גיליו מס' 1
נובמבר 2007
עיתו תנועת הבוגרי של השומר הצעיר
"בראש או ג'וני עמדה גור .הגור העידה על ההצלחה הגדולה של הקבוצה .מכל מקו בעמק השומ ,החנוק, אפשר היה לראות את הערמה הגאה .היא היתה הסמל למה שיכול הפועל לעשות במו ידיו .היא היתה סיכו לשעות ארוכות של עבודה .א היתה הגור ג עדות למיעוט הישגיו של הפועל ,לקוצר ידו ולקוצר יכולתו ,שהרי היא ניצבה לבדה בעמק הרחב ,עטור האבני ,חצוי בירד המתפתל".
מאמרכת
אנחנו נורא מתרגשים לכתוב את המאמרכת הראשון בגליון הראשון של עיתון תנועת הבוגרים .עיתון זה יוצא לאור אחרי לא מעט מאמצים והשקעה .ידוע לנו שהשמועה אודות העיתון לא הגיעה אל כולכם ,אך אנחנו קוראים לכם ,בוגרי השומר הצעיר באשר תהיו ,לבוא ולקחת חלק פעיל בכתיבה ,בעריכה ,בעיצוב של התהוות במת המפגש הזו. יש כיום חשיבות עצומה בהקמת מוסדות תרבות של תנועת הבוגרים .רק ככה תיווצר כאן תנועה אמיתית ,עם קשר בין הגרעינים השונים ,עם התפתחות ועם יצירה .הכוונה היא לא להתנתקות מתנועת הנוער אלא ללידה אמיתית של תנועת הבוגרים -תהליך שיאפשר קשר של המשכיות התנועה .המעשה אינו סובל דיחוי .בלי שיח משותף ,תרבות משותפת ויצירה שנובעת מחיינו עכשיו איש לא יראה את עצמו כחלק מתנועת הבוגרים .לא יהיה ממה להרגיש חלק. הרעיון להקמת העיתון התחיל מחשיבה שבתור תנועת חיים הולכת וגדלה יש לנו את הרצון והצורך ליצור ולהרחיב את מעגלי השיתוף בינינו .אנחנו מקווים שהעיתון יהיה במה לשיתוף רעיוני ותרבותי ויצור דיאלוג בין אנשים שונים ,גרעינים שונים ושכבות שונות .אנחנו בטוחים שהמעשה הזה יפתח פתח לעוד כמוהו ומהר מאוד נראה מסביבנו תנועה חיה ,בועטת, מורדת ומגשימה .אנחנו לא צריכים לפחד מהעלאת שאלות וספקות .להפך ,רק אם נחדד את השאלות נוכל להגיע יחד לתשובות. לא במקרה החלטנו להשקיע דווקא ביצירת עיתון .המילה הכתובה היא דרך רבת עוצמה להשפיע ,ליצור ולשתף רעיונות .לכתוב כתבה זה לא כמו לדבר .מה שכתבת ישאר כאן עוד הרבה זמן .ולכן אנחנו עוצרים ,בוחנים את עצמנו ,מבהירים טוב טוב מה אנחנו חושבים ורק אז מנסחים )ומנסחים שוב( ,עד שנוכל לחתום על זה. זה המקום להודות מקרב לב לכל הכותבים המעולים ,שלקחו חלק משמעותי בגליון הראשון של "הגורן" .וזה גם המקום לקרוא שוב לכם ,לכולכם ,לרוץ ולשלוח לנו מאמר ,המלצה ,שיר, סיפור ,כל דבר שאתם רוצים לשתף עם עוד אנשים ,שהם עוד שותפים. כל דבר? כן! העיתון הזה הוא במה פתוחה ,אין הגבלת נושא )כמובן ,חוץ מדברים שיפגעו במישהו אחר( .אנחנו מאמינים שזו תהיה במה אמיתית ומשמעותית בתנועת החיים המתעצבת שלנו. חזקו ואמצו מאוד, העורכים -שירן ,גיל והללי. )בשער :האיור -מתוך ארכיון "יד יערי" ,והציטוט -מתוך "הגורן ,התלם הארוך ,העץ הבודד" מוקי צור(
העורכים :שירן גולדברג )מפרש( ,גיל וולפסון )חריף( ,הללי בלבן )מפרש(. הכותבים :גילי ברטורא )להט( ,אדם ברשאי )דרקון( ,אביב גלבוע )נווה( ,דור אנג'ל )קרנף(, אורי אופיר ,אוריה ברונשוויג )חריף( ,הילה אילן )יחף( ,אסי גרבז )באמת( ,גיל וולפסון )חריף( ,אדם שופרא )שילוב( ,שייקו ברנדווין )חריף( ,רוני לנדאו )בלוט( ,עופר נוימן )צור(, עופר אידלין )להט( ,יובל קרופיק )נווה(.
2
והיד רושמת . . .
אוריה ברונשוויג גרעין "חריף"
הקואופרטיב ,הראשון מסוגו בארץ ,לוקח את צעדיו הראשונים בעולם הכדורגל הקפיטליסטי והמנוכר וקורא לכם :בואו לתמוך במשהו חדש ,טהור ואמיתי .הצטרפו לאוהדי הפועל ירושלים ובואו להגשים חלום ספורטיבי! כל מי שמתעניין מעט מאוד בספורט הישראלי יכול להעיד כי המגמה השולטת בענפים המרכזיים בעשרים-שלושים השנים הארונות היא הבעלות הפרטית על המועדונים .אנחנו גדלנו אל תוך המציאות הזו, אך לא כך היה תמיד .יותר חשוב מזה ,לא כך צריך להיות עכשיו.
רוב מועדוני הכדורגל בארץ הוקמו למעשה כענפים של מרכזי ספורט )הפועל ,מכבי ,הכח(... ביישובים שונים .המועדונים למעשה ייצגו את כל הציבור שתמך בהשקפות מרכזי הספורט, לדוגמא :הפועל טבריה ייצגה את מי שתמך בדעות השמאל באזור טבריה .לאחר שנים רבות בהן המרכזים היו אלו שהחזיקו בקבוצות ,החל תהליך הפרטה בסביבות שנות השמונים והקבוצות עברו לידיים של משקיעים בעלי אינטרסים זרים לייעוד המקורי של הקבוצות .יש מי ש"זכו" בבעלים נדיבים בעלי כיס עמוק ונכונות להשקיע .יש מי שלא. בתחילת שנות ה 90הגיע מועדון הכדורגל של הפועל ירושלים לידיו של איש העסקים הירושלמי ,הקבלן יוסי סאסי .המועדון ,שהיה הבכיר בבירה במשך שנים ,בעיקר בשנות השבעים והשמונים ,לא ידע מה מצפה לו .תקופה קצרה אחרי שנכנס סאסי למועדון ,הוא צירף אליו בשותפות את ויקטור יונה .אחרי שנים בהן היה המועדון חבר של קבע בליגה הראשונה ואף זכה בגביע המדינה ב73 החלה ההידרדרות .המועדון הגיע לראשונה בתולדותיו לליגה הארצית "לאחר שנים רבות בהן בתחילת שנות האלפיים ומאז נמצא על המרכזים היו אלו שהחזיקו התפר בין ליגת המשנה לליגה השלישית .בקבוצות ,החל תהליך הפרטה בנוסף לפן המקצועי ,המועדון נוהל בצורה רשלנית ופושעת .כספים נלקחו על ידי בסביבות שנות השמונים הבעלים לחשבונותיהם הפרטיים ,שחקנים והקבוצות עברו לידיים של מובילים נמכרו תמורת נזיד עדשים ועוד משקיעים בעלי אינטרסים זרים אינספור טעויות שלעתים נראו כי נעשו בכוונה .אם לא די בכל מה שנכתב לייעוד המקורי של הקבוצות"... בשורות הקודמות ,שני הבעלים הסתכסכו ביניהם והחלו לתבוע בעלות מלאה על הקבוצה .כחלק מכל זה ,השניים מנהלים קרבות משפטיים ארוכים ומייגעים שפוגעים בתפקוד השותף של הקבוצה. בעשר השנים האחרונות מנהלים אוהדי הקבוצה מאבק עיקש בבעלים במטרה ברורה להוציא את השניים מהמועדון .הפגנות ,צמיגים שרופים ,רימוני עשן ,נעילת שערי המגרשים, איתור משקיעים פוטנציאלים ועוד דרכים רבות נכשלו במשימה. בסוף עונת המשחקים האחרונה ירדה הקבוצה מהליגה הלאומית ומצאה את עצמה הליגה השלישית .האוהדים החליטו שהגיעו מים עד נפש" .אם הם לא עוזבים אותנו ,נעזוב אנחנו אותם" ,אמרו לעצמם ויצאו לדרך...
3
-המשך מעמ' -3
מה שהתחיל בטור שכתב אוהד במקומון ירושלמי התפתח וצבר תאוצה אדירה .אורי שרצקי, אוהד ועיתונאי במקצועו ,העלה באותו טור רעיון כי האוהדים יתאגדו ויקנו הם את הקבוצה בכספם .האוהדים התבקשו לשלוח התחייבות להעביר אלף שקלים כל אחד אם יבשילו התנאים לכך .ההתחייבויות לא הפסיקו לזרום .לאחר גישוש אצל הבעלים הנבזים ,התברר כי המהלך לא ייצא לפועל משום שתאווי הבצע דרשו סכומים לא הגיוניים בכלל .האוהדים לא אמרו נואש ופנו לדרך אחרת וממש לא צפויה .מתוך ההבנה כי הדבר היחיד שנשאר בקבוצה במשך השנים הוא הסמל ,המורשת והאוהדים ,החליטו האוהדים להעביר את כל " הועלה רעיון כי האוהדים אלו לגוף אחר ,בריא .האוהדים לקחו את יתאגדו ויקנו הם את הקבוצה ההזדמנות וקנו את מועדון הפועל בכספם ,בשביל זה היו חייבים מבשרת/אבו-גוש שפשט את הרגל .לאחר שהשתלטו על הגוף החדש ניגשו למלאכה לגייס חצי מיליון שקלים .בפועל המקצועית והביאו מאמן ושחקנים מהליגות גייסו מיליון וחצי שקלים"... העליונות ,מנהל בשכר ובעלי מקצוע נוספים. אתם ודאי שואלים את עצמכם מאין כל הכסף ובאיזה סכומים מדובר .ובכן ,לאחר שהושג הסיכום עם אנשי מבשרת התבקשו האוהדים שהתחייבו לקנות חלק בקבוצה תמורת אלף שקלים להעביר את הכספים לחשבון נאמנות .התנאי להמשיך היה שהאוהדים יקנו לפחות " 500מניות" בקבוצה -משמע חצי מיליון שקלים .לאחר שהאוהדים מילאו את חלקם )ואף יותר( ,פנו מובילי המהלך לאנשי עסקים בעלי זיקה לקבוצה ,לרעיון או לעיר וביקשו מהם להצטרף למהלך .כל הגורמים בנוסף לנותני חסות גייסו מיליון וחצי שקלים בקירוב ,סכום גבוה מאוד יחסית לליגה הרביעית ,בה שיחקה עד השנה האחרונה הפועל מבשרת.
האוהדים שוקדים בימים אלו על עיצוב המועדון שהם בונים .בין השאר ישנו דגש גדול מאוד על יוזמה חברתית שתצא מתוך המועדון לקהילה בירושלים ,מתוך אמונה כי מועדון כדורגל הוא מרכז קהילתי משמעותי בעיר .בנוסף ,לדירקטוריון הניהולי של המועדון נשלחים נציגים מטעם האוהדים שייבחרו על ידי בעלי המניות אחת לכמה שנים .סוציאל-דמוקרטיה אמיתית בכדורגל הישראלי ,הייתם מאמינים? בשבועות האחרונים הקבוצה ,שנקראה הפועל קטמון על שם השכונה בה שכן מגרשה הביתי של הפועל ירושלים בשנות הזהב של המועדון ,החלה לשחק בליגה א' .מובילי המהלך לא ידעו מה גודל ההסכמה בקרב קהל האוהדים וקיוו כי למשחק הפתיחה ההיסטורי ,שהתקיים ב 19לאוקטובר, יגיעו לפחות 800אוהדים .הם לא האמינו שכשיגיעו למגרש יראו שם איתם כ 3,000אדומים שלמעשה ממחישים את גודל ההישג. הקבוצה המקורית ,שנקראת על ידי האוהדים "הפועל סאסיונה" )סאסי ויונה ,מנהלי קבוצת הפועל -י"ם( ממשיכה לשחק בליגה השלישית אך מול יציעים כמעט ריקים .הזמן ,כנראה, יעשה את שלו ובסופו של דבר שתי הקבוצות יחזרו להיות גוף אחד בדרך זו או אחרת .אנו, האוהדים מובילי המהלך ,נושאים תפילה כי זה ייקרה במוקדם ולא במאוחר. מכאן אני קורא לכם ,כל מי שחשוב לו להחזיר מוסדות ציבור אל ידיו מידיים פרטיות ,מי שחשוב לו לתת קונטרה לצד הצהוב ,האלים והגזעני בארץ ובירושלים ,מי שרוצה ללכת
4
-המשך מעמ' – 4
ולראות קצת כדורגל באווירה אחרת :בואו ,הצטרפו אלינו .תגיעו למשחקים ,תשירו ,תתמכו, תקנו מניות ותחזקו את המיזם החברתי האדיר הזה ,תקנו מדבקות ותשימו על האוטו ,בקנים ובכל מקום. לפרטים נוספיםhttp://www.katamon.co.il : לכתבה זו מצורף דבר האוהדים שכתבתי לכבוד כנס הפתיחה של המועדון .אגב ,את כנס הפתיחה קיימנו באולם הגדול בסינמטק ירושלים .היו אנשים שעמדו. אוריה ,גרעין חריף.6047 , חזק ואמץ! .
