גליון מס 68 לדפוס

‫יולי ‪ 2015‬גיליון ‪68‬‬

‫הביטאון‬

‫כבר שנה‬

‫שתי אלמנות שנאבקות בבדידות ומנצחות‪ ,‬לפעמים ‪6‬‬ ‫היתומה שרצתה להתרחק וכמעט נהרגה ‪14‬‬ ‫יום הזיכרון הראשון שלי ‪18‬‬

‫פרויקט מיוחד‬

‫שנה לצוק איתן‬

‫צילום‪ :‬קובי קואנקס‬

‫‪ 68‬תוכן‪:‬‬

‫יתומי הארגון באולפן עם מירי מסיקה‪ ,‬בהקלטת שיר לקראת יום הזיכרון‪.‬‬

‫לא בורחות‬ ‫מיכל קידר ושגית גרינברג כבר לא מפחדות מ"מה יגידו" ‪6‬‬

‫הדרך הביתה‬ ‫זאביק עציון נהרג בעוטף עזה‪ ,‬מעיין בתו ניצלה בנפאל ‪14‬‬

‫לא תם הטקס‬ ‫יתומי ״צוק איתן״ מתמודדים לראשונה עם יום הזיכרון ‪18‬‬

‫יום כיף שנתי‬ ‫עוצמה פסח‬ ‫כתבו עלינו‬ ‫נפרדו מאיתנו‬

‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬

‫בשער‪ :‬מיכל קידר ושגית גרינברג בשיח לוחמות‪ .‬יו”ר הארגון‪ :‬נאוה שהם‪-‬סולן • מנכ”ל הארגון‪ :‬יובל ליפקין • עורכי העיתון‪ :‬גיל טבת • צור טהון • מערכת‪ :‬נאוה שהם‪-‬‬ ‫סולן‪ ,‬יובל ליפקין‪ ,‬מעיין אוחנה‪ ,‬רחלי ציפר‪ ,‬אסף מוסמן • עיצוב גראפי‪ :‬סטודיו רון ידלין‪ ,‬עדי רמות • מפיק‪ :‬אסף מוסמן • צילום‪ :‬קובי קואנקס • כתובת הארגון‪:‬‬ ‫רחוב אורנים ‪( 1‬מ‪.‬מסחרי רמת אילן) גבעת שמואל ‪ • 54052‬טלפון‪ 03-6918403 :‬דוא”ל‪ • office@idfwo.org :‬אתר הארגון‪www.idfwo.org :‬‬

‫שנה לצוק איתן‬ ‫‪ 2‬הביטאון‬

‫יד ביד‬

‫נאוה שהם‪-‬סולן‬ ‫חברות וחברים יקרים‪,‬‬

‫שנה עברה מאז תחילתו של מבצע "צוק איתן"‪ .‬בשנה המסויטת הזו‪ ,‬עשינו ככל שיכולנו להקל במה‬ ‫שניתן ולקבל אלינו באהבה את האלמנות והיתומים שהצטרפו למשפחת השכול בעל כורחן‪ .‬אני מקווה‬ ‫שהצלחנו להקל עליהם ולו במעט‪.‬‬ ‫בעוד קולות המבצע האחרון עדיין מהדהדים‪ ,‬חוזרים ונשמעים הדיבורים על עוד "סיבוב לחימה בקיץ"‬ ‫או "תהיה עוד מלחמה בלבנון‪ ,‬השאלה היא רק מתי"‪ .‬הדיבורים האלה כאל "המובן מאליו" מצמררים‬ ‫אותי‪ .‬אנחנו שחווים שוב ושוב את רגעי האימה ואת המחיר הנורא‪ ,‬לא יכולים לקבל את הוודאות שבה‬ ‫נאמרים היום הדברים הללו‪ .‬מלחמה לא יכולה להיות חלק מתוכנית עבודה רב‪-‬שנתית‪ ,‬התכתשות‬ ‫צבאית עקובה מדם אזרחים וחיילים אינה גזירת גורל‪ .‬על החברה הישראלית שבעת הקרבות מוטל צו‬ ‫מוסרי לדרוש ממנהיגיו להרחיק עד כמה שניתן מלחמה ולהעניק עתיד של תקוה‪.‬‬ ‫כשילדיי היו עוד קטנים‪ ,‬הייתי מביטה בעיניהם ואומרת‪ ,‬מייחלת ‪" -‬כשהם יגדלו‪ ,‬לא יהיו עוד מלחמות"‪.‬‬ ‫כשיהורם גאון שר "אני מבטיח לך‪ ,‬ילדה שלי קטנה‪ ,‬שזו תהיה המלחמה האחרונה"‪ ,‬האמנו לו בכל לבנו‬ ‫שהיום הזה קרב‪ ,‬שזה ייתכן‪ ,‬שזו לא סתם עוד קלישאה‪ .‬הצללית של נשיא מצרים אנואר סאדאת בפתח‬ ‫המטוס שהביאו לישראל וטקס החתימה על הסכם השלום עם ירדן בלב הערבה הפיחו את התקווה‪ ,‬את‬ ‫האמונה כי מעתה עתידנו יהיה מעט טוב יותר‪.‬‬ ‫משפחת השכול ואני בתוכה‪ ,‬איננו תמימים‪ .‬כמו עם ישראל כולו‪ ,‬אנו שומעים חדשות בוקר וערב –‬ ‫איומי המזרח התיכון המסוכסך והאלים נקלטים היטב‪ .‬אנו מזהים מי הכוחות שמולם אנחנו עומדים‬ ‫ומה כוונותיהם‪ .‬ולמרות כל אלו ואולי דווקא בצלם המאיים הזה‪ ,‬חסרים לי בשיח הישראלי כמה מסרים‬ ‫שאמורים ללוות את חיינו‪ ,‬שלאורם אנחנו אמורים להמשיך לחיות כאן‪ ,‬להקים ולבסס משפחות‪.‬‬ ‫ייתכן שרבים מדי סביבנו התייאשו מהסיכוי לעתיד טוב יותר‪ ,‬שכחו כמה התקווה לעתיד טוב יותר היא‬ ‫חשובה ומהותית באיכות חייו של האדם‪ .‬הידיעה כי המחר עשוי להביא בשורה חדשה‪ ,‬לשפר אפילו‬ ‫במעט כמה מקשיי היום – היא ערך חשוב מאין כמותו‪ .‬ולנו‪ ,‬בני משפחת השכול‪ ,‬התקווה לעתיד מעט‬ ‫טוב יותר חשובה במיוחד‪ .‬ידענו כולנו תקופות חיים שלמות שבהן לא ראינו טיפת אור בחיינו‪ ,‬לא האמנו‬ ‫שנראה את הבוקר עולה‪ .‬התייחסנו בספקנות לאלה שאמרו שצריך להאמין כי יכול להיות טוב יותר‪.‬‬ ‫אנחנו שרדנו גם בזכות התקווה‪ ,‬הודות לאמונה כי למרות אסוננו‪ ,‬המצב יכול להשתפר‪.‬‬ ‫אנחנו חייבים לדרוש לעצמנו‪ ,‬בני משפחת השכול והישראלים כולם‪ ,‬עתיד מבטיח יותר‪ .‬אנחנו רוצים‬ ‫לשמוע השכם והערב מסרים חיוביים ואופטימיים שיהפכו למעשים‪ .‬לא עוד "סבב המלחמה הבא"‬ ‫שיהיה כואב וספק אם ישנה מהותית את המציאות‪ ,‬אלא "סבב הידברות"‪ .‬אינני יודעת איך ייראו הפע‬ ‫תרונות המדיניים אל מול הסכסוכים הלא פשוטים שעמם אנחנו מתמודדים‪ .‬אבל אני יודעת ללא ספק‬ ‫שיש לפעול כדי להשיגם‪ .‬זוהי איננה שאלה פוליטית של ימין ושמאל – ההווה מטיל אימה על כולם‬ ‫ועלינו למצוא כל דרך לשנות את מה שמוצג כיום כגזירת גורל‪ .‬את התקווה נשאף כולם מלוא ריאות‬ ‫ומהעתיד החיובי יותר נתבשם כולנו‪ .‬האמינו‪ ,‬יום יבוא‪.‬‬

‫נאוה שהם‪-‬סולן‪ ,‬יו"ר‬

‫הביטאון‬

‫‪3‬‬

‫יד ביד‬ ‫חדש בארגון יובל ליפקין‬

‫מנכ"ל‬

‫חברות וחברים יקרים‪,‬‬

‫אני שמח וגאה להגיש לכם גיליון קיץ זה של ביטאון הארגון‪ .‬מגמת הצמיחה בפעילויות שאנו‬ ‫מקיימים נמשכת‪ ,‬כך גם עבודת המטה‪ ,‬שכל מטרתה להיטיב עם אוכלוסיית אלמנות ויתומי צה"ל‪.‬‬ ‫בהזדמנות זו‪ ,‬אני מבקש לברך את ילדי הארגון ולאחל חופשת קיץ בטוחה ומהנה‪.‬‬

‫נופש ארגוני‬

‫הנופש הארגוני השמיני יתקיים השנה בצפון הארץ בין ה‪ 29-‬בנובמבר ל‪ 3 -‬בדצמבר‪ ,‬במלונות‬ ‫"כפר בלום" ו"הגושרים"‪ .‬גם השנה יסובסד הנופש על ידי הארגון ויכלול טיולים‪ ,‬הצגת תיאטרון‪,‬‬ ‫הופעות ובעיקר הזדמנות לבלות זמן איכות עם החברות והחברים בארגון‪ .‬חוברת הנופש וטופסי‬ ‫ההרשמה יישלחו אל בתי החברים כבר במהלך יולי‪ .‬נוכח הביקוש‪ ,‬אני ממליץ למעוניינים למהר‬ ‫ולהירשם עם קבלת החוברת‪.‬‬

‫סמינר יתומים בוגרים "מקום בלב"‬

‫בתחילת מאי (‪ ,)7-9‬התקיים סמינר "מקום בלב" ליתומים בוגרים מעל גיל ‪ .30‬הסמינר התקיים‬ ‫זאת הפעם הרביעית‪ ,‬הודות לשיתוף פעולה של האגודה למען החייל‪ ,‬מחלקת נפגעים בצה"ל‬ ‫והארגון‪ .‬מספר הנרשמים היה גבוה וכל החדרים שבמתקן נתפסו‪.‬‬

