עגלה יהודית
LA TÉLÈGUE JUIVE
שמואל אנטולי שלסט
Shmuel Anatoly Schelest
עגלה יהודית LA TÉLÈGUE JUIVE אתי ֶא ְתכֶ ם ִמן ָה ַע ִמּים ו ְִקבַ ּצְ ִתּי ֶא ְתכֶ ם ִמן ָה ֲא ָרצֹות ֲא ֶשׁר ִ ֵ"וְהֹוצ "... נְפֹוצ ֶֹתם בָ ּם ) לד,(יחזקאל כ «Je vous ferai sortir du milieu des peuples et je vous rassemblerai des pays étrangers où vous avez été dispersés…» (Ézéchiel, 36:24)
Marina Rosenberg-Korytnaïa
קוריטני-מרינה רוזנברג Directrice du Centre de soutien au retour à la Terre de l’Organisation sioniste mondiale. (Head of Department for the Promotion of Aliyah, World Zionist Organization)
ראשת המחלקה לעידוד העלייה ההסתדרות הציונית העולמית
!עת לחזור הביתה
תולדות העם היהודי במהלך אלפיים השנים האחרונות , נענו ונדנו בין הארצות והיבשות.– הן סיפור של נדודים בקלידוסקופ.חיינו בקרב כמעט כל האומות שבעולם , אל מול עיני היהודים צצו ונעלמו ערים,ההיסטורי ... גזרות ושוב רדיפות, תקופות זוהר,גזרות ורדיפות
2
לא פלא שאחד הסמלים הבולטים ביותר של תולדות עליה יהודים שמו,העם היהודי בתפוצות היא העגלה כך היה כל עוד.מטלטליהם בעוברם ממקום למקום העם היהודי לא הקים מחדש את ביתו ואת מולדתו אשר במרוצת- מאז העגלה.– את מדינת ישראל הזמן הפכה לכלי שיט וטיס – הפכה לסמל של שיבתו גלגל ההיסטוריה היהודית.של העם היהודי הביתה על התלאות ועל. והפעם באופן בלתי הפיך,הסתובב הנפלאות האלה מספרת בצורה יצירתית וייצוגית תערוכת התמונות אשר מציגה בפניכם המחלקה זהו.לעידוד העלייה בהסתדרות הציונית העולמית )אוסף העבודות של הצייר הישראלי שמואל (אנטולי אשר עצמו עבר כברת דרך ארוכה ומפותלת,שלסט התערוכה נושאת שם המדבר.בטרם חזר הביתה ." "העגלה היהודית:בעל עצמו זו זאת.התערוכה אינה מקובעת במקום כלשהו ולעובדה זו כשלעצמה יש מטען,תערוכה נעה אנו תקוה שתערוכה זו על ההיסטוריה. סמלי בלתי היהודית יהווה עבורכם עוד כלי עזר בתהליך קבלת ההחלטה לעלות על העגלה ההיסטורית ולשוב כאן. כאן מצפים לכם באהבה. הביתה. כן.הביתה .מצפים לכם באהבה IL EST TEMPS DE REPRENDRE LA ROUTE! L’histoire du peuple juif est faite d’errances. Dispersés de par le monde, nous avons vécu dans
tous les pays et continents, aux côtés de presque toutes les nations ayant un jour peuplé la planète. Dans le kaléidoscope de l’Histoire, les Juifs ont vu naître et disparaître des villes, des pays, des États, des religions et des modes de vie, ils ont connu des persécutions, des accalmies, de nouvelles persécutions… Ainsi la charrette, ou télègue, est-elle naturellement devenue l’un des rares symboles de l’histoire de la diaspora juive. Cette télègue sur laquelle les Juifs chargeaient leurs hardes, quand ils se retrouvaient, encore et encore, ballottés d’un lieu à un autre. Il en fut ainsi durant deux millénaires, jusqu’à ce que nous retrouvions enfin notre foyer, notre patrie : l’État d’Israël. Alors, la télègue, incarnée désormais en avions et paquebots de ligne, est devenue un nouveau symbole : celui du Retour des Juifs chez eux. La roue de l’histoire juive a tourné. C’est cette histoire que raconte la série de tableaux que nous présentons à votre attention. Leur auteur, le peintre israélien Shmuel Anatoly Schelest, a lui-même largement arpenté le globe avant de retrouver sa Maison. Cette exposition, baptisée symboliquement La Télègue Juive, est une excursion, brève mais révélatrice, dans l’histoire juive – dont nous espérons qu’elle vous aidera, Chers amis, à prendre la seule décision qui s’impose. Il est temps de recharger les affaires dans la télègue et de reprendre la route. Il est temps de rentrer à la maison.
אלה מסעי בני ישראל , המשיכה בנדודים במדבר,היסטוריה של עם יהודי התחילה מיציאת מצרים אל, והגיעה לבסוף, אלפיים שנות גלות, גירוש מן,הכניסה לארץ המובטחת "ו ְִקבַ ּצְ ִתּי ֶא ְתכֶ ם ִמן ָה ַע ִמּים ו ְָא ַס ְפ ִתּי ֶא ְתכֶ ם ִמן ָה ֲא ָרצֹות.תקומת העם במדינתו " — בכך נקבע לא רק...ֹצֹותם בָ ֶּהם ְונ ַָת ִתּי לָ כֶ ם ֶאת ַא ְד ַמת י ְִש ָׂר ֵאל ֶ ֲא ֶשׁר ְנפ הנדודים שלנו אינם רק החיפוש.מיקומנו הגיאוגרפי אלא גם מצבנו הרוחני ," במשך אלפיים שנה חיינו "על המזוודות.אחר משגב אלא גם חיפוש עצמי האמּנו כי הסתיימו הנדודים ונוכל סוף כל סוף,ורק אחרי ששבנו לארצנו .""לרדת מן העגלות אשר מציגים את,"זהו בעצם הנושא של סדרת התמונות "העגלה היהודית רוסיה בשנים הראשונות,19- צרפת של המאה ה,18-אוקראינה של המאה ה ,1948 ישראל של היום וארץ ושל שנת, פראג בימי הביניים,לשלטון הסובייטי .... השואה,15- ספרד של המאה ה,1945 גרמניה של שנת,גלות בבל . אך לנדודים הגיע קץ,התנועה היא החיים – היא נמשכת שמואל אנטולי שלסט,ירושלים 2009
LES PÉRÉGRINATIONS DES ENFANTS D’ISRAËL L’histoire des Juifs commence par l’Exode hors d’Égypte, pour se poursuivre par la Traversée du Désert, l’arrivée en Terre promise, l’Exil d’Israël, deux mille ans d’errance, et, enfin, le retour dans notre État. Je vous ferai sortir du milieu des peuples, et ensuite, je vous rassemblerai dans votre terre… ce verset a déterminé, pour nous, une situation géographique, mais aussi un état d’esprit. Nos errances furent la quête d’un asile, mais aussi une quête de soi. Deux millénaires durant, nous avons vécu avec nos valises faites, prêts à partir. Et ce n’est qu’une fois de retour sur notre Terre qu’enfin, nous avons été autorisés à croire que les errances étaient terminées; que nous pouvions, enfin, descendre de la télègue. C’est ce que raconte cette série intitulée La Télègue juive: l’Ukraine du XVIIIè siècle, la France du XIXè, la Russie des premières années du pouvoir soviétique, Prague au Moyen-Âge, Israël aujourd’hui et Israël en 1948, l’Exil à Babylone, l’Allemagne de 1945, l’Espagne du XVè siècle, la Shoah... Le mouvement, c’est la vie – et le mouvement continue. Mais les errances ont pris fin. Shmuel Anatoly Schelest, Jérusalem 2009