חברים יקרים ,שלום. שבועות ארוכים של הכנות מגיעים לשיאם השבוע .אין לי מילים לתאר את ההתרגשות שאוחזת בי .הגרסא של "דבר האוהדים" שאני מקריא עכשיו היא הגרסא החמישית ,פשוט בגלל שבכל פעם אני מוצא דרך מדוייקת מעט יותר לתאר את מה שעובר עליי ...שבועיים בהם אני לא מצליח ללכת לישון לפני שלוש לפנות בוקר .שבועיים בהם אני מתעורר שלוש שעות אחר כך .שבועיים בהם הלב לא מפסיק לפעום בעוצמה כל כך חזקה שאפשר ממש לשמוע אותו בכל רגע נתון ,כשאני חושב על הפועל קטמון ירושלים. השבוע הוא שיא של חודשים של בנייה .מהרגע בו עלה הרעיון ,דרך הקשר המיוחד שנוצר עם הפועל מבשרת\אבו-גוש ,שזו הזדמנות טובה לומר תודה על ההזדמנות שנתתם לנו ועל כל העזרה של כל העוסקים במלאכה .אז ,תודה .מהרגע בו נאספה המנייה ה 500שהשלימה את ההוכחה שאוהדי הפועל ירושלים מסוגלים לנצח .אחרי שנים של מאבקים להצלת הקבוצה ,סוף סוף ישנה התקדמות ותקווה – הפועל קטמון. עוד לא ניצחנו ,ואנחנו עוד רחוקים .הניצחון יושלם כשנתאחד בצורה זו או אחרת עם הקבוצה המקורית ,כשהאוהדים יחזיקו בהפועל ירושלים .כדי שזה יקרה אנחנו חייבים להתאזר בסבלנות כי זה ייקח זמן .אסור לנו להיגרר ,או לגרור ,לריבים ומאבקי כח טיפשיים עם מי שלא בחר בדרך שלנו ,הם האחים שלנו וכך גם נתייחס אליהם – כמו אחים. בחודשים האחרונים עמלנו רבות תוך אמונה בדרכנו .לא בנינו סתם מועדון כדורגל ,בנינו מועדון כדורגל שיהיה חלק משמעותי בקהילה אליה הוא שייך .הפרוייקטים החברתיים, שמקבלים צורה לאט לאט על ידי אוהדים מסורים ,יהוו את ספינת הדגל של המועדון, בעזרתכם – כל אחד ואחת כאן יכולים לעזור )פנייה לנוכחים לעזרה( .סיוע לשכבות החלשות בחברה ותמיכה בכל הרבדים בהם נוכל לסייע לא יהוו סיסמאות ריקות מתוכן. הפרוייקט קם מתוך ראייה שמועדון כדורגל הוא מרכז קהילתי חשוב .בטח בעיר כמו ירושלים .המעשה הזה שלנו מוכיח שעוד יש תקווה בעיר הזאת ,שלא את כולם כאן אפשר לקנות בכסף ,שלקהילה עדיין יש כאן משמעות .בתור מועדון שיתופי ,שדוגל בקבלת כל אדם ועזרה לזולת ,אנחנו למעשה ההפך הגמור ממה שנמצא בצד השני של העיר ,ואין צורך לפרט. אנחנו מתחילים היום פרק נוסף ומשמעותי בהיסטוריה המפוארת והארוכה של הפועל ירושלים .האור חזר ,וישנה תחושה של גאווה וציפייה כלפי מה שבפתח .עכשיו אני יכול להגיד בראש מורם "אני אוהד של הפועל ירושלים" .תודה לכל מי שעזר לנו להגיע למעמד הזה. "כל מעשי בני האדם בחלום יסודם ואל החלום ישובו "...אמר הרצל ,בואו נמשיך לחלום. יאללה קטמון!
5
-המשך מעמ' – 5
טבלת ליגה א'
6
והיד רושמת . . .
שייקו ברנדוויין גרעין "חריף"
כבר הרבה זמן ,בעיקר מאז שהתגייסתי לצה"ל ,מעסיקה אותי רבות האווירה הצבאית בה גדלנו אנו ,ובוודאי גם דור ההורים שלנו. עלו בי תהיות מהי ההשפעה של הצעצועים דמויי כלי הנשק עליהם גדלו אלפי ילדים )בעיקר בנים( בעולם בכלל ובארצנו בפרט. ננסה להיכנס לרגע ליום-יום של ילד רגיל ,נורמאלי לחלוטין ,בעיר ,בקיבוץ או בעיירת הפיתוח .איך מתעצבת ילדות של ילד כשהצעצועים שלו הם דמויי כלים המשמשים להרג בני אדם? וכשנמאס לו מהצעצועים לאן יפנה? לא טעיתם ,רוב הסיכויים שהוא ילך וישחק במחשב במשחקי יריות למיניהן, מלחמה או כיבוש .וכשנמאס לו מהמחשב והוא עובר לטלוויזיה? גם סדרות הטלוויזיה לילדים מושתתות בחלקן הגדול על יסודות אלימים. לא מזמן ,ראיתי ילד כבן 6ברחוב .כשעל כתפו תלוי נשק עשוי פלסטיק מסוג ,m-16כזה שאיתו ילדים בני-גילנו "משחקים" למטרות אחרות לגמרי. הייתי יכול להיות הרבה פחות מודאג ,לו היינו חיים במדינה שבה בגיל 18ה"משחק" הזה לא הופך למציאות חיה ואמיתית .אצל אותו ילד בשבדיה ,שגדל על אותם צעצועים ,סרטים או משחקי מחשב ,נשק שיורה על אמת יישאר כנראה לעד בגדר חלום. אולם ,לילדים בישראל ,מדינה החיה על חרבה ובה מלחמות הן עניין שבשגרה ,החלום להחזיק נשק אמיתי שהורג בני אדם מתגשם כמעט תמיד .יתר על כן ,ילד הגדל בארץ מוקף סביבו בחיילים כל העת ,כשמסביבו משננים לו כל הזמן "כשתגדל תהיה חייל". אינני מתפלא על מספרם הרב של מקרי הרצח ,העולה בהתמדה מדי שנה .כמו גם על גילויי האלימות המילולית והפיזית הקורים מדי יום. כשיסודות אלימים וכוחניים מוטמעים כה עמוק בתרבות שלנו ,יחד עם מציאות המלחמה המתנפצת לנו מול הפנים מדי יום ,התוצאות הן בגדר פצצה מתקתקת .הנוער ,שגדל על סמלים כאלה ומתחנך במוסדות חינוך המתקשים לייצר אמירה על המציאות הסובבת את חייו ,הולך ומתדרדר. שאלה נוספת שעולה מתוך כך היא ,מה יהיו המניעים של אותו נער להתגייס לאחר מכן לשירות קרבי? האם יהיו אלה השליחות והרצון להקריב ולהגן על המדינה או הדחף העז להפוך את הצעצועים בהם שיחק כל חייו לרובה אמיתי עשוי פלדה? תהייה נוספת הנובעת מן המצב המסובך הזה היא לאיזה סוג של חייל יהפוך אותו ילד? האם היחס שלו לאויב יהיה הומאני ומתחשב ,או שמא הוא ינהג בו בחוסר רגישות ,ממש כפי שאנו קוטלים את האויב בסימולטור? אם כך מתברר ,שהשורשים לבעיית האלימות בחברה ,הצבאית והאזרחית כנראה עמוקים משחשבנו .לא סתם מתקיים כאן כיבוש ודיכוי ההולכים ומוטמעים עמוק יותר ויותר בחברה שלנו -הם מתבססים על תופעות תרבותיות שלעיתים נראות לנו בנאליות ושרירותיות.
7
והיד רושמת . . .
גילי ברטורא
גרעין
לא אכפת לי אם יגאל עמיר ישוחרר ומתי .לא אכפת לי שאשתו בהיריון .לא אכפת לי שהילד עתיד להיוולד ביום השנה להירצחו .לא אכפת לי אם יקראו לו שלום ,או יצחק .לא אכפת לי שדקות אחרי הרצח ,עת נחקר ,לא הביע עמיר חרטה .לא אכפת לי שאשתו שינתה את שמו ברגע האחרון ליגאל ושהיא מאמינה בלב שלם שהוא ,יגאל שלה ,גאל את עם ישראל .לא אכפת לי שאריאל זילבר בחר להשתתף בסרט הקורא לשחרורו של עמיר .לא אכפת לי שישנו סרט כזה .תסלח לי דליה רבין ,אבל לא אכפת לי שהיא חושבת שלעולם אין לקצוב את עונשו .לא אכפת לי מיגאל עמיר. 12שנה חלפו מאז נרצח רבין .שבועיים מראש דואגים העיתונים הגדולים במדינה לתת לנו את המנה השנתית הקבועה של העמיריות הנלוזה .רבין ,הרי כבר מזמן לא בחיים .לא נותר להם ,אם כן ,אלא להעמיד מולינו את הפרובוקציות הטריות פרי בית היוצר של אותו אדם שדמותו מתקשרת אליו יותר מכל ,רוצחו. מעניין כמה זמן הם חיכו לזה .כמה זמן חיכו לתאריך הרצח ,או לפחות לתאריך הקרוב לו מספיק ,כדי לפרסם את הדברים המזעזעים הללו" .ידעת לאן אתה נוסע?" "להרוג את רבין". "אתה מתחרט או מצטער?" "חס ושלום" .והם חיכו .המידע היה ברשותם זה זמן רב .הם לא שמעו על כך אתמול ,גם לא שלשום .צריך עוגן אקטואלי ,הם יודעים .האמת היא שלא כל כך ברור למה הם חיכו 365 .ימים בשנה אנחנו עוסקים בו ,בעמיר .עוקבים באדיקות אחר מועדי ההתייחדות ,אחר בטנה של אשתו ,אחר קורותיה של בקשתו לצאת לברית בנו .מדוע חיכו דווקא לתקופה הזו כדי לשחרר את הדברים? יש להניח שברייטינג עסקינן .שבועיים לפני יום השנה להירצחו ,עם ישראל נמצא במוד קצת יותר 'רביני' .זה בסדר עם יהודה לוי יופיע רק לרגע ,באמת רק ליום אחד ,בעמוד השני. לרבין עצמו ,אנו מקדישים יום אחד בשנה .כותבים על עמיר בעיתון ויוצאים ידי חובה .עמיר מוכר .חוץ מזה ,הוא קשור לרבין ,אין להכחיש .עצרת אחת ,קצת פלאיירים ,ד .אליר, המבורגר וגמרנו .עשינו את שלנו. "שלום"? כן ,שמענו על זה .זה קצת פאסה אבל ,לא? "הסדר" ,זה המונח היותר עכשווי .גם בו לא משתמשים כל כך הרבה .לפעמים ,כשנמצאים בסביבה אוהדת. שבועיים לפני יום השנה להירצחו ,אני רוצה להקדיש לרבין כמה דקות .להניח את הציניות בצד לרגע ולבקש ממנו סליחה. סליחה על שאנו עסוקים בו 365ימים בשנה. סליחה על שהשמאל נעלם מהמפה הפוליטית. סליחה על שאיש אינו טורח להכריז עליו כעל נעדר. סליחה על כך שאנו נותנים לשלטים הנושאים את המילים "אולמרט-אבו בלוף יתפוצץ לנו ברעננה ,עזריאלי ,בפרצוף" ,להקיפנו. סליחה על שאנו לא משיבים אש .אש? אולי זה קצת מוגזם .לא מביעים דעה .כלשהי. סליחה על שאנחנו מגיעים כל שנה לעצרת כדי להשקיט את מצפונינו. סליחה על שאנו נותנים לנינט לשיר בה. סליחה על שאנו ממעטים להשתמש במילה שלום .אתה מבין" ,היי" ו"אהלן" ,הם פרקטיים יותר ,יומיומיים" .שלום" זה קצת רשמי .רחוק .זר. סליחה ,רבין ,אבל נדמה לי שפשוט קצת הפסקנו להאמין. *הדברים נכתבו בהשראת דברים שנאמרו בסמינר "על החומה".