‫יום כיף שנתי‬

‫בתחילת מאי נפגשנו ליום הכיף השנתי של הארגון‪ .‬האירוע התקיים באולמי "חצר המלכה" בצוע‬ ‫מת כנות‪ .‬חברי הארגון נהנו מארוחות בוקר וצהריים‪ ,‬הופעה של חבורת הזמר של הארגון‪ ,‬הופעה‬ ‫של גלי עטרי והרצאה של יואל שתרוג‪ ,‬על תרבות בתי קפה בעולם‪ .‬בפתיחת האירוע חולקו‬ ‫תעודות הצטיינות למאיר כהן‪ ,‬מהנהגת היתומים הבוגרים בארגון ולמתנדבי מחנות ׳עוצמה׳‪ :‬לידור‬ ‫פחימה‪ ,‬משה (מויש) יאול‪ ,‬מעיין מור‪ ,‬נוי כהן‪ ,‬עידו לויטה‪ ,‬עידו בן דוד ושגיא פרחי‪.‬‬

‫הטבות לחברי הארגון‬

‫כפי שפרסמנו בעבר‪ ,‬אנו פועלים להשגת הסכמים עם ספקים שונים שיעניקו הטבות לחברי‬

‫הארגון‪ .‬מידע מלא אודות הספקים המעניקים הטבות לחברי הארגון וכן מידע מלא אודות התנאים‬ ‫למימוש כל הטבה‪ ,‬ניתן למצוא באתר הארגון בכתובת‪.www.idfwo.org :‬‬

‫שנה לצוק איתן‬ ‫‪ 4‬הביטאון‬

‫טיול בר ובת מצווה בצפון ארה"ב‬

‫שלום כיתה א׳‬

‫בקיץ ייצאו ‪ 38‬יתומי צה"ל‪ ,‬בני ובנות המצווה‪ ,‬למחנה בארה"ב ובקנדה‪ .‬הילדים יתארחו אצל‬

‫אנו מייחסים חשיבות רבה לנוכחות הארגון‬

‫משפחות יהודיות‪ ,‬יבלו כעשרה ימים במחנה ‪ Chi‬בוויסקונסין ויקנחו בטיול של עשרה ימים‬

‫בצמתים המשמעותיים בחיי חברינו וכך‪,‬‬

‫מטורונטו‪-‬מונטריאול ועד ניו יורק‪.‬‬

‫כמדי שנה‪ ,‬יעניק הארגון שי מפנק ליתומי‬ ‫צה"ל ערב כניסתם לכיתה א׳‪ .‬שי זה‪ ,‬הכולל‬

‫מחנות ׳עוצמה׳‬

‫תיק מהודר לבית הספר וציוד נוסף‪ ,‬יישלח‬

‫שתי אבני דרך חשובות ומשמעותיות נוספו השנה לפעילויות הילדים והנוער של הארגון‪ .‬למחנה‬

‫לבתיהם של כ‪ 15-‬יתומים שיחלו את שנת‬

‫׳עוצמה פסח׳ ‪ 2015‬הוזמנו לראשונה יתומי צה"ל וכוחות הביטחון בגילאי ‪ .12-9.5‬הילדים מכל‬

‫הלימודים הראשונה‪ .‬תודה מיוחדת לחברת‬

‫הגילאים‪ ,‬נהנו מחופשה מהנה ומעצימה בגליל העליון ביחד עם קבוצת השווים להם ובליווי צוות‬

‫"אורתם‪-‬מליבו" ולרחל צור‪.‬‬

‫ההדרכה המנוסה והמחויב שלנו‪ .‬היה זה מחנה נוסף בשרשרת המחנות שלנו שכבר מזמן הפכה‬ ‫למשפחה שנייה עבור החניכים והצוות‪ ,‬שבחלקו מורכב מיתומים בוגרים‪ .‬אבן דרך נוספת תתרחש‬

‫ערב יתומים בוגרים‬

‫בקיץ הקרוב‪ ,‬כשלראשונה יתווסף מחנה רביעי לשנה זו‪ ,‬מחנה ׳עוצמה קיץ׳ שיהווה הפוגה מרעע‬

‫לאחר הצלחת הנופש השנתי של היתומים‬

‫ננת מחופשת הקיץ הארוכה‪ .‬אנו מחויבים להמשך עיבוי מערך המחנות ולהרחבת טווח הגילאים‬

‫הבוגרים ובני זוגם‪ ,‬לקראת ראש השנה בכע‬

‫של החניכים‪ ,‬כך שהליווי העוטף והמעצים שאנו מעניקים ליתומי צה"ל וכוחות הביטחון יחל כבר‬

‫וונתנו לקיים ערב שירה בציבור ליתומים‬

‫מגיל שש‪ .‬תודה מיוחדת לקרן לידידות בראשותו של הרב אקשטיין‪ ,‬על התמיכה הנדיבה במערך‬

‫בוגרים( (‪ .)30+‬את הערב מתכננים חברי וו�ע‬

‫המחנות‪ ,‬ולניקי קידר‪ ,‬גיסתו של סא"ל דולב קידר ז"ל שנהרג במהלך מבצע "צוק איתן"‪.‬‬

‫דת יתומים בוגרים בליווי צוות הארגון ואנו‬ ‫מקווים לראות כמה שיותר מכם באירוע זה‪.‬‬

‫עדכון הריבית‬

‫החל מאפריל ‪ ,2015‬שיעור הריבית השנתית‬ ‫על הלוואות הניתנות לזכאי אגף משפחות‬ ‫והנצחה במשהב"ט באמצעות בנק אוצר‬ ‫החייל יעמוד ע ל ‪ .0.79%‬החזרים בגין ה�ל‬ ‫וואות שנלקחו לפני מועד זה‪ ,‬יחושבו בהע‬ ‫תאם לתנאים בהסכם ההלוואה מול הבנק‪.‬‬

‫תמיכה עולמית‬

‫בכנס השנתי של הג׳רוזלם פוסט אשר נערך‬

‫בחודש יוני בניו יורק בהובלתו של יו״ר הקוע‬ ‫נגרס היהודי‪ ,‬רון לאודר‪ ,‬זכה הארגון לחע‬ ‫שיפה משמעותית‪ .‬בכנס השתתפו למעלה‬ ‫מאלף וחמש מאות איש‪ ,‬ביניהם פוליטיע‬ ‫קאים מצפון אמריקה‪ ,‬חברי קונגרס‪ ,‬חברי‬ ‫כנסת‪ ,‬שגרירים‪ ,‬מפקדים בכירים לשעבר‬ ‫בצה״ל‪ ,‬ראשי קהילות יהודיות בצפון אמע‬ ‫ריקה‪ ,‬מנהיגים פרו ישראלים ועוד‪ .‬במהלך‬ ‫האירוע הוקרן סרט אשר תיאר את פעילות‬ ‫הארגון ואחריו העניקה יו"ר הארגון‪ ,‬נאוה‬ ‫שוהם‪-‬סולן תעודת הוקרה לסמח״ט חטיבה‬ ‫‪ 35‬של הצנחנים‪ ,‬סא״ל מאיר אלמלם‪ ,‬על‬ ‫חלקו בלחימה במבצע "צוק איתן״‪.‬‬

‫צילום‪ :‬סיון פרג'‬

‫הביטאון‬

‫‪5‬‬

‫שגית גרינברג‬

‫עומדות‬ ‫כמה קלוריות אוכלים בשבעה • דברים שזרים אומרים לאלמנות‬ ‫ברחוב • איך קמים עם הילדים לבית ספר והאם האל מלא רחמים‬ ‫• שגית גרינברג ומיכל קידר על שנה בלי אמוץ ודולב •‬ ‫שיח לוחמות‬ ‫צור טהון | צילומים‪ :‬קובי קואנקס‬

‫שנה לצוק איתן‬ ‫‪ 6‬הביטאון‬

‫מיכל קידר‬

‫איתן‬

‫ש‬

‫גית ומיכל יושבות לשיח לוחמות‪ .‬שתי נשים דעתניות‪,‬‬ ‫כואבות על‪-‬כך שנותרו לבד ויש להן מה להגיד‪ .‬מוצאות‬ ‫נחמה אחת בשנייה‪ ,‬וגם צוחקות הרבה‪ .‬את שלב הבושה‬ ‫והדאגה על "מה יגידו" הן איבדו ברגע האסון‪ .‬שגית גרינברג גרה‬ ‫בהוד השרון‪ ,‬יש לה שלושה ילדים‪ :‬ליהיא ב ת ‪ ,16‬אורי בן ‪ 13‬וש�י‬ ‫רה בת ‪ .8‬מיכל קידר גרה במודיעין וגם לה שלושה ילדים‪ :‬מאיה‬ ‫בת ‪ ,10‬אורי בן ‪ 7‬וגיא בת ‪ .3‬שתיהן איבדו את בעליהן לפני שנה‬ ‫במהלך מבצע "צוק איתן"‪.‬‬

‫אמוץ של שגית היה מילואימניק "מורעל"‪ ,‬הצהיר שזו שליחות‪,‬‬ ‫משהו להעניק למדינה גם אם אתה לא מרגיש שקיבלת בחזע‬ ‫רה‪ .‬כל עוד החבר'ה שלו המשיכו ביחד לא היה מסוגל לעזוב‪,‬‬ ‫גם כששגית אמרה לו שכבר נתן מעל ומעבר‪ ,‬לא רצה להקשיב‪.‬‬ ‫הוא התייצב כל פעם מחדש בצו שמונה‪ ,‬ב"צוק איתן" היה אמור‬ ‫לשבת בגזרה הצפונית השקטה יותר אבל הודיעו לו שהוא מסוע‬ ‫פח לחטיבת השיריו ן ‪ 188‬שנמצאת בדרום‪ .‬בתחילת המבצע ה�ק‬ ‫רקעי‪ ,‬ב‪ ,18.7.15-‬נפגע הרכב בו נסע מטיל נגד טנקים‪ ,‬והוא נהרג‬ ‫בחילופי אש עם מחבלים שחדרו ממנהרה תת קרקעית‪ .‬לאחר‬ ‫מותו הועלה לדרגת סגן אלוף‪.‬‬ ‫דולב של מיכל היה איש צבא קבע‪ ,‬מג"ד בבית הספר לקצינים ‪-‬‬ ‫בה"ד ‪ .1‬בצבא ראה את עתידו‪ .‬לכולם מסביבו היה ברור שבאחד‬ ‫הסבבים הקרובים יתמנה למח"ט גבעתי‪ .‬אמנם לא הצהיר על כך‬ ‫אבל ידעו שאם לא תהיינה תקלות בדרך‪ ,‬יגיע לדרגות הגבוהות‬ ‫ביותר‪ .‬מיכל כועסת על עצמה שלא אמרה לו "די" מספיק בנחע‬ ‫רצות‪" .‬צוק איתן" הייתה המלחמה הראשונה שלו בשטח‪ ,‬במבע‬ ‫צעים קודמים שירת בתפקידי פיקוד ומטה‪ .‬דולב נהרג ב‪21.7.15-‬‬ ‫בקרב עם מחבלים‪ ,‬כשהסתער עם חייליו במטרה למנוע פיגוע‬ ‫גדול‪ ,‬על כך קיבל את צל"ש אלוף הפיקוד‪ .‬הן עוד לא מכירות‬ ‫מקרוב אבל השיחה ביניהן מתקיימת כאילו עשו עליה חזרה‪ .‬הן‬ ‫משלימות זו את זו‪ ,‬מוסיפות אחת לרעותה את המילים החסרות‬ ‫מספרות יחד שני סיפורים‪.‬‬ ‫הביטאון‬

