יולי 2015גיליון 68
הביטאון
כבר שנה
שתי אלמנות שנאבקות בבדידות ומנצחות ,לפעמים 6 היתומה שרצתה להתרחק וכמעט נהרגה 14 יום הזיכרון הראשון שלי 18
פרויקט מיוחד
שנה לצוק איתן
צילום :קובי קואנקס
68תוכן:
יתומי הארגון באולפן עם מירי מסיקה ,בהקלטת שיר לקראת יום הזיכרון.
לא בורחות מיכל קידר ושגית גרינברג כבר לא מפחדות מ"מה יגידו" 6
הדרך הביתה זאביק עציון נהרג בעוטף עזה ,מעיין בתו ניצלה בנפאל 14
לא תם הטקס יתומי ״צוק איתן״ מתמודדים לראשונה עם יום הזיכרון 18
יום כיף שנתי עוצמה פסח כתבו עלינו נפרדו מאיתנו
28 29 30 31
בשער :מיכל קידר ושגית גרינברג בשיח לוחמות .יו”ר הארגון :נאוה שהם-סולן • מנכ”ל הארגון :יובל ליפקין • עורכי העיתון :גיל טבת • צור טהון • מערכת :נאוה שהם- סולן ,יובל ליפקין ,מעיין אוחנה ,רחלי ציפר ,אסף מוסמן • עיצוב גראפי :סטודיו רון ידלין ,עדי רמות • מפיק :אסף מוסמן • צילום :קובי קואנקס • כתובת הארגון: רחוב אורנים ( 1מ.מסחרי רמת אילן) גבעת שמואל • 54052טלפון 03-6918403 :דוא”ל • office@idfwo.org :אתר הארגוןwww.idfwo.org :
שנה לצוק איתן 2הביטאון
יד ביד
נאוה שהם-סולן חברות וחברים יקרים,
שנה עברה מאז תחילתו של מבצע "צוק איתן" .בשנה המסויטת הזו ,עשינו ככל שיכולנו להקל במה שניתן ולקבל אלינו באהבה את האלמנות והיתומים שהצטרפו למשפחת השכול בעל כורחן .אני מקווה שהצלחנו להקל עליהם ולו במעט. בעוד קולות המבצע האחרון עדיין מהדהדים ,חוזרים ונשמעים הדיבורים על עוד "סיבוב לחימה בקיץ" או "תהיה עוד מלחמה בלבנון ,השאלה היא רק מתי" .הדיבורים האלה כאל "המובן מאליו" מצמררים אותי .אנחנו שחווים שוב ושוב את רגעי האימה ואת המחיר הנורא ,לא יכולים לקבל את הוודאות שבה נאמרים היום הדברים הללו .מלחמה לא יכולה להיות חלק מתוכנית עבודה רב-שנתית ,התכתשות צבאית עקובה מדם אזרחים וחיילים אינה גזירת גורל .על החברה הישראלית שבעת הקרבות מוטל צו מוסרי לדרוש ממנהיגיו להרחיק עד כמה שניתן מלחמה ולהעניק עתיד של תקוה. כשילדיי היו עוד קטנים ,הייתי מביטה בעיניהם ואומרת ,מייחלת " -כשהם יגדלו ,לא יהיו עוד מלחמות". כשיהורם גאון שר "אני מבטיח לך ,ילדה שלי קטנה ,שזו תהיה המלחמה האחרונה" ,האמנו לו בכל לבנו שהיום הזה קרב ,שזה ייתכן ,שזו לא סתם עוד קלישאה .הצללית של נשיא מצרים אנואר סאדאת בפתח המטוס שהביאו לישראל וטקס החתימה על הסכם השלום עם ירדן בלב הערבה הפיחו את התקווה ,את האמונה כי מעתה עתידנו יהיה מעט טוב יותר. משפחת השכול ואני בתוכה ,איננו תמימים .כמו עם ישראל כולו ,אנו שומעים חדשות בוקר וערב – איומי המזרח התיכון המסוכסך והאלים נקלטים היטב .אנו מזהים מי הכוחות שמולם אנחנו עומדים ומה כוונותיהם .ולמרות כל אלו ואולי דווקא בצלם המאיים הזה ,חסרים לי בשיח הישראלי כמה מסרים שאמורים ללוות את חיינו ,שלאורם אנחנו אמורים להמשיך לחיות כאן ,להקים ולבסס משפחות. ייתכן שרבים מדי סביבנו התייאשו מהסיכוי לעתיד טוב יותר ,שכחו כמה התקווה לעתיד טוב יותר היא חשובה ומהותית באיכות חייו של האדם .הידיעה כי המחר עשוי להביא בשורה חדשה ,לשפר אפילו במעט כמה מקשיי היום – היא ערך חשוב מאין כמותו .ולנו ,בני משפחת השכול ,התקווה לעתיד מעט טוב יותר חשובה במיוחד .ידענו כולנו תקופות חיים שלמות שבהן לא ראינו טיפת אור בחיינו ,לא האמנו שנראה את הבוקר עולה .התייחסנו בספקנות לאלה שאמרו שצריך להאמין כי יכול להיות טוב יותר. אנחנו שרדנו גם בזכות התקווה ,הודות לאמונה כי למרות אסוננו ,המצב יכול להשתפר. אנחנו חייבים לדרוש לעצמנו ,בני משפחת השכול והישראלים כולם ,עתיד מבטיח יותר .אנחנו רוצים לשמוע השכם והערב מסרים חיוביים ואופטימיים שיהפכו למעשים .לא עוד "סבב המלחמה הבא" שיהיה כואב וספק אם ישנה מהותית את המציאות ,אלא "סבב הידברות" .אינני יודעת איך ייראו הפע תרונות המדיניים אל מול הסכסוכים הלא פשוטים שעמם אנחנו מתמודדים .אבל אני יודעת ללא ספק שיש לפעול כדי להשיגם .זוהי איננה שאלה פוליטית של ימין ושמאל – ההווה מטיל אימה על כולם ועלינו למצוא כל דרך לשנות את מה שמוצג כיום כגזירת גורל .את התקווה נשאף כולם מלוא ריאות ומהעתיד החיובי יותר נתבשם כולנו .האמינו ,יום יבוא.
נאוה שהם-סולן ,יו"ר
הביטאון
3
יד ביד חדש בארגון יובל ליפקין
מנכ"ל
חברות וחברים יקרים,
אני שמח וגאה להגיש לכם גיליון קיץ זה של ביטאון הארגון .מגמת הצמיחה בפעילויות שאנו מקיימים נמשכת ,כך גם עבודת המטה ,שכל מטרתה להיטיב עם אוכלוסיית אלמנות ויתומי צה"ל. בהזדמנות זו ,אני מבקש לברך את ילדי הארגון ולאחל חופשת קיץ בטוחה ומהנה.
נופש ארגוני
הנופש הארגוני השמיני יתקיים השנה בצפון הארץ בין ה 29-בנובמבר ל 3 -בדצמבר ,במלונות "כפר בלום" ו"הגושרים" .גם השנה יסובסד הנופש על ידי הארגון ויכלול טיולים ,הצגת תיאטרון, הופעות ובעיקר הזדמנות לבלות זמן איכות עם החברות והחברים בארגון .חוברת הנופש וטופסי ההרשמה יישלחו אל בתי החברים כבר במהלך יולי .נוכח הביקוש ,אני ממליץ למעוניינים למהר ולהירשם עם קבלת החוברת.
