CHAPITRE 1 .1.Ceci se passa à l'époque de A'hachvéroch, le même A'hachvéroch qui régnait, de Hodou jusqu'à Kouch, sur cent vingt sept provinces. 2. A cette époque, alors que le roi A'hachvéroch siégeait sur son trône royal, qui se trouvait à Chouchan, la capitale, 3. durant la troisième année de son règne, il fit un festin pour tous ses ministres et ses serviteurs, l'armée de Perse et de Médie, les nobles et tous les ministres des provinces à son service. 4. Pendant de nombreux jours, cent quatre vingt jours, il exhiba l'opulence glorieuse de son royaume et la splendide beauté de sa majesté. 5. Quand ces jours parvinrent à leur terme, le roi fit un festin de sept jours, dans les cours du jardin du palais royal, pour tout le peuple de Chouchan à la fois, les nobles comme les hommes du commun. 6. Il y avait des tentures blanches, vertes et bleues, qui étaient attachées, par des cordes de lin et de la laine pourpre, à des piliers d'argent et à des colonnes de marbre. Il y avait des divans d'or et d'argent, sur un parterre d'albâtre et de marbre, ayant la forme de rangées et de cercles. 7. Des boissons étaient servies dans des récipients en or, des vases de formes diverses. Le vin royal coulait en abondance, comme il sied au roi. 8. La boisson était introduite par la loi, sans contrainte, selon l'ordre que le roi avait donné aux majordomes de sa maison, celui d'exaucer le souhait de chacun. 9. La reine Vachti fit également une fête pour les femmes, dans le palais royal du roi A'hachvéroch. 10. Au septième jour, alors que le cœur du roi était réjoui par le vin, il ordonna à Mehouman, Bizeta, 'Harvona, Bigta, Avagta, Zeitar et 'Harkas, les sept chambellans qui servaient le roi A'hachvéroch, 11. d'amener la reine Vachti devant le roi, portant la couronne royale, afin de montrer sa beauté aux nations et aux ministres, car elle était réellement belle. 12. Mais, la reine Vachti refusa d'apparaître, sur l'ordre du roi transmis par les chambellans. Le roi fut saisie d'une grande furie et sa colère brûla en lui. 13. Le roi se concerta avec les sages, ceux qui avaient connaissance des moments, car ainsi était l'usage du roi, qui soumettait de telles questions à ceux qui étaient versés en chaque loi et en chaque statut. 14. Les plus proches de lui étaient Carchena, Sheitar, Admata, Tarshish, Meres, Marsena et Memou'han. Ceux-ci étaient les sept ministres de Perse et de Médie, qui avaient accès au roi et se trouvaient au rang le plus élevé du royaume. 15. Il leur demanda : « Par la loi, que doit-on faire à la reine Vachti qui n'a pas obéi à l'ordre du roi, transmis par les chambellans ? » 16. Memou'han déclara devant le roi et les ministres : « Ce n'est pas uniquement envers le roi que la reine Vachti a mal agi, mais contre tous les ministres et toutes les nations, dans toutes les provinces du roi A'hachvéroch. 17. Quand le comportement de la reine parviendra à toutes les femmes, les maris seront amoindris à leurs yeux, car elles diront : “Le roi A'hachvéroch a ordonné que la reine Vachti soit conduite devant lui, mais elle n'est pas venue”. 18. Ce même jour, les femmes nobles de Perse et de Médie, qui auront eu connaissance du comportement de la reine, le répéteront à tous les nobles du roi. La disgrâce et la colère seront grandes. 19. Si le roi l'accepte, qu'il promulgue un édit royal et qu'il soit écrit dans les lois de Perse et de Médie, sans qu'il soit possible de le révoquer, que la reine Vachti ne peut plus paraître devant le roi A'hachvéroch. Et, que le roi transmette son titre royale à une autre femme, qui sera meilleure qu'elle. 20. Le décret du roi, qu'il proclamera, sera entendu dans tout son royaume, car il sera effectivement important. Ainsi, toutes les femmes respecteront leur mari, les nobles comme les hommes du commun. » 21. L'idée plut au roi et aux ministres. Le roi suivit le conseil de Memou'han. 22. Il envoya des lettres dans toutes les provinces du roi, à chaque province selon son écriture et à chaque nation selon sa langue, pour dire que chaque homme devait être le maître, dans sa maison et parler le langage de sa nation.
Page 2
ֲשר ִקד ָּשנּו ב ִמצותָּ יו וצִ ּוָּנּו עַ ל ִמק ָּרא מגִ לָּה (אמן): בָּ רּוְך אַ ָּתה י-הוָּה אֹ -להֵ ינּו מֶ לְֶך הָּ עולָּם .א ֶ נִסים לַאֲ בותֵ ינּו בַ י ִָּמים הָּ הֵ ם בַ זמַ ן הַ זֶה (אמן): שה ִ בָּ רּוְך אַ ָּתה י-הוָּה אֹ -להֵ ינּו מֶ לְֶך הָּ עולָּםֶ .שעָּ ָּ שהֶ חיָּנּו ו ִקימָּ נּו ו ִהגִ יעָּ נּו לִ זמַ ן הַ זֶה (אמן): בָּ רּוְך אַ ָּתה י-הוָּה אֹ -להֵ ינּו מֶ לְֶך הָּ עולָּםֶ .
פרק א
א וַיְ ִהי ,בִ ימֵ י ֲאחַ ְשוֵרֹוש :הּוא אֲ חַ ְשוֵרֹוש ,הַ ּמל ְֵֹּך מֵ הדֹּ ּו וְ ַעד ּכּוש שֶׁ בַ ע וְ עֶׁ ְש ִרים ּומֵ אָ הְ ,מ ִדינָה .ב בַ י ִָמים, הָ הֵ ם ּכְ שֶׁ בֶׁ ת הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֲ חַ ְשוֵרֹושַ ,על ּכִ סֵ א מַ לְ כּותֹוֲ ,אשֶׁ ר ,בְ שּושַ ן הַ בִ ָירה .ג בִ ְשנַת שָ לֹוש ,לְ מָ לְ כֹו ,עָשָ ה עשר ִמ ְשתֶׁ ה ,לְ כָל שָ ָריו ַועֲבָ דָ יו :חֵ יל פ ַָרס ּומָ דַ י ,הַ פ ְַר ְת ִמים וְ שָ ֵרי הַ ְּמ ִדינֹות לְ ָפנָיו .ד בְ הַ ְראתֹּ ֹו ,אֶׁ ת ֶׁ ֹּ ּומאַ ת יֹום .ה ּובִ ְמלֹואת הַ י ִָמים הָ אֵ לֶׁה, ּכְ בֹוד מַ לְ כּותֹו ,וְ אֶׁ ת יְ קָ רִ ,תפְ אֶׁ ֶׁרת גְ דּולָתֹו; י ִָמים ַרבִ יםְ ,שמֹונִ ים ְ עָשָ ה הַ ּמֶׁ לְֶׁך לְ כָל הָ עָ ם הַ נִ ְמצְ ִאים בְ שּושַ ן הַ ִב ָירה לְ ִמגָדֹול וְ ַעד קָ טָ ן ִמ ְשתֶׁ ה ִשבְ ַעת י ִָמים :בַ חֲצַ ר ,גִ נַת ּות ֵכלֶׁת ,אָ חּוז בְ חַ ְבלֵי בּוץ וְ אַ ְרגָמָ ן ,עַל גְ לִ ילֵי כֶׁסֶׁ ף ,וְ ַעּמּודֵ י שֵ ש; ִמּטֹות זָהָ ב בִ יתַ ן הַ ּמֶׁ לְֶׁך .ו חּור ּכ ְַרפַ ס ְ סח ֶׁרת .ז וְ הַ ְשקֹות בִ כְ לֵי זָהָ ב ,וְ כֵלִ ים ִמּכֵלִ ים שֹונִ ים; וְ יֵין מַ לְ כּות ָרב, ָוכֶׁסֶׁ ף ,עַל ִרצְ ַפת בַ הַ ט וָשֵ ש וְ דַ ר וְ ָֹּ אנֵסּ :כִ י כֵן יִ סַ ד הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,עַ ל ּכָל ַרב בֵ יתֹו ַלעֲשֹותּ ,כִ ְרצֹון ִאיש ו ִָאיש .ט ּכְ יַד הַ ּמֶׁ לְֶׁך .ח וְ הַ ְש ִתיָה כַדָ ת ,אֵ ין ֹּ גַם ו ְַש ִתי הַ ּמַ לְ ּכָה ,ע ְָשתָ ה ִמ ְשתֵ ה נ ִָשים בֵ ית ,הַ ּמַ לְ כּות ,אֲשֶׁ ר ,לַּמֶׁ לְֶׁך אֲ חַ ְשוֵרֹוש .י בַ יֹום ,הַ ְשבִ יעִ יּ ,כְ טֹוב יסים ,הַ ְמשָ ְר ִתים לֵב הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,בַ יָיִ ן אָ מַ ר לִ ְמהּומָ ן בִ ְזתָ א חַ ְרבֹונָא בִ גְ תָ א ַו ֲאבַ גְ תָ א ,זֵתַ ר וְ כ ְַרּכַסִ ,שבְ ַעת הַ סָ ִר ִ אֶׁ ת פְ נֵי הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֲחַ ְשוֵרֹוש .יא לְ הָ בִ יא אֶׁ ת ו ְַש ִתי הַ ּמַ לְ ּכָה ,לִ פְ נֵי הַ ּמֶׁ לְֶׁך בְ כֶׁתֶׁ ר מַ לְ כּות :לְ הַ ְראֹות הָ ַע ִּמים וְ הַ שָ ִרים אֶׁ ת יָפְ יָּהּ ,כִ י טֹובַ ת מַ ְראֶׁ ה הִ יא .יב ו ְַתמָ אֵ ן הַ ּמַ לְ ּכָה ו ְַש ִתי ,לָבֹוא בִ ְדבַ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁךֲ ,אשֶׁ ר ,בְ יַד ידעֵי הָ עִ ִתיםּ :כִ י כֵןְ ,דבַ ר יסים; וַיִ קְ צףֹּ הַ ּמֶׁ לְֶׁך ְמאדֹּ ַ ,וחֲמָ תֹו בָ ע ֲָרה בֹו .יג וַיאֹּ מֶׁ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁךַ ,ל ֲח ָכ ִמים ְ ֹּ הַ סָ ִר ִ יד ֵעי דָ ת ו ִָדין .יד וְ הַ קָ רבֹּ אֵ לָיוּ ,כ ְַר ְשנָא שֵ תָ ר אַ ְדמָ תָ א תַ ְר ִשיש ,מֶׁ ֶׁרס מַ ְר ְסנָאְ ,ממּוכָן הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,לִ פְ נֵיּ ,כָל ְ ֹּ אשנָה ,בַ ּמַ לְ כּות .טו ּכְ דָ ת ,מַ ה ַלעֲשֹות ,בַ ּמַ לְ ּכָה, ראי פְ נֵי הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,הַ ישְֹּ ִבים ִר ֹּ ִשבְ ַעת שָ ֵרי ָפ ַרס ּומָ דַ יֹּ ֵ , (ממּוכָן), יסים .טז וַיאֹּ מֶׁ ר מומכן ְ ו ְַש ִתי עַ ל ֲאשֶׁ ר ל ֹּא עָ ְשתָ ה ,אֶׁ ת מַ ֲאמַ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֲחַ ְשוֵרֹוש ,בְ יַד ,הַ סָ ִר ִ לִ פְ נֵי הַ ּמֶׁ לְֶׁך וְ הַ שָ ִרים ,ל ֹּא עַ ל הַ ּמֶׁ לְֶׁך לְ בַ דֹו ,עָוְ תָ ה ו ְַש ִתי הַ ּמַ לְ ּכָהּ :כִ י עַ ל ּכָל הַ שָ ִרים ,וְ עַ ל ָּכל הָ ַע ִּמים, אֲשֶׁ ר ,בְ כָל ְמ ִדינֹות הַ ּמֶׁ לְֶׁך ֲאחַ ְשוֵרֹוש .יז ּכִ י יֵצֵ א ְדבַ ר הַ ּמַ לְ ּכָה ַעל ּכָל הַ נ ִָשים ,לְ הַ בְ זֹות בַ עְ לֵיהֶׁ ן בְ עֵינֵיהֶׁ ן: בְ אָ ְמ ָרם ,הַ ּמֶׁ לְֶׁך ֲאחַ ְשוֵרֹוש אָ מַ ר לְ הָ בִ יא אֶׁ ת ו ְַש ִתי הַ ּמַ לְ ּכָה לְ ָפנָיו וְ ל ֹּא בָ אָ ה .יח וְ הַ יֹום הַ זֶׁה תאֹּ מַ ְרנָה שָ רֹות פָ ַרס ּומָ דַ יֲ ,אשֶׁ ר שָ ְמעּו אֶׁ ת ְדבַ ר הַ ּמַ לְ ּכָה ,לְ כל ֹּ ,שָ ֵרי הַ ּמֶׁ לְֶׁך; ּוכְ דַ י ,בִ זָיֹון וָקָ צֶׁ ף .יט ִאם עַ ל הַ ּמֶׁ לְֶׁך טֹוב ,יֵצֵ א ְדבַ ר מַ לְ כּות ִמלְ ָפנָיו ,וְ יִ ּכָתֵ ב בְ דָ תֵ י פ ַָרס ּומָ דַ י ,וְ ל ֹּא ַיעֲבֹור :אֲ שֶׁ ר ל ֹּא תָ בֹוא ו ְַש ִתי ,לִ פְ ֵני הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֲחַ ְשוֵרֹושּ ,ומַ לְ כּותָ ּה יִ תֵ ן הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,לִ ְרעּותָ ּה הַ ּטֹובָ ה ִמּמֶׁ נָה .כ וְ נִ ְשמַ ע פִ ְתגָם הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֲשֶׁ ר ַיעֲשֶׁ ה בְ כָל מַ לְ כּותֹוּ ,כִ י ַרבָ ה הִ יא; וְ כָל הַ נ ִָשים ,יִ ְתנּו יְ קָ ר לְ בַ עְ לֵיהֶׁ ן לְ ִמגָדֹול ,וְ עַד קָ טָ ן .כא וַיִ יטַ ב ,הַ דָ בָ ר ,בְ עֵינֵי הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,וְ הַ שָ ִרים; ַו ַי ַעש הַ ּמֶׁ לְֶׁךּ ,כִ ְדבַ ר ְממּוכָן .כב וַיִ ְשלַח ְספ ִָרים ,אֶׁ ל ּכָל ְמ ִדינֹות הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֶׁ ל ְמ ִדינָה ּומדַ בֵ ר ּכִ לְ שֹון עַּמֹו. ּומ ִדינָה ּכִ כְ תָ בָ ּה ,וְ אֶׁ ל עַ ם וָעָם ּכִ לְ שֹונֹו :לִ הְ יֹות ּכָל ִאיש שרֵֹּ ר בְ בֵ יתֹוְ , ְ
Page 3
CHAPITRE 2 1. Après ces événements, lorsque la colère du roi A'hachvéroch s'apaisa, il se souvint de Vachti, de ce qu'elle avait fait et de ce qui avait été décrété, à son sujet. 2. Alors, les intendants du roi annoncèrent : « Que l'on recherche pour le roi de belles jeunes filles vierges 3. et que le roi nomme des officiers, dans toutes les provinces de son royaume, qui rassembleront toutes les belles jeunes filles vierges à Chouchan, la capitale, dans le harem, sous la responsabilité de Heigai, eunuque du roi, gardien des femmes. Et, qu'on leur donne des cosmétiques. 4. Ainsi, la jeune fille qui aura la faveur aux yeux du roi, deviendra reine à la place de Vachti. » Ce projet fut jugé positif par le roi et il agit ainsi. 5. Il y avait un homme juif à Chouchan, la capitale, dont le nom était Mordekhaï, fils de Yaïr, fils de Chimei, fils de Kish, de la tribu de Binyamin, 6. qui avait été exilé de Jérusalem, avec les bannis ayant été expatriés en même temps que Ye'honya, le roi de Judée que Nabuchodonosor, roi de Babylone, avait envoyé en exil. 7. Celui-ci avait élevé sa cousine Hadassa, également appelée Esther, car elle n'avait ni père, ni mère. La jeune fille était de bonne apparence et belle. Quand son père et sa mere moururent, Mordekhaï l'adopta, comme si elle était sa fille. 8. Quand l'ordre et le décret du roi furent connus, de nombreuses jeunes filles furent réunies à Chouchan, la capitale, sous la responsabilité de Heigai. Et, Esther fut également conduite au palais, à la charge de Heigai, le gardien des femmes. 