Common ground (hebrew) by Netnit

‫ הפסיק לכאוב לי הראש כל כך‬.‫מילים‬ .‫כל הזמן‬ ‫לא רק גרמנית עוטפת אותי כאן מכל‬ ,‫ אני שומעת סביבי איטלקית‬,‫כיוון‬ ‫ וכמובן גם‬,‫ ערבית‬,‫ פולנית‬,‫ספרדית‬ ‫ את חלק מהשפות‬.‫אנגלית כל הזמן‬ ‫ אבל לכולן‬,‫אני מבינה יותר מאחרות‬ ‫ אני מנסה‬,‫אימצתי את אותו המנהג‬ ‫ ובאמת‬,‫להתרכז בשיחה ולא בשפה‬ .‫מבינה יותר‬ ,‫לא נשאר לי הרבה זמן להעביר בגרמניה‬ ‫ואני סקרנית לגלות איזה עוד הפתעות‬ ‫היא טומנת בחובה למרות שהדבר‬ .‫האהוב עליי הוא עדיין ללכת לסופר‬ ,‫הכרתי פה אנשים נפלאים ומעניינים‬ ‫ ובעיקר למדתי הרבה‬,‫תרבות שונה‬ ‫ גיליתי חופש יצירתי לצד‬.‫על עצמי‬ ‫ חיים שמתנהלים באיזושהי‬,‫לימודים‬ ‫ אני‬.‫שלווה ולא במירוץ נגד הזמן‬ ‫ ורואה את החיים‬,‫מתגעגעת לישראל‬ ,‫ אבל שמחתי לגלות שלתקופה‬.‫שלי שם‬ ‫אני יכולה לקרוא למיינץ בית ובאמת‬ .‫להרגיש ככה‬

vocabulary. My head stopped hurting all the time. I am not surrounded here only by German, I hear around me also Italian, Spanish, Polish, Arabic and of course English, all the time. Some of these languages I understand more than others, but for all I use the same attitude, I try to focus on the conversation and not the language, and I really understand more. I don’t have a lot of time left in Germany, and I am curious to find what more surprises it holds for me, though my favourite thing is still going to the supermarket. I met here wonderful, interesting people, different culture, and mainly learned a lot about myself. I found creative freedom next to studying, a life held in peace and quiet and not in a race against time. I miss Israel, I see my life there. But I was happy to find that I can call Mainz my home for a while, and really feel that way.

,‫ אריזות קטנות להכל‬,‫ בירה‬,‫בירה לימון‬ ‫ אין תבניות חד‬,‫אין בטטות בסופר‬ ‫ מילים בגרמנית‬,‫פעמיות בשום מקום‬ ,‫שדומות לתרגום שלהן בעברית‬ ‫ תגובות של‬,‫נקניקיות זה רק חזיר‬ ,‫אנשים לאיך שעברית נשמעת ונראית‬ ‫מילים בגרמנית שנדבקתי לצליל שלהן‬ ‫ מקדונלדס מוסיפים בייקון‬,)‫(גנאו‬ ‫ המון דוורים ברחובות בכל‬,‫להמבורגר‬ ‫ חיפושיות משה רבנו במקום‬,‫שעות היום‬ ,‫ סוכריות גומי בטעם בירה‬,‫חתולים‬ .‫פירות בנעליים לכבוד חג‬ ‫השיעורים מתנהלים בגרמנית ויש‬ ‫ אז אני‬,‫סטודנטים שמתרגמים בשבילי‬ ‫ מקבלת הסבר‬,‫בעיקרון שומעת גרמנית‬ .‫באנגלית ומתרגמת בראש לעברית‬ ‫בהתחלה היו לי ממש כאבי ראש‬ ‫ עם הזמן ראיתי שאני מסוגלת‬.‫מהמאמץ‬ ‫ מטון‬,‫להבין הרבה גם ללא השפה‬ ‫ התחלתי לתקשר‬.‫ ממחוות גוף‬,‫הדיבור‬ ‫בצורה כזאת גם עם אנשים אקראיים‬ ‫ חיוך‬,‫ הינהון פה‬,‫ברחוב או באוטובוס‬ ‫ אם משהו באמת חשוב אז מדברת‬,‫שם‬ ‫ ואז מקבלת תשובה‬,‫באנגלית ומצביעה‬ .‫בגרמנית עם תנועה כלשהי בהתאם‬ ‫העברתי שיחה מרתקת עם זקנה חביבה‬ ‫במכבסה בלי שנבין מילה אחת מהשפה‬ ‫של השניה ולמדתי לכרוך ספרים‬ ‫ממרצה שמסביר בגרמנית ומדגים עם‬ .‫הידיים שלו‬ ‫הפסקתי לנסות להבין את השפה‬ ,‫והשתדלתי יותר לקלוט את השיחה‬ ‫במקביל המשכתי ללמוד גרמנית כדי‬ ‫לפתח איזושהי הבנה וקצת אוצר‬

no sweet potatoes at the supermarket, no disposable baking pans anywhere, words in German that are similar to it’s translation in Hebrew, sausages are only made of pork, peoples reactions to how Hebrew sounds and looks, German words that I got addicted to its sound (Genau), McDonalds adding bacon to their hamburgers, lots of mail mans in the streets all day long, ladybugs instead of cats, beer flavoured gumdrops, fruits in shoes for a holiday.

My lessons are in German and there are students who translate for me, so basically I hear German, get explanation in English, and translate in my head to Hebrew. At first I had really bad headaches from this effort. As time passed by I realised I am able to understand a lot even without language, by the voice tone and gestures. I started to communicate in that way also with random people, on the street or on the bus, nod here, smile there, if something is really important I speak in English and point, and then I get answered in German with some suitable gesture. I had a fascinating conversation with an old lady at the Laundry, without either of us understanding one word of each others language, and I learned to bind books from a teacher that speaks German and explain with his hands. I stopped trying to understand the language and tried to get the conversation, while I continued to learn German to develop some kind of understanding and

‫לא כל כך יצאתי להסתובב בעיר‬ ‫ בעיקר לסופר ובחזרה‬,‫בהתחלה‬ ‫ כשלא מכירים אף אחד ושום‬,‫לדירה‬ .‫ ואהבתי את הסופר‬,‫דבר כל צעד מדוד‬ ‫ביום השלישי או הרביעי החלטתי‬ ‫ למשרד‬,‫לנסות ללכת לאוניברסיטה‬ ‫ כדי להתחיל את ההרשמה‬,‫החילופים‬ ‫ חיפשתי מפה‬.‫וכל מה שצריך בהתחלה‬ ‫באינטרנט וצילמתי אותה עם הפלאפון‬ .‫כדי לא ללכת לאיבוד בדרך‬ ‫במשרד קיבלתי קצת מידע שיעזור לי‬ ,‫ איפה לקנות כרטיס סים‬,‫להתחיל‬ - ‫ וחשוב מכל‬,‫איך לפתוח חשבון בנק‬ ‫ שם גם הכרתי את החברה‬.‫קיבלתי מפה‬ ‫ חילופיסטית‬,‫הראשונה שלי במיינץ‬ .‫מספרד בשם שרה‬ ‫שרה ואני התחלנו להסתובב ביחד כדי‬ ‫ וגם כדי לא להיות‬,‫להכיר את העיר‬ ‫ שתינו בכמה‬,‫ הסתובבנו ברחובות‬.‫לבד‬ ‫ אחרי בערך עשרה‬.‫ וצילמנו‬,‫פאבים‬ ,‫ימים התחיל שבוע הכנה באוניברסיטה‬ ‫אז כבר הכרנו את כל החילופיסטים‬ ‫והתחלנו לבלות בחבורה גדולה של‬ ‫ יצאנו ביחד‬,‫אנשים מכל העולם‬ .‫לפאבים וטיולים ברחבי גרמניה‬ ‫המחשבה הטבעית שלי הייתה שככל‬ ‫ כך גם‬,‫שאהיה פה ואכיר את המקום‬ ‫ אבל ככל‬.‫דברים יראו לי פחות שונים‬ ‫שהזמן עבר רק נתקלתי בעוד ועוד‬ ,‫ מעניינים ושונים‬,‫דברים מפתיעים‬ :‫התחלתי לעשות לעצמי רשימות‬ ,‫ מים מבעבעים זה מים רגילים‬,‫מיחזור‬ ‫דפיקות על השולחן עם פרקי האצבעות‬ ,‫ בירה קולה‬,‫במקום מחיאות כפיים‬

I didn’t really go out to the city at the beginning, mainly to the supermarket and back. When you don’t know anyone and anything you count every step, and I loved the supermarket. On the third or forth day I decided to go to the Uni, to the International Office, to start signing up. I looked for a map on the internet and took a photo with my phone to not get lost.

In the International Office I got some information to get me started, where to buy a Sim card, how to open a bank account, and most importantly - a map. I also met my first friend in Mainz, exchange student from Spain called Sara. Me and Sara started to hang around together to get to know the city, and not being alone. We walked the streets, drank in some pubs and photographed. After about ten days the Introduction week at the Uni started, then we met all the exchange students and started to hang out in big group of people from around the world, going to pubs and trips. My natural thought was that the longest I will be here and get to know the place, the less things will look different. But as time passed by I just encountered more and more interesting, surprising, different things, and I started to make notes for myself: recycling, bubbly water are normal water, knocking on the table instead of clapping, cola beer, lemon beer, beer, small packages for everything,

‫חילופי סטודנטים‬ ‫בגרמניה‬ ‫השקעתי בו אפילו שניה נוספת של‬ ‫ היה‬,‫מחשבה והפתיע אותי יותר מהכל‬ .‫דווקא הסופרמרקט‬ ‫בערב הראשון שלי במיינץ יצאתי לסופר‬ ,‫כדי לקנות כמה דברים בסיסיים‬ ‫ומצאתי את עצמי מבלה בערך שעה‬ ,‫ שכחתי‬.‫ חלב וביצים‬,‫מחפשת לחם‬ ‫ אסם ושטראוס‬,‫שלא יהיה לי פה תנובה‬ ,‫ לא ידעתי מילה בגרמנית‬.‫או עברית‬ ‫ועל רובן המוחלט של התוויות לא היה‬ .‫ אז קניתי עם העיניים‬,‫כתוב באנגלית‬ ‫בקופה המוצרים עברו במהירות האור‬ ‫ובקושי הספקתי להבין מה לעשות עם‬ ‫זה שאין שקיות בכלל והקופאית כבר‬ ‫ביקשה ממני (בגרמנית) את הסכום‬ ‫ ביקשתי שקית והיא‬.‫שעליי לשלם‬ ‫העבירה אותה בקופה תמורת ארבעים‬ ‫ הגשתי לה שטר של חמישים יורו‬,‫סנט‬ ‫וניסיתי להספיק להכניס הכל לשקית‬ .‫לפני שתמסור לי בחזרה את העודף‬ ,‫כך עברו עליי גם הימים הבאים בסופר‬ ‫אבל השתדרגתי קצת ואפילו העזתי‬ ‫לשאול מדי פעם לגבי מוצר כזה או‬ ‫ אבל לרוב‬.‫ רק ליתר ביטחון‬,‫אחר‬ ‫ לפעמים צדקתי‬,‫ניחשתי מה אני קונה‬ ‫ התפעלתי מהמלפפונים‬.‫ולפעמים לא‬ ,‫העצומים ומהסקוצ’ים הקטנטנים‬ ,‫מזה שכל סופר מחזיק מותגים שונים‬ ‫ ושכל‬,‫שרובם שייכים לסופר עצמו‬ ‫מותג שכזה יכול לייצג סבון כלים ושמן‬ ‫ ועוד כל מיני פרטים‬,‫זית באותו הזמן‬ ‫כאלה שכנראה רק אני מבחינה בהם‬ .‫בתור זרה‬

On the following pages you can see some photos that represent the experience of Neta Sela in Mainz, Germany on Winter Semester 2013/14.

one thing I didn’t spend even one second of thought about and surprised me the most, was the supermarket. On my first night at Mainz I went to the supermarket to buy some basic groceries, and I found myself spending about an hour, looking for bread, milk and eggs. I forgot, that I will not have Tnuva, Osem and Strauss (Israeli food brands), or Hebrew. I didn’t know one word in German, and on most of the labels there was no English, so I “bought with my eyes”. At the cashbox the groceries moved in the speed of light, and I barely realised what to do with the fact there are no bags and the cashier already told me (in German) the amount I need to pay. I asked for a bag and she checked it for forty cents, I gave her a fifty euro bill and tried to get everything in the bag before she hand me back the change.

The next days at the supermarket were about the same, but I shifted a little and even dared to ask about this or that product, just to be sure. But usually I was guessing what I am baying, sometimes I was right, and sometimes not. I admired the huge cucumbers and the tiny scotchs, how every supermarket has their own brands, and how every brand like that can represent dish soap and olive oil at the same time, and all kind of details that only me as a foreign can see.

‫ לצד‬,‫נחתנו בגרמניה והיה יום די יפה‬ ‫מסלול הנחיתה היה פרוש דשא ירוק‬ ‫ הסתכלתי מחוץ‬.‫והשמים היו כחולים‬ ‫לחלון של המטוס וקלטתי את קצה‬ ‫ על רקע הנוף‬,‫הכנף עם דגל ישראל‬ .‫ צילמתי‬.‫הגרמני הראשון שראיתי‬ ‫ אבל‬,‫בהתחלה הכל היה בעיקר מוזר‬ ‫ אחרי הכל עברתי לארץ‬,‫ציפיתי לזה‬ ‫ אז עשיתי‬,‫אחרת לחמישה חודשים‬ ‫ לפני‬.‫עם עצמי כמה הכנות מנטליות‬ ‫שנסעתי דמיינתי הרבה את החיים‬ ,‫ את מי אפגוש‬,‫ איך הם יהיו‬,‫שלי כאן‬ ‫ ידעתי‬.‫איך אסתדר ואיך דברים יראו‬ ‫ שידברו שפה‬,‫שהרחובות יראו שונים‬ ‫ שאתקל בתרבות ובהתנהגות‬,‫אחרת‬ ‫ אבל הדבר שלא‬.‫שונה ממה שאני רגילה‬

We landed in Germany, and it was a pretty beautiful day, green grass spread by the side of the runway and the sky were blue. I looked out of the plane window and I saw the edge of the wing with the Israeli flag on top of the first German view I ever saw. I took a photo. At first, everything was strange, but I expected that, after all, I moved to another country for five months, so I did some mental preparations. Before I went I imagined a lot my life here, what it is going to be like, who i will meet, how will I get by and how things will look. I knew that the streets will look different, that there will be a different language, that I will encounter with different culture and behaviours than what I am used to. But the