סמינר יתומים בוגרים "מקום בלב"
בתחילת מאי ( ,)7-9התקיים סמינר "מקום בלב" ליתומים בוגרים מעל גיל .30הסמינר התקיים זאת הפעם הרביעית ,הודות לשיתוף פעולה של האגודה למען החייל ,מחלקת נפגעים בצה"ל והארגון .מספר הנרשמים היה גבוה וכל החדרים שבמתקן נתפסו.
יום כיף שנתי
בתחילת מאי נפגשנו ליום הכיף השנתי של הארגון .האירוע התקיים באולמי "חצר המלכה" בצוע מת כנות .חברי הארגון נהנו מארוחות בוקר וצהריים ,הופעה של חבורת הזמר של הארגון ,הופעה של גלי עטרי והרצאה של יואל שתרוג ,על תרבות בתי קפה בעולם .בפתיחת האירוע חולקו תעודות הצטיינות למאיר כהן ,מהנהגת היתומים הבוגרים בארגון ולמתנדבי מחנות ׳עוצמה׳ :לידור פחימה ,משה (מויש) יאול ,מעיין מור ,נוי כהן ,עידו לויטה ,עידו בן דוד ושגיא פרחי.
הטבות לחברי הארגון
כפי שפרסמנו בעבר ,אנו פועלים להשגת הסכמים עם ספקים שונים שיעניקו הטבות לחברי
הארגון .מידע מלא אודות הספקים המעניקים הטבות לחברי הארגון וכן מידע מלא אודות התנאים למימוש כל הטבה ,ניתן למצוא באתר הארגון בכתובת.www.idfwo.org :
שנה לצוק איתן 4הביטאון
טיול בר ובת מצווה בצפון ארה"ב
שלום כיתה א׳
בקיץ ייצאו 38יתומי צה"ל ,בני ובנות המצווה ,למחנה בארה"ב ובקנדה .הילדים יתארחו אצל
אנו מייחסים חשיבות רבה לנוכחות הארגון
משפחות יהודיות ,יבלו כעשרה ימים במחנה Chiבוויסקונסין ויקנחו בטיול של עשרה ימים
בצמתים המשמעותיים בחיי חברינו וכך,
מטורונטו-מונטריאול ועד ניו יורק.
כמדי שנה ,יעניק הארגון שי מפנק ליתומי צה"ל ערב כניסתם לכיתה א׳ .שי זה ,הכולל
מחנות ׳עוצמה׳
תיק מהודר לבית הספר וציוד נוסף ,יישלח
שתי אבני דרך חשובות ומשמעותיות נוספו השנה לפעילויות הילדים והנוער של הארגון .למחנה
לבתיהם של כ 15-יתומים שיחלו את שנת
׳עוצמה פסח׳ 2015הוזמנו לראשונה יתומי צה"ל וכוחות הביטחון בגילאי .12-9.5הילדים מכל
הלימודים הראשונה .תודה מיוחדת לחברת
הגילאים ,נהנו מחופשה מהנה ומעצימה בגליל העליון ביחד עם קבוצת השווים להם ובליווי צוות
"אורתם-מליבו" ולרחל צור.
ההדרכה המנוסה והמחויב שלנו .היה זה מחנה נוסף בשרשרת המחנות שלנו שכבר מזמן הפכה למשפחה שנייה עבור החניכים והצוות ,שבחלקו מורכב מיתומים בוגרים .אבן דרך נוספת תתרחש
ערב יתומים בוגרים
בקיץ הקרוב ,כשלראשונה יתווסף מחנה רביעי לשנה זו ,מחנה ׳עוצמה קיץ׳ שיהווה הפוגה מרעע
לאחר הצלחת הנופש השנתי של היתומים
ננת מחופשת הקיץ הארוכה .אנו מחויבים להמשך עיבוי מערך המחנות ולהרחבת טווח הגילאים
הבוגרים ובני זוגם ,לקראת ראש השנה בכע
של החניכים ,כך שהליווי העוטף והמעצים שאנו מעניקים ליתומי צה"ל וכוחות הביטחון יחל כבר
וונתנו לקיים ערב שירה בציבור ליתומים
מגיל שש .תודה מיוחדת לקרן לידידות בראשותו של הרב אקשטיין ,על התמיכה הנדיבה במערך
בוגרים( ( .)30+את הערב מתכננים חברי וו�ע
המחנות ,ולניקי קידר ,גיסתו של סא"ל דולב קידר ז"ל שנהרג במהלך מבצע "צוק איתן".
דת יתומים בוגרים בליווי צוות הארגון ואנו מקווים לראות כמה שיותר מכם באירוע זה.
עדכון הריבית
החל מאפריל ,2015שיעור הריבית השנתית על הלוואות הניתנות לזכאי אגף משפחות והנצחה במשהב"ט באמצעות בנק אוצר החייל יעמוד ע ל .0.79%החזרים בגין ה�ל וואות שנלקחו לפני מועד זה ,יחושבו בהע תאם לתנאים בהסכם ההלוואה מול הבנק.
תמיכה עולמית
בכנס השנתי של הג׳רוזלם פוסט אשר נערך
בחודש יוני בניו יורק בהובלתו של יו״ר הקוע נגרס היהודי ,רון לאודר ,זכה הארגון לחע שיפה משמעותית .בכנס השתתפו למעלה מאלף וחמש מאות איש ,ביניהם פוליטיע קאים מצפון אמריקה ,חברי קונגרס ,חברי כנסת ,שגרירים ,מפקדים בכירים לשעבר בצה״ל ,ראשי קהילות יהודיות בצפון אמע ריקה ,מנהיגים פרו ישראלים ועוד .במהלך האירוע הוקרן סרט אשר תיאר את פעילות הארגון ואחריו העניקה יו"ר הארגון ,נאוה שוהם-סולן תעודת הוקרה לסמח״ט חטיבה 35של הצנחנים ,סא״ל מאיר אלמלם ,על חלקו בלחימה במבצע "צוק איתן״.
צילום :סיון פרג'
הביטאון
5
שגית גרינברג
עומדות כמה קלוריות אוכלים בשבעה • דברים שזרים אומרים לאלמנות ברחוב • איך קמים עם הילדים לבית ספר והאם האל מלא רחמים • שגית גרינברג ומיכל קידר על שנה בלי אמוץ ודולב • שיח לוחמות צור טהון | צילומים :קובי קואנקס
שנה לצוק איתן 6הביטאון
מיכל קידר
איתן
ש
גית ומיכל יושבות לשיח לוחמות .שתי נשים דעתניות, כואבות על-כך שנותרו לבד ויש להן מה להגיד .מוצאות נחמה אחת בשנייה ,וגם צוחקות הרבה .את שלב הבושה והדאגה על "מה יגידו" הן איבדו ברגע האסון .שגית גרינברג גרה בהוד השרון ,יש לה שלושה ילדים :ליהיא ב ת ,16אורי בן 13וש�י רה בת .8מיכל קידר גרה במודיעין וגם לה שלושה ילדים :מאיה בת ,10אורי בן 7וגיא בת .3שתיהן איבדו את בעליהן לפני שנה במהלך מבצע "צוק איתן".