. כל אחד60x90 , אקריליק על בד שהודבק על קרטון.2010 - 2008 .עגלה יגודית
La Télègue juive, série, 2008-2010. 60 cm х 90 cm chaque. Acrylique, toile sur carton
3
""התלמוד הבבלי 3- וה2- במאות ה, דווקא אז. המאות הראשונות לאחר חורבן הבית השני.בבל , קובץ החוקים, החלו חכמי עם ישראל את עבודתם על חיבור התלמוד,לספירה הכולל בתוכו את דיוני החכמים אשר התקיימו בו זמנית הן בארץ ישראל והן ,הכרכים- המרחקים הפרידו אמנם בין יוצרי המפעל רב. בממלכת בבל,בגלות .אך לא היה בהם כדי למנוע חילופי דעות נלהבים בין המלומדים "כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם .)ז- ו, (דברים כב."רבצת על האפרוחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים הצייר... מחפש הסברים, בוחן כל מלה,התלמוד מפרש את הציווי הזה מן התורה , והנה לפנינו ציפור שהוברחה,לעומתו נוטל את הסיפור ומפרש אותו בדרכו או שמא אין זו אלא יונת דואר העושה דרכה מסורא...נוטשת את הביצים שבקן ,לטבריה נושאת אגרת מאחד אמוראים לחברו? במרכז התמונה ספר תורה הם יכולים.משמאלו שתי דמויות של חכמים המנהלים ביניהם דיון אין קץ : אך יכולים להיות גם מופרדים זה מזה מרחק מאות שנים,להיות כאן ועכשיו על העגלה.שיח- הזמן והמרחק אין בכוחם לשבש את הדו:כך בנוי התלמוד . וגם השיחה שביניהם תיארך דורות על גבי דורות,יושבים המורה ותלמידו אבל כאן,משמעות בפילוסופיה היהודים-ומתחת לעגלה כדים שהם סמל רב ...הם מהווים אלגוריה לתלמיד סופג הידע העגלה ה"בבלית" מניעה את גלגליה באטיות – שמונה מאות שנה תיארך .. אלפיים שנה תימשך הגלות,כתיבתו של התלמוד
4
«LE TALMUD DE BABYLONE» Babylone, après la destruction du Second temple de Jérusalem. C’est à cette époque, aux deuxième et troisième siècles de notre ère, que les Sages juifs commencent de rédiger le Talmud. Cet ouvrage de plusieurs tomes est un recueil de lois, mais aussi des discussions sans fin de ses auteurs, qui se déroulaient, en parallèle, en Terre d’Israël et en exil, au royaume de Babylone. La distance qui séparait les uns et les autres ne freinait en rien l’ardeur de leurs débats et de l’échange d’opinions. «Si tu rencontres en chemin un nid d’oiseau avec des oisillons ou des œufs,… et que la mère soit posée sur les oisillons ou les œufs, tu ne prendras pas la mère sur les petits…» (Deutéronome, 22:6-7). Le Talmud interprète cette ordonnance de la Torah, il étudie chaque mot, multiplie les explications… Le peintre, lui, s’empare simplement d’un sujet: et voilà l’oiseau, chassé de son nid et séparé de ses œufs, qui s’envole… Mais peut-être est-ce un pigeon voyageur qui emporte un message de Soura à Tibériade, celui d’un talmudiste à un autre? Au centre, le rouleau de Torah. À gauche: deux figures de Sages, engagés dans leur débat constant, éternel. Ils peuvent être réunis en un même lieu, ou séparés par plusieurs siècles: ainsi est fait le Talmud – ni le temps ni la distance ne peuvent empêcher le Dialogue. Sur la télègue, sont assis un maître et son élève – et leur conversation, à eux aussi, dure des siècles. Au-dessous, on aperçoit des cruches: un symbole aux multiples significations dans la pensée juive. Ici, elles sont une allégorie de l’élève, qui boit le savoir… La télègue de Babylone avance lentement sur ses lourdes roues – il faudra huit siècles pour écrire le Talmud, et l’exil durera deux mille ans…
5
" סיפורו של קונוורסו,"ספרד ) לז, (דברים כח."שנִינָה בְ ּכֹל ָה ַע ִמּים ֲא ֶשׁר ְינ ֶַהגְ ָך יְהוָה ָש ָׁמּה ׁ ְ ִִית לְ ַש ָׁמּה לְ ָמ ָשׁל וְל ָ "ו ְָהי רבים סבורים כי יהודים מומרים (קונוורסו) היוו את מרבית ליצני ומשוררי החצר .15-במאה ה שעות נעלמת למעשה הקהילה המשגשגת ורבת ההשפעה48 — תוך1492 שנת... אם לנטוש, כל יהודי נדרש היה להחליט, בשעות הגורליות הללו.של יהודי ספרד או להמשיך להתגורר בביתו אבל לא לחיות את,את כל רכושו ולהימלט מספרד . החלופה לגירוש הייתה ההתנצרות:חייו הוא דמויות של פליטי ספרד שבידיהם היקר להם מכל מה שניתן לקחת — ספרים ומי שעולה לקדמת הבמה של הטרגדיה,ומגילות — דמויות אלו הופכות הזיווניות כעת כל אחד מהם מנסה.הספרדית הם ה'קונוורסו' — המומרים האנוסים להציגו, והליצן הוא היחיד שממנו כמעט ונדרש להבליט אותו,להסתיר את מוצאו במרכז הקומפוזיציה — ליצן כבול בשלשלות המפעיל. ללעג ולקלס,לראווה זהו דימוי מורכב של משחק עם.מריונטה כשזה מרקד לפני ליצן שלישי-ליצן ? את מי נוכל לרמות כשאנו לובשים מסכה לא לנו? הלא רק את עצמנו:עצמך חנוכייה המוחבאת מאחורי: כל דבר יהודי עובר להיות מוסתר באחרית הבמה,וכך וככל שהתאמצו אותם "נוצרים.שם במרתף- סופר סת"ם שהתמקם אי,פרגוד חדשים" להסתיר את יהדותם — כך הפכו דווקא הם לקורבנותיה הראשונים של .האינקוויזיציה הכל — יכולה
6
«ESPAGNE, L’HISTOIRE DES CONVERSO, OU «NOUVEAUX CHRÉTIENS» «Tu seras la stupéfaction, la fable et la risée de tous les peuples où Yahvé te conduira». (Deutéronome, 28:37) Selon de nombreux historiens, les Juifs convertis au christianisme constituaient la majorité des bouffons et poètes de cour dans l’Espagne du XVè siècle. ...Nous sommes en l’an 1492. En quarante-huit heures, la communauté prospère et influente des Juifs d’Espagne disparaît presque entièrement. Lors de ces instants terribles, chacun de ses membres est contraint de choisir: tout abandonner et fuir l’Espagne, en restant juif, ou continuer à vivre dans sa demeure – mais dans la peau de quelqu’un d’autre. Seule alternative à l’exil: la conversion et le baptême. Ceux qui s’en vont, emportant avec eux ce qu’ils ont de plus précieux – les livres et les rouleaux de Torah – disparaissent peu à peu dans le