות יד אחת‪ ,‬כל‬ ‫השאר גן עדן לצלמים‪.‬‬ ‫נחזור שנייה לבית הקפה ‪ -‬שעת ערב ואני ברובע איסתקלל‪ ,‬המקום‬ ‫הכי ליברלי ואירופאי במדינה‪ .‬המלצרית האובר‪ ‬חייכנית הגישה לי צ’אי‬ ‫חם ומתוק עד אימה בבית קפה ההיפי שמשמש גם כחנות תקליטים‪,‬‬ ‫הייתה הראשונה (וגם האחרונה) שגרמה לי להגיד השבוע ש”אני‬ ‫מישראל”‪.‬‬ ‫למרות שטורקיה ממש לא מוגדרת כמדינה מוסלמית רדיקלית וזהו‬ ‫יעד הפופולארי ביותר לתיירים ישראלים החלטתי שעל מנת שאוכל‬ ‫להתחבר למצולמים יותר טוב אסתיר את המוצא הישראלי שלי כדי‬ ‫למנוע חיכוכים או דעות קדומות במדינה שרוב רובה מוסלמי‪ .‬בעזרת‬ ‫כובע תיירים מגוחך להפליא הצלחתי להשתייך כל יום ללאום אחר‪.‬‬ ‫יום אחד הייתי ספרדי‪ ,‬למחרת איטלקי וביום השלישי כבר התחלתי‬ ‫להמציא מדינות שהגלובוס עוד לא מכיר‪.‬‬

‫גן עדן לצלמים‬ ‫איסטנבול היא עיר במשבר זהות חריף מאד‪ .‬היא מנסה “לאכול מכל‬ ‫העולמות” וזו בדיוק הסיבה שהופכת לכל כך מעניינת‪.‬‬ ‫המשבר מתחיל ברמה הגיאוגרפית – איסטנבול היא העיר היחידה‬ ‫בעולם הנפרסת על פני שתי יבשות‪ .‬בנסיעה קצרה של ‪ 10‬דקות על גשר‬ ‫הבוספורוס תוכלו לנסוע‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ ,‬מאסיה לאירופה ובחזרה‪.‬‬ ‫הדבר נוסף והבולט ביותר ב”משבר הזהות” הוא מערכת היחסים‬ ‫הקוטבית ביחסי דת ומדינה‪.‬‬

‫‪78‬‬

‫‪79‬‬

‫טורקיה‪ ,‬ש‪ 99-‬אחוזים מתושביה מוסלמים תמיד‬ ‫נחשבה מדינה סופר מערבית ואירופאית‪ .‬לאחר‬ ‫הבחירות שנערכו בשנה האחרונה‪ ,‬בסיומן עלתה‬ ‫לשלטון המפלגה השמרנית‪ ,‬התחילה המדינה לנוע‬ ‫לכיוון מוסלמי אדוק יותר למורת רוחם של הצעירים‬ ‫השואפים לאירופאיות וליברליות‪ .‬כך נוצר מצב‬ ‫אבסורדי שעל אף רצונה ארוך השנים להשתייך‬ ‫לאיחוד האירופי‪ ,‬הפכה טורקיה למדינה ששואפת‬ ‫לאדיקות דתית ולצניעות‪.‬‬ ‫בכל הנוגע לפן הקוסמו‪-‬פוליטי של העיר‪ ,‬גשר גלאטה‬ ‫הוא “קו התפר” בין העולמות וגם המקום הטוב ביותר‬ ‫לצילומי שקיעה בשעות בין הערביים‪ .‬ניתן לצלם עליו‬ ‫עשרות דייגים על רקע קו הרקיע של איסתנבול צבוע‬ ‫זהב של שקיעה‪ .‬אותו הגשר מפריד בין הרובע העתיק‬ ‫של איסטנבול לרובע החדש‪.‬‬ ‫מצידו האחד של הגשר רובע סולטן אחמט –הרובע‬ ‫המוסלמי בו תוכלו לראות את כל האטרקציות‬ ‫המפורסמות דוגמת המקדש הכחול‪ ,‬איה סופיה והבזאר‬ ‫הגדול (ויחד איתם את קבוצות התיירים הגדולות)‪.‬‬ ‫באיזור זה המוסלמים האדוקים גרים‪ ,‬נשים מוסלמיות‬ ‫עטופות מכף רגל ועד ראש וקריאות מואזין נשמעות‬

‫‪80‬‬

‫בזמני תפילה‪.‬‬ ‫בדיוק עשר דקות הליכה מערבית לגשר –רובע‬ ‫איסתקלל‪“ -‬אירופה”!‪ ,‬לא פחות‪:‬פתאום אתם רואים‬ ‫בחורות יפיפיות במיני ושומעים מוזיקת טכנו שמחליפה‬ ‫את קריאת המואזין מחנויות התקליטים הפזורות בכל‬ ‫מקום‪.‬‬

‫מאד‪ .‬התיישבתי למדרגותיו של “המסגד החדש” ברובע‬ ‫אמינאונו וראיתי את איסטנבול זזה ורוחשת מולי‪ :‬מוכרי‬ ‫תה עוברים בין האנשים עם מגשים עמוסי צ’אי‪ ,‬סירות‬ ‫עוגנות במזח‪ ,‬מוכרי התירס והערמונים‪ .‬קריאת המואזין‬ ‫הרעידה את מקום מושבי וקהל מאמינים הגיע מטר‬ ‫ממני לשטוף את רגליו לקראת כניסה אל המסגד‪.‬‬

‫שאיסטנבול מצטיינת בדרכי תחבורה יעילות ביותר‬ ‫(רכבת עילית‪ ,‬תחתית‪ ,‬שייט‪ ,‬אוטובוסים וכ”ו) התחבורה‬ ‫לא היעילה ביותר אבל בוודאי הפוטוגנית ביותר היא‬ ‫באמצעות רכבת פסים קלאסית שיוצאת מהתחנה‬ ‫המקורית של האוריינט אקספרס (קו פריז‪-‬איסטנבול‬ ‫המיתולוגי)‪ .‬התחנה שכאילו יצאה מסרט ישן הייתה‬ ‫עמוסת מקומיים בדרכם לעבודה‪ ,‬שקועים בעיתוני‬ ‫הבוקר ואפילו לא תייר אחד‪ .‬החלפתי לעדשה רחבה‬ ‫(‪ ) 17-55 2.8‬והתחלתי לצלם ללא הפסקה‪.‬‬

‫‪ ‬יציאה לשכונות העתיקות – ה ‪Golden hour‬‬

‫האור בקרון היה אור בוקר קסום וקריר‪ .‬טוב שקמתי‬ ‫מוקדם‪.‬‬

‫החלטתי להניח קצת לרגליים‪ ,‬החלפתי לעדשה ‪TELE‬‬

‫רב גוניות כזו הינה גן עדן לצלמים ואת כל היום הראשון‬ ‫שלי בעיר ביליתי במעבר בין הצדדים מהישן לחדש‪,‬‬ ‫מהמוסלמי האדוק לאירופאי‪ .‬מהרעלות לעור החשוף‪.‬‬ ‫על התחנות הרגילות והמסגדים המפורסמים סימנתי‬ ‫“וי” בביקוריי עבר בעיר והחלטתי להשאיר את‬ ‫היעדים הנדושים והאייקונים של העיר מחוץ לרשימת‬ ‫הצילומים ולהתמקד בפינות הנסתרות יותר שמיד נגיע‬ ‫אליהן‪.‬‬ ‫לקראת צהרים הגעתי אל שוק התבלינים המצרי‬ ‫(היעד התיירותי היחיד שהכנסתי לרשימה) קניתי‬ ‫זעפרן‪ ,‬הרחתי מושק וראיתי מיכלי ענק בהם מוכרים‬ ‫עלוקות שחורות לצרכי קוסמטיקה‪ .‬הצבעים‪ ,‬הריחות‬ ‫וההליכה הארוכה של היום הראשון הותרו אותי עייף‬

‫והמשכתי לצלם מרחוק עד שעת שקיעה מאוחרת‪.‬‬

‫אהבת הצילום תמיד התנגשה לי עם אהבה אחרת‪,‬‬ ‫האהבה לישון‪ .‬כל צלם הרי יודע ש ה ‪- Golden time‬‬ ‫הזמן הטוב ביותר לצילום‪ ,‬הוא שעה לאחר הזריחה‬ ‫ושעה לפני השקיעה וזה בגלל שבשעות הללו האור‬ ‫בד”כ “רך” ומגיע מזווית צד שמחמיאה לצילום‪ .‬בניגוד‬ ‫לצילום בשעות הצהריים למשל אז האור “נוקשה” וחזק‬ ‫ומגיע מכמעט זווית של תשעים מעלות מעלה ויוצר‬ ‫צללים לא נעימים על האובייקט ויוצר את הצורך בצילום‬ ‫עם רפלקטור או מבזק‪.‬‬ ‫קצת לפני ‪ 6:00‬בבוקר נראתה לי כמו שעה אידיאלית‬ ‫לקום מהמיטה‪ .‬בחוץ קור אירופאי שתפס אותי לא מוכן‪.‬‬ ‫באוקטובר מזג האוויר באיסטנבול כמעט מושלם‪ .‬למרות‬

‫לאחר שעה קלה של נסיעה ירדתי בשכונת ‪,kumkapi‬‬ ‫שכונת מהגרים ענייה שמערבת בתוכה בליל תרבויות‬ ‫וצבעים– גברים טורקים בשפמים מפוארים‪ ,‬מהגרים‬ ‫צוענים ואפריקאים‪ .‬אני נשאב לתוך מעמקי השכונה‪.‬‬ ‫ניראה כי באיסטנבול ככל שהעוני גדול יותר ככה קירות‬ ‫הבתים צבעוניים יותר‪ .‬הקירות החיצוניים צבועים‬ ‫בצבעי פסטל שמחים וכביסה צבעונית תלויה על חבל‬ ‫מתנוססת ברוח‪ .‬דבר שיוצר בליל צבע פוטוגני מדהים‪.‬‬

‫‪81‬‬

‫צילום המקומיים – מה קרה לחיוך שלי?‬

‫‪82‬‬

‫את רוב ניסיוני בצילום גיאוגרפי צברתי במזרח‪ .‬את‬ ‫התאילנדים החביבים היה כל כך קל ונעים לצלם‪ ,‬רק‬ ‫להרים אליהם מצלמה וישר חיוך מבויש עולה על פניהם‪.‬‬ ‫המצלמה תמיד התקבלה בנועם ובהבנה‪.‬‬

‫האלקטרוני אלא בחיוך שלי‪ ,‬זה שבזכותו‪ ,‬בתאילנד‪ ,‬זכיתי‬ ‫בשמיעת המשפט ‪ ME LOVE YOU LONG TIME‬אינספור‬ ‫פעמים (זה בטח היה בגלל החיוך ולא בגלל הדולרים‬ ‫בארנק נכון?)‪ .‬אבל כאן הבוקר מביא איתו רק מבטים‬ ‫זועפים‪ ,‬לכיסוי של הפנים עם היד ואף לטריקת דלת‬ ‫זועמת אחת‪.‬‬

‫הצילום בשכונות העניות באיסטנבול הציב אתגר חדש‬ ‫ ליצור קשר עם המצולם‪ .‬היום החלטתי להתמקד‬‫בפורטרטים אך משהו השתבש הבוקר‪ ,‬ולא בציוד‬

‫הרגשתי רע‪ .‬החוקים “של יצירת הקשר עם המצולם” כפי‬ ‫שאני מכיר נשברו לי‪ .‬שמצלמים במדינה מוסלמית יש‬ ‫להבין ש”חוקי הצילום” משתנים‪ .‬האנשים חוששים הרבה‬