‫ הוא התחיל את‬.‫ שנה‬20 ‫זיו קורן הוא צלם עיתונות כבר‬ ‫ והצטרף לאחר מכן לועדת‬,‫הקריירה שלו כצלם בצה"ל‬ ‫ קורן‬.‫העריכה של 'ידיעות אחרונות' כצלם ועורך תמונות‬ '‫עבד כצלם עיתונות עבור סוכנויות התמונות 'סיגמא‬ .2003 ‫ והוא חבר בצוות של 'פולריס אימג'ס' מאז‬,'‫ו'גאמא‬ ‫ שהם לרוב גם‬,‫קורן מתעסק בעיקר בנושאים הומניטריים‬ ‫ הסיכסוך‬:‫ לדוגמה‬,‫הנושאים לפרוייקטים הדוקומנטריים שלו‬ .‫ ורעידת האדמה בהאיטי‬,‫ הצונאמי‬,‫ עוני‬,‫ערבי‬-‫הישראלי‬ ‫הצילומים שלו ומספר פרוייקטים פורסמו בכמה הוצאות‬ ‫ דה סאנדיי‬,‫ ניוזוויק‬,‫ כולל מגזינים כמו טיים‬,‫לאומיות‬-‫בין‬ ,‫ לה פיגארו קורייר‬,'‫ פאריס מאטצ‬,‫ דר שפיגל‬,‫ שטרן‬,‫טיימס‬ ‫ צילומיו זוכי הפרסים נכללו במספר רב‬.‫וויירד‬-‫דהלה סרה ו‬ ‫ ביניהן‬,‫של תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בכל העולם‬ ,‫ מוזיאון הזיכרון בספרד‬,‫במוזיאון המטרופוליטן בטוקיו‬ .‫ומוזיאון המלחמה בקרואטיה‬ ‫ נבחרה‬,‫ של אוטובוס לאחר פיגוע‬1995‫תמונתו של קורן מ‬ ‫ השנים‬45 ‫ התמונות החשובות ב‬200-‫ לאחת מ‬2000 ‫בשנת‬ ‫ הוא‬,‫ בנוסף‬.world press photo ‫האחרונות ע"י האירגון‬ 3( ‫ פוטו דיסטריקט ניוז‬:‫קיבל פרסים נוספים על תמונותיו‬ ‫ אינטרנשיונל קולר (פעמיים) ותמונת‬,‫ יאן גאפורי‬,)‫פעמים‬ ‫ קורן מרצה באופן קבוע בסדנאות ואוניברסיטאות‬.‫השנה‬ ‫ הוא הפך לשגריר של קאנון ולאחרונה‬2008-‫ ב‬.‫בכל העולם‬ .‫פירסם את ספרו התשיעי‬ ‫ בחירת התמונות‬,‫בהמשך תוכלו להתרשם מצילומיו של קורן‬ ,‫נעשתה על ידי צוות המגזין ולא על ידי זיו קורן עצמו‬ ‫במחשבה על הצגת תערובת מעניינת של תמונות הנותנת‬ .‫נקודות מבט שונות על ישראל‬

Ziv Koren from Israel has been a professional photojournalist for 20 years. He began his career as a photographer in the Israeli army, later to join the editorial committee of the ‘Yedioth Achronoth’ daily newspaper, as photographer and photo editor. Koren has been a photojournalist for Sygma and Gamma photo agencies, and is a staff photographer for Polaris Images since 2003. Koren’s main interest are humanitarian issues which are often the subject of his documentary projects such as the Israeli-Arab conflict, poverty, the Tzunami, the Haiti earthquake, to name a few. His photographs from various projects and assignments have been published in numerous international publications including Time Magazine, Newsweek, The Sunday Times Magazine, Stern, Der Spiegel, Paris Match, Le Figaro Corriere Della Sera Magazine and Wired Magazine. Koren’s award-winning photographs have been included in numerous solo and group exhibitions worldwide, amongst them the Metropolitan Museum of Tokyo, the Memorial Museum in Spain and the War Museum in Croatia. Koren’s 1995 image of an exploded Israeli bus, was selected in 2000 as one of the 200 most important images in the last 45 years by the World Press Photo Organisation, besides which he is the recipient of numerous awards such as the “Photo District News Award “(3 times), “Yann Geffroy Award”, “International Colour Award” (twice) and “Picture of the Year”. Koren regularly lectures at workshops and universities worldwide. In 2008 he became a Canon Ambassador and lately published his 9th book. In following you can see a photographic impression of Israel by Ziv Koren. The selection of those images was not made by Koren himself but the Common Ground Magazine as we thought the mixture would give a round image of Israel.

Ziv Koren’s photos can be seen on the following pages. Politics, Religion, Military and Israeli daily life.

‫הטיפוגרפי של הכתב העברי והכתב‬ ‫ יש הרבה‬- ‫ עיצוב כתב עברי‬,‫הערבי‬ .‫נושאים לפרוייקטים החדשים שלי‬

of Arabic and Hebrew script, Hebrew type design — there are many topics for new projects.

‫התגובה שלהם הייתה חיובית ביותר‬ ‫והמוטיבציה שלהם הייתה יוצאת‬ ‫דופן להציג את העבודות שלהם מחוץ‬ .‫ כל הריאיונות נערכו על ידי‬.‫לישראל‬ ‫דרך המפגשים האישיים הללו הייתה‬ ‫לי את ההזדמנות לפתח רגש כלפי‬ ‫ יכולתי לחשוב על לפחות עוד‬.‫הסצינה‬ ‫ אבל בשלב‬,‫עשרה מעצבים יוצאי דופן‬ ‫מסויים הייתי חייבת לעצור ולשים סוף‬ .‫לחלק הריאיונות כדי לא לעבור את הקו‬ ,‫אם להגיד כמה מילים על עיצוב הספר‬ ‫אימצתי אלמנטים מעיצובים ישראליים‬ ‫ למדתי להתמודד‬,‫ בצורה כזו‬.‫טיפוסיים‬ .‫עם הבעיות הטיפוסיות הנובעות מכך‬ ‫ לא הייתה לי גירסא תומכת‬,‫לדוגמה‬ ‫ ההכרחית לסידור‬,‫עברית של אינדיזיין‬ ‫ כאשר‬.‫הכתב העברי בצורה הנכונה‬ ‫עיצבתי ציטוטים בפונט עברי בכיוון‬ ‫ עבדתי באותה‬,‫קריאה נכון לעברית‬ ‫ והתמודדתי עם‬,‫הצורה כמו הישראלים‬ .‫לשוני‬-‫האתגר של עיצוב רב‬ ‫ מה עכשיו? האם את מתכוונת‬,‫אז‬ ?‫להמשיך לחקור את הנושא‬ ‫אני באמת מקווה שנושא התזה שלי עדיין‬ ‫ השלב הבא עבורי‬.‫יהווה מקור לעניין‬ ‫ התשוקה לחקור‬.‫יהיה לפרסם את הספר‬ ,‫מוכר‬-‫ידוע והלא‬-‫את הנושא הלא‬ ‫ זה דבר שאני‬,‫ולפלס דרכו את הדרך‬ .‫רוצה ליישם גם בפרוייקטים עתידיים‬ ‫זאת הסיבה שהייתי רוצה למצוא עוד‬ ‫הזדמנויות להתמודד עם טיפוגרפיה‬ ‫ השילוב‬,‫לשוני‬-‫ עיצוב רב‬.‫זרה‬

a some time. Their reaction was very positiv and with outstanding motivation to present their work outside of Israel. All of the interview where done by myself. Through these personal contacts I had the chance to develop a feeling for the scene. I could have thought of at least ten more remarkable designers but at some point you have to stop and put an end to the interview part to not break the limit. To say a few words on the book design, I adopted elements from typical Israeli graphic design. This way I’ve learned to cope with the typical problems that come up. For example I did not have the Middle East version of InDesign that is necessary to depict the Hebrew script correctly. As I designed quotes in a Hebrew font in Hebrew reading direction I worked the same way as Israelis on the challenge of bilingual design.

So, what now? Are you going to carry on with the subject? I really hope that the topic of my thesis will still find a lot of interest. The next step for me would be to publish the book. The passion of exploring an unknown topic and working through it is something I want to practice in future projects. This is why I would like to find more opportunities to deal with foreign typography. Multilingual design, the typographical combination

‫ ולימוד‬,‫עשר מעצבים ישראלים‬-‫אחד‬ .‫מחקרי של העבודות שלהם‬ ‫רוב הפרסומים הישראליים מעוצבים‬ ,‫ כלומר טקסט באנגלית‬,‫בכמה שפות‬ ‫עברית ולעיתים קרובות ערבית באותו‬ ‫ הטקסט באנגלית נקרא משמאל‬.‫הספר‬ ‫ העברית והערבית נקראות מימין‬,‫לימין‬ ‫ הספר נקרא‬,‫ באופן יחסי‬,‫לשמאל‬ ‫מהסוף להתחלה אם מתייחסים לנקודת‬ ,‫ בספר‬.‫המבט אליה מורגלים אירופאים‬ ‫השתמשתי בנושא של כיווני הקריאה‬ ‫ תמונות ומידע‬.‫השונים והלא מוכרים‬ ‫ מעלות ביחס לטקסט‬90‫מסובבים ב‬ ‫הרץ וההערות הצדדיות בשוליים‬ .‫מיושרות לימין‬ ‫מה האספקט שהיה הכי קשה עבורך‬ ?‫בזמן תהליך העבודה‬ ‫בהתחלה הייתה לי יראת כבוד עבור‬ ‫סידור ואירגון פרוייקט בסדר גודל‬ ‫ מהרעיון הראשוני ועד הספר‬,‫שכזה‬ ‫ ההכנות‬.‫ הכל בכוחות עצמי‬,‫הסופי‬ ‫לריאיונות תמיד היו חייבים להתבצע‬ ‫ ובנוסף עבדתי על‬,‫בזמן קצר ביותר‬ ‫ הריאיונות‬.‫משימות אחרות באותו הזמן‬ ‫ היו החלק‬,‫ אולם‬,‫והמידע ששאבתי מהם‬ ‫ לכן‬,‫המרכזי והחשוב של העבודה שלי‬ .‫ההכנות וההערכות היו נרחבות ביותר‬ ‫אתגר נוסף היה השילוב של כתיבה‬ ‫ מכיוון שאין דוגמא לפרוייקט‬,‫ועיצוב‬ .‫שכזה בתחום‬ ‫בתחילה רק כתבתי למעצבים שהעבודות‬ .‫שלהם העניקו לי השראה זמן מה‬

designers and study cases of their work. Most Israeli publications are designed in various languages meaning English, Hebrew and occasionally Arabic text in the same book. The English text is read from left to right and the Hebrew and Arabic text from right to left, respectively the book is read from the back when regarded from European custom. In the book I put the topic of different and unfamliliar reading directions into practice. Image and information level are rotated 90 degrees to continuous text and side information in the margins are set right-aligned.

Which aspects where the most difficult ones during the working process? In the beginning I had great respect for realising and organising such a large project from the first idea to the final book on my own. The preparation of the interviews always had to be done in an extremely short amount of time as I was working on different tasks at the same time. Interviews and information I derived from them however were the crucial part of my work and preparation and postprocessing therefore quite extensive. Another challenge was the combination of authorship and design because the project is without any example in this field. At the start I just wrote to the designers whose works I had been inspiring by for

‫בחודשיים הראשונים של המחקר חשבתי‬ ‫ כאירופאית‬,‫כיצד לספק גישה לעברית‬ ‫ שוחחתי‬.‫ לשאר העולם המערבי‬,‫בעצמי‬ ‫עם מעצבים ישראלים על ההשפעות‬ ‫ בעיות‬,‫שלהם ומה נותן להם השראה‬ ‫ איך הם‬,‫יום שלהם בעיצוב‬-‫היום‬ - ‫לשוני‬-‫מתמודדים עם המובן הרב‬ ‫בשום מקום אחר מעצבים גרפים לא‬ .‫ ערבית ולטינית‬,‫משלבים עברית‬ ‫ בשיחות האלה למדתי‬,‫מעבר לכך‬ ‫ השורשים‬,‫הרבה על ההיקשר התרבותי‬ ‫ סצינת העיצוב‬,‫וכישורי השפה שלהם‬ ‫ החשיבות של כתב הדפוס‬,‫העכשווית‬ ‫ ועל‬,‫ פונטים‬,‫העברי וכתב היד העברי‬ ‫ התוצאה הייתה הספר‬.‫העבודה שלהם‬ ."‫ עיצוב גרפי עברי‬- ‫שלי "אלפבית‬ ‫את יכולה בבקשה לתאר את המבנה‬ ?‫של הספר‬ .‫הספר מדבר על עיצוב וטיפוגרפיה‬ ,‫התוכן שלו הוא עיצוב גרפי עברי‬ ‫ ומידע על הכתב‬,‫מעצבים מישראל‬ ‫ הבסיס‬:‫ הספר מכיל שני חלקים‬.‫העברי‬ ‫וההקדמה מעוצבים כטקסט אנליטי‬ .‫ טיפוגרפיה ועיצוב‬,‫על הכתב העברי‬ ‫ראשית אני מתארת את ההיסטוריה‬ ‫ את הפיתוחים שעבר ואת‬,‫של הכתב‬ ‫יומית לפני‬-‫תחיית השפה העברית כיום‬ ‫ אני עוסקת‬,‫ מעבר לכך‬.)!(‫ שנה‬100 ‫בעיצוב הכתב העברי ומורכבות הבעיות‬ ,‫שאיתן מתמודדים טיפוגרפים בישראל‬ ‫ החלק‬.‫לשוני‬-‫בעקבות העיצוב הרב‬ ‫המרכזי של הספר מביא ריאיונות עם‬

In the first two months of research I thought about who to provide access, as a European myself, for the rest of the Western World. I talked to Isreali designers about their influences and inspiration, their everyday problems in design, how they handle the multilingual aspect — for nowhere else graphic designers combine the Hebrew, Arabic and Latin writing system. Apart from this I learned a lot about the cultural context in those conversations, meaning their roots and language skills, the current design scene, the significance of the Hebrew square script and Hebrew type design and fonts and about their work. The result was my book „Alefbet — Hebrew Graphic Design“.

Can you please describe the structure of the book?

This book speaks of design and typography. Its contents are Hebrew graphic design, designers from Israel and information on Hebrew script. The book consists of two parts: The basis and introduction are formed by an analytical text on Hebrew script, typography and design. First of all I describe the history of the script, its development and its resurrection as everyday speech 100 years(!) ago. Besides I discuss Hebrew type design and the complex of problems typographers in Israel have due to multilingual design. The following main part of the book comes together in interviews with eleven Isreali

- ‫אלפבית‬ ‫קתרין ברוגמן‬ ‫ הכתב העברי הוא לא רק שפה זרה‬.‫עוד‬ ‫ האותיות‬- ‫המסתירה מאיתנו מידע‬ ,‫הן אבסטרקטיות לחלוטין עבורנו‬ ‫דבר הגורם לקושי בגישה למערכת‬ ‫ לטיפוגרפיה‬.‫האותיות ובהבנת השפה‬ ,‫ ערבית או אנגלית‬,‫בשפות כמו סינית‬ ‫ ואילו‬,‫יכולתי למצוא ספרות מקצועית‬ ‫ מטרתו של‬.‫לטיפוגרפיה עברית לא‬ .‫הספר שלי היא למלא את החסר‬ ‫ מעבר‬,‫עיצוב גרפי מישראל כולל‬ ‫ טווח של תכונות‬,‫לשימוש בכתב העברי‬ ,‫לשוני‬-‫ עיצוב רב‬:‫טיפוגרפיות ייחודיות‬ ‫ אין‬.‫עם שלוש מערכות כתב שונות‬ ‫עוד מקום בעולם בו מעצבים עובדים‬ ‫ הערבית‬,‫עם מערכות הכתב העברית‬ ,‫ למרות זאת‬.‫והלטינית באותו הזמן‬ ‫רוב המעצבים הישראלים לא מבינים‬ ‫ ולפעמים שפות נוספות‬,‫ערבית‬ ‫ אספקט נוסף הוא מספר‬.‫מתווספות‬ ‫הפונטים העבריים המועטים שמעוצבים‬ ‫ ישראל בגודלה היא‬.‫היטב ומשוכללים‬ ‫ קמ"ר וניתן להשוות אותה‬21,000 ‫בערך‬ ‫בגודלה רק להסה! מכיוון שעברית‬ ‫מדוברת רק בישראל הביקוש בשוק‬ .‫הפונטים נמוך בהתאם לגודלה‬ ‫התעניינתי כיצד מעצבים עובדים בכאלה‬ ‫ מהיכן מגיעה השראה ותחלופה‬.‫תנאים‬ ‫אם הכתב עצמו משומש על ידי קבוצה‬ ‫קטנה בלבד? איך עיצוב טיפוגרפי‬ ‫בשימוש עם כמה מערכות כתב וכיווני‬ ‫קריאה שונים יכול לעבוד? ולמה אנחנו‬ ‫לא יודעים כמעט שום דבר על סצינת‬ ?‫העיצוב הישראלי בעולם המערבי‬

The cover and some pages from Katrin Brüggemann’s bachelor project “Alefbet” are shown on the following pages.