lointain, tels des spectres, tandis que les converso s’avancent au premier plan de la tragédie espagnole. Il leur faudra désormais dissimuler leurs origines. À l’exception du bouffon, qui, lui, devra les afficher et les caricaturer – en faire un objet de moquerie. Au centre, un bouffon, enchaîné, est manipulé par un autre bouffon-marionnette, qui lui-même danse pour un troisième bouffon. La scène symbolise le jeu complexe de l’être avec lui-même: qui parvenons-nous à tromper en enfilant le masque d’un autre? Seulement nous-mêmes. Tous les symboles juifs sont relégués au second plan: la hanoukkia (le chandelier à neuf branches) est cachée derrière un paravent, le copiste de la Torah est coincé dans une sorte d’entresol. Mais malgré tous leurs efforts pour cacher leur judéité, les «nouveaux chrétiens» seront les premières victimes de l’Inquisition…
7
""פראג . הייתה בעיר קהילה יהודית10- כבר במאה ה. ה"יהודית" שבערי אירופה,פראג בעלי מלאכה,הון יהודים-במשך מאות שנים עלו ובאו לפראג סוחרים ובעלי במשך מאות שנים הייתה עיר זו מרכז של חיי.ומלומדים מכל קצוות אירופה צעירים מארצות שונות נוהרים היו לפראג כדי ללמוד תלמוד ולעיין:רוח יהודיים .בכתבי הגות רבניים רבים מיהודי העיר:הרנסנס האירופי לא פסח אף הוא על הקהילה היהודית . פילוסופים ואמנים, גיאוגרפים והיסטוריונים,היו למתמטיקאים ואסטרונומים חוותה הקהילה ימים, בתקופות השונות,תחת שלטונם של השליטים השונים .של עליות ונפילות ,פראג של זהב מתקשרת עד היום עם שמות יהודיים ואגדות יהודיות – הגולם הרב מהר"ל ורבנים ומלומדים יהודים — כל אלה נוטלים חלק,פרנץ קפקא .במיתוסי פראג אך היהודי המציל ספר תורה הוא,העיתים עוברים להם וחולפים מעל העיר ...זמנית ונצחית-דמות אל
8
«PRAGUE» Prague est indéniablement la plus «juive» des villes d’Europe. On y recense une communauté juive dès le Xè siècle. Par la suite, la ville ne cesse d’attirer marchands et banquiers, artisans et savants juifs venus de tout le continent. Prague a longtemps été le centre de la vie spirituelle juive, accueillant des jeunes gens d’origines diverses, désireux de se consacrer à l’étude du Talmud et à l’écriture rabbinique. Les Juifs de Prague s’inscrivent naturellement dans le grand mouvement de la Renaissance européenne: nombre d’entre eux deviennent mathématiciens et astronomes, géographes et historiens, philosophes et artistes… Au fil des souverains et des périodes historiques, la communauté est tantôt prospère, tantôt persécutée. Jusqu’à présent, l’histoire de la ville est indissociable des grands noms et légendes juifs: du Golem à Franz Kafka en passant par le Maharal… Tous ces savants et rabbins juifs ont contribué à écrire le mythe de Prague. Au-dessus de la cité, une époque balaie l’autre – mais le Juif protégeant le rouleau de Torah est une figure hors du Temps, éternelle…
9
18- המאה ה,"השבת ביער – אוקראינה .) (אחד העם." שמרה השבת אותם- "יותר משישראל שמרו את השבת פעם מסופר על חסידים היוצאים:יש שפע של סיפורים חסידיים שעניינם הדרך פעם אלה חסידים השבים משהותם,לדרכם אל הצדיק כדי לצבור חכמה חסידים...אצל הצדיק כדי להגיע אל פשוטי העם ולחלוק אתם את אשר למדו ומה, נושאים עמם את אורה של תורתם,נודדים אלה כל העת נמצאים בדרכים , נסעו יום.לא קורה להם בדרך! הנה לפנינו שלושה חסידים — מגיד ותלמידיו ואם לא... וסביבם רק הרים ויער,נסעו יומיים והנה מסתבר להם שטעו בדרך כך הסתובבו הם בדרכים. גילו שיש גם קוזאקים שרודפים אחריהם,די בכך ,לא דרכים מספר ימים עד אשר היגע היום השישי ואחריו גם תורה של השבת ...ובאה עת הדלקת נרות , חלות, שני נרות, שולחן:"החנו את העגלה באמצע היער ועליה "תחום השבת ואפילו הקוזקים נסוגו מפני. אור מאיר ומציל, אורה של השבת,כוס י"ש והעיקר . נרדמו מתחת לעגלה והניחו ליהודים לזמן קצר:המסתורי הקודש היהודיים , וגם המרדף יתחדש — אך הלילה הוא ליל שבת,בצאת השבת הכל ישוב על כנו ...וסיפורים לאין קץ על צדיקים וניסים !ושמא גם הם עצמם חלק מאותו נס
10
«SHABBAT EN FORÊT». UKRAINE, XVIIIÈ SIÈCLE «Shabbat a gardé Israël beaucoup plus qu’Israël n’a gardé le Shabbat», Ahad Ha’Am, écrivain, journaliste et penseur juif. On ne compte plus les récits hassidiques sur la route: tantôt les hassidim se rendent chez le Juste en quête de savoir, tantôt, ils reviennent de chez lui, pour partager toute la sagesse reçue avec les simples membres de la communauté… Ces talmudistes ambulants, constamment en voyage, emportent partout avec eux la lumière de la Torah. Et il s’en passe, des choses, sur la route! Le tableau représente trois hassidim: le Maggid et ses élèves. Après avoir marché toute une journée, puis une deuxième, ils réalisent soudain qu’ils se sont trompés de chemin. Tout, autour, n’est que montagnes et forêt, de plus en plus épaisse… Et comme si cela ne suffisait pas, ils sont pris en chasse par des cosaques. Ils errent sur les sentiers plusieurs jours durant, mais voilà qu’arrive le vendredi – il est temps de préparer l’arrivée du samedi, d’allumer les bougies de shabbat… Ils arrêtent la télègue au beau milieu de la forêt, et commencent de dresser sur elle la «table de Shabbat»: deux bougies, une hallah (brioche), un verre de vodka, et, évidemment, le principal: la lumière du Shabbat, qui éclaire et qui sauve. Même les cosaques reculent devant la sainteté de ce sacrement juif: endormis au pied de la télègue, ils laissent les Juifs en paix, du moins pour un temps. Demain, la chasse reprendra, mais à présent, c’est la nuit de Shabbat: le temps des interminables récits sur les justes et les miracles… Ce miracle dont les hassidim eux-mêmes font partie!
