64 press by hila

‫אפריל ‪ | 2014‬גיליון ‪64‬‬

‫אהבת ציונה‬ ‫יוני נהרג מאש כוחותינו‬ ‫בעופרת יצוקה לפני ‪ 6‬שנים‬ ‫וציונה נתנאל מבקשת שיניחו לה‬ ‫להתגעגע וגם לכעוס | עמ' ‪22‬‬

‫משפחות חללי‬ ‫הסרטן של השייטת‬ ‫זוכרות ומדברות | עמ' ‪8‬‬

‫מילים שמנסות לגעת‪:‬‬ ‫ספרו החדש‬ ‫של איזי מן | עמ' ‪18‬‬

‫‪|2‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫תוכן‬ ‫יד ביד‬ ‫נאוה שוהם‪-‬סולן | עמ' ‪3‬‬

‫חדש בארגון‬ ‫יובל ליפקין | עמ' ‪4‬‬

‫מלגות ושי נישואין‬ ‫עוצמה מדברית | עמ' ‪6‬‬ ‫אנשי הדממה‬ ‫משפחות חללי הסרטן של‬ ‫השייטת מספרות על‬ ‫הרגעים האחרונים | עמ' ‪8‬‬ ‫נזמין לבמה‬ ‫איזי מן‪ ,‬מנחה הטקסים ומחבר‬ ‫מקאמות הזיכרון‪ ,‬על כתיבת‬ ‫חיים ומוות | עמ' ‪18‬‬ ‫בוכה‪ ,‬צוחקת‬ ‫ציונה נתנאל והדרכים‬ ‫המפתיעות שלה להתמודדות‬ ‫עם השכול | עמ' ‪22‬‬ ‫כתבו עלינו | עמ' ‪28‬‬ ‫נפרדו מאיתנו‬ ‫| עמ' ‪30‬‬ ‫מתוך מחנה ״עוצמה״ חנוכה | צילום‪ :‬קובי קואנקס‬

‫בשער‪ :‬ציונה נתנאל | צילום‪ :‬קובי קואנקס • יו”ר הארגון‪ :‬נאוה שוהם‪-‬סולן • מנכ”ל הארגון‪ :‬יובל ליפקין • עורכי העיתון‪ :‬גיל טבת •‬ ‫צור טהון • מערכת‪ :‬נאוה שוהם‪-‬סולן‪ ,‬יובל ליפקין‪ ,‬יעלי כרמל‪ ,‬רחלי ציפר‪ ,‬ענבל חרמון • עיצוב גראפי‪ :‬סטודיו רון ידלין • צילום‪ :‬קובי קואנקס •‬ ‫כתובת הארגון‪ :‬רחוב אורנים ‪( 1‬מ‪.‬מסחרי רמת אילן) גבעת שמואל ‪ • 54052‬טלפון‪ 03-6918403 :‬דוא”ל‪ • office@idfwo.org :‬אתר הארגון‪www.idfwo.org :‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪3‬‬

‫עם נאוה שוהם‪-‬סולן‬ ‫חברות וחברים יקרים‪,‬‬ ‫חג פסח הוא לא קל לרבים מאיתנו‪ ,‬ואפילו שכבר ישבנו ליד שולחן ליל הסדר לא מעט פעמים בלי האיש‬ ‫היקר לנו – הבעל בן הזוג והאבא – תמיד נשאר סביבו כיסא ריק‪.‬‬ ‫שמחות של מפגשים מחודשים‪ ,‬אבל נדמה לי שרבים מאיתנו היו שמחים לפסוח עליו‪,‬‬ ‫החג הזה ְמזַ מן לנו ָ‬ ‫מה גם שכמעט ברצף אחד הוא מחבר אותנו עם יום הזיכרון לשואה ולגבורה‪ ,‬ובמרחק של עוד שבוע ליום‬ ‫הזיכרון ולחיבור המיידי כל כך בינו לבין יום העצמאות‪.‬‬ ‫באמת‪ ,‬יש רגעים שבהם הייתי רוצה לפסוח על החגים ועל החגיגות‪ ,‬אבל אני יודעת שהאביב שמאפר את‬ ‫הטרחה הלא‪-‬מעטה ועל אף‬ ‫הנוף מעלה ביופיו מעט חיוך; שהמפגש עם בני המשפחה המורחבת‪ ,‬על אף ִ‬ ‫החלל שתמיד מורגש בו‪ ,‬הוא בכל זאת מקור של עוצמה והעצמה‪ .‬אני יודעת שהמצות‪ ,‬אחד מסמליו של‬ ‫חג זה‪ ,‬לא פעם חונקות את הגרון – כמו בלא מעט רגעים שהזיכרון צף ועולה ומאיים להטביע בים של‬ ‫דמעות או לחנוק את הנשימה – ובכל זאת‪ ,‬כל טעמי החג וכל אותה ישיבה יחד סביב אותו שולחן נותנים‬ ‫בי כוח להמשיך אל האופק שנפתח‪ ,‬אל הפריחה שמבׂשמת ואל כל הכוח שהחיים העניקו לנו – למרות‬ ‫ועל אף הכול‪ .‬לא‪ ,‬לא הייתי פוסחת על החג הזה ולא על כל מה שהוא מסמל‪ ,‬שהרי הוא מזכיר לנו – כפי‬ ‫שאנחנו קוראים בהגדה בכל שנה ושנה – שבחיינו‪ ,‬הלאומיים והפרטיים‪ ,‬שזורים תמיד יחד צל הזיכרון‬ ‫והאור של התקווה‪ ,‬וברור לי היטב‪ :‬אם נימלט מן הצל‪ ,‬לא נראה את האור‪.‬‬ ‫ברור לי שימי החגים אף פעם לא יהיו כפי שהיו לפני שהצטרפנו למעגל הזה ולמשפחה הגדולה הזאת שלנו‪.‬‬ ‫ברור לי שימי חג החירות מזכירים לנו שמלחמת הקיום של העם היהודי ושל מדינת ישראל כבלה אותנו‬ ‫בכבלים של אובדן‪ ,‬וגם אם הצלחנו – עם המשפחה הרחבה‪ ,‬עם הילדים שגדלו ועם הנכדים שהצטרפו‬ ‫לעץ המשפחתי – להתיר מעט את כבלי העבדות הזאת‪ ,‬כולנו נושאים את הכוויה‪ .‬אצלי‪ ,‬אישית‪ ,‬חג הפסח‬ ‫‪ 1982‬היה האחרון שחגגתי עם בעלי‪-‬אהובי רענן‪ ,‬ובכל שנה החג הזה מאותת לי שיום השנה מתקרב ונמצא‬ ‫במרחק של חודשיים בלבד‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬אני מוצאת את התעצומות לחגוג עם הילדים והנכדים – ובשבילם;‬ ‫ׂמחה‪ ,‬שאמנם אף פעם איננה שלמה – אבל היא קיימת; אני מוצאת את הכוח לקום‬ ‫הש‬ ‫אני מוצאת את ִ‬ ‫מחדש‪ ,‬כמו אותם פרחי אביב שנדמה כאילו דעכו – אבל יש בהם חיים‪ .‬יש בכולנו חיים‪ ,‬והם נמשכים גם‬ ‫במסלול הזה שאף פעם לא ביקשנו – ולא חלמנו – שנלך בו‪.‬‬ ‫ׂמחה היא בתוכנו‪ ,‬והיא גם למען יקירינו‪.‬‬ ‫הש‬ ‫אני מאחלת לכולנו חג שמח‪ִ .‬‬

‫נאוה שוהם סולן‬ ‫יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‬

‫חג אביב שמח‬

‫‪|4‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫יובל ליפקין‪ ,‬מנכ”ל הארגון‬

‫חברות וחברים יקרים‪,‬‬ ‫לפני מספר שבועות התחלתי את תפקידי כמנכ”ל הארגון‪.‬‬ ‫נכנסתי לתפקיד בתחושה של שמחה ורצון להצדיק את האמון‬ ‫שניתן בי ולקדם את הארגון האיכותי ובעל ההישגים הרבים‪,‬‬ ‫שניהולו הופקד בידי‪.‬‬ ‫אני מכיר באחריות הרבה המוטלת עלי‪ ,‬בחשיבות המטרות‬ ‫שהארגון מקדם ובצורך להוביל אותו לשם שירות טוב יותר למען‬ ‫האוכלוסייה הייחודית שלנו‪.‬‬ ‫אני מאמין כי עלינו להיות כאן עבורכם יום‪-‬יום‪ ,‬שעה–שעה‬ ‫ושתפקידנו לדאוג ולנסות להשיב את החיוך אל פניכם‪.‬‬ ‫ברור לי‪ ,‬כי כל מה שנעשה לא יפצה על האובדן הכואב‪ ,‬שכל‬ ‫כך הרבה משפחות שכולות חשות‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬אני בטוח כי‬ ‫עם הצוות האיכותי והמחויב ועם ההנהגה המסורה‪ ,‬נגשים את‬ ‫מטרותינו למען עתיד טוב יותר לאלמנות וליתומים‪.‬‬ ‫אני מבקש להודות לעו”ד גיל סימנהוייז‪ ,‬על‪ ‬הארגון המסודר‬ ‫והיעיל שקיבלתי מידיו‪ ,‬ליו”ר נאוה שוהם סולן‪ ,‬על תרומתה‬ ‫הייחודית לארגון ועל האמון שנתנה בי‪ ,‬ולחברי הועד המנהל‪ ,‬על‬ ‫התמיכה ותחושת הביטחון שהם מעניקים לי‪.‬‬ ‫המשימות העומדות בפנינו הן כבדות ומאתגרות‪ .‬רבה היא‬ ‫המלאכה ובקידום מטרותינו תלויים אנשים כל כך יקרים‪,‬‬ ‫הראויים לטוב ביותר‪.‬‬ ‫אני בטוח שיחד נצליח לקדם את מטרות הארגון בצורה המיטבית‪,‬‬ ‫כי כולנו כאן בשבילכם!‬

‫תערוכת אמנות‬ ‫לקראת יום הזיכרון תשע”ד תעלה‪ ,‬ביוזמת הארגון‪ ,‬תערוכת‬ ‫אמנות בשם “החיים אחרי”‪ ,‬שכל המציגים בה הם אלמנות ויתומי‬ ‫צה”ל וכוחות הביטחון‪ .‬התערוכה מנוהלת באופן מקצועי‪ ,‬על‬ ‫ידי האוצר יובל כספי ותוצג למשך כחודש ימים‪ ,‬בין התאריכים‬ ‫‪ 1-28‬במאי בתיאטרון הלאומי ‘הבימה’‪ ,‬תל אביב‪ .‬אירוע הפתיחה‬ ‫יתקיים ב‪ 1-‬במאי במעמד שר הביטחון‪.‬‬

‫ביקור יתומי הצבא האמריקאי בישראל‬ ‫באביב הקרוב יארח הארגון משלחת של ארגון‬ ‫‪ ,)Tragedy Assistance Program for Survivors) TAPS‬הארגון‬ ‫המקביל לנו בארה”ב‪ .‬במהלך הביקור יתארחו חברי המשלחת אצל‬ ‫משפחת שכולות החברות בארגון אלמנות ויתומי צה”ל‪ ,‬ישתתפו‬ ‫בקבלת פנים במעמד שר הביטחון והרמטכ”ל ובטקסי זיכרון‬ ‫במהלך יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וכן יטיילו באתרים‬ ‫שונים בארץ‪.‬‬

‫מחנה קיץ ופעילות בצפון ארה”ב‬ ‫בהמשך למסורת‪ ,‬גם השנה תצא משלחת של כ‪ 40-‬בני ובנות‬ ‫מצווה למחנה קיץ מעצים‪ ,‬מהנה ומרגש בארה”ב ובקנדה‪ .‬המחנה‬ ‫יתקיים בין התאריכים ‪ .23.7-17.8‬טופס הרשמה ניתן להוריד‬ ‫באתר האינטרנט של הארגון‪.‬‬

‫היכל הזיכרון – הנחת אבן הפינה‬ ‫אנו שמחים לעדכן כי ביום ‪ 30‬באפריל ‪ 2014‬תתקיים הנחת אבן‬ ‫הפינה של היכל הזיכרון בהר הרצל‪ .‬לראשונה מאז קום המדינה‪,‬‬ ‫יאחד ההיכל בתוכו את שמותיהם של כלל הנופלים במערכות‬ ‫ישראל במקום אחד‪ .‬שמותיהם של חללי מערכות ישראל יהיו‬ ‫חקוקים לאורך הקיר וליד כל שם יידלק נר זיכרון בתאריך‬ ‫הנפילה‪.‬‬

‫פעילות אזורית‬ ‫בחודש דצמבר ‪ 2012‬נשלחה לכל חברי הארגון חוברת עם פירוט‬ ‫של הפעילויות לשנת ‪ .2013‬לצערנו‪ ,‬נרשמה השתתפות דלילה‬ ‫מאד ומספר לא מבוטל של פעילויות בוטלו מבעוד מועד בשל‬ ‫רישום מועט‪.‬‬ ‫בישיבת הנהלת הארגון הוחלט כי הפעילות אינה מצדיקה את‬ ‫עלותה ולכן תבוטל‪ .‬בסניפים בהם תיזום הנציגה פעילות ומספר‬ ‫המשתתפים יצדיק זאת‪ ,‬הנושא יועבר לאישור הועד המנהל‪.‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪5‬‬

‫צילום‪ :‬יעל יודקוביק‬

‫הזמ נ ה‬ ‫אנו מתכבדים להזמינכם‬ ‫לפתיחת תערוכת אמנות של אלמנות ויתומי צה"ל‪.‬‬ ‫היוצרים יציגו עבודות צילום‪ ,‬ציור‪ ,‬פיסול‪ ,‬רישום ועוד‪.‬‬

‫האירוע יתקיים במעמד שר הביטחון‪,‬‬ ‫רא״ל (מיל׳) משה (בוגי) יעלון‬ ‫ביום חמישי‪ ,‬ה‪ 1-‬למאי ‪ 2014‬בשעה ‪10:00‬‬ ‫בתיאטרון הלאומי הבימה‪ ,‬תל אביב‪.‬‬ ‫התערוכה תינעל ב‪ 28-‬למאי ‪2014‬‬ ‫אוצר‪ :‬יובל כספי‬ ‫לא תותר כניסה לאירוע הפתיחה ללא תיאום מראש נא אשרו השתתפותכם עד ‪23.04.14‬‬ ‫יש להגיע לאירוע הפתיחה עם תעודה מזהה הכניסה עם נשק אסורה‬ ‫שירלי אגוזי • אריאלה אופיר • רבקה בכר • ביאטריס בר מימון • נסים בר ציון • עדי ברק רוזנברג • גל ברש • ברכה גולדשמיט • בתיה גזית • אמיליה גרוסמן • תומר גרינברג • איתן הס‬ ‫אשכנזי • אורית וינברג • אלכס נל ויצמן • ורד וספי צברי • יעל זאדווין • תמר חידו • יעל יודקוביק • יניב בר מימון • ארזה כהן • חוה כפרי • אילנה לוביא • ארנה לופט • עפרית לסר • יצחק‬ ‫מבורך • נעם ממון • נילי מנחמי • נריה ספיר • חנה סקל פלד • אסד עזי • אורה רום • יהודית צרפתי • רוית קמחי כהן • רות קפלן • מירה שחם גולן • יעל שטיין • גילה שנל • ז׳קלין תלם‬

‫‪|6‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫מלגות לחיים‬ ‫אירוע המלגות ושי הנישואין ליתומים חברי הארגון‪ ,‬התקיים לפני‬ ‫כחודש בגבעת שמואל‪ .‬שווי המלגות לסטודנטים ושי הנישואין‬ ‫ליתומים שנישאו השנה‪ ,‬הוא יותר מחצי מיליון שקלים‪.‬‬

‫תודה‬ ‫לתורמי מלגות הלימודים‬ ‫ושי הנישואין‬ ‫קרן “הישג”‬ ‫הקרן לידידות (‪)IFCJ‬‬ ‫ארגון ידידי צה”ל בארה”ב (‪)FIDF‬‬ ‫עיזבון לזכרם של ד”ר שרה וד”ר מקס גרף ז”ל‬ ‫קרן אטלה – קרן מלגות לילדי חללי צה”ל‬

‫עוצמה בחנוכה‬ ‫את חנוכה חגגו חניכי "עוצמה" של הארגון במדבר‪ ,‬בארבעה ימים‬ ‫בלתי נשכחים באזור מצפה רמון‪ 103 .‬יתומים ויתומות השאירו בבית‬ ‫את המשפחות והחברים ובאו מלאי ציפיות למחנה המסורתי שמקיים‬ ‫הארגון מספר פעמים בשנה‪ .‬לחלקם של המשתתפים זו הייתה הפעם‬ ‫הראשונה ב"עוצמה"‪ ,‬אחרים מכירים היטב את יתרונות הניתוק‬ ‫והביחד שמאפשר המחנה המיוחד‪ .‬הם סיירו בחוות האלפקות‪ ,‬טיילו‬ ‫במכתש רמון‪ ,‬עשו קומזיצים וערבי שירה‪ .‬כל ערב התקיימה הדלקת‬ ‫נרות משותפת וגם להקת חיל החינוך הופיעה בפני משתתפי המחנה‪.‬‬ ‫נערי ונערות השכבה הבוגרת ביקרו בבית הספר לקצינים של צה"ל‬ ‫וזכו שם להרבה כבוד והתעניינות‪ .‬בפסח הקרוב יחזרו חניכי ״עוצמה״‬ ‫למחנה גדוש פעילויות ואתגרים באילת‪.‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪7‬‬

‫‪|8‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫נחל א‬ ‫אלמנות ויתומים של אנשי השייטת‬ ‫סיפור מאבקם של שלושה לוחמים‬

‫צור טהון | צילומים‪ :‬קובי קואנקס אוספי‬

‫המ‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪9‬‬

‫ל אכזב‬ ‫שמתו מסרטן נזכרים ברגעים הקשים •‬ ‫שנותרו פטריוטים עד לרגע האחרון‬

‫ספי‬

‫המשפחות ואוסף התצלומים הלאומי‬

‫‪| 10‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫משפחת זילברשלג‪ ,‬הוד השרון‬ ‫שרון ‪ ,41‬עומר ‪ ,14‬עדי ‪,12‬‬ ‫עדו ‪ ,9‬יונתן ‪4‬‬ ‫שמעון התגייס ב‪ 1984-‬לשייטת‪ .‬הוא היה‬ ‫ביחידה עד לסיום הקורס המכין ואז נשר‬ ‫(שרון‪“ :‬חבל שלא עזב לפני כן‪ ,‬כך אולי היינו‬ ‫חוסכים את עוגמת הנפש לי ולילדים”)‪.‬‬ ‫מהשייטת עבר לגולני והשתחרר כקצין‪ .‬שימי‬ ‫(שמעון) ושרון הכירו בערב יום העצמאות‬ ‫‪ .1997‬בינואר ‪ 1999‬התחתנו ומיד הסתבר‬ ‫שהדבר שהיה הכי חשוב לשימי זה ילדים‪.‬‬ ‫“מהרגע הראשון שהכרנו הוא רצה שאכנס‬ ‫להריון‪ .‬לא עניינה אותו החתונה כי ידענו‬ ‫שזה רציני‪ .‬כנראה הרגיש שזמנו קצר והוא‬ ‫צריך להספיק‪ ,‬רצה ‪ 6‬ילדים”‪ .‬עומר נולד‬ ‫בדצמבר ‪ .1999‬מאז אחרי כל לידה שימי לא‬ ‫הרפה ורצה שאכנס מיד להריון שוב‪ .‬אני לא‬ ‫הסכמתי מהר כל כך אך הלחץ שלו אף פעם‬ ‫לא הפסיק‪ .‬גם כשהיה חולה רצה עוד ילד‬ ‫ואמר לעדי שאולי נאמץ עוד בת כדי שתהיה‬ ‫לה אחות”‪ .‬עדי נולדה בנובמבר ‪ ,2001‬ולאחר‬ ‫שלוש וחצי שנים‪ ,‬במאי ‪ ,2005‬נולד עדו‪“ .‬זה‬ ‫היה כמה ימים לפני יום העצמאות‪ .‬סגירת‬ ‫מעגל לתאריך ההיכרות שלנו‪ .‬ואכן הוא דומה‬ ‫לשימי באופי וביופי יותר מכולם‪ .‬כששימי‬ ‫נפטר‪ ,‬אמר לי עדו שהוא יישאר בן שבע וחצי‬ ‫עכשיו”‪ .‬יונתן‪ ,‬בן הזקונים‪ ,‬הגיע לעולם ביוני‬ ‫‪ ,2009‬אחרי לחץ גדול של שימי ועדי‪ .‬הוא‬ ‫הבטיח לבתו שתהיה לה אחות והם לא הרפו‪.‬‬ ‫התוכנית לא הצליחה כי בסוף נולד בן‪“ .‬זה‬ ‫לא קרה סתם‪ .‬אלוהים החליט שיישאר לי‬ ‫מאהב קטן אחרי לכתו”‪.‬‬ ‫עד אמצע ‪ 2011‬היו משפחה רגילה ומאושרת‪:‬‬ ‫אמא‪ ,‬אבא וילדים‪ .‬עובדים קשה אך סופי‬ ‫השבוע הוקדשו לבילוי משפחתי‪.‬‬ ‫שרון‪“ :‬כמעט בכל שבת נסענו לטייל‪ .‬התלוננו‬ ‫שאנחנו לא ישנים ומנצלים מספיק את השבת‬ ‫למנוחה אך במחשבה לאחור זה גם המזל‬ ‫שלנו‪ ,‬כי לילדים יש זיכרונות רבים מאבא‪.‬‬ ‫ב‪ 27-‬בספטמבר ‪ ,2011‬קיבלנו את הבשורה‬ ‫ששינתה את חיינו‪ .‬הביופסיה שלקחו בישרה‬ ‫את הנורא מכל‪ .‬מאחר ונלקחה מגרורה‪ ,‬לא‬ ‫ידעו את מקור הגידול‪ .‬תוך שבועיים התמונה‬ ‫הייתה ברורה‪ .‬מדובר בסרטן בלבלב עם‬ ‫גרורות לכבד ולעצמות‪ .‬הרופא הסביר לנו כי‬ ‫הממוצע של המחלה הוא שנה ולא ידברו‬ ‫איתנו על להבריא בכלל אלא רק על שיפור‬ ‫איכות החיים לתקופה שנשארה לו‪ .‬בספטמבר‬ ‫‪ 2012‬חלה התדרדרות‪ .‬שימי קיבל הרבה‬ ‫משככי כאבים‪ ,‬אך הוא לא וויתר על כלום‪.‬‬ ‫מצאנו את עצמנו בתחילת אוקטובר בטיול‬ ‫קמפינג עם הילדים‪ .‬הוא פשוט רצה להספיק‬ ‫עוד ועוד דברים‪ .‬המשכנו לנסוע לטיולים‬ ‫בארץ ובחו”ל וניסינו לנצל את המצב כמה‬ ‫שיותר‪ .‬היינו בטוחים שהוא ינצח”‪.‬‬