Hebrew script is not only a foreign language that keeps content from us – the letters are abstract characters to us and this makes access quite difficult for us. Whereas I could find specialist literature on Chinese, Arabic or English typography I missed a book on Hebrew design. My book should fill this gap.

Graphic design from Israel contains besides the use of Hebrew script a range of distinctive typographical features: The multilingual design with three different script systems. Nowhere else in the world designers work with the Hebrew, Arabic and Latin writing system at the same time. Most of the Israeli designers do not understand Arabic though sometimes even other languages are added. Another aspect is the very few Hebrew fonts that are well-designed and elaborate. Israel with its size of about 21.000 sqm is comparable only to Hesse! And as Hebrew is spoken in Israel only the demand on the type market is accordingly low.

I was interested in how designers work on such conditions. Where do inspiration and exchange come from if your own type is used by a very small group only? How can typographical design in use of various writing systems and different reading directions work? And why do we know almost nothing about the Israel design scene in the Western World?

‫אלפבית הוא ספר העוסק בעיצוב גרפי‬ ‫ מה‬.‫ישראלי ובטיפוגרפיה העברית‬ ?‫הוביל אותך לעסוק בנושא‬ ‫מאז חילופי הסטודנטים שעשיתי‬ ‫ אקדמיה לאמנות ועיצוב‬,‫בבצלאל‬ ‫ מצאתי עניין רב בעיצוב‬,‫בירושלים‬ ‫ שוב‬.‫גרפי מישראל והכתב העברי‬ ‫ החברים שלי שאלו אותי מדוע‬,‫ושוב‬ ‫מכל המקומות ללמוד עיצוב דווקא‬ ‫ אף אחד לא ידע שום דבר על‬.‫בישראל‬ ‫ גם עבורי זה היה דבר‬.‫עיצוב ישראלי‬ ‫ אבל בזמן קצר מאוד‬.‫חדש לחלוטין‬ ‫נעשיתי נלהבת ביותר לגבי העולם‬ ,‫הויזואלי של המדינה הצעירה הזו‬ ‫ רציתי לדעת‬,‫והטיפוגרפיה המסעירה‬

Alefbet is a book about Hebrew graphic design and the typography of Israel. What led you to this topic? Since my student exchange at the Bezalel Academy of Arts and Design in Jerusalem I’ve found a great interest in graphic design from Israel and Hebrew writing. Over and over again my friends asked me why of all places I had chosen Israel to study design. Nobody knew about Isreali design. Also for me it was something completely new. But in just short a time I got very enthusiastic about the visual world of this young country, the drive of designers, the exciting typography and I wanted to find out more. The

‫ אם תחתוך‬,‫ לדוגמא‬.‫נמצאות בטבע‬ .‫תפוז לחצי מתקבלת מנדלה מושלמת‬ ...‫ זה הכל שם‬,‫ פרקטלים‬,‫פתיתי שלג‬ ,‫אתה פשוט חייב ללמוד איך להסתכל‬ ‫ולצערי להתבונן בדברים האלה זה לא‬ ‫ אתה פשוט‬.‫משהו שלומדים בבית הספר‬ "...‫חייב לפתוח את העיניים‬

For example, if you cut an orange in half you have a perfect mandala. Snowflakes, fractals, it is all there… you just have to learn how to look, and unfortunately observing those things is something that you don’t learn in school. “You just have to open your eyes…”

‫ היו לי‬,‫שאני מקעקע רק שנה אחת‬ ‫ מכל‬,‫כל כך הרבה סוגים של לקוחות‬ ‫ בעלי‬,‫אקונומיים‬-‫מיני רקעים סוציו‬ ‫ ארצות‬,‫מקצועות ועיסוקים שונים‬ ‫ אינדיבידואלים‬,‫שונות ותרבויות שונות‬ ‫ וכל אלה עומדים‬,‫עם סיפור חיים שונה‬ ,‫ מופשטים מהאגו שלהם‬,‫בסטודיו שלי‬ ‫ אין להם‬,‫ פתאום‬.‫בזמן שהם מתקעקעים‬ ‫את המסיכות וההגנות שהם לובשים‬ ‫ הם חופשיים להביע את‬.‫בעולם בחוץ‬ .‫עצמם ולדבר על דברים ללא דאגות‬ ‫אלה הרגעים הקסומים והמיוחדים שאני‬ ‫ אלה הם‬,‫מתאהב בהם כל יום מחדש‬ ".‫רגעי הכנות‬ ‫ הגיע הזמן להביא את הריאיון‬,‫לצערי‬ ‫ וכך שאלתי את חיים‬,‫שלנו לסיומו‬ ‫ "אני‬.‫אם יש משהו שירצה להוסיף‬ ‫משקיע הרבה אנרגיה ביצירת דרך בתוך‬ .‫תעשיית הקעקועים בכוחות עצמי‬ ‫אני כל הזמן מחפש אחר שלמות עם‬ ‫ההתפתחות האומנותית שלי והיכולות‬ ‫ תמיד מחפש אחר הקווים‬,‫הטכניות‬ .‫המושלמים והנקודות המושלמות‬ ‫אני מאוד רחוק מהמקום בו אני רוצה‬ ‫ למצוא את‬,‫ והרעב הזה‬,‫להיות כאומן‬ ‫רגילים וההרמוניים‬-‫העיצובים הבלתי‬ ‫ שורף ומניע‬.‫ עדיין לא מסופק‬,‫ביותר‬ ".‫אותי כל יום‬ .‫"בקושי יש לי קשר עם מקעקעים אחרים‬ ‫אני מוצא שהדרך הטובה ביותר בשבילי‬ ‫ליצור עיצובים מעניינים היא פשוט‬ ‫ אני מוצא‬.‫להיות עצמי ולהתבונן פנימה‬ ‫ כל הנקודות וכל הקווים‬.‫הכל בתוכי‬ ‫ וכל התשובות‬.‫נמצאים שם בפנים‬

though I have been tattooing now for just one year, I have had so many different types of customers, from all kinds of socio-economic levels, different occupations, different countries and cultures, individuals with different backgrounds, and all of them are standing in my studio, stripped of their ego, whilst getting tattooed. Suddenly, they don’t have the masks and shelters that they wear outside. They are free to express themselves and talk about things without any worries. Those are the special magical moments that I fall in love with every day, again and again. The honest moments.” Unfortunately, it was time to bring our interview to a close, and so I asked Chaim if there was anything that he’d like to add. “I put a lot of energy into making a way into the tattoo industry on my own. I constantly search for perfection with my artistic development and technical ability, always searching for the perfect lines and the perfect dots. I am very far away from where I want to be as an artist, and that hunger of finding the most unusual and harmonic designs is unsatisfied inside me, burning and driving me every day.

“I barely have contact with other tattooers. I find that the best way for me to create interesting designs is just to be by myself and to look inside. I find everything inside me. All the dots and all the lines are in there. And all the answers are in nature.

‫שנים של התמחות קשה לא בהכרח‬ ‫ מדובר על‬.‫יהפכו אותך לאמן קעקועים‬ ‫ וזה הדבר‬,‫להקדיש את כל חייך לזה‬ ‫הכי חשוב להבין בשביל צעיר ששואף‬ ‫ באמת לא מדובר על פעולה‬.‫להיות אמן‬ ”.’‫של ‘העתק הדבק‬ ‫בנקודה הזו בריאיון פתאום מצאתי את‬ ‫ ובכל זאת להוט לגלות‬,‫עצמי שקוע‬ .‫יום‬-‫מה באמת נותן לו השראה ביום‬ ‫מה נותן השראה לאומנות שלו ומה‬ ‫ “אני מקבל‬.‫נותן לו השראה כבן אדם‬ ‫ מה‬,‫ אבל בעיקר‬,‫השראה מהרבה דברים‬ ‫ כשאדם כנה‬.‫שנותן לי השראה זה כנות‬ ‫רוצה לראות את האמת הפנימית דרך‬ ‫ ברגעים‬.‫ זה יוצר סוג של קסם‬,‫אומנות‬ ‫הקסומים האלה אני מרגיש שאני רוצה‬ ‫ אני מוצא‬.‫ליצור בצורה החזקה ביותר‬ ,‫את ההרמוניה הזו כשאני מתבונן בטבע‬ ‫ כשאני מאזין‬,‫ לדוגמה‬,‫או מוזיקה‬ ‫ אלה סוג‬.‫לפרל ג’אם או פינק פלויד‬ ‫המוזיקאים שמביאים משהו יותר מאשר‬ ‫ הם יוצרים‬.‫לנגן בכלים שלהם היטב‬ ,‫ הרגשה סביב האמנות שלהם‬,‫קסם‬ ‫וזה בדיוק מה שאני מחפש אחריו עם‬ ”.‫העיצובים שלי‬ ‫קיעקוע זה בבירור תרגול רוחני בשביל‬ ‫ איפשרתי לו להמשיך‬,‫ לכן‬,‫חיים‬ ,‫ "כאמן קעקועים‬.‫ולהרחיב בנושא זה‬ ‫אני מבין כעת טוב יותר את התהליך‬ ‫אותו עוברים אנשים בזמן שהם‬ ‫ אנשים מתקעקעים בגלל‬.‫מקועקעים‬ ‫ אבל דבר‬,‫הרבה מאוד סיבות שונות‬ ‫ וזה שהם עוברים חוויה‬,‫אחד תמיד זהה‬ ‫ אפילו‬.‫מאוד יוצאת דופן בזמן הקיעקוע‬

going to make you a tattoo artist. It’s about dedicating your whole life to it, and that is the most important thing for a young aspiring artist to understand. It is really not about ‘copy and paste’.”

At this point in the interview I suddenly found myself immersed, yet also keen to find out what it is that actually inspires him on a day-to-day basis. What inspires his art and what inspires him as a person. “I get inspired by a lot of things, but mostly, honesty is what inspires me. When an honest person wants to see their inner truth through art, it creates a kind of magic. It is within those magical moments that I feel that I want to create the strongest. I find that kind of harmony when looking at nature, or music, for instance, listening to Pearl Jam or Pink Floyd. Those are the kinds of musicians that bring something more than just playing their instruments well. They create magic, a feeling around their art, and this is exactly what I search for with my designs.”

Tattooing is clearly a spiritual practice for Chaim, so I allowed him to continue to expand on that theme. “As a tattoo artist, now I understand better the process that people are going through while getting tattooed. People are getting tattooed for so many reasons, but one thing is always the same, and it is that they are going through a very unusual experience whilst getting tattooed. Even

‫וזה ממש לוקח אותי למקומות בתוך‬ ‫ שאפילו הפסיכואנליסט הטוב‬,‫עצמי‬ ‫ זה‬.‫ביותר לא יוכל לקחת אותי אליהם‬ ‫ וכמישהו שרואה את‬.‫באמת מדהים‬ ‫ זה באמת סוגר‬,‫הבודהיזם כצורת חיים‬ ‫ אני אוהב לעשות‬.‫מעגל בנשמה שלי‬ ‫מנדלות ולהשתמש בכל מיני פטרנים‬ ‫ תמיד נהניתי מהשימוש‬.‫בעיצובים שלי‬ ‫בשחור ואני מאמין ששחור זה הצבע‬ ‫הטוב ביותר לקעקועים; זה קרוב יותר‬ ‫ לפעמים‬.‫למקור שלנו מכל צבע אחר‬ ‫ אבל רק‬,‫אני משתמש בקצת אדום‬ ”.‫בהרמוניה עם השחור‬ ‫“אני מודע לעובדה שזה לפעמים קשה‬ ‫להביע את עצמך כאינדבידואל דרך‬ ‫ ואני מאמין שאקט‬,‫האומנות שלך‬ ‫היצירה הוא תהליך שאין לו זמן או‬ ‫מקום והוא אינו יכול להתבצע תחת‬ ‫ זאת הסיבה שאני לא עובד על‬.‫לחץ‬ ‫פי מוסכמות ומעדיף לעבוד אישית‬ ”.‫ואינטימית ככל האפשר‬ ‫“הרבה אנשים בעולם המערבי תופסים‬ .‫מקעקעים כמו שהם תופסים כוכבי רוק‬ ‫הם חושבים שיש הרבה תהילה ופירסום‬ ‫ לכן זה מביא הרבה אנשים לנסות‬.‫בזה‬ ‫ אני מקבל הרבה‬.‫את מזלם בתעשייה‬ .‫בקשות ללמד אנשים וזה לגמרי מטורף‬ ‫חלקם אפילו צעירים מדי בשביל‬ ‫להתקעקע! אלה בהחלט הסיבות‬ ‫ יש צדדים מסויימים‬.‫השגויות לנסות‬ ‫באישיות שלך שצריכים להיות כדי‬ ‫ אתה צריך להיות‬.‫שתוכל להיות מקעקע‬ ‫ כך‬.‫רגיש מספיק כדי להרגיש וליצור‬ ‫ ואפילו‬,‫שזה בהחלט לא בשביל כל אחד‬

and it really takes me to places inside myself that even the best psychoanalyst couldn’t take me to. It is truly amazing. And as someone that sees Buddhism as a way of life, it is really closing a circle inside my soul. I love doing mandalas and using all kinds of patterns for my designs. I have always enjoyed the usage of black and I believe that black is the nicest colour for tattoos; it is closer to our source than any other colour. Sometimes I will use a bit of red, but just to harmonise the black.