‫‪7‬‬

‫שגית‪" :‬ביום שישי אמוץ היה בבית‪ ,‬הלך לעשות‬ ‫קניות‪ ,‬והלך לישון‪ .‬חשבתי לעצמי שאם יהיה חושך‬ ‫אז בטח כבר לא יחזור לעזה‪ .‬כשקם כעס על זה שלא‬ ‫הערתי אותו בזמן‪' ,‬עכשיו אני צריך לחזור בחושך' הוא‬ ‫אמר‪ .‬אמרתי 'מה קרה‪ ,‬הצבא לא ייכנס לעזה בגלל‬ ‫אמוץ גרינברג?' צחקתי עליו‪ .‬הוא התקלח לבש מדים‬ ‫והתארגן‪ ,‬היה זורח ופורח‪ .‬יום קודם לכן החליק ופצע‬ ‫את ידיו"‪.‬‬

‫מיכל‪" :‬חבל שלא שבר אותן והיה נשלח הביתה"‪.‬‬

‫מיכל‪" :‬בלילה לפני שדולב נהרג הייתי אצל חברה‪.‬‬ ‫החלפנו 'בדיחות קצין העיר'‪ ,‬משהו שלא עשינו אף‬ ‫פעם‪ .‬תהינו איך זה הגיוני שהם מודיעים ליד הילדים‪,‬‬ ‫הרבה הומור שחור‪ .‬ביום מותו ישבתי בבית קפה‬ ‫וקיבלתי רמזים‪ .‬ביקשתי מחברה שתבדוק‪ .‬אמרתי 'לכי‬ ‫שנייה לחניה תראי שאין שם אנשים במדים ואם כן‬ ‫שילכו הביתה'‪ .‬אחרי חמש דקות היא מתקשרת ואומרת‬ ‫'אין פה כלום'‪ ,‬אחרי חמש דקות שוב מתקשרת ושואלת‬ ‫'מתי את מגיעה? אני כבר אחכה לך'‪ .‬עניתי 'אם את‬ ‫כבר מחכה‪ ,‬תקפצי לשכן ותיקחי ממנו סיגריה כי נגמרו‬ ‫לי'‪ .‬אחר‪-‬כך הסתבר שכולם כבר ידעו‪ ,‬כשאף אחד לא‬ ‫ענה לי בטלפון וכל מי שענה רק שאל מתי אני חוזרת‬ ‫הביתה‪ .‬החרטה הכי הגדולה שלי היא שפתחתי את‬ ‫הדלת"‪ .‬‬

‫שגית‪" :‬באמת חבל שלא שבר את הידיים‪ .‬אבל הילדים‬ ‫היו גאים בו‪' ,‬אבא נפצע בצוק איתן'‪ .‬הוא רצה בורקס‬ ‫עם בשר להביא לחבר׳ה ואני רצתי לקצב והספקתי להע‬ ‫כין‪ .‬בדרך לדלת הפטיר לעבר החברות שלי שהיו בבית‪:‬‬ ‫'אם אשאיר את אשתי אלמנה‪ ,‬אז לפחות אלמנת צה"ל‪,‬‬ ‫ככה לפחות ידאגו לה'‪ ,‬איך שעמד לצאת‪ ,‬אזעקה‪ ,‬ירדנו‬ ‫למטה עם כל השכנים‪ ,‬הוא עם המדים‪ ,‬מבושם‪ ,‬כולם‬ ‫התלהבו‪ .‬עלינו חזרה‪ ,‬עוד סבב של נשיקות וחיבוקים‪,‬‬ ‫הייתה לי הרגשה לא טובה‪ .‬בדרך דיבר עם אמא שלו‬ ‫ועם החברים הטובים‪ .‬התקשר כשהגיע‪ ,‬הרגיע ואמר‬ ‫שיותר בטוח שם מאשר בתל אביב‪ .‬בלילה דיברנו שוב‬ ‫הוא סיפר שהחבר'ה טרפו את הבורקס‪ ,‬אמרנו לילה‬ ‫טוב‪ .‬למחרת‪ ,‬בשבת‪ ,‬כששלחתי ׳בוקר טוב׳ הוא כבר לא‬ ‫ענה לי‪ .‬שלחתי תמונות של הילדים‪ ,‬אבל הוא לא הגיב‪.‬‬ ‫אחר‪-‬כך הסתבר שכבר נהרג"‪.‬‬

‫דולב קידר‬ ‫אמוץ גרינברג‬ ‫שגית‪" :‬הייתי אצל אמא שלי ביבנה‪ .‬שמעתי שקצין‬ ‫וחייל נפצעו‪ .‬אמוץ לא ענה לי מהבוקר ‪ -‬אמרתי‬ ‫שבמקרה הכי גרוע הוא אולי נפצע‪ .‬בדרך‪ ,‬באוטו עם‬ ‫הילדים‪ ,‬דממה‪ .‬מה שעבר לי בראש זה איך אני אספיד‬ ‫אותו‪ .‬הגענו הביתה ואמרתי לילדה 'רק אם אבא‬ ‫מתקשר תעירי אותי'‪ .‬לבשתי שמלה כזו זרוקה‪ ,‬והלכתי‬ ‫למיטה‪ .‬עוברות עשר דקות ויש חיילים מחוץ לדלת‪,‬‬ ‫הילדה לוחשת לי 'אם נהיה בשקט אולי הם ילכו מכאן'‪.‬‬ ‫ולי בכלל עובר בראש 'למי מהשכנים יש ילד בצבא?'‪.‬‬ ‫אח"כ הסתבר שכשאני הגעתי כולם עמדו למטה‪ ,‬חיכו‬ ‫לי‪ ,‬אני לא ראיתי אותם"‪.‬‬

‫שנה לצוק איתן‬ ‫‪ 8‬הביטאון‬

‫מיכל‪" :‬ליוויתי בעבר משפחות שכולות‪ ,‬אז שום‬ ‫דבר לא הפתיע אותי‪ ,‬אני מכירה את התהליך‪ .‬לא‬ ‫חשבתי שזה יקרה לי אבל הכול כבר היה מסוע‬ ‫דר בראש‪ .‬המודיעים חייבים להסתכל בעיניים‬ ‫שאומרים לך את זה‪ ,‬אז הסתכלתי על האדמה‪ ,‬כל‬ ‫הזמן חשבתי שבטח שלחו לי את המודיע הכי נמוך‬ ‫שמצאו‪ ,‬ברחתי מהמבט שלו‪ ,‬אני זוכרת אותו מתע‬ ‫כופף ומנסה ללכוד לי את העיניים"‪.‬‬

‫שגית‪..." :‬אני מסתכלת על המודיע והוא מקריא מהדף‪,‬‬ ‫אומר את שמי‪ ,‬שואל‪' :‬את גברת שגית גרינברג'‪ ,‬רציתי‬ ‫להגיד שאני המנקה פה‪ ,‬שגית לא בבית"‪.‬‬

‫מיכל‪" :‬אני דיברתי עם כל מי שהיה באירוע‪ ,‬יש לי‬ ‫בבית דיסק עם צילומים פתולוגיים‪ ,‬ספרתי את הקליע‬ ‫עים‪ ,‬הרגשתי כל אחד מהם על הגוף שלי‪ ,‬גם הייתי‬ ‫במקום שזה קרה‪ ,‬זו טעות לא להיות שם‪ .‬זה היה קשה‬ ‫אבל סידר לי את הדברים בראש‪ ,‬זה נורא לחשוב על‬ ‫זה‪ .‬את רואה שדה‪ ,‬עץ‪ ,‬שלוש ציפורים וחושבת שבגלל‬ ‫השטות הזו נגמרו לי החיים‪ .‬סיפרו לי שהוא לא הגיע‬ ‫למצב שמנסים להחיות אותו‪ ,‬שהוא לא הרגיש כלום"‪.‬‬

‫מיכל‪" :‬רציתי להיפרד כמו שצריך‪ ,‬רציתי להתחבק‬ ‫איתו‪ ,‬אמרו לי שהם לא נותנים אבל אמרתי שאני‬ ‫אעשה מה שארצה‪ ,‬החלפתי בגדים כדי להיראות צנוע‬ ‫עה יותר‪ ,‬הוא נראה מוזר‪ ,‬כמו מומיה"‪.‬‬ ‫שגית‪" :‬אחד הדברים שהכי מציקים לי זה שלא ראיתי‬ ‫אותו‪ .‬אמרתי להם שאני חייבת לראות אותו‪ ,‬אבל לא‬ ‫נתנו לי‪ .‬הפנים שלו כנראה נפגעו בצורה חמורה‪ ,‬יש לי‬ ‫חור נורא גדול מזה״‪.‬‬

‫שגית‪" :‬הייתי אובססיבית לגבי כל פרט‪ ,‬תחקרתי כל‬ ‫מה שאפשר לתחקר‪ .‬כשהם הגיעו אלי עם התחקיר‪,‬‬ ‫כבר ידעתי הכול‪ ,‬אמרו שיש דברים שאצטרך לקבל‬ ‫כמו שהם‪ ,‬הבנתי שלא ניתן להמשיך להתענות כך והחע‬ ‫לטתי שאני סוגרת את זה (‪ )...‬גם ביטלתי עכשיו נסיעה‬ ‫למקום שזה קרה‪ .‬חברים שלו היו שם עכשיו‪ ,‬ולא דיברו‬ ‫שבוע‪ ,‬אמרו לי 'את לא נוסעת'‪ .‬אני לא מסוגלת להיות‬ ‫שם‪ ,‬לחשוב על מה עבר לו בראש ברגעים האחרונים‪,‬‬ ‫זה היה בהפתעה‪ ,‬הוא לא ציפה לזה‪ ,‬לא יודעת מה עבר‬ ‫לו בראש‪ ,‬לא מסוגלת לחוות את זה‪ .‬לא משלימה עם זה‬ ‫שאפילו לא פינו אותו‪ ,‬לא יכלו לנסות לעזור לו בכלל"‪.‬‬