11
""משפט דרייפוס נֹוח לְ כַ ף ַרגְ לֶ ָך ְונ ַָתן יְהוָה לְ ָך ָשׁם לֵ ב ַרגָ ּז וְכִ לְ יֹון ַ "ּובַ ּגֹויִם ָה ֵהם ֹלא ַת ְרגִ ַּיע וְֹלא י ְִהיֶה ָמ ) סה, (דברים כח."ֵעי ַניִם ו ְַד ֲאבֹון נ ֶָפׁש החיים בניכר הולכים, אחרי ככלות הכל,כמה פעמים נדמה היה ליהודים שהנה . מתחת לעגלה,ומסתדרים! אפשר לאכסן את המזוודות רחוק מתחת למיטה הרי "צרפתים בני, כמה מתחשק לשכוח סוף סוף מיהדותך,ובפריז הנפלאה :רב החשק להיות פריזאי ככל הפריזאים-דת משה" הוא רעיו לא רע בכלל! מה יש ציירים יהודים, ילדים יהודים לומדים בגימנסיות,הגברות מבלות בבתי הקפה ...ומוסיקאים יהודים .החיל- הילדים מביטים בהתפעלות באיש.קצין בצבא צרפת ניצב בפני צלם יהודי ורק יהודי פשוט — סבל או עגלון — מביט בנימה אירונית על החיים המהודרים ....וכאילו יודע ששמו של הסרן האמיץ הוא אלפרד דרייפוס ,ב"כיסא אליהו" מנמנם לו מוהל בטל ממלאכתו; על אדן החלון מנורה ישנה אותה אירופה שבה. סמלּה של אירופה החדשה,ובמרחק נראה מגדל אייפל .הכל הולך ומשתנה — הכל חוץ מהיחס כלפי היהודים
12
«L’AFFAIRE DREYFUS» «Parmi ces nations, tu n’auras pas de tranquillité et il n’y aura pas de repos pour la plante de tes pieds. L’Éternel rendra ton cœur agité, tes yeux languissants, ton âme souffrante». (Deutéronome, 28:65) Combien de fois les Juifs ont-ils espéré que la vie en terre étrangère, enfin, deviendrait belle! Qu’ils pourraient enfin remiser les valises loin, sous les lits, sous la télègue. Oh, qu’il est bon de pouvoir oublier sa judéité dans les rues de ce si merveilleux Paris! «Français de confession juive»: cela sonne bien, n’est-ce pas?! Oh, que l’on veut se fondre dans la foule, ressembler à tous ces Parisiens: les dames juives passent leurs journées au café, les petits juifs étudient au collège, avec les autres, les Juifs peuvent être peintres, musiciens… Et l’officier de l’armée française pose fièrement pour le photographe juif. Les enfants sont fascinés par le fringuant militaire. Pourtant, le Juif pauvre, manutentionnaire ou cocher, contemple avec ironie cette vie joyeuse et élégante: visiblement, il est le seul à se souvenir du nom du brave capitaine – Alfred Dreyfus… Le mohel désœuvré est assoupi dans le fauteuil du sandaq. Sur le rebord de la vieille fenêtre trône une menora encore plus vieille – et dehors, au loin, se dresse le symbole de l’Europe nouvelle: la Tour Eiffel. De cette Europe dans laquelle tout a changé – sauf la façon dont on traite les Juifs.
13
""פוגרום ימה ָ ּומ ֲח ָד ִרים ֵא ֵ מחּוץ ְת ַּשׁכֶ ּל ֶח ֶרב.." ִ ) כה, (דברים לב."גַ ּם בָ ּחּור גַ ּם בְ ּתּולָ ה יֹונֵק ִעם ִאיׁש ֵשׂיבָ ה
«Au-dehors l’épée emportera les fils, au-dedans régnera l’épouvante. Périront ensemble jeune homme et jeune fille, enfant à la mamelle et vieillard chenu». (Deutéronome 32:25)
אפשר- אי, כנראה:"פוגרום" — מלה זו שבשה הרוסית נכנסה לכל השפות לתרגם אותה כראוי כשם שלא ניתן להסביר את השנאה החייתית הרודפת .את העם היהודים
Le mot russe de pogrome est entré tel quel dans toutes les langues, manifestement aussi intraduisible qu’est inexplicable la haine féroce, animale, qui persécute le peuple juif.
! ְש ֵׂר ָפה, ַא ִחים,ְש ֵׂר ָפה ,ּבֹוע ָרה כֻ ּלָ ּּה ֵ ֲעי ָָר ֵתנּו ,שחֹרֹות י ְִס ָערּו ׁ ְ בָ ּּה רּוחֹות ,לֶ ָהבֹות ֻח ְרבָ ּן יִבְ ָערּו ,בֹות ָיה ֹלא נ ְִש ָׁארּו ֶ ִע ְק ...ִהיא עֹולָ ה בָ ֵּאׁש .ַרק בְ ּי ְַדכֶ ם בִ ּלְ בַ ד ִהיא ָה ֶעז ְָרה אֹוהבֶ ת ֶ הֹושׁיטּו יָד ִ ִחיׁש ,מוֶת ּ ָ ו ְַהצִ ּילּו ֵמ ַה ,בְ ַּד ְמכֶ ם כַ ּּבּו ַשׁלְ ֶהבֶ ת *.ִחיׁש כַ ּּבּו בְ ָּדם אך החשוב מכל בכל, מפריד בין בני משפחה,עמוד של אש מוחה את העיירה וזה אומר כי החיים. הילדים חיים וספר התורה נחלץ מן הלהבות:זאת ניצל !נמשכים על אף הכול ,"* מתוך שירו של מרדכי גבירטיג "ס'ברענט . אברהם לווינסקי:עברית 14
«POGROME»
Ça flambe, mes frères, ça flambe! En un instant, notre ville sera rayée de la carte, Et nous avec elle. Tout ne sera que cendres et flammes Et par les nuits noires Se dresseront des tas de pierres tombales! Alors sauvez-vous vous-mêmes Parmi les pierres ardentes. Et éteignez les flammes, Mes frères! Notre shtetl brûle!* La colonne de feu balaie le village, sépare les familles. Mais l’essentiel est sauf: les enfants sont vivants et le rouleau de Torah a été arraché à l’incendie. Ce qui signifie que la vie continue, malgré tout! *Extrait du poème de Mordéchaï Gebirtig: Undzer shtetl brent! («Notre shtetl brûle!)