‫יותר וצילום נשים למשל נחשב מאד לא מקובל ואף עלול‬ ‫להביא להסתבכות רצינית‪ .‬אני מנסה לצלם חבורת בנות‬ ‫צעירה לבושה רעלות שחורות מכף רגל ועד ראש‪ .‬אני‬ ‫מצלם אותם מרחוק בעדשת ‪ 300‬מ”מ‪ .‬אני שומע קריאה‬ ‫מרחוק שוטר לבוש מדים קורא לי ואחת הנשים מהקבוצה‬ ‫הבנות עומדת לידו‪“ .‬שיט‪ ,‬אכלתי אותה” אני הולך לקראתו‪,‬‬ ‫מכבה את המצלמה ומתלבט אם אספיק להוציא את‬ ‫כרטיס הזיכרון בזמן‪.‬‬ ‫“כן אדוני‪ ”...‬אני מנסה לגייס את המבטא הכי בריטי ומהוגן‬

‫שאני יכול “מה אתה עושה?” הוא שואל‪“ .‬סתם מצלם”‪,‬‬ ‫עניתי‪“ .‬אסור להסתובב פה! זו תחנת משטרה”‪ .‬רק אז‬ ‫הבנתי שאני ברגעים אלו דורך על מדשאה לפני תחנת‬ ‫משטרה גדולה‪ .‬הוא משחרר אותי‪ ,‬מסמן לעצמי שצריך‬ ‫להיות יותר מרוכז לאן רגליי לוקחות אותי להבא‪.‬‬ ‫שעה של הסתובבות בשכונה העתיקה ועדיין לא הצלחתי‬ ‫לצלם תמונה ראויה אחת‪ .‬ישבתי‪ ,‬עשיתי חושבים‬ ‫והחלטתי לשנות גישה‪ .‬אישה זקנה סוחבת שקיות כבדות‬ ‫במעלה רחוב בשכונה העתיקה‪ ,‬אני מציע לה לשמש‬ ‫‪83‬‬

‫לה כעזר וסוחב את השקיות עד לביתה‪ .‬ואנו פותחים‬ ‫בשיחה קטנה‪ ,‬בעיקר בעזרת תנועות ידיים‪ .‬היא מספרת‬ ‫לי על התקופה בה חייה באיטליה (כי היום החלטתי שאני‬ ‫איטלקי) ולאט לאט החלו להתקבץ אנשים סביבי וסביב‬ ‫המצלמה‪ .‬לאט לאט “הקרח נשבר” והסירוב והזעם הפכו‬ ‫לרצון ולבקשה להצטלם‪ .‬כשאדם בחליפה נעמד מולי‪,‬‬ ‫מטר מהפנים שלי‪ ,‬חשבתי שהוא כועס‪ .‬הוא יישר את‬ ‫חליפתו בעזרת ידיו והסתכל עליי‪ .‬פתאום הבנתי‪ -‬הוא‬ ‫“מסתדר” לקראת צילום‪ .‬המקומיים הצטלמו בשמחה ורק‬ ‫ביקשו בתמורה לכך שאשלח להם את התמונות היפות‬ ‫בדואר‪ .‬אגב‪ ,‬כאשר אתם מצלמים בחו”ל ומבטיחים לשלוח‬ ‫את התמונות‪ ,‬אנא עשו זאת‪ .‬זו בניית אמון למען הצלמים‬ ‫שיבואו אחריכם‪ .‬ההמולה סביבי ריגשה אותי‪ .‬ניראה כי‬ ‫המצלמה גרמה להתרגשות בשכונה בזמן שכל השכנים‬ ‫יצאו מהחלונות להסתכל על הנעשה ברחוב‪ .‬זה נתן לי‬ ‫תחושה חיובית חזקה‪ ,‬זו ההוכחה לכך שהגעת למקום‬ ‫אותנטי שלא רגיל לתיירים‪.‬‬ ‫האיש בחליפה סימן לי בידו להיכנס אחריו לבית קפה‬ ‫מקומי‪ .‬מכירים את התחושה בתל אביב‪ ,‬אחת בצהריים‪,‬‬ ‫אמצע השבוע אבל כל העיר יושבת בבתי קפה על‬ ‫‪84‬‬

‫אספרסו‪ .‬אז באיסטנבול זה אותו דבר רק שאת האספרסו‬ ‫היקר והמפונפן מחליפים צ’אי (תה) מתוק ושש בש‪ .‬גם‬ ‫שיש ‪ 40‬מעלות בחוץ הטורקים ישתו את הצ’אי שלהם‪.‬‬ ‫זה טוב להזעה הם אומרים‪.‬‬ ‫אני יושב בבית הקפה ומוגש לי תה רותח מידיו של‬ ‫הבעלים שמתעקש לא לקבל על כך תשלום‪ .‬האווירה‬ ‫טובה‪ ,‬כולם מחייכים‪ ,‬כולם כל כך מסבירי פנים‪ .‬חבל‬ ‫שכולם חושבים שאני מאיטליה‪ .‬הם יגלו את הכתובת‬ ‫האמיתית שהמכתב עם התמונות יגיע אליהם‪ ,‬מקווה שהם‬ ‫לא יתאכזבו‪...‬‬

‫להיכנס אליו‪.‬‬ ‫משברים דיפלומטיים עם טורקיה הם לא עניין חדש‪ .‬כבר‬ ‫בשנות ה‪ 80‬המוקדמות‪ ,‬פלט מנחם בגין בראיון את הביטוי‬ ‫הישראלי השגור “להרוג טורקי ולנוח” זה עורר את זעמם‬ ‫של היושבים באנקרה‪ .‬למרות שהפעם המשבר ניראה‬ ‫עמוק מתמיד וניראה כי הזעם על ישראל באיסטנבול גדול‬ ‫מאי פעם ואני רק מקווה שהוא יסתיים בקרוב‪.‬‬ ‫מאחל לכם שתגלו שטורקיה היא לא רק קלאב “הכול‬ ‫כלול” באנטליה‪ .‬ישנם את הרי הקצ’קר המדהימים‪ .‬את‬ ‫כפרי התושבים הסמוכים לגבול סוריה וכמובן את העיר‬ ‫המדהימה איסטנבול – שהיא פשוט גן עדן לצלמים‪.‬‬

‫משבר הכול כלול‬ ‫הייתה לי תקופה מעולה באיסטנבול‪ .‬העיר הזו מדהימה‬ ‫והיא יודעת להציע כל כך הרבה לצלם‪.‬‬ ‫צילמתי מקומיים‪ ,‬קווי רקיע ענוגים ועיר שפועלת בקצב‬ ‫מסחרר‪ ,‬התענגתי על בשר כבש (דונאר קבב) ורחת לוקום‬ ‫הטוב בעולם ואפילו חטפתי “מכות” של ממש מטורקי‬ ‫משופם לבוש מגבת בחמאם אותנטי לאחר שעזרתי אומץ‬ ‫‪85‬‬

‫על העיוורון‬ ‫כתבה וצילמה ורדי כהנא‬ ‫‪86‬‬

‫‪87‬‬

89

88

‫על מיאנמר‬ ‫מיאנמר (בורמה לשעבר) שוכנת בדרום מזרח אסיה וגובלת‬ ‫בתאילנד‪ ,‬לאוס‪ ,‬סין‪ ,‬הודו ובנגלדש‪.‬‬ ‫במיאנמר מרכז בודהיסטי גדול והיא עשירה במקדשים‪ .‬מדינה‬ ‫שהיתה בעבר ממלכה מפוארת ומאחדת למאות שבטים‪ ,‬היא‬ ‫היום ארץ ענייה ונכשלת‪ ,‬נשלטת‪ ,‬זה יותר מארבעה עשורים‪ ,‬ע”י‬ ‫חונטה צבאית‪.‬‬ ‫בשל כך‪ ,‬היא מוחרמת ע”י רוב העולם המערבי הרשמי‪ .‬אין‬ ‫שיתופי פעולה בינלאומיים או חילופי ידע בין מוסדות ‪.‬‬ ‫המשטר הצבאי שחושש לשלטונו מנטרל כל נסיון תקשורת עם‬ ‫העולם המערבי‪ .‬יש צנזורה חריפה‪ ,‬אין תנועה חופשית‪ ,‬היחס‬ ‫לזרים‪ ,‬גם למתנדבים מארגוני סיוע ‪ ,‬מאוד חשדני ‪ ,‬ויש להשיג‬ ‫אישורים מיוחדים לביקורים ולצילומים ‪ .‬גם המסע שלנו לווה‬ ‫בפיקוח צמוד‪.‬‬ ‫לאחרונה מתגלים סימני פתיחות ‪ .‬אבל האופוזיציונרית החזקה‬ ‫ביותר למשטר‪ ,‬זוכת פרס נובל‪ ,‬הגב’ סאן סו צ’י מוחזקת במעצר‬ ‫בית כבר יותר משני עשורים!‬ ‫שערי התיירות גם הם נפתחים ‪ ,‬אם כי לאזורים מוגבלים בלבד‬ ‫ומרוכזים בעיקר באתרי המקדשים הבודהיסטיים‬ ‫המצב העצוב הזה‪ ,‬והיחס הצבוע של המערב‪ ,‬מנציח את עונייה‬ ‫ועליבותה של מיאנמר‪ .‬הסיוע היחידי שמגיע הוא בטפטופים‪,‬‬ ‫באמצעות קרנות פרטיות ומתנדבים בארגונים כמו למשל “עין‬ ‫מציון”‪.‬‬

‫על המשלחת‬ ‫יצאתי למיאנמר כצלמת במשלחת של רופאים מנתחים מארגון‬ ‫“עין מציון” ‪ .‬זהו ארגון הומניטארי שמטרתו סיוע ברפואת עיניים‬ ‫לנזקקים ברחבי העולם‪ .‬הארגון‪ ,‬שהוקם ע”י איש עסקים‪ ,‬נתי‬ ‫מרכוס‪ ,‬פועל בשיתוף עם יחידת מש”ב של משרד החוץ‪ ,‬הג’וינט‬

‫‪90‬‬

‫‪91‬‬

‫העולמי ומד”א וזוכה לתמיכה של גופים מסחריים ופרטיים‪.‬‬ ‫הארגון הינו עמותה ללא מטרת רווח‪ ,‬ופעילותו מבוססת על‬ ‫מתנדבים שמקדישים מזמנם למטרה זו‪ .‬צוות המשלחת שלנו‬ ‫כלל ארבעה רופאי עיניים מנתחים‪ :‬ד”ר צבי סגל‪ ,‬מנהל מחלקת‬ ‫עיניים בבי”ח נהריה; ד”ר שמואל לברטובסקי‪ ,‬מנהל מחלקת‬ ‫עיניים בבי”ח ברזילי; ד”ר נדב בלפר‪ ,‬רופא עיניים בכיר בבי”ח‬ ‫סורוקה וד”ר נירית בורלא‪ ,‬רופאת עיניים בכירה בבי”ח שיבא‪.‬‬ ‫טכנאי חדר הניתוח חובב נוטמן‪ ,‬ונתי מרכוס יו”ר הארגון וראש‬ ‫המשלחת‪.‬‬ ‫שגריר ישראל במיאנמר‪ ,‬ירון מאיר‪ ,‬הכין את השטח ותיאם עם‬ ‫הרופאים והממונים המקומיים את הלוגיסטיקה ואת רישיונות‬ ‫התנועה של המשלחת‪.‬‬ ‫כצלמת המסע ‪ ,‬חבשתי שני כובעים ‪ .‬באחד‪ ,‬תעדתי את המשלחת‬ ‫בעבודתה היומיומית‪ .‬צילומי מקרו בחדרי ניתוח ‪ ,‬צילומי אוירה‬ ‫בבתי החולים ובסביבה ומפגשים עם המקומיים‪ ,‬וגם צילומי נוף‬ ‫תיירותיים שאי אפשר להימנע מהם‪.‬‬ ‫בנוסף לכל אלה‪ ,‬צילמתי סדרה של פורטרטים בסטודיו נייד‬ ‫שהקמתי בכל תחנה שבה עבדנו‪.‬‬

‫על בתי החולים‬ ‫יצאנו לפיאפון‪ .‬העיר הנמצאת בדרום מיאנמר באזור הדלתא‪,‬‬ ‫היא אחת הערים שספגו את הפגיעה הקשה ביותר במהלך סופת‬ ‫הציקלון נארגיס ב‪ .2008 -‬הכביש הראשי אליה‪ ,‬באורך של כ‪-‬‬ ‫‪ 150‬קילומטר הוא למעשה דרך עפר מטלטלת עצמות‪ ,‬והנסיעה‬ ‫נמשכת כשש שעות‪ .‬ממש “דרך בורמה”‪.‬‬