‫“מה שמהדהד לי‬ ‫עדיין בראש זה‬ ‫המשפט שעדו‪ ,‬בני‪,‬‬ ‫אמר לי יום אחד‬ ‫‘איך יכול להיות‬ ‫שבגלל נחל מזוהם‬ ‫אין לי אבא’‪ .‬גם‬ ‫אני שואלת זאת‪,‬‬ ‫אך תשובה אני לא‬ ‫חושבת שאקבל”‬ ‫בתקופה שחלה שימי דיבר על השייטת שוב‪.‬‬ ‫כמובן שסיפר לשרון ולילדים למה ואיך הוא‬ ‫נפל מהקורס‪ ,‬סיפר על הקישון‪ ,‬איך היו‬ ‫קושרים שני לוחמים ביחד עם חבל באורך‬ ‫מטר ואז היו צוללים‪ .‬ועל זה שהם לא ראו‬ ‫אחד את השני מרוב שהמים היו עכורים‬ ‫ומטונפים‪ .‬הם היו במים זמן לא מבוטל והוא‬ ‫הספיק לצלול די הרבה פעמים‪.‬‬ ‫שרון‪“ :‬בגיל ‪ 35‬הזמינו אותו לבדיקות מטעם‬ ‫השייטת‪ .‬הבדיקות היו מגוחכות‪ .‬רק בדיקות‬ ‫דם בסיסיות וביקשו ממנו לחזור בגיל ‪40‬‬ ‫למעקב‪ .‬שימי‪ ,‬שהיה בריא כמו שור‪ ,‬לא ראה‬ ‫לנכון לחזור בגיל ‪ 40‬וגם לא ייחס לזה‬ ‫חשיבות כי לא טרחו להסביר לו את‬ ‫המשמעות והחשיבות של הבדיקות”‪.‬‬ ‫בתקופת המחלה נפגש שימי עם שני חברים‬ ‫מהשייטת ששניהם סיימו מסלול מלא‪ .‬אחד‬ ‫סיפר שהוא קבוע בבדיקות והאחר אמר‬ ‫שהוא אף פעם לא נבדק‪“ .‬זה עצוב מאוד‬ ‫שגם אחרי שהבינו שהקישון הוא הגורם‬ ‫למחלה‪ ,‬לא דואגים לבריאות לוחמי השייטת‬ ‫אחרי שנתנו את נשמתם למדינה‪ .‬לא‬ ‫מסבירים את החשיבות במעקב קבוע” אומרת‬ ‫שרון בכאב‪“ ,‬מה שמהדהד לי עדיין בראש זה‬ ‫המשפט שעדו בני אמר לי יום אחד ‘איך יכול‬ ‫להיות שבגלל נחל מזוהם אין לי אבא’‪ .‬גם‬ ‫אני שואלת זאת‪ ,‬אך תשובה אני לא חושבת‬ ‫שאקבל”‪ .‬לפני מספר חודשים נחתה טרגדיה‬ ‫נוספת על המשפחה‪ ,‬כאשר בעת טיול‬ ‫משפחתי לרגל שנה לפטירתו של שימי‪ ,‬קיבל‬ ‫אביה של שרון דום לב ומת במקום‪.‬‬ ‫עדי‪“ :‬הייתי בת יחידה בין בנים‪ .‬אבא אמר‬ ‫שזה מיוחד ואני נסיכה‪ .‬היינו צוחקים הרבה‪,‬‬ ‫היה מצחיק ומבהיל אותנו‪ ,‬אהבנו לראות‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪11‬‬

‫״הרופא הסביר לנו‬ ‫כי הממוצע של‬ ‫המחלה הוא שנה‬ ‫ולא ידברו איתנו על‬ ‫להבריא בכלל אלא‬ ‫רק על שיפור איכות‬ ‫החיים לתקופה‬ ‫שנשארה לו״‬ ‫טלוויזיה ביחד בערב‪ .‬במה אני דומה לו?‬ ‫גמישה כמוהו‪ ,‬צבע עור כמו שלו‪ ,‬אמיצה‪ .‬אני‬ ‫יודעת שהוא לא סיים את השייטת‪ ,‬סוג של‬ ‫שיקר‪ ,‬עשה באימון ‪ 59‬סיבובים‪ ,‬כולם עצרו‬ ‫אז גם הוא‪ .‬אבל מישהו הסתכל רק עליו (‪)...‬‬ ‫עכשיו אין גבר בבית‪ .‬בפעם הראשונה שאבא‬ ‫לא היה ביומולדת שלו עצמו‪ ,‬לא עשינו כלום‪.‬‬ ‫בפעם השנייה‪ ,‬הדפסתי תמונה מהסקי שלנו‬ ‫באוסטריה ומסגרתי אותה‪ ,‬תליתי על הקיר‬ ‫בחדר‪ .‬עכשיו יש שם שתי תמונות ‪ -‬אחת‬ ‫כשהוא חולה ואחת כשהוא בריא”‪.‬‬

‫עומר‪“ :‬אבא נפטר כמה ימים לפני העלייה‬ ‫לתורה שלי‪ .‬אמא אמרה לי שהוא לא יבוא‬ ‫לבית הכנסת‪ .‬היינו הולכים לבקר אותו‬ ‫בשבועות האחרונים בבית חולים‪ ,‬ביום‬ ‫האחרון היינו אמורים אבל לא הלכנו‪ ,‬כי הוא‬ ‫לא הרגיש טוב‪ .‬בביקורים היינו מדברים רגיל‪,‬‬ ‫הוא היה על כסא גלגלים‪ .‬אבא נקבר בהוד‬ ‫השרון‪ ,‬היו מלא אנשים‪ ,‬הרגשתי ממש מוזר‪,‬‬ ‫ראיתי שמוציאים אותו מהאוטו‪ ,‬היה מכוסה‬ ‫בסדין‪ ,‬נכנסנו להיכל הזה‪ ,‬עמדתי עם דודים‬ ‫שלי‪ ,‬כולם אמרו מלא דברים וגם אמא שלי‪,‬‬ ‫אני הייתי צריך לקרוא קדיש‪ .‬ואז באנו לפה‪.‬‬ ‫לבית הריק‪ .‬הייתי שואל אותו ‘מה עשית‬ ‫בצבא?’ הוא סיפר שהיה בשייטת והדיחו‬ ‫אותו‪ .‬אמא סיפרה לי על הקשר בין הנחל‬ ‫למחלה‪ .‬לא הבנתי איך זה קרה‪ ,‬גם לא‬ ‫שאלתי‪ .‬אחרי שהוא נפטר היא הסבירה לי‪ .‬זה‬ ‫גורם לי לחשוב למה צוללים שם? למה אי‬ ‫אפשר במקום אחר?”‪.‬‬ ‫עדו‪“ :‬היינו שישה‪ .‬אבא תמיד היה איתנו ולא‬ ‫הלך בלי לחזור‪ .‬גם אם חזר מאוחר‪ .‬פעם אחת‬ ‫יצא בשש בבוקר וראיתי אותו רק למחרת‪ .‬זה‬ ‫באסה שאתה לא רואה את אבא שלך יום‬ ‫שלם‪ .‬הוא סיפר לי על הצלילות ועל הקישון‬ ‫ושהיו שם דברים לא טובים‪ .‬הוא לא יכול‬ ‫היה להגיד לזה ‘לא’ כי זה בצבא ואתה חייב‬ ‫לעשות מה שאומרים לך”‪.‬‬

‫‪| 12‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫משפחת כהן‪ ,‬בנימינה‬ ‫אילת ‪ ,48‬רוני ‪ ,16‬גל ‪,14‬‬ ‫שירה ‪10‬‬ ‫עידו התגייס לצה”ל ב‪ .1986-‬כהמשך לאהבתו‬ ‫לים הגיע לשייטת ‪ .13‬הוא סיים טירונות‬ ‫וקורס מ”כים והתקדם לדרגת סמל‪ .‬במהלך‬ ‫השירות הוא חלה במחלת מעיים קשה והוכר‬ ‫כנכה צה”ל‪ .‬למחלתו לא היה קשר לקישון‪.‬‬ ‫ב‪ 1995-‬עידו נישא לאילת ולבני הזוג נולדו‬ ‫שלוש בנות‪ .‬בעקבות אהבתם לצפון הארץ‬ ‫עברו לרמות נפתלי‪ ,‬ולאחר מכן לכפר ורדים‪.‬‬ ‫עידו עבד כמנהל וכיזם‪ ,‬בין היתר היה מנכ”ל‬ ‫של חברות סטארט אפ‪ ,‬מנהל פיתוח עסקי‬ ‫ובעל חברה שעסקה בהשקעות ובייעוץ‪.‬‬ ‫תחביביו היו רבים‪ :‬הוא אהב ספורט אתגרי‬ ‫ואקסטרים (דאייה‪ ,‬צניחת רחיפה‪ ,‬אופניים‪,‬‬ ‫סנפלינג‪ ,‬צלילה‪ ,‬אופנועים ועוד)‪ ,‬ארגן טיולי‬ ‫ג’יפים ואופניים ברחבי הארץ ואף סחף את‬ ‫חבריו למסעות צלילה בעולם‪.‬‬ ‫אילת‪“ :‬בכלל לא פשוט היה לחיות איתו‪ ,‬עם‬ ‫האנרגיות האינסופיות שסוחפות ולוקחות‬ ‫איתן גם את האנרגיות שלך‪ .‬עם העקשנות‪,‬‬ ‫עם היכולת המדהימה להתעסק במיליון‬ ‫נושאים ולהפעיל מיליון אנשים‪ .‬הרבה פעמים‬ ‫מצאתי את עצמי עוסקת פשוט בבלימה‪ .‬אבל‬ ‫איזה איש מרתק! איזה איש חכם! ‪”...‬‬ ‫במהלך מחלתו כתב עידו בלוג ברשת‬ ‫האינטרנט‪ ,‬בו עדכן כמעט מדי יום על מצבו‪.‬‬ ‫בכותרת הבלוג כתב‪“ :‬הבלוג הזה נכתב‬ ‫במקור כדי לעדכן את חברי ומשפחתי‬

‫״אני זוכרת את אמא עולה למעלה עם הסל‬ ‫כביסה‪ ,‬ואז מסתובבת אחורה ואומרת לי‬ ‫שהיא צריכה לדבר‪ .‬הושיבה אותי ואמרה‬ ‫לי שאבא הולך למות וממש בכתה‪ .‬פעם‬ ‫ראשונה שראיתי אותה ככה בוכה”‬ ‫בהתפתחויות היומיות בסיבוב השלישי של‬ ‫ההתמודדות עם מחלתי”‪ .‬הבלוג עורר עניין‬ ‫ונוספו קוראים שאינם מהמעגל הקרוב‪ .‬עם‬ ‫זאת‪ ,‬החליט לשמור על סגנון הכתיבה‬ ‫האינטימי והחושפני‪ .‬עידו נפטר ב‪ 2010-‬והוא‬ ‫בן ארבעים ושלוש‪.‬‬ ‫שירה‪“ :‬אבא היה חולה מאז שנולדתי‪ .‬היה לו‬ ‫סוג של מחלה קלה שהפכה לסרטן‪ .‬היה‬ ‫לפעמים בניתוחים אבל לא ראו את זה עליו‬ ‫כי היה הולך לטיולים‪ .‬הוא היה חזק‪ .‬יחסית‬ ‫למחלה‪ ,‬הוא היה האיש הכי בריא שהכרתי‪.‬‬ ‫עשה טיולים ואתגרים קשים שגם אנשים‬

‫בריאים לגמרי לא היו עומדים בהם‪ .‬כשהסרטן‬ ‫התפשט‪ ,‬הוא כבר לא יכול היה לעשות את‬ ‫זה‪ ,‬אז שיחקנו משחקים קטנים‪ ,‬משחקי‬ ‫קופסא‪ .‬הייתי בת ‪ 6.5‬כשהוא נפטר‪ .‬ההלוויה‬ ‫נראתה כמו יציאת מצרים‪ ,‬כל כך הרבה‬ ‫אנשים היו שם‪ .‬לי לא יצא לי לצלול איתו‪ ,‬כי‬ ‫מתחילים קורס בגיל ‪ .9‬בפעם הראשונה‬ ‫שצללתי לבד בכיתי במים‪ .‬למרות שאנחנו‬ ‫רוצים לזכור אותו‪ ,‬אנחנו רוצים גם התחלה‬ ‫חדשה”‪.‬‬ ‫גל‪“ :‬אנשים חושבים שאני דומה לאמא שלי‪,‬‬

‫אני לא חושבת ככה‪ .‬אני לא זוכרת כל כך‬ ‫איך אבא שלי היה אז אני לא יודעת בדיוק‬ ‫למי אני יותר דומה‪ .‬הייתי בת ‪ 10‬שאבא‬ ‫נפטר‪ .‬אבא חלה כשהייתי בת ‪ 7‬וגרנו בכפר‬ ‫ורדים‪ .‬לפני הסרטן הייתה לו מחלה אחרת‬ ‫בגלל הצבא‪ ,‬בגלל המים המזוהמים והמכות‬ ‫שקיבל בבטן‪ .‬הוא ועוד שניים קיבלו מחלה‬ ‫כזו‪ .‬אני לא ראיתי עליו שום דבר ולא ידעתי‪,‬‬ ‫גם כשהתחיל הסרטן לא ידעתי‪ .‬אני זוכרת‬ ‫את הפעם הראשונה שטס לחו”ל לניתוח‪.‬‬ ‫אמרו לנו שאנחנו צריכים לתת לו חיבוק‬ ‫גדול כי אח”כ לא נוכל לחבק אותו‪ .‬כך היה‪.‬‬ ‫כשחזר היה שונה‪ .‬חלש יותר‪ .‬עשה איתי‬ ‫שיחה ואמר שיכול להיות שלא יוכל לצלול‬ ‫איתי‪ ,‬זה היה משהו שמאוד רציתי‪ .‬יום אחד‬ ‫אחרי בית ספר אמא אמרה לי שאבא לא‬ ‫יחזור הפעם הביתה ושהוא בהוספיס והרדימו‬ ‫אותו‪ .‬הייתי בשוק‪ .‬לא נראה לי הגיוני‪.‬‬ ‫אומרים לי שאבא שלי לא יהיה בבית יותר‪.‬‬ ‫עד אז הייתי אופטימית‪ .‬לא חשבתי שיקרה‬ ‫לו באמת משהו‪ .‬אמרתי לה ‘מה זאת אומרת‬ ‫לא יחזור?’ רציתי לראות אותו והיא אמרה‬ ‫שהיא לא יודעת אם זה רעיון כל כך טוב‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪13‬‬

‫עוצמה – להיות כמו כולם‬

‫ל‬

‫כל אחת מהמשפחות גם נציגות מכובדת‬ ‫בפרויקט “עוצמה” של ארגון אלמנות ויתומי‬ ‫צה”ל‪ .‬רוני כהן‪ ,‬בת ‪ ,16‬אומרת כי במחנות‬ ‫“עוצמה” קל לדבר כי כולם מסביב מבינים‪“ :‬אני‬ ‫מרגישה שאם אני מדברת עם חברות שלי כאן‪ ,‬הן‬ ‫רק מהנהנות כל הזמן בראש שלהן ולא ממש‬ ‫מבינות‪.‬‬

‫’עוצמה’ זה המקום היחיד שאני בכלל מזכירה את‬ ‫השם של אבא‪ ,‬חברות שלי בכלל לא יודעות איך‬ ‫קוראים לו‪ ,‬ברמה הזו‪ .‬רק שם אני מדברת על זה‪,‬‬ ‫וזה לא קשור עד כמה אני קרובה לאנשים”‪ .‬רוני גם‬ ‫מדברת על העתיד “היום אני יודעת שאם יש משהו‬ ‫שאני אוהבת ורוצה לעשות זה להדריך ב’עוצמה’”‪.‬‬ ‫עומר זילברשלג‪ ,‬בן ‪ 14‬וחצי‪ ,‬נהנה מאוד במחנות‬ ‫“עוצמה” שבהם השתתף‪“ .‬סוף סוף לא הרגשתי‬ ‫חריג”‪ ,‬הוא אומר‪ .‬עדי‪ ,‬אחותו‪ ,‬הייתה במחנה חנוכה‬ ‫האחרון של ״עוצמה” והיא מצפה ושמחה לקראת‬ ‫המחנה הקרוב בפסח‪.‬‬ ‫עומר רוזנטל‪ ,‬בן ‪ 12‬וחצי‪ ,‬רק התחיל את המסלול‬ ‫שלו בפעילויות “עוצמה” יחד עם הקבוצה הצעירה‪.‬‬ ‫הוא נהנה מאוד במחנה חנוכה בו השתתף וחזר‪,‬‬ ‫לדברי אמו “בוגר יותר”‪ .‬ייתכן ובקיץ יצטרף גם‬ ‫לטיול הבר מצווה‪.‬‬

‫ושהיא לא בטוחה אם כדאי לי לזכור אותו‬ ‫ככה‪ .‬בכיתי‪ ,‬צעקתי‪‘ .‬מה זה משנה לי מה יש‬ ‫לו‪ ,‬אני רוצה לראות אותו!’‪ .‬בבוקר לקחו‬ ‫אותי אליו‪ .‬הוא היה רדום‪ ,‬רגוע‪ ,‬מדי פעם זז‬ ‫קצת‪ .‬שאלתי אם הוא שומע אותנו והם לא‬ ‫היו בטוחים‪ .‬התחלתי לדבר‪ ,‬רציתי לעשות‬ ‫שיחת פרידה‪ ,‬דיברתי אליו‪ ,‬ראיתי שיורדות‬ ‫לו דמעות‪ .‬חיבקתי אותו והוא היה עם עיניים‬ ‫עצומות‪ .‬אחרי כמה דקות הוא נפטר”‪.‬‬ ‫רוני‪“ :‬כולנו חייכניות כמו אבא‪ .‬עם גישה‬ ‫חיובית לחיים כמו שהייתה לו‪ .‬אני ירשתי‬ ‫ממנו את התשוקה לאקסטרים‪ ,‬לטייל‪ ,‬לצלול‪,‬‬ ‫אמא לא בעניין‪ ,‬אם היא תראה אותי עושה‬ ‫את זה היא תתעלף‪ .‬מאוד רוצה לעשות‬ ‫באנג’י‪ ,‬מחכה לגיל ‪ ,16‬צניחה כבר עשיתי‬ ‫ועכשיו רוצה צניחה חופשית‪ ,‬רוצה צלילה עם‬ ‫כרישים‪ ,‬עדיף במאלדיבים‪ ,‬כמו אבא‪ .‬‬ ‫מתגעגעת להיות בחוץ‪ ,‬רק ילדים וגברים בלי‬ ‫נשים‪ .‬אם יש משהו שבאמת חסר לי זה זה‪.‬‬ ‫אני בגישה של להמשיך הלאה ולא להיתקע‪.‬‬ ‫קשה לי להעלות את הזיכרון כל פעם מחדש‪.‬‬ ‫אני לא יודעת למה אני נוהגת ככה‪ .‬אני לא‬ ‫כל כך מתמודדת עם האובדן (‪ )...‬בהתחלה‬

‫מוות זו לא הייתה אופציה‪ .‬עד הפעם הראשונה‬ ‫שהבנתי‪ .‬אני זוכרת את אמא עולה למעלה עם‬ ‫הסל כביסה‪ ,‬ואז מסתובבת אחורה ואומרת לי‬ ‫שהיא צריכה לדבר‪ .‬הושיבה אותי ואמרה לי‬ ‫שאבא הולך למות וממש בכתה‪ .‬פעם ראשונה‬ ‫שראיתי אותה ככה בוכה”‪.‬‬