אמוץ של שגית היה מילואימניק "מורעל" ,הצהיר שזו שליחות, משהו להעניק למדינה גם אם אתה לא מרגיש שקיבלת בחזע רה .כל עוד החבר'ה שלו המשיכו ביחד לא היה מסוגל לעזוב, גם כששגית אמרה לו שכבר נתן מעל ומעבר ,לא רצה להקשיב. הוא התייצב כל פעם מחדש בצו שמונה ,ב"צוק איתן" היה אמור לשבת בגזרה הצפונית השקטה יותר אבל הודיעו לו שהוא מסוע פח לחטיבת השיריו ן 188שנמצאת בדרום .בתחילת המבצע ה�ק רקעי ,ב ,18.7.15-נפגע הרכב בו נסע מטיל נגד טנקים ,והוא נהרג בחילופי אש עם מחבלים שחדרו ממנהרה תת קרקעית .לאחר מותו הועלה לדרגת סגן אלוף. דולב של מיכל היה איש צבא קבע ,מג"ד בבית הספר לקצינים - בה"ד .1בצבא ראה את עתידו .לכולם מסביבו היה ברור שבאחד הסבבים הקרובים יתמנה למח"ט גבעתי .אמנם לא הצהיר על כך אבל ידעו שאם לא תהיינה תקלות בדרך ,יגיע לדרגות הגבוהות ביותר .מיכל כועסת על עצמה שלא אמרה לו "די" מספיק בנחע רצות" .צוק איתן" הייתה המלחמה הראשונה שלו בשטח ,במבע צעים קודמים שירת בתפקידי פיקוד ומטה .דולב נהרג ב21.7.15- בקרב עם מחבלים ,כשהסתער עם חייליו במטרה למנוע פיגוע גדול ,על כך קיבל את צל"ש אלוף הפיקוד .הן עוד לא מכירות מקרוב אבל השיחה ביניהן מתקיימת כאילו עשו עליה חזרה .הן משלימות זו את זו ,מוסיפות אחת לרעותה את המילים החסרות מספרות יחד שני סיפורים. הביטאון
7
שגית" :ביום שישי אמוץ היה בבית ,הלך לעשות קניות ,והלך לישון .חשבתי לעצמי שאם יהיה חושך אז בטח כבר לא יחזור לעזה .כשקם כעס על זה שלא הערתי אותו בזמן' ,עכשיו אני צריך לחזור בחושך' הוא אמר .אמרתי 'מה קרה ,הצבא לא ייכנס לעזה בגלל אמוץ גרינברג?' צחקתי עליו .הוא התקלח לבש מדים והתארגן ,היה זורח ופורח .יום קודם לכן החליק ופצע את ידיו".
מיכל" :חבל שלא שבר אותן והיה נשלח הביתה".
מיכל" :בלילה לפני שדולב נהרג הייתי אצל חברה. החלפנו 'בדיחות קצין העיר' ,משהו שלא עשינו אף פעם .תהינו איך זה הגיוני שהם מודיעים ליד הילדים, הרבה הומור שחור .ביום מותו ישבתי בבית קפה וקיבלתי רמזים .ביקשתי מחברה שתבדוק .אמרתי 'לכי שנייה לחניה תראי שאין שם אנשים במדים ואם כן שילכו הביתה' .אחרי חמש דקות היא מתקשרת ואומרת 'אין פה כלום' ,אחרי חמש דקות שוב מתקשרת ושואלת 'מתי את מגיעה? אני כבר אחכה לך' .עניתי 'אם את כבר מחכה ,תקפצי לשכן ותיקחי ממנו סיגריה כי נגמרו לי' .אחר-כך הסתבר שכולם כבר ידעו ,כשאף אחד לא ענה לי בטלפון וכל מי שענה רק שאל מתי אני חוזרת הביתה .החרטה הכי הגדולה שלי היא שפתחתי את הדלת" .
שגית" :באמת חבל שלא שבר את הידיים .אבל הילדים היו גאים בו' ,אבא נפצע בצוק איתן' .הוא רצה בורקס עם בשר להביא לחבר׳ה ואני רצתי לקצב והספקתי להע כין .בדרך לדלת הפטיר לעבר החברות שלי שהיו בבית: 'אם אשאיר את אשתי אלמנה ,אז לפחות אלמנת צה"ל, ככה לפחות ידאגו לה' ,איך שעמד לצאת ,אזעקה ,ירדנו למטה עם כל השכנים ,הוא עם המדים ,מבושם ,כולם התלהבו .עלינו חזרה ,עוד סבב של נשיקות וחיבוקים, הייתה לי הרגשה לא טובה .בדרך דיבר עם אמא שלו ועם החברים הטובים .התקשר כשהגיע ,הרגיע ואמר שיותר בטוח שם מאשר בתל אביב .בלילה דיברנו שוב הוא סיפר שהחבר'ה טרפו את הבורקס ,אמרנו לילה טוב .למחרת ,בשבת ,כששלחתי ׳בוקר טוב׳ הוא כבר לא ענה לי .שלחתי תמונות של הילדים ,אבל הוא לא הגיב. אחר-כך הסתבר שכבר נהרג".
דולב קידר אמוץ גרינברג שגית" :הייתי אצל אמא שלי ביבנה .שמעתי שקצין וחייל נפצעו .אמוץ לא ענה לי מהבוקר -אמרתי שבמקרה הכי גרוע הוא אולי נפצע .בדרך ,באוטו עם הילדים ,דממה .מה שעבר לי בראש זה איך אני אספיד אותו .הגענו הביתה ואמרתי לילדה 'רק אם אבא מתקשר תעירי אותי' .לבשתי שמלה כזו זרוקה ,והלכתי למיטה .עוברות עשר דקות ויש חיילים מחוץ לדלת, הילדה לוחשת לי 'אם נהיה בשקט אולי הם ילכו מכאן'. ולי בכלל עובר בראש 'למי מהשכנים יש ילד בצבא?'. אח"כ הסתבר שכשאני הגעתי כולם עמדו למטה ,חיכו לי ,אני לא ראיתי אותם".
שנה לצוק איתן 8הביטאון
מיכל" :ליוויתי בעבר משפחות שכולות ,אז שום דבר לא הפתיע אותי ,אני מכירה את התהליך .לא חשבתי שזה יקרה לי אבל הכול כבר היה מסוע דר בראש .המודיעים חייבים להסתכל בעיניים שאומרים לך את זה ,אז הסתכלתי על האדמה ,כל הזמן חשבתי שבטח שלחו לי את המודיע הכי נמוך שמצאו ,ברחתי מהמבט שלו ,אני זוכרת אותו מתע כופף ומנסה ללכוד לי את העיניים".
שגית..." :אני מסתכלת על המודיע והוא מקריא מהדף, אומר את שמי ,שואל' :את גברת שגית גרינברג' ,רציתי להגיד שאני המנקה פה ,שגית לא בבית".
מיכל" :אני דיברתי עם כל מי שהיה באירוע ,יש לי בבית דיסק עם צילומים פתולוגיים ,ספרתי את הקליע עים ,הרגשתי כל אחד מהם על הגוף שלי ,גם הייתי במקום שזה קרה ,זו טעות לא להיות שם .זה היה קשה אבל סידר לי את הדברים בראש ,זה נורא לחשוב על זה .את רואה שדה ,עץ ,שלוש ציפורים וחושבת שבגלל השטות הזו נגמרו לי החיים .סיפרו לי שהוא לא הגיע למצב שמנסים להחיות אותו ,שהוא לא הרגיש כלום".
מיכל" :רציתי להיפרד כמו שצריך ,רציתי להתחבק איתו ,אמרו לי שהם לא נותנים אבל אמרתי שאני אעשה מה שארצה ,החלפתי בגדים כדי להיראות צנוע עה יותר ,הוא נראה מוזר ,כמו מומיה". שגית" :אחד הדברים שהכי מציקים לי זה שלא ראיתי אותו .אמרתי להם שאני חייבת לראות אותו ,אבל לא נתנו לי .הפנים שלו כנראה נפגעו בצורה חמורה ,יש לי חור נורא גדול מזה״.