‫הביטאון‬

‫‪9‬‬

‫מיכל‪" :‬לראות תמונות מלפני המוות עושה לי רע‪ ,‬להבין‬ ‫איך הכול הולך ומשתנה עם הזמן והוא נשאר קבוע‪ ,‬כי‬ ‫מה שעצוב זה לא המוות כמוות‪ ,‬מה שעצוב זה הסוף‬ ‫של החיים שהיו‪ ,‬תמונות עם הילדים עוד הצלחתי איכע‬ ‫שהו לראות אבל לא תמונות של שנינו‪ ,‬כשהיו צצות לי‬ ‫בראש תמונות כאלה דמיינתי את המראה של הגופה‪,‬‬ ‫זה היה מרגיע אותי"‪.‬‬ ‫שגית‪" :‬חברה שלי עושה סרט על סיפור החיים שלו‪,‬‬ ‫שהיה אמור להיות מוקרן עכשיו ביום השנה‪ ,‬אבל ביע‬ ‫טלתי‪ ,‬לא מסוגלת לעבור את זה‪ ,‬לא מסוגלת לראות‬ ‫אפילו משפט שהוא כתב‪ ,‬שורף לי מדי את הנשמה"‪.‬‬ ‫מיכל‪" :‬שגית שתדעי שמה שאתה לא עושה בשנה‬ ‫הראשונה יותר קשה אח"כ‪ ,‬יש שגרה מאוד ממוסגרת‬ ‫שכל סטייה קטנה ממנה תפרק אותך‪ ,‬מעין חומה כזו‪,‬‬ ‫זה עובד הפוך‪ ,‬גם אני רציתי לצלם את הילדים‪ ,‬אבל הם‬ ‫כל כך נעלבו מזה‪ ,‬אורי אמר 'מה אני אשכח את אבא?'‪.‬‬ ‫שגית‪" :‬בשבעה הייתי כמו בובת מריונטה‪ ,‬מנהלים אותך‪,‬‬ ‫אתה לא מבין כלום‪ ,‬אתה פוגש אנשים שלא ראית‬ ‫שנים‪ ,‬אח שלי קרא לזה ׳הבר השכונתי׳‪ ,‬עד שתים עשע‬ ‫רה‪-‬אחת בלילה‪ ,‬הטורים שלי עבדו בטורים כפולים‪ ,‬לא‬ ‫משנה כמה חיית איתו‪ ,‬היינ ו ‪ 17‬שנה נשואים‪ ,‬ויש ד�ב‬ ‫רים שלא ידעתי עליו"‪.‬‬ ‫מיכל‪" :‬אני מתה לחזור לזה‪ ,‬מתגעגעת לשבעה‪ ,‬לשבת‬ ‫עם אנשים שעושים חיקויים ותנועות ידיים שלו‪ ,‬לראות‬ ‫איך חיילים שלו אימצו את שפת הגוף שלו‪ ,‬זו חוויה"‪.‬‬ ‫שגית‪" :‬המודיעים הופכים להיות הקשר הכי עמוק‬ ‫שהיה לך בחיים‪ ,‬בכינו פה בפרידה מהם בתום השבעה"‪.‬‬ ‫מיכל‪" :‬בסוף השבעה אתה עובר לאחריות של קצינת‬ ‫נפגעים‪ ,‬עד אז הם כל הזמן איתך‪ ,‬אמרו לי 'תעשי מה‬ ‫שאת רוצה‪ ,‬מותר לך‪ ,‬הכול עושים עבורך"‪.‬‬

‫מיכל‪" :‬הייתי במפגש אלמנות צוק איתן‪ ,‬היו שם אלע‬ ‫מנות חונכות‪ ,‬שהתאלמנו לפני חמש‪-‬שבע שנים‪ ,‬אחת‬ ‫מהן אמרה 'אני בן אדם אחר לגמרי'‪ ,‬מבחינת אופי קיבע‬ ‫לתי רק דברים טובים"‪.‬‬ ‫שגית‪" :‬מה שכן‪ ,‬הייתי פעם בן אדם הרבה יותר שמח‪,‬‬ ‫היום אין לי שמחת חיים בכלל‪ ,‬אולי רק לשתי דקות‪,‬‬ ‫הייתי פעם זקוקה להרבה חברים‪ ,‬היום אין לי את זה‪,‬‬ ‫אין לי סבלנות לכלום"‪.‬‬ ‫שגית‪" :‬יצאתי עם חברה לשתות קפה‪ .‬ניגשה אלי מיע‬ ‫שהי ואמרה 'כל הכבוד שאת כבר מרשה לעצמך לצאת'‪,‬‬ ‫נעתקו לי המילים‪ ,‬זה לא מכוונה רעה אבל לאנשים אין‬ ‫גבולות"‪.‬‬ ‫מיכל‪" :‬ניגש אלי ראש ישיבה ובישר לי‪' :‬המשפחה שלך‬ ‫התרחבה‪ ,‬מבחינה רוחנית'‪ ,‬עניתי לו‪' :‬איך התרחבה?‬ ‫היינו חמישה עכשיו ארבעה‪ ,‬זו מתמטיקה פשוטה‪"'...‬‬

‫שנה לצוק איתן‬ ‫‪ 10‬הביטאון‬

‫מיכל‪" :‬משהו ממך הולך לאיבוד ומשהו ממך חדש ולא‬ ‫מגובש‪ ,‬משהו נגמר‪ ,‬אני לא מזהה את עצמי ומפחדת‬ ‫לגלות מי אני‪ ,‬והחברות שלי מרגישות את זה"‪.‬‬ ‫שגית‪" :‬גם קיבלתי מזה דברים‪ ,‬גמרתי לרצות אנשים‪,‬‬ ‫לעשות דברים שאת לא רוצה‪ .‬את יותר נאמנה למה‬ ‫שאת באמת מרגישה‪ ,‬ורוצה‪ ,‬העולם מאוד מפוקס‪ ,‬את‬ ‫והילדים שלך‪ ,‬יותר מורכב מסתם 'לא שמה זין'‪ ,‬זה אומע‬ ‫נם מתחיל משם אבל מתפתח"‪.‬‬ ‫שגית‪" :‬התקשרו אלי מסלקום‪ ,‬טענו שבעלי מוריד סדע‬ ‫רות‪ ,‬אמרתי 'אמוץ לא גר פה יותר'‪ ,‬אבל הבחורה לא‬ ‫השתכנעה‪ ,‬אמרה שיש כאלה שמתחזים‪ ,‬בשלב מסוים‬ ‫צעקתי‪' ,‬חמודה‪ ,‬הוא מת' הצעתי לה שתחפש את השם‬ ‫שלו בגוגל"‪.‬‬ ‫מיכל‪" :‬הגעתי עם אחותי לנתב"ג והיה תור ארוך‬ ‫בבידוק הביטחוני‪ .‬ניגשתי לדיילת ונעמדתי מולה‪ ,‬ואמע‬ ‫רתי‪' :‬שלום‪ ,‬אני אלמנת צה"ל‪ ,‬והתקדמתי לראש הטור‪,‬‬ ‫רק חיכיתי שמישהו יעיר משהו‪ ,‬את כל העצבים אני‬ ‫אוציא עליו'"‪.‬‬

‫מיכל‪" :‬זה הפך את כולם בבית לנורא חרדתיים‪ .‬אני‬ ‫צריכה להודיע כל הזמן איפה אני‪ ,‬גם אם אני מאחרת‬ ‫דקה‪ ,‬הם ישר בוכים בהיסטריה‪ ,‬מבחינתם הכול התע‬ ‫פרק‪ ,‬עכשיו הם פתאום מבינים שזה יכול לקרות‪ ,‬זה‬ ‫ערער את הביטחון והיציבות שלהם‪ ,‬מספיק שיש לי‬ ‫כאב ראש הם נבהלים‪ ,‬הבן שלי אומר לי על העישון 'גם‬ ‫את תמותי לי'"‪.‬‬ ‫שגית‪" :‬התקשרו מנטוויז'ן וביקשו תעודת פטירה‪ ,‬אמרע‬ ‫תי להם שאין לי כוח אבל שישלחו חשבונית לבית הקע‬ ‫ברות נווה הדר אם בא להם‪"...‬‬ ‫מיכל‪" :‬הייתי באזכרה של חייל של דולב‪ .‬כולם ניגשו‬ ‫אלי‪ ,‬סיפרו כמה אהבו אותו‪ ,‬כמה היה להם חשוב‪ ,‬זה‬ ‫נגמר בזה שאני הייתי צריכה לנחם אותם (שגית מהנהע‬ ‫נת)‪ ,‬ניגש אלי הרב שהעביר את האזכרה‪' ,‬אני גם מכיר‬ ‫את דולב‪ ,‬וחוץ מזה הייתה לי צמרמורת כשדיברת‪ ,‬כי‬ ‫אני זה שקברתי אותו'‪ ,‬מה אני אמורה להגיד? 'כל הכע‬ ‫בוד‪ ,‬הידקת את הרגבים ממש יפה'"‪.‬‬ ‫מיכל‪" :‬באזכרה במלאת שנה ישראל גוריון ישיר את‬ ‫'אני גיטרה'‪ .‬הזמנתי את הרב רפורמי שחיתן אותנו‪,‬‬ ‫אפשר לשבת איתו ולבחור טקסטים‪ ,‬יהיה ׳אל מלא‬ ‫רחמים׳ של יהודה עמיחי‪ .‬החלטתי שאני לא מסוגלת‬ ‫יותר עם ׳אל מלא רחמים׳‪ .‬איך 'אל מלא רחמים' על גבר‬ ‫חמוד בן ‪ ?38‬זה אוקסימורון ‪ -‬אין לו רחמים"‪.‬‬ ‫שגית‪" :‬האזכרה תהיה רגילה‪ .‬אני מתכננת ביום ההולע‬ ‫דת שלו‪ ,‬באוקטובר‪ ,‬לעשות ערב לכבודו עם שירים ודיע‬ ‫בורים‪ .‬משהו גדול‪ .‬נקרין גם את הסרט שעשינו"‪.‬‬

‫הביטאון ‪11‬‬

‫שנה לצוק איתן‬ ‫‪ 12‬הביטאון‬

‫הביטאון ‪13‬‬

‫לברוח מהרעש‬ ‫מעיין עציון ביקשה למצוא מעט רוגע לנפשה בטיול למזרח‪,‬‬ ‫לאחר שאביה זאביק נהרג מפגיעת פצצת מרגמה ביום האחרון‬ ‫של צוק איתן • למציאות כרגיל היו תכניות אחרות • בנשימה‬ ‫אחת היא מספרת על רגעי האימה בדרך הביתה‬ ‫ניב הדר | צילום‪ :‬קובי קואנקס‬