15
""א שטעטל — נגני הכליזמר ַ מה-אם דבר-מה משני במסעך הרוחני כי- השמחה איננה דבר,לפי רבי נחמן .נחוץ ן וחיוני , עת לרקוד... הסתיימו כל טרחות היום ועיסוקי השגרה,ערב יורד על העיירה אין בהם די כדי להתקרב אל הבורא! כשעוד היה בית, די להרהורים,יהודים וכיום בכל עיירה,המקדש היו הלוויים מזמרים על מעלותיו את שירתם הנשגבה גם בזמנים. תום ואמונה, נגינתם מלאה פשטות טהורה.יש כליזמרים משלה כי הרי. והלב מתמלא שמחה,האפלים ביותר הם מכריחים את הרגליים לרקד ,השמחה היא הדרך הקצרה ביותר להתקשר לקב"ה! בדרכנו הארוכה אל הבית . אין מקום למרה שחורה,במסעותינו הארציים והרוחניים ,כי השמחה היא הדרך הקצרה לקשר עם הקב"ה! בדרכנו הארוכה אל הבית היום אתה בהתרוממות:במסעותינו הארציים והרוחניים אין מקום לייאוש ובינתיים האר.נא תיתן ליום האתמול וליום שיבוא שיפילו רוחך-נפש ואל .פנים והענק חיוך למי שזקוקים לו
16
«LE SHTETL ET LES KLEZMERS» «Souviens-toi toujours: la joie n’est pas chose secondaire dans ton voyage spirituel, elle lui est indispensable». (Rabbi Nahman de Bratslav, Likouté Moharane) Le soir tombe sur le village, les affaires sont faites, les tracas quotidiens reculent… Danse, Juif, tu as assez philosophé – cela ne t’aidera pas à te rapprocher du Créateur! Quand le Temple était encore debout, les Lévites chantaient sur ses marches des hymnes grandioses. Et désormais, chaque shtetl a ses klezmers. Leur musique est emplie de simplicité, de sincérité et de foi. Aux heures les plus sombres, ils contraignent les pieds à danser et emplissent le cœur d’allégresse. Car la joie est le plus court chemin pour communier avec Dieu! Sur notre longue route vers notre Foyer, lors de nos voyages terrestres et spirituels, il ne doit y avoir aucune place pour la tristesse et l’abattement. «Aujourd’hui, tu es de bonne humeur. Ne laisse donc pas tes hier et tes demain te plonger dans la désolation. Pour l’heure, souris plutôt – et offre ton sourire à ceux qui en ont besoin.»
17
""המהפכה ברוסיה ְמזֵי ָר ָעב ּולְ ֻח ֵמי ֶר ֶשׁף.א ְס ֶפּה ָעלֵ ימֹו ָרעֹות ִחצַ ּי ֲאכַ לֶ ּה בָ ּם.." ַ .)כד- כג, (דברים לב."ו ְֶק ֶטב ְמ ִר ִירי ו ְֶשׁן בְ ֵּהמֹות ֲא ַשׁלַ ּח בָ ּם ִעם ֲח ַמת ז ֲֹחלֵ י ָע ָפר
«Je lancerai sur eux les calamités, j’épuiserai contre eux mes flèches. Ils seront affaiblis par la faim, dévorés par la peste et par un amer fléau». (Deutéronome 32:23)
תפקידה של המהפכה הרוסית בגורלם של היהודים ותפקידם של היהודים . שאין להפריד ביניהן20-במהפכה הרוסית הנן שתי סוגיות בתולדות המאה ה יחסן של הקבוצות השונות באוכלוסיה היהודית כלפי המהפכה הבולשביקית היו שהתלהבו ושמחו להיחלץ מהעיירות ומיהרו להתגייס לצבא:לא היה אחיד מי שראה במהפכה. היו שנספו בפוגרומים של מלחמת האזרחים,האדום גאולה מפני פרעות וקשיי "תחום המושב" לעיתים מצאו את עצמם בקרב "העגלה" של מלחמת האזרחים לא.פורעים "חדשים" — אלה של המהפכה , יהודי בכובע חיילים של צבא אדום.רק שבורה — היא מוטלת על צדה ההפוך " (כפי שהיא...המרמז בבירור על דמותו של ישו הנוצרי עטור "הילת ורדים לבנה אותו יהודי מוצא את עצמו,)עשר" מאת אלכסנדר בלוק-מופיעה ב — "שנים בעוד זקנים המצילים ספר תורה נמצאים מן העבר,בצדו האחד של הסכסוך . המנורה שעל משטח רעוע זה מטה ליפול.האחר
Le rôle de la révolution russe dans le destin des Juifs et le rôle des Juifs dans la révolution sont deux questions essentielles du XXè siècle… La réaction des Juifs de Russie au coup d’État bolchévique fut extrêmement diverse: alors que les uns quittèrent sans tarder le village pour servir, pleins d’enthousiasme, dans les rangs de l’Armée rouge, les autres périrent dans les pogromes de la guerre civile. Parmi ceux qui ont vu dans la révolution une forme de salut, la fin des persécutions et de la sédentarisation forcée, nombreux se sont changés en nouveaux persécuteurs, au nom même de cette révolution… La guerre civile ne s’est pas contentée de briser la télègue, elle l’a renversée. D’un côté du conflit: le Juif en boudionovka, le casque de l’uniforme bolchévique, derrière qui l’on distingue clairement la figure du Christ «couronné de roses blanches», chère à Alexandre Blok; de l’autre: les vieillards tentant de sauver les rouleaux de Torah. Et sur cette surface penchée, mouvante, la menora peine à tenir debout. Dans le lointain, on aperçoit le village après le pogrome, dans la lueur d’un ciel bleu – tel un espoir, timide, que tout n’est pas encore perdu… Cette histoire aurait pu n’être que celle des Juifs de Russie – mais c’était sans compter tous les rescapés des pogromes qui se sont ensuite réfugiés aux États-Unis ou en Argentine…
והרחק משם — עיירה אחרי פוגרום ומעליה הבהק של שמי תכלת — סמל מהוסס ...של תקווה שעוד לא הכל אבוד אבל במציאות רבים מאוד מבין, הסיפור הזה נוגע רק ליהודי רוסיה,לכאורה ... ניצולי הפוגרומים הגיעו לארצות הברית או לארגנטינה
18
«LA RÉVOLUTION RUSSE»
19
""קומיסרים ."קרֹב בָ ּאּו ֹלא ְש ָׂערּום ֲאב ֵֹתיכֶ ם ּ ָ ֹלהים ֹלא י ְָדעּום ֲח ָד ִשׁים ִמ ִ ֹלה ֱא ּ ַ " ִיזְבְ ּחּו לַ ֵשּ ִׁדים ֹלא ֱא זי,לב במרכז התמונה — עם... והמהפכה שניצחה והפכה גורלות כה רבים30-שנות ה בציפייה," אחד מ"מהללי המהפכה,ערימה של נייר וערימת שיער יהודית פרועה .נלהבת לקראת "חיי האור החדשים" שבוא יבואו מי שבעיני המסורת היהודית התרחקו,"הוא מלווה ב"מקהלת הילדים האבודים העובדה שלא מדובר רק בקבוצה של "פיונרים" של.מיהדותם ותעו בין העמים מתגלה כאשר רואים את דמותו של הילד,הנוער הקומוניסטי אלא במטאפורה .בחיתוליו — גם הוא תעה אך הדבר טרם נודע לו בני הזוג המבוגרים בגילם עוד מקווים להינצל — כעת הם עוברים,לעומתם כל מה שנותר מהנכסים.לארץ- כנראה שזו בדיקה לפני יציאתם לחוץ,בדיקה . פמוט בודד של נר שבת והכינור,שהיו להם פעם היא יציבתם האריסטוקראטית גם הוא נמנה עם בני השבט של:הקומיסר לוקח את הכינור לידיו ומתחיל לנגן ...הילדים האבודים הרב עם ספר התורה:ויש כאן עוד שתי דמויות חשובות מאוד ליוצר התמונה ; אף על פי שרגליו קשורות, הראשון נוקשה ועקשן.אליהו-והמוהל המנמנם בכסא .השני שקוע בהרהוריו — זהו המוהל שנשאר ללא פרנסה כתזכורת שמעטים מבין יושבי,ומתחת לעגלה כבד מסתדרים להם אבני מיל מגזר דינה של איזו, חמור מכך,העגלה יתמזל מזלם לחמוק ממאסר במחנה או .שלושה" שהוא גזר דין מות-"ועדת 20