“I am aware of the fact that it is sometimes hard to express yourself as an individual through your art, and I believe that the act of creating is a process that has no time or place and cannot be done under pressure. This is the reason that I don’t do conventions and would rather work as personally and as intimately as possible. “Many people in the western world see tattooers as they see rock stars. They think that there is a lot of fame and glory in it. And so it drives a lot of people to try their luck in the industry. I get a lot a lot of requests to teach people and it is totally crazy. Some of them are too young to even get a tattoo! Those are definitely the wrong reasons to try. There are certain aspects in your character you need to have in order to be a tattooer. You have to be sensitive enough to feel and to create. So it is certainly not for everyone, and even years of hard apprenticeship isn’t necessarily

‫ ואני‬,‫ובמיקום שעליו חשבו לקעקוע‬ ‫מנסה ליצור משהו שיראה אורגני ויהיה‬ ‫ אני מצייר עיצוב גס‬.‫הרמוני עם הגוף‬ ‫ והתוצאה הסופית‬,‫לפני שאני מתחיל‬ ‫ לכן‬.‫היא משהו שהלקוח לא יכול לחזות‬ .‫זה דורש הרבה אמון להתקעקע על ידי‬ Toe ‫ חיים הוא אמן קבוע בגלריית‬,‫כרגע‬ ‫ ולא מקעקע יותר מלקוח‬,Loop Tatto ‫ הוא אוהב לעבור את החוויה‬.‫אחד ליום‬ ‫עם הלקוח “ללא גבולות של זמן או‬ ‫ הופך את‬,‫ בשביל חיים‬,‫ זה‬.”‫מתח‬ ‫התהליך לחוויה חיובית עבור הלקוחות‬ .‫טראומה ככל האפשר‬-‫וללא‬ ..‫התרגשתי ממה שהוא אמר בהמשך‬ ‫“המפגש איתי מתחיל עם חיבוק‬ ”.‫ תמיד‬.‫ומסתיים עם חיבוק‬ ‫ “אני מנסה להתנסות‬,‫הוא ממשיך‬ ‫ולחקור ככל שאני יכול מנקודת המבט‬ ‫ אני מניח שכמישהו‬.‫האומנותית‬ ‫שמעולם לא היה לו קשר עם עולם‬ ‫ זה יותר קשה‬,‫האומנות כיוצר אומנות‬ ‫בשבילי מאשר מישהו שיצר אומנות כל‬ ‫ אין לי את היכולת לצייר במהירות‬.‫חייו‬ ‫ אני עושה‬.‫ובטבעיות כאמנים אחרים‬ ‫ אבל למזלי‬,‫זאת רק כמה שנים עכשיו‬ ‫אין לי גבולות בכלל כשזה נוגע לתהליך‬ ‫ שלא כמו אנשים שלמדו‬,‫יצירתי‬ ‫אומנות והותאמו ליצור אומנות בצורה‬ ”.‫מאוד מסויימת‬ ‫“הקעקועים שלי מבוססים על נקודות‬ ‫ ואני באמת מנסה לשמור עליהם‬,‫וקווים‬ ‫ קעקועים כאלה יראו טוב‬.‫ברמה הזאת‬ ‫ אני מוצא את סיגנון‬.‫ שנה‬30 ‫בעוד‬ ,‫הקיעקוע בנקודות כמדיטטיבי ביותר‬

location they had in mind for the tattoo, and I try to create something that will look organic and be in harmony with the body. I draw up a rough design before I start, and the final result is something that the client cannot predict. So it takes a lot of trust to get tattooed by me.” Currently, Chaim is a resident artist at Toe Loop Tattoo gallery, and doesn’t tattoo more than one customer a day. He likes to go through the experience with his client “without borders of time or tension”. This, for Chaim, makes the procedure a good experience for his customers and as traumatic-free as possible. I was moved by what he said next… “My session starts with a hug and ends with a hug. Always.” He goes on, “I try to experiment as much as I can from the art perspective. I guess that as someone that never had any contact with the art world as a creator of art, it is harder than it would be for someone that has created art their whole life. I don’t have the ability to draw quickly and as naturally as other artists. I have only been doing it for a few years now, but fortunately for me I don’t have any borders when it comes to the creative process, unlike people who have studied art and have become conditioned to create art in a certain way. “My tattoos are based on dots and lines, and I really try to keep it on that level. Those kinds of tattoos will look good in 30 years. I find the dot-work style of tattooing to be extremely meditative

‫ “הייתי‬.‫קטן על הגב שלו וחלום גדול‬ ,‫מודע לכמה שהמסע עלול להיות קשה‬ ‫ סימנתי את כל‬.‫אבל הייתי מוכן לכך‬ ‫הסטודיואים לקעקועים על המפה‬ ”.‫והתחלתי לבקר כל אחד ואחד מהם‬ ‫הוא זוכר שפגש סוגים רבים של אנשים‬ ‫ “בהזדמנות מסויימת‬.‫במהלך הדרך‬ ‫ שהתברר שהייתה לה משמעות‬,‫אחרת‬ ‫ פגשתי זוג שממש‬,‫אמיתית עבורי‬ .‫פתחו את הלבבות שלהם בשבילי‬ ‫הם סיפקו לי מקום בסטודיו שלהם‬ ‫ הם פתחו את דלת‬.‫ולמידה מהתבוננות‬ ‫ההזדמנויות עבורי ואני מכיר להם תודה‬ ‫ אני ממשיך‬.‫על כך בכל שניה מחיי‬ ‫ אני חושב‬.‫לקעקע באותו המקום עכשיו‬ ‫שהם הבינו עד כמה באמת רציתי את‬ ‫ וגם העריכו את מה שנאלצתי לוותר‬,‫זה‬ ‫ הסרט‬,‫ מאז ועד היום‬.‫עליו בישראל‬ ”..‫הפך לסרט במהירות גבוהה‬ ‫ ולמרות שאני‬,‫“אני אוהב לקעקע בברלין‬ ‫ בברצלונה‬LTW-‫מקעקע באופן קבוע ב‬ ‫ אני מקעקע כאן‬,‫ בציריך‬GIAHI-‫וב‬ ‫ אנשים כאן הם‬.‫בברלין רוב הזמן‬ ‫ ויש להם הרבה אמון‬,‫בעלי ראש פתוח‬ ‫ ללא הלקוחות‬.‫בי ובעיצובים שלי‬ ‫ לא הייתי‬,‫המדהימים שלי כאן בברלין‬ ”.‫מסוגל להצליח כמקעקע‬ ‫ביקשתי מחיים לספר לי קצת על הסיגנון‬ ‫ “העיצובים שלי‬.‫שלו והאימונים לקעקע‬ ‫מבוססים מאוד על הצורה של הגוף של‬ ‫הלקוח הספציפי שאני מקעקע באותו‬ ‫ התהליך מתחיל בפגישה עם‬.‫הזמן‬ ‫הלקוחות וניסיון להבין מה הם רוצים‬ ‫ אז אני מתבונן בגוף שלהם‬.‫להביע‬

small bag on his back and a big dream. “I was aware how hard the journey might be, but I was prepared for it. I marked all the tattoo studios on the map and started to visit each one of them.” He recalls meeting a lot of kind people along the way. “One particular occasion, which turned out to have real significance for me, was when I met a couple who really opened their hearts for me. They provided me a place in their studio to be an apprentice and to learn through observing. They opened the door of opportunities for me and I am thankful for that every second of my life. I continue to tattoo in that same place now. I think they figured out how badly I wanted it, but also appreciated what I’d had to let go of in Israel. From then on, the movie turned into a fast-motion film… “I love tattooing in Berlin, and even though I am tattooing regularly in LTW-Barcelona and GIAHI-Zurich, I tattoo here in Berlin most of the time. People here are very open minded and have a lot of trust in me and my designs. Without my amazing clients here in Berlin, I wouldn’t be able to make it as a tattooer.” I asked Chaim to tell me a bit about his style and practice of tattooing. “My designs are based a lot on the shape of the body of the particular client that I’m tattooing at the time. The process starts with meeting the clients and trying to understand what it is that they want to express. Then I observe their body and the

- ‫נקודות לקווים‬ ‫חיים מחלב‬ ‫משהו מאוד עמוק; תהליך של החלמה‬ ”.‫עצמית על ידי שימוש באומנות‬ ‫ הכל השתנה אחר החוויה‬,‫עבור חיים‬ ‫ הוא החליט‬,‫ אם להסביר בפשטות‬.‫הזו‬ ‫להקדיש את חייו להבנה של מה בדיוק‬ ,‫קרה בתוך אותו החדר הקטן בתל אביב‬ ‫ואיך קרה הדבר שלאותו האירוע הייתה‬ .‫השלכה כה עמוקה ומשמעותית על חייו‬ ‫ “היה‬,‫הוא מנסח זאת בצורה יפייפיה‬ ‫משהו עמוק בתת מודע שלי שהיה שם‬ ‫הרבה שנים ופתאום אותו הדבר התעורר‬ ‫ כל פעם שחשבתי‬.‫וקרא לי לפעול‬ ‫על קיעקוע הרגשתי שיש משהו בזה‬ ”..‫שמחכה שם בשבילי‬ ‫ חיים עזב את‬,‫כדי לרדוף אחר תשוקתו‬ 30‫ היכן שהרגיש שהוא נאבק ב‬,‫ישראל‬ ‫ והתחיל את‬,‫השנים הראשונות לחייו‬ .‫החיים החדשים שלו כאמן קעקועים‬ ‫הוא הבין שאין שום דרך בה יוכל ללמוד‬ ‫ וכך הגיע לעיר הבירה‬,‫לקעקע בישראל‬ ‫ “עזבתי את העבודה‬.‫ ברלין‬,‫של גרמניה‬ ‫שלי כמנהל שירות בחברת היי טק‬ .‫ שעות ליום‬14 ‫ בה עבדתי‬,‫מפורסמת‬ .‫ עזבתי הרבה מאחור‬,‫מבחינה חומרית‬ ‫עזבתי עבודה שמשלמת משכורת‬ ‫ וכל מי שהכרתי לא הצליח‬,‫גבוהה‬ ‫להבין למה אני לוקח פתאום כזה‬ ‫” אבל זה היה ברור לחיים שזה‬.‫סיכון‬ ‫ “זה הפך‬.‫מה שהוא רוצה ונועד לעשות‬ ‫לחלק מהאמת שלי והביא אותי למכור‬ ‫כל מה שאי פעם היה לי כדי לממן את‬ .”‫ההזדמנות הזו‬ ‫ עוזב את חיי המותרות‬,‫דמיינו את חיים‬ ‫ מגיע לברלין ללא דבר חוץ מתיק‬,‫שלו‬

Some examples of Chaim’s tatoos, where dots come together to lines, on the following pages.

To Chaim, everything changed after that. To put it simply, he decided to dedicate his life to understanding what exactly happened in that little room in Tel Aviv, and how it had come to have such a profound effect on his life. He puts it beautifully when he says, “there was something deep in my subconscious that had been there for many years and suddenly it had been woken up and had called me into action. Every time I thought about tattooing I felt that there is something in it that waits out there for me …” In order to pursue this passion, Chaim left Israel where he felt he’d been struggling for the first 30 years of his life, and began his new life as a tattoo artist. He had realised that there would be no way that he could learn to tattoo in Israel, and so travelled to the capital city of Germany, Berlin. “I had left my job as a service manager at a famous IT company where I was working 14-hour days. From a materialistic point of view, I was leaving a lot behind. I was leaving a highly paid job, and no-one I knew understood why I was suddenly taking such a risk.” But it was clear to Chaim that it was what he wanted and was destined to do. “It just became a part of my truth that led me to sell everything I ever owned to fund that chance.”

Picture Chaim, having left a life of luxury, arriving in Berlin with nothing but a

‫“את הקעקוע הראשון שלי עשה אבי‬ ‫ ובזמן‬,29 ‫וענונו בתל אביב כשהייתי בן‬ ‫התהליך משהו קרה בתוכי ששינה אותי‬ ‫לנצח!” כך מתחיל הריאיון יוצא הדופן‬ ‫ המוכר בעולם‬,‫הזה עם חיים מחלב‬ ..Dots to Lines-‫הקעקועים כ‬ ‫הוא ממשיך לתאר את המפגש הראשון‬ ‫ “אני לא יכול לשים‬.‫שלו עם קיעקוע‬ ‫ אבל‬,‫את האצבע שלי על זה עכשיו‬ ‫משהו משמעותי קרה ואני קלטתי כמה‬ ‫חזקה ההשפעה של לשים את מבטחך‬ ‫ לתת לו לשנות את‬,‫במישהו שרק פגשת‬ ‫ כשכל מה שיש לך כנקודת‬,‫הגוף שלך‬ ‫התייחסות זה עבודה שלהם שראית‬ ‫ אני רואה את זה‬.‫ או המלצות‬,‫לפני‬ ‫כהשארה של האגו מאחור וכניסה לתוך‬

“I got my first tattoo done by Avi Vanunu in Tel Aviv when I was 29, and during the procedure something happened inside me that changed me forever!” So began this remarkable interview with Chaim Machlev, known in the tattoo world as Dots to Lines… He goes on to describe his first encounter with tattooing. “I cannot put my finger on it now, but something meaningful happened and I realised how strong the effect of putting your trust into someone you just met, to let them change your body, when all you have as a reference is some work of theirs you’ve seen before, or some recommendation. I see it as leaving your ego behind and going through something very deep; a process of self-healing using art.”

‫בנושא התעשייה היצירתית ועסקים‬ ‫ האירועים האלה הרחיבו את‬.‫צעירים‬ ‫הרשת והם חיוניים לרעיון של אבי‬ .‫ודומיניק ליצירת קהילה יצירתית‬ ‫בית הקפה של היימטהפן הוא מקום‬ .‫מעולה לשותפים לעבודה לנוח‬ ‫מדברים טובים תוצרת בית והאיזור ועד‬ ‫ הכל תורם‬,‫תערובות הקפה הייחודיות‬ ‫ לכן בית הקפה לא‬.‫לתחושה ביתית‬ ‫רק מייצג את האיזור הנוח של מרחב‬ ‫ אלא יוצר גם איזון בין עבודה‬,‫העבודה‬ ‫ ומפתה סטודנטים‬,‫וחיים פרטיים‬ ‫ומשפחות צעירות לבלות שם את אחר‬ .‫הצהריים שלהם‬ ‫ אני חייבת לומר שבכל המחקר‬,‫לסיכום‬ ,‫שלי בעקבות דרכים חדשות לעבודה‬ ,‫ובמיוחד הרעיון של עבודה משותפת‬ ’‫מצאתי כי המילים ‘קהילה’ ו’רשת‬ ‫הן המילים שבבסיס תבנית ותהליך‬ ‫ איננו צריכים‬.‫העבודה של זמננו‬ ‫ בדיוק‬,‫להיאבק מול העולם לבדנו‬ .‫ההיפך הוא הנכון‬

dustry and young businesses. These events broaden the network and are essential to Abi and Dominik’s idea of a creative community. The Heimathafen Café is not only a great location for a co-worker to take a break. From regional and homemade goods to their own coffee blend everything contributes to a homey feeling. So the café doesn’t only stand for the comfy zone of the working space but creates a balance between work and social life as it lures students and young families to spend their afternoons.

To come to the core of this I have to say that in all of my research on new ways of working and especially the idea of coworking the words community and network seem to be the basis to contemporary working schemes and processes. One doesn’t need to fight the world on his own. No, it seems to be quite the contrary.

‫המשותף היימטהפן בויזבאדן שנוסד‬ ,‫שכנורבין ודומיניק הופמן‬-‫בידי אבי פון‬ ‫צבר לעצמו מוניטין כה רב בתחומי‬ ‫ שלא ניתן עוד‬,‫אפ והעיצוב‬-‫הסטארט‬ .‫לדמיין את האיזור בלעדיו‬ ‫החבר’ה האלה רואים את עצמם לא‬ ‫רק כמספקים של מרחב עבודה יעיל‬ ‫ אלא גם כמייסדים של קהילה‬,‫ואווירה‬ ‫ הבסיס הוא חדר לעבודה‬.‫יצירתית‬ ‫ ללא פעולות גוזלות זמן כמו‬,‫ממוקדת‬ ‫ זמן העבודה מופרד‬.‫ניקיון ואחזקה‬ ‫ כאשר אתה‬.‫בבירור מכל זמן נוסף‬ ‫הולך הביתה אתה משאיר את העבודה‬ ‫ יש מרחב עבודה‬,‫ בנוסף‬.‫במשרד‬ ‫ אתה‬.‫מקצועי להזמין אליו לקוחות‬ ‫חופשי להעביר סיעור מוחות באחד‬ ‫ או להעביר פגישה‬,‫מחדרי הישיבה‬ ,‫ השינוי בסצינה‬.‫רגועה בבית הקפה‬ ,‫והאפשרות לבחור בין הסצינות השונות‬ ‫מביאים לרעננות לשיגרת העבודה‬ ‫ במובנים של שימוש‬,‫ בנוסף‬.‫המשעממת‬ ‫ ניתן לשכור שולחן לאחר‬,‫במרחב‬ 10 ‫ לקנות כרטיסייה של‬,‫צהריים אחד‬ ‫ או לשכור‬,‫ימים לא בהכרח עוקבים‬ .‫שולחן לתקופה יותר ארוכה יותר‬ ‫ הנקודה החשובה ביותר היא‬,‫מעבר לזה‬ ‫הרעננות שבשילוב בין מגוון של אנשים‬ ‫יצירתיים והשיתוף שביניהם במרחב‬ ‫ משיחות חולין‬.‫העבודה בהיימטהפן‬ ”‫במטבח לאירועים הנקראים “דונרסטוק‬ ‫ יש מגוון של הזדמנויות‬,‫בבית הקפה‬ .‫ואפשרויות להעשיר את יום העבודה‬ ‫כל חמישי ראשון בחודש בית הקפה‬ ‫של היימטהפן פותח את שעריו לשיחות‬

Heimathafen founded by Abi von Schnurbein and Dominik Hofmann has gained such a reputation for start-ups and designers that one cannot imagine this region to do without it. Those guys see themselves not only as providers of an efficient working space and atmosphere but as initiators of a creative community. The basics are the room to work focused without time-consuming activities like cleaning up and maintenance. Spare time and working hours are clearly separated. When you go home you leave work in the office. Also you have a real professional space to invite clients. You are free to either spend a brainstorming session in one of the meeting rooms or have a casual meeting in the café. This subtly change of scene or rather choice of scene can bring freshness to a dull working rhythm. Also in terms of time you are very flexible to stay from one afternoon to a frequent use with a 10-day-ticket or permanent rent.