8
והיד רושמת . . . הילה אילן גרעין "יחף"
)מחשבות בעקבות סערה זוטא בגרעין יחף( "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אוכלך ממנו מות תמות" )אלוהים ,בראשית ב' ,י"ז( אם לא הייתי מחשיבה את עצמי אדם פלורליסטי ונאור ,פתוח ומכיל כלפי סביבתי ,היה לי הרבה יותר קל. אבל אני כן ,או לפחות אני מאוד רוצה להיות .מאוד מנסה. אני רוצה להאמין בזכותו של כל אדם לחיות את חייו על פי דרכו ולפי אמונותיו ,בזכותו לעשות עצמו מאושר בכל דרך כל עוד הוא לא פוגע בסביבתו ,לכבד כל אמת פנימית ולקבל בהבנה כל דרך. ובכל זאת ,אין מנוס מהמציאות: יש לי בעיה עם אנשים שמאמינים באלוהים. זה לא מדויק ,כמובן .הניסוח המדויק יותר הוא" :יש לי בעיה עם אנשים שמאמינים באלוהים וכתוצאה מכך מקיימים מצוות" ,והניסוח המדויק ביותר הוא" :יש לי בעיה עם אנשים שמאמינים באלוהים וכתוצאה מכך משנים את אורח חייהם ומקיימים מצוות שתכליתן היא לרצות את האלוהים הזה ,ובנוסף לכך הם רלוונטיים לחיים שלי ואני מחשיבה אותם חכמים והגיוניים ,ואוהבת אותם מאוד מאוד". כן ,זאת הבעיה שלי. ---------שום דבר דרמטי לא הוביל אותי למסקנה שאין אלוהים .היעדר קיומה של ישות עליונה היה טבעי בבית שגדלתי בו באותה מידה בה היעדרן של מכשפות ,פיות ומפלצות טבעית בביתם של אחרים .אלוהים היה נחלתם של ילדים קטנים ,והיחס לאמונה בו שקול ליחס לאמונה באסטרולוגיה ,בפסל של בודהה ,בטארוט ובנזקם הפוטנציאלי של חתולים שחורים. אני מסוגלת להכיל את האמונה בו כסמל להשגחה והגנה ,כמשל למצפון ומוסר ,כתרבות. אבל האמונה עצמה ,על פיה יש מישהו שיושב בשמיים ומביט בי ,ואכפת לו מה אוכל ומה אלבש ,במי אתאהב ומתי אדבר בטלפון ,ובמקביל – נותר אדיש לרעב ,רצח, שכול ומלחמה ,זה מוציא אותי מדעתי .גם אם כל טיעוניי הרציונלים יקרסו ,ובאמת קיימת ישות כזאת ,אני לא רוצה בה ,לא מעוניינת בה ,ולא אוהבת אותה. זה הרבה יותר מדעה אישית .עבורי ,העובדה שאין אלוהים ,האתאיזם שלי ,היא הבסיס לכל מה שעשיתי עד היום ולכל מה שאני כן מאמינה בו .זה מכיל בתוכו פמיניזם ,ליברליות וצמחונות ,ואת
9
המשך מעמ' 9–
המאבקים למען זכויות העובדים הזרים ,נגד הכיבוש ובעד מצעד הגאווה .זוהי הזכות לחינוך, והחתירה לשוויון ומעל לכל :האתאיזם שלי הוא האמונה באדם. מפני שהאדם ,והאדם לבדו ,אחראי על הקיום .אנחנו לא כלי משחק ,או רוצחים לשם שמיים, או שליחים של אף ישות .אם העולם הזה לא שייך )גם( לי ,אין בי את הכוחות לשנות אותו. ואני מסרבת למלא פקודות מתוך יראה משכר ועונש ,ובאופן כללי – מבלי להבין אותן .לאף אחד ולשום דבר אין את הזכות לדרוש ממני ציות ,חנופה וכניעה בלי להסביר את עצמו. ואם אין לי את האינטליגנציה המספקת להבין את דרכי האל הנסתרות מעין ,אין לי סיבה לעבוד אותו .אני אדם חופשי ולי – ורק לי – הבחירה בין טוב ורע ,בין אורח חיים אחד לאחר.
"כי יודע אלוהים כי ביום אוכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע" )הנחש ,בראשית ג' ,ה'( הדת לוקחת מאיתנו ,ראשית ,את שיקול הדעת .הסיפור השני במקרא ,אחרי שני סיפורי בריאת העולם ,הוא אגדת הגירוש מגן העדן .חטאם הראשון של חווה ואדם הוא הטעימה מפרי עץ הדעת ,בעקבותיה הם נהיים מודעים לערומם ומחליטים לבדם להתכסות בעלי תאנה ,משמע – לעצב בעצמם את אורח חייהם הכפוי .על כך ,ומתוך הפחד שמא יאכלו גם מעץ החיים ולא יהיה עוד הבדל ביניהם ובין האלוהים ,הם )והאנושות כולה( מגורשים מגן העדן של הטמטום ,הבורות והעיוורון אל הארץ ,ונענשים :האדם נידון לעונש העבודה )"בזיעת אפיך תאכל לחם"( וחווה לעונש הלידה )"בעצב תלדי בנים"( .הדעת ,האסורה מכל, דווקא נותנת להם כוח :היא מעבירה לידיהם את השליטה על הלידה – היווצרות החיים – ועל הפרנסה – הקיום .והמשמעות? אדם בעל דעת ,הכופר בדברי אלוהים ומפר מצוותיו, מקבל לידיו את היכולות האלוהיות .האחריות היא עליו ,ואין לו במה להאמין עוד מלבד בעצמו. כשאני מקיימת מצוות ,נלקחת ממני השליטה הזאת .אין לי הזכות לשאול מדוע מפריעים לאלוהים מחשופים, יחסים הומוסקסואלים ונסיעות לים בשבת בצהריים. מאדם חופשי אני הופכת לאסיר .אני מתגמדת נוכח ההכרח לרָצֹות :לאכול כשר ,לשמור נידה ,להלל ולשבח שלוש פעמים ביום ,לעשות ולשמוע – בסדר הזה .גם גדול הדתיים לא יוכל להכחיש :השאיפה לחופש מולדת וטבועה בנפש ,האמונה נרכשת ,ולרוב באיומים והפחדות. לא היה ואין כוח גדול יותר מכוחו של הטבע וכוחה של רוח האדם .וזה לא מפני שעולמנו קטן ודל ,אלא בדיוק משום שרוח האדם גדולה כל כך ,ואם רק נדע לתת לה לפרוח ולעוף ,תהיה בנו יותר שלמות ממה שחזיונות הדת העצומים ביותר יכולים ליצור. האמונה באלוהים סותרת את האמונה באדם.
"...אתמול רבתי עם גיורא ,ישבנו על הדשא בגן הוא אמר שאלוהים בשמיים ,ואני אמרתי זה ענן"... )יהונתן גפן ,הכבש השישה עשר(
10
-המשך מעמ' - 10
מרקס כינה את הדת "אופיום להמונים" .כאנשי עבודה ומעשה ,אנחנו מכירים מקרוב את הסיפוק שב"יום קטנות" ,במילוי מטלות למען מטרה נעלה ונשגבת מדי יום ביומו .מילוי מצוות מעניק תכלית לחיים שלעיתים קרובות משמעותם נסתרת מן העין .חוויית ההצלחה שבשמירה על המצוות מעניקה תחושת ניצחון )על היצר הרע ,על הבינוניות של הסטיכייה, על הריק שיוצרת הבטלה( ,וגורמת אושר אמיתי. אני לא חסינה מכניעה .אני מזדהה ומבינה את הצורך שממלאת האמונה בכוח עליון :את הפחדים שמקבלים מענה ,את התקווה להגנה בעת צרה ,את המפלט שבתפילה ,את הרצון בקדושה של משהו בעולם שכבר דבר לא נראה בו קדוש ,ובעיקר – את הצורך לנשום לרווחה לפעמים ולהודות על כל היופי הזה" :על כל החסד והאמת" ,על הנופים ועל נס החיים, על האהבה ועל הידידות ,ועל הנחת .יותר מכל ,קשה לנו לתפוס שאנחנו הגורם לתחושות שכאלה ,לטוב ולרע. אבל סכסוכים דתיים וקנאות אלוהית היו והינם משחר ההיסטוריה גורם למלחמה ,לרצח ולאבדן .האם זה באמת שווה את זה? האם אין דרך אחרת ,אמיתית יותר ,מנומקת יותר, לחוות שלמות רוחנית? האם כדי להאמין במשהו יותר גדול אנחנו חייבים להאמין ראשית בקטנותנו? תקופה לא קלה עוברת עליי לאחרונה .ביליתי את רוב התבגרותי בחברה חילונית-אתאיסטית .מצאתי שותפים לידיעה הראשונית והבסיסית :שכל העולם כולו נובע מבפנים ,לא מלמעלה .שותפים לאמונה, החתרנית והאלטרנטיבית ,ברוח האנושית ולא ברוח האלוהים .לרוב ,בשם ההכלה והקבלה ,הייתי דווקא גורם ממתן בדיונים על הדת .שאבתי בשמחה מהיהדות ,מן החכמה שבכתוביה ומן העושר התרבותי העצום שהצליחה לייצר .אך עם כניסתו המחודשת של אלוהים אל חיי אני מגלה בעצמי תהומות של חוסר סובלנות ,של אגוצנטריות מכוערת ושל סלידה .אלו תהומות שמפחידים אותי ומאיימים עליי ,עליי ועל אותו אדם פלורליסטי שאני שואפת להיות .אבל אני לא יכולה להימנע מלהרגיש את איום חזק יותר ,מרתיע יותר ,מהכיוון הנגדי .איום על הקרקע עליה מתפתלת דרך חיי ,על ההנחות שהן היסודות לה :המעשים שלי בעולם הזה הם למען העולם הזה .בחירותיי והישגיי שלי הם. שלנו .זהו אינו פרוזדור או גלגול אחד מני רבים .גודל תודעתי ועומק מחשבותיי וכוחי לעצב וליצור מציאות אינם מוגבלים .כך אני ,כך שותפיי לדרך ,כך כל אדם.
"ויאמר ה' אלוהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע" )בראשית ,ג' ,כ"ב(
habogrim@gmail.com 11
גרעי הגליו
והפעם -עם תמר חכים מגרעין כותנה ,שענתה לעורכים אפילו מטורקיה. שם" :כותנה .חשבנו עליו בבית ספר כניסה לתפקיד .לא היה לנו רעיון ,ומישהו אמר -אולי כותנה .אז כולנו אמרנו -אנחנו קיבוצניקים ,מתאים .לא יותר מדי משמעות". שכבה" :חזון". מס' אנשים" :אחרי גל עזיבות 8חבר'ה ,שלושה בנים וחמש בנות". מקום מגורים" :ניר דוד ,ותכתבו שזה הקיבוץ הכי יפה בארץ". עיסוקים" :פרק משימה .אנחנו עובדים בחברת הנעורים גלבוע ,מדריכי נעורים בקיבוצים )בית אלפא ,ניר דוד ורשפים( ,ומנסים ליצור הקשרים בין המשימות לפעילות יותר רחבה. אחרי שהמוסד התפרק לא התקיים קשר בין העבודה בקיבוצים לאזור או לתנועה ואנחנו מנסים ליצור אותו מחדש עם פעילויות יותר רחבות .גם מדריכים קבוצות בוגרות ובבקעת כנרות מדריכים בפנימיה ומלווים מק"קים". קיצור תולדות הגרעין" :היינו קומונרים בירושלים ,התגייסנו כולנו חוץ מאחת )שהלכה להיות פקחית טיסה בחיל אוויר( לנח"ל .בצבא היו לנו שתי חל"תיות ,הבנות היו מורות חיילות והבנים היו בגדוד .50צהרי יצא לפיקוד ולקצינים .עד לפני כמה חודשים היינו הגרעין הכי יציב בשכבה". מאכל אהוב" :בטטות וכיוצא בזה". דיסק" :ערן צור". ספר :תרנגול כפרות סרט :מבצע סבתא .בגלל הציטוט" :אצל מי למדת לעשות רוורס עם טרקטור?! בפו"ם או אצלי בכותנה?!" הפריט הכי מצחיק בקומונה" :יש לנו מזרון זוגי מתנפח למים ,לנחל .הוא ממש גדול"... מה הייתם קונים לגרעין בלי הגבלת תקציב? "שיפוץ בבית ,הופכים אותו מחדרים נפרדים לבית אחד .עושים מסדרון שיהיה מעבר משותף בלי לצאת החוצה. ומכונית". משהו מגניב שעשיתם כל הגרעין" :בחגים עשינו כל הגרעין טיול של יומיים בדרום ,בדרום ים המלח .עם מסלולים קשים מאוד ,מגבשים ,ואכלנו עוף בחול עם חקלאיות עובדות בכותנה הרבה בטטות!" מסורות של הגרעין" :בסוכות הגרעין חוגג יום הולדת, וזה גם זמן איסוף הכותנה ,אז כל שנה מציינים בדרך אחרת .בימי הולדת קונים ספרים. שרים הרבה בציבור .חוגגים חגים". מה הייתם עושים בתנועת הבוגרים? "טיולים .טיולי בוגרים בסופי שבוע לכל מיני מקומות עם הדרכות והסברים". תדמית" :הגרעין של הקיבוצניקים .גרעין קטן אבל מורגש". סמל או שיר" :לא"... הערות נוספות? "אני אתייעץ עם הגרעין"...
