עגלה יהודית LA CARRETA JUDÍA
שמואל אנטולי שלסט
Shmuel Anatoly Schelest
עגלה יהודית LA CARRETA JUDÍA אתי ֶא ְתכֶ ם ִמן ָה ַע ִמּים ו ְִקבַ ּצְ ִתּי ֶא ְתכֶ ם ִמן ָה ֲא ָרצֹות ֲא ֶשׁר ִ ֵ"וְהֹוצ "... נְפֹוצ ֶֹתם בָ ּם ) לד,(יחזקאל כ «Y os sacaré de entre los pueblos y os reuniré de las tierras en que estáis esparcidos…» (Ezequiel 36:24)
Marina Rosenberg Koritny
קוריטני-מרינה רוזנברג (jefa del Departamento para lapromoción de la Aliá de la Organización Sionista Mundial)
ראשת המחלקה לעידוד העלייה ההסתדרות הציונית העולמית
!עת לחזור הביתה
תולדות העם היהודי במהלך אלפיים השנים נענו ונדנו בין.האחרונות – הן סיפור של נדודים חיינו בקרב כמעט כל האומות,הארצות והיבשות אל מול עיני, בקלידוסקופ ההיסטורי.שבעולם תקופות, גזרות ורדיפות,היהודים צצו ונעלמו ערים לא פלא שאחד הסמלים... גזרות ושוב רדיפות,זוהר הבולטים ביותר של תולדות העם היהודי בתפוצות עליה יהודים שמו מטלטליהם בעוברם,היא העגלה .ממקום למקום 2
כך היה כל עוד העם היהודי לא הקים מחדש את מאז העגלה.ביתו ואת מולדתו – את מדינת ישראל אשר במרוצת הזמן הפכה לכלי שיט וטיס – הפכה גלגל.לסמל של שיבתו של העם היהודי הביתה והפעם באופן בלתי,ההיסטוריה היהודית הסתובב על התלאות ועל הנפלאות האלה מספרת.הפיך בצורה יצירתית וייצוגית תערוכת התמונות אשר מציגה בפניכם המחלקה לעידוד העלייה בהסתדרות הציונית זהו אוסף העבודות של הצייר הישראלי.העולמית אשר עצמו עבר כברת,שמואל (אנטולי) שלסט התערוכה.דרך ארוכה ומפותלת בטרם חזר הביתה ." "העגלה היהודית:נושאת שם המדבר בעל עצמו זו זאת.התערוכה אינה מקובעת במקום כלשהו ולעובדה זו כשלעצמה יש מטען,תערוכה נעה אנו תקוה שתערוכה זו על ההיסטוריה. סמלי בלתי היהודית יהווה עבורכם עוד כלי עזר בתהליך קבלת ההחלטה לעלות על העגלה ההיסטורית ולשוב כאן. כאן מצפים לכם באהבה. הביתה. כן.הביתה .מצפים לכם באהבה
YA ES LA HORA DE PONERNOS EN MARCHA! Los últimos milenios de la historia del pueblo judío son una historia de constante vagar. Fuimos esparcidos por diferentes países y continentes. Vivimos entre casi todos los pueblos que alguna vez existieron en el planeta.
En aquel caleidoscopio histórico, los judíos vieron nacer y perecer ciudades, países, gobiernos, religiones, distintos modos de vivir, persecuciones, tiempos de calma y otra vez persecuciones... Es poco sorprendente que la carreta o el carro, hayan llegado a representar una de las claves símbolos de la historia de dispersión judía. Es aquella misma carreta que cargaban los judíos con sus bultos y sus maletas cada vez que les tocaba mudarse de nuevo. Y así era antes de que recuperaran su propia casa: el Estado de Israel. A partir de entonces y al convertirse en buques y aviones la carreta vino a ser el símbolo del regreso de los judíos a su Casa. La rueda de la historia judía dio una vuelta irreversible. Esos son los temas que tratan las claras y vívidas imágenes de las obras mostradas en esta exposición, organizada con el respaldo del Departamento de Promoción de Aliá de la Organización Sionista Mundial. Son obras del artista Shmuel Anatoliy Shelest, a quien le tocó también vagar por el mundo antes de que encontrara su hogar y su casa. El título de la exposición, «La carreta judía», no precisa explicación. Es muy simbólico el hecho de que se trate de una exposición itinerante. Esperamos que este breve y muy sugestivo recorrido por la historia judía llegue a ser para Ustedes, estimados visitantes, un argumento más a favor de tomar la única decisión correcta: la de cargar sus pertenencias a la carreta. Ya es la hora de volver a casa.
אלה מסעי בני ישראל , המשיכה בנדודים במדבר,היסטוריה של עם יהודי התחילה מיציאת מצרים אל, והגיעה לבסוף, אלפיים שנות גלות, גירוש מן,הכניסה לארץ המובטחת "ו ְִקבַ ּצְ ִתּי ֶא ְתכֶ ם ִמן ָה ַע ִמּים ו ְָא ַס ְפ ִתּי ֶא ְתכֶ ם ִמן ָה ֲא ָרצֹות.תקומת העם במדינתו " — בכך נקבע לא רק...ֹצֹותם בָ ֶּהם ְונ ַָת ִתּי לָ כֶ ם ֶאת ַא ְד ַמת י ְִש ָׂר ֵאל ֶ ֲא ֶשׁר ְנפ הנדודים שלנו אינם רק החיפוש.מיקומנו הגיאוגרפי אלא גם מצבנו הרוחני ," במשך אלפיים שנה חיינו "על המזוודות.אחר משגב אלא גם חיפוש עצמי האמּנו כי הסתיימו הנדודים ונוכל סוף כל סוף,ורק אחרי ששבנו לארצנו .""לרדת מן העגלות אשר מציגים את,"זהו בעצם הנושא של סדרת התמונות "העגלה היהודית רוסיה בשנים הראשונות,19- צרפת של המאה ה,18-אוקראינה של המאה ה ,1948 ישראל של היום וארץ ושל שנת, פראג בימי הביניים,לשלטון הסובייטי .... השואה,15- ספרד של המאה ה,1945 גרמניה של שנת,גלות בבל . אך לנדודים הגיע קץ,התנועה היא החיים – היא נמשכת שמואל אנטולי שלסט,ירושלים 2009
LOS VIAJES? DE LOS HIJOS DE ISRAELL La historia de los judíos comenzó con el éxodo de Egipto, siguió con el vagar por el desierto, el entrar en la tierra prometida, la expulsión de Israel, dos milenios de deambular por el mundo y sólo después los judíos llegaron finalmente a tener su propio estado. La frase «Os esparciré entre los pueblos y después os congregaré en su tierra…» tanto determinó nuestra posición geográfica como la condición de nuestro espíritu. En nuestro vagar, tanto buscamos un refugio como a nosotros mismos. Pasamos dos mil años viviendo «con las maletas hechas». Y solo con volver a nuestra Tierra nos atrevimos a creer que se ha terminado el vagar y que por fin podemos «bajar de la carreta». Ese es el tema del cual trata la serie «La carreta judía» con sus imagenes de Uсrania del siglo XVIII, de Francia del siglo XIX, de Rusia en los primeros años del régimen Soviético, de Praga medieval, de Israel de hoy e Israel del año 1948, del exilio de Babilonia, de Alemania del 1945, de España del siglo XV y de la Shoah... El movimiento es vida, y nunca para, pero ya acabó el vagar. Shmuel Anatolyi Shelest, Jerusalén 2009
. כל אחד60x90 , אקריליק על בד שהודבק על קרטון.2010 - 2008 .עגלה יגודית
Serie “La carreta judía”. 2008-2010. Acrílico sobre lienzo pegado a cartón, cada cuadro 60 x 90 cm.