‫‪| 14‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫משפחת רוזנטל‪ ,‬קריית אונו‬ ‫רנית ‪ ,40‬עומר ‪12‬‬ ‫אריק התגייס בקיץ ‪ .1989‬הוא התקבל‬ ‫לעתודה רפואית וגם לקורס טייס‪ .‬לאחר‬ ‫התלבטות ויתר על העתודה‪ .‬אחרי שבעה‬ ‫חודשים נשר מקורס טייס והתנדב לקומנדו‬ ‫הימי‪ .‬רנית‪ ,‬קצינת מילואים בשייטת‪ ,‬ואריק‬ ‫הכירו במהלך השירות‪ .‬הם התחתנו בשנת‬ ‫‪ 2000‬והספיקו להיות יחד ‪ 12‬שנים‪ .‬במהלכן‪,‬‬ ‫היא מספרת‪ ,‬ראתה אותו בוכה פעמיים‪.‬‬ ‫הפעם הראשונה הייתה לפני מותו כשהפציר‬ ‫בה להמשיך בחייה‪ .‬הפעם השנייה הייתה‬ ‫אחרי שקרא בעיתון שאחד ממפקדיו העיד‬ ‫שהוא וחבריו ליחידה צללו רק פעם פעמיים‬ ‫בשבוע בקישון בעוד שאריק ידע שצללו‬ ‫הרבה יותר‪“ .‬מפקדים לא משקרים”‪ ,‬הוא‬ ‫אמר‪ .‬זו הייתה בגידה מבחינתו‪“ .‬זו הייתה‬ ‫פעם ראשונה”‪ ,‬אומרת רנית “שהבנתי‬ ‫שהמוות שלו היה מיותר”‪.‬‬ ‫על פי רישומי השייטת היה אריק רוזנטל‬ ‫אחרון הצוללים בקישון‪ .‬מאז הצלילה‬ ‫האחרונה בחורף ‪ ’92‬נערכו בקישון צלילות‬ ‫מעטות‪ ,‬רק באישור מפקד השייטת‪ .‬עד אז‪,‬‬ ‫צברה יחידתו מאות שעות צלילה בנחל‬ ‫המזוהם‪ .‬אריק נפטר מגידולים סרטניים‬

‫בראשו‪ ,‬ביולי ‪ ,2002‬אחרי שנה וחצי של‬ ‫מאבק‪ ,‬יומיים אחרי יום הולדתו ה‪ .31-‬בכך‬ ‫היה הנפטר הצעיר מבין חללי הקישון‪.‬‬ ‫אריק למד רפואה בטכניון וסיים בהצטיינות‪.‬‬ ‫עד לגילוי המחלה לא היה שום סימן שיכול‬ ‫להעיד על התפתחותה‪ .‬היו לו כאבי ראש‬ ‫חודשים קודם‪ ,‬אבל זה לא משהו שעורר‬ ‫סימני שאלה אצל אדם בריא בן ‪ .30‬עד‬ ‫שחטף התקף אפילפטי ובהמשך אחד נוסף‪.‬‬ ‫אריק‪ ,‬כבוגר טרי של לימודי רפואה‪ ,‬ידע‬ ‫שאלו סימנים מבשרי רעות‪ .‬זמן קצר לפני‬ ‫שניגש למבחן ההסמכה הסופי‪ ,‬הגיע היום בו‬ ‫קיבלו הוא ורנית את שתי הבשורות‬ ‫המשמעותיות ביותר בחייהם‪.‬‬ ‫רנית‪“ :‬כמה ימים אחרי ההתקף השני עשיתי‬ ‫בדיקת הריון שיצאה חיובית וכמה שעות‬ ‫לאחר מכן נפגשנו עם הרופא שבישר לנו את‬ ‫הבשורה המרה‪ .‬את כל ההיריון עברתי‬ ‫במקביל למחלה‪ .‬התגלו גידולים בשני‬ ‫הצדדים‪ .‬אמרו לנו שם שהמחלה שלו היא‬ ‫כתוצאה של השפעה רדיואקטיבית כלשהי‪.‬‬ ‫בגיל כל כך צעיר‪ ,‬עם כל כך הרבה גידולים‬ ‫בשני הצדדים‪ ,‬אין אפשרות אחרת‪ .‬ידענו‬ ‫שאריק צלל בקישון תקופה ארוכה וחריגה‪.‬‬ ‫הם צללו שם במסגרת האימונים עם כלים‬ ‫שגרמו להוצאה של הבוצה המזוהמת‪ .‬חמש‬

‫״כשהייתי קטן‬ ‫ניסיתי לחקות‬ ‫אותו‪ ,‬כמו שתיארו‬ ‫לי אותו‪ ,‬אבל‬ ‫אין געגועים‪ .‬לא‬ ‫הכרתי אותו‪ ,‬לא‬ ‫יכול לומר מה היה‬ ‫קורה אם היה גר‬ ‫פה והיינו מנהלים‬ ‫חיי משפחה‬ ‫רגילים״‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪15‬‬

‫ורנית דירה נוחה ומרווחת בעיר‪“ .‬אריק תמיד‬ ‫מאוד אהב שיגרה‪ ,‬קם כל בוקר בשש‪ ,‬היה‬ ‫הולך לחדר כושר‪ ,‬איש שייטת כזה‪ ,‬עם‬ ‫משמעת עצמית‪ ,‬ובשמונה מתייצב לקבל דם‬ ‫וחומרים לטיפול‪ .‬ככה עבר היום שלנו‪ .‬אח”כ‬ ‫היינו מסתובבים ומטיילים‪ ,‬הוא הרגיש טוב‬ ‫יחסית‪ ,‬כי כך הוא בחר להרגיש‪ .‬חיינו אחד‬ ‫בשביל השני‪ .‬לא מדברים על המוות‪ .‬ידענו‬ ‫שלא חיים עם גידולים כאלה‪ ,‬אבל אני פשוט‬ ‫לא הייתי שם‪ .‬וגם הוא‪ .‬אריק היה מאוד דרוך‬ ‫בחודשיים האחרונים‪ .‬הסתובב בבית עם‬ ‫המנשא הריק שקנינו לקראת הלידה‪ .‬הוא‬ ‫מאוד חיכה לילד שלנו”‪.‬‬ ‫בשבוע ‪ 42‬נכנסה רנית לחדר לידה‪ ,‬שהתה‬ ‫שם יומיים וילדה בערב יום כיפור‪“ ,‬אריק היה‬ ‫איתי בלידה וחתך את חבל הטבור‪ .‬הוא חיכה‬ ‫עד שעומר ייצא ואז נסע לבית חולים לטיפול‬ ‫היומי‪ .‬זו הייתה תקופה מאושרת‪ ,‬רק שהוא‬ ‫היה מאוד חלש‪ .‬ידע שהוא נלחם על החיים‬ ‫ואין הרבה סיכוי‪ .‬הגענו לארץ כשעומר היה‬ ‫בן ‪ 3‬חודשים‪ .‬אריק היה במצב טוב יחסית‪,‬‬ ‫הייתה איזושהי רוח של הצלחה‪ .‬אבל אז‬ ‫התחיל לאבד את הזיכרון והמצב התדרדר‪.‬‬

‫“הייתי רוצה‬ ‫שיאמרו אריק‬ ‫רוזנטל ושאר נספי‬ ‫השייטת מתו‬ ‫כתוצאה מרעל‬ ‫רדיואקטיבי שהיה‬ ‫בקישון‪ .‬אנחנו‬ ‫מבינים את זה‬ ‫ומכירים בו ובכול‬ ‫האחרים כחללי‬ ‫השייטת לכל דבר״‬

‫מתוך אלבום משפחתי‪ .‬צילום אלדד רפאלי‬

‫פעמים בשבוע במשך חודשים ארוכים הוא‬ ‫ספג את זה‪ .‬הייתה לו גם תאונת צלילה‬ ‫שגרמה לו לשתות המון מים וכמעט לטבוע‪.‬‬ ‫הצירוף הזה עשה את שלו‪ .‬ניסיתי למצוא כל‬ ‫דרך ותרופה לעזור לו‪ .‬החלטנו לנסוע לניו‬ ‫יורק בתקווה ששם יצילו אותו‪ .‬הוא השתתף‬ ‫בניסוי של אוניברסיטת ‪ NYU‬שבמהלכו עבר‬ ‫טיפול כימותרפי מאוד אגרסיבי‪ .‬קיבל מנה פי‬ ‫ארבעה יותר חזקה מהרגיל‪ ,‬ועבר מחיקת מח‬ ‫עצם‪ .‬עשו עליו ניסוי‪ ,‬ולצערנו הרב זה כשל‪.‬‬ ‫בו זמנית‪ ,‬הייתי כל הזמן הזה בקשר עם כל‬ ‫העולם כדי לנסות למצוא אנשים שיוכלו‬ ‫לעזור לו‪ ,‬אבל ללא הצלחה‪ .‬עד היום אין‬ ‫פתרון למצב הזה‪ ,‬לסוג הגידול הזה ולמספר‬ ‫הגידולים שהיו לו‪ .‬בשלב מסוים רק רצינו‬ ‫להאריך את החיים עוד קצת‪ .‬ככל שהיינו‬ ‫ביחד היינו יותר חזקים ושמחים‪ ,‬זו הייתה‬ ‫מלחמה משותפת‪ ,‬כאילו שנינו חולים‪ .‬הייתי‬ ‫כל הזמן מזכירה לו שאנחנו נבריא‪ ,‬ושאין‬ ‫אופציה אחרת”‪ .‬משרד הביטחון שכר לאריק‬

‫שבועיים לפני שנפטר ארגנתי לו ערב שירה‬ ‫בחצר הבית שבו גדל‪ .‬הזמנתי את שלום חנוך‬ ‫שאריק אהב וגם חברים ובני משפחה‪ .‬היו‬ ‫איתנו ‪ 200‬איש”‪.‬‬ ‫רנית‪“ :‬הוא ידע שהמחלה נבעה מהשירות‬ ‫הצבאי אבל זה לא שינה את אהבתו ליחידה‬ ‫ואת היותו פטריוט‪ .‬כל פעם כשהייתי שואלת‬ ‫אותו אם הוא מצטער‪ ,‬אמר שלא‪ ,‬אבל אולי‬ ‫היה עושה את הדברים מעט אחרת‪ .‬הוא היה‬ ‫אומר‪‘ :‬הייתי שואל את המפקדים אם זה‬ ‫הכרחי לצלול שם’‪ .‬חשוב היה לו שאדע שהוא‬ ‫לא מתעסק עם כעס ומרירות‪ .‬זה מה שציוו‬

‫עליו וזה מה שעשה (‪ )...‬לנו היה מאוד קשה‬ ‫עם זה‪ ,‬כי ידענו עד כמה המפקדים בוועדה‬ ‫שחקרה את הסיפור העידו דברים שקריים‪.‬‬ ‫מפקד חיל הים לשעבר‪ ,‬דידי יערי‪ ,‬הגיע‬ ‫לבקר את אריק בהוספיס ושאל אם יש משהו‬ ‫שהוא יכול לעשות בשבילו‪ .‬אריק אמר‬ ‫שהשפילו אותו כשהוציאו לו פטור ממילואים‬ ‫וכשהוא ייצא מהדבר הזה‪ ,‬הוא רוצה לחזור‬ ‫לשייטת‪ .‬אולי יוכל לעזור שם כרופא‪ .‬הוא‬ ‫התנגד גם להוצאת הדרכון האמריקאי לעומר‪,‬‬ ‫כדי שלא תהיה לו הפריבילגיה לבחור אם‬ ‫לשרת את המדינה‪ .‬הוא טען שלא מגיע שום‬

‫‪| 16‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫פרס כתוצאה מהמחלה שלו‪ .‬אדם מאוד ציוני‪,‬‬ ‫אוהב אדם‪ ,‬מאוד מסור לשייטת ולמשפחה‬ ‫ואלי”‪.‬‬ ‫עומר‪“ :‬אני בכלל לא מופתע מזה שהמפקדים‬ ‫שיקרו‪ .‬פחדו על התחת שלהם‪ .‬הם העדיפו‬ ‫להרוג את אבא משפטית כדי להציל את‬ ‫עצמם‪ .‬אנשים פחדו להיענש”‪.‬‬ ‫אריק ביקש בצוואתו להיקבר בהלוויה‬ ‫צבאית‪ ,‬וגם השופט מאיר שמגר‪ ,‬יו”ר ועדת‬ ‫החקירה שבדקה את הצלילות בקישון‪ ,‬המליץ‬ ‫לאפשר זאת‪ .‬אולם במשרד הביטחון התנגדו‪.‬‬ ‫רנית לא ויתרה‪ .‬לאחר מו”מ הושגה פשרה‪.‬‬ ‫“אחרי פטירתו הודיע לנו שתהיה לו קבורה‬ ‫צבאית בקרית שאול וזה היה מזל גדול‪.‬‬ ‫למרות שלא היה טקס צבאי מלא‪ ,‬מבחינתי‬ ‫זה בסדר גמור‪ .‬זה מנחם אותי שהוא נקבר‬ ‫בחלקה צבאית”‪.‬‬ ‫משפחת רוזנטל‪ ,‬כמו משפחות אחרות‬ ‫במצבה‪ ,‬מוכרת על ידי משרד הביטחון ועל‬ ‫ידי הצבא אבל לא מוכרת על ידי היחידה‪.‬‬ ‫“פואד בן אליעזר‪ ,‬שר הביטחון בזמנו‪ ,‬התנגד‬ ‫באופן חריף שנוכר כמשפחות שכולות‪ .‬אחרי‬ ‫מאבק תקשורתי הוא נכנע”‪ ,‬מספרת רנית‪.‬‬ ‫אך למרות זה‪ ,‬השייטת ניתקה קשר עם‬ ‫המשפחה‪ .‬כשאריק עוד שירת שם‪ ,‬קרוב‬ ‫משפחתו נפטר מסרטן והוא לחם ששמו יהיה‬ ‫בחדר הזיכרון של היחידה‪ .‬זה לא הצליח‪.‬‬ ‫אח”כ גם אותו לא רצו להנציח‪ .‬כמו גם את‬ ‫כל לוחמי הקישון האחרים‪.‬‬ ‫עומר‪“ :‬משרד הביטחון הכיר בזה‪ ,‬הצבא‬ ‫הכיר בזה‪ ,‬והיחידה לא הכירה‪ ,‬זה קצת מוזר‪,‬‬ ‫זה היה עבורו הדבר הכי משמעותי‪ .‬חלק‬ ‫מהצוואה שלו‪ .‬הם מנסים להתנער מאחריות‬

‫נ‬

‫ומהעובדה שמתו בגלל השירות בצבא וכך לא‬ ‫לשאת באשמה‪ .‬אני חושב שהדבר הצודק‬ ‫והנכון לעשות הוא לומר טעינו‪ .‬אם יעשו כך‪,‬‬ ‫אני באופן אישי לא אכעס ולא ארגיש רגשות‬ ‫שליליים יותר‪ .‬כך גם אמא שלי ושאר בני‬ ‫המשפחה‪ .‬תנו כבוד לאדם שתרם לצה”ל‬ ‫והיה פטריוט”‪ .‬‬ ‫עומר לא זכה כאמור להכיר את אביו‪ ,‬אך‬ ‫הדמיון ביניהם גלוי לעין‪“ .‬היה לי מזל שהוא‬ ‫נפטר כשהייתי רק בן ‪ 9‬חודשים‪ ,‬אז יצא‬ ‫שאני לא מכיר משהו אחר‪ ,‬זה לא מלחיץ‬ ‫אותי וזה לא עצוב‪ ,‬לא בא באמצע החיים‪.‬‬ ‫מכה באמצע החיים זה דבר טראומתי וקשה‬ ‫ולכן זה עדיף מבחינתי‪ .‬אני פשוט חי בלי‬ ‫אבא‪ .‬יש גאווה על מה שהיה‪ ,‬כשהייתי קטן‬ ‫ניסיתי לחקות אותו‪ ,‬כמו שתיארו לי אותו‪,‬‬ ‫אבל אין געגועים‪ .‬לא הכרתי אותו‪ ,‬לא יכול‬ ‫לומר מה היה קורה אם היה גר פה והיינו‬ ‫מנהלים חיי משפחה רגילים‪ .‬אי אפשר לאהוב‬ ‫מישהו שלא הכרת‪ ,‬אפשר להעריך אותו על‬ ‫מה שעשה ועל מי שהיה”‪.‬‬ ‫רנית‪“ :‬הייתי רוצה שיאמרו ‘אריק רוזנטל‬ ‫ושאר נספי השייטת מתו כתוצאה מרעל‬ ‫רדיואקטיבי שהיה בקישון‪ .‬אנחנו מבינים את‬ ‫זה ומכירים בו ובכול האחרים כחללי השייטת‬ ‫לכל דבר‪ .‬יש בעומר המון דברים מאריק‪ ,‬גם‬ ‫בפיזיות וגם בנפשיות‪ .‬אני ממש רואה את‬ ‫אריק בפנים שלו‪ .‬זה מדהים‪ .‬כמוהו‪ ,‬הוא ילד‬ ‫מחונן‪ ,‬מנגן בכלי מיתר‪ ,‬וגם אישיותית הוא‬ ‫אדם נעלה ויפה כמו אביו‪ .‬זה מעורר גאווה‬ ‫שהוא זכה בעוצמות האישיות האלה‪ ,‬דומה לו‬ ‫בטוב וברע”‪ .‬‬

‫חל הקישון נחשב במשך שנים לנחל המזוהם ביותר בישראל‪.‬‬ ‫במאי ‪ 2000‬חשף מגזין “‪ 7‬ימים” של ידיעות אחרונות את‬ ‫פרשת הסרטן בשייטת והעלה את הסוגיה על סדר היום‪.‬‬ ‫בעקבות מאבקם של לוחמי השייטת והלחץ הציבורי שנוצר הוחלט‬ ‫להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הקשר הסיבתי בין‬ ‫הזיהום במימי הקישון לתחלואה של החיילים והמפקדים שצללו בו‬ ‫לאורך השנים‪ .‬בשנת ‪ 2002‬הגישה הועדה את ממצאיה‪ .‬רוב חברי‬ ‫ועדת החקירה קבעו‪ ,‬כי “אין קשר סיבתי‪ ,‬משפטי והגיוני” או “קשר‬ ‫מדעי בעל מובהקות סטטיסטית” בין הצלילות בנחל לסרטן שהתגלה‬ ‫אצל ‪ 39‬מחיילי השייטת והיחידה לעבודות תת‪-‬מימיות שצללו בו‪ .‬‬ ‫בדעת מיעוט קבע יו”ר הוועדה‪ ,‬נשיא בית המשפט העליון (בדימוס)‬ ‫מאיר שמגר‪ ,‬כי “יש קשר סיבתי‪ ,‬משפטי והגיוני” בין מצב הקישון‬ ‫בתקופה הרלוונטית (שנות ה‪ 50-‬עד ‪ )1992‬למחלת הסרטן בקרב‬ ‫החיילים‪“ .‬הצוללים נשלחו לביצוע אימוניהם ולמילוי תפקידם‬ ‫למקום שהייתה סכנה לשהות בו”‪.‬‬ ‫למרות דעת הרוב‪ ,‬המליצו כל חברי הוועדה כי משרד הביטחון‬ ‫וצה”ל יכירו בצוללים שחלו בסרטן כנכי צה”ל או כנפגעים משירות‬ ‫צבאי‪ ,‬לצורך פיצויים כספיים‪ ,‬תגמולים ועוד הטבות‪ ,‬לפי חוק‬ ‫הנכים או חוק משפחות חיילים שנספו במערכה‪ .‬הרמטכ”ל דאז‪ ,‬רב‬ ‫אלוף (מיל’) משה (בוגי) יעלון‪ ,‬התחייב לקבל את המלצות הוועדה‬

‫ולנהוג לפיהן‪.‬‬ ‫על רקע מסקנות הועדה נוספו עם השנים תביעות נוספות של חיילים‬ ‫ולוחמים שטענו כי בעקבות חשיפתם למי נחל הקישון לקו בסרטן‬ ‫ובמחלות אחרות‪ 92 .‬תובעים יצאו לדרך‪ ,‬קרוב למחצית מהם נפטרו מאז‪.‬‬ ‫יותר מ‪ 40-‬חברות גדולות ורשויות נתבעו בתיק‪.‬‬ ‫לתביעות החיילים הצטרפו לאורך השנים כ‪ 120-‬בני אדם‪ ,‬שטענו‬ ‫לחשיפה כלשהי לנחל הקישון‪ ,‬לא רק כצוללנים‪ ,‬שבעקבותיה חלו‬ ‫במחלות שונות‪ .‬כ‪ 20-‬מתוכם חזרו בהם מהתביעה‪ .‬בשנת ‪ 2010‬הציע‬ ‫השופט עדי זרנקין כי הצדדים יגיעו לפשרה‪ ,‬שלפיה התובעים יפוצו‬ ‫ב‪ 14-‬מיליון שקל‪ ,‬אך הם דחו אותה‪ .‬אחד מהם אף צוטט כשאמר‪:‬‬ ‫"הצעת הפשרה יותר מסריחה ממימי הקישון”‪.‬‬ ‫לאחר שבמשך שנתיים שמע השופט זרנקין כמאה עדים‪ ,‬קרא כ‪300-‬‬ ‫חוות דעת של רופאים ומומחים‪ ,‬ניהל‪ ‬כ‪ 150-‬דיונים וכתב כ‪ 140-‬עמודים‪,‬‬ ‫החליט ביוני ‪ 2013‬לדחות‪ ‬את התביעה כולה וכתב‪“ :‬אף שהוכח‬ ‫בדיון‪ ‬שהחומרים המסוכנים הללו נמצאים במי הקישון‪ ‬וכן בבוצת‬ ‫הנחל”‪ ,‬כתב‪“ ,‬לא עלה בידי אף אחד‪ ‬מהתובעים להוכיח שחשיפתו‬ ‫הנטענת למי הקישון‪ ‬היה בכוחה לגרום למחלתו”‪ .‬כמובן שרבים‬ ‫מהתובעים שנותרו בחיים ובני משפחותיהם של אלו שהלכו לעולמם לא‬ ‫השלימו עם הכרעת הדין וחלקם ממשיכים במאבקם הציבורי למען‬ ‫הכרה מלאה גם בימים אלו‪.‬‬