9. La jeune fille trouva grâce à ses yeux et elle obtint sa bonté, de sorte qu'il se dépêcha de lui fournir des cosmétiques, des repas et les sept servantes devant lui être accordées par le palais. De même, il la transféra, avec ses servantes, dans les meilleurs quartiers du Harem. 10. Pendant ce temps, Esther ne divulguait pas son peuple et ses ancêtres, car Mordekhaï lui avait précisé qu'elle ne devait pas le faire. 11. Chaque jour, Mordekhaï allait et venait devant la cour du harem afin de voir comment allait Esther et ce qu'il advenait d'elle. 12. Quand arrivait le tour de chaque jeune fille de se rendre auprès du roi A'hachvéroch, après avoir effectué les douze mois de soins prescrits aux femmes, puisque, alors seulement, était achevée la période de leurs soins de beauté, six mois dans l'huile de myrrhe, puis six mois dans les parfums et les cosmétiques des femmes, 13. après quoi la jeune fille pouvait paraître devant le roi, on lui accordait tout ce qu'elle demandait pour l'accompagner du harem au palais. 14. Le soir, elle se rendait chez le roi et le matin, elle revenait dans le second harem, placé sous la responsabilité de Chaachgaz, l'eunuque du roi, gardien des concubines. Par la suite, elle ne retournait plus chez le roi, sauf si le roi le désirait, auquel cas elle serait nommément appelée. 15. Quand le moment vint pour Esther, fille d'Avi'haïl, l'oncle de Mordekhaï, qui l'avait prise pour fille, de se présenter devant le roi, elle ne demanda rien d'autre que ce que lui avait conseillé Heigai, l'eunuque du roi, gardien des femmes. Car, Esther trouvait grâce aux yeux de tous ceux qui la voyaient. 16. Esther fut conduite chez le roi A'hachvéroch, en son palais, pendant le dixième mois, qui est celui de Tévet, à la septième année de son règne. 17. Le roi aima Esther plus que toutes les autres femmes. Elle acquit sa faveur et sa grâce, plus que toutes les autres vierges. Il plaça la couronne royale sur sa tête et en fit sa reine, à la place de Vachti. 18. Puis, le roi fit un grand festin, pour tous ses ministres et ses serviteurs, le festin d'Esther. Il réduisit les impôts pour toutes les provinces et fit des présents, comme il sied au roi. 19. Lorsque les vierges furent réunies une seconde fois, Mordekhaï siégeait à la porte du roi. 20. Esther ne divulguait toujours pas ses ancêtres et son peuple, comme Mordekhaï le lui avait demandé. De fait, Esther suivait les instructions de Mordekhaï exactement comme elle le faisait quand il s'occupait d'elle. 21. En ces jours, alors que Mordekhaï siégeait près de la porte du roi, Bigtan et Teresh, deux chambellans du roi, parmi les gardes du seuil, s'emportèrent et ils envisagèrent d'assassiner le roi A'hachvéroch. 22. L'affaire fut connue de Mordekhaï et il en informa la reine Esther. Alors, Esther le fit savoir au roi, au nom de Mordekhaï. 23. On mena une enquête sur cette affaire et l'on s'aperçut que c'était vrai. Tous les deux furent pendus sur une potence et ceci fut inscrit dans le livre des chroniques, devant le roi.
Page 4
פרק ב שך ,חֲמַ ת הַ ּמֶׁ לְֶׁך ֲאחַ ְשוֵרֹוש ָזכַר אֶׁ ת ו ְַש ִתי וְ אֵ ת אֲשֶׁ ר עָשָ תָ ה ,וְ אֵ ת אֲ שֶׁ ר נִ גְ זַר א אַ חַ ר ,הַ ְדבָ ִרים הָ אֵ לֶׁהּ ,כְ ְ ֹּ ָעלֶׁיהָ .ב וַיאֹּ ְמרּו ַנע ֲֵרי הַ ּמֶׁ לְֶׁךְ ,משָ ְרתָ יו :יְ בַ קְ שּו לַּמֶׁ לְֶׁך נְ עָ רֹות בְ תּולֹות ,טֹובֹות מַ ְראֶׁ ה .ג וְ יַפְ קֵ ד הַ ּמֶׁ לְֶׁך פְ קִ ִידים ,בְ כָל ְמ ִדינֹות מַ לְ כּותֹו ,וְ יִ קְ בְ צּו אֶׁ ת ּכָל ַנע ֲָרה בְ תּולָה טֹובַ ת מַ ְראֶׁ ה אֶׁ ל שּושַ ן הַ בִ ָירה אֶׁ ל בֵ ית שמר הַ נ ִָשים; וְ נָתֹון ,תַ ְמרֻ קֵ יהֶׁ ן .ד וְ הַ ַנע ֲָרהֲ ,אשֶׁ ר ִתיטַ ב בְ עֵ י ֵני הַ ּמֶׁ לְֶׁך הַ נ ִָשים ,אֶׁ ל יַד הֵ גֶׁא ְס ִריס הַ ּמֶׁ לְֶׁך ֵֹּ ּושמֹו הּודי ,הָ יָה בְ שּושַ ן הַ בִ ָירה; ְ ִת ְמֹלְך ,תַ חַ ת ו ְַש ִתי; וַיִ יטַ ב הַ דָ בָ ר בְ עֵ ינֵי הַ ּמֶׁ לְֶׁךַ ,ויַעַ ש ּכֵן .ה ִאיש יְ ִ מָ ְר ֳּדכַי ,בֶׁ ן י ִָאיר בֶׁ ן ִש ְמעִ י בֶׁ ן קִ יש ִאיש יְ ִמינִ י .ו אֲשֶׁ ר הָ גְ לָהִ ,מירּושָ לַיִ ם ,עִ ם הַ גל ָֹּה אֲ שֶׁ ר הָ גְ לְ תָ ה ,עִ ם אמן אֶׁ ת הֲדַ סָ ה ,הִ יא אֶׁ ְסתֵ ר בַ ת דדֹּ ֹו ּכִ י אֵ ין יְ כָנְ יָה מֶׁ לְֶׁך יְ הּודָ ה אֲ שֶׁ ר הֶׁ גְ לָה ,נְ בּוכ ְַדנֶׁצַ ר מֶׁ לְֶׁך בָ בֶׁ ל .ז וַיְ הִ י ֵ ֹּ תאר ,וְ טֹובַ ת מַ ְראֶׁ הּ ,ובְ מֹות אָ בִ יהָ וְ ִאּמָ ּה ,לְ קָ חָ ּה מָ ְר ֳּדכַי לֹו לְ בַ ת .ח ַויְ ִהי, לָּה ,אָ ב וָאֵ ם; וְ הַ ַנע ֲָרה יְ ַפת ַ ֹּ בְ הִ שָ מַ ע ְדבַ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך וְ דָ תֹוּ ,ובְ הִ קָ בֵ ץ נְ עָ רֹות ַרבֹות אֶׁ ל שּושַ ן הַ בִ ָירה ,אֶׁ ל יַד הֵ גָי; ו ִַתלָקַ ח אֶׁ ְסתֵ ר אֶׁ ל בֵ ית שמר הַ נ ִָשים .ט ו ִַתיטַ ב הַ ַנע ֲָרה בְ עֵינָיו ,ו ִַתשָ א חֶׁ סֶׁ ד לְ ָפנָיו ,וַיְ בַ הֵ ל אֶׁ ת תַ ְמרּוקֶׁ יהָ וְ אֶׁ ת הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,אֶׁ ל יַד הֵ גַי ֵֹּ מָ נֹותֶׁ הָ לָתֵ ת לָּה ,וְ אֵ ת שֶׁ בַ ע הַ נְ עָ רֹות הָ ְראֻיֹות לָתֶׁ ת לָּה ִמבֵ ית הַ ּמֶׁ לְֶׁך; וַיְ שַ נֶׁהָ וְ אֶׁ ת ַנעֲרֹותֶׁ יהָ לְ טֹוב ,בֵ ית הַ נ ִָשים .י ל ֹּא הִ גִ ידָ ה אֶׁ ְסתֵ ר ,אֶׁ ת ַעּמָ ּה וְ אֶׁ ת מֹול ְַדתָ ּהּ :כִ י מָ ְר ֳּדכַי צִ ּוָה עָ לֶׁיהָ ,אֲשֶׁ ר ל ֹּא תַ גִ יד .יא ּובְ כָל יֹום ּובהַ גִ י ַע תרֹּ וָיֹום מָ ְר ֳּדכַי ִמ ְתהַ לְֵך ,לִ פְ נֵי חֲצַ ר בֵ ית הַ נ ִָשים :לָדַ ַעת אֶׁ ת ְשלֹום אֶׁ ְסתֵ רּ ,ומַ ה ֵיעָשֶׁ ה בָ ּה .יב ְ חדש ּכִ י ּכֵן יִ ְמלְ אּו, ַנע ֲָרה וְ ַנע ֲָרה לָבֹוא אֶׁ ל הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֲ חַ ְשוֵרֹושִ ,מקֵ ץ הֱיֹות לָּה ּכְ דָ ת הַ נ ִָשים ְשנֵים עָ שָ ר ֶׁ ֹּ יְ מֵ י ְמרּוקֵ יהֶׁ ןִ :ששָ ה חֳּדָ ִשים ,בְ שֶׁ מֶׁ ן הַ ּמרֹּ ,וְ ִששָ ה חֳּדָ ִשים בַ בְ שָ ִמיםּ ,ובְ תַ ְמרּוקֵ י הַ נ ִָשים .יג ּובָ ֶׁזה, הַ ַנע ֲָרה בָ אָ ה אֶׁ ל הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֵ ת ּכָל ֲאשֶׁ ר תאֹּ מַ ר יִ נָתֵ ן לָּה ,לָבֹוא עִ ּמָ ּהִ ,מבֵ ית הַ נ ִָשים ,עַד בֵ ית הַ ּמֶׁ לְֶׁך .יד שמר הַ פִ י ַלגְ ִשים: בקר הִ יא שָ בָ ה אֶׁ ל בֵ ית הַ נ ִָשים שֵ נִ י ,אֶׁ ל יַד שַ עַ ְשגַז ְס ִריס הַ ּמֶׁ לְֶׁךֹּ ֵ , בָ ע ֶֶׁׁרב ִהיא בָ אָ הּ ,ובַ ֶֹּׁ ּובהַ גִ י ַע תרֹּ אֶׁ ְסתֵ ר בַ ת ֲא ִביחַ יִ ל דדֹּ ל ֹּא תָ בֹוא עֹוד אֶׁ ל הַ ּמֶׁ לְֶׁךּ ,כִ י ִאם חָ פֵץ בָ ּה הַ ּמֶׁ לְֶׁך וְ נִ קְ ְראָ ה בְ שֵ ם .טו ְ מָ ְר ֳּדכַי אֲשֶׁ ר לָקַ ח לֹו לְ בַ ת לָבֹוא אֶׁ ל הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,ל ֹּא בִ קְ שָ ה דָ בָ ר ּכִ י ִאם אֶׁ ת אֲשֶׁ ר יאֹּ מַ ר הֵ גַי ְס ִריס הַ ּמֶׁ לְֶׁך, ראיהָ .טז ו ִַתלָקַ ח אֶׁ ְסתֵ ר אֶׁ ל הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֲ חַ ְשוֵרֹוש ,אֶׁ ל בֵ ית שמר הַ נ ִָשים; ו ְַתהִ י אֶׁ ְסתֵ ר נ ֵֹּשאת חֵ ן ,בְ עֵ ינֵי ּכָל ֶׁ ֹּ ֵֹּ חדש טֵ בֵ ת בִ ְשנַת שֶׁ בַ ע ,לְ מַ לְ כּותֹו .יז ַו ֶׁיאֱהַ ב הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֶׁ ת אֶׁ ְסתֵ ר ִמ ָּכל חדש הָ ע ֲִש ִירי ,הּוא ֶֹּׁ מַ לְ כּותֹו ,בַ ֶֹּׁ הַ נ ִָשים ,ו ִַתשָ א חֵ ן וָחֶׁ סֶׁ ד לְ ָפנָיו ִמּכָל הַ בְ תּולֹות; ַויָשֶׁ ם ּכֶׁתֶׁ ר מַ לְ כּות בְ ראֹּ שָ ּהַ ,וי ְַמלִ יכֶׁהָ תַ חַ ת ַו ְש ִתי .יח ַויַעַ ש הַ ּמֶׁ לְֶׁך ִמ ְשתֶׁ ה גָדֹול ,לְ כָל שָ ָריו ַועֲבָ דָ יו אֵ תִ ,מ ְשתֵ ה אֶׁ ְסתֵ ר; ַו ֲהנָחָ ה ל ְַּמ ִדינֹות עָ שָ ה ,וַיִ תֵ ן מַ ְשאֵ ת ישב בְ שַ ַער הַ ּמֶׁ לְֶׁך .כ אֵ ין אֶׁ ְסתֵ ר ,מַ גֶׁדֶׁ ת מֹו ַל ְדתָ ּה וְ אֶׁ ת ּכְ יַד הַ ּמֶׁ לְֶׁך .יט ּובְ הִ קָ בֵ ץ בְ תּולֹות ,שֵ נִ ית; ּומָ ְר ֳּדכַיֹּ ֵ , עַּמָ ּהַּ ,כ ֲאשֶׁ ר צִ ּוָה עָ לֶׁיהָ ,מָ ְר ֳּדכָי; וְ אֶׁ ת מַ ֲאמַ ר מָ ְר ֳּדכַי אֶׁ ְסתֵ ר ע ָֹּשהּ ,כַאֲ שֶׁ ר הָ יְ תָ ה בְ אָ ְמנָה ִאתֹו .כא בַ י ִָמים הָ הֵ םּ ,ומָ ְר ֳּדכַי יֹושֵ ב בְ שַ ַער הַ ּמֶׁ לְֶׁך; קָ צַ ף בִ גְ תָ ן וָתֶׁ ֶׁרש ְשנֵי סָ ִריסֵ י הַ ּמֶׁ לְֶׁךִ ,משמְֹּ ֵרי הַ סַ ף ,וַיְ בַ קְ שּו לִ ְשֹלחַ יָד ,בַ ּמֶׁ לְֶׁך ֲאחַ ְשוֵרשֹּ .כב וַיִ ּוָדַ ע הַ דָ בָ ר לְ מָ ְר ֳּדכַיַ ,ו ַיגֵד לְ אֶׁ ְסתֵ ר הַ ּמַ לְ ּכָה; וַתאֹּ מֶׁ ר אֶׁ ְסתֵ ר לַּמֶׁ ֶׁלְך,
Page 5
CHAPITRE 3 .1Après ces événements, le roi A'hachvéroch promut Haman, fils de Hamdata, l'Agaguite et l'éleva. Il plaça son siège au dessus de tous ses collègues ministres. 2. Tous les serviteurs du roi, à la porte du roi, s'inclinaient et se prosternaient devant Haman, car c'est ce que le roi avait ordonné, à son propos. Mais, Mordekhaï ne s'inclinait pas et ne se prosternait pas. 3. Les serviteurs du roi, à la porte du roi, demandèrent à Mordekhaï : « Pourquoi transgresses-tu le Commandement du roi ? » 4. Finalement, alors qu'ils lui formulaient cette remarque, jour après jour, mais qu'il ne les écoutait pas, ils en informèrent Haman, afin de voir si les mots de Mordekhaï perdureraient, car il leur avait dit qu'il ne se prosternerait jamais parce qu'il était Juif. 5. Quand Haman vit que Mordekhaï ne s'inclinait pas et ne se prosternait pas devant lui, Haman s'emplit de colère. 6. Mais, il pensa qu'il était dérisoire de tuer uniquement Mordekhaï, car on l'avait informé de la nation de Mordekhaï. Haman voulut exterminer tous les Juifs, peuple de Mordekhaï, dans tout le royaume de A'hachvéroch. 7. Pendant le premier mois, qui est celui de Nissan, pendant la douzième année du règne de A'hachvéroch, un Pour, c'est-à-dire un tirage au sort, fut fait devant Haman, pour chaque jour et pour chaque mois. Celui-ci désigna le douzième mois, celui d'Adar. 8. Haman dit au roi A'hachvéroch : « Il y a un peuple disséminé et éparpillé parmi les nations, à travers les provinces de ton royaume, dont les lois diffèrent de celles des autres peuples et qui n'obéit pas aux instructions du roi. Il n'est pas dans l'intérêt du roi de les tolérer. 9. Si le roi en est satisfait, qu'un décret soit émis pour les détruire et je paierai dix milles talents d'argents aux préposés, afin qu'ils les déposent dans les trésors du roi. » 10. Le roi ôta son sceau de sa main et le donna à Haman, fils de Hamdata, l'Agaguite, persécuteur des Juifs. 11. Le roi dit à Haman : « L'argent t'est donné pour que tu le gardes et la nation est à toi, pour en faire ce que bon te semble. » 12. Les scribes du roi furent convoqués, en le treizième jour du premier mois et tout ce que Haman commandait aux satrapes du roi, aux gouverneurs de chaque province, aux nobles de toutes les nations, fut consigné par écrit, pour chaque province selon son écriture et pour chaque nation selon sa langue. Ceci fut inscrit, au nom du roi A'hachvéroch et frappé du sceau royal. 13. Des lettres furent envoyées, par l'intermédiaire de courriers, dans toutes les provinces du roi, afin d'exterminer, d'assassiner et de détruire tous les Juifs, jeunes et vieux, enfants et femmes, en une seule journée, le treizième jour du douzième mois, qui est celui d'Adar et de les dépouiller de leurs possessions. 14. Des copies de cet édit devaient être érigées en loi, dans chaque province, clairement pour toutes les nations, afin que celles-ci soient prêtes pour cette date. 15. Les courriers furent hâtés par l'ordre du roi et la loi fut proclamée à Chouchan, la capitale. Puis, le roi et Haman s'assirent pour boire, alors que la cité de Chouchan était désemparée.