12
והיד רושמת . . . יובל אופק
מטרות המפעל: • הכרת ואהבת הארץ • היכרות עם צורות יישוב ,מגוון אנושי • לימוד היסטוריה קרובה וארוכה ,בשטח • גיבוש ויצירת יחד בינאישי ורב-גילאי בתנועת החיים
כמו בטיולים דומים ,רק פי אלף .חישבו על הפוטנציאל!!! מהלך המפעל: אחת לשנה ,בסביבות מרץ יצא לדרכו טיול של בוגרי התנועה לחודשיים של טיול שביל ישראל .הטיול יכלול הרבה הליכה ,ביקורים ביישובים ,מפגש עם אנשים ,חברות ותופעות מענינות .הטיול יתקיים במתכונת "לינת שטח" ,ובהתאם לתנאי הדרך. עלות הטיול: כ 500-ש"ח לחודש) .אוכל בלבד ,ולפעמים מתארחים לארוחות מזדמנות( קהל היעד: כל מי שרוצה ויש לו בריאות תקינה )לא יותר( יכול להצטרף .צריך לתכנן מראש כך שיתפנה לכך הזמן הרצוי ,אך אפשר בהחלט לדאוג שימצא הזמן "בין תפקידים" או בחופשה ארוכה. מחשבות: לפני 4שנים וחצי יצאתי להכנה של המפעל האדיר הזה .טוב ,צריך להיות כנים ,זה לא היה אמור להיות הכנה לטיול ,והטיול הזה עדיין קיים רק על הנייר .שני דברים בטוח יש לו – מסלול מעולה ,והרבה מאוד אנשים שחולמים עליו .גם אני חלמתי עליו הרבה זמן. היה זה בסוף כיתה י"א שקראתי על סימונו החדש של שביל ישראל .שביל אחד שמחבר קטעי שבילים קיימים ושבילים חדשים מקיבוץ דן שבצפון ועד מסוף טאבה שבאילת לאורך 900ק"מ של שבילי הליכה ,אופניים וג'יפים .גייסתי לעניין את אסף וולף ,חברי לשכבה והתכוננו לצאת בחופש הגדול שבין י"א לי"ב. לפני שיצאנו לפגישה בחברה להגנת הטבע בת"א )היוזמה היתה אז בחיתוליה אז ניגשנו היישר ליזמים( ביקשנו מדן אשכרי ,מדריך טיולים ותיק בקיבוץ לתת לנו מפות לפגישה. כשהוא שמע שאנחנו מתכוננים לעשות את השביל בקיץ הוא הזדעזע או במילותיו "השתגעתם? יש בקיץ בנגב ימים שאפילו הבדואים לא מעיזים לצאת החוצה" ובהנף יד סתם את הגולל על ההרפתקאה המתקרבת .השנים חלפו אך התשוקה לא פגה .לפני הי"ג הפך למייד אחריו ,לפני הצבא ,שהפך באביב הראשון אחרי הצבא .המסע לפולין של שכבת אחווה דחה בעוד חודשיים לבסוף ב 9-במאי ,2004נרגש כולי ,מלווה באופיר שרון ,חבר מהצבא יצאתי לטיול המדהים הזה. אני יכול לספר עשרות חוויות מרתקות על הטיול .מהמפגש עם חנניה ,המתבודד רועה הצאן ברמות נפתלי ,קבר השיח' הקדוש המטונף בכתובות מטיילים ,הכנרת ועשרות השלפוחיות שהתפוצצו לחופיה ,התבור )קל מרחוק ,רחוק מקל( טיפוס וירידה בכרמל ,הליכה לקיסריה, שינה ליד המימדיון בפארק הירקון ,ועוד ,ועוד ,ירושלים ,הדרום ,הר כרבולת ,המכתשים ,הרי אילת ,אי אפשר בכלל להתחיל למנות .כל כותרת טומנת בחובה חוויות ,התרגשויות וסיפורים .אבל הדבר העיקרי שאני יכול להגיד הוא כמה אני ממליץ לצאת ושכל אחד יכול. אז שיהיה בהצלחה וטיול נעים .אני אשמח לעזור לכל מי שיהיה מעוניין ,לצאת באופן פרטי או להרים את הכפפה של טיול הבוגרים המטורף. להתראות בשביל)ים(
13
תו כדי תנועה אביב גלבוע גרעי "נווה"
מצד אחד אני תוהה אם זה נכון לכתוב את מה שרציתי ,יש הרבה דברים כאלו שהייתי רוצה להגיד ולכתוב אבל לא תמיד זה מתאים לפרק זמן הנוכחי או להלכי הרוחות בתקופה, והחשש הוא שזה יגרום לחוסר הזדהות או דחייה .מצד שני אני בכל זאת כותב ומקווה שתשמרו על ראש פתוח בכל הנוגע לרעיונות העתיד ובפרט לכתבה זו. מעגלים בתוך קבוצה ,קהילה ,תנועה הם מעגלי השתתפות שונים :קבוצה בתוך קהילה, מוקד צבאי בתוך גרעין ,שכבת גיל בתנועת בוגרים ,גרעין בתוך שכבה .בעצם כל מעגל כזה נוצר ע"י המעגל שמחוץ לו ומבחינתי -הוא זה שמייצר בחזרה את המעגל הגדול ,ואז אין שום תלות ביניהם האחד מתקיים בזכות השני כי לשכבה יש צורך להיות מחולקת לקבוצות ולקבוצות צורך שאותו אסביר בהמשך. בתקופה האחרונה הדיון השכבתי היה על איחוד שני גרעינים בשכבה ,בהם נערכו דיונים והפיינל היה סמינר של מזכירות שכבה בכפ"ס והחלטה בנושא .הנושא שעלה מהדיונים ועוד עלה לפניהם הוא החיבור של הגרעין לשכבה ,מהו החיבור הזה ולמה זה טוב? מהי "השכבה" ואיך זה קשור לחיים בקבוצה עצמה? מהנקודה הזו ברצוני להוסיף שמטרתי היא לא לשכנע למה צריך שיהיה חיבור כזה אלא להסביר למה הוא כבר קיים והבחירה היא האם להתייחס אליו ולשלב אותו בתפיסת עולמנו. לשכבה שלנו יש משימה ,בעצם זה לא משימה זה רעיון ,חלקנו מדמיינים את זה כהשתתפות בהפגנות ,חלק כקיבוץ שכבתי ,חלק כאורח חיים אורגני אקולוגי וחלק לא מדמיינים .הרעיון הזה הוא בסה"כ החיים עצמם לא משהו שאנחנו חייבים לבחור תמורת שיתנו לנו לחיות בחיק קבוצתנו ,כלומר הוא רעיון מופשט לאורח חיים )שבאמונתי לכל אחד מאתנו יש מקום בו ,ומחויבות לרעיון זה תצמח רק מבחירה מלאה שלנו(. אז מה ההבדל בין היחד של גרעין לבין של השכבה? שניהם שונים אבל מאותו סוג .אחרי אמירה כזו אנו חוזרים אחורה אל מטרות עתיקות... השכבה הייתה פעם סך החניכים בתנועה בגיל המסוים .אותם חניכים )אנחנו( עברו סמינרים ,טיולים ,גיבוש והנאה מה שיצר שכבה מגובשת המקיימת קשרים והווי טובים, פעילה בקינים ועוד ...היום השכבה הזו השתנתה )אנשים הלכו ובאו חדשים ,הש"ש מאחורינו ,הצבא עוד מעט (...ולכן גם המטרה השתנתה ועכשיו אני אנסה להגדיר אותה. היום גרעין שחי חיי יחד שונה מגרעין שעושה זאת ביחד עם עוד גרעינים ,החיים שלי בקבוצה משמעם לחלוק עם חברי את החיים האלו ולהיות שותף בחזרה בחיים שלהם. ואותה משמעות חוזרת על עצמה בשכבה אבל לא שחבר מגרעין א' חי את חיי חבר מגרעין ב' אלא גרעינים א' וב' מקיימים שיתוף ברמה אחרת ,נמוכה יותר )לדוגלים בדוגמאות :דיבור על התנועה ובנייתה(. אמירה כזו על צורך בתקשורת בין גרעינים היא מטרה או שאיפה מבחינתי ואנחנו יכולים להשתפר בתקשורת זו ,הנק' היא שקשר בין שתי קבוצות או יותר קיים בגלל הצורך שלנו כאנשים בתוך קבוצה להיות גם משויכים למעגל גדול יותר של אנשים בעל רמת שיתוף נמוכה יותר ובסיסית יותר ומכאן גם פחות אינטימית .אני גם משליך את השכבה בתור מעגל המוצא את עצמו בתוך תנועת בוגרים עם עוד שכבות וקבוצות. דעתי היא שקהילתיות היא צורך של האדם כמו שאני מאמין שקבוצה היא צורך שלו ,רק שקשה יותר להרגיש אותו ,אולי אנחנו בפרק זמן קצת מלחיץ ושונה ועדיין לא אפשרי שנרגיש בצורך כזה ,אולי חלקינו לא מרגישים אותו ,אבל הוא קיים. אני לא מאמין שהשכבה שלנו שהייתה מאוד מאוחדת ומגובשת פעם צריכה לחזור ולהיות כך בשל העבר אלא קיימים צרכים חדשים ,לנו כפרטים בתוך הקבוצות שלנו ,יש ללמוד את הצרכים האלו כי מהם תצא המטרה העתידית של השכבה. נתראה בשבילים
14
תו כדי תנועה
אד שופרא גרעי "שילוב"
מבין המושגים היותר מרתקים שאנו משתמשים בהם נמצא מושג ההגשמה .אך מה מושג זה טומן בחובו? אני משוכנע שהתשובות יהיו מרובות כמספר האנשים אותם נשאל ,על כן הדיון במושג זה יכול להיות מעניין במיוחד .אני אנסה להתחיל ממשמעות המושג לגבי. הגשמה -להפוך לגשמי ,להוציא את הרעיונות /הערכים ממלכת הרוח אל ממלכת הגשמיות. למשל -קיום אורח חיים שיתופי ושיוויוני מתוך אמונה בשיוויון בני האדם .הגשמה מבחינה תיאורטית היא קיום החיים על פי הערכים בהם אנו מאמינים ,אך הגשמה כמו הרבה מושגים אחרים שאנו מכירים לא יכולה להישאר מאובנת .ההגשמה של תנועתנו בפולין הייתה עלייה ארצה והקמת קיבוצים ,בשנות השבעים הייתה הכוונה להצטרפות לגרעין והגשמה בקיבוץ, אך מה היא הגשמה בימינו בעיצומה של מהפכת המידע והתקשורת? זו השאלה שאנו צריכים לדון בה... בראש ובראשונה אל לנו לקחת את מושג ההגשמה כמובן מאליו ,מכיוון שאם נעשה זאת אנחנו נאבן את המושג הזה, כפי שכבר קרה בעבר ,גם עלייה ארצה גם הליכה לגרעין נח"ל ואז לקיבוץ גרמו למיסודה של ההגשמה במסלולים קבועים מראש ,דבר שאולי נכון היה לתקופות מסוימות אך גם תרם ללא ספק לניוון מסוים בהלך הרוח המחדש והמהפכני שהתנועה זקוקה לו כל כך .בין היתר אני סבור שהאקסיומה - הגשמה = קיבוץ ,יותר משתרמה לקיבוצים ידיים עובדות נוספות הזיקה להם בקיבוע המחשבה הקיבוצית. אותו מיסוד יצר בהגשמה סטטיות מסויימת ,אם הגשמה נתפסת בעייני רוחנו כהליכה לקיבוץ או כחיים בקומונה ומשימה חינוכית אנו הופכים אותה ליעד אובייקטיבי ,מטרה שניתן להגיע אליה על ידי ביצוע מעשה Xאו Yכך אנו פוגעים בגמישות המחשבתית שלנו ,ומזיקים לעצמנו .בעיקר בעידן הפוסט מודרני שאינו רואה ערך בתהליכים מתמשכים ,בו העולם שאנו חיים בו משתנה מסביבנו מרגע לרגע ,אני מעדיף לראות את ההגשמה כאקט מתמשך שאין לו סיום או יעד אובייקטיבי קפוא אלא כאורח חיים מגשים הרואה את הנסיבות המשתנות ומתאים את הגשמת הערכים לעולם הסובב אותו הן כפרט הקולקטיביזם החדש הן כגרעין והן כתנועה .או למעשה ,הגשמת הערכים בדרכים רלוונטיות .את אותם ערכים ניתן להגשים בדרכים שאינו מקדש את שונות במקומות שונים בהתאם לצרכים משתנים ומציאות המערכת הפורמלית משתנה -שימור המהות וגמישות של הצורה. אלא את המהות בהמשך עלינו לשאול האם את הצורה אנו מקדשים או את המהות ,קידוש הצורה הוא הזנחת המהות .קידוש הצורה שבתוכה הרבה פעמים מגיע מטעמי נוחות .משימתנו העיקרית לטעמי היא ליצור את הקולקטיביזם החדש שאינו מקדש את המערכת הפורמלית אלא את המהות שבתוכה ,את המהות שבחברי הקולקטיב .מציאת הערכים המשותפים תוך כדי דיון בצורת הגשמתם .האם התנועה שלנו היא גוף סטטי שבני התנועה באים לשרת או האם היא התאגדות רצונית מתוך רצון להגשמה של הפרטים והקבוצות? האם על חברי התנועה לזנוח רצונות שלכאורה אינם מתיישבים עם צרכי התנועה או האם שאיפות ורצונות חברי התנועה הם חלק בלתי נפרד מהתנועה? לסיכום ,הגשמה נמצאת במעגלים מתרחבים ובראש ובראשונה היא בפרט שלו רצון להגשים בקבוצה ,גרעין או בתנועה בצורה כלשהי ,ומקיים בתוכו את צו ההגשמה יום-יום .אל לנו למסד את ההגשמה במבנים חיצוניים כדוגמת מסלול הנח"ל או חיים בקיבוץ ,עלינו להיות רלוונטיים וגמישים .יתכן שמסלול הנח"ל עונה על צרכי חלק מבני התנועה ,יתכן שחיים בקיבוץ נכונים לחלק אך אין למסד את ההגשמה ולהעניק בלעדיות לצורה זו או אחרת ,עלינו לקדש את המהות! עוד אזכיר שאלה הן התהיות שלי בקשר לתנועה ובכלל ,אני מקווה שהדיון ימשך בכתב ובעל פה ויהיה פורה וחיובי ...חזקו ואמצו!