‫יש לכם‬ ‫בעיות שיניים‬ ‫מורכבות?‬

‫לחבר‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫תנאי תש רגון‬ ‫ובדי לום‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫ל קת מ‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫ה‬ ‫לא‬

‫ת‬

‫שלום‬

‫לייעוץ מקצועי מהמומחים‬ ‫של "הדסה עין כרם" בתל אביב‬

‫‪ ü‬השתלות שיניים ממוחשבות‬ ‫‪ ü‬השתלות שיניים בהרדמה מלאה*‬ ‫‪ ü‬טיפול במקרים המורכבים ביותר‬ ‫‪ ü‬השתלות שיניים ביום אחד בשיטת – ‪All On 6‬‬ ‫‪ ü‬מתמחים בטיפולים אסתטים‬ ‫‪ ü‬פתרונות לפחד מרופאי שיניים (חרדה דנטלית)‬ ‫מרפאת הדסה דנט‪-‬על הינה נציגות של הדסה בתל אביב‬ ‫ופועלת בפיקוח רפואי מלא של הדסה עין כרם‪.‬‬ ‫כל הטיפולים והבדיקות מבוצעים על ידי רופאים בכירים‬ ‫בעלי תואר מומחה‪ ,‬תחת קורת גג אחת‪.‬‬ ‫המרפאה מתמחה בטיפולי שיניים מורכבים והשתלות‬ ‫שיניים בהרדמה מלאה‪.‬‬

‫* הדסה דנט‪-‬על הינה בעלת אישור מטעם משרד הבריאות לביצוע טיפולי שיניים בהרדמה כללית‬

‫המומחים של מרפאת הדסה דנט‪-‬על‪:‬‬

‫ד"ר יצחק ג'יניאו‬ ‫מומחה לשיקום הפה‪,‬‬ ‫מנהל רפואי‬

‫ד"ר צביקה לסטר‬ ‫מומחה לכירורגית פה ולסת‪,‬‬ ‫מנהל מחלקה בבי"ח פוריה‬

‫ד"ר איתן מרקוביץ‬ ‫מומחה למחלות חניכיים‬

‫ד"ר הנרייטה שגיא‬ ‫מומחית לשיקום הפה‬

‫ד"ר ברונו קריינר‬ ‫מומחה לכירורגיה פה ולסת‬

‫ד"ר חגית פניני‬ ‫מומחית לשיקום הפה‬

‫ד"ר אלישע רייכנברג‬ ‫מומחה ליישור שיניים‪,‬‬ ‫אורתודנט‬

‫ד"ר יונית שווץ לווין‬ ‫מומחית לטיפולי שורש‬

‫לברורים וקביעת תורים‪ :‬רח' דובנוב ‪ 10‬קומה ‪ ,3‬תל‪-‬אביב‬ ‫טל‪ ,03-6077223 :‬מענה טלפוני בין השעות‪ | 8:30-18:00 :‬אלי ‪ -‬מנהל קשרי לקוחות‪050-5245105 :‬‬ ‫מיקום מרכזי‬ ‫וחניה צמודה‬ ‫המרכז הרב תחומי לרפואת שיניים ‪ -‬תל‪-‬אביב‬

‫‪www.hadasadental.com‬‬

‫‪| 18‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫אובדן פיוטי‬ ‫כיצד לוקחים סיפור טראגי ומספרים אותו בחרוזים • איך זה‬ ‫לעבוד בסביבה גדושת כאב ואובדן • איזי מן מספר איך הפך‬ ‫לכותב מקאמות שכול ומנחה טקסי זיכרון •‬ ‫"זו הישראליות שלי"‪ ,‬הוא אומר‬ ‫צור טהון | צילום‪ :‬קובי קואנקס‬

‫כ‬

‫שאיזי מן מנחה טקס זיכרון‪ ,‬הוא עוטה‬ ‫עליו את חליפתו הממלכתית והכול‬ ‫אצלו מתהפך‪ .‬העדינות והצניעות‬ ‫המאפיינות אותו‪ ,‬הופכות למופע בטוח‪ ,‬נהיר‬ ‫והחלטי‪ .‬מקצוענות היא שם המשחק ואין מקום‬ ‫לטעויות‪ .‬לאחר תום הטקס‪ ,‬משיל את החליפה‬ ‫והכול חוזר לקדמותו‪ .‬בחיי היומיום איזי הוא‬ ‫אדם רגיש ומופנם‪ ,‬שלא פעם מצא עצמו מאזין‬ ‫לפינות שהוא עצמו כתב ומזיל דמעה‪ .‬במהלך‬ ‫שטף העבודה‪ ,‬הוא לא תמיד יכול להרהר‬ ‫במשמעות הנושא בו הוא עוסק‪ ,‬איך הפך עם‬ ‫השנים למעין היסטוריון של השכול‪ .‬רק בין‬ ‫הטקסים הוא מתחבר לכאב עליו הוא כותב‬

‫ואותו הוא מיטיב לתאר‪ .‬למרות שערך והגיש‬ ‫אלפי פינות ברדיו במרוצת השנים‪ ,‬לבו לא‬ ‫הקשיח במאומה‪ .‬משפט פשוט אחד‪ ,‬שאומרת‬ ‫לו אלמנה‪ ,‬נחרת בזיכרונו‪ .‬משפטים ששמע‬ ‫במשך הרבה שנים‪ ,‬כאלה שנאמרים כלאחר‬ ‫יד‪ ,‬הם אלה ששימשוהו אחר כך לכתיבת עוד‬ ‫מקאמת זיכרון‪ ,‬אחת מני רבות‪ ,‬במה שהפך‬ ‫ברבות הימים להתמחותו הכמעט בלעדית‪.‬‬ ‫כמו בהרבה התחלות אחרות‪ ,‬גם הוא נקלע‬ ‫לתחום הזה במקרה‪ .‬לפני כמעט עשרים שנה‪,‬‬ ‫בזמן ששירת במילואים ביחידת קצין חינוך‬ ‫ראשי‪ .‬דרישת הקהל וההצלחה הולידו יותר‬ ‫מ‪ 2,500-‬מקאמות זיכרון‪ ,‬והיד עוד נטויה‪.‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪19‬‬

‫לאחרונה אף יצא ספר פרי עטו‪ ,‬המאגד‬ ‫מקאמות נבחרות ממהלך השנים‪.‬‬ ‫כיצד הכול התחיל?‬ ‫“זה חיבור שנכנסתי אליו באופן מקרי‪ ,‬מבלי‬ ‫להיות בעל קשר אישי לנושא‪ .‬נקלעתי לתחום‬ ‫מבלי שתכננתי‪ .‬זה התחיל לפני ‪ 20‬שנה מזה‬ ‫שנסחפתי בלי תכנון לעבודה ביחידה להנצחת‬ ‫החייל במשרד הביטחון‪ ,‬כתבתי לטקסים‬ ‫צבאיים בהר הרצל‪ ,‬קריית שאול‪ ,‬ואחר כך גם‬ ‫התחלתי להנחות טקסים ולהקריא בעצמי את‬ ‫הטקסטים‪ .‬עם הזמן נוצר קשר עם כל שאר‬ ‫הארגונים והגופים והוזמנתי שנה אחר שנה‪.‬‬ ‫מאז לא הפסקתי לרגע לכתוב”‪.‬‬ ‫עיסוקו זה‪ ,‬במקביל לעבודתו ב”קול ישראל”‬ ‫שעיקרה בהנצחה ובמורשת‪ ,‬גררו הרבה‬ ‫מפגשים עם משפחות שכולות‪ .‬סיפוריהן הם‬ ‫שהיוו את הבסיס לכתיבתו הייחודית שמטרתה‬ ‫העיקרית לפרוט את האמירה של האבל‪,‬‬ ‫האובדן והשכול לפרוטות‪ ,‬להגיד את זה באופן‬ ‫אחר‪ ,‬מעבר לאמירה הממלכתית הרגילה‪.‬‬ ‫מה זו מקאמה?‬ ‫“זה משהו שנולד אצל הערבים עוד לפני‬ ‫תקופת הכתיבה‪ ,‬כדי להעביר סיפורים מאב‬ ‫לבנו‪ .‬מקאמות עובדות הרבה על דו משמעות‪.‬‬ ‫זה סיפור‪ ,‬שעם החריזה הופך לסיפור קליט‬ ‫יותר‪ .‬החריזה נקלטת ויוצרת ציפייה‪ .‬קל להגיד‬ ‫את הפרטים הביוגראפיים ולתאר את הנסיבות‬ ‫בצורה יבשה‪ ,‬אך אפשר גם לספר אחרת‪.‬‬ ‫כדי ליצור מקאמה יש למצוא את נקודת‬ ‫ההתייחסות‪ ,‬עליה שמים את הדגש ועליה‬ ‫בונים את הקטע‪ .‬בדרך כלל אורכה סביב‬ ‫שלוש דקות‪ .‬לי זה לוקח לפעמים חצי שעה‬ ‫לפעמים מספר ימים‪ .‬לא תמיד אני יודע על‬ ‫מה אני כותב כשאני מתחיל”‪.‬‬ ‫באיזה כלים ספרותיים משתמשים?‬ ‫“מתמקדים הרבה בחפצים‪ ,‬בצירוף‪ ,‬במילה‬ ‫אחת שנשארה‪ .‬קח למשל סיסמא כמו ‘יעמדו‬ ‫לגורלם’‪ ,‬מה זה אומר? נשמע כאילו הסרנו‬ ‫אחריות‪ ,‬אבל אנחנו כל הזמן לצדם‪ .‬דרך משפט‬ ‫או מילה של מישהו‪ ,‬אני מחפש איפה לתפוס‬ ‫את האמירה כולה‪ .‬ישנו הרבה כפל משמעות‬ ‫במקאמות‪ .‬בעזרת שימוש בביטויים יומיומיים‬ ‫בהשאלה והחזרתם למשמעות הראשונית‬ ‫שלהם‪ .‬למשל “חרב עליהם עולמם”‪ ,‬לתיאור‬ ‫קורבנות של רעידת אדמה‪ .‬קשה לנתח בדיוק‬ ‫מה נולד מאיפה‪ ,‬אבל יש דברים ששמעתי‬ ‫וחרותים אצלי‪ .‬המון תמונות רצות בראש‬ ‫ובסוף נשארה תמונה אחת‪ .‬במסגרת שחורה‪”.‬‬ ‫תן דוגמא לאיך זה עובד‪:‬‬ ‫“אם לוקחים לדוגמא את מטבע הלשון ‘הודעה‬ ‫נמסרה למשפחות’‪ .‬אותי מעניין מי זו המשפחה‪,‬‬ ‫היכן היא מתגוררת? אולי ברחוב השני‪ ,‬או‬ ‫פנייה שלישית שמאלה מהכיכר‪ .‬המטרה היא‬ ‫לתת שם ופנים למשפחות השכולות‪ ,‬זה מה‬ ‫שעושה מקאמה‪ .‬לא בשפה של נאומים‪ .‬או‬ ‫מקאמה שנקראת ‘משפחות יקרות’‪ .‬מי אלו‬ ‫המשפחות בעצם מעבר לאמירה הזו? מהי‬

‫‪| 20‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫אלמנה‬ ‫מאת‪ :‬איזי מן‬

‫ַה ַּט ַּב ַעת עֹוד ַעל ָה ֶא ְצ ַּבע‬ ‫נֹוׂשאת ֶאת ִׁש ְמָך‬ ‫וַ ֲאנִ י עֹוד ֵ‬ ‫וְ ַא ָּתה ֹלא הֹולֵ ְך וְ ֹלא ָּבא‬ ‫ּקֹור ִאים לֹו ִׂש ְמ ָחה‪.‬‬ ‫ַּבּנָ ִתיב ֶׁש ְ‬ ‫ֹלא הֹולֵ ְך וְ ֹלא ָּבא – וְ נִ ְׁש ָאר‬ ‫זִ ָּכרֹון‪ֲ .‬ע ָר ֶפל‪ .‬אֹו ְּתמּונָ ה‪.‬‬ ‫וְ ַהּזְ ַמן נֶ ְע ָצר ַאְך נִ ְמ ָׁשְך‬ ‫וַ ֲאנִ י‪ַ ,‬עד עֹולָ ם‪ַ ,‬אלְ ָמנָ ה‪.‬‬ ‫ֵּכן‪ֲ ,‬אנִ י ֹלא ֶא ְׁש ַּכח – וְ ֶאזְ ּכֹר‬ ‫וְ ָת ִמיד זֹו ֲאנִ י ֶׁש ֶּׁשּלְ ָך‬ ‫וְ ַא ָּתה ֲא ֵפלָ ה ַאְך ּגַ ם אֹור‬ ‫לּוחה‪.‬‬ ‫ַעל ָמ ָסְך ֶׁשל ִּד ְמ ָעה ְמ ָ‬ ‫עֹופ ֶרת ְׁשח ָֹרה‬ ‫אֹותּיֹות ֶׁשל ֶ‬ ‫ִ‬ ‫וְ ָה ֶא ֶבן ָק ָרה ּולְ ָבנָ ה‬ ‫וְ ַא ָּתה ּכֹה ָרחֹוק – וְ ָקרֹוב‪,‬‬ ‫וַ ֲאנִ י‪ִּ ,‬ב ְׁש ִבילְ ָך‪ַ ,‬אלְ ָמנָ ה‪.‬‬ ‫ַעל ֶח ְׁשּבֹון ַה ַח ְׁש ַמל עֹוד ָּכתּוב‬ ‫ּגַ ם ִׁש ְמָך וְ גַ ם ְׁש ִמי‪ְ .‬מ ַצ ְמ ֵרר‪...‬‬ ‫ּוברּור ֶׁש ַא ָּתה ֹלא ָּתׁשּוב‬ ‫ָ‬ ‫ַאְך ַא ָּתה ֶׁשּיָ ֵׁשן ִּבי עֹוד ֵער‪.‬‬ ‫וְ ַא ָּתה ָּכְך ַמ ְפלִ יג ַעד ֵאין סֹוף‬ ‫וְ ֶא ְצלִ י נִ ְט ְר ָפה ַה ְּס ִפינָ ה‬ ‫ִמ ָּס ִביב ִמ ְׁש ַּתּנִ ים ְּפנֵ י ַהּנֹוף‬ ‫וַ ֲאנִ י ַּבּנָ ֵמל‪ַ ,‬אלְ ָמנָ ה‪.‬‬ ‫ׁשֹומר‬ ‫ּגַ ם ַהּיֶ לֶ ד ָעלֶ יָך ֵ‬ ‫ַּב ִחּיּוְך‪ַּ ...‬ב ַּבגְ רּות‪ַּ ...‬ב ְּצלָ לִ ית‪...‬‬ ‫אֹומר‪,‬‬ ‫ית ֵ‬ ‫ׁשֹואל ֶמה ָהיִ ָ‬ ‫וְ ֵ‬ ‫וַ ֲאנִ י ְמ ַח ֶּפ ֶׂשת ִמּלִ ים‪.‬‬ ‫ִּב ְׂש ֵד ַרת ַה ַחּיִ ים ֶׁשל ַהּזְ ַמן‬ ‫יעה‪ּ ,‬כֹה ׁשֹונָ ה‬ ‫יחה‪ַ ,‬ה ְּׁש ִק ָ‬ ‫ַהּזְ ִר ָ‬ ‫ּיֹומן‬ ‫וְ ֶא ְצלִ י ְּב ַד ֵּפי ַה ָ‬ ‫ָּכְך ָּכתּוב‪ְּ ,‬ב ָכל יֹום‪:‬‬ ‫ַאלְ ָמנָ ה‪.‬‬ ‫עֹובר‬ ‫ִּכי ָּכל יֹום ֶׁשחֹולֵ ף וְ ֵ‬ ‫הּוא ָענָ ן‪ ,‬וְ ַה ֶּׁש ֶמׁש – ְק ַטּנָ ה‬ ‫זֹוהר‪ַ ,‬אְך ִחּוֵ ר‬ ‫וְ ָכל ֶרגַ ע ֵ‬ ‫עֹור ֶרת‬ ‫וַ ֲאנִ י ִמ ְת ֶ‬ ‫וַ ֲאנִ י ֹלא נִ ְר ֶּד ֶמת‪ַ .‬אלְ ָמנָ ה‪.‬‬

‫המשמעות האמיתית של ‘אלמנה’ ו’יתום’?‬ ‫קראתי פעם מקאמה בים המלח‪ ,‬בנופש של‬ ‫ארגון האלמנות והיתומים‪ ,‬ונקלט אצלי משפט‬ ‫שאמרה לי אלמנה‪ ,‬שאחרי ‪ 25‬שנים‪ ,‬היא עדיין‬ ‫מקבלת חשבונות על שם בעלה‪ .‬זה לא עזב‬ ‫לי את הראש‪ ,‬ומשם התגלגל והפך למקאמה‬ ‫שנקראת ‘על חשבון החשמל רשום שמו וגם‬ ‫שמי’‪ .‬זו הדרך בה אני עובד‪ .‬אני כל הזמן‬ ‫שומע ומעבד‪ ,‬ואחר כך זה משתחרר בכתיבה‪.‬‬ ‫לפעמים יוצאת מקאמה ממשהו ששמעתי שבע‬ ‫שנים קודם‪ ,‬פתאום זה מתחבר”‪.‬‬

‫שלוש דקות נטו‬ ‫במשך ‪ 12‬שנים‪ ,‬כתב וערך איזי מדי יום זיכרון‪,‬‬ ‫פינות הנצחה קצרות ששודרו ברדיו מדי שעה‪.‬‬ ‫כל שנה בנושא אחר‪ :‬אלמנות‪ ,‬יתומים‪ ,‬אימהות‪,‬‬ ‫אחים ועוד‪“ .‬נפגשתי עם הרבה משפחות‪,‬‬ ‫שמעתי והקלטתי מונולוגים של אימא ואישה‪,‬‬ ‫אחר כך ישבתי באולפן וערכתי את הסיפורים‬ ‫לשלוש דקות נטו‪ ,‬עם מוסיקה מתאימה‪ .‬זה‬ ‫היה עוצמתי‪ .‬כל מפגש כזה ארך יום שלם‬ ‫והמון דברים נכנסו פנימה‪ ,‬זה השפיע עלי‪ .‬אני‬ ‫בקשר עם הרבה אלמנות ויתומים מאז‪ ,‬נוצרו‬ ‫חברויות אמת עם השנים‪ ,‬ואני עדיין הולך‬ ‫לאזכרות‪ .‬מתוך המפגשים הללו נולדו הפינות‬ ‫אבל בעיקר העשייה שמעבר‪ .‬הרגשתי צורך‬ ‫לתת ביטוי נרחב יותר למה ששמעתי וחוויתי”‪.‬‬ ‫מה מושך אותך לסוג הזה של כתיבה?‬ ‫“אני מרגיש שכך באה לידי ביטוי הישראליות‬ ‫שלי‪ ,‬לדבר ולכתוב על המספר הענק של‬ ‫החללים‪ .‬זה לא מספר ערטילאי מבחינתי‪ ,‬אלה‬ ‫אנשים שממשיכים לחיות ולהתקיים‪ .‬קיבלתי‬ ‫את הרגישות הזו מאימא שלי‪ .‬אני זוכר למשל‬ ‫שנודע לה על חברה לעבודה שאיבדה את‬ ‫בעלה ונותרה עם שלושה ילדים‪ .‬היא גייסה‬ ‫את כל העולם לעזור לה‪ ,‬ישבה בלילות וסרגה‬ ‫סוודר לשלוש הבנות‪ .‬אני קיבלתי את האופי‬ ‫שלה‪ ,‬אבל אולי לא היה יוצא שום דבר מזה‬ ‫אילולא הפינות האלה והפגישות שנלוו אליהן”‪.‬‬ ‫ואיך אתה מחזיק מעמד מוקף בשכול? מתי‬ ‫אתה מתפרק?‬ ‫“זה לא משהו מקצועי וקר‪ .‬גם בי זה כמובן‬ ‫נוגע‪ .‬אני זוכר את עצמי יושב באוטו בנסיעות‬ ‫בין הטקסים שומע רדיו ומתחיל לבכות‪ .‬זה לא‬ ‫עוד שידור של יום זיכרון‪ ,‬זה משהו מעבר לזה‪.‬‬ ‫תוך כדי עשייה לא יכולתי לעשות זאת‪ ,‬אז בין‬ ‫לבין התפרקתי‪ .‬גם בטקס‪ ,‬אני מביט ממרגלות‬ ‫הבמה על אלמנה או יתום המקריאים משהו‪,‬‬ ‫זווית ראייה שאין להרבה אחרים‪ ,‬אני שומע‬ ‫אותם משתנקים‪ ,‬הקהל בוכה אבל אתה לא‬ ‫יכול להתפרק‪ .‬זה יוצא אחר כך בכתיבה של‬ ‫המקאמות‪ .‬כך זה משתחרר”‪.‬‬ ‫האם זה לא קצת ממכר?‬ ‫“זה ממלא היום אחוז גדול מהזמן שלי‪ .‬הייתי‬ ‫אולי מעדיף לכתוב על נושאים אחרים‪ ,‬יותר‬ ‫אופטימיים‪ ,‬אבל יצא מצב שאני כל כך בתוך‬