Page 6
פרק ג
א אַ חַ ר הַ ְדבָ ִרים הָ אֵ לֶׁה ,גִ דַ ל הַ ּמֶׁ לְֶׁך ֲאחַ ְשוֵרֹוש אֶׁ ת הָ מָ ן בֶׁ ן הַ ְּמדָ תָ א הָ אֲ גָגִ י וַיְ נ ְַשאֵ הּו; ַויָשֶׁ ם ,אֶׁ ת ּכִ ְסאֹו, ּומ ְשתַ חֲוִ ים לְ הָ מָ ן ּכִ י כֵן, ּכרֹּ עִ ים ִ מֵ עַלּ ,כָל הַ שָ ִרים ֲאשֶׁ ר ִאתֹו .ב וְ כָל ַעבְ דֵ י הַ ּמֶׁ לְֶׁך ֲאשֶׁ ר בְ שַ עַ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁךְ , צִ ּוָה לֹו הַ ּמֶׁ לְֶׁך; ּומָ ְר ֳּדכַי ל ֹּא יִ כְ ַרע ,וְ ל ֹּא יִ ְשתַ ֲחוֶׁה .ג וַיאֹּ ְמרּו ַעבְ דֵ י הַ ּמֶׁ לְֶׁךֲ ,אשֶׁ ר בְ שַ עַ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך לְ מָ ְר ֳּדכָי: מַ דּו ַע אַ תָ ה עֹובֵ ר ,אֵ ת ִמצְ וַת הַ ּמֶׁ לְֶׁך .ד וַיְ הִ י ,באמרם (ּכְ אָ ְמ ָרם) אֵ לָיו יֹום וָיֹום ,וְ ל ֹּא שָ מַ עֲ ,אלֵיהֶׁ ם; הּודי .ה ַוי ְַרא הָ מָ ן ּכִ י אֵ ין מָ ְר ֳּדכַי, ַויַגִ ידּו לְ הָ מָ ן ,לִ ְראֹות ֲה ַי ַע ְמדּו ִדבְ ֵרי מָ ְר ֳּדכַי ּכִ י ִהגִ יד לָהֶׁ םֲ ,אשֶׁ ר הּוא יְ ִ ּומ ְשתַ ֲחוֶׁה לֹו; וַיִ ּמָ לֵא הָ מָ ן ,חֵ מָ ה .ו וַיִ בֶׁ ז בְ עֵינָיו ,לִ ְשֹלחַ יָד בְ מָ ְר ֳּדכַי לְ בַ דֹו ּכִ י הִ גִ ידּו לֹו ,אֶׁ ת עַ ם ּכרֵֹּ ַע ִ חדש הּודים ֲאשֶׁ ר בְ כָל מַ לְ כּות אֲ חַ ְשוֵרֹוש עַ ם מָ ְר ֳּדכָי .ז בַ ֶֹּׁ מָ ְר ֳּדכָי; וַיְ בַ קֵ ש הָ מָ ן ,לְ הַ ְש ִמיד אֶׁ ת ּכָל הַ יְ ִ גֹורל לִ פְ נֵי הָ מָ ן, חדש נִ יסָ ן ,בִ ְשנַת ְשתֵ ים עֶׁ ְש ֵרה ,לַּמֶׁ לְֶׁך אֲ חַ ְשוֵרֹושִ :הפִ יל פּור הּוא הַ ָ הָ ִראשֹון ,הּוא ֶֹּׁ חדש אֲדָ ר .ח וַיאֹּ מֶׁ ר הָ מָ ן ,לַּמֶׁ לְֶׁך אֲ חַ ְשוֵרֹוש י ְֶׁשנֹו עַם אֶׁ חָ ד חדש ְשנֵים ָעשָ ר הּוא ֶֹּׁ חדש לְ ֶֹּׁ ִמיֹום לְ יֹום ּומֵ ֶֹּׁ שים, ּומפרָֹּ ד בֵ ין הָ ַע ִּמים ,בְ כל ֹּ ְמ ִדינֹות מַ לְ כּותֶׁ ָך; וְ דָ תֵ יהֶׁ ם שנֹּ ֹות ִמּכָל עָם ,וְ אֶׁ ת דָ תֵ י הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֵ י ָנם ע ִ ֹּ ְמ ֻפזָר ְ וְ לַּמֶׁ לְֶׁך אֵ ין שֹוֶׁה ,לְ הַ נִ יחָ ם .ט ִאם עַ ל הַ ּמֶׁ לְֶׁך טֹוב ,יִ ּכָתֵ ב לְ אַ בְ דָ ם; ַועֲשֶׁ ֶׁרת ֲאלָפִ ים ּכִ ּכַר ּכֶׁסֶׁ ף ,אֶׁ ְשקֹול עַל יְ דֵ י ע ֵֹּשי הַ ְּמלָאכָה ,לְ הָ בִ יא ,אֶׁ ל גִ נְ זֵי הַ ּמֶׁ לְֶׁך .י ַויָסַ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֶׁ ת טַ בַ עְ תֹו ,מֵ ַעל יָדֹו; וַיִ ְתנָּה ,לְ הָ מָ ן בֶׁ ן הּודים .יא וַיאֹּ מֶׁ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך לְ הָ מָ ן ,הַ ּכֶׁסֶׁ ף נָתּון לְָך; וְ הָ עָםַ ,לעֲשֹות בֹו ּכַּטֹוב בְ עֵינֶׁיָך. הַ ְּמדָ תָ א הָ ֲאגָגִ י צרֵֹּ ר הַ יְ ִ חדש הָ ִראשֹון ,בִ ְשלֹושָ ה עָ שָ ר יֹום בֹו ,וַיִ ּכָתֵ ב ּכְ כָל אֲשֶׁ ר צִ ּוָה הָ מָ ן אֶׁ ל ספ ֵרי הַ ּמֶׁ לְֶׁך בַ ֶׁ ֹּ יב וַיִ קָ ְראּו ְ ֹּ ּומ ִדינָה ּכִ כְ תָ בָ ּה וְ עַ ם ּומ ִדינָה וְ אֶׁ ל שָ ֵרי עַ ם ָועָםְ ,מ ִדינָה ְ אֲחַ ְשדַ ְרפְ נֵי הַ ּמֶׁ לְֶׁך וְ אֶׁ ל הַ פַחֹות ֲאשֶׁ ר עַ ל ְמ ִדינָה ְ ָועָם ּכִ לְ שֹונֹו :בְ שֵ ם הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֲ חַ ְשוֵרשֹּ נִ כְ תָ ב ,וְ נֶׁחְ תָ ם בְ טַ בַ ַעת הַ ּמֶׁ לְֶׁך .יג וְ נִ ְשלֹוחַ ְס ָפ ִרים בְ יַד הָ ָרצִ ים ,אֶׁ ל הּודים ִמ ַנ ַער וְ עַד זָקֵ ן טַ ף וְ נ ִָשים בְ יֹום אֶׁ חָ ד, ּכָל ְמ ִדינֹות הַ ּמֶׁ לְֶׁך לְ הַ ְש ִמיד ַלהֲרגֹּ ּולְ אַ בֵ ד אֶׁ ת ּכָל הַ יְ ִ ּוש ָללָם ,לָבֹוז .יד ַפ ְתשֶׁ גֶׁן הַ ּכְ תָ ב ,לְ הִ נָתֵ ן דָ ת בְ כָל חדש אֲדָ ר; ְ חדש ְשנֵים עָ שָ ר הּוא ֶֹּׁ בִ ְשלֹושָ ה עָ שָ ר לְ ֶֹּׁ ּומ ִדינָה ,גָלּוי ,לְ כָל הָ ַע ִּמים לִ הְ יֹות ע ֲִת ִדים ,לַיֹום הַ זֶׁה .טו הָ ָרצִ ים יָצְ אּו ְדחּופִ ים ,בִ ְדבַ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך, ְמ ִדינָה ְ וְ הַ דָ ת נִ ְתנָה ,בְ שּושַ ן הַ בִ ָירה; וְ הַ ּמֶׁ לְֶׁך וְ הָ מָ ן י ְָשבּו לִ ְשתֹות ,וְ הָ עִ יר שּושָ ן נָבֹוכָה
Page 7
CHAPITRE 4 .1Mordekhaï sut tout ce qui s'était passé. Aussi, Mordekhaï déchira-t-il ses vêtements en signe de deuil. Il revêtit un sac et des cendres. Et, il sortit dans la ville, gémissant à voix haute et amèrement. 2. Il parvint jusqu'à la porte du roi, car il est impropre de franchir la porte du roi en étant vêtu d'un sac. 3. Dans chaque province, là où parvenaient l'édit du roi et sa loi, il y avait un deuil profond parmi les Juifs, des jeûnes, des cris et des lamentations. Des sacs et des cendres furent répartis parmi les masses. 4. Les servantes et les chambellans d'Esther vinrent et lui dirent ce qui se passait. La reine en fut terrifiée. Elle envoya des vêtements desquels Mordekhaï pourrait se couvrir, mais il ne les accepta pas. 5. Esther convoqua Hata'h, l'un des chambellans du roi, qu'il avait affecté à son service. Elle lui ordonna de se rendre auprès de Mordekhaï afin de découvrir la signification de tout cela, ce dont il s'agissait. 6. Hata'h s'en alla chez Mordekhaï, sur la place de la ville qui se trouvait face à la porte du roi. 7. Mordekhaï lui fit part de tout ce qui lui était arrivé, de la somme d'argent que Haman avait promis de verser aux trésors royaux, en échange du droit d'exterminer les Juifs. 8. Il lui donna également une copie de la loi qui avait été promulguée à Chouchan, appelant à leur extermination, afin de la montrer à Esther et de lui dire ce qu'il en était, de lui ordonner qu'elle se rende auprès du roi et qu'elle le supplie, qu'elle intercède devant lui en faveur de son peuple. 9. Hata'h s'en revint et il répéta les mots de Mordekhaï à Esther. 10. Esther demanda à Hata'h de transmettre ceci à Mordekhaï : 11. « Tous les serviteurs du roi et le peuple des provinces du roi savent que tout homme ou toute femme qui se rend auprès du roi et pénètre dans la cour intérieur sans avoir été convoqué, ne peut recevoir qu'un seul verdict, l'exécution. Seule la personne à laquelle le roi tend son sceptre d'or vivra. Or, cela fait maintenant trente jours que je n'ai pas été appelée chez le roi. » 12. Ils transmirent les propos d'Esther à Mordekhaï. 13. Et, Mordekhaï demanda de communiquer ceci à Esther : « Ne pense pas que tu échapperas au sort de tous les Juifs en te trouvant dans le palais royal. 14. Car, si tu restes silencieuse à ce moment, le soulagement et le salut parviendront aux Juifs d'une autre source. Toi et la maison de ton père, vous serez perdus. Et, qui sait si ce n'est pas précisément pour cet instant que tu es parvenue à la royauté ? » 15. Esther demanda de transmettre à Mordekhaï : 16. « Va, rassemble les Juifs qui se trouvent à Chouchan et jeûnez pour mon salut. Ne mangez pas et ne buvez pas pendant trois journées, jour et nuit. Mes servantes et moi-même, nous jeûnerons également, de la même façon. Puis, je me rendrai près du roi, en contrevenant à la loi et si je dois périr, je périrai. » 17. Mordekhaï se retira et il fit tout ce que Esther lui avait demandé.