3
""התלמוד הבבלי 3- וה2- במאות ה, דווקא אז. המאות הראשונות לאחר חורבן הבית השני.בבל , קובץ החוקים, החלו חכמי עם ישראל את עבודתם על חיבור התלמוד,לספירה הכולל בתוכו את דיוני החכמים אשר התקיימו בו זמנית הן בארץ ישראל והן ,הכרכים- המרחקים הפרידו אמנם בין יוצרי המפעל רב. בממלכת בבל,בגלות .אך לא היה בהם כדי למנוע חילופי דעות נלהבים בין המלומדים "כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם .)ז- ו, (דברים כב."רבצת על האפרוחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים הצייר... מחפש הסברים, בוחן כל מלה,התלמוד מפרש את הציווי הזה מן התורה , והנה לפנינו ציפור שהוברחה,לעומתו נוטל את הסיפור ומפרש אותו בדרכו או שמא אין זו אלא יונת דואר העושה דרכה מסורא...נוטשת את הביצים שבקן ,לטבריה נושאת אגרת מאחד אמוראים לחברו? במרכז התמונה ספר תורה הם יכולים.משמאלו שתי דמויות של חכמים המנהלים ביניהם דיון אין קץ : אך יכולים להיות גם מופרדים זה מזה מרחק מאות שנים,להיות כאן ועכשיו על העגלה.שיח- הזמן והמרחק אין בכוחם לשבש את הדו:כך בנוי התלמוד . וגם השיחה שביניהם תיארך דורות על גבי דורות,יושבים המורה ותלמידו אבל כאן,משמעות בפילוסופיה היהודים-ומתחת לעגלה כדים שהם סמל רב ...הם מהווים אלגוריה לתלמיד סופג הידע העגלה ה"בבלית" מניעה את גלגליה באטיות – שמונה מאות שנה תיארך .. אלפיים שנה תימשך הגלות,כתיבתו של התלמוד
4
«EL TALMUD BABILÓNICO» Babilonia. Primeros siglos tras la destrucción del Segundo Templo. Fue entonces, en en el segundo y el tercer siglo de la era común, cuando los sabios judíos comenzaron el trabajo de redactar el Talmud: recopilación de leyes Judías que recoge las discusiones de los sabios que se estaban produciendo simultáneamente en Eretz Israel y en el cautiverio babilónico. Las grandes distancias que separaban a los redactores de esta obra de muchos volúmenes no les impedían mantener un intercambio muy animado de opiniones. «Si encuentras en el camino algún nido de ave... con polluelos o huevos, y está la madre echada sobre los polluelos o sobre los huevos, no tomarás la madre con los hijos...» (Devarim 22:6-7). El Talmud se ocupa de interpretar aquella dispoción de Torá, analizando cada palabra y buscando explicaciones... Un artista recoge este tema y de repente ya está volando el ave asustada dejando atrás el nido y los huevos... O quizás sea una paloma mensajera, en su camino desde Sura a Tiberíades, portando una carta enviada por un talmudista a otro? En el centro está el rollo de la Torá, a la izquierda están dos figuras de sabios, sumergidos en su conversación sin fin. No se sabe si están en el mismo lugar y tiempo o si se encuentran a distancia de varios siglos. Así funciona el Talmud: ni el tiempo ni las distancias son capaces de estorbar el Diálogo. Un maestro y su alumno están montados en una carreta; así llevarán varios siglos hablando. Debajo de la carreta hay jarras, siendo jarra un símbolo cargado de múltiples significados en la filosofía judía. Pero aquí sale como alegoría del alumno que absorbe el conocimiento... Giran muy lentamente las ruedas de la «carreta Babilónica»; el Talmud tardará en escribirse ocho siglos, el exilio durará dos milenios.
5
" סיפורו של קונוורסו,"ספרד ) לז, (דברים כח."שנִינָה בְ ּכֹל ָה ַע ִמּים ֲא ֶשׁר ְינ ֶַהגְ ָך יְהוָה ָש ָׁמּה ׁ ְ ִִית לְ ַש ָׁמּה לְ ָמ ָשׁל וְל ָ "ו ְָהי רבים סבורים כי יהודים מומרים (קונוורסו) היוו את מרבית ליצני ומשוררי החצר .15-במאה ה שעות נעלמת למעשה הקהילה המשגשגת ורבת ההשפעה48 — תוך1492 שנת... אם לנטוש, כל יהודי נדרש היה להחליט, בשעות הגורליות הללו.של יהודי ספרד או להמשיך להתגורר בביתו אבל לא לחיות את,את כל רכושו ולהימלט מספרד . החלופה לגירוש הייתה ההתנצרות:חייו הוא דמויות של פליטי ספרד שבידיהם היקר להם מכל מה שניתן לקחת — ספרים ומי שעולה לקדמת הבמה של הטרגדיה,ומגילות — דמויות אלו הופכות הזיווניות כעת כל אחד מהם מנסה.הספרדית הם ה'קונוורסו' — המומרים האנוסים להציגו, והליצן הוא היחיד שממנו כמעט ונדרש להבליט אותו,להסתיר את מוצאו במרכז הקומפוזיציה — ליצן כבול בשלשלות המפעיל. ללעג ולקלס,לראווה זהו דימוי מורכב של משחק עם.מריונטה כשזה מרקד לפני ליצן שלישי-ליצן ? את מי נוכל לרמות כשאנו לובשים מסכה לא לנו? הלא רק את עצמנו:עצמך חנוכייה המוחבאת מאחורי: כל דבר יהודי עובר להיות מוסתר באחרית הבמה,וכך וככל שהתאמצו אותם "נוצרים.שם במרתף- סופר סת"ם שהתמקם אי,פרגוד חדשים" להסתיר את יהדותם — כך הפכו דווקא הם לקורבנותיה הראשונים של .האינקוויזיציה הכל — יכולה
6
«LOS JUDEOCONVERSOS DE ESPAÑA» «Y tú vendrás a ser... un proverbio y un escarnio entre todos los pueblos a donde te conducirá el Eterno». (Devarim 28:37) Es opinión común que la mayoría de payasos y poetas cortesanos en el siglo XV fueron judeoconversos. ...El año 1492, en unas 48 horas prácticamente desaparece la próspera y muy poderosa comunidad de los judíos españoles. En estas horas espantosas tuvieron que tomar una decisión difícil: huir de España dejándolo todo atrás pero no dejar de ser judíos o seguir viviendo en su propia casa, pero llevar una vida ajena. La alternativa era entre huir o ser bautizados. Quienes huyen de España llevan en las manos sus pertenencias más valiosas: los libros y los rollos. Sus figuras se vuelven algo espectrales. Salen al primer plano los judeoconversos. A partir de ahora todos ellos se empeñan en ocultar sus orígenes, y solo a los payasos les correspondía resaltarlo siempre, manifestarlo para que lo despreciaran y ridiculizaran. En el centro de la obra está un payaso con pies engrillados, moviendo un títere también de payaso, haciéndola bailar delante del tercer payaso. Se trata de una imagen compleja de un juego al que uno juega consigo mismo: A quién engañamos poniéndonos disfraces ajenos? Sólo a nosotros mismos. De esa manera se retira al fondo de la obra todo lo judío: las luminarias de Janucá escondidas detrás de un biombo, los escribas de Torá se esconden en un sótano. Pero por mucho que se esforzasen los «nuevos cristianos» por esconder su origen judío, fueron los primeros en ser matados por la Inquisición.