15
גרעין קרנף משכבת הפועל בפסטיבל עכו ,יחד עם חבר הגרעין החדש -דני
יש לכם רעיון למאמר /סיפור/ שיר /כתבה /ראיון /תחקיר/ טור /מדור /סטירה /ציור/ פוסטר /ציטוט /משהו ממש מצחיק /מגניב /מעניין /מקורי/ מחאתי /מטורף שכולם ,אבל כולם חייבים לדעת?
habogrim@gmail.com
תו כדי תנועה
אורי אופיר
היכולת הנרקמת בין האנשים והקבוצות לשפה משותפת תאפשר בעתיד הקרוב גם חלומות משותפים ,שיאפשרו לנו לפתח את החזון המשותף של תנועת השומר הצעיר כתנועת חיים בצורה בשלה .אך דבר ברור כן נוצר בפלך ,לאן שלא הפניתי את מבטי ,ימינה ושמאלה יכולתי לראות את השותפים .שותפים לעיצוב הדרך ,חברים וחברות לא במובן הקומוניסטי המיושן אלא במובן הכנה ,האנשים שבהמשך חיי יהוו את השותפים למעשה היצירה החדש שלנו .הבנתי כי הסכמות או אי הסכמות הינן פריבילגיה בלבד למי שבטוח בשותפים שלו. אני יצאתי מחוזק בידיעה שיש עימי שותפים לדרך שעוד עלינו ,שומרות ושומרים אנו צריכים לסלול ולעצב ביחד. במה אנו שותפים -אנו שותפים ברצון ובמחויבות ליצירת חיים ראויים ,חיים השמים את הפרט במרכז כחלק העומדים על המשמר, מקבוצה אינטימית ,חיים שבה מבקרים את המציאות אך להינתק מהיומיום של מאפשרים לחיות בתוכה ולעצב אותה. את תחושת היחד הזאת אני לוקח איתי כשאני מציב את תנועת הנוער ולהפנות את כל אחת מהשאלות הכלל לא פשוטות שהצבתי בכותרת .מרצנו ליצירת מסגרות מה נדרש מאיתנו כבוגרים לעשות בכדי לקיים את תנועת הנוער מחד ובאותה עת להרחיב את תחומי עבודה יצרניות ,מסגרות ההשפעה שלנו למעגלים הולכים וגדלים בחברה חיים ויצירה חדשים. הישראלית. מכאן מסקנתי הברורה כי חובה עלינו שומרות ושומרים העומדים על המשמר להינתק מהיומיום של תנועת הנוער ולהפנות את מרצנו ליצירת מסגרות עבודה יצרניות ,מסגרות חיים ויצירה חדשים .עלינו להיות מודל לחיקוי לתנועה בחיינו ולא בתפקידינו התנועתיים. הכרעה זו היא הכרעה קשה ,אך גם אם נבחן את יחסו של הקיבוץ הארצי אל השומר הצעיר לאורך השנים וגם אם רק נעיז נראה כי יש מסביבנו כבר עשרות חניכים- שותפים הבשלים להוביל את תנועת הנוער ואת המעגלים ההולכים ומתרחבים של תנועת החיים. ילד שלא יתנו לו לנסות אף פעם לא יטעה ,אך גם אף פעם לא ילמד. אך להתנתק זה השלב הקל .מה ההמשך? עלינו להתחיל לראות מחדש את תנועת השומר הצעיר כהסתדרות, הסתדרות המכילה בתוכה שלושה גופים מרכזיים: תנועת הנוער -תנועה שמוביליה הם בני הנוער ומדריכיהם ובדומה להיום מהווה כלי לחינוך ביקורתי ופוליטי .תנועה השומרת על האוטונומיה שלה ונתמכת כלכלית בלבד על ידי שני חלקיה האחרים של הסתדרות השומר הצעיר .בדומה ליכולת המדהימה של הקיבוץ הארצי לאפשר לתנועת הנוער לצמוח ולהתפתח ,אך לא בהכרח בקו ישיר עם הקיבוץ הארצי .דוגמה מרכזית לכך היא אנו וחיינו ,שעל אף הביקורת שיש לנו כיום על התנועה הקיבוצית הרי היא
18
-המשך מעמ' - 18
המעמידה לרשותנו רבים מהאמצעים שאפשרו לנו ויאפשרו לנו לפתח את תנועתנו המתחדשת .כך שהסתכלות נוכחה ובמבחן התוצאה -הקיבוץ הארצי זרע את זרעי הגרעינים שמתפתחים כעת לידי תנועת חיים. תנועה חינוכית -תנועה המאגדת אל תוכה את בוגרי התנועה הפועלים בתחום החינוך .חינוך מגיל אפס ועד בכלל .בתוכה יאוגדו מחנכי המוסדות ,מורים ,גננות החיים כחברה יציבה גם ומדריכי החינוך המשלים לסוגיו .תנועה זו תהיה תנועה משימתית הרואה את החינוך כמשימה מרכזית כלכלית ,חברה המציעה ותרומתה המרכזית לכינונה והבטחת המשכיותה של אלטרנטיבה אל מול מעמד תנועת הנוער יהיה בכוח אדם ואיגום משאבים חשיבתיים .זהות אידיאולוגית ערכית .התנועה החינוכית הביניים ולא מצטיירת מטרתה להעצים את השפעתנו החינוכית על סביבתנו כפתרון אזוטרי לעניים ובא בעת להעצים את חברינו על ידי יציאה ללימודים והתמקצעות מקצועיות הכשרות אקדמאיים, בתפקידיהם. אך אל לנו לעצור בדומה לתנועות אחיות לנו בתנועה חינוכית בלבד .עלינו לוודא הקמתה במקביל של הזרוע המרכזית של ההסתדרות השומרית תנועת החיים או התנועה ההתיישבותית.
עלינו לפתח את תנועת
תנועת התיישבותית -תנועה זו תכיל בתוכה את מכלול החיים השלם ,מכלול שיאפשר חיים בוגרים ,מכלול שיקיף תחומי עשייה יצרניים ,תחומי השפעה פוליטית וחברתית .כוחה של ההתיישבות בהיותה יעד ההגשמה השומרי .יעד בו ניתן לראות בוגרים מקיימים חיים שומרים בוגרים ,חיים היוצרים אליטה השותפה בהובלת החברה הישראלית. על מנת ליצור אליטה זו עלינו לפתח את תנועת החיים כחברה יציבה גם כלכלית ,חברה המציעה אלטרנטיבה אל מול מעמד הביניים ולא מצטיירת כפתרון אזוטרי לעניים. תפקידה ההיסטורי של תנועת השומר הצעיר וכן מקומה החיוני גם היום הינו ביצירת אליטה חברתית למדינת ישראל .יצירת מנהיגות חברתית ציבורית עם הכלים והידע להוביל שינוי בחברה הישראלית .אין הכוונה ליצירת אליטת הון שתתעלם מצרכי הציבור ,אלא יצירת מנהיגות שטח אמיתית שצומחת בלב השכונות ,הערים והקיבוצים בהם אנו פועלים ונפעל .החשש מאמירה ברורה ומכוונה ברורה מקשה לעיתים, אך עלינו לומר את הדברים בברור -על מנת ליצור מנהיגות ציבורית בישראל של 2025אנו חייבים לחדד את המטרות והיעדים .אין מדובר באליטה שלה התשובות הנכונות והיא באה להנחיל אותן לעיירות הפיתוח ,אך עיסוקנו המרכזי הוא בהחלט פיתוח מנהיגות בכל מקום שבו אנו פועלים -מרכז הועדה דרך המשתתפים בפרויקט מח"צ .על מנת להציב אלטרנטיבה לאליטות הקיימות בארץ כיום עלינו לצייד את תנועתנו בכוחות. להצטייד במה? על אליטה המעוניינת לעצב חברה להצטייד בידע .ידע הוא כוח .אם ברצוננו להשתלב במאבק על אופייה של החברה הישראלית אנו זקוקים לחבר'ה שיכבשו את ספסלי הלימודים, בתיכון ובאוניברסיטה ,ילמדו פוליטיקה וממשל ,היסטוריה ,מחשבת ישראל וכלכלה .ידע זה הוא תנאי לגיבוש תפיסת עולם אלטרנטיבית ,הוא תנאי הכרחי אך לא תנאי מספיק.
19
-המשך מעמ' - 19
רבים הם הסטודנטים הלומדים באוני' ומהם לא צומחת האלטרנטיבה .השומרות והשומרים הבאים ללמוד מצוידים כבר בחזון ותפיסת עולם ,אין הם באים בכדי לקבל את התואר ,הם מגיעים למקורות המידע והניסיון של העבר בכדי לתרגם ולשכלל את תפיסת עולמם לשפה אותה הם לומדים .בכדי להציב אלטרנטיבה כלכלית אתה מחויב להציג אותה בשפה הכלכלית או לייצר שיח חדש ופורץ מתוך ההכרות עם השפה. אנו חייבים להשיג את ההכרה המקובלת ,הציבורית אין בליבי ספק והאקדמית ,אם ברצוננו להשיג נקודת משען משמעותית. שילוב במערכות הממלכתיות או במערכות האקדמיות אין שכל תפקיד ציבורי משמעותו הסכמה עם הקווים המנחים והמטרות של אותן שימולא על ידי מוסדות .אין בליבי ספק שכל תפקיד ציבורי שימולא על ידי אנשי השומר הצעיר יהווה קידום החברה הישראלית לחברה אנשי השומר טובה יותר ויהווה כלי נוסף במאבק על אופייה ועתידה של החברה .שינוי משמעותי כוחו הוא בכך שהוא רותם את הכלים הצעיר יהווה קידום והכללים של המערכות הישנות ולומד להשתמש בהם לקידום מטרותיו הוא .חשיבותם של המושגים והשפה השגורים בפי החברה הישראלית הציבור כוחם רב ביכולתם להמחיש חזון מופשט למציאות לחברה טובה יותר ברת קיימא. אך מה המשמעות של מילים אלו כחלומות? היה כבר מי שאמר שהחשש הגדול ביותר שלו מהגשמה הוא לאבד את החלום .ובכל זאת איך יוצרים חברה מגשימה שמעיזה וממשיכה לחלום ובמקביל מחוברת בעוגנים למציאות הכלכלית חברתית שסביבה? אנסה להדגים את רעיונותי המובאים כאן למעלה בשאלה איתה פתחתי – מהם הכיוונים שאנו כבוגרים צריכים לקחת חלק בהם באחריות על תנועת הנוער -ניתן להמשיך באפיקים המקובלים היום של תפקידים בהנהגה ,הדרכת גרעינים ועיסוק במעגלים חינוכיים קרובים. אך מה מכלים אלו יעמדו לנו ביום פקודה כשנדרש כבוגרים לתת מענה ולהעמיד לרשות התנועה רכבים ,בתים ,משרות? כיצד מתוך יומיום חינוכי משמעותי ככל שיהיה יצמחו כלים פוליטיים? על מנת שנצליח בשאיפתנו ונכונן תנועת חיים ולצדה תנועת נוער מפוארת עלינו לפרוש את מוטת כנפינו בצורה רחבה ככל האפשר ולגייס משאבים .הדרך לבנות חברה ותנועה עם סדר עדיפויות שונה עוברת הן במרכיב המקורות הכספיים ,קרי כיצד אנו מרוויחים את כספינו ,אך לא פחות משמעותית הדרך בה אנו מחלקים את כספינו לשימושים השונים. המתח בין חשוב לדחוף קיים לאורך ההיסטוריה בנקודות רבות ,וההיסטוריה מזהירה אותנו מפני הגדרתם של תחומים כחשובים אך לא כדחופים ,כי בכך בעצם אין איש בונה מסגרות ואמצעים לביצוע אותם נושאים חשובים .היומיום של החברה וכך גם של תנועתנו עלול להמשיך ולהיות מובל על ידי הדברים הדחופים שלעד ידחקו הצידה את הדברים החשובים. לסיכום – תוך כדי תהליך עיצוב מתמשך השואף אל התהליך ולא אל המטרה ,עלינו ליצור תנועה שתשרת את הקבוצות האינטימיות ואת הקהילות שיוקמו בקרוב .תנועה שתהווה כלי חוסן מרכזי אל מול הכוחות המפרקים מן החוץ .ועד לכינונה של תנועה שתאפשר שיח משמעותי ורציף בין השותפים ,עלינו לפעול להקמתה ולא להכריז בטרם עת על כינונה שאין לו אחיזה במציאות.