Page 8
פרק ד א ּומָ ְר ֳּדכַי ,יָדַ ע אֶׁ ת ּכָל ֲאשֶׁ ר ַנעֲשָ ה ,וַיִ קְ ַרע מָ ְר ֳּדכַי אֶׁ ת בְ גָדָ יו ,וַיִ לְ בַ ש שַ ק וָאֵ פֶׁר; ַויֵצֵ א בְ תֹוְך הָ עִ יר, וַיִ זְעַ ק ְזעָקָ ה גְ דֹולָה ּומָ ָרה .ב ַויָבֹוא ,עַד לִ פְ נֵי שַ עַר הַ ּמֶׁ לְֶׁךּ :כִ י אֵ ין לָבֹוא אֶׁ ל שַ עַ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁךִ ,בלְ בּוש שָ ק .ג ּומ ְס ֵפד; שַ ק הּודים ,וְ צֹום ּובְ כִ י ִ ּומ ִדינָהְ ,מקֹום ֲאשֶׁ ר ְדבַ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך וְ דָ תֹו מַ גִ י ַע אֵ בֶׁ ל גָדֹול לַיְ ִ ּובְ כָל ְמ ִדינָה ְ וָאֵ פֶׁר ,יֻצַ ע ל ַָר ִבים .ד ותבואינה (וַתָ בֹואנָה) ַנעֲרֹות אֶׁ ְסתֵ ר וְ סָ ִריסֶׁ יהָ ַ ,ויַגִ ידּו לָּה ,ו ִַת ְתחַ לְ חַ ל הַ ּמַ לְ ּכָה, ְמאדֹּ ; ו ִַת ְשלַח בְ ג ִָדים לְ הַ לְ בִ יש אֶׁ ת מָ ְר ֳּדכַיּ ,ולְ הָ ִסיר שַ קֹו מֵ עָ לָיו וְ ל ֹּא קִ בֵ ל .ה ו ִַתקְ ָרא אֶׁ ְסתֵ ר ַלהֲתָ ְך ִמסָ ִריסֵ י הַ ּמֶׁ לְֶׁךֲ ,אשֶׁ ר הֶׁ ע ֱִמיד לְ ָפנֶׁיהָ ,ו ְַתצַ ּוֵהּו ,עַל מָ ְר ֳּדכָי לָדַ ַעת מַ ה זֶׁה ,וְ עַל מַ ה זֶׁה .ו ַויֵצֵ א הֲתָ ְך ,אֶׁ ל מָ ְר ֳּדכָי אֶׁ ל ְרחֹוב הָ עִ יר ,אֲשֶׁ ר לִ פְ נֵי שַ עַר הַ ּמֶׁ לְֶׁך .ז ַו ַיגֶׁד לֹו מָ ְר ֳּדכַי ,אֵ ת ּכָל אֲשֶׁ ר קָ ָרהּו; וְ אֵ ת פ ָָרשַ ת הּודים) לְ אַ בְ דָ ם .ח וְ אֶׁ ת ַפ ְתשֶׁ גֶׁן ּכְ תָ ב הַ דָ ת הַ ּכֶׁסֶׁ ף ,אֲ שֶׁ ר אָ מַ ר הָ מָ ן לִ ְשקֹול עַל גִ נְ זֵי הַ ּמֶׁ לְֶׁך ביהודיים (בַ יְ ִ אֲשֶׁ ר נִ תַ ן בְ שּושָ ן לְ הַ ְש ִמידָ ם ,נָתַ ן לֹו לְ הַ ְראֹות אֶׁ ת אֶׁ ְסתֵ רּ ,ולְ הַ גִ יד לָּה; ּולְ צַ ּוֹות ָעלֶׁיהָ ,לָבֹוא אֶׁ ל הַ ּמֶׁ לְֶׁך לְ הִ ְתחַ נֶׁן לֹו ּולְ בַ קֵ ש ִמלְ פָ נָיו ַעל ַעּמָ ּה .ט ַויָבֹוא ,הֲתָ ְך; ַו ַיגֵד לְ אֶׁ ְסתֵ ר ,אֵ ת ִדבְ ֵרי מָ ְר ֳּדכָי .י וַתאֹּ מֶׁ ר אֶׁ ְסתֵ ר ידעִ ים ,אֲ שֶׁ ר ּכָל ִאיש וְ ִאשָ ה ֲאשֶׁ ר ַלהֲתָ ְך ,ו ְַתצַ ּוֵהּו אֶׁ ל מָ ְר ֳּדכָי .יא ּכָל ַעבְ דֵ י הַ ּמֶׁ לְֶׁך וְ ַעם ְמ ִדינֹות הַ ּמֶׁ לְֶׁך ְ ֹּ יֹושיט לֹו הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֶׁ ת ימית אֲשֶׁ ר ל ֹּא יִ קָ ֵרא אַ חַ ת דָ תֹו לְ הָ ִמית ,לְ בַ ד מֵ אֲשֶׁ ר ִ יָבֹוא אֶׁ ל הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֶׁ ל הֶׁ חָ צֵ ר הַ פְ נִ ִ לֹושים יֹום .יב ַויַגִ ידּו לְ מָ ְר ֳּדכָי ,אֵ ת ִדבְ ֵרי אתי לָבֹוא אֶׁ ל הַ ּמֶׁ לְֶׁך זֶׁהְ ,ש ִ שַ ְרבִ יט הַ זָהָ ב ,וְ חָ יָה; וַאֲ נִי ,ל ֹּא נִ קְ ֵר ִ אֶׁ ְסתֵ ר .יג וַיאֹּ מֶׁ ר מָ ְר ֳּדכַי ,לְ הָ ִשיב אֶׁ ל אֶׁ ְסתֵ ר :אַ ל ְתדַ ִּמי בְ נַפְ שֵ ְך ,לְ הִ ּמָ לֵט בֵ ית הַ ּמֶׁ לְֶׁך ִמּכָל הַ יְ הּו ִדים .יד הּודים ִמּמָ קֹום אַ חֵ ר ,וְ אַ ְת ּובֵ ית אָ בִ יְך תאֹּ בֵ דּו; ישי ,בָ ֵעת הַ זאֹּ ת ֶׁרוַח וְ הַ צָ לָה ַיעֲמֹוד לַיְ ִ ּכִ י ִאם הַ ח ֲֵרש תַ ח ֲִר ִ ּומי יֹודֵ ַע ִאם לְ ֵעת ּכָזאֹּ ת ,הִ ַג ַע ְת לַּמַ לְ כּות .טו וַתאֹּ מֶׁ ר אֶׁ ְסתֵ ר ,לְ הָ ִשיב אֶׁ ל מָ ְר ֳּדכָי .טז לְֵך ּכְ נֹוס אֶׁ ת ָּכל ִ ֲרתי, הּודים הַ נִ ְמצְ ִאים בְ שּושָ ן ,וְ צּומּו ָעלַי וְ אַ ל תאֹּ כְ לּו וְ אַ ל ִת ְשתּו ְשֹלשֶׁ ת י ִָמים לַיְ לָה וָיֹום גַם ֲאנִ י וְ ַנע ַ ֹּ הַ יְ ִ אָ צּום ּכֵן; ּובְ כֵן אָ בֹוא אֶׁ ל הַ ּמֶׁ לְֶׁךֲ ,אשֶׁ ר ל ֹּא כַדָ ת ,וְ ַכ ֲאשֶׁ ר אָ בַ ְד ִתי ,אָ בָ ְד ִתי .יז ַו ַיעֲברֹּ ,מָ ְר ֳּדכָי; ַו ַיעַ שּ ,כְ כלֹּ אֲשֶׁ ר צִ ּוְ תָ ה ָעלָיו אֶׁ ְסתֵ ר.
Page 9
CHAPITRE 5 .1Au troisième jour, Esther mit ses vêtements royaux et elle se tint dans la cour intérieure du palais, face à ce palais. Le roi siégeait sur son trône royal, dans le palais, face à son entrée. 2. Quand le roi vit la reine Esther debout dans la cour, elle trouva grâce à ses yeux. Le roi tendit à Esther le sceptre d'or qu'il avait à la main. Esther s'en approcha et elle toucha l'extrémité du sceptre. 3. Le roi lui dit : « Qu'y a-t-il, reine Esther ? Quelle est ta requête ? Même s'il s'agit de la moitié du royaume, elle t'est accordée ! » 4. Esther dit : « Si cela satisfait le roi, que le roi et Haman viennent, aujourd'hui, à la fête que j'ai préparé pour lui. » 5. Le roi déclara : « Dites à Haman qu'il se dépêche d'accéder à la demande d'Esther ! » Le roi et Haman vinrent au festin que Esther avait préparé. 6. Pendant ce festin de vin, le roi dit à Esther : « Quelle est ta demande ? Elle te sera accordée. Quelle est ta requête ? Même s'il s'agit de la moitié du royaume, ce sera fait. » 7. Esther répondit et déclara : « Voici ma demande et ma requête. 8. Si j'ai trouvé grâce aux yeux du roi, s'il est agréable au roi de satisfaire ma demande et d'accéder à ma requête, que le roi et Haman viennent au festin que je préparerai pour eux. Et, demain, j'accomplirai la demande du roi. » 9. Ce jour-là, Haman s'en alla content et heureux. Puis, quand Haman vit Mordekhaï à la porte du roi, que celui-ci ne se dressa pas, ne bougea pas devant lui, Haman s'emplit de colère contre Mordekhaï. 10. Haman parvint à se contenir, rentra chez lui, fit appeler ses amis et son épouse Zeresh. 11. Haman leur fit part de sa glorieuse puissance et de ses nombreux fils, de tout ce que le roi avait fait pour l'élever et le placer au dessus des ministres et des serviteurs du roi. 12. Puis, Haman dit : « En outre, avec le roi, la reine Esther n'a invité que moi à la fête qu'elle a préparée. Demain également, je suis convié à son festin, avec le roi. 13. Mais, tout cela est sans valeur pour moi tant que je vois Mordekhaï le Juif siégeant à la porte du roi ! » 14. Alors, Zeresh, son épouse et tous ses amis lui dirent : « Que l'on érige une potence de cinquante coudées de hauteur et, demain, tu diras au roi qu'il y fasse pendre Mordekhaï. Par la suite, tu pourras prendre part au festin, de bonne humeur, avec le roi. » Haman fut satisfait de cette idée et il fit ériger cette potence.
Page 10
פרק ה נכַח בֵ ית הַ ּמֶׁ לְֶׁך; ימיתֹּ , ישי ,ו ִַתלְ בַ ש אֶׁ ְסתֵ ר מַ לְ כּות ,וַתַ עֲמדֹּ בַ חֲצַ ר בֵ ית הַ ּמֶׁ לְֶׁך הַ פְ נִ ִ א וַיְ ִהי בַ יֹום הַ ְשלִ ִ נכַחֶׁ ,פתַ ח הַ בָ יִ ת .ב וַיְ ִהי כִ ְראֹות הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֶׁ ת אֶׁ ְסתֵ ר וְ הַ ּמֶׁ לְֶׁך יֹושֵ ב עַ ל ּכִ סֵ א מַ לְ כּותֹו ,בְ בֵ ית הַ ּמַ לְ כּותֹּ , עמדֶׁ ת בֶׁ חָ צֵ ר נ ְָשאָ ה חֵ ן ,בְ עֵינָיו; וַיֹושֶׁ ט הַ ּמֶׁ לְֶׁך לְ אֶׁ ְסתֵ ר ,אֶׁ ת שַ ְרבִ יט הַ זָהָ ב אֲשֶׁ ר ְביָדֹו ,ו ִַתקְ ַרב הַ ּמַ לְ ּכָהֶֹּׁ , אֶׁ ְסתֵ ר ,ו ִַתגַע ְבראֹּ ש הַ שַ ְרבִ יט .ג וַיאֹּ מֶׁ ר לָּה הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,מַ ה לְָך אֶׁ ְסתֵ ר הַ ּמַ לְ ּכָה; ּומַ ה בַ קָ שָ תֵ ְך ַעד ֲחצִ י הַ ּמַ לְ כּות ,וְ יִ נָתֵ ן לְָך .ד וַתאֹּ מֶׁ ר אֶׁ ְסתֵ רִ ,אם עַ ל הַ ּמֶׁ לְֶׁך טֹוב יָבֹוא הַ ּמֶׁ לְֶׁך וְ הָ מָ ן הַ יֹום ,אֶׁ ל הַ ִּמ ְשתֶׁ ה ֲאשֶׁ ר יתי לֹו .ה וַיאֹּ מֶׁ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך מַ הֲרּו אֶׁ ת הָ מָ ןַ ,לעֲשֹות אֶׁ ת ְדבַ ר אֶׁ ְסתֵ ר; ַויָבאֹּ הַ ּמֶׁ לְֶׁך וְ הָ מָ ן ,אֶׁ ל הַ ִּמ ְשתֶׁ ה ע ִָש ִ אֲשֶׁ ר עָ ְשתָ ה אֶׁ ְסתֵ ר .ו וַיאֹּ מֶׁ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך לְ אֶׁ ְסתֵ ר בְ ִמ ְשתֵ ה הַ יַיִ ן ,מַ ה ְשאֵ לָתֵ ְך וְ יִ נָתֵ ן לְָך; ּומַ ה בַ קָ שָ תֵ ְך עַד חֲצִ י אתי חֵ ן ְבעֵינֵי הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,וְ ִאם עַ ל הַ ּמַ לְ כּות ,וְ תֵ עָש .ז וַתַ עַ ן אֶׁ ְסתֵ ר ,וַתאֹּ מַ רְ :שאֵ ל ִָתיּ ,ובַ קָ שָ ִתי .ח ִאם מָ צָ ִ הַ ּמֶׁ לְֶׁך טֹוב ,לָתֵ ת אֶׁ ת ְשאֵ ל ִָתי ,וְ ַלעֲשֹות אֶׁ ת בַ קָ שָ ִתי יָבֹוא הַ ּמֶׁ לְֶׁך וְ הָ מָ ן ,אֶׁ ל הַ ִּמ ְשתֶׁ ה ֲאשֶׁ ר אֶׁ עֱשֶׁ ה ָלהֶׁ ם, ּומָ חָ ר אֶׁ עֱשֶׁ הּ ,כִ ְדבַ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך .ט ַויֵצֵ א הָ מָ ן בַ יֹום הַ הּוא ,שָ מֵ חַ וְ טֹוב לֵב; וְ כִ ְראֹות הָ מָ ן אֶׁ ת מָ ְר ֳּדכַי בְ שַ ַער הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,וְ ל ֹּא קָ ם וְ ל ֹּא זָע ִמּמֶׁ נּו וַיִ ּמָ לֵא הָ מָ ן ַעל מָ ְר ֳּדכַי ,חֵ מָ ה .י וַיִ ְתאַ פַ ק הָ מָ ןַ ,ויָבֹוא אֶׁ ל בֵ יתֹו; וַיִ ְשלַח אהֲבָ יו ,וְ אֶׁ ת ז ֶֶׁׁרש ִא ְשתֹו .יא וַיְ סַ פֵר לָהֶׁ ם הָ מָ ן אֶׁ ת ּכְ בֹוד ָע ְשרֹו ,וְ רבֹּ בָ נָיו; וְ אֵ ת ּכָל אֲ שֶׁ ר גִ ְדלֹו ַויָבֵ א אֶׁ ת ֹּ הַ ּמֶׁ לְֶׁך וְ אֵ ת ֲאשֶׁ ר נִ ְשאֹו ,עַ ל הַ שָ ִרים וְ ַעבְ דֵ י הַ ּמֶׁ לְֶׁך .יב וַיאֹּ מֶׁ ר ,הָ מָ ן אַ ף ל ֹּא הֵ בִ יאָ ה אֶׁ ְסתֵ ר הַ ּמַ לְ ָּכה עִ ם אֹותי; וְ גַם לְ מָ חָ ר ֲאנִ י קָ רּוא לָּה ,עִ ם הַ ּמֶׁ לְֶׁך .יג וְ כָל זֶׁה ,אֵ י ֶׁננּו הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֶׁ ל הַ ִּמ ְשתֶׁ ה ֲאשֶׁ ר עָשָ תָ הּ ,כִ י ִאם ִ הּודי יֹושֵ ב ,בְ שַ ַער הַ ּמֶׁ לְֶׁך .יד וַתאֹּ מֶׁ ר לֹו ז ֶֶׁׁרש ִא ְשתֹו ראה אֶׁ ת מָ ְר ֳּדכַי הַ יְ ִ שֹוֶׁה לִ י :בְ כָל ֵעתֲ ,אשֶׁ ר ֲאנִ י ֶׁ ֹּ בקר אֱמרֹּ לַּמֶׁ לְֶׁך וְ יִ ְתלּו אֶׁ ת מָ ְר ֳּדכַי עָ לָיוּ ,ובאֹּ עִ ם הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֶׁ ל ָבּה ח ֲִמ ִשים אַ ּמָ הּ ,ובַ ֶֹּׁ אהֲבָ יוַ ,יעֲשּו עֵ ץ ג ַֹּ וְ כָל ֹּ הַ ִּמ ְשתֶׁ ה שָ מֵ חַ ; וַיִ יטַ ב הַ דָ בָ ר לִ פְ נֵי הָ מָ ןַ ,ויַעַ ש הָ עֵץ.