שגית" :הייתי אובססיבית לגבי כל פרט ,תחקרתי כל מה שאפשר לתחקר .כשהם הגיעו אלי עם התחקיר, כבר ידעתי הכול ,אמרו שיש דברים שאצטרך לקבל כמו שהם ,הבנתי שלא ניתן להמשיך להתענות כך והחע לטתי שאני סוגרת את זה ( )...גם ביטלתי עכשיו נסיעה למקום שזה קרה .חברים שלו היו שם עכשיו ,ולא דיברו שבוע ,אמרו לי 'את לא נוסעת' .אני לא מסוגלת להיות שם ,לחשוב על מה עבר לו בראש ברגעים האחרונים, זה היה בהפתעה ,הוא לא ציפה לזה ,לא יודעת מה עבר לו בראש ,לא מסוגלת לחוות את זה .לא משלימה עם זה שאפילו לא פינו אותו ,לא יכלו לנסות לעזור לו בכלל".
הביטאון
9
מיכל" :לראות תמונות מלפני המוות עושה לי רע ,להבין איך הכול הולך ומשתנה עם הזמן והוא נשאר קבוע ,כי מה שעצוב זה לא המוות כמוות ,מה שעצוב זה הסוף של החיים שהיו ,תמונות עם הילדים עוד הצלחתי איכע שהו לראות אבל לא תמונות של שנינו ,כשהיו צצות לי בראש תמונות כאלה דמיינתי את המראה של הגופה, זה היה מרגיע אותי". שגית" :חברה שלי עושה סרט על סיפור החיים שלו, שהיה אמור להיות מוקרן עכשיו ביום השנה ,אבל ביע טלתי ,לא מסוגלת לעבור את זה ,לא מסוגלת לראות אפילו משפט שהוא כתב ,שורף לי מדי את הנשמה". מיכל" :שגית שתדעי שמה שאתה לא עושה בשנה הראשונה יותר קשה אח"כ ,יש שגרה מאוד ממוסגרת שכל סטייה קטנה ממנה תפרק אותך ,מעין חומה כזו, זה עובד הפוך ,גם אני רציתי לצלם את הילדים ,אבל הם כל כך נעלבו מזה ,אורי אמר 'מה אני אשכח את אבא?'. שגית" :בשבעה הייתי כמו בובת מריונטה ,מנהלים אותך, אתה לא מבין כלום ,אתה פוגש אנשים שלא ראית שנים ,אח שלי קרא לזה ׳הבר השכונתי׳ ,עד שתים עשע רה-אחת בלילה ,הטורים שלי עבדו בטורים כפולים ,לא משנה כמה חיית איתו ,היינ ו 17שנה נשואים ,ויש ד�ב רים שלא ידעתי עליו". מיכל" :אני מתה לחזור לזה ,מתגעגעת לשבעה ,לשבת עם אנשים שעושים חיקויים ותנועות ידיים שלו ,לראות איך חיילים שלו אימצו את שפת הגוף שלו ,זו חוויה". שגית" :המודיעים הופכים להיות הקשר הכי עמוק שהיה לך בחיים ,בכינו פה בפרידה מהם בתום השבעה". מיכל" :בסוף השבעה אתה עובר לאחריות של קצינת נפגעים ,עד אז הם כל הזמן איתך ,אמרו לי 'תעשי מה שאת רוצה ,מותר לך ,הכול עושים עבורך".
מיכל" :הייתי במפגש אלמנות צוק איתן ,היו שם אלע מנות חונכות ,שהתאלמנו לפני חמש-שבע שנים ,אחת מהן אמרה 'אני בן אדם אחר לגמרי' ,מבחינת אופי קיבע לתי רק דברים טובים". שגית" :מה שכן ,הייתי פעם בן אדם הרבה יותר שמח, היום אין לי שמחת חיים בכלל ,אולי רק לשתי דקות, הייתי פעם זקוקה להרבה חברים ,היום אין לי את זה, אין לי סבלנות לכלום". שגית" :יצאתי עם חברה לשתות קפה .ניגשה אלי מיע שהי ואמרה 'כל הכבוד שאת כבר מרשה לעצמך לצאת', נעתקו לי המילים ,זה לא מכוונה רעה אבל לאנשים אין גבולות". מיכל" :ניגש אלי ראש ישיבה ובישר לי' :המשפחה שלך התרחבה ,מבחינה רוחנית' ,עניתי לו' :איך התרחבה? היינו חמישה עכשיו ארבעה ,זו מתמטיקה פשוטה"'...
שנה לצוק איתן 10הביטאון
מיכל" :משהו ממך הולך לאיבוד ומשהו ממך חדש ולא מגובש ,משהו נגמר ,אני לא מזהה את עצמי ומפחדת לגלות מי אני ,והחברות שלי מרגישות את זה". שגית" :גם קיבלתי מזה דברים ,גמרתי לרצות אנשים, לעשות דברים שאת לא רוצה .את יותר נאמנה למה שאת באמת מרגישה ,ורוצה ,העולם מאוד מפוקס ,את והילדים שלך ,יותר מורכב מסתם 'לא שמה זין' ,זה אומע נם מתחיל משם אבל מתפתח". שגית" :התקשרו אלי מסלקום ,טענו שבעלי מוריד סדע רות ,אמרתי 'אמוץ לא גר פה יותר' ,אבל הבחורה לא השתכנעה ,אמרה שיש כאלה שמתחזים ,בשלב מסוים צעקתי' ,חמודה ,הוא מת' הצעתי לה שתחפש את השם שלו בגוגל". מיכל" :הגעתי עם אחותי לנתב"ג והיה תור ארוך בבידוק הביטחוני .ניגשתי לדיילת ונעמדתי מולה ,ואמע רתי' :שלום ,אני אלמנת צה"ל ,והתקדמתי לראש הטור, רק חיכיתי שמישהו יעיר משהו ,את כל העצבים אני אוציא עליו'".
מיכל" :זה הפך את כולם בבית לנורא חרדתיים .אני צריכה להודיע כל הזמן איפה אני ,גם אם אני מאחרת דקה ,הם ישר בוכים בהיסטריה ,מבחינתם הכול התע פרק ,עכשיו הם פתאום מבינים שזה יכול לקרות ,זה ערער את הביטחון והיציבות שלהם ,מספיק שיש לי כאב ראש הם נבהלים ,הבן שלי אומר לי על העישון 'גם את תמותי לי'". שגית" :התקשרו מנטוויז'ן וביקשו תעודת פטירה ,אמרע תי להם שאין לי כוח אבל שישלחו חשבונית לבית הקע ברות נווה הדר אם בא להם"... מיכל" :הייתי באזכרה של חייל של דולב .כולם ניגשו אלי ,סיפרו כמה אהבו אותו ,כמה היה להם חשוב ,זה נגמר בזה שאני הייתי צריכה לנחם אותם (שגית מהנהע נת) ,ניגש אלי הרב שהעביר את האזכרה' ,אני גם מכיר את דולב ,וחוץ מזה הייתה לי צמרמורת כשדיברת ,כי אני זה שקברתי אותו' ,מה אני אמורה להגיד? 'כל הכע בוד ,הידקת את הרגבים ממש יפה'". מיכל" :באזכרה במלאת שנה ישראל גוריון ישיר את 'אני גיטרה' .הזמנתי את הרב רפורמי שחיתן אותנו, אפשר לשבת איתו ולבחור טקסטים ,יהיה ׳אל מלא רחמים׳ של יהודה עמיחי .החלטתי שאני לא מסוגלת יותר עם ׳אל מלא רחמים׳ .איך 'אל מלא רחמים' על גבר חמוד בן ?38זה אוקסימורון -אין לו רחמים". שגית" :האזכרה תהיה רגילה .אני מתכננת ביום ההולע דת שלו ,באוקטובר ,לעשות ערב לכבודו עם שירים ודיע בורים .משהו גדול .נקרין גם את הסרט שעשינו".