‫נ‬

‫פאל הייתה בעבור מעיין עציון ההיפך הגע‬ ‫מור מישראל – נופים הרריים עוצרי נשימה‬ ‫ובעיקר שלווה אינסופית‪ .‬זה מה שהיא חיע‬ ‫פשה לעצמה‪ .‬מעיין‪ ,23 ,‬בתו הבכורה של זאביק‬ ‫עציון‪ ,‬שהיה רכז הביטחון של קיבוץ נירים‪ .‬איש‬ ‫שטח אמיתי‪ ,‬אחד שמשימת הגנה על היישובים‬ ‫הייתה בשבילו דרך חיים‪ .‬הוא נהרג שעה לפני‬ ‫הפסקת האש במבצע "צוק איתן" מפגיעת פגז‬ ‫מרגמה‪ .‬באותה תקרית נהרג גם שחר מלמד‪,‬‬ ‫סגנו של עציון‪ .‬גדי ירקוני‪ ,‬אשר נבחר לאחרונה‬ ‫לראשות המועצה האזורית אשכול‪ ,‬נפצע קשה‬ ‫ואיבד את שתי רגליו‪" .‬מעבר להיותו אבא שלי‪,‬‬ ‫הוא גם היה בן אדם פרקטי‪ .‬זה האיש שאליו‬ ‫פנית בכל בעיה או צרה‪ .‬הוא ידע לעשות הכול‪.‬‬ ‫זה חסר לי אפילו בדברים הכי קטנים‪ .‬כל מיני‬ ‫שאלות שרק הוא יכול לענות עליהן"‪ .‬מספרת‬ ‫מעיין‪ .‬מעיין התחילה לחסוך כסף לטיול הגדול‬ ‫שלה לפני המלחמה‪ .‬עבדה קשה כמפעילת‬ ‫האמר‪ ,‬חלק מצוות הפותר תקלות בשטח בזמן‬ ‫תרגילים צבאיים‪ .‬בחורה בין הרבה גברים‪ .‬ב‪27-‬‬ ‫בנובמבר‪ 3 ,‬חודשים לאחר מותו של אביה וסיום‬ ‫הקרבות‪ ,‬טסה עם עמרי‪ ,‬בן זוגה מזה שנה וחצי‪.‬‬ ‫הם תכננו לחזור לארץ שבוע לפני יום השנה‬ ‫של אבא ב‪ 26-‬באוגוסט‪ .‬ב‪ 17-‬באפריל הגיעו‬

‫אחרי סיבוב ארוך לנפאל‪ .‬שם הצטרפו אורן‪,‬‬ ‫החברה הכי טובה שלה ובן זוגה אוהד ועוד‬ ‫שלושה חברים של עמרי‪ .‬העבירו זמן בקטמע‬ ‫נדו‪ ,‬חיכו לכולם שיצטרפו‪ ,‬תכננו לצאת לטרק‬ ‫ללנטנג והאגמים הקפואים‪ ,‬רצו לחזור לפוקרה‪,‬‬ ‫לעלות לאזור האוורסט ואחר כך לחזור להודו‪.‬‬

‫ונראה יציב‪ .‬כשהבנו שזה לא פתרון מספיק‬ ‫טוב‪ ,‬התחלנו לטפס במעלה ההר אחרי חבורה‬ ‫של מקומיים"‪ .‬בהר הם מגיעים למערה בסלע‪,‬‬ ‫מגלים שגם היא סדוקה‪ ,‬ואז מחליטים לשבת‬ ‫מחוצה לה‪" .‬אתה מרגיש כאילו מישהו מנער‬ ‫אותך‪ ,‬זה מפחיד‪ ,‬רק רציתי שזה ייגמר‪ ,‬הייתי‬ ‫בפאניקה אבל לא בכיתי‪ ,‬הייתי בטוחה שאני‬ ‫הולכת למות‪ .‬מעולם לא חוויתי פחד כזה"‪.‬‬

‫בתחילת הטרק במקום בשם פאירו החלה האדע‬ ‫מה לרעוד‪" .‬אף פעם לא חוויתי כזה דבר אז לא‬ ‫הבנתי מה קורה‪ ,‬פתאום כולם התחילו לרוץ‪,‬‬ ‫ולצעוק 'שימו משהו על הראש'‪ ,‬רצתי לאיפה‬ ‫שכולם רצו‪ ,‬נדחסנו מתחת למרפסת‪ ,‬זכור לי‬ ‫שמישהו צעק 'רוצו' בעברית‪ .‬עמרי נעלם לי‪ ,‬לא‬ ‫ידעתי איפה הוא‪ ,‬כל אחד רץ לכיוון אחר‪ ,‬היו‬ ‫בתים בשני מפלסים‪ ,‬רצנו לנמוך יותר אבל מהר‬ ‫מאוד הוציאו אותנו משם למרפסת יותר גבוהה‪,‬‬ ‫שם ראיתי כבר את שאר החבורה‪ ,‬אח"כ התחיע‬ ‫לו המפולות‪ .‬היינו בוואדי צר ואין לאן לברוח‪.‬‬ ‫שניות אחרי שקמנו מהמרפסת היא נסדקה לגע‬ ‫מרי מסלע גדול שנפל עליה"‪ .‬עמרי תופס עמדת‬ ‫תצפית ומסתכל מאיפה באות המפולות‪" .‬מצאע‬ ‫נו סלע גדול ונעמדנו תחתיו‪ ,‬הוא עמד באלכסון‬

‫"הבנתי את הרמז"‬

‫מישהו צעק‪ :‬רוצו!‬

‫‪ 30-40‬שניות ארכה הרעידה החזקה‪ 7.8 ,‬בסולם‬ ‫ריכטר‪ ,‬רעידות המשנה התרחשו עוד יותר משע‬ ‫בוע אחרי זה‪ ,‬וכך גם המפולות‪ .‬רק אחרי עשע‬ ‫רים וארבע שעות הגיעה החבורה למקום יחסית‬ ‫יציב‪ ,‬משם החל מסע ארוך ומפרך לעבר מקום‬ ‫מבטחים‪ .‬מסע אותו מעיין לא יכלה לתאר גם‬ ‫בחלומותיה הפרועים ביותר‪" .‬נשארנו במערה‬ ‫הזו שלוש שעות‪ ,‬ואז התקבלה החלטה להצע‬ ‫טרף למשפחה נפאלית‪ .‬התחלנו לטפס לכיוון‬ ‫כפר שבו למשפחה הזו יש קרובים‪ .‬הגענו לכתף‬ ‫ההר‪ ,‬כבר היה חושך‪ ,‬מצאנו את הבית של חברה‬ ‫של המשפחה‪ ,‬אבל הוא קרס‪ .‬חיפשנו איפה להע‬ ‫עביר את הלילה‪ .‬הקרקע הייתה סדוקה‪ ,‬מצאנו‬

‫שנה לצוק איתן‬ ‫‪ 14‬הביטאון‬

‫אבא חסר לי אפילו‬ ‫בדברים הכי קטנים‪.‬‬ ‫כל מיני שאלות‬ ‫שרק הוא יכול‬ ‫לענות עליהן‪.‬‬

‫מעיין בנפאל‬

‫מקום שטוח למרגלות עץ גדול והדלקנו מדורה‪.‬‬ ‫התחיל גשם‪ ,‬היו לנו שקי שינה‪ ,‬אבל לא באמת‬ ‫ישנו‪ .‬אמרתי לעצמי 'אין מצב שגם אני לא חוע‬ ‫זרת'‪ .‬חשבתי על אבא‪ ,‬ביקשתי ממנו שייכנס‬ ‫לאמא לחלום ויעביר לה את המסר שאני בסדר‪,‬‬ ‫דיברתי הרבה עם אלוהים‪ ,‬תמיד הייתה לי‬ ‫אמונה‪ ,‬וברגעים הללו זה בא המון לידי ביטוי"‪.‬‬

‫הביטאון ‪15‬‬

‫כביסה‪ ,‬קונים אוכל‪ ,‬הבנים הולכים לעזור למע‬ ‫קומיים בפינוי הריסות‪" .‬התחלנו להתאפס על‬ ‫עצמנו‪ ,‬התקלחנו סוף סוף‪ ,‬בבוקר של ‪-‬ה‪ 28-‬לח�ו‬ ‫דש קיבלנו הודעה שמגיע מסוק חילוץ‪ ,‬הופתעע‬ ‫נו שזה קרה כזה מהר כי אז כבר היה לנו מושג‬ ‫על סדר הגודל של האסון‪ ,‬התחלנו להבין שאנע‬ ‫חנו במצב יחסית טוב"‪.‬‬

‫המסוק ממריא בלעדיהם‬

‫זאב עציון ז"ל‬

‫מעיין מספרת שהתפללה‪" :‬אני לא יודעת פסוע‬ ‫קים"‪ .‬ביקשתי שכולם יהיו בסדר‪ ,‬אמרתי לעצע‬ ‫מי 'בסדר‪ ,‬הבנתי את הרמז‪ ,‬אני אחזור הביתה‪,‬‬ ‫בסדר‪ ,‬לא צריך להגזים'‪ .‬כולם היו בלחץ גדול‪,‬‬ ‫ניסינו להרגיע אחד את השני‪ ,‬חלקנו בדברים‬ ‫שנותרו ברשותנו‪ ,‬אחד בשביל השני‪ ,‬חיכינו‬ ‫עד שיאיר הבוקר‪ ,‬כדי להמשיך למקום הבא"‪.‬‬ ‫השחר הפציע והחבורה המשיכה בדרכה לעבר‬ ‫הלא ידוע‪" ,‬הליכה רגועה יחסית‪ ,‬על רכס ההר‪,‬‬ ‫מנסים להגביה עוד יותר‪ ,‬הולכים ביחד‪ ,‬בטור‪,‬‬ ‫בשבילים הצרים‪ ,‬הנפאלים מובילים‪ ,‬לא מדבע‬ ‫רים הרבה‪ ,‬מנסים להרגיע אחד את השני‪ ,‬כאילו‬ ‫בורחים ממשהו"‪.‬‬ ‫המטרה הייתה להגיע לטולוסייברו‪ ,‬כי שם יש‬ ‫מקום לשהות בו‪ .‬באופק הם מזהים משטחים‬ ‫גדולים של דשא ומחליטים לחנות שם ללילה‪,‬‬ ‫למעלה בשמיים מסוקים של הצבא חולפים‪,‬‬ ‫וברקע כל הזמן רעשים‪ .‬הם מגיעים לחווה של‬ ‫אישה בודדה עם ארבעה ילדים קטנים‪ ,‬מקום‬ ‫שלא מסומן על המפה‪ ,‬המסוקים חולפים מעליו‬ ‫כאילו הוא בכלל לא קיים‪" .‬אתה מבין שכנראה‬ ‫אף אחד לא יחלץ אותך משם‪ ,‬אבל אתה יודע‬ ‫שאם עכשיו קורה משהו יש לך לאיפה לברוח‪,‬‬ ‫הרי הטרסה לא תחליק עכשיו למטה‪ ,‬היא‬ ‫רחבה מדי‪ ,‬עשינו ש ם ‪ SOS‬גדול מאבנים"‪ ,‬מ�ס‬ ‫פרת מעיין‪" .‬אמרנו שאם הפרות מסתובבות שם‬ ‫חופשי אז זה בטח בסדר‪ .‬שתינו תה‪ ,‬אכלנו‪ ,‬נרגע‬ ‫ענו קצת‪ .‬ישנו יחד ברפת של האישה‪ ,‬אבל התע‬ ‫עוררתי כל רעידה קטנה שהייתה"‪ .‬ברקע מגיע‬ ‫עים אנשים מהכפר ומספרים על מאות הרוגים‬