20
תו כדי תנועה
עופר נוימ גרעי "צור"
וכל זאת לשם מה? זוהי שאלת הדורות שאין לה תשובה. זוהי שאלת הזקן את חוני הנוטע עצים לנכדיו ,זוהי שאלתו של ביאליק בכל כך הרבה מילים יפות ,זוהי שאלת כל הפילוסופים שתהו על קיומם .זוהי גם שאלתי ,שאלתנו! כל זאת ,לשם מה?! האם בשם עברנו המפואר המצווה אותנו להמשיך בדרך? דרך חתחתים מפותלת שהגיעה למקומות רחוקים בדרכים לא דרכים .שעברה גבולות ומדינות ,יבשות וימים רק כדי להגשים חלום ועל כן אל לנו להכזיבה? האם בשם הווה ? הווה מחריד בו יום יום נאנסות ילדות, מוכים קשישים חפים מפשע ,ילדים מתים מרעב ועשירים מתעשרים מרעבונם? לשם הווה כזה ותיקונו אנו עושים את מעשנו ? לשם הווה זה ותיקונו אנו חיים את חיינו? הווה כזה ,האם ראוי הוא והאנושות שחיה בו שנשקיע בה את כל דם אפינו? האם לשם עתיד? שבו יבוא ,לשם עתיד שאין איש יודע לומר מה צופן בחובו .עתיד שיש לו מיני דרכים ונחלים לזרום בתוכן ובתוכם לצעוד. מה ניצור לעתיד כזה? מה היא עבודתנו? מה הם חיינו כשאנו שואפים אל עתיד ולא חיים ברגע? מיהו הילד שעוד לא נולד שלשמו ובשבילו צריכים אנו לחיות את חיינו , לתקן את נפשנו ואת נפש האדם שלצידנו? כל זאת לשם מה? בכתבי "כל זאת" מתכוון אני לחיים של אמונה ,באדם ובנפשו .חיים סיזיפיים לעתים בהם חייב אתה מתוך תהומות נפשך להאמין שהיצור החד ראשי-דו רגלי-דו ידי שעומד מולך אכן אדם הוא ולא מכונה או תוצר ,לא מפלצת ולא חיה .אדם שלשמו אתה חי .לשמו אני חי .כל זאת לשם אדם .לשם האדם .הזה בה' הידיעה שכל אחד מהיצורים הדו רגליים שאנחנו טומן בחובו ,בעמקי חייו. כל זאת לשם האמונה ומתוך ההבנה שהאנושות יכולה להיות היציר הקוסמי המדהים ,החי, היוצר והקסום ביותר. מתוך האמונה שיש בכל אדם ,בכל מוח,נפש ודם ,תעצומות ומסתורין שלשמו הכל שווה. לשמו שווים החיים הסיזיפיים ,לשמו שווה הקימה בבוקר והידיעה שהיום יומי הוא יום בני אדם .יום שקשור ,סובב ,מיועד לבני האדם –לאדם בכל אחד מהם. יומי הוא יום של אמונה ,של חינוך והשקעה בנפשו של האדם מולי. יומי הוא יום של תקווה ,ישות מוזרה השוכנת עמוק בתוכי ומאפשרת לי לראות לרגעים ספורים ביום את כל יפי העולם ,שנתן זך אינו מוכן לפספס בשיריו .שכל סופרי המקורות רוצים בכל פסוק מפסוקיהם לתאר .יפי העולם והאדם .יופי מסנוור ,אילם מרוב מילים ,שקט וזך עד כדי מערבולת חושים וערגונות. יפי העולם והאדם כפי שמתואר בכל ששת ימי הבריאה ,הוא היופי שאני רואה ברגעים ספורים ביום ,ולשמם כל זאת!
21
והיד רושמת . . . רוני לנדאו גרעי "בלוט"
ג
סלט גינה :מירקות שגדלים אצלנו )פעם מלפפונים ובעתיד גזר ועגבניה(. חותכים ירקות לפי 5הצבעים הנדרשים לארוחה בריאה :עגבניה -אדום ,מלפפון וחסה קרועה -ירוק ,גזר -כתום ,המלח -לבן והפלפל -שחור ,לקוביות בינויות .מתבלים עם צמחים מהגינה -רוזמרין ,בזיליקום או נענע ,מוסיפים שמן זית ולימון .שמים בקערה ובמקרר עד ששאר האוכל מוכן .את הלימון לשים ממש לפני שמגישים כי זה משחיר ומוציא את כל המיץ לירקות. פתיתים :חותכים תפוחי אדמה לקוביות קטנות ושמים בסיר עם מים בהרתחה .אחרי כמה דקות כשתפוחי האדמה די רכים מוסיפים להם את הפתיתים ונותנים להם לתפוח ולהתבשל עם התפוחים .קצת לפני שהפתיתים מוכנים מוסיפים תבלינים -מלח ,פלפל ובוחרים צבע: אדום -פפריקה צהוב -כורכום או בלי משהו מיוחד -לבן .במקביל מטגנים בצל במחבת ואם אוהבים אפשר גם לטגן עם הבצל עגבניות ,זה יוצא טוב מאד! כשהכל מוכן מערבבים ביחד בקערה יפה ומחכים שכולם יהיו מוכנים לאכול. שניצל :אם יש חזה עוף וגרעין לא צמחוני ,מפשירים רצועות חזה עוף וטובלים אותו קודם כל בקערת קמח ,אח"כ בביצה טרופה ובסוף במחבת )עדיף טפלון -לפחות שמן ,ואם אין אז מחבת עם שמן .(...במידה ואין כסף או שרוב הגרעין צמחוני פשוט לוקחים שניצל סויה ותוקעים בטוסטר אובן ל10 - דקות )אם הוא עובד כראוי ולא מקרטע ברגעיו האחרונים ככלי שימושי בבית(. קינוח :היה אמור להיות הבראוניז המפורסמים והטובים בעולם של רייצ'ל ,אבל המתכון חסוי! ולכן ,כל דבר טעים ומתוק הוא טוב ,החל ממלון ופירות לעוגה טובה .ניתן פרס ניחומים ,הכי פשוט ויוצא סבבה :כוס וחצי קמח ,כוס וחצי סוכר 2 ,ביצים 3 ,כפות קקאו150 , גרם חמאה מומסת ,תמצית רום\וניל לפי מה שאוהבים .שמים הכל בקערה ומבלנדרים ביחד לעיסה שאותה שמים בתבנית קטנה עד בינונית ולא שטוחה מדי! חצי שעה בתנור על 150 מעלות. הארוחה :מי שנח ולא טרח על האוכל ,לקראת סוף ההכנות מזיז את עצמו ,עורך את השולחן ,מכבה את הטלוויזיה ,מדליק מוזיקה אבל נמוכה וקורא לכולם לבוא .מתיישבים ומתחילים לאכול ,יש את השקט הזה כשכולם עסוקים בללעוס ,מעכלים ,מדברים ונהנים! בתיאבון!
22
בגלל המצב ה ...לא הכי אופטימאלי אשר קיים בארצנו החלטנו להיות אזרחים טובים ולנסות לשנות את המציאות .לא ללכת להדריך או ליצור תרבות נוער אלטרנטיבית -את זה אנחנו עושים בשאר ימות השבוע .החלטנו שאנחנו רוצים לפנות אל אנשי הציבור שלנו ולגרום להם לקחת אחריות .המטרה היא שבכל גיליון שייצא נפרסם מכתב ששלחנו לאיש ציבור בנוגע לנושא שקשור לעיסוקו ונפרסם את תגובתו ,אם הוא ייתן לנו אחת כזאת .השר ליברמן לא ענה לנו ,כנראה שהוא חשב שאנחנו לא מספיק רציניים ...או שבגללנו הוא החליט שכן צריך לחלק את ירושלים. אז הנה המכתב:
לכבוד :כבוד השר לענייני אסטרטגיה וסגן ראש הממשלה אביגדור ליברמן. לכבוד השר ליברמן שלום רב .רצינו לפנות אלייך על מנת שתענה לנו על מספר שאלות, אולם הגענו עד מהרה אל המסקנה שבגלל תפקידך )החשוב מאוד לדעתנו ,דרך אגב, למרות שיש אחרים שטוענים אחרת ואנחנו מסתייגים מהם עד מאוד( שעוסק בעסקי ביטחון ואסטרטגיה לא תוכל לענות על רוב שאלותינו מכיוון שהן עוסקות בנושאים חסויים ואנו איננו בעליי סיווג מתאים כדי לקבל מידע זה. למרות זאת ,לאחר מיון שאלות נשארה שאלה אחת שאותה בכל זאת נרצה לשאול .שאלה זו אמנם אינה קשורה קשר ישיר אל תפקידך ,אך עקב היותך שר בכיר ,חבר כנסת וסגן ראש הממשלה וודאי נמצאת בידך דעה בנושא בעל חשיבות רבה זה. שאלה זו עוסקת בנושא קיפוח הערבים ,האזרחים הישראלים ,בארצנו .אנו יודעים כי תעדיף מדינה ללא אותם אזרחים .אך אנו בטוחים שכמונו ,גם אתה חושב ,שכל עוד הם אזרחי מדינת ישראל מגיע להם שיווין זכויות מלא בדיוק כמו לאזרחים היהודיים. 56.4%ממשקי הבית ו 64.3%מן הילדים הערבים הישראלים חיים מתחת לקו העוני. ישנם פי שלוש משפחות ערביות ישראליות מתחת לקו העוני מאשר משפחות יהודיות ישראליות ,ובכל זאת המדינה מוציאה בכספי הרווחה על אזרח יהודי ,שחי מתחת לקו העוני ,כספים שהם ב 35%יותר גדולים מהכספים שמושקעים על אזרח ערבי שחי מתחת לקו העוני .גברים יהודיים ישראלים חיים יותר בשלוש שנים מאשר גברים ערבים ישראליים ונשים ערביות ישראליות חיות פחות ארבע שנים מאשר נשים יהודיות ישראליות .תמותת התינוקות אצל הערבים הישראלים גדולה פי שניים מתמותת התינוקות אצל היהודיים הישראלים .ואם ניתן לחשוב שאולי הערבים הישראלים הצעירים יזכו לתקווה חדשה על ידי רכישת השכלה ,התקבלו נתונים חדשים שמראים על ירידה של 15%בזכאים לבגרות מבין הערבים הישראלים. אנחנו בטוחים שנתונים אלה מפריעים לך כשם שהם מפריעים לנו ונשמח אם תגיב ותסביר לנו את דעתך בעניין. נשמח עוד יותר אם תפעל כנגד תופעה זו בעזרת כוחך הפוליטי הרב. תודה מראש ,אזרחים מודאגים.
23
גיל וולפסו גרעי "חרי "
מזל טוב לתנועת החיים היקרה שלנו ,על העיתון החדש והחיוני כל כך. כאחד שאוהב לדבר ,ולספר מלא סיפורים ,וכמאמין בעצמו שהוא מספר סיפורים ממש טוב, החלטתי לפתוח מדור ,שינציח זאת בכתב. כפי שכתוב בכותרת המשנית ,את הסיפורים הללו רבים כבר שמעו אותי מספר ,וישמעו אותם עוד הרבה במרוצת השנים. ככה זה ,אני מתרגש מהסיפורים ,ואני דואג לספר אותם פעמים רבות ,תתמודדו. כיום נציג מספר סיפורים בנושאים שונים ,שמעסיקים אותי לאחרונה. ראשית ,ספונטניות .כן כן ,אותו דחף בלתי נשלט להיות... אמממ ...בלתי נשלטים ,לעשות כל דבר שנקרה בדרכינו ,לחיות את השניות למעשה לעשות כל מה שהוא לא צבא ,מה שלאחרונה ...קצת מקשה עליי להיות ספונטני. אני תמיד אומר שספונטניות ,גם אם היא כוללת ויתור על שעות שינה רבות ,כל כך מחייה ומרגשת ,שהיא נותנת לך אנרגיות לעוד הרבה מאוד זמן. אם כן ,סיפורנו מתחיל בפאתי פלורנטין ,בירת התל אביביות. יצאתי עם אסופת מכרים לאחד מבתי השיכר המוכרים .היום -יום שבת .השעה -כבר מאוחרת למדי .מתקבלת ,אפוא ,ההחלטה לסיים את הערב הנפלא .בהלכנו ברחובות השכונה ,השוקקים חיים גם בשעות לילה מאוחרות ,נקרה בדרכינו אנוש רכוב על אופניים ,והוא קורה "אופניים למכירה!" .אני ,שמזמן רוצה לרכוש זוג אופניים ,שואל את הבחור למחירם .הברנש ,שהופתע מפנייתי אליו ,נותן לי סיבוב בכדי שאקבע את מחירם .אז עשיתי סיבוב. וואלה ,אופניים איכותיות .חדשות ,בלמים טובים ,במידה הנכונה ,והכי חשוב – יש מקדימה סלסלה מצויינת .מופתע ,שאלתיו לסיבת מכירתו את האופניים )זהו ,מעכשיו שפה פשוטה(. הוא עונה שהוא עובר לחו"ל ,ונפטר מכל הציוד שלו. תראו ,באופניים אני לא מבין ,אבל מה ,לי ,מאתיים שקל ,נשמע מספיק .נראה שלבחור זה לא הספיק ,ביקש .300ברגע הזה אמרתי לו: "טוב תשמע ,סתם הגזמתי ,זה מוגזם מדי ,מצטער ,לא קונה!"""280"לא לא ,אחי באמת ,סתם סתם ,אני לא אקנה"""250"באמת שלא אחי ,אני לא מתמקח ,באמת לא קונה"" ,200וקנה לי קולה".השתכנעתי.