הביטאון 11
שנה לצוק איתן 12הביטאון
הביטאון 13
לברוח מהרעש מעיין עציון ביקשה למצוא מעט רוגע לנפשה בטיול למזרח, לאחר שאביה זאביק נהרג מפגיעת פצצת מרגמה ביום האחרון של צוק איתן • למציאות כרגיל היו תכניות אחרות • בנשימה אחת היא מספרת על רגעי האימה בדרך הביתה ניב הדר | צילום :קובי קואנקס
נ
פאל הייתה בעבור מעיין עציון ההיפך הגע מור מישראל – נופים הרריים עוצרי נשימה ובעיקר שלווה אינסופית .זה מה שהיא חיע פשה לעצמה .מעיין ,23 ,בתו הבכורה של זאביק עציון ,שהיה רכז הביטחון של קיבוץ נירים .איש שטח אמיתי ,אחד שמשימת הגנה על היישובים הייתה בשבילו דרך חיים .הוא נהרג שעה לפני הפסקת האש במבצע "צוק איתן" מפגיעת פגז מרגמה .באותה תקרית נהרג גם שחר מלמד, סגנו של עציון .גדי ירקוני ,אשר נבחר לאחרונה לראשות המועצה האזורית אשכול ,נפצע קשה ואיבד את שתי רגליו" .מעבר להיותו אבא שלי, הוא גם היה בן אדם פרקטי .זה האיש שאליו פנית בכל בעיה או צרה .הוא ידע לעשות הכול. זה חסר לי אפילו בדברים הכי קטנים .כל מיני שאלות שרק הוא יכול לענות עליהן" .מספרת מעיין .מעיין התחילה לחסוך כסף לטיול הגדול שלה לפני המלחמה .עבדה קשה כמפעילת האמר ,חלק מצוות הפותר תקלות בשטח בזמן תרגילים צבאיים .בחורה בין הרבה גברים .ב27- בנובמבר 3 ,חודשים לאחר מותו של אביה וסיום הקרבות ,טסה עם עמרי ,בן זוגה מזה שנה וחצי. הם תכננו לחזור לארץ שבוע לפני יום השנה של אבא ב 26-באוגוסט .ב 17-באפריל הגיעו
אחרי סיבוב ארוך לנפאל .שם הצטרפו אורן, החברה הכי טובה שלה ובן זוגה אוהד ועוד שלושה חברים של עמרי .העבירו זמן בקטמע נדו ,חיכו לכולם שיצטרפו ,תכננו לצאת לטרק ללנטנג והאגמים הקפואים ,רצו לחזור לפוקרה, לעלות לאזור האוורסט ואחר כך לחזור להודו.
ונראה יציב .כשהבנו שזה לא פתרון מספיק טוב ,התחלנו לטפס במעלה ההר אחרי חבורה של מקומיים" .בהר הם מגיעים למערה בסלע, מגלים שגם היא סדוקה ,ואז מחליטים לשבת מחוצה לה" .אתה מרגיש כאילו מישהו מנער אותך ,זה מפחיד ,רק רציתי שזה ייגמר ,הייתי בפאניקה אבל לא בכיתי ,הייתי בטוחה שאני הולכת למות .מעולם לא חוויתי פחד כזה".
בתחילת הטרק במקום בשם פאירו החלה האדע מה לרעוד" .אף פעם לא חוויתי כזה דבר אז לא הבנתי מה קורה ,פתאום כולם התחילו לרוץ, ולצעוק 'שימו משהו על הראש' ,רצתי לאיפה שכולם רצו ,נדחסנו מתחת למרפסת ,זכור לי שמישהו צעק 'רוצו' בעברית .עמרי נעלם לי ,לא ידעתי איפה הוא ,כל אחד רץ לכיוון אחר ,היו בתים בשני מפלסים ,רצנו לנמוך יותר אבל מהר מאוד הוציאו אותנו משם למרפסת יותר גבוהה, שם ראיתי כבר את שאר החבורה ,אח"כ התחיע לו המפולות .היינו בוואדי צר ואין לאן לברוח. שניות אחרי שקמנו מהמרפסת היא נסדקה לגע מרי מסלע גדול שנפל עליה" .עמרי תופס עמדת תצפית ומסתכל מאיפה באות המפולות" .מצאע נו סלע גדול ונעמדנו תחתיו ,הוא עמד באלכסון
"הבנתי את הרמז"
מישהו צעק :רוצו!
30-40שניות ארכה הרעידה החזקה 7.8 ,בסולם ריכטר ,רעידות המשנה התרחשו עוד יותר משע בוע אחרי זה ,וכך גם המפולות .רק אחרי עשע רים וארבע שעות הגיעה החבורה למקום יחסית יציב ,משם החל מסע ארוך ומפרך לעבר מקום מבטחים .מסע אותו מעיין לא יכלה לתאר גם בחלומותיה הפרועים ביותר" .נשארנו במערה הזו שלוש שעות ,ואז התקבלה החלטה להצע טרף למשפחה נפאלית .התחלנו לטפס לכיוון כפר שבו למשפחה הזו יש קרובים .הגענו לכתף ההר ,כבר היה חושך ,מצאנו את הבית של חברה של המשפחה ,אבל הוא קרס .חיפשנו איפה להע עביר את הלילה .הקרקע הייתה סדוקה ,מצאנו
שנה לצוק איתן 14הביטאון
אבא חסר לי אפילו בדברים הכי קטנים. כל מיני שאלות שרק הוא יכול לענות עליהן.
מעיין בנפאל
מקום שטוח למרגלות עץ גדול והדלקנו מדורה. התחיל גשם ,היו לנו שקי שינה ,אבל לא באמת ישנו .אמרתי לעצמי 'אין מצב שגם אני לא חוע זרת' .חשבתי על אבא ,ביקשתי ממנו שייכנס לאמא לחלום ויעביר לה את המסר שאני בסדר, דיברתי הרבה עם אלוהים ,תמיד הייתה לי אמונה ,וברגעים הללו זה בא המון לידי ביטוי".
הביטאון 15
כביסה ,קונים אוכל ,הבנים הולכים לעזור למע קומיים בפינוי הריסות" .התחלנו להתאפס על עצמנו ,התקלחנו סוף סוף ,בבוקר של -ה 28-לח�ו דש קיבלנו הודעה שמגיע מסוק חילוץ ,הופתעע נו שזה קרה כזה מהר כי אז כבר היה לנו מושג על סדר הגודל של האסון ,התחלנו להבין שאנע חנו במצב יחסית טוב".