But besides this the crucial point is the fresh input and exchange due to the mixture of creatives joining the Heimathafen Coworking Space. From smalltalk in the kitchen to events like the socalled „Donnerstalk“ in the café a range of opportunity can add great value to a working day. Every first Thursday of a month the Heimathafen Café opens its doors for talks concerning the creative in-

‫עצמאים ביחד‬ ‫שפויות? רשימת היתרונות מעבודה‬ ‫ ומילות‬,‫משותפת מתארכת ומתארכת‬ !‫ מרחב עבודה משותף‬- ‫הקסם הן‬ ‫הרעיון של מרחב עבודה משותף מתפרש‬ ‫ הכל התחיל בארצות‬.‫בקצב הולך ועולה‬ ‫ לרוב‬,‫ שם עובדים עצמאיים‬,‫הברית‬ ‫ הפיקו תועלת מהשיתוף‬,‫יצירתיים‬ ‫של תחומים שונים במרחב העבודה‬ ,‫ סורקים‬,‫ מדפסות‬,‫(חדרי ישיבות‬ ‫ מרחב העבודה‬.)’‫גישה לאינטרנט וכו‬ ‫המשותף הראשון ששמעתי עליו ממוקם‬ ‫ המרחב‬.‫ ארצות הברית‬,‫באוקלנד‬ ‫מורכב מסטודיו ומתקנים לעבודה‬ .‫ ובנוסף גלריה לתערוכות‬,‫של אמנים‬ ‫האמנים העובדים במרחב מתחלפים‬ ‫ ולכן אמנים שונים מרוויחים‬,‫עם הזמן‬ ‫ דבר נוסף‬.‫מן ההזדמנות הגלומה בכך‬ ‫המייחד את מרחב העבודה והיצירה‬ ‫הנ”ל הוא שניתן להירשם למנוי לקבלת‬ ‫ זה אומר שהצוות‬.”‫“אמנות בקופסא‬ ‫אורז כל חודש יצירה של אחד מהאמנים‬ ‫ מצד‬.‫ושולח אותה אל סף דלתכם‬ ‫אחד זה מקדם את עבודתו של האמן‬ ‫ובמקביל נותן הזדמנות גם למי שאינו‬ ‫בהכרח אספן או מבין באמנות לקבל‬ ‫מבט פנימי עמוק יותר על התחום ועל‬ .‫אמנות עכשווית‬ ‫התבנית של עבודה משותפת התפרשה‬ ‫ וכרגע יש‬,‫בכל רחבי גרמניה גם כן‬ .‫ מרחבי עבודה משותפים שכאלה‬230-‫כ‬ ‫ אבל‬,‫רבים מהם ניתן למצוא בברלין‬ :‫אחד מהם איננו מרוחק בהרבה ממיינץ‬ .‫ההיימטהפן בויזבאדן‬ ‫ מרחב העבודה‬,‫במהלך שנה אחת בלבד‬

The concept of Heimathafen Wiesbaden combines an efficient working space with meeting rooms and all facilities you need and an inviting café for taking a break and social events.

of benefits from connection and joint working goes on and on. And the magic word is co-working space! The idea of co-working is spreading by an enormous degree. Everything started in the USA where freelancers, mostly creatives, profit from a network of different fields and the shared infrastructure of a working space (meeting rooms, printers, scanners, internet access, etc.). Also the first co-working space I’ve heard of is settled in Oakland, USA. The Compound Gallery & Studios (is this about usa or wiesbaden?_provide space and facilities for artists to work as well as room to exhibit. The artists in residence change in a certain period of time. So different artists benefit from the opportunity. Very special here is also that you can take out a subscription for the so-called „Art in a Box“. This means the Compound monthly put a piece of art by the artists they work with in a box and ship it to your doorstep. This on the one hand promotes the artist’s work but also gives you who might not necessarily be a collector of art the opportunity to have an insight.

The scheme of joint working has traveled through Germany as well. At the moment there are about 230 co-working spaces. Lots of them are to find in Berlin. But one of them is not far from Mainz at all: the Heimathafen in Wiesbaden. In the course of only one year the co-working space

‫התמונה שאנו מדמיינים של מעצב או‬ :‫אמן עצמאי היא לעיתים קרובות כזו‬ ‫ הבחירה‬,‫סטודיו לעצמך או דירה שקטה‬ ‫ ערימה של‬,‫של המוזיקה נתונה בידך‬ ‫ספלי קפה ריקים וקערות קורנפלקס‬ ‫ לוח הזמנים שלך למעט‬,‫משומשות‬ .‫ליינז ואף אחד אינו מפריע לך‬-‫הדד‬ .‫ בכוחות עצמך‬,‫עצמאי‬ ‫אנשים רבים עובדים בצורה הזו וזקוקים‬ ‫ אבל מה לגבי‬.‫לשקט כאשר הם עובדים‬ ?‫אלה שלא מעוניינים בדממה תמידית‬ ‫אלה המחפשים לעיתים קרובות יותר‬ ‫ ביקורת‬,‫את היתרון שבשיתוף פעולה‬ ‫ותקשורת? או אלה הנוטים לבלות‬ ‫שעות רבות מדי במשרד וזקוקים ללחץ‬ ‫הקבוצתי שיוציא אותם משם בשעות‬

The picture of a freelance designer or artist one might have in mind mostly shows this: A studio for yourself or a quiet flat, none but your own choice of music, heaps of empty coffee mugs and used cereal bowls, your own schedule apart from deadlines and noone to interfere. Independent, but on your own. Many people work like this and many need the quiet. But what about those who don’t want the constant silence? Those who more often seek for the advantage of a network, the critique and communication? Or those who tend to the struggle of a workaholic and need the group pressure to leave office at at healthy hours? The list

Dancing, the highest form of communication. For any other kind we need only some of our senses. Sign Language and drawing is a fumbling work, the movie for example, needs the vision, speech need the other person to hear. Yet only for dancing we need all five senses. No, we don’t, we need our soul. We listen to music, breath the beat, we listen to our environment, we hold the balance. Dancing doesn’t need a Language, it needs no acoustic, it’s independent from culture and skills, it’s an individual language. We lead an amateur dancer to show us a small insight into his world. He communicates in his gracile way using dancing. Simply something for the heart.

‫‪38‬‬

‫ריקוד‪ ,‬צורת התקשורת הגבוהה‬ ‫ביותר‪ .‬לכל צורת תקשורת אחרת‬ ‫אנו זקוקים רק לחלק מהחושים‪.‬‬ ‫שפת הסימנים וציור הם עבודת‬ ‫גישוש‪ ,‬סרט דורש את חוש הראייה‪,‬‬ ‫דיבור דורש את חוש השמיעה מהצד‬ ‫השני‪ .‬אבל רק בריקוד אנו זקוקים‬ ‫לכל חמשת החושים‪ .‬לא‪ ,‬אנחנו לא‪,‬‬ ‫אנחנו צריכים את הנשמה שלנו‪.‬‬ ‫אנו מאזינים למוסיקה‪ ,‬נושמים את‬ ‫הקצב‪ ,‬אנחנו מקשיבים לסביבה‬ ‫שלנו‪ ,‬מחזיקים את היציבה‪ .‬ריקוד‬ ‫לא צריך שפה‪ ,‬הוא לא צריך‬ ‫אקוסטיקה‪ ,‬הוא חופשי מתרבות‬ ‫ומיומנויות‪ ,‬הוא שפה עצמאית‪,‬‬ ‫אינדבידואלית‪.‬‬ ‫בחרנו ברקדן חובב להראות לנו‬ ‫מבט פנימי לתוך העולם שלו‪ .‬הוא‬ ‫מתקשר דרך הריקוד בצורה חינינית‪,‬‬ ‫בפשטות‪ ,‬משהו בשביל הלב‪.‬‬

226 pt

22 pt

12 pt

50 pt

Common Ground is a book by Charly Neta and Max about people and cultures loving and huigging each other

Fabian Harb Nautical — Alphabet i am graphic / font designü er and i come from St.Galü len a small

town at the eastern end of Switü zerü land. At the moment

Name ist Fabiü an Harb, ich bin Grafiü ker / Schriftü gestalü ter und komme aus St. Gallen, einer kleinen Stadt

cxHello Fabian can you please briefü ly inü troduce yourü self My name is Faü bian Harb,

Hallo Fabian, würdest du dich kurz vorstelü len? Mein

vtkpch,vhnh pchti vtrc

‫ אלא התבהר לי עד כמה חשובה‬,‫שונות‬ ‫ההתבוננות מעבר לגבולות המדינה‬ ‫ כרגע אני עובד בעיקר בסנט גאלן‬.‫שלך‬ ‫ המבדילים‬,‫ שני מקומות‬- ‫ובברלין‬ .‫ומשלימים האחד את השני במידה רבה‬ ‫ אני‬,‫אני גם מעריך את הנסיעה בדרכים‬ ‫חושב שבעיקר השינוי בין מקום למקום‬ .‫מביא איכויות למחשבה‬

but it has shown me how important it is to cross the border. At the moment I work especially in St. Gallen and in Berlin – two places, which distinguish and complement each other a lot. I also appreciate being on the road – I think especially the changes from one to another brings the qualities to mind.

?‫על איזה פרוייקטים אתה עובד כרגע‬

„What are you currently working on?“

‫כרגע אני עובד על פונט מסחרי נוסף‬ ‫ לאחר‬:"Dinamo" ‫עם יוהאנס עבור‬ ‫ פונט לגמרי לא‬,"GROW" ‫הפירסום של‬ ‫ אנחנו מתכוונים‬,"‫ "מלא באופי‬,‫מתפשר‬ ,‫להציע פונט מאוד פונקציונאלי‬ ‫ שניתן להשתמש בו‬,"‫"סוס עבודה‬ ‫ אני‬,‫ בנוסף‬.‫באינציקלופדיה שלמה‬ ‫מעצב אתר עבור שני אמני קרמיקה‬ ‫ ועל ספר מעניין‬,‫ביחד עם לורנז ברונר‬ ‫ביותר על אופנה בסרטים שגם עבורו‬ .‫עיצבנו פונט חדש ומיוחד‬

At the moment I am working on another retail font with Johannes for Dinamo: After the publishing of „Grow“ a very uncompromising font „full of character“ we are going to offer a very functional „workhorse“ which could be used on a whole encyclopedia. Beside this I’m designing a website for two ceramicists at the moment and together with Laurenz Brunner a very interesting book about fashion in movies which we also made a special font for.

.‫תודה רבה‬

„Thank you.“

?‫” היה בשימוש בעבר‬signal“-‫האם ה‬ ‫היה בעיקר שימוש ביוזמה עצמית‬ ‫ חבר שלי לדוגמה הדפיס‬- ‫ובכל זאת‬ ‫לאחרונה וילון מקלחת עם החיתוך של‬ ‫ עבורי בקושי היו הזדמנויות‬."‫"מובי דיק‬ "signal" ‫ אבל אהיה מופתע אם‬,‫דומות‬ .‫יעבוד גם בהיקשר המסחרי‬ ‫מאחורי הפונט שלך יש הרבה סמליות‬ ‫ כיצד עובדה זו‬,‫ותקשורת ללא מילים‬ ?‫מעניקה השראה לעבודה שלך‬ ‫" כאלפבית ויזואלי הוא‬signal"‫ה‬ ‫ עקב ההיכרות‬,"‫אוטומטית "ללא מילים‬ ‫ לכן אם‬,‫שלנו עם הגליפים הלטיניים‬ ,‫מישהו לא מכיר את האלפבית הימי‬ .‫הוא נראה לו אבסטרקטי לחלוטין‬ ‫ מיידית זה ברור‬,‫בניתוק מההיקשר‬ ‫לחלוטין שהכתוב מבוסס על שיטה‬ ‫ מעבר‬,‫ בנוסף‬.‫ושיש מסר מאחוריו‬ ‫" אני מתעניין בשאילת שאלות‬signal"‫ל‬ ‫דרך עיצוב ולהשאיר את המתבונן במצב‬ ‫ אולי‬.‫של חשיבה בזמן ההתבוננות‬ ‫" הוא יותר רעיון‬signal" ‫במקרה הזה‬ .‫מאשר פונט‬ ‫האם יוצא לך לעבוד במדינות זרות‬ ?‫הרבה פעמים‬ ‫לפני הלימודים שלי הייתה לי את‬ ‫האפשרות לעבור התמחות בניו יורק‬ ‫ בצורה הזאת לא רק‬.‫לחצי שנה‬ ‫שמצאתי עניין בערים גדולות ובתרבויות‬

Was the „Signal“ already used? There were especially self-initiated uses yet – a friend of mine for example imprinted recently a shower curtain with cuttings of „Moby Dick“. I barely had a similar situation but I would be surprised if the „Signal“ would also work in a commercial frame. Behind your font is a lot of symbolic and wordless communication, how do these influence your work? The “Signal” as a visual alphabet is automatically “wordless” because of our familiar latin glyphs and if somebody doesn’t know the nautical alphabet it’s very abstract. Detached from the reference, it becomes immediately clear that the form is based on a system and that there’s a message behind the sequence of the glyphs. Also beside the “Signal” I’m interested in asking questions through design and keep the beholder thinking while viewing. Maybe in this case the „Signal“ is more an idea then a font.