7
""פראג . הייתה בעיר קהילה יהודית10- כבר במאה ה. ה"יהודית" שבערי אירופה,פראג בעלי מלאכה,הון יהודים-במשך מאות שנים עלו ובאו לפראג סוחרים ובעלי במשך מאות שנים הייתה עיר זו מרכז של חיי.ומלומדים מכל קצוות אירופה צעירים מארצות שונות נוהרים היו לפראג כדי ללמוד תלמוד ולעיין:רוח יהודיים .בכתבי הגות רבניים רבים מיהודי העיר:הרנסנס האירופי לא פסח אף הוא על הקהילה היהודית . פילוסופים ואמנים, גיאוגרפים והיסטוריונים,היו למתמטיקאים ואסטרונומים חוותה הקהילה ימים, בתקופות השונות,תחת שלטונם של השליטים השונים .של עליות ונפילות ,פראג של זהב מתקשרת עד היום עם שמות יהודיים ואגדות יהודיות – הגולם הרב מהר"ל ורבנים ומלומדים יהודים — כל אלה נוטלים חלק,פרנץ קפקא .במיתוסי פראג אך היהודי המציל ספר תורה הוא,העיתים עוברים להם וחולפים מעל העיר ...זמנית ונצחית-דמות אל
8
«PRAGA» Praga fue la ciudad más «judía» de toda Europa. Ya en el siglo X hubo allá una comunidad judía. Durante siglos Praga atrajo a comerciantes, financieros, artesanos y estudiosos judíos desde toda Europa. Por siglos aquella ciudad constituyó el centro de la vida espiritual de los judíos, acogiendo gran número de jóvenes con anhelo de estudiar el Talmud y el cuerpo de la literatura rabínica. Tampoco quedó la comunidad judía al margen del Renacimiento Europeo: muchos de los jóvenes judíos se hicieron matemáticos, astrónomos, geógrafos, historiadores, filósofos o artistas. Bajo distintos soberanos, en diferentes épocas, aquella comunidad vivió sus altas y sus bajas. Aun hoy Praga, la Ciudad Dorada, sigue asociada con nombres y leyendas judíos: Golem, Franz Kafka, el Rav Maharal, los científicos y los rabinos judíos: todos son parte integrante del mito de Praga. Los tiempos sobrevuelan rápido la ciudad, pero el judío salvando al rollo de Torá permanece, es una figura intemporal, eterna...
9
18- המאה ה,"השבת ביער – אוקראינה .) (אחד העם." שמרה השבת אותם- "יותר משישראל שמרו את השבת פעם מסופר על חסידים היוצאים:יש שפע של סיפורים חסידיים שעניינם הדרך פעם אלה חסידים השבים משהותם,לדרכם אל הצדיק כדי לצבור חכמה חסידים...אצל הצדיק כדי להגיע אל פשוטי העם ולחלוק אתם את אשר למדו ומה, נושאים עמם את אורה של תורתם,נודדים אלה כל העת נמצאים בדרכים , נסעו יום.לא קורה להם בדרך! הנה לפנינו שלושה חסידים — מגיד ותלמידיו ואם לא... וסביבם רק הרים ויער,נסעו יומיים והנה מסתבר להם שטעו בדרך כך הסתובבו הם בדרכים. גילו שיש גם קוזאקים שרודפים אחריהם,די בכך ,לא דרכים מספר ימים עד אשר היגע היום השישי ואחריו גם תורה של השבת ...ובאה עת הדלקת נרות , חלות, שני נרות, שולחן:"החנו את העגלה באמצע היער ועליה "תחום השבת ואפילו הקוזקים נסוגו מפני. אור מאיר ומציל, אורה של השבת,כוס י"ש והעיקר . נרדמו מתחת לעגלה והניחו ליהודים לזמן קצר:המסתורי הקודש היהודיים , וגם המרדף יתחדש — אך הלילה הוא ליל שבת,בצאת השבת הכל ישוב על כנו ...וסיפורים לאין קץ על צדיקים וניסים !ושמא גם הם עצמם חלק מאותו נס
10
«UN SHABBAT EN EL BOSQUE». UCRANIA, SIGLO XVIII «Mucho más de lo que los judíos guardaron el Shabat, el Shabat guardó a los judíos». Ahad HaAm (escritor, publicista y filósofo judío). Hay tantos cuentos jasídicos: los jasídicos viajan a ver un Tzadik (hombre justo) para asimilar un poco de su sabiduría, y luego, en su camino de regreso, comparten sus conocimientos con los judíos regulares... Aquellos hombres justos e itinerantes, siempre están en el camino, llevando la luz de Torá. ¡Y cuantas son las cosas que les pasan en el camino! Por ejemplo, tres jasídicos, Maggid y sus discípulos. Viajan un día y un día más y de repente se dan cuenta de que se han perdido. No ven nada más que las montañas y el bosque. Y cómo si no fuera suficiente, se añade a sus agravios uno más: les pisan los talones los cosacos. Vaguean varios días, hasta que llega el viernes, y está por venir el sábado, ya es la hora de encender las velas del Shabat... Paran su carreta en medio del bosque y ¡quién lo iba a decir!, la carreta ya tiene el «espacio del Shabat» puesto: una mesa, dos velas, jalás y, lo más importante, la luz del Shabat que tanto salva como ilumina. Hasta los cosacos retroceden frente a la santidad de este sacramento judío: se quedaron dormidos bajo la carreta y, aunque sea solo por un rato, dejaron a los judíos en paz. Mañana continuará la persecución, pero por ahora es la noche del Shabat con su narrar sin fin de los cuentos sobre milagros y hombres justos... Porque de hecho, a ellos mismos les está aconteciendo un milagro.