המסוק ממריא בלעדיהם
זאב עציון ז"ל
מעיין מספרת שהתפללה" :אני לא יודעת פסוע קים" .ביקשתי שכולם יהיו בסדר ,אמרתי לעצע מי 'בסדר ,הבנתי את הרמז ,אני אחזור הביתה, בסדר ,לא צריך להגזים' .כולם היו בלחץ גדול, ניסינו להרגיע אחד את השני ,חלקנו בדברים שנותרו ברשותנו ,אחד בשביל השני ,חיכינו עד שיאיר הבוקר ,כדי להמשיך למקום הבא". השחר הפציע והחבורה המשיכה בדרכה לעבר הלא ידוע" ,הליכה רגועה יחסית ,על רכס ההר, מנסים להגביה עוד יותר ,הולכים ביחד ,בטור, בשבילים הצרים ,הנפאלים מובילים ,לא מדבע רים הרבה ,מנסים להרגיע אחד את השני ,כאילו בורחים ממשהו". המטרה הייתה להגיע לטולוסייברו ,כי שם יש מקום לשהות בו .באופק הם מזהים משטחים גדולים של דשא ומחליטים לחנות שם ללילה, למעלה בשמיים מסוקים של הצבא חולפים, וברקע כל הזמן רעשים .הם מגיעים לחווה של אישה בודדה עם ארבעה ילדים קטנים ,מקום שלא מסומן על המפה ,המסוקים חולפים מעליו כאילו הוא בכלל לא קיים" .אתה מבין שכנראה אף אחד לא יחלץ אותך משם ,אבל אתה יודע שאם עכשיו קורה משהו יש לך לאיפה לברוח, הרי הטרסה לא תחליק עכשיו למטה ,היא רחבה מדי ,עשינו ש ם SOSגדול מאבנים" ,מ�ס פרת מעיין" .אמרנו שאם הפרות מסתובבות שם חופשי אז זה בטח בסדר .שתינו תה ,אכלנו ,נרגע ענו קצת .ישנו יחד ברפת של האישה ,אבל התע עוררתי כל רעידה קטנה שהייתה" .ברקע מגיע עים אנשים מהכפר ומספרים על מאות הרוגים
אתה מרגיש כאילו מישהו מנער אותך, זה מפחיד ,הייתי בטוחה שאני הולכת למות. בכפרים" ,זו הייתה הפעם הראשונה ששמענו שאנשים נהרגו מהרעש ,אז הבנו שיש מקומות יותר קשים" .מעיין וחבריה שולחים פתק לנע קודה הקרובה של הצבא הנפאלי ,עם השמות שלהם" .מההתחלה היינו מוטרדים מזה ,רק קיווינו לעבור את הלילה הראשון ,אבל כל זמן שאתה נשאר בחיים ,אתה רוצה להודיע למשע פחה שאתה בסדר .בבוקר ,קרישנה ,הסבל שלנו הולך לכפר וחוזר עם שני ישראלים וטלפון לווייני ,עד אז הוגדרנו כ'מנותקי קשר' .זו הפעם הראשונה שאנחנו מודיעים לארץ שהכול בסדר ומתלבטים כיצד להמשיך הלאה .אנחנו מגיעים לכפר שבו נשארו רק מעט בתים עומדים ,כל החלק התחתון הרוס ,הכבישים סדוקים ,תקרות מתפוררות ,בכי ועשן משריפת הגופות .כל הזמו יוצאות הלוויות .מעיין ,עמרי והחבורה שוהים שם כמה ימים .מתחילים לחזור לחיים .עושים
ואז הגיע המסוק" .רצנו אליו אבל הסתבר שהוא לא לוקח אף אחד ,רק בא לפרוק ולהע עמיס ציוד ,נשארנו כמה שעות ליד המנחת בתקווה שיבוא שוב" .הם מחליטים שכשיעלה האור ישובו למנחת" ,חזרנו לחכות למסוק ,כבר הגיעה שעת צהריים ,ואז ,כשחשבנו שאנחנו מתייאשים -הוא הגיע .הכול היה מפוזר מסביב, בגדים זרוקים ,התחלנו לאסוף הכול מהר ,איבע דנו מלא דברים אבל לאף אחד לא היה איכפת. פתאום יורד אלינו מישהו שדיבר עברית ,אמר שהוא מהחברה של חיליק מגנוס המחלץ .נחתע נו בדולצ'ה -זה נראה שם כמו מחנה פליטים. חיכה שם נציג חב"ד והכריח אותנו להתקשר הביתה .עמרי דיבר עם אמא ,אני הרגשתי שאני לא יכולה לעמוד בזה .הייתה שיחה קצרה ,קוע רקטית". ביום למחרת יוצאת החבורה המותשת במסע רגלי ארוך לעבר קטמנדו .שש שעות הליכה. מסביב כל הכביש סדקים ,אין תחבורה ,עוצרים בדרך ליד מנחת של הצבא כדי לראות אם יש עוד מישהו לאסוף" .עמרי מזהה מרחוק קבוע צת חיילים עם מדי צה"ל ביניהם מישהו שעבד איתי פעם ,רצתי אליו ודיברנו .הצטרפנו אליהם והם לקחו אותנו למחנה הצבאי בקטמנדו .בדרך דיברתי עם אמא שלי ,וגם התקשרתי לאמא של אורן לברר מה איתה ,הבנתי שהיא עדיין לא חוע לצה" .במחנה הם עוברים בדיקות רפואיות על ידי רופאים ישראלים – זה כבר מרגיש כמעט כמו בבית" .שמענו שיש מקומות פנויים על הטיסה לארץ ,בהרקולס צבאי ונרשמנו .אחרי שני לילות הגענו" .היא מבינה שצפויה הרבה המולה סביב הנחיתה בארץ אבל היא רק רוצה להיות לבד" ,הבנתי שזה עשה המון רעש ,אבל לא רציתי דרמות .רציתי לנסוע הביתה ושם לפגוש את כולם ,זה הלחיץ אותי .כבר במחנה בקטמנדו התחילו לצלם ולראיין אותנו ,סיפרו שאנחנו היינו המשימה הכי גדולה שלהם". באולם החוזרים בנתב"ג מחכים כולם ,כולל צלע מים ונציגי תקשורת מכל העולם ,נוסעי הטיסה המיוחדת מדלגים על כל התהליך הרגיל" ,תוך שתי דקות היינו בחוץ .מישהו אמר שכול הצע למים בצד אחד אז יצאנו לצד שני ,כולם רצו אלינו ,אני מחבקת את אמא שלי והצלם עומד לי מול הפרצוף .בדרך ,באוטו ,כבר ירד האדרנע לין ,הייתה הפגנה על הכביש והתנועה נעצרה וכל כך רציתי כבר לחזור הביתה ,להירגע מהע כול .למצוא את השקט שלשמו נסעתי".
שנה לצוק איתן 16הביטאון
הביטאון 17
זיכרונות חדשים שנה לצוק איתן 18הביטאון
צילום :באדיבות דוברות הכנסת
גם מי שמציין אותו עשרות שנים לא מתרגל לעוצמות המיוחדות של יום הזיכרון • הארגון ליווה השנה את האלמנות והיתומים שזו להם הפעם הראשונה בתוך החוויה הכואבת והישראלית כל כך • ימים עמוסים בין משרד הראש הממשלה, משכן הכנסת והר הרצל | צור טהון ואורין רוזנר
הביטאון 19
"איך זה הרגיש כשאחיך נהרג?"
"כאילו הורידו לי יד או רגל עם גרזן"
ז
ה כבר הרבה יותר מיום וחצי של זיכרון. השבועיים הקשים שמחברים את יום השואה ליום הזיכרון וליום העצמאות הפכו זה מכבר לעונת האבל הישראלית .רצף רגשי שמציף מדי שנה את מכאובי הארץ הזו ואנשיה .ילדי בית ספר שומעים עדויות של ניע צולי השואה מלפני 70שנה באירופה ,חבריהם הולכים בפעם הראשונה לקברות אבותיהם שנהרגו לפני 7חודשים בגבול הרצועה.