Page 11
CHAPITRE 6 .1Cette nuit-là, le sommeil du roi fut troublé. Il ordonna que le livre des enregistrements, des chroniques, soit apporté et qu'il soit lu devant le roi. 2. On y trouva écrit que Mordekhaï avait donné l'information relative à Bigtana et Teresh, deux des chambellans du roi, parmi les gardiens du seuil, qui avait projeté d'assassiner le roi A'hachvéroch. 3. Le roi demanda : « Quelle splendeur et quel honneur ont été accordés à Mordekhaï pour cela ? » Les intendants du roi répondirent : « Rien n'a été fait pour lui. » 4. « Qui est dans la cour ? », demanda le roi. Juste à ce moment, Haman arriva dans la cour extérieure du palais royal, afin de demander au roi de pendre Mordekhaï sur la potence qu'il avait préparée pour lui. 5. Les intendants du roi lui répondirent : « Haman se tient dans la cour. » Le roi dit : « Qu'il entre ! » 6. Haman entra et le roi lui dit : « Que faut-il faire à un homme que le roi veut honorer ? » Haman se dit à lui-même : « Qui d'autre que moi le roi voudrait-il honorer ? » 7. Haman répondit donc au roi : « A l'homme que le roi veut honorer, 8. on apportera un vêtement royal, que le roi a porté, un cheval que le roi a monté. La couronne royale sera posée sur sa tête. 9. Le vêtement et le cheval seront confiés dans les mains d'un des nobles ministres du roi. On en vêtira l'homme que le roi veut honorer et on le conduira, sur le cheval, dans les places de la ville, en proclamant devant lui : “Voici ce qui est fait à l'homme que le roi veut honorer !” » 10. Le roi dit à Haman : « Hâtes-toi ! Prends le vêtement et le cheval, comme tu l'as dit et fais tout cela pour Mordekhaï le Juif, qui siège à la porte du roi. Ne supprime pas le moindre détail de tout ce que tu as suggéré ! » 11. Haman prit le vêtement et il le mit à Mordekhaï. Il le conduisit sur les places de la ville et il proclama devant lui : « Voici ce qui est fait à l'homme que le roi veut honorer. » 12. Puis, Mordekhaï retourna à la porte du roi, alors que Haman se dépêcha de rentrer chez lui, pitoyable, la face recouverte. 13. Haman fit part à son épouse Zeresh et à tous ses amis de tout ce qui lui était arrivé. Ses sages et son épouse Zeresh lui dirent alors : « Si ce Mordekhaï, devant lequel tu as commencé à connaître la chute, est d'ascendance juive, tu n'auras pas le dessus sur lui. Tu tomberas sûrement devant lui. » 14. Alors qu'ils lui parlaient encore, les chambellans du roi arrivèrent et se dépêchèrent de conduire Haman au festin que Esther avait préparé.
Page 12
פרק ו א בַ לַיְ לָה הַ הּוא ,נ ְָדדָ ה ְשנַת הַ ּמֶׁ לְֶׁך; וַיאֹּ מֶׁ ר ,לְ הָ בִ יא אֶׁ ת סֵ ֶׁפר הַ ִזכְ רנֹּ ֹות ִדבְ ֵרי הַ י ִָמים ,וַיִ ְהיּו נִ קְ ָר ִאים, לִ פְ נֵי הַ ּמֶׁ לְֶׁך .ב וַיִ ּמָ צֵ א כָתּוב ,אֲשֶׁ ר הִ גִ יד מָ ְר ֳּדכַי ַעל בִ גְ תָ נָא וָתֶׁ ֶׁרש ְשנֵי סָ ִריסֵ י הַ ּמֶׁ לְֶׁך ִמשמְֹּ ֵרי ,הַ סַ ף: אֲשֶׁ ר בִ קְ שּו לִ ְשֹלחַ יָד ,בַ ּמֶׁ לְֶׁך ֲאחַ ְשוֵרֹוש .ג וַיאֹּ מֶׁ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך מַ ה ַנעֲשָ ה יְ קָ ר ּוגְ דּולָה לְ מָ ְר ֳּדכַי ,עַל זֶׁה; וַיאֹּ ְמרּו ַנע ֲֵרי הַ ּמֶׁ לְֶׁךְ ,משָ ְרתָ יו ,ל ֹּא ַנעֲשָ ה עִ ּמֹו ,דָ בָ ר .ד וַיאֹּ מֶׁ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁךִ ,מי בֶׁ חָ צֵ ר; וְ הָ מָ ן בָ אַ ,לחֲצַ ר בֵ ית הַ ּמֶׁ לְֶׁך הַ ִחיצֹונָה ,לֵאמרֹּ לַּמֶׁ לְֶׁך ,לִ ְתלֹות אֶׁ ת מָ ְר ֳּדכַי עַ ל הָ ֵעץ ֲאשֶׁ ר הֵ כִ ין לֹו .ה וַיאֹּ ְמרּו ַנע ֲֵרי הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,אֵ לָיו עמד בֶׁ חָ צֵ ר; וַיאֹּ מֶׁ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,יָבֹוא .ו ַויָבֹוא ,הָ מָ ן ,וַיאֹּ מֶׁ ר לֹו הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,מַ ה ַלעֲשֹות בָ ִאיש אֲשֶׁ ר הִ נֵה הָ מָ ןֵֹּ , הַ ּמֶׁ לְֶׁך חָ פֵץ בִ יקָ רֹו; וַיאֹּ מֶׁ ר הָ מָ ן ,בְ לִ בֹו ,לְ ִמי י ְַחפץֹּ הַ ּמֶׁ לְֶׁך ַלעֲשֹות יְ קָ ר ,יֹותֵ ר ִמּמֶׁ נִי .ז וַיאֹּ מֶׁ ר הָ מָ ן ,אֶׁ ל הַ ּמֶׁ לְֶׁךִ :אישֲ ,אשֶׁ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך חָ פֵץ בִ יקָ רֹו .ח יָבִ יאּו לְ בּוש מַ לְ כּותֲ ,אשֶׁ ר לָבַ ש בֹו הַ ּמֶׁ לְֶׁך; וְ סּוס ,אֲ שֶׁ ר ָרכַב ָעלָיו הַ ּמֶׁ לְֶׁךַ ,ואֲשֶׁ ר נִ תַ ן ּכֶׁתֶׁ ר מַ לְ כּות ,בְ ראֹּ שֹו .ט וְ נָתֹון הַ לְ בּוש וְ הַ סּוס ,עַ ל יַד ִאיש ִמשָ ֵרי הַ ּמֶׁ לְֶׁך הַ פ ְַר ְת ִמים ,וְ ִהלְ בִ ישּו אֶׁ ת הָ ִאיש ,אֲ שֶׁ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך חָ פֵץ בִ יקָ רֹו; וְ הִ ְרּכִ יבֻהּו עַל הַ סּוס ,בִ ְרחֹוב הָ עִ יר ,וְ קָ ְראּו לְ ָפנָיוָּ ,ככָה יֵעָ שֶׁ ה ל ִָאיש אֲ שֶׁ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך חָ ֵפץ בִ יקָ רֹו .י וַיאֹּ מֶׁ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך לְ הָ מָ ן ,מַ הֵ ר קַ ח אֶׁ ת הַ לְ בּוש וְ אֶׁ ת הּודי ,הַ יֹושֵ ב בְ שַ עַ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך :אַ ל תַ פֵל דָ בָ רִ ,מּכל ֹּ ֲאשֶׁ ר ִדבַ ְרתָ . הַ סּוס ַּכאֲשֶׁ ר ִדבַ ְרתָ ַ ,ועֲשֵ ה כֵן לְ מָ ְר ֳּדכַי הַ יְ ִ יא וַיִ קַ ח הָ מָ ן אֶׁ ת הַ לְ בּוש וְ אֶׁ ת הַ סּוסַ ,ויַלְ בֵ ש אֶׁ ת מָ ְר ֳּדכָי; ַוי ְַרּכִ יבֵ הּוִ ,ב ְרחֹוב הָ עִ יר ,וַיִ קְ ָרא לְ ָפנָיוָּ ,ככָה ֵיעָשֶׁ ה ל ִָאיש אֲ שֶׁ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך חָ ֵפץ בִ יקָ רֹו .יב ַויָשָ ב מָ ְר ֳּדכַי ,אֶׁ ל שַ ַער הַ ּמֶׁ לְֶׁך; וְ הָ מָ ן נִ ְדחַ ף אֶׁ ל בֵ יתֹו ,אָ בֵ ל אהֲבָ יו ,אֵ תּ ,כָל ֲאשֶׁ ר קָ ָרהּו; וַיאֹּ ְמרּו לֹו ֲח ָכמָ יו וְ ֶׁז ֶׁרש ַוחֲפּוי ראֹּ ש .יג וַיְ סַ פֵר הָ מָ ן לְ ז ֶֶׁׁרש ִא ְשתֹוּ ,ולְ כָל ֹּ הּודים מָ ְר ֳּדכַי אֲ שֶׁ ר הַ ִחלֹותָ לִ נְ פל ֹּ לְ ָפנָיו ל ֹּא תּוכַל לֹו ּכִ י נָפֹול ִתפֹול ,לְ ָפנָיו .יד ִא ְשתֹוִ ,אם ִמז ֶַׁרע הַ יְ ִ עֹודָ ם ְמדַ בְ ִרים עִ ּמֹו ,וְ סָ ִריסֵ י הַ ּמֶׁ לְֶׁך הִ גִ יעּו; ַויַבְ הִ לּו לְ הָ בִ יא אֶׁ ת הָ מָ ן ,אֶׁ ל הַ ִּמ ְשתֶׁ ה אֲשֶׁ ר ע ְָשתָ ה אֶׁ ְסתֵ ר.
Page 13
CHAPITRE 7 .1Le roi et Haman vinrent boire avec la reine Esther. 2. Encore une fois, le second jour, le roi dit à Esther, durant le festin du vin : « Quelle est ta demande, reine Esther ? Elle te sera accordée. Quelle est ta requête ? Même s'il s'agit de la moitié du royaume, cela sera fait. » 3. La reine Esther répondit et elle déclara : « Si j'ai trouvé faveur à tes yeux, ô roi et si cela satisfait le roi, que ma vie me soit accordée par ma demande et la vie de mon peuple, par ma requête. 4. Car, mon peuple et moi-même, nous avons été vendus afin d'être anéantis, tués et détruits. Si nous avions été vendus comme esclaves et comme servantes, je serais restée silencieuse. Mais, en réalité, le persécuteur n'est nullement préoccupé par la perte causée au roi. » 5. Le roi A'hachvéroch parla et il dit à la reine Esther : « De qui s'agit-il, qui a eu l'audace de faire pareille chose ? » 6. Esther répondit : « Un homme qui est un persécuteur et un ennemi, Haman l'impie ! » Haman en fut abasourdi, en présence du roi et de la reine. 7. Le roi se dressa, plein de colère. Il quitta le festin du vin et se rendit dans le jardin du palais. Alors, Haman se leva pour demander à la reine Esther d'avoir la vie sauve, car il avait compris que l'hostilité du roi, à son encontre, était irrévocable. 8. Le roi revint du jardin du palais, dans la pièce où se tenait le festin du vin. Or, Haman était tombé sur le divan sur lequel se trouvait Esther. Le roi dit : « A-t-il l'intention de conquérir la reine alors que je me trouve dans le palais ? » Dès que ces mots émanèrent de la bouche du roi, la face de Haman fut recouverte. 9. Alors, 'Harvona, l'un des chambellans au service du roi, dit : « En outre, il y a la potence que Haman a fait ériger pour Mordekhaï, qui a parlé pour le bien du roi. Elle se trouve dans la maison de Haman et elle a cinquante coudées de hauteur. » Le roi dit : « Pendez-le sur elle ! » 10. Et, l'on pendit Haman sur la potence qu'il avait préparée pour Mordekhaï. Alors, la colère du roi s'apaisa.