„Do you work a lot in foreign countries?“

Before my studies I had the possibility, to do an internship in New York for half a year. This way I did not only find an interest in big cities and various cultures

‫מה גרם לך להמיר את האלפבית הימי‬ ‫” ואיך התנהל תהליך‬signal“ ‫בגופן‬ ?‫העבודה בפרוייקט‬ ‫הכרתי את האלפבית הימי מכתבי‬ ‫ בהם אוניות‬,”‫”הרפתקאותיו של טינטין‬ .‫הטעו האחת את השניה באמצעותו‬ ‫ הדגלים לא‬,‫כפי שהבנתי לאחר מכן‬ ‫לא להתקרב” או‬-‫רק מסמלים “סגר‬ ,”‫ ימין‬/ ‫“לשנות את המסלול לנמל‬ .‫ האותיות‬26 ‫אלא מכסים את כל‬ ‫הדפסתי על מגבת אמבטיה את שמה‬ ‫של החברה שלי מכיוון שהשם הפרטי‬ ‫ושם המשפחה שלה מילאו את הפורמט‬ ‫ במשך זמן רב לא חלפה‬.‫באופן מושלם‬ .‫בדעתי המחשבה להפוך את זה לפונט‬ ‫בהתחשב בעובדה שהאלפבית הימי‬ ‫ הוא לא תואם לדפוס‬,‫מורכב מצבעים‬ ‫ עד היום אלה יכולים להכיל‬:‫דיגיטלי‬ ‫רק מידע בינארי וצבע יכול להיווצר‬ ,‫רק כמו במכונת אופסט או הדפס רשת‬ .‫דרך הנחה של שכבות של צבעים שונים‬ ‫יצא המקרה וגיליתי ספר על סמלים‬ ‫מגולפים בשוק הפשפשים ובתוכו שיטה‬ ‫כיצד להמיר צבעים שונים להצללות‬ ‫ עם‬.‫שונות כפי שעשו בסמלי אבירים‬ ‫המידע הזה התחלתי להמיר צבעוניות‬ ,‫ כמעריץ מושבע‬:‫מורכבת בשיטה זו‬ ‫בניתי מחדש ציור אבירים של מקס‬ .'‫ קומיקסים של מיקי מאוס וכו‬,‫ביל‬ ‫בהזדמנות הבאה בה נתקלתי באלפבית‬ ‫ ששתי‬,‫הימי היה ברור לי לחלוטין‬ ‫המערכות האלה מושלמות על מנת‬ .‫לבצע ביניהן חיבור‬

What made you convert the nautical alphabet in the font „Signal“ and how did the working process continue? I knew the nautical alphabet from the „The Adventures of Tintin“ novels where ships mislead each other with that. As I figured out later, the flags not only symbolise „quarantine – don’t come closer“ or „alter course to port / starboard“ but also cover all 26 letters. I made a print on a bath towel for my girlfriend because her first and last names perfectly fit on the textile shape. For a long time it didn’t cross my mind to make a font out of it. Considering that the alphabet is constructed on colours, it doesn’t suit a digital font: Down to the present day those can only contain binary information and polychromatism can only be generated like in offset or silkscreen printing through layering of single colours. Only by chance I discovered a book about armorial emblems on a flea market and in it a system of how in the heraldry different colours got converted in different shadings. With this knowledge I began to transform highly diverse coloured things heraldic: As a big fan I reconstructed a Max Bill painting heraldic, Mickey Mouse comics and so on. Next time I encountered the flag alphabet it was totally clear, that those two system are perfect to combine.

- ‫האלפבית הימי‬ ‫פביאן הארב‬ ‫איך נכנסת לתחום של עיצוב גרפי‬ ?‫ועיצוב פונטים‬ ‫ אבא‬:‫ככל הנראה זה עובר במשפחה‬ ‫ הם שניהם מעצבים‬,‫ כמו סבא שלי‬,‫שלי‬ ,‫ וכך אני גדלתי עם ספרים‬.‫גרפיים‬ .‫סט אותיות ופטרנים של ניירות ישנים‬ ‫בעקבות כך הייתה לי גישה לסטודיו‬ ‫ ויכולתי‬,‫ולמשאבים שלהם בגיל צעיר‬ ,‫ מצד שני‬.‫לרכוש ידע באופן עצמאי‬ ‫הייתי חייב למצוא דרך לייחד ולהפריד‬ .‫ ולהשיג מרחב משלי‬,‫את עצמי מהם‬ .‫בהחלט הרווחתי משניהם‬ ‫איך שיתוף הפעולה עם יוהאנס ברייר‬ ?‫” התרחשו‬grow“-‫וה‬ ‫ כאשר הגשתי‬,‫בזמנו אחרי הלימודים‬ ‫ פגשתי‬,‫מועמדות לאוניברסיטה‬ ‫ מעצבת גרפית‬- ‫את לאריסה קספר‬ .‫ שגם מגיעה מסנט גאלן‬,‫מבריקה‬ ‫לאריסה החליטה ללמוד באוניברסיטת‬ .‫ ואני החלטתי ללמוד בבאזל‬,‫ציריך‬ ‫ מהר מאוד‬,‫מכיוון ששתי הערים צמודות‬ ‫ שלמד בכיתה עם‬,‫פגשתי את יוהאנס‬ ‫ כולנו הפכנו לחברים טובים‬.‫לאריסה‬ ‫וחילופים מעניינים התרחשו בין חברים‬ .‫ קשרים הקיימים עד היום‬,‫לכיתה‬ ,‫יוהאנס המשיך את לימודיו באמסטרדם‬ .‫ובאותו הזמן אני עשיתי התמחות‬ ‫במהלך הדרך התחלנו מספר פרוייקטים‬ - ”grow”‫ ואחד מהם הפך ל‬,‫ביחד‬ ,‫מערכת פונטים בעלת כמה שלבים‬ .‫שלאחרונה סיימנו ופירסמנו‬

On the following pages is shown the font “Signal” by Fabian Harb in different sizes.

How did you get into graphic and font design?

It seems to run in the family: My father as well as my grandfather are both graphic designers. So i’ve been grown up with books, letterset and old paper patterns. Therefore I had early access to their studios and resources and I was obviously able to acquire knowledge. On the other hand I had to find a way, how i could delimit myself from them, to get my own space. I surely profited by both.

How did the collaboration with Johannes Breyer and the „Grow“ happen? After school when I applied for university I met Larissa Kasper – a brilliant graphic designer who also comes from St. Gallen. Larissa decided to attend university in Zurich whereas my decision was Basel. Because both cities are located next to each other I soon met Johannes who was in a class with Larissa. We all became good friends and an interesting exchange between many classmates emerged which still exists today.

Johannes continued his studies later in Amsterdam where I did an internship at the same time. Along the way we began a few projects together and one of those was „Grow“ – a multi-level font system we’ve recently finished and published.

‫ האם תוכל בבקשה להציג‬,‫שלום פביאן‬ ?‫את עצמך בקצרה‬ ‫ אני מעצב גרפי‬,‫שמי פביאן הארב‬ ‫ עיירה‬,‫וטיפוגרף ואני מגיע מסנט גאלן‬ ‫ כרגע‬.‫קטנה בקצה המזרחי של שוויץ‬ ‫אני מבלה את רוב זמני בין שוויץ‬ ‫ ביחד עם יוהאנס ברייר אני‬- ‫לברלין‬ ‫עומד בראש ובעלים של הוצאה לאור‬ ‫ בשאר הזמן‬.‫וסטודיו לעיצוב פונטים‬ ‫אני עובד באופן עצמאי עם לורנז ברונר‬ ‫ עיצוב‬,‫על עבודות כמו עיצוב פונטים‬ .‫ספרים ועיצוב אתרי אינטרנט‬

Hello Fabian, can you please briefly introduce yourself? My name is Fabian Harb I am a graphic and font designer and I come from St. Gallen, a small town at the Eastern end of Switzerland. At the moment I spend my time between Switzerland and Berlin – Together with Johannes Breyer I own a publishing company and a font design studio. The rest of the time I work independently with Laurenz Brunner on tasks between font, book and web design.

‫‪29‬‬

‫מחווה מס‪4.‬‬

‫מחווה מס‪5.‬‬

‫‪28‬‬

‫מחווה מס‪1.‬‬

‫מחווה מס‪3.‬‬

‫מחווה מס‪2.‬‬

Typical hand signals and gestures in Germany: Img.1 - Bierchen: the sign if you want another beer. or two. or three. Img.2 - finger: Crossed fingers bring the person who does it superstitiousness good luck or are used to break a promise while promising. Img.3 - daumen: thumbs up approves something. Img.4 - verbieten: Itâ&#x20AC;&#x2122;s used to prohibit somebody from doing something or teaching children, what is wrong. Img.5 - ok: An agreement or to show that a situation is safe.

‫‪26‬‬

‫מחוות ידיים אופיינות לגרמניה‪:‬‬ ‫מחווה מס‪ - 1.‬ביירכן‪ :‬מסמנת שאתה‬ ‫מעוניין בעוד בירה‪ .‬או שתיים‪.‬‬ ‫או שלוש‪.‬‬ ‫מחווה מס‪ - 2.‬פינגר‪ :‬אצבעות‬ ‫משולבות מסמלות אמונה תפלה‬ ‫למזל טוב‪ ,‬או לשבירה של הבטחה‬ ‫בזמן ההבטחה‪.‬‬ ‫מחווה מס‪ - 3.‬דאומן‪ :‬אגודלים‬ ‫למעלה לאישור‪.‬‬ ‫מחווה מס‪ - 4.‬פירביטן‪ :‬מיועדת‬ ‫לאסור על מישהו לעשות משהו או‬ ‫ללמד ילדים מה אסור‪.‬‬ ‫מחווה מס‪ - 5.‬אוקיי‪ :‬סימן להסכמה‬ ‫או להראות שהסיטואציה בטוחה‪.‬‬

‫ ויעזור לאנשים לראות‬,‫קצת קטן יותר‬ ‫את היופי שבכל העליות והמורדות של‬ ”.‫יום‬-‫היום‬

see beauty in the everyday ups and downs of life.“

‫ צורה ושקיפות מצביעים על‬,‫ גודל‬,‫צבע‬ ‫ שהתיאור שלו מופיע‬,‫הרגש המדוייק‬ ‫ על מנת‬.‫כאשר מקליקים על העיגול‬ ‫לקבל מבט קרוב יותר על הרגשות של‬ ,‫ ניתן לבחור מתוך שש תנועות‬,‫האנשים‬ ,’‫ קולאז‬,‫ מילמול‬,‫ טירוף‬:‫פילטרים‬ .‫ מדדים ותלוליות‬,‫אספסוף‬ ‫אחד מהאהובים עליי מביניהם הוא‬ ‫ איך‬:‫ העונה על שאלות כמו‬,’‫הקולאז‬ ?‫אושר נראה‬ ‫‫הקולאז’‬ מראה גריד של אותם הרגשות‬ ‫ אם מקליקים על‬.‫בצורה של תמונות‬ ‫ נחשף‬,‫אחת התמונות כדי להגדילה‬ ‫המשפט המקושר לאותו הרגש כולל‬ ‫ ניתן‬.‫המידע על כותב תוכן ההודעה‬ ‫לחשוב שתמונות אלה מעניקות מבט‬ ‫ אוסף של‬,‫שטחי על חייהם של אנשים‬ ‫ או של אוכל המונח‬,‫צילומים עצמיים‬ ‫ אבל האוסף הרנדומלי‬.‫ממורכז עם נרות‬ ‫הזה של תמונות המעורבבות ביחד נותן‬ ‫מבט פנימי אמיתי ותוחם את התמונה‬ .‫לרגש אחד‬ ‫מומלץ לבקר באתר בעצמכם ולסייר‬ ‫ להבנה יותר חביבה‬,‫בין רגשות העולם‬ ‫ היוצרת הרגשה‬,‫ומעניינת של הממשק‬ .‫ממכרת מהרגע שצוללים פנימה‬ ‫ אתן לג’ונתן וסאפ לדבר בעד‬,‫לסיכום‬ ‫ ‘אנחנו מרגישים‬,‫ “בבסיסה‬:‫עצמם‬ ‫בסדר’ היא יצירת אמנות הנכתבת על‬ ‫ היא תגדל ותשתנה כאשר‬.‫ידי כולם‬ ‫ משקפת את אשר‬,‫אנחנו נגדל ונשתנה‬ ,‫ הרגשות שבליבנו‬,‫נכתב בבלוגים שלנו‬ ‫ אנחנו מקווים‬.‫והמחשבות שבראשנו‬ ‫שהפרוייקט יביא לכך שהעולם יראה‬

universal feeling. Colour, size, shape and opacity indicate the exact emotion which can be found out by clicking. To get a closer look at people’s feelings you are free to choose from six formal movements (filters) on the website: Madness, Murmurs, Montage, Mobs, Metrics and Mounds. One of my favourites among them is Montage, which answers questions like: What does happiness look like? Montage shows a grid of equal feelings in form of images. If you click on one of the photos to zoom in it reveals the associated sentence alongside with any information about the author. One might think these pictures give only a superficial image of peoples lives, random selfies and food nicely put on the table with center candles. But this random collection of photos thrown together gives a real insight and round up the picture of a single emotion.

For more playful investigation of the world’s feelings please visit the website yourself and see that you get addicted from the moment you dive in. To put it all in a nutshell, I will let Janothan and Sep speak for themselves: „At its core, We Feel Fine is an artwork authored by everyone. It will grow and change as we grow and change, reflecting what’s on our blogs, what’s in our hearts, what’s in our minds. We hope it makes the world seem a little smaller, and we hope it helps people

‫מרגישים בסדר עם‬ ‫ג'ונתן האריס‬ .‫ומנתח את הרגשות המובעים בהם‬ ‫האוסף הזה יוצר ממסד נתונים עצום‬ .‫של רגשות אנושיים‬ ‫" קטף רגשות‬we feel fine" ,2005 ‫מאז‬ ‫ כל‬.‫אנושיים ממספר רב של בלוגים‬ ‫כמה דקות המערכת סורקת את הרשת‬ ”‫בחיפוש אחר המילים “אני מרגיש‬ .‫וממיינת את הרגשות לפי סוגים‬ we feel" ‫ מערכת‬,‫במקביל למידע הזה‬ ,‫ מין‬,‫" שומרת גם נתונים כמו גיל‬fine ‫ כל‬.‫ומיקום גיאוגרפי של כותב הפוסט‬ .‫ רגשות‬15,000-‫יום מאוחסנים מעל ל‬ ‫ואז עולה השאלה מה לעשות עם כל‬ ?‫הרגשות והמידע שנצבר‬ ‫ ג’ונתן‬,‫בחזרה לציטוט מההתחלה‬ ‫שואף לספר סיפורים ולהביא אנשים‬ ‫ דרך העיצוב‬.‫להתקרב האחד לשני‬ ‫ ג’ונתן וסאפ‬,"‫ב"אנחנו מרגישים בסדר‬ ‫מצאו דרך להציג את הרעיון שלהם‬ ‫ולהפוך את הסיפורים של אנשים‬ ‫ על ידי קיטלוג‬.‫יחידים ליותר ויזואליים‬ ,‫והשמה של מגוון פילטרים חביבים‬ ‫הרגשות מאוחסנים וניתן לחפש אותם‬ ‫ האם‬:‫על מנת לענות לשאלות כמו‬ ‫נשים מרגישות לעיתים קרובות יותר‬ ‫שמנות בזמן חג המולד? מה רוב הנשים‬ 30-‫הלונדוניות מרגישות בשנות ה‬ ‫שלהן? האם שלג גורם לנו לעצבות או‬ ?‫לשמחה? מהו המקום השמח בעולם‬ .‫וכך הסיפור ממשיך‬ ‫כאשר פותחים את האתר מקבל את פני‬ ‫ עיגולים‬.‫הגולש בלגן רועש של רגשות‬ ‫צבעוניים מסתובבים בכל המסך‬ .‫ומתארים את מצב הרגשות האוניברסלי‬

searches the web for new blog posts, analysing the feeling of the message. This collection makes a huge database of human emotions. Since 2005, “We feel fine” has been harvesting human emotions from numerous blogs. Every few minutes the system combs through the web in search of the words „I feel“ and „I am feeling“ and makes out the according feeling in the same sentence. Along with this information We feel fine also saves details like age, gender and geographical location of the author. Every day We feel fine stores over 15,000 feelings. Now the question is what to do with all of this emotion loaded information? To come back to the quote from the beginning, Jonathan’s ambition is to tell stories and bring people closer to each other. With their artwork “We feel fine”, Jonathan and Sep found a way to wrap their output and make the stories of single people more visual. Applying a range of playful filters emotions can be sorted and searched to answer questions like: Do women more often feel fat around Christmas? What do the most female Londoners feel like in their 30s? Does snow make us happy or sad? Which are the happiest places in the world? And so the story goes.