«LES COMMISSAIRES» «Ils sacrifiaient à des démons qui ne sont pas Dieu, à des dieux qu’ils ne connaissaient pas, à des nouveaux venus d’hier que leurs pères n’avaient pas redoutés». (Deutéronome, 32:17) Années 30. La révolution rouge, qui a bouleversé tant de destins, est victorieuse… Au centre: un homme, un paquet de papiers à la main et, sur sa tête, l’éternelle crinière juive indocile: c’est un «chantre de la révolution», il se réjouit et appelle de ses vœux le «nouvel avenir radieux». À ses côtés: le «chœur des enfants perdus», comme l’on désigne, dans la tradition juive, ceux qui se sont éloignés de leur judéité, égarés parmi les nations. On aperçoit, dans leur groupe, un nouveau-né dans ses langes: il est déjà perdu, mais il ne le sait pas encore… De l’autre côté de la télègue, deux époux âgés: ils espèrent encore pouvoir se sauver; ils subissent un ultime contrôle, avant la frontière… De leur opulence passée, ils n’ont gardé qu’une élégance aristocratique, une unique bougie de Shabbat, et un violon. Le commissaire bolchévique prend l’instrument et se met à en jouer: lui aussi est de la tribu des enfants perdus… On aperçoit encore deux figures, essentielles pour le peintre: le rabbin portant le rouleau de Torah, et le mohel, paisiblement assis sur la chaise du prophète Élie. Le premier est austère est inébranlable, malgré ses pieds liés; le deuxième est plongé en lui-même: c’est un mohel qui n’a plus de circoncision à accomplir. Et sous les roues, déjà, s’alignent les colonnes qui borderont la route de l’exil: parmi tous ceux qui sont assis sur la télègue, bien peu parviendront à échapper aux camps de travail ou aux condamnations à mort de la Troïka du NKVD…
21
""שואה ) סו, (דברים כח." ְיֹומם וְֹלא ַת ֲא ִמין בְ ַּח ֶיּיָך ָ ת לַ יְלָ ה ו ּ ָ ּופ ַח ְד ָ "ו ְָהיּו ַח ֶיּיָך ְתּלֻ ִאים לְ ָך ִמ ֶנּגֶ ד אפשר לאסוף עדויות.אי אפשר לתאר את האימה של מה שהתרחש ואירע לעמנו להקים אתרי זיכרון מותירי רושם, לחנוך מוזיאונים של הנצחה,על גבי עדויות ואף על פי כן אין דרך להעביר את זוועות השואה,ולחבר שורות חודרות ללב .שאינן ניתנות להבנה מכל סוג שהוא רחיים הטוחנות עם שלם בסיבובן-גלגלים העגלה משמשים עתה אבני... אין סבל מסוים ופרטני — רק סביבה, אין כאן דימויים נפרדים.המחריד והעיקש ... מוחצת ומשמידה,של אפור — ירקרק השואבת לתוכה .גלגלי הזמן שהם גם מערגולת — מיליוני גורלות שנתמזגו לכדי אסון אחד את דימויו ואת,מה משלו-כל צופה יוכל לדלות מהיצירה המופשטת הזו דבר .האסוציאציה משלו
22
«SHOAH» «Ta vie sera incertaine, tu seras dans l’effroi jour et nuit, sans pouvoir croire en ta vie». (Deutéronome 28:66) La terreur qu’a subie notre peuple ne se prête à aucune description. On peut rassembler des témoignages, créer des musées et des lieux de mémoire, ériger des monuments à l’impact puissant et écrire des textes pénétrants… Mais jamais l’on ne sera en mesure de transmettre toute l’horreur de l’Holocauste – elle est insaisissable par la pensée, «inconceptualisable». ...Les roues de la télègue sont devenues des meules, écrasant tout un peuple dans leur rotation atroce et sans fin. Ici, pas d’images distinctes, pas de souffrances concrètes – seul un vaste nuage brumeux, gris-vert, qui aspire en lui, mutile, anéantit… Les roues de la télègue sont à la fois les roues du temps, et un laminoir – des millions de destins fusionnent en une seule tragédie. Libre à chacun de retirer de ce tableau abstrait sa propre lecture, son image, son association.
23
" ... 1945 "שנת האפר אסירי מחנות שניצלו- שבים אל גלי, בקרנות צבא,מצטננים במשבי רוח נכי המלחמה המחרידה ששוחררו מבתי, חיילים שפיגרו אחרי יחידתם,אך בנס וגם אכזבה, עוד נכונו להם אבלים על יקיריהם שאינם עוד...החולים שדה הם הרי בטוחים שאחרי הקטל הנוראה ההוא כבר לא תיתכן:עוד נכונה להם ... המדינה שניצחה את הפשיזם במלחמה,אנטישמיות בברית המועצות לצד התקווה,אנושי-אבל כל מה שיש עכשיו היא שמחת הניצחון על הרוע האל הילד אך זה עתה.כי לא עוד! במרכזו של היקום החדש ילד בידיו של מוהל זקן ! וזה אומר שהחיים נמשכים, והזקנים רכונים מעל הפלא הקטן — יהודי נולד,נולד
24
«ANNÉE 1945...» Exposés à tous les vents, parqués dans des wagons de marchandises militaires, survolant un vaste cimetière de cendres, ils reviennent: prisonniers rescapés des camps par miracle, soldats isolés, invalides revenus des hôpitaux militaires… Tous, désormais, devront pleurer leurs morts – dont ils viennent tout juste d’apprendre le sort. Puis, ils devront affronter une autre désillusion, cruelle, eux qui croient encore qu’après un tel carnage, il ne peut plus y avoir de place pour l’antisémitisme dans le pays qui a gagné la guerre… Pour l’heure, toutefois, n’existent que la joie d’avoir triomphé du Mal sans visage et l’espoir que, jamais, la Bête ne se réveillera! Au centre de cet univers, de cette nouvelle Création, le vieux mohel tient un bébé dans ses bras: il vient de naître, et les vieillards sont penchés sur ce miracle. Un Juif est né – et la vie continue!