Page 14
פרק ז א ַויָבאֹּ הַ ּמֶׁ לְֶׁך וְ הָ מָ ן ,לִ ְשתֹות עִ ם אֶׁ ְסתֵ ר הַ ּמַ לְ ּכָה .ב וַיאֹּ מֶׁ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך לְ אֶׁ ְסתֵ ר גַם בַ יֹום הַ שֵ נִ י ,בְ ִמ ְשתֵ ה הַ יַיִ ן מַ ה ְשאֵ לָתֵ ְך אֶׁ ְסתֵ ר הַ ּמַ לְ ּכָה ,וְ ִתנָתֵ ן לְָך; ּומַ ה בַ קָ שָ תֵ ְך עַד חֲצִ י הַ ּמַ לְ כּות ,וְ תֵ עָש .ג וַתַ עַ ן אֶׁ ְסתֵ ר הַ ּמַ לְ ּכָה, אתי חֵ ן בְ עֵינֶׁיָך הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,וְ ִאם עַ ל הַ ּמֶׁ לְֶׁך טֹובִ :תנָתֶׁ ן לִ י נַפְ ִשי בִ ְשאֵ ל ִָתי ,וְ ַע ִּמי בְ בַ קָ שָ ִתי .ד וַתאֹּ מַ ר ִאם מָ צָ ִ ּכִ י נִ ְמּכ ְַרנּו ֲאנִ י וְ ַע ִּמי ,לְ הַ ְש ִמיד ַלהֲרֹוג ּולְ אַ בֵ ד; וְ ִאלּו ַלעֲבָ ִדים וְ לִ ְשפָ חֹות נִ ְמּכ ְַרנּו ,הֶׁ ח ֱַר ְש ִתי ּכִ י אֵ ין הַ צָ ר שֹוֶׁה ,בְ ֵנזֶׁק הַ ּמֶׁ לְֶׁך .ה וַיאֹּ מֶׁ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך ֲאחַ ְשוֵרֹוש ,וַיאֹּ מֶׁ ר לְ אֶׁ ְסתֵ ר הַ ּמַ לְ ּכָהִ :מי הּוא זֶׁה וְ אֵ י זֶׁה הּוא ,אֲשֶׁ ר ְמלָאֹו לִ בֹו ַלעֲשֹות ּכֵן .ו וַתאֹּ מֶׁ ר אֶׁ ְסתֵ ר ִאיש צַ ר וְ אֹויֵב ,הָ מָ ן הָ ָרע הַ זֶׁה; וְ הָ מָ ן נִ בְ עַתִ ,מלִ פְ נֵי הַ ּמֶׁ לְֶׁך וְ הַ ּמַ לְ ּכָה .ז וְ הַ ּמֶׁ לְֶׁך קָ ם בַ חֲמָ תֹוִ ,מ ִּמ ְשתֵ ה הַ יַיִן ,אֶׁ ל גִ נַת הַ בִ יתָ ן; וְ הָ מָ ן עָ מַ ד ,לְ בַ קֵ ש עַ ל נַפְ שֹו מֵ אֶׁ ְסתֵ ר הַ ּמַ לְ ּכָה ּכִ י ָראָ הּ ,כִ י כָלְ תָ ה אֵ לָיו הָ ָרעָה מֵ אֵ ת הַ ּמֶׁ לְֶׁך .ח וְ הַ ּמֶׁ לְֶׁך שָ ב ִמגִ נַת הַ בִ יתָ ן אֶׁ ל בֵ ית ִמ ְשתֵ ה הַ יַיִ ן, נפֵל עַ ל הַ ִּמּטָ ה ֲאשֶׁ ר אֶׁ ְסתֵ ר עָ לֶׁיהָ ,וַיאֹּ מֶׁ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁךֲ ,הגַם לִ כְ בֹוש אֶׁ ת הַ ּמַ לְ ּכָה עִ ִּמי בַ בָ יִ ת; הַ דָ בָ ר ,יָצָ א וְ הָ מָ ן ֹּ יסים לִ פְ נֵי הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,גַם הִ נֵההָ עֵץ אֲ שֶׁ ר עָשָ ה ִמפִ י הַ ּמֶׁ לְֶׁךּ ,ופְ נֵי הָ מָ ן ,חָ פּו .ט וַיאֹּ מֶׁ ר חַ ְרבֹונָה אֶׁ חָ ד ִמן הַ סָ ִר ִ ָבּה ,ח ֲִמ ִשים אַ ּמָ ה; וַיאֹּ מֶׁ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁךְ ,ת ֻלהּו עָ לָיו. עמד בְ בֵ ית הָ מָ ן ג ַֹּ הָ מָ ן לְ מָ ְר ֳּדכַי אֲ שֶׁ ר ִדבֶׁ ר טֹוב ַעל הַ ּמֶׁ לְֶׁך ֵֹּ י וַיִ ְתלּו ,אֶׁ ת הָ מָ ן ,עַ ל הָ עֵץֲ ,אשֶׁ ר הֵ כִ ין לְ מָ ְר ֳּדכָי; ַוחֲמַ ת הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,שָ ָככָה.
Page 15
CHAPITRE 8 .1Ce jour-là, le roi A'hachvéroch donna à Esther la propriété de Haman, persécuteur des Juifs. Et, Mordekhaï se présenta devant le roi, car Esther lui avait dit qui il était pour elle. 2. Le roi prit son sceau qu'il avait ôté à Haman et il le donna à Mordekhaï. Esther confia à Mordekhaï la charge de la maison de Haman. 3. Esther parla encore une fois au roi, tomba à ses pieds, pleura et le supplia d'annuler le décret impie de Haman l'Agaguite, le complot qu'il avait fomenté contre les Juifs. 4. Le roi tendit le sceptre d'or à Esther et Esther se redressa, se tint debout devant le roi. 5. Elle lui dit : « Si le roi en est satisfait, si ceci trouve faveur devant lui, si cette idée convient au roi et si je suis plaisante à ses yeux, qu'un ordre soit donné pour que l'on retire les lettres établissant le complot de Haman, fils de Hamdata, l'Agaguite, par lesquelles il commanda la destruction des Juifs, dans toutes les provinces du roi. 6. Car, comment pourrais-je supporter la calamité qui frapperait mon peuple ? Et, comment pourrais-je assister à l'anéantissement de ma nation ? » 7. Le roi A'hachvéroch dit à la reine Esther et à Mordekhaï, le Juif : « Voici, j'ai donné la propriété de Haman à Esther. Lui-même a été pendu sur une potence pour avoir levé la main contre les Juifs. 8. Quant à vous, vous pouvez émettre tous les décrets que bon vous semble, concernant les Juifs, au nom du roi et portant le sceau du roi. En effet, un édit écrit au nom du roi et portant le sceau du roi ne peut pas être annulé » 9. Les scribes du roi furent alors convoqués, en le troisième mois, qui est celui de Sivan, au vingt troisième jour de ce mois. Un édit fut rédigé, accordant tout ce que Mordekhaï avait ordonné pour les Juifs, aux satrapes, aux gouverneurs, aux nobles des provinces, de Hodou jusqu'à Kouch, cent vingt sept provinces, à chaque province selon son écriture, à chaque nation selon sa langue et aux Juifs selon leur écriture et leur langue. 10. Il le rédigea au nom du roi A'hachvéroch et le scella avec le sceau du roi. Il envoya les lettres par des courriers, cavaliers chevauchant des mules élevées par les juments des écuries du roi. 11. Selon celles-ci, le roi autorisait les Juifs de chaque ville à se rassembler, à défendre leur vie, en anéantissant, en tuant et en détruisant l'armée de toute nation ou de toute province qui pourrait les attaquer, y compris leurs enfants et leurs femmes, de même qu'en s'appropriant leurs possessions, 12. en une même journée, dans toutes les provinces du roi A'hachvéroch, le treizième jour du douzième mois, celui d'Adar. 13. Des copies de l'édit furent envoyées afin qu'il soit érigé en loi dans chaque province, clairement pour toutes les nations, de sorte que les Juifs soient prêts pour ce jour et puissent se venger de leurs ennemis. 14. Les courriers, chevauchant les mules des écuries du roi, partirent, avec rapidité et empressement, emportant l'édit du roi et la loi fut promulguée, à Chouchan, la capitale. 15. Et, Mordekhaï se retira de devant le roi, portant un habit royal bleu et blanc, une large couronne d'or et un châle de lin fin et de laine pourpre. La cité de Chouchan célébrait et se réjouissait. 16. Pour les Juifs, il y eut la lumière, l'allégresse, la joie et la gloire. 17. En chaque province, en chaque cité où parvenaient l'édit du roi et sa loi, c'était l'allégresse et la joie pour les Juifs, une célébration et une fête. De nombreux non Juifs se convertirent au Judaïsme, car la peur des Juifs s'était emparée d'eux.
Page 16
פרק ח הּודים); א בַ יֹום הַ הּוא ,נָתַ ן הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֲ חַ ְשוֵרֹוש לְ אֶׁ ְסתֵ ר הַ ּמַ לְ ּכָה ,אֶׁ ת בֵ ית הָ מָ ן ,צרֵֹּ ר היהודיים (הַ יְ ִ ּומָ ְר ֳּדכַי ,בָ א לִ פְ נֵי הַ ּמֶׁ לְֶׁך ּכִ י הִ גִ ידָ ה אֶׁ ְסתֵ ר ,מַ ה הּוא לָּה .ב ַויָסַ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֶׁ ת טַ בַ עְ תֹוֲ ,אשֶׁ ר הֶׁ ֱע ִביר מֵ הָ מָ ן, וַיִ ְתנָּה ,לְ מָ ְר ֳּדכָי; וַתָ שֶׁ ם אֶׁ ְסתֵ ר אֶׁ ת מָ ְר ֳּדכַיַ ,על בֵ ית הָ מָ ן .ג וַתֹוסֶׁ ף אֶׁ ְסתֵ ר ,ו ְַתדַ בֵ ר לִ פְ נֵי הַ ּמֶׁ ֶׁלְך ,ו ִַתפל ֹּ, הּודים. לִ פְ נֵי ַרגְ לָיו; וַתֵ בְ ךְ ו ִַת ְתחַ נֶׁן לֹו ,לְ הַ ע ֲִביר אֶׁ ת ָרעַ ת הָ מָ ן הָ ֲאגָגִ י ,וְ אֵ ת מַ חֲשַ בְ תֹוֲ ,אשֶׁ ר חָ שַ ב עַ ל הַ יְ ִ ד וַיֹושֶׁ ט הַ ּמֶׁ לְֶׁך לְ אֶׁ ְסתֵ ר ,אֵ ת שַ ְרבִ ט הַ זָהָ ב; וַתָ קָ ם אֶׁ ְסתֵ ר ,וַתַ עֲמדֹּ לִ פְ נֵי הַ ּמֶׁ לְֶׁך .ה וַתאֹּ מֶׁ ר ִאם עַ ל הַ ּמֶׁ לְֶׁך אתי חֵ ן לְ פָ נָיו ,וְ כָשֵ ר הַ דָ בָ ר לִ פְ נֵי הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,וְ טֹובָ ה ֲאנִ י ,בְ עֵ ינָיו יִ ּכָתֵ ב לְ הָ ִשיב אֶׁ ת הַ ְס ָפ ִרים, טֹוב וְ ִאם מָ צָ ִ הּודים ,אֲ שֶׁ ר ְבכָל ְמ ִדינֹות הַ ּמֶׁ לְֶׁך .ו ּכִ י אֵ י ָככָה מַ חֲשֶׁ בֶׁ ת הָ מָ ן בֶׁ ן הַ ְּמדָ תָ א הָ ֲאגָגִ י ,אֲשֶׁ ר ּכָתַ ב לְ אַ בֵ ד אֶׁ ת הַ יְ ִ יתי ,בְ אָ בְ דַ ן מֹול ְַד ִתי .ז וַיאֹּ מֶׁ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך יתי ,בָ ָר ָעה ,אֲשֶׁ ר יִ ְמצָ א אֶׁ ת ַע ִּמי; וְ אֵ י ָככָה אּוכַל וְ ָר ִא ִ אּוכַל ,וְ ָר ִא ִ הּודי :הִ נֵה בֵ ית הָ מָ ן נָתַ ִתי לְ אֶׁ ְסתֵ ר ,וְ אתֹּ ֹו תָ לּו ַעל הָ עֵ ץ עַ ל אֲשֶׁ ר אֲחַ ְשוֵרשֹּ לְ אֶׁ ְסתֵ ר הַ ּמַ לְ ָּכהּ ,ולְ מָ ְר ֳּדכַי הַ יְ ִ הּודים ּכַּטֹוב ְבעֵינֵיכֶׁם ,בְ שֵ ם הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,וְ חִ ְתמּו, הּודים) .ח וְ אַ תֶׁ ם ּכִ ְתבּו עַ ל הַ יְ ִ שָ לַח יָדֹו ,ביהודיים (בַ יְ ִ ספ ֵרי בְ טַ בַ ַעת הַ ּמֶׁ לְֶׁךּ :כִ י כְ תָ ב ֲאשֶׁ ר נִ כְ תָ ב בְ שֵ ם הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,וְ נַחְ תֹום בְ טַ בַ ַעת הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֵ ין לְ הָ ִשיב .ט וַיִ קָ ְראּו ְ ֹּ חדש ִסיוָן ,בִ ְשלֹושָ ה וְ ע ְֶׁש ִרים בֹו ,וַיִ ּכָתֵ ב ּכְ כָל ֲאשֶׁ ר צִ ּוָה מָ ְר ֳּדכַי ישי הּוא ֶׁ ֹּ חדש הַ ְשלִ ִ הַ ּמֶׁ לְֶׁך בָ ֵעת הַ הִ יא בַ ֶׁ ֹּ הּודים וְ אֶׁ ל הָ אֲ חַ ְשדַ ְרפְ נִ ים וְ הַ פַחֹות וְ שָ ֵרי הַ ְּמ ִדינֹות ֲאשֶׁ ר מֵ הדֹּ ּו וְ עַד ּכּוש שֶׁ בַ ע וְ עֶׁ ְש ִרים ּומֵ אָ ה אֶׁ ל הַ יְ ִ הּודים ּכִ כְ תָ בָ ם ,וְ כִ לְ שֹונָם .י וַיִ כְ תבֹּ ,בְ שֵ ם ּומ ִדינָה ּכִ כְ תָ בָ ּה וְ עַם וָעָ ם ּכִ לְ שנֹּ ֹו; וְ אֶׁ ל הַ יְ ִ ְמ ִדינָהְ ,מ ִדינָה ְ רכבֵ י הָ ֶׁרכֶׁש, סּוסים ְ ֹּ הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֲ חַ ְשוֵרשֹּ ַ ,וי ְַחתםֹּ ,בְ טַ בַ ַעת הַ ּמֶׁ לְֶׁך; וַיִ ְשלַח ְספָ ִרים ְביַד הָ ָרצִ ים בַ ִ הּודים אֲ שֶׁ ר בְ כָל עִ יר וָעִ יר ,לְ הִ קָ הֵ ל וְ ַלעֲמדֹּ עַ ל הָ אֲחַ ְש ְת ָרנִ ים בְ נֵי ,הָ ַרּמָ כִ ים .יא אֲ שֶׁ ר נָתַ ן הַ ּמֶׁ לְֶׁך לַיְ ִ ּוש ָללָם ,לָבֹוז .יב בְ יֹום אתם ,טַ ף וְ נ ִָשים; ְ ּומ ִדינָה הַ צָ ִרים ָ ֹּ נַפְ שָ ם לְ הַ ְש ִמיד וְ ַלהֲרגֹּ ּולְ אַ בֵ ד אֶׁ ת ּכָל חֵ יל עַ ם ְ חדש ֲאדָ ר .יג ַפ ְתשֶׁ גֶׁן חדש ְשנֵים עָ שָ ר ,הּוא ֶׁ ֹּ אֶׁ חָ ד ,בְ כָל ְמ ִדינֹות הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֲ חַ ְשוֵרֹוש בִ ְשלֹושָ ה ָעשָ ר לְ ֶֹּׁ הּודים) עתודים ּומ ִדינָה ,גָלּוי ,לְ כָל הָ ַע ִּמים; וְ לִ ְהיֹות היהודיים (הַ יְ ִ הַ ּכְ תָ ב ,לְ הִ נָתֵ ן דָ ת בְ כָל ְמ ִדינָה ְ בהלִ ים רכבֵ י הָ ֶׁרכֶׁש ,הָ אֲחַ ְש ְת ָרנִ ים ,יָצְ אּו ְמ ָֹּ איבֵ יהֶׁ ם .יד הָ ָרצִ ים ְ ֹּ (ע ֲִת ִידים) לַיֹום הַ זֶׁה ,לְ הִ נָקֵ ם מֵ ְֹּ ְּודחּופִ ים ,בִ ְדבַ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך; וְ הַ דָ ת נִ ְתנָה ,בְ שּושַ ן הַ ִב ָירה .טו ּומָ ְרדֳּכַ י יָצָ א ִמלִ פְ נֵי הַ מֶּ לְֶּךִ ,בלְ בּוׁש מַ לְ כּות ְת ֵכלֶּת וָחּורַ ,ועֲטֶּ ֶּרת זָהָ ב גְ דֹולָה ,וְ תַ כְ ִריְך בּוץ וְ אַ ְרגָמָ ן; וְ הָ עִ יר ׁשּוׁשָ ן ,צָ ֲהלָה וְ שָ מֵ חָ ה .טז ּומ ִדינָה ּובְ כָל עִ יר וָעִ ירְ ,מקֹום אֲ שֶׁ ר אֹורה וְ ִש ְמחָ ה ,וְ שָ שןֹ ,וִ יקָ ר .יז ּובְ כָל ְמ ִדינָה ְ הּודים ,הָ יְ תָ ה ָ לַיְ ִ הּודיםִ ,מ ְשתֶׁ ה וְ יֹום טֹוב; וְ ַרבִ ים מֵ ַעּמֵ י הָ אָ ֶׁרץִ ,מ ְת ַי ֲה ִדים ּכִ י ְדבַ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך וְ דָ תֹו מַ גִ י ַעִ ,ש ְמחָ ה וְ שָ שֹון לַיְ ִ הּודיםֲ ,עלֵיהֶׁ ם. ָנפַל פַחַ ד הַ יְ ִ