When you open the website a huge fuss of emotion chaos welcomes you. Colourful dots hectically swishing over the surface according to the current

‫הפרוייקטים הרבים בהם עוסק ג’ונתן‬ .‫ מעוגנים סביב משימה פשוטה‬,‫האריס‬ ‫הוא מסביר “אני מתעניין בעיקר לעזור‬ ‫להעצים את האמפתיה בעולם דרך‬ ‫ צורת הסיפור לעומת‬.‫סיפור סיפורים‬ ‫ במקום‬- ‫זאת היא לא קונבנציונאלית‬ ‫ אני מעונין‬,‫לספר את הסיפורים שלי‬ ‫בבניית כלים וממשקים היכולים‬ ‫להעצים סיפורים רבים של אנשים‬ ‫ הגורמים לאנשים להבין את‬,‫אחרים‬ ”.‫המכנה המשותף שהם חולקים‬ ‫משימתו החדשה של האמן ג’ונתן האריס‬ ‫היא לאסוף ולקטלג את הרגשות של‬ ,‫ יחד עם סאפ קאמבר‬.‫כל אדם בעולם‬ ‫הוא בנה אתר אינטראקטיבי הסורק את‬ ,‫הרשת אחר פוסטים חדשים בבלוגים‬

Among other filters “We feel fine” forms a grid of images depicting a certain feeling. When clicking it reveals the associated feeling the auther expressed when posting it. Take a look on the following pages.

Jonathan’s many projects are grounded with a simple mission. He explains, “I’m mainly interested in helping to increase empathy in the world through storytelling. My idea of storytelling is unconventional though — instead of telling my own stories, I’m interested in building tools and platforms that can amplify many other peoples’ stories, serving to make evident the common ground shared between humans.”

The artist Jonathan Harris’s new mission is to collect and catalogue the emotions of every single person of the world. Together with Sep Kamvar he built an interactive website that

Letter illustrations by Tamir Pomerantz and Bernadette Diemer: As we did not only want to write about different cultures meeting and what happened when they do we suggested that we let them meet literally. Though it seemed quite complicated to push people together in a geographical place, so we wondered what would happen if we let them meet in a different way of communication than words. In our first issue we bring together two designers and illustrators, Tamir Pomerantz from Israel and Bernadette Diemer from Germany. Take a look at their letter illustrations as we like to call them.

,‫תמיר פומרנץ במקור מרמת השרון‬ ‫ כרגע גר בירושלים ולומד‬.‫ישראל‬ ‫ אקדמיה‬,‫תקשורת חזותית בבצלאל‬ .‫לאמנות ועיצוב‬

Tamir Pomerantz is originally from Ramat HaSharon, Israel. He is currently living and studying Communication Design in Bezalel Academy of Art and Design in Jerusalem.

‫ ליד‬,‫ברנדט דיאמר במקור מהופהיים‬ ‫ כרגע חיה ועובדת‬.‫ גרמניה‬,‫פרנקפורט‬ ‫ היא לומדת תקשורת חזותית‬.‫במיינץ‬ ‫הא מיינץ ובמקביל עובדת‬-‫באף‬ ‫ עיקר עבודותיה הן פורטרטים‬.‫כמאיירת‬ .‫בעיפרון ולעיתים אקוורל‬

Bernadette Diemer originally from Hofheim near Frankfurt is currently living and working in Mainz. While studying communication design, she works as an illustrator. Her main works consist of portraits with pencil and occasionally aquarelle.

‫‪16‬‬

‫‪Tamir Pomerantz on page 19 and‬‬ ‫‪Bernadette Diemer on Page 18.‬‬

‫"מכתבים מאויירים" ‪ -‬תמיר פומרנץ‬ ‫וברנדט דיאמר‪ :‬מכיוון שלא רצינו‬ ‫רק לכתוב על תרבויות שונות‬ ‫הנפגשות ומה קורה ביניהן כאשר‬ ‫הן נפגשות‪ ,‬החלטנו ליצור מפגש‬ ‫של ממש ביניהן‪ .‬להפגיש בין אנשים‬ ‫ממקומות גיאוגרפיים שונים בצורה‬ ‫פיזית נראה מסובך‪ ,‬ולכן תהינו‬ ‫מה יקרה אם נפגיש בין התרבויות‬ ‫באמצעות צורת תקשורת שאיננה‬ ‫כוללת בתוכה מפגש פיזי או מילים‪.‬‬ ‫בגיליון הראשון אנו מפגישים בין‬ ‫שני מעצבים ומאיירים‪ ,‬תמיר‬ ‫פומרנץ מישראל וברנדט דיאמר‬ ‫מגרמניה‪ .‬העיפו מבט ב"מכתבים‬ ‫המאויירים" שלהם‪ ,‬כפי שאנחנו‬ ‫אוהבים לכנותם‪.‬‬

,‫ הקמפיין‬.‫במטרה להפיץ את המסר‬ ‫ חייבים‬,‫ הקהילה הזאת‬,‫התנועה‬ ‫להתגלות לעוד ועוד אנשים מסביב‬ .‫לעולם כולו‬ ‫החזון שלנו הוא להפיץ ולהרחיב את‬ ,‫הקהילה הזאת לכל המזרח התיכון‬ ‫איזור הנמצא תחת שנים של תעמולת‬ ,’‫ ‘מסך הברזל’ של ‘הסהר הפורה‬,‫שנאה‬ ‫שנוצר ותוחזק על ידי קבוצות קטנות‬ ‫ הגיע‬.‫של קיצוניים ומנהיגים מקומיים‬ ‫הזמן שאנשי המזרח התיכון ישמיעו את‬ .‫ אנחנו רוצים שלום‬:‫קולם ויצהירו‬

campaign, this movement, this community must be shown to more and more people around the world.

Our vision is to expand this community to the entire Middle East, a region that has been under years of hate propaganda, the Fertile Crescent’s own ‘Iron curtain’, created and sustained by a small group of extremists and local leaders. The time has come for the people of the Middle East to raise their voices and declare: We want Peace.

-‫ “ישראל‬:‫רוני יצר את דף הפייסבוק‬ ,‫ בשבועות הבאים‬.‫איראן‬-‫את‬-‫אוהבת‬ ‫אלפי תמונות מכל העולם הועלו לעמוד‬ .”‫איראן‬-‫את‬-‫אוהבת‬-‫הפייסבוק “ישראל‬ ,‫ תגובות ושיתופים‬,‫עם אלפי לייקים‬ ‫“ישראל אוהבת את איראן” הפך לתנועה‬ ‫ בה אנשים החלו לדבר האחד‬,‫בפייסבוק‬ .‫עם השני‬ ‫ השיחות על גבי הדף‬,‫ככל שחלפו הימים‬ ‫ אנשים שאלו זה את‬.‫העמיקו יותר ויותר‬ ‫ שיתפו את סיפוריהם וחייהם‬,‫זה שאלות‬ ‫ ודיברו על הכל; מיהדות ועד‬,‫האישיים‬ .‫למשטר האיראני‬ ‫ לא היה לשני אנשים‬,‫מעולם בהיסטוריה‬ ‫ממדינות אויבות את הכוח לתקשר‬ ‫ שגדלו‬,‫ אנשים מאיראן‬.‫בצורה הזו‬ ‫וחונכו לרמוס את הדגל הישראלי‬ ‫ כתבו‬,‫בכניסה לבית הספר בכל בוקר‬ ‫בדמעות עד כמה התרגשו מהמשפט‬ ”.‫ “אנחנו אוהבים אתכם‬:‫הפשוט‬ ,‫ הם ענו בחזרה חזק וברור‬,‫בהתרגשות‬ ”.‫“גם אנחנו אוהבים אתכם‬ ‫שנים של תעמולת שנאה שהופצה משני‬ ‫הצדדים החלה להתקלף והוסרה‬ ‫ אנשים ראו לבסוף את הצד‬,‫מאיתנו‬ ‫ אלא‬,‫ לא כאויבים‬,‫השני כפי שהוא‬ .‫ אנשים‬,‫כבני אדם‬ ‫השלום חייב להיות ויראלי! לאחר‬ ‫ ועם “אפייתה” של‬,‫ההצלחה הרבה‬ ‫ רוני ומיכל‬,‫קהילת הפייסבוק החדשה‬ ‫החליטו ללכת אפילו רחוק יותר ולגלות‬ ‫את הכוח האמיתי שמאחורי היוזמה‬ ,‫ פרוייקטים חדשים רבים צפויים‬.‫הזאת‬ ‫עם רעיונות חדשים ודרכים חדשות‬

Ronny created the Facebook page: Israel-Loves-Iran. In the next few weeks thou sands of pictures from all over the world were posted on the Israel-Loves-Iran Facebook page. With thousands of Likes, comments, and shares, Israel-Loves-Iran became a movement on Facebook where people started to talk to each other. As days went by, the conversations on the page grew deeper. People were asking each other questions, sharing their stories and their lives, talking about everything; from Judaism to the Iranian regime. Never before in history did two people from two enemy states have the power to communicate in such way. People from Iran, who were brought up and taught to trample the Israeli flag at school every morning, wrote with tears in their eyes of how moved they were by this simple sentence: “We love you.” Ecstatically, they answered back loud and clear, “We love you too.” Years of hate propaganda on both sides were being stripped away and people finally discovered the other side, not as enemies, but as people.

Peace must be viral! After such great success, and with the backing of this new Facebook community, Ronny and Michal decided to go even further and see the true power behind this initiative. Many new projects are coming up, with new ideas and new ways to further expand on this message. This

‫ישראל אוהבת‬ ‫את איראן‬ ‫ לכל‬,‫ “לאנשי העם האיראני‬:‫כך נכתב‬ .‫ אחים ואחיות‬,‫ ילדים‬,‫ אימהות‬,‫האבות‬ ‫ בראש‬,‫על מנת שתהיה מלחמה בינינו‬ ‫ובראשונה אנו מוכרחים לפחד האחד‬ ‫ אני לא‬.‫ אנו מוכרחים לשנוא‬,‫מהשני‬ ‫ אני‬.‫ אני לא שונא אתכם‬,‫מפחד מכם‬ ‫ אף איראני‬.‫אפילו לא מכיר אתכם‬ ‫ מעולם אפילו‬.‫מעולם לא עשה לי רע‬ ,‫ בפריז‬,‫ רק אחד‬..‫לא פגשתי איראני‬ ‫ אני רואה לפעמים‬.‫ בחור נחמד‬.‫במוזיאון‬ ‫ הוא מדבר על‬.‫ איראני‬,‫ בטלוויזיה‬,‫כאן‬ ‫ אני משוכנע שהוא לא מייצג‬.‫מלחמה‬ ‫ אם אתם רואים‬.‫את כל האנשים באיראן‬ ‫ מדבר על‬,‫מישהו בטלוויזיה שלכם‬ ‫ היו בטוחים שהוא לא‬,‫להפציץ אתכם‬ ‫ אני לא נציג רשמי של‬.‫מייצג את כולנו‬ .‫ אני אב ומרצה‬.‫המדינה שלי‬ ‫ אני מדבר‬,‫אני מכיר את רחובות העיר שלי‬ ,‫ הסטודנטים‬,‫ המשפחה‬,‫עם השכנים‬ ,‫ ובשם כל האנשים האלה‬,‫החברים שלי‬ ‫ איננו מעוניינים‬.‫אנחנו אוהבים אתכם‬ .‫להרע לכם‬ ,‫ אנחנו רוצים לפגוש אתכם‬,‫להיפך‬ ‫ לכל‬.‫לשתות קפה ולדבר על ספורט‬ ‫ שתפו‬,‫אלה שמרגישים את אותו הדבר‬ ‫את המסר הזה ועזרו לו להגיע לאנשי‬ ”.‫העם האיראני‬ ‫עשרות ישראלים העלו‬,‫תוך כמה שעות‬ .‫את התמונות שלהם עם אותו המסר‬ ‫ מסרים מאיראן החלו‬,‫ שעות‬24 ‫לאחר‬ ‫ אנשים‬,‫ מתרגשים עד דמעות‬.‫לזרום‬ ‫ “גם אנחנו אוהבים‬:‫כתבו בחזרה‬ ‫ דף הפייסבוק של‬,‫ לאחר שבוע‬.”‫אתכם‬ .‫ לייקים‬7,000-‫רוני ומיכל צבר יותר מ‬

See the initial poster by Ronny Edry on page 12 and reactions on the following pages.

The letter said: “To the Iranian people To all the fathers, mothers, children, brothers and sisters. For there to be a war between us, first we must be afraid of each other, we must hate. I’m not afraid of you, I don’t hate you. I don’t even know you. No Iranian ever did me no harm. I never even met an Iranian … Just one in Paris, in a museum. Nice dude. I see sometime here, on the TV, an Iranian. He is talking about war. I’m sure he does not represent all the people of Iran. If you see someone on your TV talking about bombing you, be sure he does not represent all of us. I’m not an official representative of my country. I’m a father and a teacher.

I know the streets of my town, I talk with my neighbours, my family, my students, my friends and in the name of all these people, we love you. We mean you no harm. On the contrary, we want to meet, have some coffee and talk about sports. To all those who feel the same, share this message and help it reach the Iranian people.”

Within hours tens of Israelis posted their own pictures with the same message. After 24 Hours messages from Iran started pouring in. Moved to tears, people wrote back: “We love you too.” After one week there were more than 7,000 likes on Ronny and Michal’s Facebook page.

‫ בזמן שממשלת ישראל‬,‫ערב אחד‬ ‫וממשלת איראן חידשו את הכרזות‬ 41-‫ רוני אדרי בן ה‬,‫המלחמה זו על זו‬ ‫ מעצבים גרפים‬,‫ואישתו מיכל תמיר‬ ‫ העלו‬,‫ומרצים המתגוררים בתל אביב‬ .‫פוסטר לעמוד הפייסבוק שלהם‬ ,‫הפוסטר הכיל תמונה של רוני עם בתו‬ ‫ ואת המסר‬,‫מחזיקים את דגל ישראל‬ ‫ אנחנו לעולם‬,‫ “איראנים‬:‫הכתוב הבא‬ ‫ אנחנו‬.‫לא נפציץ את מדינתכם‬ .”‫אוהבים אתכם‬ ‫ הממוען‬,‫רוני צירף לפוסטר מכתב אישי‬ ‫ בו הוא שיתף את תקוותו‬,‫לאיראנים‬ ‫לעצור את המלחמה עם איראן‬ ‫ כל‬- ‫באמצעות היכרות עם הצד השני‬ .‫ על ידי התחלת שיח‬,‫זאת בפשטות‬

One evening, as the governments of Israel and Iran renewed their calls to war, 41 year old Ronny Edry and his wife Michal Tamir, graphic designers and teachers living in Tel Aviv, uploaded a poster to their Facebook page. The poster was a photo of Ronny with his daughter holding the Israeli flag. The written message: “Iranians, we will never bomb your country. We love you.”

Ronny attached a personal letter to the poster, addressed to the Iranian people, sharing his wish to stop a war with Iran by getting to know the other side – all by simply starting a conversation.

Student exchange in Germany - About my experience in Mainz during one semester of studies, in which this magazine was created, about coping with foreign language and culture.