‫זה‪ ,‬שזה נהיה חלק מרכזי בתוך העיסוק‪.‬‬ ‫התמחות‪ .‬למרות שכתבתי הרבה גם על‬ ‫נושאים צבאיים שלא קשורים בשכול‪ ,‬זה מה‬ ‫שמשאיר את החותם המשמעותי ביותר”‪.‬‬ ‫והיכן נכנסת האמירה שלך?‬ ‫“אני מניח שיש פה איזושהי פרשנות‪ ,‬כמו‬ ‫בכל כתיבה‪ ,‬אבל אני מעולם לא מייצג את‬ ‫השטן וכותב בלי טיפת נימה ביקורתית‪ .‬גם‬ ‫אם מדובר במקרה שיכול היה להימנע‪ .‬הרי‬ ‫מבחינה מסוימת כל מוות יכול היה להימנע‪.‬‬ ‫אני בכלל לא נכנס לזה‪ .‬מטרתי היא לפתוח‬ ‫שער בעת נעילת שער‪ .‬גם חיי היומיום‬ ‫מתקיימים לאור התפר הזה‪ ,‬של בין שמחה‬ ‫לשכול‪ ,‬בין עצב לתקווה‪ .‬כל הזמן פוגשים‬ ‫אנשים שהשכול חתך בהם‪ .‬אומרים ‘נפל חלל’‪,‬‬ ‫אבל החלל מבחינתי נמצא בבית‪ ,‬ולא מתחת‬ ‫למצבה או בשמו של הנופל”‪.‬‬ ‫אז האוריינטציה היא היסטורית בעצם?‬ ‫“כן‪ .‬זה מנסה להתחבר כל הזמן לדברים‬ ‫האחרים שאני עושה‪ ,‬ברדיו‪ .‬זה הכול נכנס‬ ‫תחת אותה מטריה ‪ -‬סוג של הנצחה‪ ,‬חלק‬ ‫מהפסקול של המדינה‪ ,‬אבני דרך מכל הסוגים‪.‬‬ ‫מה שיושב לנו בתודעה מורכב מאינסוף‬ ‫מושגים וסיפורים כאלה‪ .‬כל אחד הרי יגדיר‬ ‫אחרת מה זו ישראליות‪ ,‬אז זו האמירה שלי‪ .‬זה‬ ‫מה שאני בוחר להבליט‪ .‬זו אמירה היסטורית‬ ‫מבחינתי במובן זה שזה סוג של העברת‬ ‫מושגי מורשת‪ ,‬העברת ידע היסטורי ומושגים‬ ‫תודעתיים מדור לדור”‪.‬‬ ‫איך בכל זאת נמנעים מאמירה שתתפרש‬ ‫כפוליטית?‬ ‫“אין כאן התייחסות לפוליטיקה מכל סוג‪,‬‬ ‫אלא רק לאנשים ולכאב שלהם‪ .‬אלמנה שלא‬ ‫מפסיקה לחיות את האובדן או שבנתה חייה‬ ‫מחדש וידעה לשמור על הזיכרון‪ .‬מה זה משנה‬ ‫מי היה השר או מה היה הלך הרוח בזמן‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪21‬‬

‫המשפחה הכותבת‬

‫האירוע? רק ההקשר האנושי מעניין אותי‪ .‬אני‬ ‫לא מתייחס לנסיבות הנפילה אלא רק לעובדה‬ ‫שיש קבר ויש אלמנה וצריך לקיים חיים‬ ‫ומשפחה‪ .‬אין אמירה שיפוטית‪ ,‬אלא רק אמירה‬ ‫של איך חיים עם השכול‪ ,‬מה עושים איתו‪,‬‬ ‫איך שומרים על הזיכרון כשחייבם לחיות‪ ,‬איך‬ ‫ממשיכים את חיי המשפחה השכולה‪ ,‬איך‬ ‫הולכים למשל בפסח לליל הסדר ובוכים אח”כ‬ ‫בחדר‪ .‬האמירה היא עצם החיים המורכבים שיש‬ ‫לנו כאן בישראל‪ -‬לזכור ולשכוח באותו זמן‪,‬‬ ‫כדי להמשיך‪ ,‬זה התפקיד שלי‪ ,‬זו השליחות‪.‬‬ ‫בדיוק כמו שאני מעביר פרטים של היסטוריה‬ ‫בפינות שלי ברדיו לאנשים שלא יודעים מהי”‪.‬‬

‫התרגשות כמקצוע‬ ‫מה גורם לך לבכות מלבד הכתיבה?‬ ‫כשאתה עוסק בנושאים כאלה למחייתך‪ ,‬אתה‬ ‫חייב להתרגש‪ .‬זו יצירה רגשית‪ ,‬אי אפשר בלי‬ ‫זה‪ .‬אני טיפוס רגשן‪ ,‬ישראלי שלא נהיה ציני‬ ‫למרות הנסיבות‪ .‬אני מזיל דמעה מדי שנה מול‬ ‫הטלוויזיה בטקס הדלקת המשואות‪ ,‬או לשמע‬ ‫סיפור אנושי על אנשים טובים‪ .‬לא מראים‬ ‫זאת הרבה בחדשות לצערי‪ ,‬אבל סיפורים של‬ ‫הצלה או תרומת כליה נוגעים לי“‪.‬‬ ‫ספר על חוויה שזכורה לך במיוחד מאחד‬ ‫הטקסים?‬ ‫“באחד הטקסים – נדמה לי של חיל השלישות‬ ‫– עלתה אחות של חלל‪ ,‬ואמרה איך במידה‬ ‫מסוימת חייה היו לגיהינום כאשר נותרה לבדה‪,‬‬ ‫לטפל בהורים‪ .‬מצד אחד היא חיה בשבילם‪,‬‬ ‫וכאשר הלכו לעולמם חשה שהיא מתחילה‬ ‫עכשיו לחיות את חייה‪ .‬זו אמירה נורא קשה‪,‬‬ ‫שהולידה אצלי – באחת המקאמות –קטע כמו‪:‬‬ ‫‘לא ברור כעת מי החי או מי המת‪ ,‬כי המת‬ ‫כל כך חי – הרי לא מפסיקים לדבר עליו‪,‬‬

‫איזי מן‪ ,‬סופר‪ ,‬כותב ומנחה טקסים צבאיים‪,‬‬ ‫משמש גם כעורך ומגיש תוכניות ברדיו‪,‬‬ ‫כבר למעלה משני עשורים‪ .‬המגיש היחיד‬ ‫עד כה ב”קול ישראל” שזכה בפרס מטעם‬ ‫הרשת המתחרה ‪ -‬גלי צה”ל‪ .‬בן ‪ ,57‬נולד‬ ‫וגדל בירושלים‪ ,‬מתגורר בשכונת טלביה‪.‬‬ ‫נשוי לטלי‪ ,‬ד”ר ומרצה לבלשנות‪ ,‬ויש להם‬ ‫ילד בן ‪ 13‬בשם נועם (“הוא הולך בעקבותיי‬ ‫ומגלה הרבה עניין בתחום‪ .‬יש לו את היכולת‬ ‫הזו‪ ,‬הוא ממשיך הדרך שלי‪ ,‬אם רק ירצה”)‪.‬‬ ‫בא ממשפחה של עיתונאים וכותבים‪ ,‬סבא‬ ‫אחד עבד בעיתון בפולין ואח”כ בעיתונים‬ ‫של אליעזר בן יהודה‪ .‬סבא שני תרגם את‬ ‫“הקפיטל’ של קארל מרקס לעברית‪ .‬שלושה‬ ‫מאחיו עבדו בתקשורת‪ ,‬הכתובה והמשודרת‪.‬‬ ‫מן כתב למעלה מ‪ 2,500 -‬מקאמות ו‪50 -‬‬ ‫שירים שהוקלטו ולא מעט טקסטים‪ ,‬קטעי‬ ‫קישור והמנונים של חילות צבאיים (כמו‬ ‫חיל השלישות ופיקוד דרום)‪ .‬הוא שידר‬ ‫עד היום ברשת ב’ אלפי פינות קבועות‬ ‫כמו‪“ :‬המאה העשרים”‪“ ,‬ימי הרדיו” ו”מדור‬ ‫חיפוש קרובים” ופרסם מספר ספרים‪,‬‬ ‫בין השאר ספר “קול ישראל מירושלים”‬ ‫על ההיסטוריה של קול ישראל‪“ ,‬עשו את‬ ‫המאה”‪ ,‬אלבום של הדברים הבולטים במאה‬ ‫שחלפה בשבעים קטגוריות שונות ו”תחדש‬ ‫פני אדמה”‪ ,‬ספר היסטוריה לרגל מאה שנים‬ ‫לקרן קיימת לישראל‪ .‬לאחר צאת הספר‪,‬‬ ‫גילה שאת הספר לרגל ‪ 50‬שנים לקק”ל כתב‬ ‫סבו‪.‬‬

‫תמונותיו נמצאות על המדף‪ ,‬או על המזנון‬ ‫ולאו דווקא תמונות האחים או האחיות או‬ ‫הנכדים מבן אחר‪ ,‬ומי שמת הם ההורים או‬ ‫האלמנה שחיים – במובן של נושמים‪ ,‬אוכלים‪,‬‬ ‫עובדים‪ ,‬אבל בחיים שלהם כבה האור‪ ,‬ואצל‬ ‫אחדים מהם גם לא יידלק לעולם’‪ .‬זה אולי‬ ‫משהו שזכור במיוחד‪ ,‬אבל כל אמירה של‬ ‫אלמנה או יתום או הורים – בעיקר כאשר הם‬ ‫מנסים לבלום את הדמעות – מרגשת ומצמררת‪.‬‬ ‫מפליא אותי איך הם – שאינם משוררים או‬ ‫כותבים מקצועיים – מרגשים דווקא במילים‬ ‫הפשוטות‪ ,‬הכי אמיתיות‪ ,‬הכי אותנטיות‪ .‬כשזה‬ ‫יוצא מהפה שלהם – זה הורג‪ ,‬זה פוצע וזה גם‬ ‫נותן המון פרופורציות לחיים”‪.‬‬ ‫איך זה באמת השפיע עליך כבן אדם‪ ,‬על‬ ‫הדרך בה אתה מביט על החיים?‬ ‫“כנראה לא במקרה נקלעתי לעיסוק הזה‪ .‬זה‬ ‫נתן לי פרספקטיבה ולימד אותי לא להתעצבן‬ ‫על שטויות‪ .‬זה עוזר לי להיות עוד יותר רגוע‬ ‫ממה שאני‪ .‬כשאתה שומע סיפורים כאלה‪ ,‬אתה‬ ‫מבין מה באמת חשוב בחיים‪ .‬אני זוכר למשל‪,‬‬ ‫את הטקס לזכר אסון הנ”ד בבקעה‪ ,‬לפני שנים‬ ‫רבות‪ .‬עמד שם אב שכול בן שמונים ב‪44-‬‬ ‫מעלות והרגליים שלו רעדו‪ .‬עמדתי מאחוריו‬ ‫והיה לי קשה להחזיק מעמד‪ .‬אז מה אני‬ ‫אתעצבן על שטויות אחרי מראה כזה? הכול זה‬ ‫הבל הבלים ולמחרת זה כבר נשכח”‪.‬‬ ‫הספר החדש שלך “על במותיך”‪ ,‬יצא לאחרונה‪.‬‬ ‫ספר עליו?‬ ‫“כתבתי כבר מספר ספרים‪ ,‬אבל זה ספר‬ ‫ראשון של מקאמות‪ .‬זו התרגשות גדולה‪.‬‬ ‫מדובר על אוסף של דברים מכל השנים‪ ,‬חלקם‬ ‫נחשפו ל‪ 100-‬איש וחלקם למאות אלפים‪156 .‬‬ ‫מקאמות מכל הסוגים והתקופות‪ .‬הן נכתבו‬ ‫בהשראתן של הרבה משפחות שבחרו בחיים‪,‬‬ ‫בצל הזיכרון‪ .‬זהו צל שמלווה אותך ולא יודעים‬ ‫אם הוא לפניך או אחריך‪ ,‬אבל הוא תמיד נמצא‬ ‫שם‪ .‬אלו מקאמות שנכתבו רק בהקשרים של‬ ‫הנצחה‪ ,‬לצורך טקס מסוים‪ ,‬ואז זה התגלגל‬ ‫הלאה‪ ,‬לשימושים נוספים‪ .‬לכל טקס נכתבת‬ ‫מקאמה חדשה‪ ,‬גם אם זה שנה אחר שנה‪.‬‬ ‫בספר נבחרו המקאמות שנוגעות לכולם‪ ,‬גם‬ ‫אם נכתבו לזכר אדם מסוים‪ .‬יש להן תוקף‬ ‫אוניברסאלי כי הן נוגעות בנושאים כמו גבורה‪,‬‬ ‫או רוח הרואית‪ .‬היום‪ ,‬כמו בתש”ח‪ .‬בכל דור‬ ‫קמים אנשים כאלה‪ .‬זה מעבר לסיפור האישי‬ ‫והכרונולוגיה האישית‪ .‬כמו באגדה”‪.‬‬ ‫עד כמה חשוב לך שיקנו את הספר?‬ ‫“זה לא הרציונל שמאחורי הכתיבה שלי‪ ,‬אבל‬ ‫חשוב לי שיימכר היטב‪ .‬זה ייתן לי הרגשה‬ ‫טובה‪ .‬הציבור עוד לא כל כך יודע על העיסוק‬ ‫הזה שלי‪ ,‬אבל אין לי ספק שהשנה ייקראו יותר‬ ‫מקאמות שכתבתי באירועים ברחבי הארץ‪,‬‬ ‫בעקבות הוצאת ספר‪ .‬אני כל פעם מקבל‬ ‫הודעה מחבר שקוראים מקאמה שלי במקום‬ ‫זה או אחר‪ ,‬וזה היופי שביצירה הזאת מבחינתי‪.‬‬ ‫לדעת שמשתמשים בזה‪ ,‬זה גם מין שכר”‪.‬‬

‫‪| 22‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫תלויה באוויר‬ ‫ציונה נתנאל תמיד הרגישה שונה‪ .‬לא מוגדרת‪ .‬כשפגשה את יוני אהבת חייה הכול התחבר‬ ‫וקיבל משמעות‪ .‬ואז הוא הלך להילחם עם הצנחנים בעזה ונהרג מאש כוחותינו‬ ‫צור טהון | צילומים‪ :‬קובי קואנקס ומתוך האוסף המשפחתי‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪23‬‬

‫צ‬

‫יונה גדלה בקרית מלאכי‪ ,‬הבכורה‬ ‫לחמישה אחים ואחיות‪ .‬משפחה מסורתית‬ ‫"פשוטה" להגדרתה‪ ,‬מתפרנסים מעסק‬ ‫משפחתי למכירת תכשיטים‪ .‬עברה מסלול דתי‪-‬‬ ‫לאומי קלאסי‪ :‬בני עקיבא‪ ,‬לימודים באולפנה‪,‬‬ ‫שנתיים שירות לאומי‪ ,‬בסופן הגיעה לעבוד‬ ‫בקדומים‪ ,‬כרכזת חברתית בפנימיית נערות‬ ‫והתגוררה ביישוב‪ .‬במקביל החלה לימודי תואר‬ ‫ראשון במדעי החברה במכללת אריאל‪" .‬הייתי‬ ‫בת ‪ .23‬לנערה דתייה קשה להכיר‪ ,‬לא מבלים‬ ‫במסיבות‪ ,‬ועבדתי רק עם בנות‪ .‬אם נפגשים‬ ‫בשלב כזה‪ ,‬זה רק לצורך הקמת בית‪ .‬אבל אני‬ ‫לא הייתי לחוצה בכלל‪ ,‬אני עושה את הדברים‬ ‫בקצב שלי‪ .‬בעיני זה משהו אלוהי כזה‪ .‬אחת‬ ‫המורות בפנימייה הציעה להכיר לי את האחיין‬ ‫שלה‪ .‬היססתי אבל בסוף נעתרתי‪ .‬הוא נשמע‬ ‫חמוד אבל משימתי כזה‪ ,‬דיבר בקצרה‪ ,‬בלי‬ ‫הקדמות‪ ,‬רצה להיפגש‪ .‬חיכיתי לו בירושלים‬ ‫וכל בחור שעבר חשבתי אולי זה הוא‪ .‬כשהגיע‬ ‫נרגעתי‪ .‬מיד הרגשתי קשר חזק‪ .‬הרגשה שהלכה‬ ‫והתעצמה‪ .‬הסתובבנו בירושלים וכבר בתום‬ ‫המפגש הראשון ידעתי שזה זה‪ .‬לא היה לי‬ ‫ספק‪ .‬יום למחרת התקשר והציע להיפגש‬ ‫שוב‪ .‬הסכמתי‪ .‬בחודשים הבאים הלך‬ ‫והתהדק הקשר‪ .‬לא נפגשנו הרבה‪,‬‬ ‫הוא היה בצבא‪ ,‬בצנחנים‪,‬‬ ‫ואני למדתי ועבדתי אבל‬ ‫השתוקקתי בסיומה של‬

‫כל פגישה לפגישה הבאה‪ .‬זה גרם לי לחשוב‬ ‫לאן הולך הקשר‪ .‬משהו היה תקוע‪ .‬יום אחד בא‬ ‫ואמר שהחליט לקחת חופשה מהצבא ולנסוע‬ ‫לתאילנד‪ .‬לבד‪ .‬לשלושה חודשים‪ .‬נפגעתי‪ .‬לא‬ ‫הבנתי איך הוא לא מנצל את זמן החופשה שלו‬ ‫כדי להיות איתי‪ .‬הסביר שהוא צריך להיות לבד‬ ‫ולקבל החלטות‪ ,‬מה הוא רוצה לעשות ואיך‬ ‫הוא רואה את החיים שלו‪ .‬הבנתי שזה חשוב‬ ‫לו אז לא התעקשתי‪ .‬כעבור שבוע חזר עם רגל‬ ‫שבורה‪ .‬עבר תאונת דרכים‪ .‬פונה לבית חולים‬ ‫מקומי ומשם הוטס לארץ‪ .‬אחרי זה סיפרו לי‬ ‫שלאחר הפציעה חשב רק עלי‪ ,‬ואמר לכולם 'אני‬ ‫נפצע בשביל ציונה'‪ .‬נותח בהדסה ואושפז שם‪.‬‬ ‫זו הייתה התקופה בה הקשר שלנו עבר למקום‬ ‫אחר‪ .‬שם חשפנו את רגשותינו לראשונה‪ .‬ביליתי‬ ‫איתו הרבה זמן‪ ,‬הכרתי את המשפחה והבנו‬ ‫שאנחנו רוצים להיות ביחד‪ .‬לתמיד"‪.‬‬

‫נערה לוחמנית‬ ‫בדצמבר ‪ 2007‬נערכה בבית הוריה של ציונה‬ ‫מסיבת האירוסין‪ .‬לשם מגיעים בני המשפחה‬ ‫הקרובים‪ ,‬מדברים דברי תורה‪ ,‬מברכים‪ ,‬נותנים‬ ‫מתנות‪" .‬מאוד חששתי מהמפגש‪ .‬ההורים שלי‬ ‫היו חוזרים בתשובה מהשנים האחרונות‪ ,‬ואילו‬ ‫יוני בא ממשפחה ירושלמית עם שורשים‬ ‫עמוקים בדת‪ .‬אבא שלו היה רב ומחנך‪ ,‬אצלנו‬ ‫במשפחה אני זו שהובלתי את הקו והייתי‬ ‫נושאת הדגל‪ ,‬אצלם זו ממש דרך חיים‪ .‬יש‬ ‫שוני מנטאלי‪ ,‬חברתי ומעמדי בין המשפחות‬ ‫וזה העסיק אותי‪ .‬כאחת שגדלה בקרית מלאכי‪,‬‬ ‫תמיד הרגשתי שמסתכלים עלי בצורה מסוימת‪,‬‬ ‫קיים סטריאוטיפ‪ ,‬למרות שלמדתי באולפנה‬ ‫שנחשבת להכי יוקרתית ואליטיסטית‪.‬‬ ‫ההחלטה להתחתן הייתה בשבוע שבו ביקשתי‬ ‫להיות לבד כמה ימים‪ ,‬בקדומים‪ ,‬להתאפס על‬ ‫עצמי‪ .‬לילה גשום‪ ,‬יוני לקח מונית בשתיים‬ ‫בלילה עם הקביים‪ ,‬והגיע אלי‪ ,‬אמר שהוא לא‬ ‫יכול יותר‪' .‬אני רוצה להתחתן איתך'"‪.‬‬ ‫הכול הלך נורא מהר‪ .‬היה ברור לשניהם שיוני‬ ‫ממשיך בצבא עוד שנים רבות‪ ,‬שאף להיות‬ ‫מ"פ ולהתקדם‪ .‬הוא אהב את זה ומאוד העריכו‬ ‫אותו‪ .‬ציונה ראתה את עצמה כרעיה של איש‬ ‫צבא‪' ,‬נעבור ממקום למקום לפי התפקיד שלו'‬ ‫דמיינה לעצמה‪ ,‬העתיד נראה ורוד מתמיד‪.‬‬ ‫החתונה נערכה בינואר ‪ 2008‬בירושלים‪ ,‬אלף‬ ‫מוזמנים‪ .‬חתונה דתית עם הפרדה בין גברים‬ ‫לנשים‪.‬‬ ‫ציונה ויוני קבעו את משכנם בקדומים‪ ,‬ליד‬ ‫הפנימייה בה עבדה‪ .‬בית יפה בכפר‪ ,‬הכול‬ ‫ירוק‪ .‬ציונה חזרה ללימודים‪ ,‬יוני טיפל בכל‬ ‫העניינים הטכניים של הבית והחליט לחזור‬ ‫קצת ללמוד בישיבה בעלי‪ ,‬בה התחנך‪.‬‬ ‫"תקופה מרגשת‪ ,‬שמחה‪ .‬נכנסתי להריון‬ ‫מיד אחרי החתונה‪ ,‬לא הספקנו לדבר‬ ‫על זה וכבר זה קרה‪ .‬המשך טבעי‬ ‫של הקשר‪ ,‬הכול קרה מאוד מהר"‪.‬‬