Page 17
CHAPITRE 9 .1Au treizième jour du douzième mois, qui est celui d'Adar, quand vint le temps d'accomplir l'édit du roi et sa loi, au jour que les ennemis des Juifs avaient pensé les dominer, la situation fut renversée et ce sont les Juifs qui dominèrent leurs ennemis. 2. Les Juifs se rassemblèrent dans leurs villes, dans toutes les provinces du roi A'hachvéroch, afin d'attaquer ceux qui voulaient leur nuire. Aucun homme ne put se tenir sur leur chemin, car leur crainte s'était emparée de toutes les nations. 3. Tous les ministres des provinces, les satrapes, les gouverneurs, les préposés du roi honoraient les Juifs, car la crainte de Mordekhaï s'était abattue sur eux. 4. De fait, Mordekhaï était important, dans le palais du roi et sa renommée se répandait dans toutes les provinces, car Mordekhaï avait un pouvoir grandissant sans cesse. 5. Les Juifs passèrent leurs ennemis au fil de l'épée, tuant et détruisant. Ils firent à leurs ennemis ce que bon leur semblait. 6. A Chouchan, la capitale, les Juifs tuèrent et détruisirent cinq cents personnes, 7. et ils tuèrent Parchandata et Dalfon et Aspata 8. et Porata et Adalya et Aridata 9. et Parmachta et Arisaï et Aridaï et Vaïzata, 10. les dix fils de Haman, fils de Hamdata, persécuteur des Juifs, mais ils ne prirent rien du butin. 11. Ce jour-là, le nombre de personnes tuées à Chouchan, la capitale, fut produit devant le roi. 12. Et, le roi dit à la reine Esther : « A Chouchan, la capitale, les Juifs ont tué et détruit cinq cents hommes et les dix fils de Haman. Et, qu'ont-ils fait dans les autres provinces du roi ! Quelle est ta demande ? Elle te sera accordée. As-tu une autre requête ? Elle sera exaucée. » 13. Esther répondit : « Si le roi en est satisfait, que les Juifs de Chouchan soient autorisés à faire demain ce qui était légal aujourd'hui et que les dix fils de Haman soient pendus sur une potence. » 14. Le roi ordonna qu'il en soit ainsi, la loi fut proclamée à Chouchan et les dix fils de Haman furent pendus. 15. Ainsi, les Juifs de Chouchan se rassemblèrent encore, au quatorzième jour du mois d'Adar et ils tuèrent trois cents hommes, à Chouchan, mais ils ne prirent rien du butin. 16. Tous les autres Juifs, dans les différentes provinces du roi, se rassemblèrent et sauvèrent leur vie en se libérant de leurs ennemis. Ils tuèrent soixante quinze mille de ceux qui les haïssaient, mais ils ne prirent rien du butin, 17. le treizième jour du mois d'Adar. Ils se reposèrent le quatorzième jour, en firent une fête et une célébration joyeuse. 18. Les Juifs de Chouchan se rassemblèrent le treize et le quatorze Adar, ils se reposèrent le quinze, en firent une fête et une célébration joyeuse. 19. De ce fait, les Juifs Prazi, c'est-à- dire ceux qui habitent dans les villes sans muraille d'enceinte, célèbrent la fête au quatorzième jour dumois d'Adar, jour de festin, de réjouissance, où ils envoient des mets les uns aux autres.
Page 18
פרק ט חדש אֲדָ ר ,בִ ְשלֹושָ ה ָעשָ ר יֹום בֹו ,אֲ שֶׁ ר הִ גִ י ַע ְדבַ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך וְ דָ תֹו ,לְ הֵ עָשֹות: חדש הּוא ֶֹּׁ א ּובִ ְשנֵים עָ שָ ר ֶֹּׁ שנאֵ יהֶׁ ם .ב הּודים הֵ ּמָ ה בְ ְֹּ הּודים לִ ְשלֹוט בָ הֶׁ ם ,וְ ַנהֲפֹוְך הּוא ,אֲ שֶׁ ר יִ ְשלְ טּו הַ יְ ִ איבֵ י הַ יְ ִ בַ יֹוםֲ ,אשֶׁ ר ִש ְברּו ְֹּ הּודים בְ עָ ֵריהֶׁ ם ,בְ כָל ְמ ִדינֹות הַ ּמֶׁ לְֶׁך אֲחַ ְשוֵרֹוש ,לִ ְשֹלחַ יָד ,בִ ְמבַ קְ שֵ י ָר ָעתָ ם; וְ ִאיש ל ֹּא ָעמַ ד נִ קְ הֲלּו הַ יְ ִ לִ פְ נֵיהֶׁ םּ ,כִ י ָנפַל פַחְ דָ ם עַל ּכָל הָ ַע ִּמים .ג וְ כָל שָ ֵרי הַ ְּמ ִדינֹות וְ הָ אֲ חַ ְשדַ ְרפְ נִ ים וְ הַ ַפחֹות ,וְ ע ֵֹּשי הַ ְּמלָאכָה הּודיםּ :כִ י ָנ ַפל פַחַ ד מָ ְר ֳּדכַיֲ ,עלֵיהֶׁ ם .ד ּכִ י גָדֹול מָ ְר ֳּדכַי בְ בֵ ית הַ ּמֶׁ ֶׁלְך, אֲשֶׁ ר לַּמֶׁ לְֶׁך ְמנ ְַש ִאים ,אֶׁ ת הַ יְ ִ איבֵ יהֶׁ ם ,מַ ּכַת חֶׁ ֶׁרב הּודים בְ כָל ְֹּ וְ שָ ְמעֹו הֹולְֵך בְ כָל הַ ְּמ ִדינֹותּ :כִ י הָ ִאיש מָ ְר ֳּדכַי ,הֹולְֵך וְ גָדֹול .ה ַויַּכּו הַ יְ ִ הּודים וְ אַ בֵ ד חֲמֵ ש מֵ אֹות ִאיש. שנאֵ יהֶׁ םּ ,כִ ְרצֹונָם .ו ּובְ שּושַ ן הַ ִב ָירה ,הָ ְרגּו הַ יְ ִ וְ הֶׁ ֶׁרג וְ אַ בְ דָ ן; ַו ַיעֲשּו ְב ְֹּ פֹורתָ א וְ אֵ ת ֲאדַ לְ יָא ,וְ אֵ ת אֲ ִרידָ תָ א .וְ אֵ ת פַ ְרמַ ְשתָ א וְ אֵ ת פ ְַרשַ נְ דָ תָ א וְ אֵ ת דַ לְ פֹון ,וְ אֵ ת אַ ְס ָפתָ א .וְ אֵ ת ָ הּודים הָ ָרגּו; ּובַ בִ ָזה ל ֹּא וְ אֵ ת ֲא ִריסַ י וְ אֵ ת ֲא ִרידַ י וְ אֵ ת וַיְ זָתָ א .עֲשֶׁ ֶׁרת בְ נֵי הָ מָ ן בֶׁ ן הַ ְּמדָ תָ א ,צרֵֹּ ר הַ יְ ִ שָ לְ חּו ,אֶׁ ת יָדָ ם .יא בַ יֹום הַ הּוא ,בָ א ִמ ְספַר הַ הֲרּוגִ ים בְ שּושַ ן הַ בִ ָירה לִ פְ נֵי הַ ּמֶׁ לְֶׁך .יב וַיאֹּ מֶׁ ר הַ ּמֶׁ ֶׁלְך הּודים וְ אַ בֵ ד חֲמֵ ש מֵ אֹות ִאיש וְ אֵ ת עֲשֶׁ ֶׁרת בְ נֵי הָ מָ ן בִ ְשאָ ר לְ אֶׁ ְסתֵ ר הַ ּמַ לְ ּכָה ,בְ שּושַ ן הַ בִ ָירה הָ ְרגּו הַ יְ ִ ְמ ִדינֹות הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,מֶׁ ה עָ שּו; ּומַ ה ְשאֵ לָתֵ ְך וְ יִ נָתֵ ן לְָךּ ,ומַ ה בַ קָ שָ תֵ ְך עֹוד וְ תֵ עָש .יג וַתאֹּ מֶׁ ר אֶׁ ְסתֵ רִ ,אם עַל הּודים ֲאשֶׁ ר בְ שּושָ ןַ ,לעֲשֹות ּכְ דָ ת הַ יֹום; וְ אֵ ת עֲשֶׁ ֶׁרת בְ נֵי הָ מָ ן ,יִ ְתלּו עַ ל הַ ּמֶׁ לְֶׁך טֹוב יִ נָתֵ ן גַם מָ חָ ר לַיְ ִ הָ עֵץ .יד וַיאֹּ מֶׁ ר הַ ּמֶׁ לְֶׁך לְ הֵ עָשֹות ּכֵן ,ו ִַתנָתֵ ן דָ ת ְבשּושָ ן; וְ אֵ ת עֲשֶׁ ֶׁרת בְ נֵי הָ מָ ן ,תָ לּו .טו וַיִ קָ ֲהלּו היהודיים חדש ֲאדָ רַ ,ויַהַ ְרגּו בְ שּושָ ןְ ,שֹלש מֵ אֹות ִאיש; ּובַ בִ זָה הּודים) ֲאשֶׁ ר בְ שּושָ ן ,גַם ְביֹום אַ ְרבָ ָעה עָ שָ ר לְ ֶׁ ֹּ (הַ יְ ִ איבֵ יהֶׁ ם, הּודים ֲאשֶׁ ר ִב ְמ ִדינֹות הַ ּמֶׁ לְֶׁך נִ קְ הֲלּו וְ ָעמדֹּ עַ ל נַפְ שָ ם ,וְ נֹוחַ מֵ ְֹּ ּושאָ ר הַ יְ ִ ל ֹּא שָ לְ חּו ,אֶׁ ת יָדָ ם .טז ְ חדש שנאֵ יהֶׁ ם ,ח ֲִמשָ ה וְ ִשבְ עִ ים אָ לֶׁף; ּובַ בִ זָה ל ֹּא שָ לְ חּו ,אֶׁ ת יָדָ ם .יז בְ יֹום ְשלֹושָ ה עָ שָ ר ,לְ ֶֹּׁ וְ הָ רֹוג בְ ְֹּ הּודים) ֲאשֶׁ ר אֲדָ ר; וְ נֹוחַ ,בְ אַ ְרבָ ָעה עָשָ ר בֹו ,וְ עָשהֹּ אתֹּ ֹו ,יֹום ִמ ְשתֶׁ ה וְ ִש ְמחָ ה .יח והיהודיים (וְ הַ יְ ִ בְ שּושָ ן ,נִ קְ הֲלּו בִ ְשלֹושָ ה עָשָ ר בֹוּ ,ובְ אַ ְרבָ ָעה ָעשָ ר ,בֹו; וְ נֹוחַ ,בַ ח ֲִמשָ ה ָעשָ ר בֹו ,וְ עָ שהֹּ אתֹּ ֹו ,יֹום שים אֵ ת יֹום אַ ְרבָ עָה הּודים הפרוזים (הַ פְ ָרזִים) ,הַ ישְֹּ בִ ים בְ עָ ֵרי הַ פְ ָרזֹות ע ִ ֹּ ִמ ְשתֶׁ ה וְ ִש ְמחָ ה .יט עַ ל ּכֵן הַ יְ ִ ּומ ְשֹלחַ מָ נֹותִ ,איש לְ ֵרעֵהּו . ּומ ְשתֶׁ ה וְ יֹום טֹוב; ִ חדש אֲדָ רִ ,ש ְמחָ ה ִ עָשָ ר לְ ֶֹּׁ
Page 19
20. Mordekhaï rédigea ces événements et il envoya des lettres à tous les Juifs vivant dans les différentes provinces du roi A'hachvéroch, proches ou éloignées, 21. leur demandant de s'astreindre à célébrer, chaque année, le quatorzième et le quinzième jours du mois d'Adar, 22. comme aux jours où les Juifs furent libérés de leurs ennemis et au mois qui fut transformé pour eux d'angoisse en joie, de deuil en fête, en en faisant des jours de célébration, de réjouissance, en envoyant des mets les uns aux autres, en faisant des dons aux pauvres. 23. Et, les Juifs acceptèrent comme une obligation ce qu'ils avaient déjà commencé à observer et ce que Mordekhaï leur avait écrit. 24. En effet, Haman, fils de Hamdata, l'Agaguite, persécuteur des Juifs, avait comploté contre les Juifs afin de les exterminer et il fit un Pour, c'est-à-dire un tirage au sort, pour les décimer et les détruire. 25. Mais, quand elle arriva devant le roi, celui-ci déclara, et ordonna que des lettres soient rédigées à cet effet, que l'infâme complot de Haman contre les Juifs se retourne contre sa propre tête, que lui et ses fils soient pendus sur une potence. 26. C'est pour cela qu'ils appelèrent ces jours Pourim, du fait du Pour, à cause de tous les événements consignés dans cette épître, exposant ce qui leur arriva et pourquoi ils jugèrent bon d'instaurer une fête. 27. Les Juifs établirent et s'engagèrent, pour eux-mêmes, pour leurs descendances et pour tous ceux qui se convertiraient à leur foi, à célébrer, chaque année, ces deux jours de la manière qui vient d'être décrite ici, aux dates qui conviennent. Ceci ne sera jamais aboli. 28. Ces jours sont commémorés et célébrés, en chaque génération, par chaque famille, dans chaque province et chaque ville. Les jours de Pourim ne disparaîtront jamais d'entre les Juifs et leur souvenir ne s'effacera pas de leurs descendants. 29. La reine Esther, fille d'Avi'haïl et Mordekhaï le Juif écrivirent l'importance des miracles, afin d'établir la fête par cette seconde épître de Pourim. 30. Et, il envoya des lettres à tous les Juifs, dans les cent vingt sept provinces du royaume de A'hachvéroch, avec des mots de paix et de vérité, 31. pour leur demander d'observer ces jours de Pourim aux dates qui conviennent, de la manière qui a été établie pour eux par Mordekhaï le Juif et la reine Esther, puisqu'ils s'étaient engagés eux-mêmes et avaient engagé leur descendance, à observer les jeûnes et les lamentations. 32. Et, le discours d'Esther confirma l'observance de ces jours de Pourim. Le récit en fut consigné dans l'Ecriture.