משכן הכנסת "היום הזה הוא התחלה בדף חדש אתה נוגע ביום הזה תישא תפילה תדע שיש מי ששומע אל תוותר מיד ויש לך מרחק ללכת אל תוותר מיד אם לא עכשיו אולי עוד שנה" ("שיר תקווה" מילים מיכאל וקנין; לחן שמעון בוסקילה) באמצע טקס "שרים לזכרם" במשכן הכנסת, שלומי נחומסון ,מנהל פעילויות נוער וצעירים בארגון ,קם על רגליו ומסמן לילדים לקום ולע צאת לחדר האמנים .בשקט-בשקט הם עוברים בין הסדרנים ,עד שמגיעים לחדר שבו יושבת מירי מסיקה .למרות שהמנהלת שלה דוחקת בה להזדרז ,כי תכף היא עולה לשיר ,היא עוע צרת ומחבקת כל ילד וילד .מיד אחר כך היא מזמינה את הילדים להצטרף אליה" ,אני מזמיע נה את הילדים הכי מרגשים שיש" ,והם עולים אל הבמה.
שנה לצוק איתן 20הביטאון
פתאום נשאר עוד כיסא ריק פנינה כחלון ,אלמנתו של רמי כחלון ז"ל, על ליל סדר ראשון בלעדיו אז עבר לו ראש השנה עברו חגי תשרי ,חנוכה, פורים ועדיין ליל הסדר בלי אבא ,בלי רמי קשה מנשוא .עסוקה בהכנות ובניקיונות ,היומן גדוש במפגשים וטקסים לקראת החג .מנסה לברוח, לשדר שהכל בשליטה ,אך בלילה בשקט מתקשה לעכל ,להבין איך נצלח את החג .אז נכון ,עוברים שלב אחר שלב אבל חג הפסח ,ליל הסדר ואז יום הזיכרון הראשון ,יותר מידי ניסיונות בזמן קצר. איך אאסוף את עצמי?! אבל חייבת קודם כל ליע לדים ,השנה במיוחד ,כל הזמן אני רק מספרת להם על אבא והנה הקושיות שדחקו ולא רצו לברר עם עצמם ,אז ליל הסדר זה תזמון מושלם לשאול ,ואת מי נשאל אם לא את אמא? הייתי כל כך גאה שהם מאפשרים לעצמם אך גם סחוטה רגשית מזה ,יותר מידי לחג אחד .ואז מסתיימת ההגדה ,מכינים כוס לאליהו ,עמיעד ניגש אלי בכוחותיי האחרונים ,לפני שקיעה בשינה של בריחה ושואל :אמא ,אליהו הנביא ישלח לי אבא חדש ?...כל כך קטן ואיזו התמודדות יש לפניו. מתאפקת ,עונה תשובה "חכמה" מהראש ,כי לא חשוב מה אגיד ,הלב מרגיש.
לשכת ראש הממשלה 16נערים ונערות פוסעים בחשש מסוים לחדר הישיבות למפגש המסקרן עם ראש הממשלה שלהם .מתוכם שישה יתומי "צוק איתן" שהדי קרבותיו טרם נמוגו .צמדי האחים אליניב והיות ביינסאין שאיבדו את אביהם קסהון (דני), ליהיא ושירה גרינברג שאיבדו את אביהם אמוץ ,וכן עמי-עד כחלון בנו של רמי ומאיה קידר בתו של דולב .עבורם זו לא מורשת קרב, אלא מציאות .טרם חלפה שנה מאז אסונם .זהו מפגש ייצוגי ראשון בעבורם ומולם יתייצב מיד ראש הממשלה .זו השנה המורכבת בחייהם שבה הפכו בשנייה אחת לדמויות ציבוריות .זו התקופה שבה השכול שלהם "מרופד" באבל של המדינה כולה .שמותיהם של האבות המע תים ושל האימהות שהתראיינו בטלוויזיה עוד זכורים לכל .עוד כמה רגעים יבוא המזכיר הצע באי אל החדר ויודיע בשקט שתיכף ייכנס ראש הממשלה.
התעלינו ,שרדנו ,לבשנו בגדי חג ,חשבתי וקיוויתי שהתפאורה אולי תשפיע על הרגשות ,והאמת ,יש בזה הקלה כלשהי .הלכנו להוריי היקרים, כל המשפחה התכנסה ,אבא שמר לי מקום לידו "אף אחד שלא יישב כאן ,פנינה יושע בת" ,לא יודעת אם התכוון לחזק אותי או שאחזק אותו, גם להם קשה .רמי היה דמות משמעותית עבורם ,כל קושי בהכנות לחג הרווי משימות רמי יפתור ,רמי יזיז ,רמי ירים, הפעם הזו יותר מתמיד הייתי צריע כה שירים אותי ,שייתן לי את הכוח. עם תחילת הטלפונים לאיחולי חג שמח שקעע תי בעצב ,ביגון ,בחלל שהותיר ,רציתי לברוח אבל אי אפשר ,חג החירות בפתח ואת לא ממש מבינה על מה מדובר ,חירות? אני ?! אני משועבדת לגמע רי .ליגון ,לאלמנות ,גם כשאני רוצה לברוח החלל מלווה אותי ,הבנתי שהוא חלק ממני ואנו מצווים לזכור ,כמו את יציאת מצרים ,כך צריך לזכור את הנופלים במדינה הזו ,בזכות מי ובזכות מה ,ואז היגון מתמלא גאווה ושליחות ,להזכיר לכולם שחייבים להמשיך ,להתרומם ,עוד משוכות לפניי ואז המחשבה מייצרת מציאות ,מקבלת כוחות, צולחת עוד שלב וממשיכה בציווי של חג הפסח 'והגדת לבנך' ,רק שבשבילי זה לא נגמר בפסח.
הביטאון 21
בית הקברות הצבאי בהר הרצל את הדממה הקבועה ששוררת בין האבנים הלבנות של בית הקברות הצבאי בהר הרצל קשה להפר .המקום הנורא הזה בלע בעוצמתו ובסמליות שלו את כל זעקות השבר שאי פעם בקעו מגרונם הניחר של אבלי הארץ .רק פעם בשנה משתלט על ההר רחש אחר .רוח של אביב מרעידה את הדגלונים הקטנים שננעצו על כל קבר ואנשים חיים מקיפים את מצבות המתים. תפילות ,בכי ,שיחות חרישיות .עידו לויטה הוא מדריך בפרויקט "עוצמה" של הארגון ,סטוע דנט לפילוסופיה בן .26היום עידו ומדריכים נוספים של הפרויקט מפוזרים בבתי קברות צבאיים במבצע מיוחד שמטרתו לפגוש יתוע מים ואלמנות שבאים לקברי הבעלים והאבות להגיד מילה טובה ,לתת חיבוק חם .קוראיםלהם ״סיירת החיבוקים של עוצמה״" .אנחנו 4 מדריכים מהארגון שהגענו להר הרצל" ,אומר עידו" ,זהו מקום לא פשוט להיות בו ביום הזיע כרון .האנשים שמקיפים אותנו פה סביב סביב באו אל האבנים האלה שאומרות להם המון ,זו חוויה עוצמתית .יש פה אלפים של אבנים ואלע פים של ישראלים שבאים .יש לנו רשימה של חניכים בארגון שההורים שלהם קבורים בהר והמשימה היא להגיע לכולם .אפילו לפגוש בהם לרגע .והשטח עצום ,ההתמצאות לא פשוטה והכל קורה פחות או יותר במקביל .בשל כמות האנשים ,אפילו הרשתות הסלולאריות לא עובע דות היטב והקבוצה שלנו התפצלה .אנחנו לא מוצאים אחד את השני .פגשנו כבר את יתומי המשטרה ועכשיו אנחנו ממשיכים לחפש את היתר .חייבים להגיע לכולם" .עידו ויתר אנשי סיירת החיבוקים אספו מבעוד מועד אבנים, כתבו עליהן ״עוצמה״ ,הוסיפו לב קטן והניחו על הקברים שאליהם יגיעו עוד מעט חברי הארגון. מקורו של מנהג הנחת האבן על הקבר בא בין היתר מהרצון להיות חלק סמלי מבניית הקבר ושמירתו לאורך שנים .בימים רחוקים היו נקע
ברים אנשים בשדה או בדרך וגל אבנים היה מציין את המקום .כל אדם שעבר והניח אבן הבטיח למעשה שהערימה תישמר איתנה ובוע לטת .עניין נוסף הוא סימן לכך שמישהו פוקד את הקבר ,בודדים או רבים.