11
""משפט דרייפוס נֹוח לְ כַ ף ַרגְ לֶ ָך ְונ ַָתן יְהוָה לְ ָך ָשׁם לֵ ב ַרגָ ּז וְכִ לְ יֹון ַ "ּובַ ּגֹויִם ָה ֵהם ֹלא ַת ְרגִ ַּיע וְֹלא י ְִהיֶה ָמ ) סה, (דברים כח."ֵעי ַניִם ו ְַד ֲאבֹון נ ֶָפׁש החיים בניכר הולכים, אחרי ככלות הכל,כמה פעמים נדמה היה ליהודים שהנה . מתחת לעגלה,ומסתדרים! אפשר לאכסן את המזוודות רחוק מתחת למיטה הרי "צרפתים בני, כמה מתחשק לשכוח סוף סוף מיהדותך,ובפריז הנפלאה :רב החשק להיות פריזאי ככל הפריזאים-דת משה" הוא רעיו לא רע בכלל! מה יש ציירים יהודים, ילדים יהודים לומדים בגימנסיות,הגברות מבלות בבתי הקפה ...ומוסיקאים יהודים .החיל- הילדים מביטים בהתפעלות באיש.קצין בצבא צרפת ניצב בפני צלם יהודי ורק יהודי פשוט — סבל או עגלון — מביט בנימה אירונית על החיים המהודרים ....וכאילו יודע ששמו של הסרן האמיץ הוא אלפרד דרייפוס ,ב"כיסא אליהו" מנמנם לו מוהל בטל ממלאכתו; על אדן החלון מנורה ישנה אותה אירופה שבה. סמלּה של אירופה החדשה,ובמרחק נראה מגדל אייפל .הכל הולך ומשתנה — הכל חוץ מהיחס כלפי היהודים
12
«EL CASO DREYFUS» «Y entre aquellas naciones no tendrás reposo, ni habrá descanso para la planta de tu pie; pues allí te dará el Eterno corazón agitado, y desesperanza de salvación, y dolor de alma». (Devarim 28:65) Cuántas veces estaban los judíos a punto de creer que se les iba arreglando la vida! Que ya pueden dejar las maletas al lado de la puerta y meterlas a guardar bajo la cama o bajo la carreta. Y, estando uno en el magnífico París, cuántas ganas le dan de olvidar que es judío. Qué anhelo tiene uno de ser como los demás parisinos: las damas pasan sus horas de ocio en los cafés, niños y niñas judíos estudian en liceos clásicos, hay pintores y músicos judíos... Un oficial del ejército francés posa para un fotógrafo judío. Los niños miran al militar con admiración. Y solo un estibador o un cochero judío contempla con ironía esta vida tan elegante, como si supiera que el nombre del valeroso capitán es Alfred Dreyfus... En la butaca del Sandak está dormitando un Mohel desocupado. En el alféizar de la ventana hay una Menorá un poco desgastada, y a lo lejos se ve el símbolo de la nueva Europa: la Torre Eiffel. Símbolo de una Europa donde cambia todo menos cómo les tratan a los judíos.
13
""פוגרום ימה ָ ּומ ֲח ָד ִרים ֵא ֵ מחּוץ ְת ַּשׁכֶ ּל ֶח ֶרב.." ִ ) כה, (דברים לב."גַ ּם בָ ּחּור גַ ּם בְ ּתּולָ ה יֹונֵק ִעם ִאיׁש ֵשׂיבָ ה אפשר- אי, כנראה:"פוגרום" — מלה זו שבשה הרוסית נכנסה לכל השפות לתרגם אותה כראוי כשם שלא ניתן להסביר את השנאה החייתית הרודפת .את העם היהודים ! ְש ֵׂר ָפה, ַא ִחים,ְש ֵׂר ָפה ,ּבֹוע ָרה כֻ ּלָ ּּה ֵ ֲעי ָָר ֵתנּו ,שחֹרֹות י ְִס ָערּו ׁ ְ בָ ּּה רּוחֹות ,לֶ ָהבֹות ֻח ְרבָ ּן יִבְ ָערּו ,בֹות ָיה ֹלא נ ְִש ָׁארּו ֶ ִע ְק ...ִהיא עֹולָ ה בָ ֵּאׁש .ַרק בְ ּי ְַדכֶ ם בִ ּלְ בַ ד ִהיא ָה ֶעז ְָרה אֹוהבֶ ת ֶ הֹושׁיטּו יָד ִ ִחיׁש ,מוֶת ּ ָ ו ְַהצִ ּילּו ֵמ ַה ,בְ ַּד ְמכֶ ם כַ ּּבּו ַשׁלְ ֶהבֶ ת *.ִחיׁש כַ ּּבּו בְ ָּדם אך החשוב מכל בכל, מפריד בין בני משפחה,עמוד של אש מוחה את העיירה וזה אומר כי החיים. הילדים חיים וספר התורה נחלץ מן הלהבות:זאת ניצל !נמשכים על אף הכול ,"* מתוך שירו של מרדכי גבירטיג "ס'ברענט . אברהם לווינסקי:עברית 14
«POGROMO» «Por fuera los exterminará la espada, y dentro de las cámaras el pavor, tanto al mancebo como a la virgen, al niño de pecho como al hombre cano». (Devarim 32:25) La palabra rusa «Pogromo» se integró a todas las lenguas, y por lo visto es tan intraducible como es inexplicable el bestial odio que persigue al pueblo judío. Arde, hermanos, arde, Puede, Dios libre, llegar el momento en que nuestra ciudad junto con todos nosotros sea convertida en cenizas y queden como después de una batalla solo vacías y negras paredes. Solo ustedes pueden hacer algo. Si aman la aldea, tomen los baldes y apaguen el fuego.* Una columna de fuego está borrando la aldea de la faz de la tierra, pero se logró salvar de las llamas lo más precioso: a los niños y el rollo de Torá. Por lo tanto, pase lo que pase, la vida continúa. *Fragmento de la canción «Undzer Shtetl Brent!» por Mordecai Gebirtig.