‫‪92‬‬

‫‪93‬‬

‫ככל שהתקרבנו לפיאפון הנוף הפך בוצי‪ .‬לצדי הדרך נראו בתי‬ ‫במבוק על כלונסאות בצדי תעלות מים ואנשים רוחצים במים‬ ‫חומים‪.‬‬ ‫נכנסנו לעיר בשיירת ‪ V.I.P‬מצחיקה‪ .‬לפנינו שוטר על קטנוע‬ ‫המפלס לו דרך‪ ,‬מאחוריו‪ ,‬רכב השרד של השגריר ירון עם דגל‬ ‫ישראל קטן מתנופף‪ ,‬אחריו האוטובוס שעמוס בנו ובארגזי ציוד‬ ‫רפואי וצילום‪ .‬סוגר את השיירה ג’יפ צבאי ובו בורמזים בעלי‬ ‫תפקידים לא ברורים שילוו אותנו במסע‪.‬‬ ‫שוטר בצומת עוצר את התנועה ומכוון את השיירה לבית החולים‪.‬‬ ‫מבפנים‪ ,‬בית החולים מרוצף בטון חשוף וחרקים מסוגים שונים‬ ‫מתעופפים בכל מקום‪ .‬הקירות‪ ,‬שלא טויחו מזמן‪ ,‬צבועים ירוק‪.‬‬ ‫חדרי האישפוז הם‪ ,‬למעשה‪ ,‬אולמות בהם שורות ארוכות של‬ ‫מיטות ברזל ללא מזרונים‪ .‬החולים שוכבים על מחצלות המונחות‬ ‫על המיטות‪ .‬בין המיטות אין מחיצה וגם לא וילון‪.‬‬ ‫הצוות הישראלי בודק את מה שנקרא כאן חדרי הניתוח ‪ .‬זהו‬ ‫למעשה אולם שמחולק ל ‪ 5‬חדרונים קטנים מזגן יש רק באחד‬ ‫מהם וגם הוא פועל לסירוגין בגלל הפסקות החשמל‪ .‬החום‬ ‫בחדרי הניתוח עולה על ‪ 30‬מעלות והלחות מגיעה ‪ 95‬אחוז ‪.‬‬ ‫השירותים בכניסה לחדר הניתוח הם מפגע תברואתי בפני עצמו‪.‬‬ ‫והם משרתים את הצוות המנתח ואת זה המנותח גם יחד‪ .‬על‬ ‫יד אותו מפגע מחטאים את ציוד חדר הניתוח בעזרת סיר לחץ‬ ‫שמונח על גזיה ‪ ...‬אכן עולם שלישי‪.‬‬ ‫לאחר פירוק הציוד הרפואי והכנת חדרי הניתוח‪ ,‬ולאחר בדיקה‬ ‫ומיון ראשוני לחולים‪ ,‬מתחיל המרתון‪.‬‬ ‫עשרות רבות של חולים ינותחו בשלושת הימים הקרובים‪.‬‬ ‫הרופאים הישראלים ישבו על כסא המנתחים במשך שעות‬

‫‪94‬‬

‫‪95‬‬

‫ארוכות‪ ,‬ואל החדר יכנסו‪ ,‬בשיטת המיטה החמה‪ ,‬כמו על סרט נע‬ ‫עשרות מטופלים לניתוח מדי יום‪.‬‬ ‫רצף כזה של ניתוחים‪ ,‬בתנאים לא תנאים שכאלה‪ ,‬מחייב אלתור‬ ‫וכושר המצאה‪ .‬ביום השני למבצע נדחסו לחדר הניתוח הקטן‬ ‫שבו יש מזגן‪ ,‬שלוש מיטות ונערכו בו שלושה ניתוחים במקביל‪.‬‬ ‫בחדר השני‪ ,‬הציבו שלושה מאווררים‪ .‬הפסקות החשמל דוממו‬ ‫את אחד המכשירים הרפואיים שהובאו מהארץ‪ ,‬וחובב‪ ,‬הטכנאי‬ ‫המסור והעקשן‪ ,‬החזיר אותו לחיים‪ .‬ככלל‪ ,‬הפסקת חשמל לא‬ ‫עוצרת ניתוח‪ ,‬פשוט ממשיכים לאור פנס או תאורת חרום‪.‬‬ ‫העיר השניה בה ביקרנו היתה מנדליי‪ .‬עיר התיירות התוססת‬ ‫שנמצאת בצפון מיאנמר‪ .‬האווירה שם מאוד צבעונית ומשוחררת‬ ‫יחסית לפיאנפון וניתן לראות נזירים בכל פינה‪.‬‬ ‫מנדליי וסגאי‪ ,‬העיר הסמוכה הם המרכזים הרוחניים של מיאנמר‪.‬‬ ‫פזורים בהם עשרות רבות של מנזרים ומקדשים‪ .‬הבודהיסטים‬ ‫במיאנמר‪ ,‬מאמינים שעל כל אדם לבלות שתי תקופות חיים‬ ‫במנזר‪ :‬פעם כילד ופעם כבוגר‪.‬‬ ‫העיר סגאי צפופה במנזרים והנוכחות של הנזירים בה‬ ‫אינטנסיבית כמו נוכחות אברכים בבני ברק‪.‬‬ ‫גם בתורים שמחכים לנו בבית החולים ‪ ,‬מספר הנזירים גדול והם‪,‬‬ ‫לשמחתי הרבה‪ ,‬אוהבים להצטלם ונענים בשמחה‪.‬‬ ‫המרתון נמשך‪ :‬פגשנו ילדה מתוקה וחיכנית עם אישון לבן‬ ‫שלאחר ניתוח מורכב ומסובך הציל ד”ר סגל את ראייתה‪ .‬ראינו‬ ‫ילד בן שבע שעיניו תקועות באפו בפזילה איומה ויום לאחר‬ ‫הניתוח עיניו מביטות בקו ישר‪.‬‬

‫‪96‬‬

‫‪97‬‬

‫מורה בבית ספר‪ ,‬בשנות השלושים לחייה‪ ,‬שעינה האחת בולטת‬ ‫החוצה באופן חריג בשל גידול שפיר שדוחף את גלגל העין‬ ‫החוצה‪ .‬בניתוח מתיש הוסר הגידול‪ ,‬והעין חזרה למקומה‪ .‬גבר‬ ‫שעבר תאונת דרכים מחרידה והפצעים שבפניו הותירו את עינו‬ ‫פעורה לרווחה‪ ,‬בניתוח מורכב‪ ,‬הסיר ד”ר לברטובסקי חלק מעורו‬ ‫המצולק ו”בנה” לו עפעף יש מאין‪ .‬אלה‪ ,‬ועוד עשרות חולים‪,‬‬ ‫עיוורים מקטרקט‪ ,‬שבניתוח קצר‪ ,‬תחת המיקרוסקופים של ד”ר‬ ‫בלפר וד”ר בורלא פשוט חזרו לראות‪.‬‬

‫על העיוורון‬ ‫לרוב החולים בחדר ההמתנה יש קטרקט‪ .‬זוהי עכירות של עדשת‬ ‫העין שנוצרה כתוצאה מהסתיידות או מטראומה‪.‬‬ ‫בארץ‪ ,‬כמו בכל מקום בעולם הראשון‪ ,‬כשמישהו מרגיש עכירות‬ ‫בראיה הוא נבדק אצל רופא עיניים וזה מפנה אותו לניתוח‬ ‫להסרת הקטרקט‪ .‬זהו הליך רפואי קצר‪ ,‬בן חצי שעה‪ ,‬ואינו דורש‬ ‫אישפוז‪.‬‬ ‫במיאנמר‪ ,‬כמו במקומות רבים בעולם השלישי‪ ,‬אין מערכת‬ ‫בריאות מסודרת וכחלק מההזנחה הכללית ארוכת השנים‪ ,‬גם‬ ‫הקטרקט בעיניים של האנשים מגיע לדרגת סמיכות כזו שהם‬ ‫פשוט מתעוורים‪ .‬זה נראה כמו פקק לבן בעיניים‪.‬‬ ‫המראה של החולים מוזר‪ .‬הלובן הזה באישונים‪ ,‬בעיניים‬ ‫אסייתיות שחורות‪ ,‬יוצר מראה קצת חייזרי‪ ,‬ואלה שלהם יש לובן‬ ‫בשתי העיניים נראים כמו סטטיסטים בסרט אימה‪.‬‬ ‫ניתוחי הקטרקט שעליהם אחראים בעיקר ד”ר בורלא וד”ר‬ ‫בלפר‪ ,‬נעשים דרך מיקרוסקופ בשיטה שנהוגה זה מכבר בעולם‬ ‫המערבי‪ ,‬כאן היא נחשבת חדשנית והרופאים המקומיים לא‬ ‫מורגלים בה‪ .‬המשימה הנוספת של המשלחת‪ ,‬לבד מהניתוחים‬

‫‪98‬‬

‫‪99‬‬

‫עצמם‪ ,‬היא ללמד את הרופאים המקומיים ולתרגל בניתוחי‬ ‫הדגמה ובהרצאות‪.‬‬ ‫ד”ר סגל מבצע ניתוחי פזילה בילדים וד”ר לברטובסקי מדגים‬ ‫ניתוחי פלסטיקה של ארובת העין‪ .‬לא מדובר בניתוחים‬ ‫קוסמטיים‪ .‬רוב הפציינטים מגיעים אחרי פציעה רצינית מתאונה‬ ‫או עם מום מולד‪.‬‬ ‫חדרי הניתוח הצפופים ממילא מתמלאים עוד ועוד ברופאים‬ ‫מקומיים שמקיפים את שולחן הניתוחים מצלמים ושואלים‬ ‫שאלות‪.‬‬ ‫במסדרון ההמתנה יושבת נערה ‪ .‬יש לה עפעף אחד צנוח‬ ‫שמגביל מאוד את שדה הראיה שלה וגם מכער את פניה היפות‪.‬‬ ‫אחרי שעתיים היא מובלת לחדר הניתוח‪ .‬ההרדמה מקומית‬ ‫בלבד וכך‪ ,‬כשעין אחת של הנערה עוקבת אחריו במבט‪ ,‬חותך‬ ‫ד”ר לברטובסקי את העפעף השני‪ .‬בעדינות רבה הוא מפריד בין‬ ‫הרקמות שמתחת לעור‪ ,‬מקצר ויוצר בעזרת תפר פנימי את הכפל‬ ‫שמחזיר לעפעף מראהו הטבעי‪.‬‬ ‫כל אותו הזמן הנערה מביטה בו מודעת לחלוטין לכל המתרחש‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬כשהוסרה התחבושת‪ ,‬העין עדיין נפוחה מהניתוח‪ ,‬אבל‬ ‫ברור מאיליו שההצלחה גדולה‪ ,‬הילדה מאושרת‪.‬‬

‫על הצילום‬ ‫אז איך זה עובד? ובכן‪,‬למשימת צילום בעולם השלישי‪ ,‬יש‬ ‫לצאת עם ציוד כפול ומכופל‪( .‬אין שם מעבדות תיקון או חנויות‬ ‫להשלמת ציוד) זה אומר הרבה משקל עודף‪ .‬תיק המצלמות שלי‪,‬‬