Ziv Koren is a well-known Israeli photographer. In our photo series we are proud to show an impression of Israel.

In our interview we talk to Katrin Brüggemann who has written a book about Hebrew graphic design and the challenge of designing with combination of different writing systems.

Chaim Machlev moved from Tel Aviv to Berlin to become a tattoo artist.

Work freelance and independent but alone? Not a must! Discover the Potential of the co working space.

At the Waldorf School in Germany students are taught to dance their names and other words. Take a look at the dancing alphabet.

.‫ צלם עיתונות ישראלי מוכר‬- ‫זיו קורן‬ ‫בסדרת התמונות שאפנו להציג תערובת‬ .‫המעניקה התרשמות כללית מישראל‬

‫ שכתבה ספר‬,‫ריאיון עם קתרין ברוגמן‬ ‫בנושא עיצוב גרפי ישראלי והאתגרים‬ ‫בעיצוב עם שילוב של מערכות כתב‬ .‫ כפרוייקט הגמר של לימודיה‬,‫שונות‬

‫חיים מחלב עבר מתל אביב לברלין כדי‬ .‫להגשים חלום ולהפוך לאמן קעקועים‬

‫לעבוד כפרילנס ובצורה עצמאית אבל‬ ‫לבד? לא חובה! גלו את הפוטנציאל‬ .‫הטמון במרחבי העבודה המשותפים‬

‫ מלמדים‬,‫בבית הספר וולדורף בגרמניה‬ ‫את התלמידים לרקוד את השמות שלהם‬ ‫ העיפו מבט באלפבית‬.‫ומילים נוספות‬ .‫המרקד שיצרנו עבורכם‬

Going to Germany!

‫ על החוויות‬- ‫חילופי סטודנטים בגרמניה‬ ‫שעברו עליי במיינץ במשך סמסטר של‬ ‫ על‬,‫ במסגרתו נוצר גם מגזין זה‬,‫לימודים‬ .‫התמודדות עם שפה ותרבות זרה‬

!‫נוסעים לגרמניה‬

‫חילופי סטודנטים‬ ‫בגרמניה‬ ‫נקודות‬ - ‫לקווים‬ ‫חיים מחלב‬ ‫עצמאים‬ - ‫ביחד‬ ‫היימטהפן‬

82 54 46

- ‫זיו קורן‬ ‫צלם עיתונות‬ ‫ריקוד‬ ‫מאורגן‬

74 38

- ‫אלפבית‬ ‫קתרין ברוגמן‬

26 16

Imprint

‫חותם‬

Editorial

‫ישראל אוהבת‬ ‫את איראן‬

‫מאמר מערכת‬

‫מכתבים‬ ‫מאויירים‬

A poster on facebook by Ronny Edry changes enemies to friends in the Israeli Iranian conflict.

Two illustrators and designers, one from Israel and one from Germany, write to each other without words.

The artist Jonathan Harris makes the chaos of the world’s human feelings visual in his new project “We Feel fine”.

Max explores the world of gestures in Germany and Israel. See and learn what he found.

We talked to Fabian Harb, a graphic and font designer from Switzerland, about his work and his flag font.

‫מחוות ידיים‬ ‫גרמניות‬

‫פוסטר שהופץ בפייסבוק של רוני אדרי‬ ‫התחיל תהליך של התקרבות בלתי צפויה‬ ‫ והפך אוייבים‬,‫בין ישראלים לאיראנים‬ .‫בכפייה לחברים‬

‫ אחד מישראל‬,‫שני מאיירים ומעצבים‬ ‫ כותבים האחד לשניה‬,‫ואחת מגרמניה‬ .‫מכתבים ללא מילים‬

‫האמן ג’ונתן האריס מערבב ומסדר את‬ ‫רגשות העולם בצורה ויזואלית בפרוייקט‬ .”we feel fine“ ‫החדש שלו‬

‫מקס מסייר בעולם מחוות הידיים‬ .‫בגרמניה וישראל ומביא אותן אלינו‬ .‫הסתכלו וראו מה הוא גילה‬

‫ מעצב גרפי‬,‫ריאיון עם פביאן הארב‬ ‫ על העבודה שלו ועל‬,‫וטיפוגרף משווייץ‬ .‫פונט הדגלים שיצר‬

‫מרגישים בסדר‬ ‫עם ג‘ונתן האריס‬

‫מאמרים‬

‫סדרת תמונות‬ ‫ איורים‬/

‫האלפבית‬ - ‫הימי‬ ‫פביאן הארב‬

‫ריאיונות‬

To lead you through the magazine Common Ground marks different sorts of content due to a system of gaps. One gap marks all of our articles, two gaps stand for a dialogue or interview and the long gap characterises illustrations and photo series.

‫ בעזרת‬.‫המגיעה מבית הספר וולדורף‬ ‫ תמיר מישראל‬,‫המעצבים והמאיירים‬ ‫ חקרנו את רעיון‬,‫וברנדט מגרמניה‬ ‫ הם כתבו‬.‫המכנה המשותף בפעולה‬ ‫האחד לשניה מכתבים ללא מילים אלא‬ ‫ תקשורת בדרכים שונות‬.‫רק באיורים‬ .‫יכולה לעיתים לחולל שינוי של ממש‬ we feel" ‫ יוצר הפרוייקט‬,‫ג'ונתן האריס‬ ‫ מביא לצורה ויזואלית‬,‫" לדוגמה‬fine ‫את רגשות העולם ומאפשר לנו לגדול‬ ‫ נציג פוסטר שעיצב‬,‫ ולבסוף‬.‫ביחד‬ ,‫והפיץ בפייסבוק רוני אדרי מישראל‬ ‫שהשפיע על היחסים בין ישראלים‬ .‫ והפך אויבים לחברים‬,‫לאיראנים‬ ‫כעת הזמן הנכון לכמה מילים אחרונות‬ ‫ הדבר המעניין ביותר‬.‫על הקבוצה שלנו‬ ‫הוא שבהתחלה חשבנו שזו תהיה‬ ‫משימה קשה ביותר למצוא נושאים‬ ‫ אין עוד‬.‫המחברים בין גרמניה לישראל‬ ‫מגזין שמחבר את שתי המדינות האלו‬ ‫ אבל מהר מאוד גילנו‬.‫כנושא עד כה‬ ‫שיש יותר מה לומר ויותר מה לחקור‬ ‫ מערכות הכתב‬,‫ בנוסף‬.‫ממה שחשבנו‬ ‫השונות של עברית ולטינית היוו אתגר‬ ‫גדול עבורנו מכיוון שלא רק השתמשנו‬ .‫בגרמנית ובעברית אלא גם באנגלית‬ ‫דבר שנתן לנו סוג של הבנה ל"אי" הקטן‬ ‫ שהוא המקום‬,‫של העיצוב הישראלי‬ ‫היחיד בעולם בו אנשים משתמשים‬ ‫ חווינו‬.‫בשילוב הנ"ל של מערכות כתב‬ ‫ ואנחנו רוצים‬,‫חוויה שלא תסולא בפז‬ !‫ תהנו‬.‫לחלוק אותה איתכם‬

the Waldorf School’s letter dancing. With the illustrators and designers Tamir from Israel and Bernadette from Germany we wanted to see our idea of common ground in practice. They wrote to each other without words but in letter illustrations. Communication in various ways can sometimes make a real difference. Jonathan Harris’s We Feel fine website for example visualising the emotions of the world lets us grow together. And finally we show a poster by Ronny Edry from Israel that changed enemies to friends and had a huge effect on the Israeli-Iranian conflict.

Now the time is right for some final words on our team. The most interesting thing is that at first we thought it would be a huge task to find topics that connect Germany and Israel. There is no other magazine that combined both countries as a subject so far. But soon we discovered that there is more to say and more to explore than we thought. Also the different script systems of Hebrew and Latin were a big challenge for us as we did not only use German and Hebrew but also English. This gave us an understanding for the small island of Israeli design which is the only place in the world where people use this combination of script systems. We made an invaluable experience which we want to share with you. enjoy!

‫מאמר מערכת‬ ‫ אנו‬.‫לאנשים יצירתיים בכל גרמניה‬ ‫ מרחב‬,‫מסיירים בתוך מרחב אחד שכזה‬ :‫עבודה שיתופי קרוב למיקומנו במיינץ‬ ‫ צלם‬,‫ בניגוד לכך‬.‫היימטהפן בויזבאדן‬ .‫העיתונות הידוע זיו קורן מטייל בעולם‬ ‫סדרת תמונות של עבודותיו בישראל‬ .‫עוזרת לקבל מבט פנימי לחיים בישראל‬ ,‫בנוסף אנחנו מציגים את חיים מחלב‬ ‫שעבר מתל אביב לברלין כדי להגשים‬ ‫ תפיסתו‬.‫חלום ולהפוך לאמן קעקועים‬ ‫של הגוף האנושי מובילה למערכת‬ .‫יחסים מיוחדת ביותר עם לקוחותיו‬ ‫עיסוק בנושא העיצוב בצורה יותר עמוקה‬ ‫ומקיפה מתבטא בריאיון עם קתרין‬ ‫ שחקרה בספרה "אלפבית" את‬,‫ברוגמן‬ ‫העיצוב הגרפי העברי מנקודת מבט‬ ‫ והאתגרים שבשימוש‬,‫של אירופאית‬ ‫ הזדמנות‬.‫במערכות כתב שונות‬ ‫נוספת עבורנו לקבל תובנות עמוקות‬ ,‫יותר הייתה חברתנו ללימודים‬ ‫ המעבירה בימים אלו חילופי‬,‫אלכס‬ ,‫ נטע‬,‫ באותו נושא‬.‫סטודנטים בישראל‬ ‫ נמצאת‬,‫חברת הקבוצה שלנו מישראל‬ ‫ שתיהן כתבו וסיפרו על‬.‫כאן במיינץ‬ ‫ההתרשמות שלהן מהלימודים והחיים‬ .‫בארץ ותרבות שונה‬ ‫בנוסף לשתי המדינות בהן אנו עוסקים‬ ‫ הצגנו סוגים של דרכי‬,‫בפרק הראשי‬ .‫תקשורת אלטרנטיביים בפרק המשני‬ ‫מקס חקר ומציג מחוות ידיים אופייניות‬ ‫ קיימנו ריאיון עם‬,‫לישראל ולגרמניה‬ ‫ שפיתח פונט לאלפבית‬,‫פביאן הארב‬ ‫ בנוסף לכך אנו מציגים הצצה‬.‫הימי‬ ‫קצרה אל תוך שיטת לימוד וריקוד‬

ties and potential to creatives all over Germany. So we take a small tour of one particular co-working space very close to us here in Mainz: the Heimathafen in Wiesbaden. Contrary to that the wellknown Israeli photographer Ziv Koren travels the world. A photo series of his works in Israel help us to get an insight into life in Israel. Also we hear about Chaim Machlev who moved from Tel Aviv to Berlin to become a tattoo artist. His perception of the human body leads to a very special relationship to his clients. To dive into the design field a little more we talked to Katrin Brüggemann who explores Hebrew graphic design and the challenge of using different script systems in her book Alefbet. Another opportunity for us to have a deeper insight was a friend of us, Alex, who is spending an exchange semester in Israel at the moment. At the same time Neta, our team member from Israel, is here in Mainz. Bother of them told us about their impression of studying in a different culture.

Additional to our two countries in the main chapter we introduce ways of alternative communication in the sub chapter. Beginning with Max teaching us hand signals in Israel and Germany we further on talk to the type designer Fabian Harb who developed a font for the nautical alphabet. As well as that we give a short introduction into

!Common ground ‫ברוכים הבאים ל‬ ,‫מגזין השואף להביא לקרבה בין אנשים‬ .‫על בסיס המכנה המשותף שביניהם‬ ‫בכל גיליון אנו משלבים ביחד שתי‬ ‫תרבויות שונות משתי ארצות שונות‬ .‫ורואים מה מתרחש ביניהן‬ ‫בגיליון הראשון אנו מציגים את גרמניה‬ ‫ עבורנו השילוב היה ברור‬.‫וישראל‬ ‫ שכן הקבוצה שלנו מורכבת‬,‫מאליו‬ ‫משני סטודנטים גרמנים וסטודנטית‬ .‫מישראל ששמחנו "לקבל" בספטמבר‬ ‫זו הסיבה שבחרנו בתור התחלה להעיף‬ ‫מבט יותר קרוב בעולם היצירתי והחיים‬ .‫בשתי המדינות הללו‬ ‫הרעיון של מרחבי עבודה משותפים‬ ‫מביא לאפשרויות חדשות ופוטנציאל‬

Welcome to Common Ground! This magazine wants to bring people together, let them grow closer and meet on a common ground. In each issue we lump together two different countries and see what happens. Now in our first issue we present Germany and Israel. To us this combination was obvious. Our team consists of two design students from Germany and one from Israel we were happy to welcome in September. This is why we take a closer look at the creative world and life in both countries.

The idea of co-working spaces brings new possibili-

Imprint Publishing, Editorship, Art Direction, Layout + Sales Max Seifert, Neta Sela, Charly Blödel In Collaboration with Bernadette Diemer, Tamir Pomerantz, Fabian Harb, Takumi Naka, Ziv Koren, Katrin Brüggemann, Alexandra Wilhelm Print & Fonts Index Digital, Wiesbaden in Atlas, Fira Sans OT and Marion

Text and Picture credits in Order of Appearance “Editorial” written by Charly Blödel, translated by Charly Blödel and Neta Sela. “Israel loves Iran” written by Neta Sela, translated by Charly Blödel, images from https://www.facebook.com/ IsraelLovesIran. “Letter Illustrations” introduction written by Charly Blödel, translated by Charly Blödel and Neta Sela, illustrations by Bernadette Diemer and Tamir Pomerantz. “We Feel fine with Jonathan Harris” written by Charly Blödel, translated by Charly Blödel and Neta Sela, images from www.wefeelfine. org/gallery.

“Learning hand signals with Max” introduction written by Max Seifert, translated by Max Seifert and Neta Sela, illustrations by Max Seifert. “Fabian Harb — The nautical alphabet” written by Fabian Harb, translated by Max Seifert and Neta Sela, illustrations using FH Flag One by Max Seifert. “Tidy Dancing” introduction written by Paul Mielke and Max Seifert, translated by Max Seifert and Neta Sela, photos by Max Seifert with Takumi Naka. “Together independent” written by Charly Blödel, translated by Charly Blödel and Neta Sela, images from www.flickr.com/photos/ heimathafenwiesbaden and

www.schischiundheititei.de/ index.php/heimathafenahoi. “Dots to Lines — Chaim Machlev” written by Tom Abbott, translated by Charly Blödel and Neta Sela, images from www.instagram. com/dotstolines. “Ziv Koren” introduction written by Neta Sela, translated by Charly Blödel and Neta Sela, photos by Ziv Koren. “Germany in Israel” written by Alexandra Wihelm, translated by Charly Blödel and Neta Sela, images by Alexandera Wilhelm. “Israel in Germany” written by Neta Sela, translated by Max Seifert and Neta Sela, images by Neta Sela. We hope you enjoy and meet on a common ground!

Common Ground - ‫נקודות לקווים‬ ‫חיים מחלב‬ Chaim Machlev moving to Berlin to become a tattoo artist

- ‫אלפבית‬ ‫קתרין ברוגמן‬ The first book on Hebrew graphic design

No.1 / Jan 2014 / 10€

‫דגל מס’ אחד‬ The first font to resemble the nautical alphabet by Fabian Harb

‫זיו קורן‬ A unique impression of Israel by the well-known photographer