‫אתה מרגיש כאילו‬ ‫מישהו מנער אותך‪,‬‬ ‫זה מפחיד‪ ,‬הייתי‬ ‫בטוחה שאני‬ ‫הולכת למות‪.‬‬ ‫בכפרים‪" ,‬זו הייתה הפעם הראשונה ששמענו‬ ‫שאנשים נהרגו מהרעש‪ ,‬אז הבנו שיש מקומות‬ ‫יותר קשים"‪ .‬מעיין וחבריה שולחים פתק לנע‬ ‫קודה הקרובה של הצבא הנפאלי‪ ,‬עם השמות‬ ‫שלהם‪" .‬מההתחלה היינו מוטרדים מזה‪ ,‬רק‬ ‫קיווינו לעבור את הלילה הראשון‪ ,‬אבל כל זמן‬ ‫שאתה נשאר בחיים‪ ,‬אתה רוצה להודיע למשע‬ ‫פחה שאתה בסדר‪ .‬בבוקר‪ ,‬קרישנה‪ ,‬הסבל שלנו‬ ‫הולך לכפר וחוזר עם שני ישראלים וטלפון‬ ‫לווייני‪ ,‬עד אז הוגדרנו כ'מנותקי קשר'‪ .‬זו הפעם‬ ‫הראשונה שאנחנו מודיעים לארץ שהכול בסדר‬ ‫ומתלבטים כיצד להמשיך הלאה‪ .‬אנחנו מגיעים‬ ‫לכפר שבו נשארו רק מעט בתים עומדים‪ ,‬כל‬ ‫החלק התחתון הרוס‪ ,‬הכבישים סדוקים‪ ,‬תקרות‬ ‫מתפוררות‪ ,‬בכי ועשן משריפת הגופות‪ .‬כל הזמו‬ ‫יוצאות הלוויות‪ .‬מעיין‪ ,‬עמרי והחבורה שוהים‬ ‫שם כמה ימים‪ .‬מתחילים לחזור לחיים‪ .‬עושים‬

‫ואז הגיע המסוק‪" .‬רצנו אליו אבל הסתבר‬ ‫שהוא לא לוקח אף אחד‪ ,‬רק בא לפרוק ולהע‬ ‫עמיס ציוד‪ ,‬נשארנו כמה שעות ליד המנחת‬ ‫בתקווה שיבוא שוב"‪ .‬הם מחליטים שכשיעלה‬ ‫האור ישובו למנחת‪" ,‬חזרנו לחכות למסוק‪ ,‬כבר‬ ‫הגיעה שעת צהריים‪ ,‬ואז‪ ,‬כשחשבנו שאנחנו‬ ‫מתייאשים ‪ -‬הוא הגיע‪ .‬הכול היה מפוזר מסביב‪,‬‬ ‫בגדים זרוקים‪ ,‬התחלנו לאסוף הכול מהר‪ ,‬איבע‬ ‫דנו מלא דברים אבל לאף אחד לא היה איכפת‪.‬‬ ‫פתאום יורד אלינו מישהו שדיבר עברית‪ ,‬אמר‬ ‫שהוא מהחברה של חיליק מגנוס המחלץ‪ .‬נחתע‬ ‫נו בדולצ'ה ‪ -‬זה נראה שם כמו מחנה פליטים‪.‬‬ ‫חיכה שם נציג חב"ד והכריח אותנו להתקשר‬ ‫הביתה‪ .‬עמרי דיבר עם אמא‪ ,‬אני הרגשתי שאני‬ ‫לא יכולה לעמוד בזה‪ .‬הייתה שיחה קצרה‪ ,‬קוע‬ ‫רקטית"‪.‬‬ ‫ביום למחרת יוצאת החבורה המותשת במסע‬ ‫רגלי ארוך לעבר קטמנדו‪ .‬שש שעות הליכה‪.‬‬ ‫מסביב כל הכביש סדקים‪ ,‬אין תחבורה‪ ,‬עוצרים‬ ‫בדרך ליד מנחת של הצבא כדי לראות אם יש‬ ‫עוד מישהו לאסוף‪" .‬עמרי מזהה מרחוק קבוע‬ ‫צת חיילים עם מדי צה"ל ביניהם מישהו שעבד‬ ‫איתי פעם‪ ,‬רצתי אליו ודיברנו‪ .‬הצטרפנו אליהם‬ ‫והם לקחו אותנו למחנה הצבאי בקטמנדו‪ .‬בדרך‬ ‫דיברתי עם אמא שלי‪ ,‬וגם התקשרתי לאמא של‬ ‫אורן לברר מה איתה‪ ,‬הבנתי שהיא עדיין לא חוע‬ ‫לצה"‪ .‬במחנה הם עוברים בדיקות רפואיות על‬ ‫ידי רופאים ישראלים – זה כבר מרגיש כמעט‬ ‫כמו בבית‪" .‬שמענו שיש מקומות פנויים על‬ ‫הטיסה לארץ‪ ,‬בהרקולס צבאי ונרשמנו‪ .‬אחרי‬ ‫שני לילות הגענו"‪ .‬היא מבינה שצפויה הרבה‬ ‫המולה סביב הנחיתה בארץ אבל היא רק רוצה‬ ‫להיות לבד‪" ,‬הבנתי שזה עשה המון רעש‪ ,‬אבל‬ ‫לא רציתי דרמות‪ .‬רציתי לנסוע הביתה ושם‬ ‫לפגוש את כולם‪ ,‬זה הלחיץ אותי‪ .‬כבר במחנה‬ ‫בקטמנדו התחילו לצלם ולראיין אותנו‪ ,‬סיפרו‬ ‫שאנחנו היינו המשימה הכי גדולה שלהם"‪.‬‬ ‫באולם החוזרים בנתב"ג מחכים כולם‪ ,‬כולל צלע‬ ‫מים ונציגי תקשורת מכל העולם‪ ,‬נוסעי הטיסה‬ ‫המיוחדת מדלגים על כל התהליך הרגיל‪" ,‬תוך‬ ‫שתי דקות היינו בחוץ‪ .‬מישהו אמר שכול הצע‬ ‫למים בצד אחד אז יצאנו לצד שני‪ ,‬כולם רצו‬ ‫אלינו‪ ,‬אני מחבקת את אמא שלי והצלם עומד‬ ‫לי מול הפרצוף‪ .‬בדרך‪ ,‬באוטו‪ ,‬כבר ירד האדרנע‬ ‫לין‪ ,‬הייתה הפגנה על הכביש והתנועה נעצרה‬ ‫וכל כך רציתי כבר לחזור הביתה‪ ,‬להירגע מהע‬ ‫כול‪ .‬למצוא את השקט שלשמו נסעתי"‪.‬‬

‫שנה לצוק איתן‬ ‫‪ 16‬הביטאון‬

‫הביטאון ‪17‬‬

‫זיכרונות‬ ‫חדשים‬ ‫שנה לצוק איתן‬ ‫‪ 18‬הביטאון‬

‫צילום‪ :‬באדיבות דוברות הכנסת‬

‫גם מי שמציין אותו עשרות שנים לא מתרגל לעוצמות‬ ‫המיוחדות של יום הזיכרון • הארגון ליווה השנה את האלמנות‬ ‫והיתומים שזו להם הפעם הראשונה בתוך החוויה הכואבת‬ ‫והישראלית כל כך • ימים עמוסים בין משרד הראש הממשלה‪,‬‬ ‫משכן הכנסת והר הרצל | צור טהון ואורין רוזנר‬

‫הביטאון ‪19‬‬

‫"איך זה הרגיש‬ ‫כשאחיך נהרג?"‬

‫"כאילו הורידו לי‬ ‫יד או רגל עם גרזן"‬

‫ז‬

‫ה כבר הרבה יותר מיום וחצי של זיכרון‪.‬‬ ‫השבועיים הקשים שמחברים את יום‬ ‫השואה ליום הזיכרון וליום העצמאות‬ ‫הפכו זה מכבר לעונת האבל הישראלית‪ .‬רצף‬ ‫רגשי שמציף מדי שנה את מכאובי הארץ הזו‬ ‫ואנשיה‪ .‬ילדי בית ספר שומעים עדויות של ניע‬ ‫צולי השואה מלפני ‪ 70‬שנה באירופה‪ ,‬חבריהם‬ ‫הולכים בפעם הראשונה לקברות אבותיהם‬ ‫שנהרגו לפני ‪ 7‬חודשים בגבול הרצועה‪.‬‬