‫‪100‬‬

‫‪101‬‬

‫שעלה איתי למטוס שקל‪ ,‬לבדו‪ ,‬מעל ל‪ 40‬ק”ג‪ .‬תודות לשיפרה‬ ‫מאל‪-‬על שתרמה את חלקה למסע באישור משקל חריג וביחס‬ ‫מפנק לחברי המשלחת ‪ -‬עברתי את הצ’ק אין בקלות‪.‬‬ ‫יום ההגעה לאתר‪ ,‬הוא הקשה ביותר‪ .‬המשלחת מגיעה לבית‬ ‫החולים אחרי נסיעה ארוכה ומתישה ומיד מתחילה לעבוד‪.‬‬ ‫כשהרופאים בודקים את מצב חדרי הניתוח‪ ,‬אני מחפשת חלל‬ ‫להקים בו סטודיו‪.‬‬ ‫כשהרופאים פורקים ציוד רפואי‪ ,‬אני פורקת את ציוד הצילום‪,‬‬ ‫ותוך כדי‪ ,‬מנסה לצוד טיפוסים מעניינים שנקרים על דרכי‪.‬‬ ‫המראות של המקום החדש והאקזוטי מבלבלים‪ .‬יש רצון עז‬ ‫לצלם בלי סוף‪ ,‬אבל אין סיפוק מיידי‪ .‬הכל קורה מהר מדי ויש‬ ‫תחושה של פיספוס‪ .‬אני רצה בין קומת הקרקע שבה עסוקים‬ ‫שני רופאים במיונים‪ ,‬מחפשת חולים מעניינים למעקב ובין‬ ‫הקומה העליונה‪ ,‬שם מכינים שאר חברי הצוות את חדרי הניתוח‪.‬‬ ‫במסדרונות‪ ,‬בין לבין‪ ,‬אני רואה מראות מרגשים שאסור לי לצלם‪.‬‬ ‫הראש מסוחרר והבגדים רטובים מזיעה ונדבקים לגוף‪ .‬הלחות‬ ‫מאיימת על שלום הציוד ומרוב חרקים‬ ‫אני מחליפה עדשות במהירות שיא רק שהמעופפים לא יצללו‬ ‫לתוך גוף המצלמה‪.‬‬ ‫בבוקר היום השני ‪,‬עשרות רבות של מטופלים ממתינים לנו‬ ‫במסדרונות‪ .‬תוך כדי צילום הבדיקות והתורים‪ ,‬סימנתי לי‬ ‫מועמדים פוטוגניים לצילומי פורטרט‪ .‬כשירד הלחץ‪ ,‬התפנתי‬ ‫להקים את הסטודיו‪.‬‬ ‫באישור הנהלת בית החולים הזזנו מספר מיטות ריקות באולם‬ ‫האישפוז הצמוד לחדר הניתוח‪ ,‬חבל מתוח שעליו נתלו סדינים‬ ‫סימן את הגבול ‪.‬‬ ‫מתחתי על מוט טלסקופי ושתי חצובות (מונפרוטו )רקע בד‬ ‫שחור‪ ,‬שני ראשי פלש (מרקיורי)‪ ,‬ארגז אור(צ’ימרה) ומטריה‬ ‫(פוטקס) והנה יש סטודיו‪.‬‬ ‫‪102‬‬

‫‪103‬‬

‫הציוד הזה משמש אותי גם בצילומי שטח בארץ‪ .‬הפלאשים‬ ‫הם הגרסה הסינית הזולה ל"בואנס"‪ ,‬כך הלב לא יישבר אם הם‬ ‫יתקלקלו‪ .‬אחרי שמתחתי גאפר טייפ על הרצפה לסמן מקום‬ ‫קבוע למצולם אני מציבה את התאורה משני הצדדים ביחס של‬ ‫פחות או יותר ‪ 45‬מעלות מהמצולם‪ .‬המטריה שהיא כמו אוקטה‪,‬‬ ‫נותנת אור חוזר ויש לה יריעת סילק שמכסה את הפתח זהו‬ ‫המרכך הנייד האידיאלי לטעמי‪ ,‬והיא תהווה את מקור האור‬ ‫העיקרי‪ .‬הארגז על הפלאש השני ישלים את התאורה בעוצמת‬ ‫אור קטנה יותר‪.‬‬ ‫העיקרון האסטטי בצילום הזה הוא לעשות צילום קטלוגי‪-‬‬ ‫אנתרופולוגי במלא מובן המילה‪ .‬לשם כך אני קובעת את תנאי‬ ‫הצילום באופן שווה לכולם‪ ,‬כמובן שמדי פעם ארחיק או אקרב‬ ‫קצת את התאורה בהתאם למבנה הגוף או גוון העור של המצולם‪,‬‬ ‫אבל ככלל‪ ,‬העיקרון הבסיסי יישמר‪.‬‬ ‫במשך כל היום תלויות על צווארי שתי מצלמות קאנון ‪ .5D‬אחת‬ ‫מהן (מארק ‪ )2‬עם עדשה ‪ 70-200‬תשמש אותי לפורטרטים‪,‬‬ ‫והשניה עם עדשות רחבות יותר מיועדת לצילום בחדר הניתוח‬ ‫ובמסדרונות שם אצלם בעיקר בתאורה טבעית‪ ,‬ובמקרה הצורך‪,‬‬ ‫פלאש קנון ‪ 430‬על חצובה קטנטונת שמכוון לתקרה מופעל ע”י‬ ‫שלט‪.‬‬ ‫הכובד של הציוד על הגוף‪ ,‬בתוספת הלחות האיומה והחום‬ ‫מפריעים לריכוז‪“ ,‬הסטודיו” מושבת עם כל הפסקת חשמל‪.‬‬ ‫בנסיעה הבאה אקח איתי סט של “אלינכרום” הפלשים הנטענים‬ ‫שלא מחייבים חיבור קבוע‪ ,‬ובינתיים‪ ,‬מצא חשמלאי מקומי דרך‬ ‫מצחיקה לחבר אותי לגנרטור החרום של חדר הניתוח‪.‬‬ ‫הפציינטים שחיכו מעבר לקיר‪ ,‬בתור לניתוח‪ ,‬שמחו לשתף איתי‬ ‫פעולה והצטלמו בהנאה גלויה‪.‬‬ ‫מבקשים שאצלם את ילדיהם‪ ,‬או חושפים בפני כתובת קעקע‬ ‫‪104‬‬

‫‪105‬‬

‫מרשימה‪ .‬גם אלה שלא ראו דבר‪ ,‬הסכימו לאחר הסבר קצר‬ ‫לבקשתי להצטלם ויד ביד עם המלווה נעמדו מול העדשה‪.‬‬ ‫השמועה על המרתון של ניתוחי העיניים הביאה לבית החולים‬ ‫מלווים רבים וסקרנים‪ .‬הם הצטופפו במשך ההמתנה לקרוביהם‬ ‫בפתח הסטודיו המאולתר‪ ,‬והביעו עניין רב במתרחש‪ .‬כל מי‬ ‫שהצעתי לו‪ ,‬שמח להצטלם‪.‬‬ ‫לבורמזים שני מאפיינים אופנתיים בולטים‪ .‬הנשים והילדים‬ ‫מושחים את פניהם ב”טאנקה”‪ .‬זוהי משחה צהובה‪-‬לבנה‬ ‫שנמרחת על הפנים בצורות שונות‪ .‬סגולותיה ליופי ולהגנה מפני‬ ‫השמש‪ .‬בנוסף‪ ,‬הגברים לובשים “לונג’י” במקום מכנסיים‪ .‬זוהי‬ ‫בעצם יריעת בד ארוגה בצורת גליל שעוטפת את פלג הגוף‬ ‫התחתון ונקשרת באיזור המותניים‪.‬‬ ‫תוך כדי התבוננות באנשים שישבו בתור לניתוח‪ ,‬גיליתי שבבית‬ ‫החולים יש רק ‪ 3‬כותנות למנותחים‪ ,‬והן עוברות בסבב‪ .‬כשמנותח‬ ‫יוצא עם עין חבושה מחדר הניתוח‪ ,‬האחיות‪ ,‬בזריזות רבה‪,‬‬ ‫מורידות ממנו את הגלימה הירוקה‪ ,‬במסדרון‪ ,‬ומעבירות אותה‬ ‫למנותח הבא בתור‪ .‬שיא הסטריליות ‪...‬שיא הפרטיות‪.‬‬ ‫מיאנמר היתה למעשה התחנה השניה עבורי במסגרת עבודתי‬ ‫ב”עין מציון “‪ .‬בתחילת השנה ביקרנו בוייטנאם לאותה מטרה‬ ‫רפואית ‪ .‬גם משם חזרתי עם שני תיקי עבודות‪ ,‬וגם לשם נסחבתי‬ ‫עם שלושה ארגזים כבדים‪ .‬בסוף כל יום עבודה‪ ,‬במלון (או‪ ,‬יותר‬ ‫נכון ב”גסט האוס”) הייתי מעבירה את הקבצים מכרטיסי הזיכרון‬ ‫למק‪-‬בוק‪ ,‬ומגבה את הכל בהארד דיסק נוסף‪.‬‬ ‫יש לפעמים תחושה של סרבול וכובד עם הציוד הרב‪ ,‬אבל אופי‬ ‫צילומי הפורטרטים שבחרתי לבצע מכתיב את הטכניקה ואת‬ ‫הלוגיסטיקה‪ .‬הצילום הקטלוגי הישיר והפשוט‪ ,‬שמוציא את‬

‫‪106‬‬

‫‪107‬‬

‫המצולמים מהקשרם הטבעי‪ ,‬מדגיש את השונות שלהם‪ .‬הכוונה‬ ‫להציג את הסדרה בתערוכה או בספר‪ .‬זוהי דרך לספר את‬ ‫הסיפור בשפה מינימליסטית‪ .‬ההיפוך הגמור מהצילום העיתונאי‬ ‫שאותו ביצעתי במקביל לצרכים מידיים‪.‬‬ ‫בדרך הארוכה חזרה הביתה‪ ,‬חשבתי על המקרים המיוחדים‪.‬‬ ‫על החולים שעלה במזלם הטוב להיות מטופלים אצל חבורת‬ ‫מומחים שכאלה‪ .‬על הרופאים המקומיים שהרוויחו מצדם מסע‬ ‫לימודי מרתק וקשר ישיר ‪ ,‬שיהיה לו המשך‪ ,‬עם קולגות במערב‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬יחד עם אלה‪ ,‬קשה להימנע ממחשבות על חוסר הצדק‪ .‬על‬ ‫המשטר הצבאי שמדכא את תושביה האומללים של מיאנמר‪,‬‬ ‫ומונע מהם זכויות יסוד וטיפול רפואי אלמנטארי‪.‬‬ ‫על הצביעות של העולם המערבי שבניסיון ל”חנך” את המשטר‬ ‫הקיים‪ ,‬הוא פוגע ביודעין ובמישרין בעם הבורמזי‪ ,‬באנשים‬ ‫הפשוטים‪.‬‬ ‫ועוד חשבנו על הארץ היפיפייה והמרתקת הזאת‪,‬שהמעט‬ ‫שראינו ממנה‪ ,‬בין בית חולים אחד למשנהו‪ ,‬קורא לנו לבוא אליה‬ ‫שוב‪.‬‬

‫‪108‬‬

‫‪109‬‬

‫פורטפוליו‬

‫בנג'מין ביורן‬

‫בנג'מין ביורן‬ ‫אני לא אפתח בהאדרת עצמי בפניכם‪ ,‬כמו שהרבה צלמים אחרים עושים‪.‬‬ ‫המטרה שלי היא לא להרשים אף אחד עם רשימת תארים תערוכות ופרסומים‪.‬‬ ‫התמונות שלי מדברות בשביל עצמן – יש להן קול משלהן‪.‬‬ ‫התשוקה שלי בחיים היא ללכוד תמונות עם מצלמה‪ ,‬תשוקה שהיתה בי מאז‬ ‫שהיתי בן ‪ 5‬שנים והיום אחרי לימודי קולג'‪ ,‬סמינרים ושנים של ניסיון הנפש‬ ‫הפנימית שלי משתקפת מהתמונות המוצגות לפניכם‪.‬‬ ‫בנג'מין מתגורר בגוואטמלה עם משפחתו ומנהל שם סטודיו מצליח לצילום‪.‬‬ ‫לינק לאתר ‪:‬‬