Page 20
הּודים ,אֲ שֶׁ ר בְ כָל ְמ ִדינֹות הַ ּמֶׁ ֶׁלְך .כ וַיִ כְ תבֹּ מָ ְר ֳּדכַי ,אֶׁ ת הַ ְדבָ ִרים הָ אֵ לֶׁה; וַיִ ְשלַח ְספָ ִרים אֶׁ ל ּכָל הַ יְ ִ חדש אֲדָ ר, שים אֵ ת יֹום אַ ְרבָ עָה עָ שָ ר לְ ֶׁ ֹּ אֲחַ ְשוֵרֹוש הַ קְ רֹובִ ים ,וְ הָ ְרחֹוקִ ים .כא לְ קַ יֵםֲ ,עלֵיהֶׁ ם לִ הְ יֹות ע ִ ֹּ איבֵ יהֶׁ ם ,וְ הַ ח ֶֹּׁדש הּודים מֵ ְֹּ וְ אֵ ת יֹום ח ֲִמשָ ה ָעשָ ר בֹו :בְ כָל שָ נָה ,וְ שָ נָה .כב ַּכי ִָמים ,אֲ שֶׁ ר נָחּו בָ הֶׁ ם הַ יְ ִ ּומ ְשֹלחַ מָ נֹות אֲשֶׁ ר נֶׁהְ פְַך לָהֶׁ ם ִמיָגֹון לְ ִש ְמחָ הּ ,ומֵ אֵ בֶׁ ל לְ יֹום טֹוב; ַלעֲשֹות אֹותָ ם ,יְ מֵ י ִמ ְשתֶׁ ה וְ ִש ְמחָ הִ , הּודים ,אֵ ת אֲשֶׁ ר הֵ חֵ לּוַ ,לעֲשֹות; וְ אֵ ת ֲאשֶׁ ר ּכָתַ ב מָ ְר ֳּדכַי, ִאיש לְ ֵר ֵעהּוּ ,ומַ תָ נֹות לָאֶׁ בְ ִֹּינים .כג וְ קִ בֵ ל ,הַ יְ ִ הּודים ,לְ אַ בְ דָ ם; וְ הִ פִ ל פּור הּוא הּודים חָ שַ ב ַעל הַ יְ ִ ֲאלֵיהֶׁ ם .כד ּכִ י הָ מָ ן בֶׁ ן הַ ְּמדָ תָ א הָ ֲאגָגִ י ,צרֵֹּ ר ּכָל הַ יְ ִ באּה ,לִ פְ נֵי הַ ּמֶׁ לְֶׁך ,אָ מַ ר עִ ם הַ סֵ ֶׁפר ,יָשּוב מַ חֲשַ בְ תֹו הָ ָרעָה אֲ שֶׁ ר חָ שַ ב עַל גֹורל ,לְ הֻּמָ ם ּולְ אַ בְ דָ ם .כה ּובְ ָ ֹּ הַ ָ פּורים ,עַל שֵ ם הַ פּור הּודים עַ ל ראֹּ שֹו; וְ תָ לּו אתֹּ ֹו וְ אֶׁ ת בָ נָיו ,עַל הָ עֵץ .כו עַל ּכֵן קָ ְראּו ַלי ִָמים הָ אֵ לֶׁה ִ הַ יְ ִ עַל ּכֵן ,עַ ל ּכָל ִד ְב ֵרי הָ ִאג ֶֶׁׁרת הַ זאֹּ ת; ּומָ ה ָראּו ַעל ָּככָהּ ,ומָ ה הִ גִ יעַ אֲ לֵיהֶׁ ם .כז קִ יְ מּו וקבל (וְ קִ בְ לּו) שים אֵ ת ְשנֵי הַ י ִָמים הָ אֵ ֶׁלה, הּודים ֲעלֵיהֶׁ ם וְ ַעל ז ְַרעָ ם וְ עַ ל ּכָל הַ נִ לְ וִ ים ֲעלֵיהֶׁ ם ,וְ ל ֹּא ַיעֲבֹור לִ ְהיֹות ע ִ ֹּ הַ יְ ִ ּכִ כְ תָ בָ ם וְ כִ זְמַ נָם :בְ כָל שָ נָה ,וְ שָ נָה .כח וְ הַ י ִָמים הָ אֵ לֶׁה נִ ְזּכ ִָרים וְ ַנע ֲִשים בְ כָל דֹור וָדֹורִ ,מ ְש ָפחָ ה הּודים ,וְ זִכְ ָרם ,ל ֹּא יָסּוף פּורים הָ אֵ לֶׁה ,ל ֹּא ַי ַעבְ רּו ִמתֹוְך הַ יְ ִ ּומ ִדינָה ,וְ עִ יר וָעִ יר; וִ ימֵ י הַ ִ ּומ ְשפָחָ הְ ,מ ִדינָה ְ ִ תקף :לְ קַ יֵם ,אֵ ת ִא ֶׁג ֶׁרת הַ פ ִֻרים הּודי אֶׁ ת ּכָל ֶֹּׁ ִמז ְַרעָ ם .כט ו ִַתכְ תבֹּ אֶׁ ְסתֵ ר הַ ּמַ לְ ּכָה בַ ת ֲאבִ יחַ יִ לּ ,ומָ ְר ֳּדכַי הַ יְ ִ הּודים ,אֶׁ ל שֶׁ בַ ע וְ עֶׁ ְש ִרים ּומֵ אָ ה ְמ ִדינָה מַ לְ כּותֲ ,אחַ ְש ֵורֹוש: הַ זאֹּ ת הַ שֵ נִ ית .ל וַיִ ְשלַח ְס ָפ ִרים אֶׁ ל ּכָל הַ יְ ִ ִדבְ ֵרי שָ לֹוםֶׁ ,ו ֱאמֶׁ ת .לא לְ קַ יֵם אֶׁ ת יְ מֵ י הַ פ ִֻרים הָ אֵ לֶׁה בִ זְמַ נֵיהֶׁ םּ ,כַאֲ שֶׁ ר קִ יַם ֲעלֵיהֶׁ ם מָ ְר ֳּדכַי הַ יְ הּו ִדי וְ אֶׁ ְסתֵ ר הַ ּמַ לְ ּכָה ,וְ ַכאֲשֶׁ ר קִ יְ מּו ַעל נַפְ שָ ם ,וְ עַ ל ז ְַרעָ םִ :דבְ ֵרי הַ צֹומֹות ,וְ ַזעֲקָ תָ ם .לב ּומַ ֲאמַ ר אֶׁ ְסתֵ ר קִ יַם, ִדבְ ֵרי הַ פ ִֻרים הָ אֵ לֶׁה; וְ נִ כְ תָ ב ,בַ סֵ פֶׁר.
Page 21
CHAPITRE 10 .1Le roi A'hachvéroch leva un impôt sur le continent et les îles de la mer. 2. Tout le récit de son pouvoir et de sa puissance, la narration de la grandeur de Mordekhaï, que le roi avait promu, sont consignés dans le livre des chroniques des rois de Médie et de Perse. 3. Car, Mordekhaï, le Juif était le second du roi A'hachvéroch, un chef des Juifs, aimé par ses nombreux frères. Il rechercha le bien-être de son peuple et il parla de paix pour tous leurs descendants.
Page 22
פרק י בּורתֹוּ ,ופ ָָרשַ ת א ַויָשֶׁ ם הַ ּמֶׁ לְֶׁך אחשרש ( ֲאחַ ְשוֵרשֹּ ) מַ ס עַ ל הָ אָ ֶׁרץ ,וְ ִאיֵי הַ יָם .ב וְ כָל מַ עֲשֵ ה תָ קְ פֹוּ ,וגְ ָ גְ ֻדלַת מָ ְר ֳּדכַיֲ ,אשֶׁ ר גִ ְדלֹו הַ ּמֶׁ לְֶׁך הֲלֹוא הֵ ם ּכְ תּובִ יםַ ,על סֵ ֶׁפר ִדבְ ֵרי הַ י ִָמים ,לְ מַ לְ כֵי ,מָ דַ י ּופָ ָרס .ג ּכִ י דבר הּודים ,וְ ָרצּוי לְ רבֹּ אֶׁ חָ יו דרֵֹּ ש טֹוב לְ ַעּמֹו ,וְ ֵֹּ הּודיִ ,מ ְשנֶׁה לַּמֶׁ לְֶׁך אֲ חַ ְשוֵרֹוש ,וְ גָדֹול לַיְ ִ מָ ְר ֳּדכַי הַ יְ ִ שָ לֹום לְ כָל ז ְַרעֹו. Si un minyan de dix hommes est présent, on dit la bénédiction suivante: בָ רּוְך אַ תָ ה יְ -הֹוָה אֹ -להֵ ינּו מֶּ לְֶּך הָ עֹולָם .הָ ָרב אֶּ ת ִריבֵ נּו .וְ הַ דָ ן אֶּ ת ִדינֵנּו .וְ הַ ּנֹוקֵ ם אֶּ ת נִ קְ מָ תֵ נּו. וְ הַ ּנִ פְ ָרע לָנּו ִמצָ ֵרינּו .וְ הַ ְמׁשַ לֵם גְ מּול לְ כָל אֹויְ בֵ י נַפְ ׁשֵ נּו .בָ רּוְך אַ תָ ה יְ -הֹוָה .הַ ּנִ פְ ָרע לְ עַ מֹו יִ ְש ָראֵ ל מֹוׁשיעַ ִמכָל צָ ֵריהֶּ ם .הָ אֵ ל הַ ִ שֹושַ נַת ַיעֲקבֹּ צָ ֲהלָה וְ שָ מֵ חָ הִ ,ב ְראֹותָ ם יַחַ ד ְת ֵכלֶׁת מָ ְר ְדכָיְ .תשּו ָעתָ ם הָ יִ יתָ ָלנֶׁצַ ח ,וְ ִתקְ וָתָ ם בכָל דֹור חֹוסים בָ ְך .אָ רּור הָ מָ ן אַ שֶׁ ר בִ קֵ ש לְ אַ בְ ִדי, הֹודי ַע שֶׁ ּכָל קֹוֶׁיָך ל ֹּא יֵבשֹּ ּו וְ ל ֹּא יִ ּכָלְ מּו ָלנֶׁצַ ח ּכָל הַ ִ וָדֹור ,לְ ִ ֲרּורים ּכָל הָ ְרשָ עִ ים ,בְ רּוכִ ים רּורה ז ֶֶׁׁרש אֵ שֶׁ ת מַ פְ חִ ִידי ,בְ רּוכָה אֶׁ ְסתֵ ר בַ ע ֲִדי ,א ִ הּודי ,אֲ ָ בָ רּוְך מָ ְר ְדכַי הַ יְ ִ ּכָל הַ צַ ִדיקִ ים ,וְ גַם חַ ְרבֹונָה זָכּור לַטֹוב.
Page 23
Ségoulot de Pourim Rav Elimélekh Biderman compare le jour de Pourim à un grand trésor de diamants et de pierres précieuses dispersés dans le domaine public. Un homme qui aperçoit des diamants éparpillés dans la rue va certainement tout faire pour rassembler autant de pièces que possible de ce trésor. Il faut considérer sous un même angle la période de Pourim, et exploiter chaque minute à accomplir de précieuses Mitsvot. Dans son discours à l’approche de Pourim, le Rav Biderman a rapporté des sources de grands sages juifs, qui mettent en valeur ce moment de faveur Divine, propre à ce jour-là : 1. Le Juif est comparé au Cohen Gadol « A Pourim, chaque Juif a le pouvoir d’un Cohen Gadol dans le Saint des saints » (Rav Yé’hezkel Shraga de Shinev). 2. Accroissement de la compassion « A Pourim, il y a une augmentation de la compassion et de la faveur divines » (Imré Noam de Dzikov). 3. Les prières sont exaucées « Le jour de Pourim, même la prière de l’individu (sans Minyan) est appréciée et exaucée par le Saint béni soit-Il » (Pélé Yoèts). 4. Le matin de Pourim… Dans l’ouvrage Ségoulot Israël, il est rapporté que c’est une Ségoula de se lever tôt le matin de Pourim et de multiplier les prières et les demandes à Hachem dans le domaine de la subsistance, des enfants, et tout autre domaine. Prions aussi pour tous nos proches, car c’est un très grand jour de faveur Divine, et tous les mondes baignent dans la joie et la faveur Divine. 5. Pas d'obstacles aux prières ! « Selon notre tradition, à Pourim, une petite âme peut s’élever au niveau d’un extraordinaire Tsaddik sans aucun obstacle, et, de même, les prières s’élèvent vers le "Kétèr" (couronne) sans rencontrer aucun obstacle… tout ceci m’a été révélé à voix basse, et je me suis mis à dévoiler ce secret, mû par mon amour pour mes frères juifs. » (Rav Its’hak Eizik de Kamarna dans son ouvrage Nédavot Pi) 6. Moment de faveur Divine « Pourim est un moment de faveur Divine pour tous, et chacun peut agir auprès d’Hachem pour qu’Il exauce toutes les aspirations de son cœur. » (Admour de Gour) 7. Moment de délivrance surnaturelle « Puisqu’à Pourim, les Juifs ont réussi à survivre en dépit du décret de mort qui planait sur eux, c’est un moment propice pour des changements dans la nature, même pour les femmes stériles qui pourront concevoir. » (Rav Tsadok Hacohen de Lublin) 8. Importance de l’étude de la Torah à Pourim Il est écrit dans la Guémara que « toute personne qui étudie la Torah entre la lecture de la Méguila du soir et celle du matin, est garantie d’avoir une place au monde futur. » Le Rama a tranché dans la Halakha qu’il faut étudier la Torah avant le repas de Pourim. On l’apprend du verset : « Les Juifs avaient la lumière », que nos Sages ont interprété comme : « La lumière, c’est la Torah ». On rapporte cette question au nom du ‘Hatam Sofer : pourquoi les Sages ont-ils fixé deux jours pour la fête de Pourim ? Le 14 Adar pour les villes non fortifiées et le 15 Adar pour les villes entourées d’une muraille. La raison, d’après lui, est pour garantir l’étude de la Torah ces jours-là. Et le ‘Hatam Sofer d’expliquer : « Lorsque les habitants des villes non fortifiées seront occupés à accomplir les Mitsvot propres au jour de Pourim, les habitants des villes entourées de murailles étudieront la Torah, et vice-versa. »