15
""א שטעטל — נגני הכליזמר ַ מה-אם דבר-מה משני במסעך הרוחני כי- השמחה איננה דבר,לפי רבי נחמן .נחוץ ן וחיוני , עת לרקוד... הסתיימו כל טרחות היום ועיסוקי השגרה,ערב יורד על העיירה אין בהם די כדי להתקרב אל הבורא! כשעוד היה בית, די להרהורים,יהודים וכיום בכל עיירה,המקדש היו הלוויים מזמרים על מעלותיו את שירתם הנשגבה גם בזמנים. תום ואמונה, נגינתם מלאה פשטות טהורה.יש כליזמרים משלה כי הרי. והלב מתמלא שמחה,האפלים ביותר הם מכריחים את הרגליים לרקד ,השמחה היא הדרך הקצרה ביותר להתקשר לקב"ה! בדרכנו הארוכה אל הבית . אין מקום למרה שחורה,במסעותינו הארציים והרוחניים ,כי השמחה היא הדרך הקצרה לקשר עם הקב"ה! בדרכנו הארוכה אל הבית היום אתה בהתרוממות:במסעותינו הארציים והרוחניים אין מקום לייאוש ובינתיים האר.נא תיתן ליום האתמול וליום שיבוא שיפילו רוחך-נפש ואל .פנים והענק חיוך למי שזקוקים לו
16
«SHTETL (LA ALDEA JUDÍA). LOS KLEZMER » «Siempre recuerda, que la alegría no es algo secundario en tu viaje espiritual, sino algo imprescindible para él». (Rabi Najmán. Likutei Moharán) La noche cae sobre la aldea, los quehaceres cotidianos están terminados... Baila, judío, basta con tu filosofar, ¡no te ayudará a acercarte al Creador! Mientras existía el Templo, los levitas cantaban himnos majestuosos en sus escalinatas. Hoy cada shtetl tiene su propia banda Klezmer. Su música es de tanta sencillez, tan llena de fe y de sinceridad. Aun en los tiempos más oscuros, con esa música las piernas sucumben al baile, y los corazones se llenan del gozo. Es que la alegría es el camino más corto para conectarse con Dios! No debería haber lugar para el desaliento en nuestro largo camino de vuelta a casa, en nuestros viajes de la tierra y del espíritu. Hoy estás de buen humor. No te dejes ser abatido por tus propias «mañanas» y tus «ayeres» y mientras tanto sonríete y regala tus sonrisas a quienes las necesiten.
17
""המהפכה ברוסיה ְמזֵי ָר ָעב ּולְ ֻח ֵמי ֶר ֶשׁף.א ְס ֶפּה ָעלֵ ימֹו ָרעֹות ִחצַ ּי ֲאכַ לֶ ּה בָ ּם.." ַ .)כד- כג, (דברים לב."ו ְֶק ֶטב ְמ ִר ִירי ו ְֶשׁן בְ ֵּהמֹות ֲא ַשׁלַ ּח בָ ּם ִעם ֲח ַמת ז ֲֹחלֵ י ָע ָפר תפקידה של המהפכה הרוסית בגורלם של היהודים ותפקידם של היהודים . שאין להפריד ביניהן20-במהפכה הרוסית הנן שתי סוגיות בתולדות המאה ה יחסן של הקבוצות השונות באוכלוסיה היהודית כלפי המהפכה הבולשביקית היו שהתלהבו ושמחו להיחלץ מהעיירות ומיהרו להתגייס לצבא:לא היה אחיד מי שראה במהפכה. היו שנספו בפוגרומים של מלחמת האזרחים,האדום גאולה מפני פרעות וקשיי "תחום המושב" לעיתים מצאו את עצמם בקרב "העגלה" של מלחמת האזרחים לא.פורעים "חדשים" — אלה של המהפכה , יהודי בכובע חיילים של צבא אדום.רק שבורה — היא מוטלת על צדה ההפוך " (כפי שהיא...המרמז בבירור על דמותו של ישו הנוצרי עטור "הילת ורדים לבנה אותו יהודי מוצא את עצמו,)עשר" מאת אלכסנדר בלוק-מופיעה ב — "שנים בעוד זקנים המצילים ספר תורה נמצאים מן העבר,בצדו האחד של הסכסוך . המנורה שעל משטח רעוע זה מטה ליפול.האחר והרחק משם — עיירה אחרי פוגרום ומעליה הבהק של שמי תכלת — סמל מהוסס ...של תקווה שעוד לא הכל אבוד אבל במציאות רבים מאוד מבין, הסיפור הזה נוגע רק ליהודי רוסיה,לכאורה ... ניצולי הפוגרומים הגיעו לארצות הברית או לארגנטינה
18
«LA REVOLUCIÓN RUSA» «Yo amontonaré males sobre ellos; emplearé en ellos mis saetas. Consumidos serán de hambre, y devorados de fiebre ardiente y de amarga pestilencia». (Devarim 32:23) El rol de la revolución rusa en el destino del pueblo judío y el rol de los judíos en la revolución rusa son dos problemas del siglo XX unidos por lazos indisolubles. La actitud hacia al golpe de Estado realizado por los bolcheviques variaba entre distintos grupos de la población judía. Unos estaban muy ansiosos por escapar de sus pueblitos y se incorporaban al Ejército Rojo, otros perecían en los pogromos de la Guerra Civil. Quienes creían que la revolución era su modo de salvarse de los pogromos y escapar de la Zona de Residencia a menudo se unían a los demás como «nuevos» pogromistas revolucionarios. La «carreta» de la Guerra Civil no está simplemente rota, está puesta tripas para fuera. Vemos a un judío que viste una budiónovka (gorra militar bolchevique), y lo podemos asociar muy claramente con la imagen del Cristo «con una corona blanca de rosas» «como aparece en el poema revolucionario «Los doce» de Alexandr Blok, él y los viejos salvando al rollo de Torá resultan situados a lados opuestos de este conflicto. Casi cae la Menorá, tambaleando en aquella superficie encabritada. A lo lejos, una aldea después de un pogromo con una franja de azul en el cielo por sobre ella, un rayo débil de esperanza de que no todo esté perdido... Pareciera que aquella historia solo atañe a los judíos rusos, pero no es así. Porque, tras sobrevivir aquellos pogromos, muchísimos se marcharon a los Estados Unidos y a Argentina...