‫‪http://retratosdeguatemala.yolasite.com‬‬

‫‪110‬‬

‫‪111‬‬

‫פורטפוליו | בנג'מין ביורן‬

‫‪112‬‬

‫‪113‬‬

‫פורטפוליו | בנג'מין ביורן‬

‫‪114‬‬

‫‪115‬‬

‫פורטפוליו | בנג'מין ביורן‬

‫‪116‬‬

‫‪117‬‬

‫פורטפוליו | בנג'מין ביורן‬

‫‪118‬‬

‫‪119‬‬

‫פורטפוליו | בנג'מין ביורן‬

‫‪120‬‬

‫‪121‬‬

‫פורטפוליו | בנג'מין ביורן‬

‫קּוֹמְ פּוֹז ִיצְיה‬ ‫מודפסת‬ ‫בעקבות הביקוש הרב למהדורה המודפסת‬ ‫קומפוזיציה יורדת לדפוס למהדורה מהודרת לאספנים על נייר כרומו איכותי‬ ‫ניתן להזמין גליון חד פעמי ב‪ 59-‬ש”ח‬ ‫מנוי שנתי ב‪ 590-‬ש”ח – ‪ 2‬גליונות חינם!‬ ‫קישור להזמנה דרך האתר‬ ‫* מחיר הגליון כולל מע”מ וכולל משלוח הביתה (בארץ בלבד)‬ ‫* ההוצאה לאור רשאית לשנות מחירים ללא התראה מוקדמת‬ ‫* מותנה במינימום מזמינים כדי שנוכל לבצע את ההדפסה * ט‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬

‫‪122‬‬

‫‪123‬‬

‫‪HDR‬‬ ‫כתב וצילם‪ :‬תומר יעקבסון‬

‫‪124‬‬

‫המדריך המעשי‬ ‫להפקת תמונות‬ ‫עם טווח דינמי רחב‬

‫הפעם נדבר על תחום מרתק שתופש תאוצה בקרב צלמים בעידן המודרני והוא ה‪ HDR-‬או בשמו העברי‬ ‫המלא תמונות טווח דינאמי רחב‪.‬‬ ‫המדריך יסקור את הכלים הדרושים להפקת תמונות כאלו אבל בעיקר יתמקד באספקט החשוב ביותר‬ ‫והוא איך ומתי לצלם בשביל ‪.HDR‬‬

‫‪125‬‬

‫שהמצלמה שלכם לא תוכל לתפוס את כולו‬ ‫בחשיפה אחת‪.‬‬ ‫הנקודה הזאת הנה הנקודה הכי חשובה בצילום‬ ‫‪ HDR‬לדעתי‪.‬‬ ‫צלם טוב מבין מה הרגע להשתמש בטכניקה‬ ‫הזאת‪ :‬הוא מסתכל על העולם ומחפש הבדלים‬ ‫ברמות האור השונות בסביבה שלו‪ ,‬הוא בוחר‬ ‫מקומות שמצבים כאלו יכולים להתרחש ומחכה‬ ‫בהם שעתיים עד לרגע הנכון‪ .‬הוא לא הולך‬ ‫לצלם ‪ HDR‬אלא מבין מתי זה הזמן לעשות‬ ‫שימוש ב‪.HDR-‬‬ ‫נראה לי שהבנתם את העקרון‪ .‬עכשיו נראה מה‬ ‫צריך בשביל צילום ‪ HDR‬מוצלח‪.‬‬

‫המצרכים הנדרשים‬

‫קצת הסטוריה ותיאוריה‬ ‫באופן כללי‪ ,‬תמונה שנכללת תחת ההגדרה‬ ‫(‪ HDR (High Dynamic Range‬היא תמונה‬ ‫שכוללות שילוב של מספר תמונות ברמות‬ ‫חשיפה שונות‪ ,‬שיוצרות תמונה אחת שבה יש‬ ‫טווח דינמי רחב של החשיפה לאור‪.‬‬ ‫כלומר התמונות הללו מאפשרות לצלם‬ ‫להתגבר על מגבלות החשיפה של המצלמה‬ ‫ולנצל בייתר יעילות את רמות האור השונות‬ ‫שהיו זמינות בשלב הצילום‪.‬‬ ‫הטכניקה הזו החלה להופיע כבר בשנות‬ ‫הארבעים של המאה שהמפורסמת בהן הייתה‬ ‫פרסום של פיצוץ גרעיני בשער המגזין ‪.LIFE‬‬ ‫אבל כמובן‪ ,‬השיטה תפסה תאוצה בשנים‬ ‫האחרונות עם המהפכה הדיגיטלית בעולם‬ ‫הצילום וכיום כל צלם עם מצלמה בסיסית‬ ‫בכיסו ותוכנת עריכה פשוטה על מחשבו יכול‬ ‫להפיק ‪.HDR‬‬ ‫העובדה הזאת הפכה את השיטה ללהיט‬ ‫שמושך הרבה מתלהבים (כמוני) וכן הרבה‬ ‫שונאים שטוענים שהשיטה הנה גימיק חולף‬ ‫‪126‬‬

‫“שמש”‪.‬‬ ‫ושאר טענות מגווננות וליגיטימיות‪.‬‬ ‫אתם מנסים לפצות על החשיפה הזאת ומגלים‬ ‫בגלל הקלות בהפקת ‪ HDR‬בימנו חשוב מאוד‬ ‫שהפעם רואים את הפרטים שהיו חשוכים‬ ‫לדעת מתי להשתמש בשיטה ואנחנו נתעכב‬ ‫קודם אבל השמש שהיא מקור האור החזק‬ ‫על הנקודה הזאת עכשיו‪.‬‬ ‫ביותר בתמונה הפכה פתאום לבהירה מאוד‬ ‫ואיבדה מכל האודם והדרמטיות שהיו לה‬ ‫מתי להשתמש ב‪ ?HDR -‬עקרון השמיכה‬ ‫קודם‪.‬‬ ‫הקצרה‬ ‫כדי להבין מתי להשתמש בשיטה צריך לחשוב אתם נתקלתם במצב השמיכה הקצרה‪ :‬תכסו‬ ‫את הראש והרגליים שלכם מציצות החוצה‪.‬‬ ‫קצת אחרת על הצילום שלכם‪.‬‬ ‫תכסו את הרגליים והראש שלכם נשאר חשוף‬ ‫נגיד שאתם עומדים מול הים התיכון‪ ,‬השעה‬ ‫ומסתכל על התקרה‪ .‬קר לכם ואתם עייפים‬ ‫רבע לחמש‪ ,‬יש המון עננים בשמיים והשמש‬ ‫מתחילה לרדת בקטע היומי שלה שהיא אדומה אבל לא להתייאש! זה בדיוק הרגע שהמילה‬ ‫‪ HDR‬צריכה לקפוץ לכם לראש‪.‬‬ ‫ועגולה‪.‬‬ ‫אין טעם אמיתי ולרוב רק תעשו נזק אם‬ ‫אתם מתלהבים כרגיל ומתחילים לכוון את‬ ‫תשתמשו ב‪ HDR-‬שהשמיכה שלכם ארוכה‬ ‫המצלמה שלכם כדי לתפוס עוד שקיעה‬ ‫מספיק‪.‬‬ ‫לאוסף שלכם‪.‬‬ ‫השמיכה הקצרה לא חייבת להופיע בזריחה‬ ‫אתם נעזרים במד האור של החשיפה שלכם‬ ‫ורואים שאם אתם חושפים את התמונה בשביל או בשקיעה‪ ,‬היא יכולה להופיע כשאלומת אור‬ ‫דרמטית נכנסת מהחלון‪ ,‬כשאתם מצלמים‬ ‫השמש אתם רואים אותה היטב אבל מאבדים‬ ‫שילטי ניאון בוהקים‪ ,‬פנסי מכונית‪ ,‬מבנה מואר‬ ‫פרטים אחרים כמו הים‪ ,‬העננים או החוף‬ ‫שהפכו חשוכים וכמעט כל התמונה שלכם היא או בקיצור כל מצב שבו יש טווח דינאמי רחב‬

‫מצלמה‪ :‬המצלמה שלכם צריכה לאפשר צילום‬ ‫מדורג אוטומטי‪ .‬כלומר היא לא חייבת ואפשר‬ ‫להסתדר בלי זה אבל ממש לא רצוי‪ .‬החדשות‬ ‫הטובות הן שאחוז מכריע של המצלמות היום‬ ‫מאפשר צילום עם חשיפה מדורגת‪ .‬המונח‬ ‫האנגלי נקרא ‪ Bracketing‬ואצל ניקון המצב הזה‬ ‫נקרא ‪ .BKT‬רב הסיכויים שהמצלמה שלכם‬ ‫מאפשרת צילום כזה ואם אתם בטוחים תישאלו‬ ‫את דוד גוגל‪.‬‬ ‫אגב‪ ,‬המרווח בין החשיפות השונות צריך להיות‬ ‫‪ 2EV‬אבל על זה נרחיב בהמשך‪.‬‬ ‫אני מצלם ‪ HDR‬בדרך כלל עם ניקון ‪D70‬‬ ‫שנחשבת מוצג ארכיאולוגי בחנויות צילום של‬ ‫‪ 2009‬אבל אני עדיין מאוד מרוצה ממנה‪ .‬היא‬ ‫עלתה ‪ 1000‬דולר ב‪ 2004‬והיום אתם יכולים‬ ‫להשיג משומשת בשביל פחות מ‪ 1000‬שקל‪.‬‬ ‫שווה!‬

‫פורמט‬

‫תמונה‪ :‬אני ממליץ לצלם ב‪RAW-‬‬

‫שנותן לכם גמישות ותוצאות מצויינות‪ .‬אפשר‬ ‫ליצור ‪ HDR‬מ ‪ JPEG‬אבל זה בהחלט דרך פחות‬ ‫טובה והתוצאות מאותגרות משהו‪.‬‬ ‫חצובה‪ :‬עד היום לא יצא לי ‪ HDR‬שהחזקתי‬ ‫את המצלמה בידיים הרועדות שלי‪ .‬תשתמשו‬ ‫בחצובה ולא איכפת לי כמה מיוצבת העדשה‬ ‫שקניתם אתמול‪.‬‬ ‫העבודה עם החצובה מעבר ליציבות הנדרשת‬ ‫גורמת לנו לחשוב יותר על הקומפוזיציה של‬ ‫התמונה ולתכנן אותה כמו שצריך‪ .‬אם אין לכם‬ ‫חצובה תקנו אחת‪ .‬זה לא בשמיים ויישפר אתכם‬ ‫מייד בתור צלמים‪.‬‬ ‫עדשה‪ :‬טוב כמובן שזה תלוי מה מצלמים אבל‬

‫בדרך כלל אתם תצלמו נופים ושטחים גדולים‬ ‫ולכן אני ממליץ להשתמש בעדשה רחבה‪ .‬יש‬ ‫ערך מוסף לעדשה רחבה ב‪ HDR-‬שכן לדעתי‬ ‫הזוויות המיוחדות שעדשה רחבה מאפשרת‬ ‫נותנות לתמונה אפקט דרמטי שהולך טוב יחד‬ ‫עם האפקט של ‪.HDR‬‬ ‫אני משתמש ב סיגמא ‪ 10-20‬ואני ממש מרוצה‬ ‫מהתוצאות שלה‪.‬‬ ‫אם אין לכם עדשה רחבה תוסיפו אחת לרשימת‬ ‫ה”אני רוצה ומחכה לרגע שאשתי לא תשים לב”‬ ‫שלכם‪.‬‬ ‫תוכנה‪ :‬כאמור כל הטריק הוא לאחד את‬ ‫החשיפות המרובות שלכם לתמונה אחת‬ ‫ובשביל זה אתם צריכים תוכנה‪ .‬פוטושופ מאז‬ ‫‪ CS3‬יוצרת ‪ HDR‬בשבילכם אבל אני לא משתמש‬ ‫בה בשביל זה ואנחנו לא נסביר כאן עבודה עם‬ ‫פוטושופ‪.‬‬ ‫את התוצאות הטובות ביותר עד היום השגתי‬ ‫עם ‪ PhotoMatix‬שהיא בעצם תוכנה שמיועדת‬ ‫רק ליצירת ‪ .HDR‬היא ממש טובה וזאת למרות‬ ‫שהיא לא הדבר הכי ידידותי בעולם‪ .‬יש גרסת‬ ‫ניסיון באתר שלהם ואתם יכולים לקנות אחת‬ ‫עבור כמאה דולר‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬תסגרו את ה אי‪-‬מיול שלכם לשנייה‪....‬‬ ‫איך מצלמים בשביל ‪HDR‬‬