‫משכן הכנסת‬ ‫"היום הזה הוא התחלה‪ ‬‬ ‫בדף חדש אתה נוגע‪ ‬‬ ‫ביום הזה תישא תפילה‪ ‬‬ ‫תדע שיש מי ששומע‪ ‬‬ ‫אל תוותר מיד‪ ‬‬ ‫ויש לך מרחק ללכת‪ ‬‬ ‫אל תוותר מיד‪ ‬‬ ‫אם לא עכשיו אולי עוד שנה"‬ ‫("שיר תקווה" מילים מיכאל וקנין; לחן שמעון‬ ‫בוסקילה)‬ ‫באמצע טקס "שרים לזכרם" במשכן הכנסת‪,‬‬ ‫שלומי נחומסון‪ ,‬מנהל פעילויות נוער וצעירים‬ ‫בארגון‪ ,‬קם על רגליו ומסמן לילדים לקום ולע‬ ‫צאת לחדר האמנים‪ .‬בשקט‪-‬בשקט הם עוברים‬ ‫בין הסדרנים‪ ,‬עד שמגיעים לחדר שבו יושבת‬ ‫מירי מסיקה‪ .‬למרות שהמנהלת שלה דוחקת‬ ‫בה להזדרז‪ ,‬כי תכף היא עולה לשיר‪ ,‬היא עוע‬ ‫צרת ומחבקת כל ילד וילד‪ .‬מיד אחר כך היא‬ ‫מזמינה את הילדים להצטרף אליה‪" ,‬אני מזמיע‬ ‫נה את הילדים הכי מרגשים שיש"‪ ,‬והם עולים‬ ‫אל הבמה‪.‬‬

‫שנה לצוק איתן‬ ‫‪ 20‬הביטאון‬

‫פתאום נשאר עוד כיסא ריק‬ ‫פנינה כחלון‪ ,‬אלמנתו של רמי כחלון ז"ל‪,‬‬ ‫על ליל סדר ראשון בלעדיו‬ ‫אז עבר לו ראש השנה עברו חגי תשרי‪ ,‬חנוכה‪,‬‬ ‫פורים ועדיין ליל הסדר בלי אבא‪ ,‬בלי רמי קשה‬ ‫מנשוא‪ .‬עסוקה בהכנות ובניקיונות‪ ,‬היומן גדוש‬ ‫במפגשים וטקסים לקראת החג‪ .‬מנסה לברוח‪,‬‬ ‫לשדר שהכל בשליטה‪ ,‬אך בלילה בשקט מתקשה‬ ‫לעכל‪ ,‬להבין איך נצלח את החג‪ .‬אז נכון‪ ,‬עוברים‬ ‫שלב אחר שלב אבל חג הפסח‪ ,‬ליל הסדר ואז יום‬ ‫הזיכרון הראשון‪ ,‬יותר מידי ניסיונות בזמן קצר‪.‬‬ ‫איך אאסוף את עצמי?! אבל חייבת‪ ‬קודם כל ליע‬ ‫לדים‪ ,‬השנה במיוחד‪ ,‬כל הזמן אני רק מספרת‬ ‫להם על אבא והנה הקושיות ‪ ‬שדחקו ולא רצו‬ ‫לברר עם עצמם‪ ,‬אז ליל הסדר זה תזמון מושלם‬ ‫לשאול‪ ,‬ואת מי נשאל אם לא את אמא? הייתי כל‬ ‫כך גאה שהם מאפשרים לעצמם אך גם סחוטה‬ ‫רגשית ‪ ‬מזה‪ ,‬יותר מידי לחג אחד‪ .‬ואז מסתיימת‬ ‫ההגדה‪ ,‬מכינים כוס לאליהו‪ ,‬עמיעד ניגש אלי‬ ‫בכוחותיי האחרונים‪ ,‬לפני שקיעה בשינה של‬ ‫בריחה ושואל‪ :‬אמא‪ ,‬אליהו הנביא ישלח לי אבא‬ ‫חדש‪ ?...‬כל כך קטן ואיזו התמודדות יש לפניו‪.‬‬ ‫מתאפקת‪ ,‬עונה תשובה "חכמה" ‪ ‬מהראש‪ ,‬כי לא‬ ‫חשוב מה אגיד‪ ,‬הלב מרגיש‪.‬‬

‫לשכת ראש הממשלה‬ ‫‪ 16‬נערים ונערות פוסעים בחשש מסוים לחדר‬ ‫הישיבות למפגש המסקרן עם ראש הממשלה‬ ‫שלהם‪ .‬מתוכם שישה יתומי "צוק איתן" שהדי‬ ‫קרבותיו טרם נמוגו‪ .‬צמדי האחים אליניב והיות‬ ‫ביינסאין שאיבדו את אביהם קסהון (דני)‪,‬‬ ‫ליהיא ושירה גרינברג שאיבדו את אביהם‬ ‫אמוץ‪ ,‬וכן עמי‪-‬עד כחלון בנו של רמי ומאיה‬ ‫קידר בתו של דולב‪ .‬עבורם זו לא מורשת קרב‪,‬‬ ‫אלא מציאות‪ .‬טרם חלפה שנה מאז אסונם‪ .‬זהו‬ ‫מפגש ייצוגי ראשון בעבורם ומולם יתייצב מיד‬ ‫ראש הממשלה‪ .‬זו השנה המורכבת בחייהם‬ ‫שבה הפכו בשנייה אחת לדמויות ציבוריות‪ .‬זו‬ ‫התקופה שבה השכול שלהם "מרופד" באבל‬ ‫של המדינה כולה‪ .‬שמותיהם של האבות המע‬ ‫תים ושל האימהות שהתראיינו בטלוויזיה עוד‬ ‫זכורים לכל‪ .‬עוד כמה רגעים יבוא המזכיר הצע‬ ‫באי אל החדר ויודיע בשקט שתיכף ייכנס ראש‬ ‫הממשלה‪.‬‬

‫התעלינו‪ ,‬שרדנו‪ ,‬לבשנו בגדי חג‪ ,‬חשבתי‬ ‫וקיוויתי שהתפאורה אולי תשפיע על‬ ‫הרגשות‪ ,‬והאמת‪ ,‬יש בזה הקלה‬ ‫כלשהי‪ .‬הלכנו להוריי היקרים‪,‬‬ ‫כל המשפחה התכנסה‪ ,‬אבא‬ ‫שמר לי מקום לידו "אף אחד‬ ‫שלא יישב כאן‪ ,‬פנינה יושע‬ ‫בת"‪ ,‬לא יודעת אם התכוון‬ ‫לחזק אותי או שאחזק אותו‪,‬‬ ‫גם להם קשה‪ .‬רמי היה דמות‬ ‫משמעותית עבורם‪ ,‬כל קושי‬ ‫בהכנות לחג הרווי משימות‬ ‫רמי יפתור‪ ,‬רמי יזיז‪ ,‬רמי ירים‪,‬‬ ‫הפעם הזו יותר מתמיד הייתי צריע‬ ‫כה שירים אותי‪ ,‬שייתן לי את הכוח‪.‬‬ ‫עם תחילת הטלפונים לאיחולי חג שמח שקעע‬ ‫תי בעצב‪ ,‬ביגון‪ ,‬בחלל שהותיר‪ ,‬רציתי לברוח אבל‬ ‫אי אפשר‪ ,‬חג החירות בפתח ואת לא ממש מבינה‬ ‫על מה מדובר‪ ,‬חירות? אני ?! אני משועבדת לגמע‬ ‫רי‪ .‬ליגון‪ ,‬לאלמנות‪ ,‬גם כשאני רוצה לברוח החלל‬ ‫מלווה אותי‪ ,‬הבנתי שהוא חלק ממני ואנו מצווים‬ ‫לזכור‪ ,‬כמו את יציאת מצרים‪ ,‬כך צריך לזכור את‬ ‫הנופלים במדינה הזו‪ ,‬בזכות מי ובזכות מה‪ ,‬ואז‬ ‫היגון מתמלא גאווה ושליחות‪ ,‬להזכיר לכולם‬ ‫שחייבים להמשיך‪ ,‬להתרומם‪ ,‬עוד משוכות לפניי‬ ‫ואז המחשבה מייצרת מציאות‪ ,‬מקבלת כוחות‪,‬‬ ‫צולחת עוד שלב וממשיכה בציווי של חג הפסח‬ ‫'והגדת לבנך'‪ ,‬רק שבשבילי זה לא נגמר בפסח‪.‬‬

‫הביטאון ‪21‬‬

‫בית הקברות הצבאי בהר הרצל‬ ‫את הדממה הקבועה ששוררת בין האבנים‬ ‫הלבנות של בית הקברות הצבאי בהר הרצל‬ ‫קשה להפר‪ .‬המקום הנורא הזה בלע בעוצמתו‬ ‫ובסמליות שלו את כל זעקות השבר שאי פעם‬ ‫בקעו מגרונם הניחר של אבלי הארץ‪ .‬רק פעם‬ ‫בשנה משתלט על ההר רחש אחר‪ .‬רוח של אביב‬ ‫מרעידה את הדגלונים הקטנים שננעצו על כל‬ ‫קבר ואנשים חיים מקיפים את מצבות המתים‪.‬‬ ‫תפילות‪ ,‬בכי‪ ,‬שיחות חרישיות‪ .‬עידו לויטה הוא‬ ‫מדריך בפרויקט "עוצמה" של הארגון‪ ,‬סטוע‬ ‫דנט לפילוסופיה בן ‪ .26‬היום עידו ומדריכים‬ ‫נוספים של הפרויקט מפוזרים בבתי קברות‬ ‫צבאיים במבצע מיוחד שמטרתו לפגוש יתוע‬ ‫מים ואלמנות שבאים לקברי הבעלים והאבות‬ ‫ להגיד מילה טובה‪ ,‬לתת חיבוק חם‪ .‬קוראים‬‫להם ״סיירת החיבוקים של עוצמה״‪" .‬אנחנו ‪4‬‬ ‫מדריכים מהארגון שהגענו להר הרצל"‪ ,‬אומר‬ ‫עידו‪" ,‬זהו מקום לא פשוט להיות בו ביום הזיע‬ ‫כרון‪ .‬האנשים שמקיפים אותנו פה סביב סביב‬ ‫באו אל האבנים האלה שאומרות להם המון‪ ,‬זו‬ ‫חוויה עוצמתית‪ .‬יש פה אלפים של אבנים ואלע‬ ‫פים של ישראלים שבאים‪ .‬יש לנו רשימה של‬ ‫חניכים בארגון שההורים שלהם קבורים בהר‬ ‫והמשימה היא להגיע לכולם‪ .‬אפילו לפגוש בהם‬ ‫לרגע‪ .‬והשטח עצום‪ ,‬ההתמצאות לא פשוטה‬ ‫והכל קורה פחות או יותר במקביל‪ .‬בשל כמות‬ ‫האנשים‪ ,‬אפילו הרשתות הסלולאריות לא עובע‬ ‫דות היטב והקבוצה שלנו התפצלה‪ .‬אנחנו לא‬ ‫מוצאים אחד את השני‪ .‬פגשנו כבר את יתומי‬ ‫המשטרה ועכשיו אנחנו ממשיכים לחפש את‬ ‫היתר‪ .‬חייבים להגיע לכולם"‪ .‬עידו ויתר אנשי‬ ‫סיירת החיבוקים אספו מבעוד מועד אבנים‪,‬‬ ‫כתבו עליהן ״עוצמה״‪ ,‬הוסיפו לב קטן והניחו על‬ ‫הקברים שאליהם יגיעו עוד מעט חברי הארגון‪.‬‬ ‫מקורו של מנהג הנחת האבן על הקבר בא בין‬ ‫היתר מהרצון להיות חלק סמלי מבניית הקבר‬ ‫ושמירתו לאורך שנים‪ .‬בימים רחוקים היו נקע‬