‫אחרי שהחלים‪ ,‬חזר יוני לגדוד‪ ,‬הפעם כסמ"פ‪.‬‬ ‫"חשבנו כבר על התפקיד הבא שלו‪ ,‬לפני‬ ‫תפקיד המ"פ‪ .‬תכננו לחזור לתאילנד‪ ,‬הפעם‬ ‫ביחד‪ .‬היעד היה אחרי שיהיה ‪ 9‬חודשים סמ"פ‬ ‫וניסע‪ .‬אני תכננתי לאחר הלידה עוד ילד‪ .‬הייתי‬ ‫בשוונג‪ .‬יוני דאג מה אני אעשה בחיים‪ ,‬שלא‬ ‫אשאב לבית ולמשפחה‪ .‬חודש אחרי הלידה‬ ‫כבר לחץ שאחזור ללימודים"‪.‬‬

‫לידה תחת אש‬ ‫מעיין נולדה בספטמבר ‪ .2008‬בשישי שלפני‬ ‫כן היו בקורס הכנה ללידה פרטי מקוצר‪.‬‬ ‫דמיון מודרך‪ .‬יוני נרדם‪ ,‬צחקו המון‪ ,‬עשו‬ ‫פרצופים אחד לשני‪ ,‬בשבת הוא היה בבית‪.‬‬ ‫כל השבת התלוננה ציונה על כאבי בטן‪,‬‬ ‫הייתה רק בשבוע ‪ .33‬השבוע החל ובישיבת‬ ‫צוות בעבודה התפתלה מכאבים‪ .‬חברה אמרה‬ ‫לה שתלך לקופת חולים‪ ,‬שם הפנו אותה מיד‬ ‫לבית חולים‪ .‬משם התגלגלו העניינים והיא‬ ‫הופנתה ללידה‪ .‬הוא היה בגבול רצועת עזה‪,‬‬ ‫תחת פצמ"רים‪ ,‬הגיע כשממש ילדה‪ .‬הוא פיזר‬ ‫את כולם‪ ,‬והיה איתה לגמרי‪" .‬חוויה עוצמתית‬ ‫מדהימה‪ ,‬שיא הביחד‪ .‬רציתי שם רק אותו‪.‬‬ ‫הייתי שבוע בבית חולים כי מעיין נולדה‬ ‫מוקדם מהצפוי והייתה פגה‪ .‬במחשבה לאחור‪,‬‬ ‫זה מה שאיפשר לו לראות אותה יותר‪ .‬הוא‬ ‫חזר לצבא ואז החלו החיים האמיתיים‪ .‬הייתי‬ ‫קצת אצל ההורים‪ ,‬ואז עלתה השאלה מה אני‬ ‫עושה עכשיו‪ .‬הם היו בעזה ויוני קפץ מדי פעם‬ ‫הביתה לבקר אבל זה לא הספיק לו‪ .‬מאוד‬ ‫התרגש מהילדה‪ ,‬היה לו מאוד קשה להיפרד‪.‬‬ ‫אלה היו רגעים של שלמות‪ .‬מאז אפשר לספור‬ ‫על יד אחת רגעים כאלה"‪.‬‬

‫לבד מול המחשב‬ ‫כשהכול מתחמם בגבול הדרומי‪ ,‬מבינים בני‬ ‫הזוג שהולך להיות משהו גדול‪ .‬יוני יורד‬ ‫דרומה עם הגדוד‪ ,‬ציונה נסעה להוריה‪ .‬לילות‬ ‫שלמים ישבה מול המחשב עם תמונות של‬ ‫החתונה ועם שירים שאהבו אבל לא מספרת‬ ‫לאף אחד‪ ,‬לא משתפת‪ .‬עוד לא התאוששה‬ ‫מהלידה וכבר נכנסה למשהו אחר‪ .‬הלם כפול‪.‬‬ ‫לילות של פחדים‪" .‬שבועיים לפני האירוע‪ ,‬יוני‬ ‫בא לבקר‪ .‬צילם את מעיין שתי תמונות‪ ,‬ראה‬ ‫איך היא מחייכת בפעם הראשונה"‪ .‬בינתיים‬ ‫רוכזו הכוחות לקראת מבצע בעזה‪ .‬שבוע לפני‬ ‫המקרה הגיע שוב לבקר ונסעו יחד להורים‬ ‫שלו‪ .‬הפרידה ממנו הפכה ליותר ויותר קשה‪.‬‬ ‫"בימים של לפני המקרה אני מתחילה לארוז‪.‬‬ ‫אני מרגישה שפה אני הורגת את יוני‪ .‬מין‬ ‫תחושה שאני כאן בגלל שאני יודעת שידפקו‬ ‫לי בדלת ואני לא רוצה להיות לבד‪ .‬אם אני‬ ‫פה אז השלמתי עם זה שיקרה לו משהו‪.‬‬ ‫איך אפשר לעשות קניות ולבלות בזמן שיש‬ ‫מלחמה"‪ .‬בימים הבאים היא מבקרת אותו‬

‫‪| 24‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫"אני לא מצליחה לראות‬ ‫זוגיות חדשה‪ .‬זה לא‬ ‫קרה עד היום‪ ,‬לא‬ ‫היה שום קשר משום‬ ‫סוג‪ .‬לגבי העתיד‪ ,‬זה‬ ‫דווקא הולך ונסגר‪ ,‬כי‬ ‫ככל שחולף הזמן יותר‬ ‫קשה לי להכניס מישהו‬ ‫לחיים‪ .‬ואם כן‪ ,‬זה בטח‬ ‫יהיה גבר סוג ב' או‬ ‫זוגיות גרועה ואם זה‬ ‫יהיה מעולה אז הוא‬ ‫בטח ימות״‬

‫על מגדל המים‬ ‫יום לפני נפילתו היה לה חלום מטורף שיוני‬ ‫נפצע‪ ,‬שהוא שותת דם על מגדל מים והיא‬ ‫לא מצליחה להגיע אליו‪" .‬התעוררתי מהחלום‬ ‫לחדשות שיש הרוג ראשון במבצע‪ .‬נלחצתי‪.‬‬ ‫הרגשתי צורך עז לחזור הביתה‪ .‬להספיק‪.‬‬ ‫כתבתי לו פתקים בהם ביקשתי שישמור על‬ ‫עצמו‪ ,‬שלא ימות‪ ,‬שאני אוהבת אותו‪ .‬רציתי‬ ‫להראות לו אותם כשיחזור‪ .‬נרדמתי עם הפתק‬ ‫והעט ביד‪ .‬עם החרדות‪ .‬הרגשתי שאני יושבת‬ ‫ומחכה להם‪ .‬התעוררתי בשבע בבוקר לשמע‬ ‫הדפיקות בדלת‪ .‬הם הגיעו‪ .‬יוני נהרג בעשר‬ ‫וחצי בלילה‪ .‬להורים שלו הגיעו בארבע וחצי‬ ‫בבוקר‪ .‬אותי לקח זמן לאתר‪ .‬צרחתי שלא יגידו‬ ‫לי כי אני כבר יודעת‪ .‬דבר ראשון שעשיתי‬ ‫זה להניק את מעיין‪ .‬המון גדול מסביבי ואני‬ ‫מניקה‪ .‬יום לפני קניתי חולצה שחורה‪ ,‬אמרתי‬ ‫לעצמי רק שלא אלבש אותה בשבעה‪ .‬וזה מה‬ ‫שקרה"‪ .‬השמועה פושטת מהר‪ .‬הבלגן גובר‪.‬‬ ‫אנשים מתחילים להגיע לבית הוריה מכל עבר‪.‬‬ ‫ציונה נאחזת בדבר היחיד בו היא מוצאת חוזק‬ ‫ בתה התינוקת‪" .‬לא עזבתי אותה לרגע‪ .‬לא‬‫הסכמתי‪ .‬זה הפך להיות הזיכרון הכי מוחשי‬ ‫שנשאר לי ממנו‪ .‬חומה שמגינה עלי‪ ,‬משהו‬ ‫שהוא רק שלנו"‪.‬‬ ‫הר הרצל‪ .‬הלוויה צבאית של כוח ועוצמה‪.‬‬ ‫כמות אנשים ענקית‪ 5,000 ,‬איש‪ .‬אותן קבוצות‬ ‫אנשים שרקדו זה מכבר בחתונה‪" .‬חיפשתי את‬ ‫עצמי כל הזמן‪ ,‬איפה המקום שהוא רק שלי‪.‬‬ ‫הרגשתי עלה נידף‪ ,‬הכול עשו בשבילי‪ .‬הכניסו‬ ‫אותי לרכב אחרי הטקס‪ ,‬נותרה בתוכי צעקה‬ ‫ענקית שלא יצאה‪ ,‬כאילו סתמו לי את הפה כי‬ ‫עכשיו זה לאומי‪ .‬כולם נפרדו ממנו על הקבר‬ ‫ואני לא יכולתי‪ .‬איך אצעק את צעקתי כשיש‬ ‫כאבים הרבה יותר גדולים וצריך להציל את‬ ‫ישובי הדרום‪ .‬שנים הלכתי עם התחושה שיש‬ ‫בי צעקה שלא נזעקה‪ .‬לקחו את זה ממני"‪.‬‬

‫לא מתמסרת‬

‫פעמיים בבסיס‪ .‬מביאה אוכל‪ .‬ברקע טילים‬ ‫ואזעקות‪" .‬שאלתי אותו אם זו פגישה אחרונה‪,‬‬ ‫והוא צחק והרגיע‪' .‬מה פתאום‪ ,‬אם יקרה משהו‬ ‫אז לשאול‪ ,‬המ"פ'‪ .‬לא הייתה אווירה קשה‪.‬‬ ‫אנשים התבדחו והתחבקו‪ ,‬לא הרגיש כמו‬ ‫מלחמה‪ .‬אח"כ אמרתי לעצמי איך לא אמרתי‬ ‫לו כמה אני אוהבת אותו"‪.‬‬

‫בהספדים שנשמעו מעל קברו הטרי של יוני‪,‬‬ ‫ניתן היה ללמוד על חייל וקצין מצטיין‪ .‬אדם‬ ‫המחויב לערכים עליהם גדל‪ ,‬שהיה מסור‬ ‫לחייליו ומוערך על ידי מפקדיו‪ .‬אך ציונה‬ ‫כדרכה‪ ,‬מסרבת להתמסר לרוח הכללית‪.‬‬ ‫יש לה דעה מעט שונה לגבי "מיהו גיבור" ומה‬ ‫סימל יוני עבורה‪" ,‬הוא היה תקתקן ברמה הכי‬ ‫גבוהה‪ .‬חיילים פחדו ממנו בקטע הזה‪ ,‬הם אמרו‬ ‫שהם מעדיפים שהרמטכ"ל יבקר אותם ורק לא‬ ‫יוני‪ .‬הוא תמיד אמר שבמלחמה אין לו פחד‬ ‫מכלום‪ ,‬רק מהדברים האלה‪ ,‬מהטעויות האלה‪,‬‬ ‫מחוסר מקצועיות או מרשלנות‪ .‬זו הייתה‬ ‫מעלתו‪ .‬היה כל כך יסודי במה שעשה ביומיום‪.‬‬ ‫בעיני זו לא חוכמה 'להיות גבר' במלחמה‪ ,‬שם‬ ‫כולם כאלה‪ ,‬החוכמה היא להיות 'ראש גדול'‬ ‫ביומיום‪ .‬זה בעיני הופך אותו לגיבור‪ ,‬הרבה‬

‫יותר מאיך הוא מת"‪.‬‬ ‫שלושה חודשים לפני שנפל‪ ,‬היה מעורב‬ ‫במקרה בו פתח את השערים במעבר הגבול‬ ‫לצורך טיפול רפואי בפצועים פלסטינים של‬ ‫הפתח מהלחימה עם החמאס‪ .‬עשה זאת למרות‬ ‫שידע שהוא עשוי להיענש על כך‪" .‬מי שלקח‬ ‫את האחריות על כך זה יוני‪.‬‬ ‫זו גבורה שאף אחד לא ידבר עליה אחרי‬ ‫שהוא נהרג בנסיבות המוות שלו‪ .‬יכול היה‬ ‫למות גם באותו רגע‪ .‬זה חשוב לי הרבה יותר‬ ‫מההתעסקות האם נהרג מאש כוחותינו או לא‬ ‫נהרג מאש כוחותינו ("אש ידידותית")‪ ,‬שזה‬ ‫דיון חשוב בפני עצמו‪ .‬כמעט מחצית מהנופלים‬ ‫במבצע הזה בעזה נהרגו מאש כוחותינו‪ .‬זה‬ ‫חלק מהמלחמה ואי אפשר למנוע את זה‬ ‫לחלוטין‪ ,‬בכל צבא‪ .‬אבל אם מסתכלים על‬ ‫קברי הנופלים בהר הרצל אפשר לחלק אותם‬ ‫לפי איך נפלו?"‪.‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪25‬‬

‫האבא שסולח‬ ‫סיפור נפילתו של יוני הופך לימים לסמל‬ ‫מבצע "עופרת יצוקה"‪ .‬נסיבות מותו מעלות‬ ‫שאלות קשות בדבר אופן הטמעת הפקודות‬ ‫בזמן לחימה ומחזירות לסדר היום הציבורי את‬ ‫המונח הטרגי "אש ידידותית"‪ .‬מכתב אישי‬ ‫שכותב אביו של יוני לחיילים שהרגו את בנו‬ ‫בשוגג‪ ,‬בו הוא מחזק את ידיהם ומעודדם שלא‬ ‫תיפול רוחם‪ ,‬מזעזע אנשים רבים המתקשים‬ ‫להבין את גדלות הרוח בסיטואציה שכזו‪.‬‬ ‫יום נפילתו של יוני‪ ,‬י' בטבת‪ ,‬נחשב לפי‬ ‫ההלכה כיום צום ואבל‪ .‬סיפורו‪ ,‬הנתפס כסמל‬ ‫"הישראליות"‪ ,‬הופך לסוג של נכס לאומי‪.‬‬ ‫ציונה מתקשה להתחבר לרוח האבל הכללי‪.‬‬ ‫היא נתונה כולה לאבלה הפרטי‪" .‬לקחו לי את‬ ‫הדבר שהוא רק שלי ‪ -‬יוני‪ .‬כולם נוגעים בו‬ ‫והוא בעצם שלי! כל אחד מספר איפה פגש‬

‫אותו פעם אחרונה‪ ,‬הדוד והאחיין הכי אהוב‬ ‫מדברים עליו‪ ,‬על מוות מקודש‪ ,‬במלחמה‪,‬‬ ‫אבל הוא שלי שלי שלי‪ ,‬בלי שום גישה‪ ,‬בלי‬ ‫ממלכתיות‪ .‬אני יודעת שהקרבנו אותו למען‬ ‫משהו‪ ,‬אבל אני לא במקום הזה‪ ,‬רק שלא ייגעו‬ ‫לי בו‪ .‬זה רק אני ומעיין‪ .‬הסתכלתי בעיניים‬ ‫שלה והיה לה מין עצב‪ .‬ישבתי לצדה‪ .‬ליטפתי‬ ‫אותה‪ .‬זה משהו של שתינו עכשיו‪ .‬במקביל‬ ‫התקשרתי ליוני כל הזמן‪ .‬לוודא שהוא מת‪.‬‬ ‫רציתי לשמוע שהוא לא עונה או לקוות שהוא‬ ‫כן יענה‪ .‬חשבתי שמשקרים לי"‪.‬‬

‫כולם הגיעו‬ ‫אחרי ההלוויה נשארה ציונה חודש שלם בחדר‬ ‫שלה ושל יוני בדירת הוריו בירושלים‪ .‬כמעט‬ ‫לא יצאה‪ .‬לא החליפה את בגדי השבעה‪ .‬רצתה‬ ‫רק לספוג אותו כמה שיותר‪ .‬לשמר את כל מה‬

‫שחוו ביחד‪ .‬כולם הגיעו אליה‪ ,‬גם הרמטכ"ל‪.‬‬ ‫אחרי שהלכו‪ ,‬חשבה מה תעשה עכשיו‪ .‬לחזור‬ ‫לקדומים לא היה ריאלי‪ .‬לחזור לעבודה לא בא‬ ‫בחשבון‪ .‬לא רצתה לחזור להורים כי מבחינתה‬ ‫היא כבר אישה נשואה ובעלת משפחה‪.‬‬ ‫הפיתרון היה להישאר בירושלים‪ .‬אחרי חודש‬ ‫וחצי שכרה דירה בגבעת משואה לא רחוק‬ ‫מהבית של יוני‪" .‬שנה וחצי לא עשיתי כלום‪.‬‬ ‫הייתי רק עם מעיין‪ .‬תהומות נפשיים‪ .‬לעכל‬ ‫את הבדידות הנוראית ואת האימהות‪ ,‬להתחיל‬ ‫להתמודד עם המצב החדש‪ .‬היו לצדי חברות‪,‬‬ ‫באו והלכו‪ .‬תחנת רכבת‪ .‬חיים מבולגנים‪ .‬לא‬ ‫ידעתי מה אני רוצה‪ ,‬לא רציתי להיות לבד‪.‬‬ ‫הייתי נזקקת‪ .‬רציתי שיתמכו בי‪ .‬הכול היה‬ ‫חדש‪ .‬מעיין התחילה לזחול בגיל חצי שנה‬ ‫והייתי חייבת הדרכה‪ .‬הקדשתי לה את כל‬ ‫כולי‪ .‬בניתי איתה את היסודות‪ ,‬ניסיתי לייצר‬ ‫משהו שהוא שלנו‪ ,‬החלטתי שאנסה שלא יהיו‬ ‫בה את המשקעים האלה‪ ,‬שתהיה חזקה רגשית‬ ‫ושאני לא אהפוך אמא חרדתית‪ .‬במקביל‬ ‫התעסקתי ביוני באובססיביות‪ .‬שלוש וחצי‬ ‫שנים לא הייתה שנייה שלא חשבתי והרהרתי‬ ‫בו‪ .‬ארבע שנים אחרי מותו לא חזרתי לעבוד‪.‬‬ ‫עשיתי עצירה על החיים‪ .‬חיפשתי את עצמי‪.‬‬ ‫מתמודדת‪ ,‬כואבת כועסת‪ .‬רציתי להיספג לתוך‬ ‫הכאב‪ ,‬רק ככה אוכל לצאת שוב החוצה (‪)...‬‬ ‫אי אפשר להגיד שאני חשה גאווה להיות‬ ‫אלמנת צה"ל אבל אני יכולה להגיד זאת ולא‬ ‫להתבייש בזה‪ .‬לזכור שזה משהו הרבה יותר‬ ‫גדול מהדבר הקטן הזה שלי‪ ,‬שזכיתי לחיות‬ ‫חיים יפים וטובים‪ ,‬חיים של אמת עם הבן אדם‬ ‫הזה‪ ,‬גם אם תקופה קצרה‪ .‬יש לנו אידיאלים‬ ‫בעולם‪ ,‬לא רק הולכים‪ ,‬חוזרים‪ ,‬חיים‪ ,‬ישנים‪,‬‬ ‫עובדים קמים אוכלים‪ ,‬היה לנו איזשהו ערך‬ ‫שהאמנו בו‪ ,‬שאנשים מתים למענו‪ ,‬לא חשבנו‬ ‫שזה יקרה לנו‪ ,‬שנגיד שאנחנו מוכנים למות‬ ‫למענו‪ .‬האמנתי בזה עד שזה פגע בי‪ ,‬אני‬ ‫מוכנה לעשות למענו הרבה אבל כשזה קרה‬ ‫לי קשה לי להתחבר לזה‪ .‬אני מאמינה בלהיות‬ ‫מוכן ללכת אחרי האמונה שלך עד הסוף‪ ,‬ואני‬ ‫יודעת שהייתי חלק ממשהו משמעותי‪ ,‬אבל‬ ‫חורה לי שזה קרה בנסיבות האלה‪ ,‬של ירי דו‬ ‫צדדי‪ .‬תוך כדי השבעה המחשבה הייתה לחבק‬ ‫ולאמץ את הלוחמים שירו‪ ,‬גם אני עשיתי את‬ ‫זה‪ ,‬אבל אחרי השבעה לא רציתי שום קשר‬ ‫אליהם‪ ,‬לא רוצה לחבק ולתת לגיטימציה לכזה‬ ‫דבר‪ ,‬עשיתי זאת רק כדי שיוכלו להמשיך‬ ‫להילחם‪ .‬ההורים של יוני נפגשו ודיברו איתם‪,‬‬ ‫ועד היום יש קשר ביניהם‪ ,‬מבחינתם‪ ,‬הם‬ ‫עדיין הבנים שלהם‪ ,‬האמונה לא התערערה‪.‬‬ ‫אני במקום אחר‪ .‬לי אין כוח נפשי לזה‪ .‬קראתי‬ ‫את התחקיר‪ ,‬יש הרבה אשמים בסיפור‪ ,‬אבל‬ ‫אף אחד לא נענש על זה כי זה קרה במלחמה‬ ‫ולא בתרגיל‪ ,‬אני מנסה לא להתעסק בזה‪ ,‬לא‬ ‫רוצה לדבר אם יפנו אלי היום‪ .‬כואב לי בטירוף‬ ‫שיוני מת ואני לא רוצה שום קשר לזה‪ ,‬כעסתי‬ ‫מאוד כי זה נשמע לי הזוי ‪ -‬אבל האסון כבר‬