‫או קיי‪ ,‬סיכמנו מתי מצלמים ומה צריך שיהיה‬ ‫לכם בשביל כל התהליך‪ .‬אתם מוצאים את‬ ‫המקום והזמן ומתארגנים לצילום כמו לצילום‬ ‫רגיל‪:‬‬ ‫מחפשים את הזווית הטובה בעינכם וממקמים‬ ‫את החצובה‪.‬‬ ‫אתם מעבירים את המצלמה שתצלם במצב ‪BKT‬‬ ‫של ‪ 3‬תמונות עם מרווח של ‪ EV 2‬בין כל חשיפה‪.‬‬ ‫זה בעצם אומר למצלמה אנחנו הולכים לצלם‬ ‫‪ 3‬תמונות ובכל אחת מהן את תבחרי ברמות‬ ‫חשיפה ופיצוי שונות כדי ליצור תמונה “רגילה”‬ ‫חשוכה ומוארת‪.‬‬ ‫אם אתם לא יודעים איך לעשות את זה תשאלו‬ ‫בגוגל את השאלה הבאה “שם המצלמה שלכם‬ ‫עם מודל‪ “ bracketing ,‬ורב הסיכויים שתמצאו‬ ‫שם הנחיות או שתסתכלו במדריך של המצלמה‪.‬‬ ‫את הצילום נעשה בעדיפות לצמצם (‪ A‬ברב‬ ‫המצלמות) ואנחנו נבחר במפתח של ‪ .F8‬זה‬ ‫המפתח שאני מתחיל איתו כמעט תמיד אבל‬ ‫כמובן שאתם יכולים לבחור בממפתח שאתם‬ ‫רוצים לפי העדשה שלכם‪ .‬לצלם במצב הזה זה‬ ‫‪127‬‬

‫מאוד חשוב כי אז המצלמה שומרת‬ ‫על אותו צמצם בשלושת הצילומים‬ ‫וככה עומק השדה שלנו נשאר קבוע‬ ‫וברור בתמונה הסופית‪.‬‬ ‫אתם מוודאים שאתם על ‪ ISO‬נמוך‪,‬‬ ‫לא הרבה יותר מ‪ 200‬מומלץ ביותר‬ ‫למנוע רעשים שיחרבשו לכם את‬ ‫הצילום‪.‬‬ ‫בגלל שאתם עומדים לצלם ‪ 3‬תמונות‬ ‫רצוי להקפיד שאין עצמים שזזים‬

‫כעת לא נותר אלא לצלם ‪ 3‬תמונות‪.‬‬ ‫שימו לב לא להרעיד את החצובה‬ ‫בשעת הצילום שכן חשוב מאוד‬ ‫ששלושת התמונות יהיו מאותה זווית‬ ‫בדיוק אחרת התוצאה הסופית שלכם‬ ‫תיראה לא משהו בכלל‪.‬‬

‫בפריים שלכם‪ .‬עצמים שיזוזו ייראו‬ ‫מטושטשים בתוצאה הסופית וזאת‬ ‫למרות שאפשר לסדר את זה אח”כ‬ ‫בפוטושופ זה די מעיק ומסורבל‪.‬‬ ‫אם אתם מצלמים רחוב חכו לרגע‬ ‫שהמכוניות יעמדו ברמזור‪ ,‬אם אתם‬ ‫מצלמים דמות תבקשו ממנה לא לזוז‪.‬‬ ‫הנה שלושת התמונות ששימשו‬ ‫אם אתם באמצע רחוב סואן תצעקו‬ ‫“צבע אדום” ותוך שנייה הוא ייתרוקן‪ .‬כחומר הגלם של התמונה שלעיל‬ ‫תגלו קצת יוזמה זה תמיד טוב‪....‬‬

‫רוצים לאחד ל‪ HDR-‬בגלל שצילמתם‬ ‫זה די ברור לא? שימו לב לפרטים‬ ‫ב‪ RAW-‬יש לכם ‪ 2‬אפשרויות‪ .‬אתם‬ ‫שאנחנו רואים בחשיפה הבהירה‬ ‫יכולים להטעין את התמונות במצב‬ ‫ותראו את אלו בתמונה החשוכה‪.‬‬ ‫‪ RAW‬ללא המרה ל‪PhotoMatix-‬‬ ‫שימו לב לעננים‪ ,‬שימו לב למבנה‪,‬‬ ‫ולהסתדר אבל אני ממליץ לכם בחום‬ ‫לרצפה‪ .‬ממש עולם שונה ורגע‬ ‫להפוך קודם כל את התמונות ל ‪3‬‬ ‫‪ HDR‬קלאסי‪ .‬דרך אגב‪ ,‬הרוכב הזה‬ ‫הגיע משום מקום‪ ,‬והיה נחמד מאוד‪ .‬תמונות מסוג ‪ TIFF‬בתוכנת העריכה‬ ‫ביקשתי ממנו לעמוד שנייה בלי לזוז שלכם‪.‬‬ ‫בכך שאתם יוצרים ‪TIFF‬ים יש לכם‬ ‫וצילמתי אותו ‪ 3‬פעמים רצוף‪.‬‬ ‫יותר שליטה על התוצאה הסופית כי‬ ‫יש לכם הזדמנות לשחק עם החומר‬ ‫שלב העריכה‬ ‫יופי‪ ,‬יש לכם לפחות ‪ 3‬תמונות שאתם גלם לפני שמערבבים אותו‪ .‬אז תמירו‬

‫את ה‪ RAW-‬ל ‪ TIFF‬עם התוכנה‬ ‫שאתם בדרך כלל עושים את זה‬ ‫איתה‪.‬‬ ‫אם לא הקשבתם וצילמתם ב‪JPEG-‬‬ ‫אז תתעלמו מהחלק האחרון‪.‬‬ ‫תפתחו את ה ‪ PhotoMatix‬אם הוא‬ ‫כבר ירד עם האי‪-‬מיול שלכם ותראו‬ ‫את המסך הבא‪:‬‬

‫תלחצו על ‪Generate HDR Image‬‬

‫בדרך אל האושר והוא נקרא ‪Tone‬‬

‫ותטענו את שלושת התמונות שלכם‬ ‫עכשיו התוכנה עובדת בשבילכם‬ ‫ומאחדת את שלושת החשיפות‬ ‫שלכם לאחת‪ .‬זה לוקח לה קצת זמן‬ ‫אבל לא יותר מידי‪.‬‬ ‫אתם אמורים לראות את ה‪HDR-‬‬ ‫שלכם על המסך‪ .‬אבל הוא נראה על‬ ‫הפנים נכון?‬ ‫אל תדאגו‪ ,‬יש עוד שלב חשוב‬

‫‪ Mapping‬השלב הזה בעצם מאפשר‬ ‫את הצגת התמונה כמו שצריך על‬ ‫המסך שלכם ובגלל זה אתם רוצים‬ ‫ללחוץ על הכפתור ‪Tone Mapping‬‬ ‫שיפתח את המסך הבא‪:‬‬

‫עם כל פרמטר בתפריט מצד שמאל‬ ‫ולראות מה הוא עושה‪ .‬ניסוי ותעייה‬ ‫זה שם המשחק‪ ,‬יש המון אפשרויות‬ ‫ולכל אחד יש את הטעם שלו אז‬ ‫תבחרו מה אתם אוהבים‪ ,‬אין הגבלת‬ ‫זמן פה‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬אחרי שאתם‬

‫(ורק אתם) מרוצים מהתוצאה שלכם‬ ‫זה כבר נראה יותר טוב‪ .‬המסך הזה‬ ‫כל מה שנשאר לכם זה לשמור את‬ ‫נותן לכם את כל הפרמטרים שאתם‬ ‫התמונה החדשה שלכם‪.‬‬ ‫יכולים לשחק איתם בדרך ל‪HDR-‬‬ ‫אתם צריכים ללחוץ על כפתור ה‪-‬‬ ‫הראשון שלכם‪.‬‬ ‫הוא מכיל המון פרמטרים‪ ,‬חלק מהם ‪ Process‬ולחכות שהתוכנה תעבד‬ ‫ברורים וחלק מהם קצת מוזרים אבל את המידע שלכם‪ .‬אחרי שהיא‬ ‫סיימה אתם לוחצים על ‪file > save‬‬ ‫זה לא העקרון‪.‬‬ ‫‪ as‬ותתחדשו! יש לכם תמונת ‪HDR‬‬ ‫העקרון שמכאן אתם לבד‪ .‬זאת‬ ‫התמונה שלכם‪ .‬פשוט תתחילו לשחק משלכם‪.‬‬

‫‪128‬‬

‫‪129‬‬

‫צילום רחוב‬

‫להיות זבוב על הקיר‬ ‫חשיבותה של ההסוואה בצילומי רחוב‬ ‫‪130‬‬

‫מאת‪ :‬פליקס לופה‬

‫‪1‬‬

‫‪131‬‬

‫התמודדות מול המצולם‬ ‫דורשת מאמץ פיזי‬ ‫ונפשי על מנת להגיע‬ ‫קרוב ככל האפשר אל‬ ‫האובייקט מבלי לאבד‬ ‫את גורם ההפתעה‪.‬‬ ‫מהי החשיבות בהסוואה?‬ ‫היא היכולת לנוע בחופשיות ב"שטח‬ ‫הפרטי" של בני האדם על מנת לשמר את‬ ‫גורם ההפתעה אשר יוביל ליצירת התמונה‬ ‫האותנטית‪.‬‬ ‫מה בדיוק עלינו להסוות?‬ ‫• את הכוונות שלנו‪.‬‬ ‫• צאת המצלמה שלנו‪.‬‬ ‫כוונות ‪:‬‬ ‫קשר עין‬ ‫אנו מתקשרים בינינו לבין עצמנו בעזרת‬ ‫סימנים בעיניים‪ .‬מוזר הדבר איך אדם יכול‬ ‫לעמוד מצידו השני של הרחוב ולדעת‬ ‫שמסתכלים בו‪ .‬כשאנו מסתובבים עם‬ ‫מצלמה דרוכה ומחפשים אחר אובייקטים‬ ‫מתאימים אפילו סוג של סקירה יכול‬ ‫להרתיע אובייקט רגיש‪.‬‬ ‫הרגע בו נוצר קשר עין‪ ,‬מודיע לאובייקט‬ ‫שלך על כוונותיך והוא עלול להרגיש לא‬ ‫בנוח כמטרה לצילום אפילו בטרם שהתחלת‬ ‫לצלם‪.‬‬ ‫הפתרון הוא ללמוד להרחיק את עיניך‬ ‫מהמוקד‪ .‬כלומר‪ ,‬הבט מעבר לנושא או‬ ‫לצידו‪ .‬עדיין אתה יכול לראות טוב במידה‬ ‫מספקת‪ .‬התקרב לאובייקט(מבלי להסתכל‬ ‫בו) הכן את מצלמתך‪ ,‬והסתכל עליו רק‬ ‫ברגע שתצלם‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫‪4‬‬

‫תנועה מתמדת‬ ‫עלינו לנוע בקצב תנועת הרחוב בתנועה‬ ‫מתמדת‪ .‬ברגע בו נתפס מבטנו באובייקט‬ ‫צילום או סיטואציה פוטנציאלית אסור‬ ‫לנו "להיתקע" במקום מול המצולם‪ .‬גם אם‬ ‫הוא לא מביט בנו ישירות עדיין יכול לראות‬ ‫אותנו בתחום ראייתו‪ ,‬ועצירה פתאומית‬ ‫בתחומו תמשוך את תשומת ליבו וכך‬ ‫ייוצר קשר עין לא רצוני אשר יכול להוביל‬ ‫לכישלון הצילום כולו‪.‬‬ ‫הפתרון הוא ללמוד להביט רחוק יותר ובכך‬ ‫‪132‬‬