24
-המשך מעמ' – 24
עשינו סיבוב ,אני והברנש ,למצוא כספומט קרוב .בדרך ,מתקשרים מכריי בדאגה שאולי הוא גנב אותן ,אז חקרתי אותו ...לאן הוא טס ,לכמה זמן ,מאיפה האופניים ...הוא גם הסביר לי על הברקסים ומחירים וזה ,ושכנע אותי בצדקתו .מפה לשם ,שילמתי לו ,הכנסתי את האופניים באחורה של האוטו של חברתי ,ורכשתי לי זוג אופניים מוצלח ,שמחכה לי שאני אחזור מהריתוק שלי הביתה.
כשאני אהיה גדול אני רוצה לעבוד בשיווק .לא יודע אם ממש עבודה, אבל יש לי רעיונות ממש אדירים וקפיטליסטיים שאני פשוט חייב לעשות איתם משהו. הראשון ,מוצע לאיזושהי חברת גזוזים )משקאות מוגזים( .אשאל שאלה :מאיפה תשתו יותר? מכוס מלאה של משקה מוגז ,או מהבקבוק עצמו? נכון מאוד ,מהכוס .למה? כי שותים מוגז בשביל הטעם – ההרגשה בחיך .מה גם ,שקשה לשתות הרבה מוגז .אבל כוס ,ממלאים עד הסוף .חוק ברזל .אם כך ,ובהתאם לזאת ,אם נייצר בקבוק שפייתו אינה נוחה לשתייה ,הלא כולם ימלאו כוסות? כך ייגמר הבקבוק מהר יותר, ואנשים ירוצו לקנות עוד מהמשקה המופלא ,שישווק את עצמו בנוסף עם כוס יפה וגדולה של המותג! נכון ,אני יודע ,קפיטליסטי וזה ,אני לא באמת הולך לייצור\להציע\לשווק את זה ,אבל זה רעיון טוב .מסתבר שנביעות ייצרו את זה לאחרונה )בקבוק חמש ליטר עם ברז(. מישהו גונב ממני רעיונות?!?...
ולבסוף ,כמה מילים על מסורת .לא ביהדות ,מסורת בקנים. קן ק"ש )מעצמה עם כבוד!( יחגוג השנה 24שנים להיווסדו. כאחד ,שעבר את השנים הכי טובות שלו בקן הזה ,אני יכול לומר שיש משהו מדהים שקורה בקן הזה .אני מפרט. כשאתה בכיתה ט' ,כולה עלית לגו"ב ,מה אתה יודע על קהילה? על קבוצות בוגרות ממך? אז בק"ש ,בימי שישי, היינו נפגשים אצל אחד הי"בניקים ,משכבת "ביתניה", שכבות! ארבע האש, על ועושים פשוט כחברים ,כקהילה. לאט לאט ,כשהשנים חולפות ,והאנשים הטובים פורשים כנפיים ועפים ,אתה מתחיל להרגיש לבד ,נוסטלגי ,מדוכא ופסימי .לא מאמין שקן ק"ש מסוגל לחזור לקדמותו .מי בכלל יודע אם אחרי שאתה תלך ,יהיה עוד קן? מי ירים להקה לחג קן? מי ידאג לחמ"ל? למחסן צופי? אני לא יודע אם זה קוסמי ,או שזהו כוחה של מסורת ,אבל משנה לשנה אני מזהה את מעגלי האחריות האלה קמים ונוצרים ,ממשיכים ומשפרים .אני נוהג להגיע לקבלות שבת בקן ,כשאני בבית ,ואני שומע על עוד חניך שהתחיל ללמוד לנגן על איזה כלי נגינה ,או על ט'תניק שמקבל אחריות על החמ"ל, או רואה שיפוץ של החדר מוזיקה .וזה מדהים ,כי פתאום זה נותן פרספקטיבה אחרת. לראות כמה ז'ניקים נודניקים ולומר "וואלה ,כזה ז'ניק מעצבן אני הייתי ,ו-וואלה ,בעוד ארבע שנים הוא יהיה אחראי על הצוותים בחג קן ,על המד"צים של שכבות ה'-ו' .אולי אני אהיה המדריך גרעין שלו ,מי יודע"... חייב לומר ,שבניגוד לשני הסיפורים הראשונים ,את הסיפור הזה אף אחד לא שמע מעולם, כמעט.
25
תרבות
אד ברשאי גרעי "דרקו "
Um Culture הטור השל לענייני תרבות וברבריות טור חדש בעיתון חדש מגיח לאוויר העולם .ממש כמו ששיר נולד ,כך גם טור – בהתחלה זה כואב ,אחר-כך יוצא החוצה וכולם עצבניים כי הלכת לכתוב במקום לשטוף כלים, אפשר לחשוב ,כל היום עושים בטן גב בזמן שאתה טוחן משימה ,כולה רוצה קצת לשבת לכתוב את שעל ליבך ,אבל בכל מקרה – שורה ,ועוד שורה ,וכך שורה אחרי שורה ,והנה שורו הביטו וראו – נולד טור .מי יתן וימשיך להתקיים .אמן ,כי דל אני ,ועצלן. אנצל הזדמנות זו להודות ולברך את עורכות העיתון האמיצות על יוזמתן הברוכה ,כן ירבו. ובכן על גבי עמודי הכרומו הללו אני הולך לכתוב את רשימותי ורשמי מההתרחשות התרבותית שמתרחשת בעולמנו הקט בכלל ,ארצנו הקטנטונת בפרט ,ותנועתנו המיקרוסקופית לפרטי-פרטים. ובכן ,בצהרי יום שישי מסוים ) (26.10שמתי פעמי לצוותא כדי לראות את אופרת הרוק החדשה והמדוברת – "מלחמה". המידע שהיה לי על ההופעה הסתכם בהצצה חטופה בעיתון ,שהראה תמונה אחת שתפסה את עיני של שני אנשים ,איש ואישה ,עומדים על במה מוארת ,אפופת עשן מכונה ,היא לבושה שמלה אדומה וחושפנית )"סקסית" כמו שאומרים הצעירים כיום( והוא לבוש ז'קט ג'ינס שכנראה נשכח בשנות התשעים על גבי שבילי הזמן ונמצא במקרה בימינו. אותה תמונה קטנה צדה את עיני .באופן אוטומטי התחילו לעלות לי תמונות מאופרת רוק אחרת" ,מאמי" ,שהאיר לי פנים הגורל וזכיתי לראות )אם אני לא טועה ישבתי ליד שיר לייזר ואבישג ,אבל זה כבר סיפור אחר( .נכון ,זה היה בגרסה המחודשת בכיכובה של אורית שחף )"היהודים"( ,אבל גם בתור מישהו שגודל על ברכי התקליט מההופעה המקורית ,היתה זו חוויה מדהימה וחד פעמית ,חוויה שעיצבה מחדש את יחסי לאופרות רוק ,אופרות סבון, בועות סבון ובועות רוק. אחרי שנים שלא הועלתה בישראל אף אופרת רוק מקורית וחדשה ,למעט נסיון של הלל מיטלפונקט לשחזר את הצלחת "מאמי" באופרת רוק פוליטית נוספת )נסיון שכשל על אף שיתוף פעולה שנראה מבטיח על הנייר עם להקת "נקמת הטרקטור"( ,אני רואה את שתי הדמויות האלו בעיתון ,פיהם פעור ,עיניהם בורקות שלהבת ,כמעט יכול לשמוע אותם צועקים בהרמוניה כשברקע הגיטרות מנסרות דרכיהן אל לב הקהל. "מלחמה – אופרת רוק" ,מציינת הידיעה בעיתון .האינטרנט מרחיב :קובי ויטמן ,מוזיקאי, אמן ,יוצר ,הלך למילואים במבצע "חומת מגן" ,ראה חברים מתים ,חזר בן-אדם אחר ,וכתב על זה אופרת רוק. חוץ מקובי ויטמן שכתב ,הלחין ,עיבד והפיק מוזיקלית ,מעטרים את רשימת המשתתפים שמות אלמוניים נוספים :איילת רובינסון ,יניב לוי ודביר בנדק )שהתגלה בהופעה עצמה כשחקן הכי ידוע והכי מקצועי מביניהם ,גדול קירח כזה ,שיחק את הרע ב"נפילים" ב"יס" ,אי אפשר לומר ששמו הולך לפניו(.
26
-המשך מעמוד -26
עוד אופרת רוק שמאלנית? אני בעד מחאה כמובן ,וכמה שיותר ,וכמה שיותר נגד מלחמה וכל זה .אבל מה כבר אפשר לחדש אחרי "מאמי"? מפגש מקרי עם עמיר "לשעבר צופיות" יפת בכיכר רבין ,כשעתיים לפני ההופעה ,מזמן לי חוות דעת מעניינת מפי הראשון )!( שכתב על זה ביקורת ,בעיתון "הקיבוץ" .לדבריו )המלומדות והמעשירות( ,ל"מלחמה" אין יומרות להיות עוד "מאמי" .העיקר שם זה הסיפור האישי ,הקושי הפרטי ,והביקורת הפוליטית רק משתקפת ומגיחה מדי פעם בפעם לחזית הבמה .בסה"כ הוא התרגש מאוד והרעיף שבחים. מה אני אגיד לכם – היה אישי .היה מרגש .היה פוליטי .התרגשתי איפה שהיה צריך ,מחאתי כפיים ,מחיתי דמעה )סתם! בנים אינם בוכים!( ,הנהנתי בראשי בעצב עם כל אמירה בסגנון "למה למות בשביל אדמה" וכד'. אבל בשורה התחתונה – זה לא היה זה .ובאמת קצת הרסתי לעצמי .פעמים רבות במהלך ההופעה ,למן הרגע שנכבו אורות האולם ועד ליציאה מהלונדון מיניסטור ,נדדו מחשבותי להשוואות חוזרות ונשנות עם – מי אם לא – "מאמי" .ו"מאמי" -זה לא היה. הטקסטים ,כמה אישיים שהיו ,לא היו מהודקים מספיק ,לא מספיק גרמו לי לחשוב ,לא טלטלו .קלישאות שחוקות כמו פנייה אל ילד בתקווה שלא יצטרך לעבור את זה ,שיחה עם החבר המת וצער על שזה הוא ולא אני ,אמירות אנטי-מלחמתיות על ימין ועל שמאל בלי שהוזכרה אפילו פעם אחת משך כל ההופעה המילה "כיבוש" – כל אלו הפכו את "מלחמה" להצגה ללא עוקץ. השירים היו טובים מאוד ,פשוטים ,שירים שכבר בפזמון השני זמזמתי יחד איתם .שזה אחלה ,זה באמת מצוין .אבל כשמעמידים את זה מול אהוד בנאי ,שגם הוא לא איזה אשף מוזיקלי )"ילומד אהוד בנאי עוד אקורד"( – זה לא באותם סטנדרטים .אין שם "אתה שקראוך אלוהים" ,ולא "האונס" ,ובטח שלא "השדות האדומים" .הנגנים מעולים – באמת מהשורה הראשונה – והמוזיקה טובה ,אבל לפעמים לא מספיק שירים שנדבקים ,צריך שירים שנשארים .אהוד בנאי זה לא ,ולא אלפנט ,ולא שפי ישי ,ובטח שלא מזי כהן. וכאן אני מגיע לבעיה הכי גדולה ב"מלחמה" לדעתי ,והיא השחקנים. בן-אדם עבר חוויה .היה לו קשה .ישב ,עשה לעצמו את התראפיה שלו ,שפך את ליבו על הדף ,שפך את ליבו על הגיטרה .ואותו בן אדם גם מככב ,עולה על הבמה ,עם הגיטרה וכל הדאווין ,ונותן את הנשמה על הבמה .אם רוג'ר ווטרס עשה את זה ,זה לא יכול להיות כל-כך קשה. אז זהו .שזה לא כזה פשוט .קובי ויטמן ,עם כל הכבוד לשירים היפים כאמור ולמילים הכנות והמרגשות ,נותן הופעה חסרת כל כריזמה ,חסרת מעוף ,משוטט על הבמה כמו זומבי ,שר בקול בינוני ומשעמם ,ונשמע יותר כמו סולן של להקת תיכוניסטים מהקריות מאשר כמו כוכב של אופרת רוק .ברוב הפעמים ,כאשר הוא שר לבדו בקולו הנמוך ,ללא גיבוי של הגיטריסט או הקלידן ויטמן .צנון על או השחקנים האחרים ,גם לא הבינו את המילים .האם זה בכוונה? האם הייתה פה כוונה לייצג נאמנה בן-אדם כבוי ,עצוב ,הלום קרב? יכול להיות. לי זה לא גרם ליותר חיבור רגשי .הרגיש לי יותר כמו לצפות בצנון על הבמה. השחקנים האחרים גם הם לא הביאו את הבשורה ,אף כי כל "מספר" שלהם היה עדיף על פני ההופעה המשעממת של ה"כוכב"" .יואב" )יניב לוי( ,החבר הטוב של הגיבור שנהרג במבצע ,יצא מתוך הקבר ,ונתן לנו מפניני החוכמה הציניות שלו ,שאמורות היו להאיר באור סרקסטי את הרצינות התהומית של המלחמה ושל ההופעה .רעיון מצוין ,חוץ מבעיה אחת –
27
-המשך מעמוד -27