‫‪| 26‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫קרה‪ ,‬לא ניתן לעשות שום דבר‪ ,‬אז כעסתי נורא‪,‬‬ ‫אבל מה יש לי לעשות עם זה‪ ,‬אין לי למי להגיד‬ ‫את זה‪ ,‬לא מצאתי את הבן אדם המסוים‪ ,‬על‬ ‫מי אני אצעק עכשיו? נציגי הצבא היו המג"ד‬ ‫או קצינת הנפגעים‪ ,‬אלף פעם הסבירו לי את‬ ‫המהלכים‪ ,‬אז מה יעזור לי אם אצעק עליהם?"‪.‬‬ ‫גם לגבי אמונתה משהו השתנה‪" .‬אני לא מחפשת‬ ‫הגדרות יותר‪ .‬פעם הייתי יותר דוסית ושמרנית‪,‬‬ ‫יותר סגורה במחשבות שלי‪ ,‬אבל משהו השתבש‬ ‫בביטחון שלי באופן כללי‪ .‬עדיין נורא מאמינה‬ ‫אבל משהו התערער״‪ .‬היא מאמצת עם הזמן‬ ‫חלום ישן ומצטרפת למסגרות של לימודי‬ ‫משחק‪ .‬נכנסת לעניין ברצינות‪ .‬בהמשך היא‬ ‫מחליטה ללמוד גם מחול‪ .‬מוצאת בזה אלמנטים‬ ‫טיפוליים ולומדת להשתמש בזה‪" .‬היום אני‬ ‫מוצאת בתנועה שאני לומדת את התשובה‪ .‬שם‬ ‫זה יוצא המון‪ ,‬זה מאוד מציף‪ .‬תמיד נורא רציתי‬ ‫ללמוד משחק אבל החיים הובילו אותי למקומות‬ ‫אחרים‪ .‬עכשיו אני מגשימה את זה‪ .‬לעשות עם‬ ‫החיים שלי משהו‪ ,‬לא לפי מה שכיוונו אותי‪,‬‬ ‫לקלף את השכבות החיצוניות וללמוד מה אני‬ ‫באמת רוצה‪ ,‬כדי לא למות בידיים ריקות‪.‬‬ ‫לעשות רק מה שהכי אמיתי ונכון לי‪ .‬האובדן‬ ‫קילף ממני את כל הקליפות וגרם לי לשאול‬ ‫את השאלות הללו‪ .‬הוא ניער אותי וגרם לי לא‬ ‫לדחות את הדברים‪ .‬להחליט שאתה קם בבוקר‬ ‫ועושה‪ .‬כמו שדגל יוני‪ .‬חבל לפספס את החיים"‪.‬‬ ‫עוד מעט תחגוג שלושים‪ .‬מתחילה לחוות את‬ ‫משבר הגיל‪ .‬כשאני שואל על עתיד המשפחה‬

‫הקטנה שלה‪ ,‬היא נשמעת נחושה‪" .‬לא מצליחה‬ ‫לראות את זה קורה‪ .‬זה לא קרה עד היום‪ ,‬לא‬ ‫היה שום קשר משום סוג‪ .‬לגבי העתיד‪ ,‬זה דווקא‬ ‫הולך ונסגר‪ ,‬כי ככל שחולף הזמן יותר קשה לי‬ ‫להכניס מישהו לחיים‪ .‬ואם כן‪ ,‬זה בטח יהיה‬ ‫גבר סוג ב' או זוגיות גרועה ואם זה יהיה מעולה‬ ‫אז הוא בטח ימות‪ .‬אף אחד גם לא יתחיל איתי‬ ‫ברחוב כי אני הולכת עם מטפחת של אישה‬ ‫נשואה‪ .‬אומנם התקצרה עם השנים אבל עדיין‬ ‫קיימת‪ .‬נראה לי שזה גם מה שאני משדרת‪.‬‬ ‫אם אני חושבת על מעיין‪ ,‬היא תשמח שיהיה‬ ‫פה גבר‪ ,‬היא גם אומרת את זה‪ .‬אני מעולם לא‬ ‫אמרתי את זה לה‪ ,‬אבל היא מודעת לאופציה‪,‬‬ ‫'תתחתני עם אבא אחר' היא אומרת‪ ,‬וכשאני‬ ‫שואלת‪' :‬את מוכנה שיהיה פה מישהו'? היא‬ ‫עונה 'כן'"‪.‬‬ ‫היום חיה ציונה חיים אינטנסיביים ומלאי עשייה‪.‬‬ ‫עובדת בעמותה שנקראת "מקום לכולם"‪,‬‬ ‫הפועלת למען שילוב אנשים עם מוגבלויות‬ ‫בחברה‪ .‬במקביל שוקדת גם על כתיבת ספר‬ ‫לילדים‪ .‬עם הזמן נושא המשחק קיבל גושפנקא‬ ‫והיא חלק מקבוצת תיאטרון "פלייבק"‪ .‬מופיעה‬ ‫על במות פעם בשבוע‪ ,‬סוף סוף מצאה את‬ ‫המקום לזעוק את הצעקה שהייתה כלואה בה‬ ‫במשך שנים‪" .‬זו לא מסגרת של אלמנות‪ ,‬למרות‬ ‫שכולם מכירים את הסיפור שלי ויודעים עלי‪ ,‬גם‬ ‫בקהל‪ .‬בהתחלה זו הייתה תראפיה אבל היום זה‬ ‫כבר יותר מקצועי‪ .‬הגעתי לשם כצופה עם חברה‬ ‫בסוף השנה הראשונה של האבל‪ ,‬הבאתי את‬

‫הסיפור שלי ואמרתי להם שלא צעקתי עדיין‪,‬‬ ‫הצעקה שלי לא נשמעה‪ .‬בחרתי שני שחקנים‬ ‫שמצאו חן בעיני והעלנו את הסיפור‪ ,‬הם בעצם‬ ‫שיקפו לי אותו על הבמה‪ .‬ידעתי שיום אחד אני‬ ‫אהיה על הבמה הזו כשחקנית‪ .‬שם זה התפרץ‬ ‫ממש‪ ,‬כל המטען הזה‪ .‬זה כמו גירוד פיזי בגוף‬ ‫שרוצה לצאת החוצה"‪ .‬הרצון שלה היום הוא‬ ‫להתעסק במשחק‪ ,‬ליצור‪ ,‬לעשות אמנות‪ ,‬בשנים‬ ‫האחרונות היא עומלת על כתיבת הצגה‪ .‬זה‬ ‫נקרא "אמרת שתחזור"‪ .‬רצתה מישהו שיחלוק‬ ‫איתה את העול וכעת היא מרגישה מוכנה‬ ‫לחשוף את סיפורה האישי מול קהל‪ .‬המחזה‬ ‫נפתח בסיטואציה של בחורה שעורכת שולחן‬ ‫יום הולדת לבעלה המת‪ .‬התאריך הוא י"ז בסיוון‪,‬‬ ‫על העוגה מונח סימן שאלה‪" .‬זו שאלה מאוד‬ ‫חזקה‪ ,‬בן כמה יוני‪ .‬אני לא יודעת איך לחשב‬ ‫את זה‪ ,‬פיזית אני יותר גדולה אבל נפשית הוא‬ ‫ענק ממני"‪ .‬המחזה מתבסס על חוויות אמיתיות‬ ‫שלה ושל מעיין‪ .‬חיים המשלבים צחוק ושמחה‬ ‫אך גם עצב וטקסיות סביב הזיכרון‪" .‬אנחנו‬ ‫חוגגות לו יום הולדת כל שנה‪ .‬מדליקות זיקוקין‬ ‫ושרות לו‪ .‬בערב שבת מדליקות נרות ביחד‪ .‬היא‬ ‫מבקשת תמיד שאבא יחזור אבל לא מגלה לי‪.‬‬ ‫למרות שהיא מבינה שזה כנראה לא יקרה‪ ,‬יש‬ ‫לה את התקווה‪ .‬יש לנו את טקס החיבוק לאחר‬ ‫ההדלקה‪ ,‬דמעות של עצב מתערבבות‪ .‬בשבת‬ ‫האחרונה היא הוציאה את התמונות שלו ופרסה‬ ‫אותן פה על השולחן בסלון‪ ,‬נישקה אותו וגם‬ ‫אני ואז שלושתנו היינו שוב ביחד"‪.‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪27‬‬

‫שכול מילים‬ ‫מה לא אומרים לאלמנה?‬

‫ציונה נתנאל זוכרת את כל הדברים המגוחכים שאמרו לה מאז שבעלה נהרג; היא יודעת שהכול בכוונה‬ ‫טובה‪ ,‬אבל כמה קלישאות ומילים ריקות אפשר לשאת‪ ,‬האם היא לא סבלה מספיק?‬

‫ה‬

‫מתי החליטו?‬

‫ייתי בת ‪ 24‬וחצי כשקיבלתי את התואר (הלא נכסף) "אלמנה"‪ .‬יוני קיבל את‬ ‫התואר ז"ל והועלה לדרגת סרן‪ .‬כחלק מהניסיון "להתרגל" למצב החדש‪ ,‬הייתי‬ ‫צריכה גם להכיל את התגובות‪ ,‬השאלות והמבטים‪.‬‬ ‫פתאום אני במרכז‪ ,‬חשופה‪ ,‬כל אחד יכול לבחון‪ ,‬להסתכל‪ ,‬לנתח‪ ,‬לצלם‪ ,‬לייעץ ולהזיז‬ ‫אותי‪ .‬לנעליים שלי איש לא היה רוצה להיכנס‪ ,‬אך מסתבר שגם "המנחמים" עומדים‬ ‫במצב חדש שבו הם צריכים למצוא את הדרך להגיב‪.‬‬ ‫יש אנשים שעד היום רואים אותי ומדברים על מזג האוויר‪ ,‬או עוברים לקצה השני‬ ‫של הרחוב‪ .‬אני עוברת אחריהם ומדגישה‪" :‬כן‪ ,‬אני אלמנה וזה לא מדבק"‪ .‬במהלך‬ ‫השבעה‪ ,‬בעודי מנסה לפלס לי את הדרך לשירותים‪ ,‬חסמה אישה נחמדה את הדלת‬ ‫ואמרה‪" :‬את לא הראשונה ולא האחרונה‪ .‬יש עוד כמוך במדינה"‪ .‬הורדתי את המים‬ ‫באסלה ואז גם הבכי שטף את הכול‪ .‬יש עוד הרבה? כמוני? במדינה?‬ ‫מאות מנחמים חתמו את השיחה איתי באמירות כמו‪" :‬את חזקה"‪" ,‬מי שנתן לך את‬ ‫הניסיון נתן לך גם כוחות"‪" ,‬באנו לחזק ויצאנו מחוזקים" או "מה אנחנו מבינים?"‪.‬‬ ‫לא ממש הבנתי מה מחזק בי‪ ,‬הרי הייתי שבר כלי‪ .‬אבל הנהנתי בראשי כמבינת דבר‬ ‫וקיבלתי על עצמי את הדין‪ .‬עברו חמש וחצי שנים והמפגש עם העולם מזמין תגובות‬ ‫מעניינות מדי יום‪.‬‬

‫"כמה זמן עבר מאז? וואו‪ 4 ,‬שנים‪ .‬זה הרבה זמן"‬ ‫ועת לשתוק‬ ‫"עת לחיות ועת למות"‬ ‫נכון‪ .‬מעמיק את הכאב‬ ‫"הזמן עושה את שלו"‬ ‫ומה אני‪ ,‬עז?‬ ‫"את צריכה לשמור על עצמך‪ ,‬בשביל הילדה"‬ ‫אני לא כזו תחרותית‬ ‫"עם כל הכבוד לאלמנה‪ ,‬להורים הכי קשה"‬ ‫כשהיא בוכה‪ ,‬אנחנו דומות‬ ‫"איזו ילדה יפה‪ ,‬היא בכלל לא דומה לך"‬ ‫לא‪ ,‬פשוט כואב לי‪ .‬אבל ממש‬ ‫"את מצוננת"?‬ ‫לא‪ .‬אני תמיד חושבת על זה‬ ‫"למה את בוכה? מה נזכרת בזה"?‬ ‫ומה עם הכישורים‬ ‫"וואו התקבלת לעבודה? זה בטח בגלל הסיפור שלך"‬ ‫שבורכתי בהם?‬ ‫כשיימצא תורם מתאים‬ ‫"מה עם אח נוסף למעיין? היא כבר גדולה"‬ ‫מכירה בייביסיטר טוב באזור?‬ ‫"אל תישארי לבד"‬ ‫יושבת על הכיסא הריק‬ ‫"איפה את בחג"?‬ ‫איך סוחטים‬ ‫"תסחטי את המדינה‪ .‬נותנים לך תיקחי‪ ,‬מרביצים לך תברחי"‬ ‫מדינה?‬ ‫אהה‪ ...‬עכשיו הבנתי‪ .‬עכשיו הכול מתחבר!‬ ‫"תגידי‪ ,‬המרירות שלך‪ ,‬זה מזה"?‬

‫הנה לקט אמירות בולטות ששמעתי‪,‬‬ ‫לצדן מה שעבר בראשי כתגובה‪:‬‬

‫ישנן גם אמירות לא מילוליות‪:‬‬

‫אז לשבת בעציץ ולחכות?‬ ‫"מפה רק תצמחי"‬ ‫שונא מתנות יחיה‬ ‫"תראי את זה כמתנה"‬ ‫בטח שכחתי את הקרניים בבית‬ ‫"דווקא לא רואים עלייך"‬ ‫גם את הכיעור שכחתי בבית‬ ‫"את נראית מעולה יחסית"‬ ‫עוד לא‪ ,‬זה עניין של כמה שניות‬ ‫"כבר יצאת מזה?"‬ ‫אחרי פילה סלמון אי אפשר לאכול טונה משימורים‬ ‫"יש עוד דגים בים"‬ ‫וואלה? מתי הוא סימס לך?‬ ‫"הוא היה רוצה שתתחתני"‬ ‫ואם נתקע לי הווייז?‬ ‫"את צריכה כבר להמשיך הלאה"‬ ‫מה פתאום‪ ,‬רווקים הרי מחפשים אלמנות‬ ‫"זה קשה למצוא מישהו"‬ ‫אנחנו לא‬ ‫"מה אנחנו מבינים"?‬ ‫כן‪ ,‬רק עם מדבקה של סוג ב'‬ ‫"אז את בעצם כמו רווקה עכשיו"?‬ ‫רוצה לנסות?‬ ‫"יש אנשים שקורים להם דברים יותר רעים"‬ ‫‪ 15‬דקות של תהילה בערך‪...‬‬ ‫"את מקבלת פרסום בעקבות זה?"‬ ‫זו גם דרך להתפרנס‬ ‫"לפחות בעיות כלכליות אין לך‪"?..‬‬ ‫רק עד שיוני חוזר‬ ‫"תגידי‪ ,‬הזכויות של משרד הביטחון זה לכל החיים?"‬ ‫אם כך‪ ,‬אז הייתי מעדיפה להפסיד‬ ‫"זכית!!!"‬ ‫מסכן ביבי‬ ‫"נבחרת!"‬ ‫כאילו‪ ,‬דה‪...‬‬ ‫"תהיי שמחה‪ ,‬למה מי מת?"‬ ‫בעיקר לא‬ ‫"טוב לך או לא"?‬ ‫יש לך עיפרון שחור‬ ‫"קומי‪ ,‬תתארגני‪ ,‬תתקלחי תתאפרי‪ .‬יהיה בסדר"‬ ‫להלוות לי?‬

‫חיבוק חונק‪ ,‬חיבוק רופף‪ ,‬חיבוק ארוך‪ ,‬חיבוק חמים‪ ,‬חיבוק קריר‪ ,‬חיבוק צבאי‪ ,‬חיבוק‬ ‫סחבקי‪ ,‬כף יד בין השכמות‪ ,‬ליטוף על הראש‪ ,‬נשיכת שפתיים ממושכת‪ ,‬מבט בוחן‬ ‫(כמה שיער יוצא לה מהמטפחת ומהאף?)‪ ,‬מבט מעריץ (יו איזה גיבורה)‪ ,‬מבט שופט‬ ‫(איך היא מרשה לעצמה להתאפר?)‪ ,‬מבט מאיץ (קדימה‪ ,‬השעון הביולוגי מתקתק)‪,‬‬ ‫מבט מתנצל (איך אנחנו חיים והוא מת)‪ ,‬הנהון בשילוב מבט מזדהה‪ ,‬הנהון בשילוב‬ ‫מבט תמיהה‪ ,‬החזקת היד שלי חזק חזק עד כדי השארת סימן‪.‬‬ ‫ביום הזיכרון האחרון‪ ,‬עד שמצאתי מקום ליד הקבר‪ ,‬נעמדתי בצד בשקט‪ .‬נשמתי‪,‬‬ ‫ספגתי לתוכי את האהבה של כולם‪ .‬מסביבי התקבצו כשלושים נערי "תגלית" לבושים‬ ‫חולצה לבנה ומדבקת "יזכור" על דש בגדם‪ .‬בראשם עמדה מדריכת טיולים עם‬ ‫שנורקל‪ ,‬סנדלי שורש וחולצה של "העם עם הגולן" ושאלה בתמימות‪" :‬איך את‬ ‫קשורה אליו? "איך אני קשורה? אני אשתו"‪ .‬ואותה חביבה ענתה "הו‪ ,‬איזה זכות‬ ‫להיות אלמנה של כזה אדם"‪" .‬רוצה להחליף סטאטוס?"‪ ,‬שאלתי‪ .‬היא שתקה‪.‬‬ ‫ואני‪ ,‬מה בסך הכול רציתי‪ ,‬מה ביקשתי‪ .‬שיקשיבו לי‪ .‬שיאמינו לי‪ .‬שידברו איתי‪.‬‬ ‫שישתקו איתי‪ .‬שיחזירו את מה שאבד‪ .‬מותר להגיד‪ .‬מותר לשתוק‪ .‬רצוי להיות‪ ,‬לחבק‪,‬‬ ‫להסתכל בעיניים‪ .‬אפשר לומר לי הכול‪ ,‬מה שיוצא‪ .‬אל הלב שלי כבר קשה להיכנס‪,‬‬ ‫אבל מילים‪ ,‬הן פוצעות‪ ,‬חודרות‪ ,‬נחרטות וכשהן יוצאות מהלב הן גם נכנסות אל הלב‪.‬‬ ‫רק אל תגידו לי ש"תם הטקס"‪.‬‬ ‫קהלת אמר‪ :‬יש עת לכל זמן ועת לכל חפץ‪ .‬עת ללדת ועת לשתוק‪ .‬עת לעשות ועת‬ ‫לדבר‪ .‬עת לספוד ועת לרקוד‪ .‬עת לחבק ועת לרחק מחבק‪ .‬עת מלחמה ועת שלום‪.‬‬

‫‪| 28‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫כתבו עלינו‬

‫מלגות ליתומי צה”ל‬ ‫תושבי ירושלים‬ ‫האוניברסיטה העברית בירושלים‬ ‫מעניקה מלגות מהקרן ע”ש‬ ‫דניאל ואליהו אוסטר ז”ל‬ ‫(תרומת הגב’ יוליה אוסטר ז”ל)‬ ‫לשנת הלימודים תשע”ה‪.‬‬

‫לוועדת השקעות‬ ‫של הארגון‬ ‫דרושים‬ ‫מתנדבים‬ ‫בעלי ניסיון והסמכה בתחום שוק ההון‬ ‫המעוניינים לקחת חלק בתהליך קבלת‬ ‫ההחלטות על השקעות כספי הארגון‬

‫הקרן מיועדת לתלמידי האוניברסיטה העברית‪,‬‬ ‫תושבי ירושלים בלבד‪ ,‬שהם נכי צה”ל או בנים‬ ‫למשפחות שכולות ממלחמות ישראל‪.‬‬ ‫רשאים לפנות סטודנטים הלומדים לתואר בוגר‬ ‫בהיקף לימודים מלא או סטודנטים הלומדים‬ ‫לתואר מוסמך בהיקף של לפחות ‪.50%‬‬ ‫יש לפנות למדור הסיוע עד ליום ‪ 31‬ביולי ‪.2014‬‬