19
""קומיסרים ."קרֹב בָ ּאּו ֹלא ְש ָׂערּום ֲאב ֵֹתיכֶ ם ּ ָ ֹלהים ֹלא י ְָדעּום ֲח ָד ִשׁים ִמ ִ ֹלה ֱא ּ ַ " ִיזְבְ ּחּו לַ ֵשּ ִׁדים ֹלא ֱא זי,לב במרכז התמונה — עם... והמהפכה שניצחה והפכה גורלות כה רבים30-שנות ה בציפייה," אחד מ"מהללי המהפכה,ערימה של נייר וערימת שיער יהודית פרועה .נלהבת לקראת "חיי האור החדשים" שבוא יבואו מי שבעיני המסורת היהודית התרחקו,"הוא מלווה ב"מקהלת הילדים האבודים העובדה שלא מדובר רק בקבוצה של "פיונרים" של.מיהדותם ותעו בין העמים מתגלה כאשר רואים את דמותו של הילד,הנוער הקומוניסטי אלא במטאפורה .בחיתוליו — גם הוא תעה אך הדבר טרם נודע לו בני הזוג המבוגרים בגילם עוד מקווים להינצל — כעת הם עוברים,לעומתם כל מה שנותר מהנכסים.לארץ- כנראה שזו בדיקה לפני יציאתם לחוץ,בדיקה . פמוט בודד של נר שבת והכינור,שהיו להם פעם היא יציבתם האריסטוקראטית גם הוא נמנה עם בני השבט של:הקומיסר לוקח את הכינור לידיו ומתחיל לנגן ...הילדים האבודים הרב עם ספר התורה:ויש כאן עוד שתי דמויות חשובות מאוד ליוצר התמונה ; אף על פי שרגליו קשורות, הראשון נוקשה ועקשן.אליהו-והמוהל המנמנם בכסא .השני שקוע בהרהוריו — זהו המוהל שנשאר ללא פרנסה כתזכורת שמעטים מבין יושבי,ומתחת לעגלה כבד מסתדרים להם אבני מיל מגזר דינה של איזו, חמור מכך,העגלה יתמזל מזלם לחמוק ממאסר במחנה או .שלושה" שהוא גזר דין מות-"ועדת 20
«LOS COMISARIOS» «Ofrecian sacrificios a demonios, y no a Dios; a dioses que no habían conocido, a nuevos dioses que hacía poco habían surgido, que no habían temido vuestros padres». (Devarim 32:17) Los años 1930. Después de haber trastornado tantas vidas triunfó la revolución... En el centro de la obra vemos a un hombre con su típica cabellera encrespada de judío y con una pila de papeles. Сon entusiasmo acoge el triunfo de la revolución y parece gozar de antemano de una vida «nueva y espléndida». Le está acompañando un coro de «hijos perdidos», así llaman en la tradición judía a quienes abandonaron al judaísmo y se perdieron por entre las naciones. La pequeña figura de un bebé en pañales nos demuestra que no se trata de un mero grupo de Pioneros, sino de una metáfora. También está perdido el bebé, pero aún no se da cuenta. A su lado está una pareja mayor que todavía espera escapar, los vemos cumpliendo los trámites de control fronterizo. Por lo visto, se están marchando al extranjero. Lo único que les queda de su antigua riqueza son la recta postura aristocrática y el violín. El comisario lo toma en las manos y empieza a tocarlo. También pertenece a aquella tribu de los hijos perdidos... Además figuran en la obra dos imágenes que tienen para el autor una especial importancia: el rabino con el rollo de Torá y el mohel dormitando tranquilo en la silla de Elías. El primero es muy austero y rígido, incluso con los pies atados, al segundo, lo vemos ensimismado: es un mohel que se quedó sin trabajo. Por debajo de la carreta forman una fila las piedras miliares: un recordatorio de que serán muy pocos en esta carreta quienes evitarán el gulag o una condena a muerte por el tribunal de troika.
21
""שואה ) סו, (דברים כח." ְיֹומם וְֹלא ַת ֲא ִמין בְ ַּח ֶיּיָך ָ ת לַ יְלָ ה ו ּ ָ ּופ ַח ְד ָ "ו ְָהיּו ַח ֶיּיָך ְתּלֻ ִאים לְ ָך ִמ ֶנּגֶ ד אפשר לאסוף עדויות.אי אפשר לתאר את האימה של מה שהתרחש ואירע לעמנו להקים אתרי זיכרון מותירי רושם, לחנוך מוזיאונים של הנצחה,על גבי עדויות ואף על פי כן אין דרך להעביר את זוועות השואה,ולחבר שורות חודרות ללב .שאינן ניתנות להבנה מכל סוג שהוא רחיים הטוחנות עם שלם בסיבובן-גלגלים העגלה משמשים עתה אבני... אין סבל מסוים ופרטני — רק סביבה, אין כאן דימויים נפרדים.המחריד והעיקש ... מוחצת ומשמידה,של אפור — ירקרק השואבת לתוכה .גלגלי הזמן שהם גם מערגולת — מיליוני גורלות שנתמזגו לכדי אסון אחד את דימויו ואת,מה משלו-כל צופה יוכל לדלות מהיצירה המופשטת הזו דבר .האסוציאציה משלו
22
«SHOAH» «Y tendrás tu vida como algo que pende delante de ti, y estarás temeroso de noche y de día, y no tendrás seguridad de tu vida». (Devarim 28:66) No hay manera de describir el horror de lo que ocurrió con nuestro pueblo. Se puede acumular un cuerpo masivo de evidencias y testimonios, abrir museos memoriales, erigir monumentos de gran alcance emocional, pero no hay manera de transmitir las impensables atrocidades del Holocausto. ...Las ruedas de la carreta se convirtieron en muelas de molino, cuyo horrendo e incesante revolver va moliendo a un pueblo entero. Faltan aquí imágenes concretas y específicas del dolor; solo hay un ambiente neblinoso de colores verde y gris, que arrastra, mutila y destroza... No solo son del tiempo aquellas ruedas, sino también de un tren laminador. Millones de destinos individuales se funden en una sola tragedia. Cada cual puede distinguir en esta obra abstracta algo suyo y generar sus propias asociaciones.
23
" ... 1945 "שנת האפר אסירי מחנות שניצלו- שבים אל גלי, בקרנות צבא,מצטננים במשבי רוח נכי המלחמה המחרידה ששוחררו מבתי, חיילים שפיגרו אחרי יחידתם,אך בנס וגם אכזבה, עוד נכונו להם אבלים על יקיריהם שאינם עוד...החולים שדה הם הרי בטוחים שאחרי הקטל הנוראה ההוא כבר לא תיתכן:עוד נכונה להם ... המדינה שניצחה את הפשיזם במלחמה,אנטישמיות בברית המועצות לצד התקווה,אנושי-אבל כל מה שיש עכשיו היא שמחת הניצחון על הרוע האל הילד אך זה עתה.כי לא עוד! במרכזו של היקום החדש ילד בידיו של מוהל זקן ! וזה אומר שהחיים נמשכים, והזקנים רכונים מעל הפלא הקטן — יהודי נולד,נולד
24
«EL AÑO 1945...» Salvados de milagro, los sobrevivientes vuelven de campos de muerte en fríos vagones de carga, expuestos a todos los vientos. Junto a ellos están los soldados que se quedaron rezagados de sus unidades, así como los inválidos de aquella espantosa guerra que acaban de salir de hospitales... Pronto les tocará a todos ellos llorar a sus seres queridos cuyo destino desconocían. Pronto les tocará vivir una gran desilusión, porque de momento están seguros de que después de una masacre tan horrenda no puede haber antisemitismo en el país vencedor... Por lo tanto, no más se alegran de que fue derrotado el mal inhumano y esperan que lo que les pasó nunca vuelva a repetir! En el centro de este nuevo universo está un bebé, lo tiene en sus brazos un viejo mohel. El bebé acaba de nacer y ya se le acercan los viejos, agachando las cabezas para ver mejor a este milagro. Nació un judío. Luego, ¡la vida continúa!