25
""מלחמת העצמאות ודגל הדיו
«LA GUERRE D’INDÉPENDANCE OU «LE DRAPEAU À L’ENCRE»
"ה ְרנִינּו גֹויִם ַעּמֹו כִ ּי ַדם ֲעבָ ָדיו יִּקֹום ַ ) מג, (דברים לב."ְונ ָָקם י ִָשׁיב לְ צָ ָריו וְכִ ֶפּר ַא ְד ָמתֹו ַעּמֹו
«Nations, exultez avec son peuple! Car il… purifiera la terre de son peuple!» (Deutéronome 34:43) Cette guerre commence le 15 mai 1948. Le jour de la proclamation de son Indépendance, Israël est attaqué par les armées de sept pays arabes. L’État qui a le plus besoin de paix au monde est contraint de se battre. Et la roue de la télègue devient roue de jeep militaire, et les enseignants et les médecins prennent les armes… Tous se battent: le vieillard qui n’a même pas eu le temps de découdre de sa veste l’étoile jaune à six branches, le rabbin qui lit la prière, et la jeune fille – qui, déjà, pressent la joie de la victoire. Elle tient dans ses mains un étendard inhabituel: c’est le «drapeau à l’encre». 10 mars 1949: onze soldats israéliens de la brigade HaNeguev arrivent les premiers dans le village le plus au sud du pays, sur la mer Rouge. Ils sont prêts à se battre, mais l’ex-poste de police britannique se rend sans résistance. «Eilat est à nous, à l’État d’Israël!!!», s’exclament les combattants… Mais soudain, ils s’aperçoivent qu’ils n’ont pas de drapeau. Puah Arel, la secrétaire de la brigade, âgée de dix-huit ans seulement, en fabrique un avec ce qu’elle a sous la main… Les époux âgés portant un nouveau-né sont aussi bien Abraham et Sarah que nos contemporains. Ils symbolisent la renaissance d’Israël au même titre que ce drapeau, fabriqué avec un drap et une étoile récupérée sur une trousse de secours… Ils sont le symbole de notre présence ininterrompue sur cette Terre – au même titre, aussi, que le cactus sabra, qui pousse dans tout le pays.
למחרת ההכרזה של האומות המאוחדות,1947 בנובמבר30-מלחמה זו החלה ב מיד עם ההכרזה על,1948 במאי15- וב,בדבר תוכנית החלוקה בארץ — ישראל מדינה.עצמאותה הותקפה מדינת ישראל ע"י כוחותיהם של שבע מדינות ערב והנה כבר גלגל.שהשלום היה כה נחוץ לה נאלצה לצאת לקרב על עצם קיומה ומורים ורופאים נוטלים כלי נשק,העגלה משנה צורתו והופך לגלגל של ג'יפ צבאי , הכל משתלבים במערכה — זקן שטרם הסיר טלאי צהוב ממקטורנו...לידיהם אוחזת בדגל משונה,רב הקורא תפילה ונערה שחשה כבר את שמחת הניצחון .שהיה ל"דגל הדיו" הנודע חיילי צה"ל מחטיבת הנגב שהגיעו ראשונים למפרץ אילה11 :והסיפור ידוע אבל בסיס המשטרה המקומי של הלגיון.וכבר היו מוכנים לתקוף את האויב הירדני היה ריק ונכבש ללא קרב — "אילת בידנו!" עוד לפני יציאת המחלקה והפקידה החטיבתית פועה,לדרך התברר כי במשרדי החטיבה אין דגל ישראל .הראל הכינה דגל ממה שּכן היה — סדין ודיו זוג מבוגר עם תינוק בידיהם הם גם אברהם אבינו ושרה אמנו אך גם בני הזמן הם סמל לתקומתה של המדינה בדיוק כמו הדגל שהוכן מסדין ודיו וכמו.שלנו .צמח הצבר המסמל במקומותינו נוכחות והתמדה
26
27
""בארץ ישראל ."ְקֹוממּו ו ְִח ְדּׁשּו ָע ֵרי ח ֶֹרב שֹ ְׁממֹות ּדֹור וָדֹור ֵ "ּובָ נּו ָח ְרבֹות עֹולָ ם שֹ ְׁממֹות ִראשֹׁנִים י ) ד,(ישעיה סא שבנו הביתה! אבל האם אנחנו מוכנים לרדת מן העגלה שהתרגלנו לה? כל כך היהודים.התרגלנו לעגלה הזו במשך אלפיים השנים שפשוט מפחדים לרדת ממנה יש כאן- הדתיים המבוגרים הסתדרו בה היטב וחשים עצמם נינוחים ובטוחים ... כאן הרי רוכשים כבוד רב לזקנים הנכבדים,מקום כדי להתפלמס בענייני גמרא .הסולם התלוי משתלשל מהעגלה — אך בינתיים אין ממהרים להשתמש בו :"ואפילו ה"בנאים" אינם מזדרזים לרדת מהעגלה — אם מביטים "לעבר השני עושים תגליות — אך, מפנים את מחשבותיהם אל היקום,שחקים-בונים גורדי בחור ישיבה צעיר מביט, אבל הנה.עדיין אינם חשים שהם עמּה של ארץ ישראל .למטה בעניין — אולי הוא לפחות עתיד לרדת לקרקע המוצקה סמלּה העיקרי הם המתיישבים — מי, ובעיני האמן,ובינתיים מיישבים את הארץ שבאמת "ירדו מהעגלה" עם הרגליים על הקרקע! והנה משפחה צועדת קדימה אל מעבר לגבעות ביהודה — הם ההופכים את הגבעות השוממות לישובים הם וילדיהם עתידים ליישב את ארץ האבות ולהגן עליה מפני אויביה.משגשגים ... ולא במקרה אב המשפחה נושא עמו רובה,הרבים
28
«EN TERRE D’ISRAËL» «Ils rebâtiront les ruines antiques, ils relèveront les restes désolés d’autrefois; ils restaureront les villes en ruines, les restes désolés des générations passées». (Isaïe, 61:4). Nous voilà de retour! Mais sommes-nous prêts à descendre de la télègue si familière? Nous nous y sommes tellement habitués, en deux mille ans, que nous craignons de la quitter. Les vieux Juifs religieux s’y sentent bien, ils y poursuivent leurs éternelles discussions talmudiques, on y respecte les Anciens… L’escalier de la télègue reste suspendu dans le vide, abandonné – nul ne semble pressé de s’en servir. Et même les «bâtisseurs» restent sur la charrette. Ils ont beau construire des gratte-ciel, rêver de conquérir l’espace et multiplier les découvertes scientifiques, ils ne se sentent pas appartenir au peuple de la Terre d’Israël… Seul le petit garçon, élève de la yeshiva, regarde vers le bas – peut-être, lui au moins, descendra-t-il un jour sur la terre ferme… Peu à peu, le Pays s’acclimate. Et pour le peintre, les colons en sont le principal symbole. Les voilà, ceux qui sont véritablement «descendus de la télègue»! Cette famille va de l’avant, par-delà les collines de Judée – et elle transforme les hauteurs arides en colonies florissantes. Ce sont eux et leurs enfants qui devront peupler la Terre des Ancêtres et la défendre de ses nombreux ennemis – et ce n’est pas un hasard si le père porte un fusil dans le dos…