‫*‬ ‫לפרטים נוספים אנא פנו למדור הסיוע‪,‬‬ ‫האגף למנהל תלמידים‪ ,‬בניין‬ ‫גולדשמידט ‪ ,‬הר הצופים‪ ,‬ירושלים‬ ‫‪91905‬‬ ‫*‬ ‫קבלת קהל‪ :‬ימים א’‪-‬ה’ בין השעות‬ ‫‪11:00-13:00‬‬

‫לפרטים נוספים יש ליצור קשר עם‬ ‫משרדי הארגון‬ ‫בטל׳‪03-6918403 :‬‬

‫מענה טלפוני‪ :‬בין השעות ‪,11:00-13:00‬‬ ‫בטלפון‪02-5882881 :‬‬ ‫‪http://pnyot.huji.ac.il/mador_siua‬‬

‫‪| 30‬‬

‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬

‫נפרדו מאיתנו‬ ‫אבן פז טובה‬ ‫אדובי סולטנה בת ים‬ ‫אולפן יפה תל אביב‪-‬יפו‬ ‫אלימלך רינה אשקלון‬ ‫ארליך שרה נתניה‬ ‫בוגין גילה כפר מל”ל‬ ‫בנדל שולמית רמת השרון‬ ‫בני לבנה חיפה‬ ‫גוגנהיים שרה רמת גן‬ ‫גילה מרים רמלה‬ ‫גראפי שושנה תל מונד‬ ‫דהן רחל חיפה‬ ‫דונגי אהובה תל אביב‪-‬יפו‬ ‫וליץ מרים חולון‬ ‫יונה אלוירה ערד‬ ‫כהן ג’וליה חולון‬ ‫לוינסקי רחל תל אביב‪-‬יפו‬ ‫ליפשיץ נחמה מבשרת ציון‬ ‫מישאל שמחה רמת גן‬ ‫ניילינגר‪ ‬קלרה חיפה‬ ‫רופ שמואלי יפה פתח תקווה‬ ‫שופט רחל חיפה‬ ‫חדרה‬

‫דרושות‬ ‫מתנדבות‬ ‫ל”אלמנה למען אלמנה”‬ ‫לפרטים נא לפנות לרגינה‬ ‫‪ 03-6918403‬שלוחה ‪5‬‬ ‫‪regina@idfwo.org‬‬

‫יתכנ‬ ‫‪5%‬‬

‫לפר‬

‫הרו‬

‫ים המלח‬ ‫הוד ים המלח‬ ‫ישרוטל ים המלח‬ ‫הרודס ים המלח )לאונרדו פלאזה לשעבר(‬ ‫דיוויד )מרידיאן ים המלח(‬ ‫ספא קלאב ים המלח‬ ‫קראון פלאז'ה ים המלח‬ ‫ישרוטל גנים‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪419‬‬ ‫‪625‬‬ ‫‪548‬‬ ‫‪456‬‬ ‫‪449‬‬ ‫‪486‬‬ ‫‪444‬‬

‫גרנד קורט ירושלים‬ ‫לאונרדו ירושלים‬ ‫נווה אילן ירושלים‬ ‫פרימה רויאל ירושלים‬ ‫דן ירושלים‬ ‫ישרוטל כרמים‬ ‫ענבל‬ ‫קראון פלאז'ה ירושלים‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪440‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪445‬‬ ‫‪429‬‬ ‫‪466‬‬ ‫‪929‬‬ ‫‪709‬‬ ‫‪355‬‬

‫דן פנורמה ירושלים‬ ‫המלכים ירושלים‬ ‫כינר‪ -‬סובב כינרת‬ ‫פרימה פאלאס ירושלים‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪478‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪425‬‬ ‫‪304‬‬

‫ירושלים‬

‫גלאט‬

‫יתכנו שינויי במחזורי המכירה‪ -‬לפי הוראת המלון‬ ‫‪ 5%‬הנחה במעמד חיוב כרטיס אשראי חבר וב‪ 4-‬תשלומים שווים‬

‫לפרטים והזמנות חייגו למועדון השקם ‪ 03-5121490‬או ‪ 03-6949717‬טל"ח‬ ‫אילת‬ ‫הרודס ויטאליס‬ ‫הילטון מלכת שבא אילת‬ ‫ישרוטל ים סוף אילת‬ ‫ישרוטל רויאל ביץ' אילת‬ ‫ישרוטל ספורט קלאב אילת‬ ‫ישרוטל המלך שלמה אילת‬ ‫לאונרדו קלאב אילת‬ ‫מרידיאן אילת‬ ‫מג'יק פאלאס אילת‬ ‫פרימה מיוזיק אילת‬ ‫קיסר אילת‬ ‫קורל ביץ ‪U‬‬ ‫קראון פלאז'ה אילת‬ ‫לה פלאיה‬ ‫רימונים אילת‬ ‫אורכידיאה הריף אילת‬ ‫קלאב הוטל‬ ‫רימונים סנטרל פארק‬

‫רשת אסטרל ‪ -‬אילת‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪638‬‬ ‫‪469‬‬ ‫‪344‬‬ ‫‪542‬‬ ‫‪388‬‬ ‫‪370‬‬ ‫‪339‬‬ ‫‪417‬‬ ‫‪327‬‬ ‫‪257‬‬ ‫‪339‬‬ ‫‪501‬‬ ‫‪327‬‬ ‫‪225‬‬ ‫‪363‬‬ ‫‪351‬‬ ‫‪289‬‬ ‫‪248‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪284‬‬

‫אסטרל סיסייד‬ ‫אסטרל וילג'‬ ‫אסטרל מרינה אילת‬ ‫אסטרל קורל אילת הכל כלול‬ ‫אסטרל נירוונה אילת הכל כלול‬

‫‪248‬‬ ‫‪248‬‬

‫הוד ים המלח‬ ‫ישרוטל ים המלח‬ ‫הרודס ים המלח )לאונרדו פלאזה לשעבר(‬ ‫דיוויד )מרידיאן ים המלח(‬ ‫ספא קלאב ים המלח‬ ‫קראון פלאז'ה ים המלח‬ ‫ישרוטל גנים‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪419‬‬ ‫‪625‬‬ ‫‪548‬‬ ‫‪456‬‬ ‫‪449‬‬ ‫‪486‬‬ ‫‪444‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪440‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪445‬‬ ‫‪429‬‬ ‫‪466‬‬ ‫‪929‬‬ ‫‪709‬‬ ‫‪355‬‬

‫דן פנורמה ירושלים‬ ‫המלכים ירושלים‬ ‫כינר‪ -‬סובב כינרת‬ ‫פרימה פאלאס ירושלים‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪478‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪425‬‬ ‫‪304‬‬

‫ים המלח‬

‫ירושלים‬

‫גלאט‬

‫מרכז‬

‫אפריל‬

‫‪266‬‬ ‫‪266‬‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬ ‫‪748‬‬ ‫‪616‬‬ ‫‪433‬‬ ‫‪633‬‬ ‫‪507‬‬ ‫‪479‬‬ ‫‪468‬‬ ‫‪516‬‬ ‫‪430‬‬ ‫‪327‬‬ ‫‪420‬‬ ‫‪646‬‬ ‫‪430‬‬ ‫‪295‬‬ ‫‪461‬‬ ‫‪438‬‬ ‫‪347‬‬ ‫‪340‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪638‬‬ ‫‪469‬‬ ‫‪344‬‬ ‫‪542‬‬ ‫‪388‬‬ ‫‪370‬‬ ‫‪339‬‬ ‫‪417‬‬ ‫‪327‬‬ ‫‪257‬‬ ‫‪339‬‬ ‫‪501‬‬ ‫‪327‬‬ ‫‪230‬‬ ‫‪363‬‬ ‫‪351‬‬ ‫‪289‬‬ ‫‪248‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪372‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪284‬‬

‫‪360‬‬

‫אפריל‬

‫מאי‬

‫‪266‬‬ ‫‪266‬‬

‫‪360‬‬ ‫‪354‬‬ ‫‪354‬‬

‫‪248‬‬ ‫‪248‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪573‬‬ ‫‪723‬‬ ‫‪732‬‬ ‫‪608‬‬ ‫‪599‬‬ ‫‪692‬‬ ‫‪574‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪419‬‬ ‫‪625‬‬ ‫‪548‬‬ ‫‪456‬‬ ‫‪449‬‬ ‫‪486‬‬ ‫‪444‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪440‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪451‬‬ ‫‪456‬‬ ‫‪536‬‬ ‫‪1029‬‬ ‫‪879‬‬ ‫‪468‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪440‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪445‬‬ ‫‪429‬‬ ‫‪466‬‬ ‫‪929‬‬ ‫‪709‬‬ ‫‪355‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪478‬‬ ‫‪456‬‬ ‫‪571‬‬ ‫‪501‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪478‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪425‬‬ ‫‪304‬‬

‫סופ"ש‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬ ‫‪748‬‬ ‫‪616‬‬ ‫‪433‬‬ ‫‪633‬‬ ‫‪507‬‬ ‫‪479‬‬ ‫‪468‬‬ ‫‪516‬‬ ‫‪430‬‬ ‫‪327‬‬ ‫‪420‬‬ ‫‪646‬‬ ‫‪430‬‬ ‫‪331‬‬ ‫‪461‬‬ ‫‪438‬‬ ‫‪347‬‬ ‫‪340‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪638‬‬ ‫‪469‬‬ ‫‪344‬‬ ‫‪542‬‬ ‫‪388‬‬ ‫‪370‬‬ ‫‪339‬‬ ‫‪417‬‬ ‫‪327‬‬ ‫‪257‬‬ ‫‪339‬‬ ‫‪501‬‬ ‫‪327‬‬ ‫‪254‬‬ ‫‪363‬‬ ‫‪351‬‬ ‫‪289‬‬ ‫‪248‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪372‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪284‬‬

‫‪360‬‬

‫מאי‬

‫יוני‬

‫‪266‬‬ ‫‪266‬‬

‫‪360‬‬ ‫‪354‬‬ ‫‪354‬‬

‫‪248‬‬ ‫‪248‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪573‬‬ ‫‪723‬‬ ‫‪732‬‬ ‫‪608‬‬ ‫‪599‬‬ ‫‪692‬‬ ‫‪574‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪362‬‬ ‫‪539‬‬ ‫‪468‬‬ ‫‪394‬‬ ‫‪388‬‬ ‫‪419‬‬ ‫‪383‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪440‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪451‬‬ ‫‪456‬‬ ‫‪536‬‬ ‫‪1029‬‬ ‫‪879‬‬ ‫‪468‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪440‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪445‬‬ ‫‪429‬‬ ‫‪466‬‬ ‫‪929‬‬ ‫‪709‬‬ ‫‪355‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪478‬‬ ‫‪456‬‬ ‫‪571‬‬ ‫‪501‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪478‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪425‬‬ ‫‪304‬‬

‫סופ"ש‬

‫אמצ"ש‬

‫סופ"ש‬ ‫‪748‬‬ ‫‪616‬‬ ‫‪433‬‬ ‫‪633‬‬ ‫‪507‬‬ ‫‪479‬‬ ‫‪468‬‬ ‫‪516‬‬ ‫‪430‬‬ ‫‪327‬‬ ‫‪420‬‬ ‫‪646‬‬ ‫‪430‬‬ ‫‪348‬‬ ‫‪461‬‬ ‫‪438‬‬ ‫‪347‬‬ ‫‪340‬‬

‫‪502‬‬ ‫‪889‬‬ ‫‪502‬‬ ‫‪515‬‬ ‫‪634‬‬ ‫‬‫‪511‬‬ ‫‪447‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪372‬‬

‫פסח‬ ‫אמצ"ש‪+‬סופ"ש‬ ‫‪580‬‬

‫‪360‬‬ ‫‪354‬‬ ‫‪354‬‬

‫‪555‬‬ ‫‪555‬‬ ‫‪555‬‬ ‫‪555‬‬

‫‪360‬‬

‫יוני‬

‫פסח‬ ‫אמצ"ש‪+‬סופש‬ ‫‪868‬‬ ‫‪848‬‬ ‫‪596‬‬ ‫‪871‬‬ ‫‪698‬‬ ‫‪659‬‬ ‫‪622‬‬ ‫‪685‬‬ ‫‪571‬‬ ‫‪442‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪494‬‬ ‫‪623‬‬ ‫‪631‬‬ ‫‪525‬‬ ‫‪516‬‬ ‫‪597‬‬ ‫‪498‬‬

‫פסח‬ ‫אמצ"ש‪+‬סופש‬ ‫‪680‬‬ ‫‪857‬‬ ‫‪868‬‬ ‫סגור למכירה‬ ‫‪711‬‬ ‫‪822‬‬ ‫סגור למכירה‬

‫סופ"ש‬ ‫‪440‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪451‬‬ ‫‪456‬‬ ‫‪536‬‬ ‫‪1029‬‬ ‫‪879‬‬ ‫‪468‬‬

‫פסח‬ ‫אמצ"ש‪+‬סופש‬ ‫‪510‬‬ ‫‪588‬‬ ‫‪621‬‬ ‫‪627‬‬ ‫סגור למכירה‬ ‫‪1244‬‬ ‫סגור למכירה‬ ‫‪589‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪478‬‬ ‫‪456‬‬ ‫‪571‬‬ ‫‪501‬‬

‫פסח‬ ‫אמצ"ש‪+‬סופש‬ ‫סגור למכירה‬ ‫‪627‬‬ ‫סגור למכירה‬ ‫סגור למכירה‬

‫סופ"ש‬

‫פסח‬ ‫אמצ"ש‪+‬סופש‬

‫מרכז‬

‫אורכידאה ת"א‬ ‫דניאל הרצליה‬ ‫דן פנורמה ת"א‬ ‫ווסט ת"א )ארוחה חלבית(‬ ‫כפר המכביה‬ ‫לאונרדו בוטיק ת"א )מלון לזוגות(‬ ‫קראון סיטי סנטר ת"א‬ ‫רמדה נתניה‬ ‫רנסנס ת"א‬

‫צפון‬ ‫אסיינדה‬ ‫אורכידאה הבית בגליל‬ ‫גולדן קראון נצרת‬ ‫הגושרים‬ ‫כפר גלעדי‬ ‫כנען ספא צפת‬ ‫לאונרדו חיפה‬ ‫לאונרדו טבריה‬ ‫לאונרדו פלאז'ה טבריה‬ ‫לאונרדו קלאב טבריה‬ ‫מצפה הימים‬ ‫מרום גולן‬ ‫פסטורל כפר בלום‬ ‫פרימה גליל טבריה‬ ‫קרלטון נהריה‬ ‫קלאב חוף התמרים עכו‬ ‫רימונים צפת‬ ‫רימונים נווה אטיב‬ ‫רימונים גלי כינרת טבריה‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪587‬‬ ‫‪494‬‬ ‫‪480‬‬ ‫‪723‬‬ ‫‪324‬‬ ‫‪729‬‬ ‫‪655‬‬ ‫‪656‬‬ ‫‪592‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪413‬‬ ‫‪589‬‬ ‫‪349‬‬ ‫‪416‬‬ ‫‪295‬‬ ‫‪602‬‬ ‫‪361‬‬ ‫‪334‬‬ ‫‪355‬‬ ‫‪351‬‬ ‫‪606‬‬ ‫‪383‬‬ ‫‪583‬‬ ‫‪273‬‬ ‫‪303‬‬ ‫‪361‬‬ ‫‪361‬‬ ‫‪284‬‬ ‫‪603‬‬

‫אפריל‬

‫סופ"ש‬ ‫‪573‬‬ ‫‪723‬‬ ‫‪732‬‬ ‫‪608‬‬ ‫‪599‬‬ ‫‪692‬‬ ‫‪574‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪419‬‬ ‫‪625‬‬ ‫‪548‬‬ ‫‪456‬‬ ‫‪449‬‬ ‫‪486‬‬ ‫‪444‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪440‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪451‬‬ ‫‪456‬‬ ‫‪536‬‬ ‫‪1029‬‬ ‫‪879‬‬ ‫‪468‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪440‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪445‬‬ ‫‪429‬‬ ‫‪466‬‬ ‫‪929‬‬ ‫‪709‬‬ ‫‪355‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪478‬‬ ‫‪456‬‬ ‫‪571‬‬ ‫‪501‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪478‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪425‬‬ ‫‪304‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪587‬‬ ‫‪548‬‬ ‫‪506‬‬ ‫‪723‬‬ ‫‪568‬‬ ‫‪729‬‬ ‫‪655‬‬ ‫‪721‬‬ ‫‪612‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪485‬‬ ‫‪878‬‬ ‫‪395‬‬ ‫‪416‬‬ ‫‪380‬‬ ‫‪777‬‬ ‫‪422‬‬ ‫‪410‬‬ ‫‪491‬‬ ‫‪438‬‬ ‫‪904‬‬ ‫‪465‬‬ ‫‪739‬‬ ‫‪334‬‬ ‫‪392‬‬ ‫‪395‬‬ ‫‪491‬‬ ‫‪328‬‬ ‫‪764‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪587‬‬ ‫‪494‬‬ ‫‪480‬‬ ‫‪723‬‬ ‫‪324‬‬ ‫‪729‬‬ ‫‪655‬‬ ‫‪656‬‬ ‫‪592‬‬

‫מאי‬

‫סופ"ש‬ ‫‪573‬‬ ‫‪723‬‬ ‫‪732‬‬ ‫‪608‬‬ ‫‪599‬‬ ‫‪692‬‬ ‫‪574‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪362‬‬ ‫‪539‬‬ ‫‪468‬‬ ‫‪394‬‬ ‫‪388‬‬ ‫‪419‬‬ ‫‪383‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪440‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪451‬‬ ‫‪456‬‬ ‫‪536‬‬ ‫‪1029‬‬ ‫‪879‬‬ ‫‪468‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪440‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪445‬‬ ‫‪429‬‬ ‫‪466‬‬ ‫‪929‬‬ ‫‪709‬‬ ‫‪355‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪478‬‬ ‫‪456‬‬ ‫‪571‬‬ ‫‪501‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪478‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪425‬‬ ‫‪304‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪587‬‬ ‫‪548‬‬ ‫‪506‬‬ ‫‪723‬‬ ‫‪568‬‬ ‫‪729‬‬ ‫‪655‬‬ ‫‪721‬‬ ‫‪612‬‬

‫אמצ"ש‬ ‫‪587‬‬ ‫‪494‬‬ ‫‪480‬‬ ‫‪723‬‬ ‫‪324‬‬ ‫‪729‬‬ ‫‪655‬‬ ‫‪656‬‬ ‫‪592‬‬

‫יוני‬

‫סופ"ש‬ ‫‪494‬‬ ‫‪623‬‬ ‫‪631‬‬ ‫‪525‬‬ ‫‪516‬‬ ‫‪597‬‬ ‫‪498‬‬

‫פסח‬ ‫אמצ"ש‪+‬סופש‬ ‫‪680‬‬ ‫‪857‬‬ ‫‪868‬‬ ‫סגור למכירה‬ ‫‪711‬‬ ‫‪822‬‬ ‫סגור למכירה‬

‫סופ"ש‬ ‫‪440‬‬ ‫‪427‬‬ ‫‪451‬‬ ‫‪456‬‬ ‫‪536‬‬ ‫‪1029‬‬ ‫‪879‬‬ ‫‪468‬‬

‫פסח‬ ‫אמצ"ש‪+‬סופש‬ ‫‪510‬‬ ‫‪588‬‬ ‫‪621‬‬ ‫‪627‬‬ ‫סגור למכירה‬ ‫‪1244‬‬ ‫סגור למכירה‬ ‫‪589‬‬

‫סופ"ש‬ ‫‪478‬‬ ‫‪456‬‬ ‫‪571‬‬ ‫‪501‬‬

‫פסח‬ ‫אמצ"ש‪+‬סופש‬ ‫סגור למכירה‬ ‫‪627‬‬ ‫סגור למכירה‬ ‫סגור למכירה‬

‫סופ"ש‬ ‫‪587‬‬ ‫‪548‬‬ ‫‪506‬‬ ‫‪723‬‬ ‫‪568‬‬ ‫‪729‬‬ ‫‪655‬‬ ‫‪721‬‬ ‫‪612‬‬

‫פסח‬ ‫אמצ"ש‪+‬סופש‬ ‫סגור למכירה‬ ‫‪754‬‬ ‫סגור למכירה‬ ‫‪868‬‬ ‫‪782‬‬ ‫סגור למכירה‬ ‫‪760‬‬ ‫סגור למכירה‬ ‫סגור למכירה‬

‫פסח‬ ‫אמצ"ש‪+‬סופש‬ ‫סגור למכירה‬ ‫סגור למכירה‬ ‫סגור למכירה‬ ‫סגור למכירה‬ ‫סגור למכירה‬ ‫סגור למכירה‬ ‫‪581‬‬ ‫‪565‬‬ ‫סגור למכירה‬ ‫‪602‬‬ ‫‪1075‬‬ ‫סגור למכירה‬ ‫סגור למכירה‬ ‫סגור למכירה‬ ‫‪539‬‬ ‫‪505‬‬ ‫‪675‬‬ ‫‪452‬‬ ‫‪977‬‬

‫ מיכל שילאור‬:‫צילום‬

www.idfwo.org

54052

03-6918403

| w w w. i d f w o . o r g