‫ברים אנשים בשדה או בדרך וגל אבנים היה‬ ‫מציין את המקום‪ .‬כל אדם שעבר והניח אבן‬ ‫הבטיח למעשה שהערימה תישמר איתנה ובוע‬ ‫לטת‪ .‬עניין נוסף הוא סימן לכך שמישהו פוקד‬ ‫את הקבר‪ ,‬בודדים או רבים‪.‬‬

‫משכן הכנסת‬

‫"אני תמיד חשבתי שהשיר הזה יפה"‪ ,‬אומרת‬ ‫יובל‪ ,‬בתו של רס"ן רן כוכבא ז"ל שנהרג ב‪2006-‬‬ ‫במלחמת לבנון השנייה‪" ,‬וכמובן שהשיר הזה‬ ‫מדבר על תקווה"‪" .‬תקווה"‪ ,‬מצטרפת אליה‬ ‫שירה גרינברג אחותו של אורי ומסבירה מהי‬ ‫תקווה‪" :‬תקווה זה כשיש לך משהו טוב שיקרה‬ ‫לך‪ ,‬אבל לא עכשיו‪ ,‬אלא נגיד בעוד שנה"‪ .‬היות‬ ‫אומרת‪'" :‬גם אם עצוב אל תאבדי תקווה'‪ ,‬ואני‬

‫זהו טקס יום הזיכרון בכנסת וההתרגשות‬ ‫של כולם גדולה‪ .‬דווקא שיר שנפתח במילים‬ ‫"היום הזה הוא התחלה" חותם את הטקס הרע‬ ‫שמי והילדים‪ ,‬בהם יתומי "צוק איתן" נוצצים‬ ‫באורות הכחולים של הבמה‪ ,‬מניחים את המיע‬ ‫קרופונים‪ .‬שי אפרתי (‪ ,)10‬בתו של רס"ר אהוד‬ ‫אפרתי ז"ל שנהרג ‪-‬ב‪ 2007-‬ברצועת עזה‪ ,‬או�מ‬ ‫רת לקהל בסיום השיר‪" :‬הלוואי שלא יהיו עוד‬ ‫מלחמות"‪ ,‬ומזמינה את חיילי צה"ל לשיר איתה‬ ‫ועם יתר הילדים את התקווה‪ .‬כשההמנון מסע‬ ‫תיים‪ ,‬כל אורחי הטקס‪ ,‬בהם ראש הממשלה‪ ,‬שר‬ ‫הביטחון ויו"ר הכנסת‪ ,‬אצים אל הילדים כדי‬ ‫לחבק וללחוץ ידיים‪ .‬אורי (‪ ,)13‬בנו של אמוץ‬ ‫גרינברג שנהרג ב"צוק איתן" לפני פחות משנה‪,‬‬ ‫מסביר שהתרגש מאוד כשעלה לבמה‪" :‬במצבי‬ ‫לחץ פתאום מרגישים יותר את הגוף‪ ,‬וכל הגוף‬ ‫התחיל לגרד לי"‪ ,‬סיפר‪" ,‬אבל עמדתי בזה בסוף‪,‬‬ ‫והיה לי כיף"‪ .‬היות ביינסאין מסכימה וקובעת‪:‬‬ ‫"היה הרבה יותר כיף מאשר בחזרות"‪ .‬כשהם‬ ‫חוזרים לחדר האמנים‪ ,‬אישה מהקהל נכנסת‬ ‫ואומרת‪" :‬אתם מדהימים‪ ,‬כל הכבוד לכם‪ .‬ריגע‬ ‫שתם אותי כל כך"‪.‬‬

‫שנה לצוק איתן‬ ‫‪ 22‬הביטאון‬

‫גם חושבת ככה‪ .‬כשאני שומעת את המילים 'יש‬ ‫בדידות ויש כאב' יש לי התרגשות של עצב‪ ,‬כי‬ ‫זה גורם לי לחשוב על אבא"‪.‬‬ ‫"בשנה שעברה בזמן הזה בכלל תכננתי איך‬ ‫אחגוג בערב יום העצמאות"‪ ,‬אומר אורי גרינע‬ ‫ברג‪" ,‬מבחינתי היה טקס בבית הספר‪ ,‬ואז נגמר‬ ‫יום הזיכרון בשבילי‪ .‬עכשיו זה מאוד שונה‪ .‬היום‬ ‫הזה בשבילי הוא עצוב מבדרך כלל‪ ,‬כי בכל זאת‬ ‫בשאר הימים אתה רץ ואין לך זמן לחשוב"‪.‬‬ ‫אליניב‪ ,‬אחיה של היות‪ ,‬גם עוד לא יודע איך‬ ‫יחווה את יום העצמאות‪" :‬זה יום הזיכרון הראע‬ ‫שון שלנו‪ .‬פעם לא היה לנו אכפת מזה‪ ,‬לא הבנו‬ ‫למה אמא שלנו הייתה קוראת תהילים ביום‬ ‫הזה‪ .‬היום אני מבין שזה היה בשביל החיילים"‪.‬‬ ‫והיות מוסיפה‪" :‬השנה אני עצובה ומאוכזבת‪.‬‬ ‫אני עצובה כי זה יום עצוב‪ ,‬ומאוכזבת כי אבא‬ ‫שלי לא פה עכשיו"‪.‬‬

‫לשכת ראש הממשלה‬ ‫היות הקטנה מפגינה אומץ ראשונה ושואלת‬ ‫את ראש הממשלה איך הרגיש כשאחיו נהרג‪.‬‬ ‫"כאילו הורידו לי יד או רגל עם גרזן"‪ ,‬עונה‬ ‫נתניהו ומיד מוסיף בטון מרגיע "אבל החיים‬ ‫הם כמו נהר‪ ,‬זורמים הלאה ומגיעים למקומות‬ ‫חדשים‪ ,‬מוצאים את הדרך להתגבר"‪ ,‬שירה‬ ‫גרינברג מנסה להקל קצת על האווירה הכבדה‬ ‫שנוצרה ולוקחת את הדיון למקום אחר‪" ,‬כיף לך‬ ‫בחיים"? המבוגרים בחדר נראים מרוצים מהע‬ ‫שאלה "כשאני עם המשפחה כיף לי‪ ,‬ללכת לחוף‬ ‫הים‪ ,‬אז הכי כיף‪ ,‬מה כיף לך למשל"? "להיפגש‬ ‫עם חברים" היא עונה‪ .‬מישהו ממשיך ושואל‬ ‫בשובבות "איך אתה חי עם החיקויים ב'ארץ‬ ‫נהדרת'?"; "אני לא נעלב‪ ,‬פגשתי את מריאנו‪,‬‬ ‫טיפוס נחמד ושרמנטי‪ ,‬הייתי שמח אם הייתי‬ ‫רזה כמוהו‪ ,‬זה לא ממש אני אבל זה נחמד"‪.‬‬

‫הר הרצל‬ ‫עוד ועוד בני משפחות עולות אל ההר‪ .‬טקסים‬ ‫התחילו והסתיימו‪ .‬הצפירה עצרה לשתי דקות‬ ‫ארוכות את התכונה הרבה‪ .‬עידו לויטה מספר כי‬ ‫בערב יום הזיכרון קרא בדמעות פוסט שהעלה‬ ‫חניך שלו בו כתב בעיקר על אמו‪ ,‬חללת צה"ל‬ ‫וההתמודדות עם לכתה‪" .‬הוא בחור חסון בן ‪,"16‬‬ ‫מספר עידו‪" ,‬קשה ביום יום לראות כמה רגישות‬ ‫ועדינות יש בו‪ .‬ונורא חיכיתי לפגוש בו כאן‪ ,‬וזה‬ ‫קרה‪ .‬חיבקתי אותו ואמרתי כמה התרגשתי לקע‬ ‫רוא את דבריו היפים – בגלל זה אנחנו באים‬ ‫לפה‪ ,‬בגלל זה קוראים לפרויקט הזה 'סיירת‬ ‫חיבוקים'"‪.‬‬

‫מדי שנה מוציא ארגוננו לאור‬ ‫חוברת "געגועים" ובה שירים‬ ‫והגיגים המביעים געגוע ליקירינו‬ ‫אלמנות ויתומים המעוניינים‬ ‫לקחת חלק בפרויקט‪,‬‬ ‫מוזמנים לשלוח עד ל‪01.02.2016-‬‬ ‫טקסטים מתאימים בדוא"ל‪:‬‬ ‫‪office@idfwo.org‬‬ ‫הביטאון ‪23‬‬

‫תודה!‬ ‫הקרן לידידות‬ ‫בראשות‬ ‫הרב יחיאל אקשטיין‬

‫על התמיכה בפעילויות הארגון‬ ‫לאורך השנה‬

‫הביטאון ‪25‬‬

‫מועדון ההטבות לחברי הארגון‬

‫אביבי ראומה רחובות‬ ‫אנגלסרט זקלין ירקונה‬ ‫אשכנזי וידה ירושלים‬ ‫ביטל אסתר רחובות‬ ‫בכר לאה גבעתיים‬ ‫בר ניב טובה נתניה‬ ‫גל אנה הרצליה‬ ‫גפרי שושנה חולון‬ ‫זינגר רחל חיפה‬ ‫טמרסון מרים חולון‬ ‫יוגב שולמית רמות השבים‬ ‫כרמל אביבה רמת השרון‬ ‫כרמלי שרית מעלה אדומים‬ ‫להב אלישבע רמת השרון‬ ‫לוי ברכה לוס אנג׳לס‬ ‫מילר חנה ירושלים‬ ‫סולומון צילי קריית אתא‬ ‫סמוק אורה רמת השרון‬ ‫פרידמן גאולה אבן יהודה‬ ‫פרין חורסי חיפה‬ ‫קורח שרה תל אביב‪-‬יפו‬ ‫רובין צפורה גבעתיים‬ ‫רפס תמר חולון‬ ‫שגריר מיכאל ירושלים‬ ‫שלו לאה חולון‬

‫תנחומים למשפחות‬ ‫הביטאון ‪27‬‬

www.idfwo.org

54052

03-6918403

1

| w w w. i d f w o . o r g