25
""מלחמת העצמאות ודגל הדיו
«GUERRA DE LA INDEPENDENCIA O «LA BANDERA DE TINTA»
"ה ְרנִינּו גֹויִם ַעּמֹו כִ ּי ַדם ֲעבָ ָדיו יִּקֹום ַ ) מג, (דברים לב."ְונ ָָקם י ִָשׁיב לְ צָ ָריו וְכִ ֶפּר ַא ְד ָמתֹו ַעּמֹו
«Alabad, naciones, a su pueblo, porque... hará expiación por su tierra y por su pueblo». (Devarim 34:43)
למחרת ההכרזה של האומות המאוחדות,1947 בנובמבר30-מלחמה זו החלה ב מיד עם ההכרזה על,1948 במאי15- וב,בדבר תוכנית החלוקה בארץ — ישראל מדינה.עצמאותה הותקפה מדינת ישראל ע"י כוחותיהם של שבע מדינות ערב והנה כבר גלגל.שהשלום היה כה נחוץ לה נאלצה לצאת לקרב על עצם קיומה ומורים ורופאים נוטלים כלי נשק,העגלה משנה צורתו והופך לגלגל של ג'יפ צבאי , הכל משתלבים במערכה — זקן שטרם הסיר טלאי צהוב ממקטורנו...לידיהם אוחזת בדגל משונה,רב הקורא תפילה ונערה שחשה כבר את שמחת הניצחון .שהיה ל"דגל הדיו" הנודע חיילי צה"ל מחטיבת הנגב שהגיעו ראשונים למפרץ אילה11 :והסיפור ידוע אבל בסיס המשטרה המקומי של הלגיון.וכבר היו מוכנים לתקוף את האויב הירדני היה ריק ונכבש ללא קרב — "אילת בידנו!" עוד לפני יציאת המחלקה והפקידה החטיבתית פועה,לדרך התברר כי במשרדי החטיבה אין דגל ישראל .הראל הכינה דגל ממה שּכן היה — סדין ודיו זוג מבוגר עם תינוק בידיהם הם גם אברהם אבינו ושרה אמנו אך גם בני הזמן הם סמל לתקומתה של המדינה בדיוק כמו הדגל שהוכן מסדין ודיו וכמו.שלנו .צמח הצבר המסמל במקומותינו נוכחות והתמדה
26
Aquella guerra estalló el 15 de mayo de 1948. El mismo día que Israel declaró su independencia fue atacado por fuerzas de siete países árabes. El Estado que más requería paz se vio forzado a entrar en una guerra. Así se convierten las ruedas de la carreta en ruedas de un jeep militar, mientras los médicos y los maestros toman armas... Combate todo el mundo: un viejo a quien no le dio tiempo para remover de su ropa la estrella amarilla de seis puntas, un rabino que está rezando, y una joven que siente ya el gozo de la victoria. En las manos tiene una bandera poco convencional, es la «bandera de tinta» que vino a ser famosa.
He aquí lo que sucedió: 11 soldados israelíes de la Brigada de Negev son los primeros en llegar al Golfo de Eilat, listos para salir a luchar contra el enemigo. Logran captar la comisaría de la policía británica sin combatir. «Acabamos de tomar Eilat!!!» Antes de que salieran a la misión se habían dado cuenta de que no había en el cuartel una bandera de Israel. Entonces Pua Arel, joven de 18 años y escribana del cuartel, fabrica una bandera con materiales que tenía a mano. La pareja mayor con un bebé en los brazos son al mismo tiempo Abraham y Sara y nuestros contemporáneos. Son un símbolo igual de importante de la recuperación del país que la bandera hecha de una sábana y una estrella cortada de un botiquín de primeros auxilios. Son un símbolo igual de importante de la ininterrumpida presencia judía que el Sabra: el cactus universalmente difundido por todo el territorio del país.
27
""בארץ ישראל ."ְקֹוממּו ו ְִח ְדּׁשּו ָע ֵרי ח ֶֹרב שֹ ְׁממֹות ּדֹור וָדֹור ֵ "ּובָ נּו ָח ְרבֹות עֹולָ ם שֹ ְׁממֹות ִראשֹׁנִים י ) ד,(ישעיה סא שבנו הביתה! אבל האם אנחנו מוכנים לרדת מן העגלה שהתרגלנו לה? כל כך היהודים.התרגלנו לעגלה הזו במשך אלפיים השנים שפשוט מפחדים לרדת ממנה יש כאן- הדתיים המבוגרים הסתדרו בה היטב וחשים עצמם נינוחים ובטוחים ... כאן הרי רוכשים כבוד רב לזקנים הנכבדים,מקום כדי להתפלמס בענייני גמרא .הסולם התלוי משתלשל מהעגלה — אך בינתיים אין ממהרים להשתמש בו :"ואפילו ה"בנאים" אינם מזדרזים לרדת מהעגלה — אם מביטים "לעבר השני עושים תגליות — אך, מפנים את מחשבותיהם אל היקום,שחקים-בונים גורדי בחור ישיבה צעיר מביט, אבל הנה.עדיין אינם חשים שהם עמּה של ארץ ישראל .למטה בעניין — אולי הוא לפחות עתיד לרדת לקרקע המוצקה סמלּה העיקרי הם המתיישבים — מי, ובעיני האמן,ובינתיים מיישבים את הארץ שבאמת "ירדו מהעגלה" עם הרגליים על הקרקע! והנה משפחה צועדת קדימה אל מעבר לגבעות ביהודה — הם ההופכים את הגבעות השוממות לישובים הם וילדיהם עתידים ליישב את ארץ האבות ולהגן עליה מפני אויביה.משגשגים ... ולא במקרה אב המשפחה נושא עמו רובה,הרבים
28
«EN LA TIERRA DE ISRAEL» «Y reedificarán las ruinas antiguas, y levantarán lo que antes fue desolado y restaurarán las ciudades asoladas, los asolamientos de muchas generaciones». (Isaías 61:4). Por fin regresamos! Pero, estamos realmente preparados para bajarnos de la carreta? Tanto nos hemos acostumbrado a ella en estos dos milenios, que simplemente nos da miedo bajar. Ancianos judíos religiosos están muy bien acomodados en la carreta con su espacio para debates talmúdicos y su enorme respeto a los mayores. La pequeña escalera de cuerda cuelga un poco triste bajo la carreta. Nadie se da prisa para bajar por ella. Hasta los «constructores»no se apresuran a bajar de la carreta, están mirando «por otro lado»: construyen rascacielos, hacen descubrimientos, fijan su pensamiento en explorar el Espacio, y aun así, no se perciben como el pueblo de la tierra de Israel. Pero, vaya, un chico, un estudiante de yeshivá mira abajo con curiosidad. Tal vez, le tocará a él bajar a la tierra firme. Mientras tanto, el país va instalándose y habituándose a su vida. Para el artista su principal símbolo son pobladores de los asentamientos. Vemos a una familia caminar hacia adelante, a por detrás de los montes de Judea. Son ellos quienes transforman colinas devastadas en prósperos asentamientos. Les tocará a sus hijos poblar la tierra de sus antepasados y protegerla de sus numerosos enemigos. No es casualidad que el padre lleve un fusil.