משכן הכנסת
"אני תמיד חשבתי שהשיר הזה יפה" ,אומרת יובל ,בתו של רס"ן רן כוכבא ז"ל שנהרג ב2006- במלחמת לבנון השנייה" ,וכמובן שהשיר הזה מדבר על תקווה"" .תקווה" ,מצטרפת אליה שירה גרינברג אחותו של אורי ומסבירה מהי תקווה" :תקווה זה כשיש לך משהו טוב שיקרה לך ,אבל לא עכשיו ,אלא נגיד בעוד שנה" .היות אומרת'" :גם אם עצוב אל תאבדי תקווה' ,ואני
זהו טקס יום הזיכרון בכנסת וההתרגשות של כולם גדולה .דווקא שיר שנפתח במילים "היום הזה הוא התחלה" חותם את הטקס הרע שמי והילדים ,בהם יתומי "צוק איתן" נוצצים באורות הכחולים של הבמה ,מניחים את המיע קרופונים .שי אפרתי ( ,)10בתו של רס"ר אהוד אפרתי ז"ל שנהרג -ב 2007-ברצועת עזה ,או�מ רת לקהל בסיום השיר" :הלוואי שלא יהיו עוד מלחמות" ,ומזמינה את חיילי צה"ל לשיר איתה ועם יתר הילדים את התקווה .כשההמנון מסע תיים ,כל אורחי הטקס ,בהם ראש הממשלה ,שר הביטחון ויו"ר הכנסת ,אצים אל הילדים כדי לחבק וללחוץ ידיים .אורי ( ,)13בנו של אמוץ גרינברג שנהרג ב"צוק איתן" לפני פחות משנה, מסביר שהתרגש מאוד כשעלה לבמה" :במצבי לחץ פתאום מרגישים יותר את הגוף ,וכל הגוף התחיל לגרד לי" ,סיפר" ,אבל עמדתי בזה בסוף, והיה לי כיף" .היות ביינסאין מסכימה וקובעת: "היה הרבה יותר כיף מאשר בחזרות" .כשהם חוזרים לחדר האמנים ,אישה מהקהל נכנסת ואומרת" :אתם מדהימים ,כל הכבוד לכם .ריגע שתם אותי כל כך".
שנה לצוק איתן 22הביטאון
גם חושבת ככה .כשאני שומעת את המילים 'יש בדידות ויש כאב' יש לי התרגשות של עצב ,כי זה גורם לי לחשוב על אבא". "בשנה שעברה בזמן הזה בכלל תכננתי איך אחגוג בערב יום העצמאות" ,אומר אורי גרינע ברג" ,מבחינתי היה טקס בבית הספר ,ואז נגמר יום הזיכרון בשבילי .עכשיו זה מאוד שונה .היום הזה בשבילי הוא עצוב מבדרך כלל ,כי בכל זאת בשאר הימים אתה רץ ואין לך זמן לחשוב". אליניב ,אחיה של היות ,גם עוד לא יודע איך יחווה את יום העצמאות" :זה יום הזיכרון הראע שון שלנו .פעם לא היה לנו אכפת מזה ,לא הבנו למה אמא שלנו הייתה קוראת תהילים ביום הזה .היום אני מבין שזה היה בשביל החיילים". והיות מוסיפה" :השנה אני עצובה ומאוכזבת. אני עצובה כי זה יום עצוב ,ומאוכזבת כי אבא שלי לא פה עכשיו".
לשכת ראש הממשלה היות הקטנה מפגינה אומץ ראשונה ושואלת את ראש הממשלה איך הרגיש כשאחיו נהרג. "כאילו הורידו לי יד או רגל עם גרזן" ,עונה נתניהו ומיד מוסיף בטון מרגיע "אבל החיים הם כמו נהר ,זורמים הלאה ומגיעים למקומות חדשים ,מוצאים את הדרך להתגבר" ,שירה גרינברג מנסה להקל קצת על האווירה הכבדה שנוצרה ולוקחת את הדיון למקום אחר" ,כיף לך בחיים"? המבוגרים בחדר נראים מרוצים מהע שאלה "כשאני עם המשפחה כיף לי ,ללכת לחוף הים ,אז הכי כיף ,מה כיף לך למשל"? "להיפגש עם חברים" היא עונה .מישהו ממשיך ושואל בשובבות "איך אתה חי עם החיקויים ב'ארץ נהדרת'?"; "אני לא נעלב ,פגשתי את מריאנו, טיפוס נחמד ושרמנטי ,הייתי שמח אם הייתי רזה כמוהו ,זה לא ממש אני אבל זה נחמד".
הר הרצל עוד ועוד בני משפחות עולות אל ההר .טקסים התחילו והסתיימו .הצפירה עצרה לשתי דקות ארוכות את התכונה הרבה .עידו לויטה מספר כי בערב יום הזיכרון קרא בדמעות פוסט שהעלה חניך שלו בו כתב בעיקר על אמו ,חללת צה"ל וההתמודדות עם לכתה" .הוא בחור חסון בן ,"16 מספר עידו" ,קשה ביום יום לראות כמה רגישות ועדינות יש בו .ונורא חיכיתי לפגוש בו כאן ,וזה קרה .חיבקתי אותו ואמרתי כמה התרגשתי לקע רוא את דבריו היפים – בגלל זה אנחנו באים לפה ,בגלל זה קוראים לפרויקט הזה 'סיירת חיבוקים'".
מדי שנה מוציא ארגוננו לאור חוברת "געגועים" ובה שירים והגיגים המביעים געגוע ליקירינו אלמנות ויתומים המעוניינים לקחת חלק בפרויקט, מוזמנים לשלוח עד ל01.02.2016- טקסטים מתאימים בדוא"ל: office@idfwo.org הביטאון 23
תודה! הקרן לידידות בראשות הרב יחיאל אקשטיין
על התמיכה בפעילויות הארגון לאורך השנה
הביטאון 25
מועדון ההטבות לחברי הארגון
אביבי ראומה רחובות אנגלסרט זקלין ירקונה אשכנזי וידה ירושלים ביטל אסתר רחובות בכר לאה גבעתיים בר ניב טובה נתניה גל אנה הרצליה גפרי שושנה חולון זינגר רחל חיפה טמרסון מרים חולון יוגב שולמית רמות השבים כרמל אביבה רמת השרון כרמלי שרית מעלה אדומים להב אלישבע רמת השרון לוי ברכה לוס אנג׳לס מילר חנה ירושלים סולומון צילי קריית אתא סמוק אורה רמת השרון פרידמן גאולה אבן יהודה פרין חורסי חיפה קורח שרה תל אביב-יפו רובין צפורה גבעתיים רפס תמר חולון שגריר מיכאל ירושלים שלו לאה חולון
תנחומים למשפחות הביטאון 27
www.idfwo.org
54052
03-6918403
1
| w w w. i d f w o . o r g