29
""נמל התעופה בן גוריון ) ד, (שמות יט."ו ֶָא ָשּׂא ֶא ְתכֶ ם ַעל כַ ּנ ְֵפי נ ְָש ִׁרים ו ָָאבִ א ֶא ְתכֶ ם ֵאלָ י..." הגלות באה.סילון של מטוסים-הזמן עובר וגלגלי העגלה הופכים למנועי טורבו לקיצה! כל ישראלי – יהא זה עולה חדש או אף יליד הארץ – מכיר את הרטט אותו ! אנחנו בבית: שואפים את האוויר החם ומבינים,חשים כשיורדים מכבש המטוס .במשך שבעים שנות קיומה קלטה ישראל גלים גלים של עולים מכל קצוות תבל לעיתים:מידי יום נוחתים בנתב"ג מטוסים המביאים ארצה ישראלים חדשים . לעיתים זרם של ממש,זוהי זליגה של פלג אחרים, חלקים ממהרים לבתיהם,קהל עם שפע של קולות ושפות יש כאן , אלו שהשתכנו בירושלים ובצפת, כמה מביננו הגיעו לכאן.יוצאים לחופשה ! ערים שנבנו מחדש, בקרית ארבע ובבאר שבע,בטבריה וביפו בין הטובים ובוודאי המוגן ביותר, נמל התעופה המודרני,נמל התעופה בן גוריון : כאילו מגשים את האמור בספר דברים,בעולם מאיומים מכל סוג ) ד, (דברים ל.שׁם י ִָק ֶּחָך ּ ָ ּומ ִ ֹלהיָך ֶ שׁם י ְַקבֶ ּצְ ָך יְהוָה ֱא ּ ָ ש ָׁמיִם ִמ ּ ָ ִאם י ְִהיֶה נ ִַד ֲּחָך בִ ְּקצֵ ה ַה
30
«AÉROPORT BEN GOURION» «…je vous ai emportés sur des ailes d’aigles et amenés vers moi». (Exode, 19:4) Nous avons vu les roues de la télègue se transformer en turbines d’avions. L’exil s’achève! Tous les Israéliens, rapatriés et natifs confondus, connaissent ce frémissement que l’on ressent à la descente de l’avion, quand on inspire l’air brûlant, et que l’on comprend que l’on est enfin chez soi! Au cours de ses près de soixante-dix ans d’existence, Israël a accueilli de très nombreux descendants de Juifs émigrés venus des quatre coins du monde. Chaque jour, des avions atterrissent à Ben Gourion, amenant en ces lieux de nouveaux Israéliens: parfois mince ruisseau, parfois puissant torrent. La foule polyphonique, multilingue, passionnée se hâte pour rentrer à la maison ou partir en vacances. Combien sommes-nous à être arrivés ici même! Les bâtisseurs de Jérusalem et de Safed, de Tibériade et de Jaffa, de Kiryat Arba et de Beer-Sheva! Étonnamment, l’aéroport Ben Gourion – parmi les plus modernes et les plus agréables du monde et, sans nul doute, le mieux protégé de toutes les attaques possibles – est devenu l’instrument des prophéties de la Torah: «Serais-tu banni à l’extrémité des cieux, de là même Yahvé ton Dieu te rassemblerait et il viendrait t’y prendre…» (Deutéronome 30:4)
31
Shmuel Anatoly Schelest Né en 1957 à Kiev, en Ukraine, Shmuel Schelest y entame, en 1983, des études de graphisme à l’Institut d’État des arts. En 1986, après la catastrophe de Tchernobyl, sa famille s’installe à Tachkent, en Ouzbékistan, et Shmuel Anatoly y rejoint la chaire de graphisme de l’Institut d’État de théâtre et d’art. Il termine ses études en 1989. En 2000, les Schelest émigrent en Allemagne, à Coblence, avant de partir pour Israël, en 2006. Le peintre vit aujourd’hui dans la ville de Ma’aleh Adumim et possède son atelier à Jérusalem, donnant sur les murs de la vieille ville.
Shmuel Anatoly Schelest Photo: Shlomo Bronshtein אנטולי שמואל שלסט שלמה ברונשטיין:צילום
32
Depuis 1990, les œuvres de Schelest ont été présentées lors de plus de trente expositions personnelles et de très nombreuses expositions collectives en Allemagne, aux Pays-Bas, en Géorgie, en Israël, en Russie, en Ouzbékistan, en Ukraine, en Malaisie, en France, en Estonie et au Japon. Les tableaux de Shmuel Anatoly Schelest ont été acquis par de nombreux musées et plusieurs collections privées prestigieuses.
שמואל אנטולי שלסט נולד ב 1957-בקייב בירת אוקראינה .ב 1983-התקבל ללימודים במכון הממלכתי לאמנות בקייב ,המחלקה לגרפיקה. בשנת ,1986בעקבו האסון בכור הגרעיני בצ'רנוביל עבר עם משפחתו לטשקנט (אוזבקיסטן) ,שם למד במכון הממלכתי לתיאטרון ואמנויות של טשקנט ,במחלקה לגרפיקה .בשנת 1989השלים את לימודיו. בשנת 2000עובר עם משפחתו לקובלנץ ,גרמניה ,וב 2006-עלה לישראל. גר במעלה אדומים וסדנתו נמצאת בירושלים ,אל מול חומות העיר העתיקה.
33
מאז 1990ועד היום הציג האמן ב 30-תערוכות יחיד ובמספר רב של תערוכות קבוצתיות בגלריות ובמוזיאונים בגרמניה ,הולנד ,גאורגיה ,ישראל, רוסיה ,אוזבקיסטן ,אוקראינה ,מלזיה ,צרפת ,אסטוניה ויפן. עבודותיו של אנטולי שמואל שלסט נמצאות במוזיאונים ובאוספי אמנות פרטיים יוקרתיים.
Texte: Marina Shelest Traduit en hébreu par Chaïm Dolgopolskiï Traduit en français par Julia Breen et Inna Doulkina Maquette: Irina Press Photos: Grigoriï Khatine ©Tous droits réservés skizze.gallery@gmail.com