הוא לא היה מצחיק .בכלל .בתור דמות קומית ,חוסר מצחיקות מהווה בעיה חמורה .כמובן שהסיבה לבעיה זו אינה נעוצה בשחקן ,אלא בעובדה שאת המחזה לא כתב מחזאי ,אלא מוזיקאי-בערך ,מין " "all around playerשכזה המנסה לתפוס מרובה ויוצא עם בדיחות קרש .הדמות של יואב ללא ספק תרמה להצגה ,וגם הוא האפיל על הכוכב באמצעות יכולות זמרה ומשחק מינימליות .התלבושת המעולה ,של כתונת מתים בצירוף בובת איש תלוי טייסים משנות החמישים ,הפכה אותו לדמות עם גוון קומי ,ונתנה קצת אוויר וכובע בתוך הרצינות. דביר בנדק מגלם את אבי הגיבור ,איש צבא במיל' ,שמבטא את המצ'ואיזם הישראלי המיליטנטי ,זה שמאמין שהפתרון היחיד זה "לשבור להם את הידיים והרגליים" .למרות טקסט בינוני וקלישאתי עד כאב ,מצליח בנדק להשאיר חותם על הבמה בזכות משחק מצוין וכריזמה שופעת .ניכר שהוא השחקן המקצועי היחידי ,והוא מחפה על יכולת הזמרה המועטה שלו בכך שהוא כמעט היחידי שהמילים נשמעות כאילו הן יוצאות מפיו עם התכוונות אמיתית ,אותה התכוונות שקרית הנדרשת מכל מי שמכנה את עצמו "שחקן". והסיבה לכך שאני כותב "כמעט היחידי" ,היא שיש דבר אחד בהפקה הזאת שבולט ומתעלה מעליה כמו הר פוג'י מעל טוקיו הקטנה. איילת רובינסון משחקת את אשת הגיבור )את שמה אינני זוכר( .ותשמעו ,אם כבר בהשוואות עסקינן – ועסקינן – אז דביר בנדק מצליח אולי להזכיר לנו במקצת את אריה מוסקונה האגדי, ואולם איילת רובינסון – טוב ,קשה למצוא את המילים. בשמלה אדומה וחושפנית )"סקסית" כמו שאומרים הצעירים כיום( ,שיער בלונדיני בוהק ,יופי עוצר נשימה ,ועמידה איתנה על הבמה ,איילת לא רק שהזכירה לי את מזי כהן ,אלא ממש ראיתי קווי דמיון רבים – ביכולת השירה המדהימה ,במשחק שנע במיומנות בין איפוק ,כעס, ועד צעקות נהי אמיתיות ,כואבות ,הממחישות טוב כל-כך את הכאב האמיתי של אישה שאיבדה את בעלה במלחמה אפילו שגופו חזר הביתה שלם .כל פעם שרובינסון פותחת את הפה ופוצחת בשיר ,הקהל יושב מהופנט .היא אוחזת בי במיתרים בלתי נראים ,כאילו אין לי ברירה אלא להקשיב למה שיש לה לומר .כל-כך הרבה התכוונות ורגש היו בהגשה שלה ,עד שאפילו הטקסט הדלוח נשמע כמו הלל מיטלפונקט בפיה .אין לי ספק שהיא נהנתה להיות שם על הבמה ,כמו שאין לי ספק שהיא בילתה זמן רב בהאזנה ל"מאמי" ולמדה הרבה ממזי כהן על איך צריכה להישמע סולנית של אופרת רוק. תזכרו מה שקראתם כאן – איילת רובינסון היא הדבר הבא. מסקנות: .1ההשוואה הבלתי פוסקת עם "מאמי" לא עשתה טוב לא לי ולא להצגה .רצוי לגשת לדברים חדשים עם ראש פתוח ודף חלק. .2זה שאתה יודע לכתוב שירים על הגיטרה ,לא הופך אותך לא למוזיקאי ,לא למחזאי ולא לשחקן. .3לא כל אחד יכול לחשוף את עצמו כך על הבמה )אפילו שזה בצוותא שזה שכונה(. ההיחשפות הזאת היא מה שלבסוף גרם לי למחוא כפיים מהתרגשות אמיתית, מסוייגת אמנם ,אבל אמיתית. .4רוצו לראות! חשוב לתמוך ביצירה ישראלית מקורית! ומי יודע – אולי ,בעצם בטוח, שמישהו אחר יאהב את זה .אם לא היו חילוקי דעות אי-אפשר היה לקיים מרוצי סוסים. .5במשולש ישר זווית ,סכום שטחי הריבועים הנשענים על הניצבים שווה לשטח הריבוע הנשען על היתר. עד כאן להפעם )סתם ,הוא בספרד .חה חה( .בפעם הבאה תקראו על סדנת תיאטרון לשינוי חברתי שאני ,הגר מהגרעין שלי ונועם מגרעין "יורה" ,היינו בה .עד אז ,היו שלום ,וזכרו –
"בעולם הקר והציני שאנו חיים בו – שטויות זה הדבר הכי חשוב". 28
כתיבה יוצרת
הפינה הזאת מוקדשת לכל כותבי המגירה למיניהם .שירים ,סיפורים ,סיפורים בהמשכים ,כל דבר שעלה מראשכם לנייר יותר ממוזמן להופיע כאן ,כן ,כאן ,במדור.
אני /דור אנג'ל ,גרעי "קרנ " אני אני אני אני אני אני אני אני אני אני אני אני אני אני אני אני אני אני
ישראלי. יהודי. עוצר. אופטימי. נאיבי. כא . עונה. צודק. מאמי . תקוע. בפני . ממהר. עכשיו. מאוהב. עצוב. יותר. ער. מישהו אחר.
אני אני אני ואני. אבל יותר מכל דבר אני לוח ... אני לוח במלחמת הקיו היומיומית והאינסופית במדינה שלי... אני גוסס.
29
סאטירה א:תגיד ,אתה בא לעצרת של רבין? ב :אחי ,רבין מת... יובל קרופיק ,גרעין "נווה"
"משה ,תביא פיצוחים ,שוב עושים הופעות בגלל ההוא שמת"
נוע"לניקים
בדיחה מעיתון דתי א :שמעת? הייתה הופעה של הבנות נחמה בעצרת ב :וואלה? איך
בלון נפוח
בלון
מפגש חברתי
בלון שוטרים
עוד שוטרים
אנשים שהלכו לאכול/פיפי
מעריצות של רן דנקר
שמוצ דתי
כאלה שאשכרה מקשיבים
מעריצות של אביב גפן
כאלה שמקווים להיות בעיתון של מחר
הרוצח הבא
עיתונאים
30
ג מצחיק
אסי גרברז ,גרעין
כמה ישלמו לי על עזרה במפקד אש ליום העצמאות? )נער לא פראייר( תנועת הנוער עושה לבן שלי שטיפת מוח ערכית! )אבא מודאג מזה שהבן שלו מפתחאישיות( אני בן ,50בריא ,הילדים שלי אחרי גיל החינוך הקיבוצי ,למה לי שיתוף? )חבר קיבוץעושה חשבון פשוט( הצעירים והותיקים בקיבוץ מתנגדים להפרטה רק כי הם דואגים לאינטרסים שלהם!)חבר שחושב שאין צורך לדאוג לאינטרסים של הצעירים או הותיקים( אני הולך להופיע בחג קיבוץ )נער פראייר( קבלו את הבן שלי לחברות כדי שיקבל חלק בשיוך נכסים! )אבא שמבין לעומק אתמשמעותו של חבר בקיבוץ( לקבל את הצעירים לחברות? אבל אז צריך לחלק להם נכסים! )מזכיר שמבין לעומק אתמשמעותה של חברות בקיבוץ( בימי השיתוף ,אנשים עבדו רק 8שעות ביממה ,ובעבודה לא יצרנית! )תזכיר לי כמה הםהרוויחו?( הקיבוץ הופרט בגלל שאנשים עבדו רק 8שעות ביממה ,ובעבודה לא יצרנית.פרזיטים! )מישהו שחושב שצריך לעבוד יותר מ 8-שעות ביממה ,רק בעבודה יצרנית ושהדרך היחידה להתמודד עם פרזיטיות -היא הפרטה(. -
הצעירים בימינו חולמים חלומות על שיתוף ומתעלמים מהמציאות) .מה ,כמו מי שהקים את הארץ הזו?(.
תחי ההתחדשות!
habogrim@gmail.com 31
"המוות הול להיות חוויה מרתקת. בטוח יותר מיו מחלקות" )י .ח .ברנר( "ביו ראשו הייתי בתחנה מרכזית בעכו .פתאו את מי אני רואה? את אבי! אבי ,אבי נו ,זה שהיה המפקד שלי בטירונות .אז אני אומר לו 'אבי!' והוא מסתובב ואומר לי 'מה אבי? מה אתה רוצה ממני? אתה דפוק? רוצה מכות?' .אני אומר לכ ,כל המרוקאי זונות" )צחי ,אחד שמכיר( "לא מבי איפה החניכי .מה לא עשינו? מכירת עוגות, בקשות לתרומות אפילו ארגנו הפגנה ,אבל א אחד לא בא ,חו $משני אנרכיסטי שבסו הרביצו לנו .פע רק חיכו להגיע לכיתה ו' ואז היו מגיעי לפעולה הראשונה, חיו של מהפכה על הפני ,לימדת אות קשר מוט וה היו בוכי מאושר .היו %רק מי יש לה בראש ,מי ונינט. )גל ,ב שלושי קומונר בוגר בק אשדוד( "גרעי יקר ,גרעי חביב, של עכשיו או שתאכל רק באביב" על שנתלתה )מודעה המקרר של גרעי דרקו ע"י צוות הגזברות .אגב ,היא לא הייתה המודעה היחידה, והיא כמו אחרות הייתה ומושקעת מקושטת להפליא והאירה את ימינו כל יו מחדש .מה שגור לנו לתהות :למה אנחנו א פע לא מכיני דברי כאלה?( "ואז יו אחד אני שומע שבצופי כבר עושי פעולות בכיתה ג' .עכשיו אני מבי אי ה משיגי אותנו .אבל ה התעסקו ע הבוגר הלא נכו , כמוב , מבחינת כי בתמונה :עוזי וייל מבחינתי אני הבוגר הנכו , ה'בוגר הלא נכו ' זה מעי ביטוי כזה שגור לי להישמע קשוח כזה ,כמו קלינט איסטווד ב"הטוב ,הרע והמכוער", שאגב לא ראיתי אבל אני מתכנ לראות בהקד .בכל מיקרה %איפה הייתי? )גל ,קומונר בוגר .והוא נזכר( "אז יו אחד ,באמצע יו גרעי פתאו זה נוחת עליי כרע ביו בהיר :נגייס בכיתה ב' .ואז נועה אומרת לי 'בני עקיבא מגייסי כבר בכיתה א' .אני תופס אותה, מסתכל לה ישר לתו העיניי הכחולות והעמוקות שלה ואומר לה 'את גאונה' " )גל ,קומונר בוגר(
לכבוד :אייל רייז ,מזכ"ל השומר הצעיר הנידו :התוכנית להקי ג ילדי ברוח ערכי השומר הצעיר. לאחרונה גונבו שמועות על היוזמה הברוכה להקי באשדוד ג ילדי ברוח ערכי השומר הצעיר .ע זאת, נוכחתי לדעת שהש המתוכנ לג פוגע במעמדו של ש זה ושל תושבי המושב שאני להשתיי אליו .ע כל הכבוד לתנועת הנוער שאתה עומד בראשה ,לא יקו ולא יהיה ג ילדי שיבצע גניבה לאור היו של הקניי הרוחני שכה חשוב לנו ,ותושבי מועצה אזורית מנשה. על החתו , תא"ל במיל' יוסי נווה יו"ר הועד המנהל מושב ג שומרו )מכתב שהיה באמת וגר לכל אזור שפלה לבזבז עוד ארבעה ימי אזור ויו מחלקות אחד על מציאת ש חדש( "בדיוק עכשיו יצאתי מקורס נהיגה מונעת .פגשתי ש בחורה אחת אשכנזיה ,אבל נחמדה .שואלת אותי 'מאיר אריאל ,מכיר?' אמרתי לה 'בטח בכיר ,מי שנגמל פע אחת כבר לא יכול להידפק מזה' אומרת לי 'יא מצחיק אחד! זה לא מאיר אריאל ,זה אריאל זילבר?' אז אני כמעט מועד ונופל ,וגלוי עיניי ירוקות אני אומר לה 'לא מכיר'. 'מה אתה לא מכיר את אריאל זילבר?' 'לא ,לא מכיר בזכותו של אמ לתמו בשחרור יגאל עמיר'. מה אני אגיד לכ ,במשפט אחד של שמאלני כבשתי אותה ,עד שחבר שלה בא ושחרר אותה ועשה בי שפטי כל האשכנזיות זונות. )צחי ,אחד שמכיר ,את מר"מ נהריה מקרוב( "שלו אפרת. שלו . מה את עושה כא ? אני הולכת לק של השומר הצעיר מאוד. ומה את עושי כא ? אנחנו משחקי ומכיני אוכל ,ועושי מסיבות כיתה. וזה הכל? יש עוד דברי אבל אסור לי להגיד ל . כמו מה? לפעמי ,כשהמדרי לא נמצא אנחנו עושי כמו הגדולי . נו ,מה? אתה יודע ,מדברי על הגשמה. הגשמה? אתה רואה ,עכשיו אתה תל לספר לאימא שלי .יא אופורטוניסט. )אפרת ניצ ,בת שש וחצי ,חניכה בק אשדוד של השומר הצעיר מאוד(