‫‪3‬‬

‫‪5‬‬

‫‪133‬‬

‫להאריך את זמן התכנון של הצילום‪ .‬תוך כדי תנועה‬ ‫לכיוון המצולם עלינו לתכנן מראש את כל הפרמטרים‬ ‫כגון‪ :‬הקומפוזיציה‪ ,‬המרחק‪,‬הרקע‪ ,‬עומק השדה‪ ,‬מהירות‬ ‫הצילום‪ ,‬הזווית הטובה ביותר‪ ,‬והעדשה הדרושה לכך‪.‬‬ ‫ברגע שהגענו לנקודה המשוערת אותה תכננו מראש אנו‬ ‫מצלמים בעצירה רגעית וממשיכים את תנועתנו הלאה‪.‬‬ ‫חשוב מאוד לתרגל צילום אובייקטים כאשר אנו נמצאים‬ ‫בתנועה מתמדת (ללא עצירה)‪.‬‬ ‫המצלמה‬ ‫הדבר האחרון אותו צריך לראות המצולם הוא מצלמתנו‪.‬‬ ‫מוכרחים לעשות כל מאמץ אפשרי בהסוואת המצלמה ‪.‬‬ ‫קיימות מספר דרכים העוזרות בהסוואת המצלמה‪:‬‬ ‫• המצלמה תוחזק בכף ידנו כל זמן שאנו נמצאים‬ ‫בתנועה ובמצב צילום בשטח הפעילות שלנו‬ ‫כאשר הרצועה מלופפת בצורה נוחה סביב כף היד‬ ‫והאצבעות‪ .‬מצב זה מאפשר מוכנות תמידית ותגובה‬ ‫מידית לכל סיטואציה‪.‬‬ ‫• מצלמה התלויה על הצוואר או הכתף חושפת את‬ ‫כוונותינו מול הקהל שבקירבתנו ‪,‬העוקב בחשש‬ ‫אחרי כל תנועה שלנו‪ .‬תגובתם לצילום כבר לא תהיה‬ ‫טבעית‪.‬‬ ‫• הסוואה מוצלחת של המצלמה תלויה לא מעט בגודלה‬ ‫הפיזי‪ .‬מצלמה קטנה עד בינונית ניתן להסתיר בתוך‬ ‫כף היד או בכיס המכנסיים‪ .‬השימוש במצלמת‬ ‫ריפלקס יקשה עלינו להסתירה מעינו של המצולם‬ ‫וישאיר אותנו חשופים‪ .‬הדבר ידרוש מאיתנו לשנות‬ ‫גישה ולהביא לידי ביטוי מקסימאלי את כל אשר‬ ‫למדנו על התמודדות ישירה מול המצולם והשימוש‬ ‫בכל הידע‪ ,‬הכישרון והניסיון שלנו בהפגת המתח‬ ‫ויצירת הקירבה בינינו לבין המצולם‪.‬‬

‫סוגי סיטואציות ודרכי פעולה‬ ‫להלן מס' סוגי סיטואציות וגישות‬ ‫שונות בתגובה אליהן‪:‬‬ ‫גישה הגנתית‬ ‫מאופיינת בתגובה מיידית לסיטואציה שהגיעה אלינו‬ ‫בהפתעה‪ .‬הצילום מבוסס על אינסטינקט‪/‬רפלקס ולא‬ ‫על מחשבה מוקדמת‪.‬‬ ‫סיטואציות מסוג זה הינן דוגמא מצוינת לחשיבות של‬ ‫מוכנות תמידית לצילום מהיר‪.‬‬ ‫טיפ‪ :‬תוך כדי סיור ברחוב מומלץ לכוון מראש את‬ ‫מהירות התריס‪ ,‬הצמצם והפוקוס בהתאם לאור המצוי‬ ‫והמרחק הדמיוני אותו קבענו מראש במקרה של‬ ‫היתקלות בסיטואציה מעין זו‪.‬‬ ‫• על מנת להתמקצע בצילומי חטף ובו זמנית לשמור‬ ‫על קומפוזיציה נכונה‪ ,‬חשוב מאוד לתרגל צילום אנשים‬ ‫בתנועה ותוך כדי תנועה שלנו‪ .‬תרגילי תזמון‪ ,‬אומדן‬ ‫מרחק והקפאת תנועה ישפרו את היכולת שלנו להגיב‬ ‫בצורה מהירה וחכמה יותר (תמונות מס‪.)1,2,3 :‬‬

‫‪134‬‬

‫‪135‬‬

‫גישה יזומה‬ ‫מאופיינת באילתור‪/‬התערבות אישית בסיטואציה‬ ‫בשטח לטובת יצירת רעיון חדש‪.‬‬ ‫לעיתים אנו נתקלים ברחוב בסיטואציה פוטנציאלית‬ ‫אך חסרת מעוף‪ ,‬בדרך כלל ניתן לצלמה או לוותר עליה‬ ‫ולהמשיך הלאה‪ .‬קיימת גם אפשרות של מציאת החלק‬ ‫החסר שישתלב בתמונה אשר יגרום גירוי המחשבה‬ ‫והדמיון אצל הצופה‪ .‬במקרה זה עלינו לפעול מהר‬ ‫ולמצוא דרך יצירתית על מנת לשלב חלק כלשהו אשר‬ ‫נמצא בקרבת מקום והוא יתאים לנו לרעיון החדש‪.‬‬ ‫תמונה מס' ‪ – 6‬הדבקת כרטיס הביקור על נעל‬ ‫תמונה מס' ‪ - 5‬מיקום הגדר במקום שישתלב עם הרקע‬ ‫תמונה מס' ‪ – 4‬מיקום הכובע ליד הנושא לאחר‬ ‫שהושאל מאדם היושב על הספסל‬ ‫גישה מתמשכת‬ ‫מאופיינת במעקב ותיעוד סיטואציה לאורך זמן ומרחק‪.‬‬ ‫– דורשת שימוש בשיטות הסוואה מגוונות‪.‬‬ ‫אחת התכונות הייחודיות אצל צלמי רחוב היא עירנות‬ ‫רבה למתרחש בסביבתם‪ ,‬צפייה ממושכת בהתנהגות‬ ‫בני אדם‪ ,‬שפת גופם והרגליהם הם אימון מצוין‬ ‫לחידוד ופיתוח היכולת לחוש מראש סיטואציות‬ ‫העומדות להתרחש‪ .‬ברגע בו אנו חשים במצב בו‬ ‫יכולה להתפתח סיטואציה מעניינת ברחוב אנו יודעים‬ ‫איך היא מתחילה אך איננו יודעים איך והיכן היא‬ ‫תסתיים‪ .‬יש שתי דרכים לגשת לנושא כזה‪ ,‬במיוחד אם‬ ‫ישנה אינטראקציה בין מספר אובייקטים המעורבים‬ ‫בסיטואציה‪.‬‬ ‫הגישה הראשונה היא גלויה וישירה ואילו השנייה היא‬ ‫חשאית‪.‬‬ ‫ההחלטה באיזו גישה עלינו לנקוט גם היא עניין של‬ ‫תחושה המתבססת על גורמים שונים כגון‪ :‬מצב רוחם‬ ‫הכללי של כל הגורמים‪ ,‬המרחק ביניהם‪ ,‬בטיחותו‬ ‫האישית של הצלם‪ ,‬עד כמה "נוכחותו" של הצלם בליווי‬ ‫הסיטואציה היא הכרחית או אולי אף מזיקה‪.‬‬ ‫בכל דרך בה נבחר לפעול תהיה מלווה בסדרה של‬ ‫תמונות המלוות ומתעדות את הסיטואציה שהתבשלה‬ ‫לאיטה וטעמה השתנה מרגע לרגע‪.‬‬ ‫הדבר החשוב ביותר אותו עלינו לזכור כאשר החלטנו‬ ‫לפעול בגישה מתמשכת הוא לא להסתפק בתמונה‬ ‫טובה ולזנוח את הסיטואציה בטרם מיצינו אותה עד‬ ‫הסוף כי לעולם לא נדע אם הפסדנו את התמונה‬ ‫הטובה ביותר כשכבר לא היינו שם‪.‬‬ ‫במידה והחלטנו לפעול בגישה הגלויה והישירה‬ ‫הצלחתנו תהיה בכך שנקבל מהנוכחים בסיטואציה את‬ ‫החופש לפעול בשטחם הפרטי למשך זמן מה‪.‬‬ ‫במידה והחלטנו לפעול בגישה החשאית עלינו‬ ‫לנקוט בכל אמצעי ההסוואה ‪,‬ההסחה‪ ,‬ההתגנבות‬ ‫וההתחמקות העומדים לרשותנו תוך כדי ליווי‬ ‫הסיטואציה עד סופה מבלי להתגלות ע"י המשתתפים‬ ‫באירוע או חשיפתנו ע"י הקהל הנמצא במעגל הקרוב‬ ‫לסיטואציה‪.‬‬ ‫(תמונות מס'‪)7,8 :‬‬ ‫‪136‬‬

‫סודות מהמעבדה‬

‫מה זה בעצם "ליכלוך על הסנסור של המצלמה"? כיצד‬ ‫התופעה נגרמת?‬ ‫לכלוך על הסנסור במצלמה הוא בעצם אבק אשר נכנס לגוף‬ ‫המצלמה ונדבק על הסנסור‪ .‬הוא נראה כתמונות כנקודות‬ ‫שחורות‪ .‬לעיתים‪ ,‬מה שנראה כלכלוך תמים הנו למעשה‬ ‫פגיעה בפילטר שנמצא מעל הסנסור ונראה בד"כ כמו‬ ‫"שערה" בתמונות‪.‬‬ ‫מהי השכיחות של התופעה? עד כמה היא נפוצה?‬ ‫התופעה שכיחה מאוד במיוחד אצל צלמים מקצועיים‪,‬‬ ‫שנדרשים לבצע "ניקוי סנסור" אפילו פעם‬ ‫בשבוע‪-‬שבועיים‪ .‬אצל חובבים התופעה הרבה פחות שכיחה‪.‬‬ ‫האם יש נזק למצלמה מעבר לתמונות עם כתמים?‬ ‫אין נזק למצלמה במידה וה"לכלוך" קיים מעל הפילטר ‪.‬‬ ‫במקרה וה"לכלוך" נמצא בין הסנסור לבין הפילטר‪ ,‬הדבר‬ ‫דורש פירוק וניקוי הפילטר או אפילו את החלפתו‪.‬‬ ‫כיצד ניתן לבדוק לבד האם הסנסור במצלמה מלוכלך?‬ ‫ניתן לבדוק ע"י צילום רקע בהיר כגון שמיים או אפילו דף‬ ‫לבן כשהצילום נעשה בקביעת ערך צמצם סגור‬ ‫ומהירות תריס נמוכה (הפוקוס לא הכרחי)‬ ‫האם יש דרך להמנע מהתופעה?‬ ‫לא ניתן להימנע לחלוטין מהתופעה שכן פעולת זום של‬ ‫העדשה עצמה מהווה מעין שואב אבק‪ .‬ככל שנימנע‬ ‫מהחלפת עדשות וצילום במקומות עם הרבה אבק ולכלוך‬ ‫כך תיפחת תדירות התופעה‪.‬‬