29
""נמל התעופה בן גוריון ) ד, (שמות יט."ו ֶָא ָשּׂא ֶא ְתכֶ ם ַעל כַ ּנ ְֵפי נ ְָש ִׁרים ו ָָאבִ א ֶא ְתכֶ ם ֵאלָ י..." הגלות באה.סילון של מטוסים-הזמן עובר וגלגלי העגלה הופכים למנועי טורבו לקיצה! כל ישראלי – יהא זה עולה חדש או אף יליד הארץ – מכיר את הרטט אותו ! אנחנו בבית: שואפים את האוויר החם ומבינים,חשים כשיורדים מכבש המטוס .במשך שבעים שנות קיומה קלטה ישראל גלים גלים של עולים מכל קצוות תבל לעיתים:מידי יום נוחתים בנתב"ג מטוסים המביאים ארצה ישראלים חדשים . לעיתים זרם של ממש,זוהי זליגה של פלג אחרים, חלקים ממהרים לבתיהם,קהל עם שפע של קולות ושפות יש כאן , אלו שהשתכנו בירושלים ובצפת, כמה מביננו הגיעו לכאן.יוצאים לחופשה ! ערים שנבנו מחדש, בקרית ארבע ובבאר שבע,בטבריה וביפו בין הטובים ובוודאי המוגן ביותר, נמל התעופה המודרני,נמל התעופה בן גוריון : כאילו מגשים את האמור בספר דברים,בעולם מאיומים מכל סוג ) ד, (דברים ל.שׁם י ִָק ֶּחָך ּ ָ ּומ ִ ֹלהיָך ֶ שׁם י ְַקבֶ ּצְ ָך יְהוָה ֱא ּ ָ ש ָׁמיִם ִמ ּ ָ ִאם י ְִהיֶה נ ִַד ֲּחָך בִ ְּקצֵ ה ַה
30
«AEROPUERTO BEN GURION» «...Os llevé sobre alas de águilas y os he traído a mí…» (Shemot 19:4) Con el paso de tiempo las ruedas de la carreta se convierten en turbinas de un avión. El exilio está llegando a su fin! Cada Israelí, sea un nuevo repatriado o un nativo, conoce aquella sensación del corazón palpitante cuando al bajar del avión y al respirar una bocanada de aire caliente enseguida comprende: «Estoy en mi casa». A lo largo de los setenta años de su historia Israel dio acogida a grandes multitudes de emigrantes provenientes de los cuatro puntos cardinales. A diario aterrizan en el aeropuerto de Ben Gurion aviones con nuevos ciudadanos israelíes. A veces es un pequeño arroyo, a veces, un gran caudal. Congrega aquí en el aeropuerto una ruidosa y políglota muchedumbre de gente que va de viaje o se apresura a volver a sus casas. Cuántos somos quienes vinimos aquí y poblamos las reconstruidas ciudades de Jerusalén, Safed, Tiberíades, Jaffa, Kiryat Arba y Beerseba! Ben Gurion es un aeropuerto moderno, uno de los mejores en el mundo y, seguro, el mejor protegido de todo tipo de amenazas actuales, se convierte, de manera sorprendente, en una parte de la cumplida profecía de la Torá: «Aunque tu destierro estuviere en el extremo del cielo, de allí te recogerá el Eterno, tu Dios, y de allí te tomará». (Devarim, 30:4)
31
Shmuel Anatoliy Schelest Nació en 1957 en Kiev (Ucrania). En 1983 comienza sus estudios en el departamento de artes gráficas del Instituto Estatal de Bellas Artes de Kiev. En 1986, después de la catástrofe de Chernobyl se traslada con su familia a Tashkent (Uzbekistán) donde continúa sus estudios en el departamento de artes gráficas del Instituto Estatal de Teatro y Bellas Artes de Tashkent. Se gradúa en 1989. En el año 2000 emigra con su familia a Alemania y se instala en Coblenza. En 2006 repatrió a Israel. Reside en la ciudad de Ma'ale Adumim. Su taller está en Jerusalén, frente a las murallas de la Ciudad Vieja. Shmuel Anatoliy Schelest Photo: Shlomo Bronshtein אנטולי שמואל שלסט שלמה ברונשטיין:צילום
32
A partir del año 1990 tuvo más de 30 exposiciones personales. Además participó en numerosas exposiciones colectivas en distintas galerías y museos en Alemania, Holanda, Georgia, Israel, Rusia, Uzbekistán, Ucrania, Malasia, Francia, Estonia y Japón. Obras de Shmuel Anatoliy Shelest forman parte de colecciones de museos y de prestigiosas colecciones privadas.
שמואל אנטולי שלסט נולד ב 1957-בקייב בירת אוקראינה .ב 1983-התקבל ללימודים במכון הממלכתי לאמנות בקייב ,המחלקה לגרפיקה. בשנת ,1986בעקבו האסון בכור הגרעיני בצ'רנוביל עבר עם משפחתו לטשקנט (אוזבקיסטן) ,שם למד במכון הממלכתי לתיאטרון ואמנויות של טשקנט ,במחלקה לגרפיקה .בשנת 1989השלים את לימודיו. בשנת 2000עובר עם משפחתו לקובלנץ ,גרמניה ,וב 2006-עלה לישראל. גר במעלה אדומים וסדנתו נמצאת בירושלים ,אל מול חומות העיר העתיקה.
33
מאז 1990ועד היום הציג האמן ב 30-תערוכות יחיד ובמספר רב של תערוכות קבוצתיות בגלריות ובמוזיאונים בגרמניה ,הולנד ,גאורגיה ,ישראל, רוסיה ,אוזבקיסטן ,אוקראינה ,מלזיה ,צרפת ,אסטוניה ויפן. עבודותיו של אנטולי שמואל שלסט נמצאות במוזיאונים ובאוספי אמנות פרטיים יוקרתיים.
Texto: Marina Sсhelest Traducción al hebreo: Haim Dolgopolskyi Traducción al español: Yakov Podolnyi Diseño del catálogo: Irina Press Fotografía: Grigory Khatin ©Todos los derechos reservados skizze.gallery@gmail.com