‫האם המנגנון המובנה במצלמה ושמרעיד את הסנסור עוזר?‬ ‫המנגנון המובנה במצלמה ש"מרעיד" את הסנסור יכול לטפל‬ ‫רק באבק‪/‬לכלוך שאינו דבוק לפילטר‬ ‫או לסנסור‪ ,‬מכיוון שאנו ארץ בה יש בדר"כ אחוזי לחות‬ ‫גבוהים האבק פשוט נדבק לפילטר של הסנסור‪.‬‬ ‫הרבה צלמים נמנעים מהחלפת עדשות כדי למנוע כניסה של‬ ‫ליכלוך‪ ...‬האם זה עוזר בכלל?‬ ‫המנעות בהחלפת עדשות אכן תפחית את התופעה אך לא‬ ‫תבטל אותה לחלוטין‪.‬‬ ‫האם מומלץ לנקות את הסנסור לבד בבית?‬ ‫ניתן לנקות בבית אך הדבר דורש ציוד וזהירות רבה‪.‬‬ ‫כיצד מנקים את הסנסור במעבדות ארליך?‬ ‫במעבדות ארליך מנקים את הסנסור בעזרת מקלות ניקוי‬ ‫ונוזל מיוחדים והרבה הרבה סבלנות‪.‬‬ ‫כמה זה עולה?‬ ‫ניקוי סנסור עולה ‪ ₪ 80‬ולמצלמות פול פריים ‪100‬שח‬ ‫כמה זמן אורך הטיפול בממוצע?‬ ‫במידה ומביאים את המצלמה עד השעה ‪ 14:00‬הניקוי‬ ‫יתבצע באותו יום בד"כ עד השעה ‪.16:00‬‬ ‫במידה ומביאים את המצלמה אחרי השעה ‪ 14:00‬הניקוי‬ ‫יהיה מוכן למחרת‪.‬‬

‫‪137‬‬

‫רועי גליץ‬

‫‪85MM F/1.8‬‬

‫אחת העדשות שלדעת כולנו היא חובה‬ ‫בארסנל של כל חובב צילום מתחיל‬ ‫היא ה‪ 50-‬מ”מ ‪ ,F/1.8‬עדשה נהדרת‬ ‫לפורטרטים ולתנאי תאורה חלשים‪,‬‬ ‫חדה מאוד בצמצמי ביניים ועולה כמו‬ ‫ארוחה זוגית במסעדה טובה‪ .‬אז למה‬ ‫לעזאזל מישהו ירצה לקנות עדשת ‪85‬‬ ‫מ”מ ‪ F/1.8‬שעולה פי ארבעה יותר?‬ ‫שאלה מצויינת‪...‬‬ ‫מבנה‬ ‫גוף העדשה עשוי מפלסטיק שמרגיש דיי זול יחסית‬ ‫לעדשות אחרות‪ ,‬אך יחד עם זאת היא קלה יחסית עם ‪380‬‬ ‫גרם ובהחלט מרגישה טוב ביד‪ .‬מעצם העובדה שהפוקוס‬ ‫פנימי‪ ,‬אנחנו מרוויחים את העובדה שהעדשה אינה‬ ‫מתארכת‪ ,‬בניגוד ל‪ F/1.8 50-‬המוכרת‪ ,‬והאלמנט הקדמי‬ ‫אינו מסתובב מה שמאפשר שימוש נוח בפולרייזר‪ .‬הטבעת‬ ‫של הפוקוס מצופה גומי ומאפשרת כיוון פוקוס ידני‬ ‫בצורה נוחה ונעימה‪ ,‬לאלו מאיתנו שיעדיפו משום מה את‬ ‫האפשרות הזו‪ .‬העדשה נושאת בגאון את האות הנכחדת‬ ‫– ‪ ,D‬מה שאומר שיש לה טבעת צמצם לשליטה ידנית‬ ‫על הצמצם ולא דרך המצלמה‪ ,‬כמובן שנדרש לשמור על‬ ‫הצמצם במצבו הכי סגור על מנת לאפשר שליטה עליו‬ ‫מהמצלמה‪ .‬עם העדשה מצורף מגן שמש מתכתי ויעיל‪.‬‬

‫ציון מבנה – ‪8/10‬‬ ‫אופטיקה‬ ‫המבנה האופטי של העדשה הוא פשוט יחסית וכולל ‪6‬‬ ‫אלמנטים ב‪ 6-‬קבוצות‪ ,‬ללא אלמנטים מיוחדים כצו השעה‪.‬‬ ‫העדשה מספקת איכות תמונה מעולה בצמצמים מעט‬ ‫סגורים בסביבות ‪ F/4-5.6‬עם חדות ששמורה לפרסומות‬ ‫של סכיני גילוח‪ .‬אך כשפותחים לצמצם המקסימלי‬

‫‪138‬‬

‫‪139‬‬

‫העדשה מתחילה להראות סימני רכות שבדרך כלל‬ ‫שמורה לפרסומות של מזרנים‪ ,‬או במילים אחרות –‬ ‫רכה‪ .‬עד כדי כך שהייתי שוקל להמנע משימוש בצמצם‬ ‫מירבי מסיבה זו‪ .‬סגירה לסביבות ‪ F/2.2‬כבר מתחילה‬ ‫לסדר את הבעיה והעדשה הופכת להיות שימושית כמו‬ ‫שאמורה להיות‪ .‬אין שום עיוותים בעדשה וגם תופעת‬ ‫החשכת הפינות הופכת לתיאורטית בלבד אחרי שנפרדים‬ ‫מהצמצם המירבי‪ .‬יש לציין שנתקלתי בהמון עיוותים‬ ‫כרומטיים בצמצמים פתוחים בכל הזדמנות‪ ,‬נושא קצת‬ ‫מאכזב‪ ,‬אך גם כאן סגירת הצמצם מעט תיקנה את הבעיה‪.‬‬ ‫העדשה הזו אמורה להיות עדשת פורטרטים והיא עושה‬ ‫את זה כל כך טוב‪ ,‬עד כדי כך שה‪ 50-‬מ”מ ‪ F/1.8‬התביישה‬ ‫לחזור למצלמה מהמבוכה שהשתלטה עליה‪ .‬כל אחד‬ ‫פשוט נראה טוב בעדשה הזו‪ ,‬לא ייאמן‪.‬‬

‫ציון אופטיקה – ‪8.5/10‬‬

‫צילום‪ :‬תומר יעקבסון ל‪ ,Elite Models-‬דוגמנית אנסטסיה רו‬

‫צמצם‬ ‫הצמצם מורכב מתשעה עלעלים‪ ,‬אך למרות שניקון טוענת‬ ‫באתר שלה כי העלים מעוגלים‪ ,‬ההתרשמות שלנו היא‬ ‫אחרת והבוקה מעיד על כך‪ .‬בדרך כלל ובמצבים פשוטים‪,‬‬ ‫העדשה מציגה בוקה נעים לעין‪ ,‬אבל ברגע שניסינו לדחוק‬ ‫אותה לקצה אז התגלה הבוקה במלוא כיעורו‪ .‬ראו בדוגמה‬ ‫את תוצאות הבדיקה על רקע החנוכיה‪ .‬אין ספק כי עדשה‬ ‫אשר חובקת בחיקה צמצם ‪ F/1.8‬מהווה אוצר בתנאי‬ ‫תאורה חלשים וכמובן שאותו המצב קיים גם כאן – אין‬ ‫כמו לצלם בתוך הבית ללא שימוש בפלאש אלא בתאורה‬ ‫טבעית ולהנות מעומקי שדה רדודים ומהנים‪.‬‬

‫ציון צמצם – ‪9.5/10‬‬

‫פוקוס‬ ‫לא צריך להרים את מכסה המנוע כדי לגלות שכאן אין‬ ‫כאן מנוע‪ .‬חצי לחיצה לפוקוס וכבר רעש הטירטור של‬ ‫המצלמה מגלה זאת מייד לכל מי שבאיזור‪ ,‬לכן יש להזכיר‬ ‫לכל אותם משתמשי המצלמות חסרות המנוע (ניקון ‪D40,‬‬ ‫‪ )D40x, D60, D3000, D5000‬שתיאלצו לעשות פוקוס ידני‬ ‫עם עדשה זו‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬על הניקון ‪ D300‬שלי העדשה‬ ‫התמקדה במהירות מרשימה‪ ,‬לא מעט בזכות השימוש‬ ‫באלמנט פוקוס אחורי אשר מזרז את הפעולה‪.‬‬

‫ציון פוקוס ‪7.5/10‬‬

‫‪140‬‬

‫‪141‬‬

‫מחיר‬ ‫העדשה עולה ‪ 1990‬ש”ח בארץ או ‪ 450$‬בניו יורק‪ ,‬שזה אותו המחיר בתוספת מע”מ‪.‬‬ ‫ובמחיר זה היא פשוט הזדמנות לכיס לעדשה שנותנת המון ועם פוטנציאל לשדרג את‬ ‫צילומי הפורטרטים שלכם ליגה אחת למעלה‪ .‬בשביל ‪ 2/3‬סטופ נוספים‪ ,‬כדי להגיע‬ ‫לצמצם ‪ ,F/1.4‬תיאלצו לשלם פי שניים וחצי‪ ,‬מהלך שלדעתנו הוא אינו ממש כדאי‪ .‬אך‬ ‫האם שווה לקנות את העדשה הזו במחיר של ‪ 4‬עדשות ‪ 50‬מ”מ ‪ ?F/1.8‬זו שאלה טובה‬ ‫מאוד‪ ,‬כפי שציינו בתחילת הסקירה‪ .‬לדעתי התשובה היא כן‪ .‬קודם כל‪ ,‬מכיוון שאין לכם‬ ‫מה לעשות עם ‪ 4‬עדשות ‪ 50‬מ”מ‪ ,‬וברצינות‪ ,‬העדשה הזו נותנת לכם איכות אופטית‬ ‫גבוהה יותר ומאפשרת לכם לצלם תקריבים מעניינים יותר של המצולמים‪.‬‬

‫ציון מחיר ‪9/10‬‬ ‫סיכום‬ ‫העדשה הזו היתה אצלי לסוף שבוע למשך הסקירה ואני התאהבתי בה והחלטתי להזמין‬ ‫אחת כזו עבורי‪ .‬מדוע?! האמת היא שאני שואל את עצמי את אותה השאלה בדיוק‪ .‬אני‬ ‫התאהבתי באיכות האופטית‪ ,‬בצמצם הפתוח‪ ,‬בעומקי השדה הרדודים וביכולת שלה‬ ‫להחמיא לכל מה שזז וגם למה שלא זז‪ .‬כשטיפה סוגרים את הצמצם מקבלים חדות‬ ‫שעוברת בהרבה את היכולות של המצלמה ומציגה פרטים וטקסטורות שעדשות אחרות‬ ‫יכולות לחלום עליהם‪ .‬נכון שבצמצם פתוח היא סובלת ממספר מחלות כגון רכות‪,‬‬ ‫עיוותים כרומטיים והחשכת פינות קלה‪ ,‬אבל המשמעות של אהבה היא לרצות משהו גם‬ ‫כשיודעים את החסרונות‪ ,‬וגם עליהם נצליח לעבוד יחדיו‪.‬‬

‫ציון כללי – ‪9/10‬‬ ‫‪142‬‬

‫‪143‬‬

‫אם למדת מספיק על צילום כדי להבין‬ ‫שיש לך עוד הרבה מה ללמוד‪ ,‬הקורס‬ ‫הזה הוא בשבילך‪ .‬קורס צילום מתקדם‬ ‫נועד לפתוח בפניכם עדשה רחבה לכל‬ ‫מה שידע מתקדם בצילום יכול לאפשר‪:‬‬ ‫להקטין מרחבים ונוף לקוטר של צמצם‬ ‫קטן‪ ,‬להרגיש את הקסם של הרחוב‪,‬‬ ‫להקפיא ולתעד רגעים בזמן‪ ,‬לגעת טבע‬ ‫ולתת לטבע לגעת בך‪ ,‬למצוא את האור‬ ‫הנכון לכל פינה חשוכה‪ ,‬למצוא את‬ ‫עצמך דרך התמונות שרק אתה יודע‬ ‫לצלם‪ .‬בסופו של הקורס תתקדמו לנקודה‬ ‫שהעולם יראה את נקודת המבט שלכם‬ ‫בתמונות שתצלמו‪ .‬קורס צילום מתקדם‬ ‫נותן ידע בסיסי במבחר גדול של תחומים‬ ‫ואפשרויות ונועד לצלם שעדיין מחפש‬ ‫את הכיוון הנכון ורוצה ללמוד מהכל‪.‬‬

‫תתקדם‬ ‫קורס צילום מתקדם‬

‫גליץ‬ ‫בית‪-‬ספר לצילום‬

‫גליץ‪ ,‬ביה“ס לצילום‬ ‫הרקון ‪ 4‬רמת גן ‪52521‬‬